Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף עח ע"ב) תָּא חֲזִי יוֹמָא חֲדָא שְׁאִילְנָא לְאֵלִיָּהוּ, עָרְלָה אַמַּאי שַׁוִּינָן בְּמָאנָא בְּעַפְרָא? אָמַר לִי שְׁמָעָנָא בִּמְתִיבְתָּא, דְּעָרְלָה אִיהוּ נָחָשׁ, וְכֵיוָן דְּאַעְבְּרִינָן לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ צָרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ מְזוֹנֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה), וּבְוַדַּאי בְּרִי בְּדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ מִדִּינָא דְחִבּוּט הַקֶּבֶר, וּדְמָא דְאַטִּיפִין מִפְּרִיעָה לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְהַהוּא כַּלְבָּא דְאִיהוּ רוֹצֵחַ, וּבְדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ מֵחַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת.
וְעַל דָּא אָמַר אָדָם קַדְמָאָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, 'מִי מַצִּיל בָּנַי מֵחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת'? אָמַר לֵיהּ חַרְבָּא דְמִילָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה, ב), וְחַרְבָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא י"ו פִּיפִיּוֹת, לָקֳבֵל מִילָה וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה וְי"ג בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ, וְכֵן אוֹרַיְיתָא שֵׁזִיב לְבַר נַשׁ מ-י"ו פִּיּוֹת דְּחַרְבָּא, כְּמָה דְאָמַר שְׁלֹמֹה "עֵץ חַיִּים הִי"א" (משלי ג, יח) דְסָלִיק לְי"ו.
וְלָקֳבֵל אִלֵּין תְּרֵין אָמְרַת אוֹרַיְיתָא "לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף" (דברים ה, טז), "לֹא תִנְאָף" לָקֳבֵל נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, "לֹא תִרְצַח" לָקֳבֵל סמא"ל, וְאָמַר דָּוִד עֲלֵיהּ "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי" (תהלים כב, כא), תְּלַת קְלִיפִין דְּעָרְלָה אִינוּן מַשְׁחִי"ת אַ"ף וְחֵימָ"ה. לָקֳבֵל עָרְלָה אִיהוּ 'עָוֹן', וְהַיְינוּ דְתַקִּינוּ בִצְלוֹתָא לְגַבַּיְיהוּ, "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) דָּא 'עָוֹן', "וְלֹא יַשְׁחִית" (שם) דָּא 'מַשְׁחִית', "וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ" (שם) דָא 'אַף', "וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (שם) דָא 'חֵמָה', וּמָאן דְּאַעִיל אוֹת בְּרִית בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה אִלֵּין אַרְבָּעָה שָׁלְטִין עֲלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יט), "עַל הָאָרֶץ" דָּא גוּפָא דִילֵיהּ, וְאַרְבַּע זִמְנִין אִתְּמַר בְּפַרְשַׁת נֹחַ "וַיִּגְבְּרוּ" הַמַּיִם, "גָּבְרוּ", לְקִבְלַיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהוּ.
עָרְלָה וּפְרִיעָה שְׁמָעָנָא דְאִינוּן רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָא, בְּזִמְנָא דְמִתְעַבְּרִין מֵעָלְמָא אִתְגַּלְיָא אוֹת הַבְּרִית, דְּאִיהוּ בַת עַיִן צִיּוֹן דְּאִיהִי נְקוּדַת עָלְמָא, דִּבְזִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין שָׁלְטִין בְּעָלְמָא אִתְחַזַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב), בְּזִמְנָא דְיֵתֵי פוּרְקָנָא מִיָּד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) הָיָה אוֹר לָא כְּתִיב אֶלָּא "יְהִי אוֹר", "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט).

תקונא תמניא ותלתין  תִּקּוּן שְׁמוֹנָה וּשְׁלֹשִׁים

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), פָּתַח וְאָמַר "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב, ב) וְכוּ', שׁוֹשַׁנָּה אִית בָּהּ חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּגָו וְחָמֵשׁ עַלִּין מִלְּבָר, וְאִינוּן ה"ה, שַׁרְבִיט דִּילָהּ ו', תַּפּוּחַ דִּילָהּ י', וְכֹלָּא אלהי"ם, חָמֵשׁ אַתְוָון דִּילֵיהּ ה' חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּבָר, ה' חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּגָאו, י' תַּפּוּחַ, ו' מָלֵ"א שַׁרְבִיט.
בְּזִמְנָא דְהַאי שׁוֹשַׁנָּה אִיהִי בְּגָלוּתָא אִיהִי אַטוּמָא, בְּזִמְנָא דִיְהֵא פּוּרְקָנָא בְּעָלְמָא אִתְפַּתְּחַת בְּחָמֵשׁ אוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְפַּתְּחַת אִתְלַבְּשַׁת בְּכַמָּה לְבוּשִׁין דִּנְהוֹרִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּכַמָּה קִשּׁוּטִין דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּבְזִמְנָא דְאִתְפַּתְּחַת וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִשּׁוּטָהָא, בְּאַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן דְּאִינוּן יהו"ה, וּבְאַרְבָּעָה בִּגְדֵי זָהָב דְּאִינוּן אדנ"י, בְּאַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלִּין דְּיָד, וּבְאַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ, אַרְבַּע לְבוּשִׁין דְּכֹהֵן הֶדְיוֹט אִינוּן לָקֳבֵל "אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" (דברים כב, יב).


(דף עח ע"ב) תָּא חֲזִי יוֹמָא חֲדָא שְׁאִילְנָא לְאֵלִיָּהוּ, עָרְלָה אַמַּאי שַׁוִּינָן בְּמָאנָא בְּעַפְרָא? בֹּא וּרְאֵה, יוֹם אֶחָד שָׁאַלְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ, לָמָּה שָׂמִים הָעָרְלָה בִּכְלִי עָפָר?  אָמַר לִי שְׁמָעָנָא בִּמְתִיבְתָּא, דְּעָרְלָה אִיהוּ נָחָשׁ, וְכֵיוָן דְּאַעְבְּרִינָן לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ צָרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ מְזוֹנֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה)אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי בַּיְשִׁיבָה, שֶׁעָרְלָה הוּא נָחָשׁ, וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲבִירִים אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, צָרִיךְ לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ,  וּבְוַדַּאי בְּרִי בְּדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ מִדִּינָא דְחִבּוּט הַקֶּבֶר, וּבְוַדַּאי, בְּנִי, בָּזֶה נִצָּל אָדָם מִדִּין חִבּוּט הַקֶּבֶר,  וּדְמָא דְאַטִּיפִין מִפְּרִיעָה לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְהַהוּא כַּלְבָּא דְאִיהוּ רוֹצֵחַ, וּבְדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ מֵחַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְהַדָּם שֶׁמַּטִּיפִים מֵהַפְּרִיעָה, לָתֵת מָזוֹן לְאוֹתוֹ הַכֶּלֶב שֶׁהוּא רוֹצֵחַ, וּבָזֶה נִצָּל אָדָם מֵחַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
וְעַל דָּא אָמַר אָדָם קַדְמָאָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, 'מִי מַצִּיל בָּנַי מֵחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת'? וְעַל כֵּן אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי מַצִּיל בָּנַי מֵחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת?  אָמַר לֵיהּ חַרְבָּא דְמִילָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה, ב)אָמַר לוֹ, חֶרֶב הַמִּילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צוּרִים,  וְחַרְבָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא י"ו פִּיפִיּוֹת, לָקֳבֵל מִילָה וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה וְחַרְבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פִּיפִיּוֹת, כְּנֶגֶד מִילָה וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה וְי"ג בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ,  וְכֵן אוֹרַיְיתָא שֵׁזִיב לְבַר נַשׁ מ-י"ו פִּיּוֹת דְּחַרְבָּא, כְּמָה דְאָמַר שְׁלֹמֹה "עֵץ חַיִּים הִי"א" (משלי ג, יח) דְסָלִיק לְי"ו. וְכֵן הַתּוֹרָה מַצִּילָה אֶת הָאָדָם מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה פִּיּוֹת הַחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עֵץ חַיִּים הִי"א, שֶׁעוֹלֶה לַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה.
וְלָקֳבֵל אִלֵּין תְּרֵין אָמְרַת אוֹרַיְיתָא "לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף" (דברים ה, טז)וּכְנֶגֶד שְׁנֵי אֵלֶּה אָמְרָה תוֹרָה לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף. "לֹא תִנְאָף" לָקֳבֵל נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, "לֹא תִרְצַח" לָקֳבֵל סמא"ל, וְאָמַר דָּוִד עֲלֵיהּ "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי" (תהלים כב, כא)לֹא תִנְאָף כְּנֶגֶד נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, לֹא תִרְצַח כְּנֶגֶד סמא"ל, וְאָמַר דָּוִד עָלָיו, הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי.
תְּלַת קְלִיפִין דְּעָרְלָה אִינוּן מַשְׁחִי"ת אַ"ף וְחֵימָ"ה. שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָעָרְלָה הֵן מַשְׁחִי"ת אַ"ף וְחֵמָ"ה,  לָקֳבֵל עָרְלָה אִיהוּ 'עָוֹן', וְהַיְינוּ דְתַקִּינוּ בִצְלוֹתָא לְגַבַּיְיהוּ, כְּנֶגֶד הָעָרְלָה, הוּא הֶעָוֹן. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁתִּקְּנוּ בַתְּפִלָּה אֶצְלָם,  "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) דָּא 'עָוֹן', "וְלֹא יַשְׁחִית" (שם) דָּא 'מַשְׁחִית', "וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ" (שם) דָא 'אַף', "וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (שם) דָא 'חֵמָה', וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן - זֶה עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית - זֶה מַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ - זֶה אַף, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ - זוֹ חֵמָה, וּמָאן דְּאַעִיל אוֹת בְּרִית בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה אִלֵּין אַרְבָּעָה שָׁלְטִין עֲלֵיהּ, וּמִי שֶׁמַּכְנִיס אֶת הַבְּרִית לִרְשׁוּת נָכְרִיָּה, אַרְבָּעָה הַלָּלוּ שׁוֹלְטִים עָלָיו.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יט), "עַל הָאָרֶץ" זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ.  דָּא גוּפָא דִילֵיהּ, וְאַרְבַּע זִמְנִין אִתְּמַר בְּפַרְשַׁת נֹחַ "וַיִּגְבְּרוּ" הַמַּיִם, "גָּבְרוּ", לְקִבְלַיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהוּ. עַל הָאָרֶץ - זֶה הַגּוּף שֶׁלּוֹ, וְאַרְבַּע פְּעָמִים נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת נֹחַ וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, גָּבְרוּ, כְּנֶגְדָּם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ.
עָרְלָה וּפְרִיעָה שְׁמָעָנָא דְאִינוּן רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָא, עָרְלָה וּפְרִיעָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁהֵן רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי הַקְּטַנָּה,  בְּזִמְנָא דְמִתְעַבְּרִין מֵעָלְמָא אִתְגַּלְיָא אוֹת הַבְּרִית, בִּזְמַן שֶׁתַּעֲבֹרְנָה מִן הָעוֹלָם, מִתְגַּלֶּה אוֹת הַבְּרִית,  דְּאִיהוּ בַת עַיִן צִיּוֹן דְּאִיהִי נְקוּדַת עָלְמָא, שֶׁהִיא בַּת עַיִן, צִיּוֹן, שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָעוֹלָם,  דִּבְזִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין שָׁלְטִין בְּעָלְמָא אִתְחַזַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ שׁוֹלְטוֹת בָּעוֹלָם, חוֹזֵר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב), בְּזִמְנָא דְיֵתֵי פוּרְקָנָא מִיָּד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, בִּזְמַן שֶׁתָּבֹא הַגְּאֻלָּה, מִיָּד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.  הָיָה אוֹר לָא כְּתִיב אֶלָּא "יְהִי אוֹר", "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). הָיָה אוֹר לֹא כָתוּב, אֶלָּא יְהִי (וַיְהִי אוֹר) אוֹר, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

 
תקונא תמניא ותלתין  תִּקּוּן שְׁמוֹנָה וּשְׁלֹשִׁים


"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), פָּתַח וְאָמַר "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב, ב) וְכוּ', בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, פָּתַח וְאָמַר כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים וְכוּ',  שׁוֹשַׁנָּה אִית בָּהּ חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּגָו וְחָמֵשׁ עַלִּין מִלְּבָר, וְאִינוּן ה"ה, בַּשּׁוֹשַׁנָּה יֵשׁ חֲמִשָּׁה עָלִים מִבִּפְנִים וַחֲמִשָּׁה עָלִים מִבַּחוּץ, וְהֵם ה"ה,  שַׁרְבִיט דִּילָהּ ו', תַּפּוּחַ דִּילָהּ י', וְכֹלָּא אלהי"ם, הַשַּׁרְבִיט שֶׁלָּהּ ו', הַתַּפּוּחַ שֶׁלָּהּ י', וְהַכֹּל אֱלֹהִי"ם.  חָמֵשׁ אַתְוָון דִּילֵיהּ ה' חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּבָר, ה' חָמֵשׁ עַלִּין מִלְּגָאו, י' תַּפּוּחַ, ו' מָלֵ"א שַׁרְבִיט. חֲמֵשׁ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלּוֹ ה' חֲמִשָּׁה עָלִים מִבַּחוּץ, ה' חֲמִשָּׁה עָלִים מִבִּפְנִים, י' תַּפּוּחַ, ו' מָלֵ"א שַׁרְבִיט.
בְּזִמְנָא דְהַאי שׁוֹשַׁנָּה אִיהִי בְּגָלוּתָא אִיהִי אַטוּמָא, בִּזְמַן שֶׁהַשּׁוֹשַׁנָּה הַזּוֹ הִיא בַגָּלוּת, הִיא אֲטוּמָה. בְּזִמְנָא דִיְהֵא פּוּרְקָנָא בְּעָלְמָא אִתְפַּתְּחַת בְּחָמֵשׁ אוֹר, בִּזְמַן שֶׁתִּהְיֶה גְאֻלָּה בָּעוֹלָם, נִפְתַּחַת בַּחֲמִשָּׁה אוֹר.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג)זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר,  וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְפַּתְּחַת אִתְלַבְּשַׁת בְּכַמָּה לְבוּשִׁין דִּנְהוֹרִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּפְתַּחַת, מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַמָּה לְבוּשִׁים שֶׁל אוֹרוֹת הַתּוֹרָה,  וְאִתְקַשְּׁטַת בְּכַמָּה קִשּׁוּטִין דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּמִתְקַשֶּׁטֶת בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים שֶׁל מִצְווֹת עֲשֵׂה,
וּבְזִמְנָא דְאִתְפַּתְּחַת וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִשּׁוּטָהָא, וּבִזְמַן שֶׁנִּפְתַּחַת וּמִתְקַשֶּׁטֶת בְּקִשּׁוּטֶיהָ,  בְּאַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן דְּאִינוּן יהו"ה, וּבְאַרְבָּעָה בִּגְדֵי זָהָב דְּאִינוּן אדנ"י, בְּאַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן שֶׁהֵם יהו"ה, וּבְאַרְבָּעָה בִּגְדֵי זָהָב שֶׁהֵם אדנ"י,  בְּאַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלִּין דְּיָד, וּבְאַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ, בְּאַרְבַּעַת בָּתֵּי תְפִלִּין שֶׁל יָד וּבְאַרְבַּעַת בָּתֵּי תְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁהֵם כְּנֶגְדָּם.  אַרְבַּע לְבוּשִׁין דְּכֹהֵן הֶדְיוֹט אִינוּן לָקֳבֵל "אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" (דברים כב, יב). אַרְבָּעָה לְבוּשֵׁי כֹּהֵן הֶדְיוֹט, הֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

אֲבָל "יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ו), בְּגָלוּתָא, בְּרָזָא דְּמְשִׁיחִין אִתְּמָר. "בְּכָל עֵץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "אוֹ עַל הָאָרֶץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "אֶפְרוֹחִים" אִלֵּין מָארֵי תּוֹרָה. "אוֹ בֵּצִים" אִלֵּין מָארֵי עוֹבְדִין כָּל דָּא בְּפַשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא. אֲבָל תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, וּבֵיהּ "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו). 

מַאי אֵם?  (דף ט' עמוד ב')   אֶלָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו אִתְּמָר בָּהּ "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ), מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְדָא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דִּבְהוּ "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט) אַחַת הִיא בְּלֹא מַחֲלֹקֶת בְּלֹא פִּלְפּוּלָא. "בָּרָה", מִסִּטְרָא דְּאוֹר וְלָא מִסִּטְרָא דְּחֹשֶךְ. וְאִתְּמָר בָּהּ "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) אִימָּא וּבְרַתָּא בְּשִׁקוּלָא חֲדָא. דְּמִסִּטְרָא דִּילַהּ אִיהִי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, דְּתָמָן קָאִים פִּלְפּוּלָא, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא אוֹר וְחֹשֶׁךְ. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו "בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט), וְדָא קַבָּלָה, דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. אֲבָל הֲלָכָה, בְּגָלוּתָא, בָּהּ בְּסוֹף יוֹמַיָּא "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא, וּבָהּ 'עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה בְּכָל מָקוֹם' (שבת קלח ע"ב) בְּגִין חֹשֶׁךְ דְּקָאִים לְבַר. וּבֵיהּ "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו) דָא 'תַּלְמוּד בַּבְלִי' (סנהדרין כד ע"ב). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו, "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט).

 כְּדֵין "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְמִקְרַב לְגַבָּהּ לְאַבְאָשָׁא כְּלָל כֵּיוָן דְּאִיהִי מִתְתַקְּפַת עָלַיְיהוּ, "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז) מִגָּלוּתָא כְּדֵין "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (שם), אִלֵּין מְשִׁיחִין דִּזְמִינִין לְמֵיהַךְ לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

כְּדֵין "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה) דָּא צַדִּיק דְּאִתְתְּקַן עַל יְדֵי דְּאִינוּן מָארֵי קַבָּלָה. דְּמִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת אִצְטְרִיךְ לְמִסְבַּל כְּמָה חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ'. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, "כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה). וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין אִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּאִימָא שׁוֹפָר עִלָּאָה דְּיִתְּעַר עַל גַּבֵּי שׁוֹפָר תַּתָּאָה דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, כְּדֵין "וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד), דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּיהַךְ בְּגוֹ קְלִיפִין לְאַכְפְּיָא לוֹן, "יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם" (זכריה ט, טו) עַל מָּשִׁיחַ וְעַל שְׁכִינְתָּא, יְהֹוָה צְבָאוֹת וַדַּאי, בְּגִין מָארֵי קַבָּלָה דְּאִינוּן מְשַׁזְּבִין לֵיהּ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת.

וְעוֹד שִׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא, וּבְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֶׁבַע סַלְקַת נָמֵי לְשִׁבְעִין, וְשִׁבְעִין אַנְפִּין (דף י' עמוד א') אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא. וְעוֹד, מ"ט פָּנִים טָמֵא מ"ט טָהוֹר, וְרָזָא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים טָמִיר וְגָנִיז, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה טָהוֹר וְטָמֵא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. וְכַד מִתְפַּשְׁטָן מִילִין אִינוּן שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין, וּלְכָל נִשְׁמָתָא אִית בְּאוֹרַיְתָא חוּלָקָא דִּילֵיהּ וַדַּאי, וְכֹלָּא כָּלִיל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה, דְּמִכָּל אָת וְאָת דִּילֵיהּ נָפְקִין כַּמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְהַהִיא אָת.

אֲבָל "יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ו), בְּגָלוּתָא, בְּרָזָא דְּמְשִׁיחִין אִתְּמָר. הפסוק רומז "בדרך" על תקופת הגלות, ובסוד המשיחין נאמר. "בְּכָל עֵץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "אוֹ עַל הָאָרֶץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "אֶפְרוֹחִים" אִלֵּין מָארֵי תּוֹרָה. אלו בעלי התורה. "אוֹ בֵּצִים" אִלֵּין מָארֵי עוֹבְדִין כָּל דָּא בְּפַשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא. אלו בעלי המעשים, וב' הרמזים האלו נאמרו על העוסקים בפשט התורה.

אֲבָל תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, וּבֵיהּ אבל תיקון הכל בסוד התורה הוא הפנימיות שלה, ובה "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו). מַאי אֵם? (דף ט' עמוד ב') אֶלָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו אִתְּמָר בָּהּ מהו "אם"? אלא היא השכינה מצד הפנימיות של העולמות שיצאו ממנה שנאמר בה "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ), מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְדָא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דִּבְהוּ מצד עץ החיים ואלו סודות התורה שבהם נאמר "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט) אַחַת הִיא בְּלֹא מַחֲלֹקֶת בְּלֹא פִּלְפּוּלָא. "בָּרָה", מִסִּטְרָא דְּאוֹר וְלָא מִסִּטְרָא דְּחֹשֶךְ. מצד האור ולא מצד החושך של הקליפה המחשיכה את אורה בעולמות הנפרדים בגלות.

ונאמר בה וְאִתְּמָר בָּהּ "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) אִימָּא וּבְרַתָּא בְּשִׁקוּלָא חֲדָא. אימא היא "מי", ובתה היא "זאת" בשיקול אחד. דְּמִסִּטְרָא דִּילַהּ אִיהִי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, דְּתָמָן קָאִים פִּלְפּוּלָא, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא אוֹר וְחֹשֶׁךְ. שמצד השכינה בגלות היא נקרא עץ הדעת טוב ורע, שהיא בחינת הטוב, ויניקת הסיטרא ממנה הוא הרע, ומצד זה נולדים הפילפולים שנועדו לעשות את הברור בין הטוב לרע, לימין ולשמאל – אור וחושך,  אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו אבל מצד הפנימיות שלה ששם אין אחיזה ויניקה נאמר "בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט), וְדָא קַבָּלָה, דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. וזה סוד "קבלה" שמקבלת את שפעה מהמלך ז"א, ללא אחיזה הרע.

אֲבָל הֲלָכָה, בְּגָלוּתָא, בָּהּ בְּסוֹף יוֹמַיָּא אבל "הלכה" היא בגלות, עליה נאמר בסוף הימים "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא, שהולכת השכינה שהיא "יד" בגלות מבירור לבירור  וּבָהּ 'עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה בְּכָל מָקוֹם' (שבת קלח ע"ב) בְּגִין חֹשֶׁךְ דְּקָאִים לְבַר. בגלל החושך שעומד לחוץ ומחשיך את אור ההלכה הברורה ומרבה את הפלפולים, ובו  וּבֵיהּ "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו) דָא 'תַּלְמוּד בַּבְלִי' (סנהדרין כד ע"ב). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו, אבל מצד הפנימיות של התורה שהיא תורת הסוד נאמר "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט).

בגאולה לא יוכלו להרע לשכינה, וינצלו ב' המשיחין ויקחו נקמות באוה"ע עע"ז מכח העוסקים בפנימיות התורה.

כְּדֵין אז "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְמִקְרַב לְגַבָּהּ לְאַבְאָשָׁא כְּלָל כֵּיוָן דְּאִיהִי מִתְתַקְּפַת עָלַיְיהוּ, הבנים הם שני המשיחין, שאין מי שיכול להתקרב אליה ולהרע לה כלל, כיוון שהיא מתחזקת עליהם "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז) מִגָּלוּתָא וזה סוד הפסוקשלח תשלח את השכינה מהגלות, ואז, כְּדֵין "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (שם), אִלֵּין מְשִׁיחִין דִּזְמִינִין לְמֵיהַךְ לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. "הבנים" אלו הם המשיחין שמזומנים ללכת ולעשות נקמות באומות עובדי עבודה זרה, ובפרט באדום.

כְּדֵין אז "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה) דָּא צַדִּיק דְּאִתְתְּקַן עַל יְדֵי דְּאִינוּן מָארֵי קַבָּלָה. זה הצדיק, היסוד שנתקן על ידי אלה בעלי הקבלה ומכח התיקון יוכל להשפיע במלכות, דְּמִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת אִצְטְרִיךְ לְמִסְבַּל כְּמָה חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב  שמצד עץ הדעת המעורב מטוב ורע נצרך לסבול כמה חבלי משיח  שכתוב על זה הזמן,"וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' היסוד משפיע שפע צר והמלכות מקבלת אותו בצרוּת גדולה. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, אבל מצד עץ החיים שהוא התפארת "כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה).

וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין אִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּאִימָא שׁוֹפָר עִלָּאָה דְּיִתְּעַר עַל גַּבֵּי שׁוֹפָר תַּתָּאָה דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, כְּדֵין וכל הנשמות העשוקות וההולכות עם השכינה בגלות יחזרו למקומם במנוחת הכל, מצד אימא שהיא נקרא השופר העליון שממנה החירות, שתתעורר על השופר התחתון שהוא משיח בן יוסף, ואז "וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד), דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּיהַךְ בְּגוֹ קְלִיפִין לְאַכְפְּיָא לוֹן, זה משיח בן יוסף שילך בתוך הקליפות לכפות אותם "יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם" (זכריה ט, טו) עַל מָּשִׁיחַ וְעַל שְׁכִינְתָּא, יְהֹוָה צְבָאוֹת וַדַּאי, בְּגִין מָארֵי קַבָּלָה דְּאִינוּן מְשַׁזְּבִין לֵיהּ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת. ה' צבאות יגן, בזכות בעלי הקבלה, שהם מצילים את משיח בן יוסף, שהוא זה שעושה את הנקמות והמלחמות, שח"ו לא ימות.

וְעוֹד שִׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא, ועוד, שבעים פנים לתורה מצד אימא שממנה יוצאים ז' תחתונות ובגדלות הם שבעים, וּבְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֶׁבַע סַלְקַת נָמֵי לְשִׁבְעִין, וְשִׁבְעִין אַנְפִּין (דף י' עמוד א') אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא. ובסוד זה שכינה, שהיא השביעית לז"א – עולה גם כן לסוד שבעים כיון שהיא כללות כל מה שעליה, ושבעים הפנים הם מצד אימא כמו שנאמר.

וְעוֹד, מ"ט פָּנִים טָמֵא מ"ט טָהוֹר, וְרָזָא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים טָמִיר וְגָנִיז, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה טָהוֹר וְטָמֵא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. ועוד, מ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור. וסוד זה, שער החמישים של הבינה נסתר וגנוז, ומשם והלאה נחלקים לטהור וטמא בימין ושמאל. וְכַד מִתְפַּשְׁטָן מִילִין אִינוּן שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין, וּלְכָל נִשְׁמָתָא אִית בְּאוֹרַיְתָא חוּלָקָא דִּילֵיהּ וַדַּאי, וכאשר מתפשטים ממנה הדברים, הם שישים ריבוא אותיות התורה כדוגמת שישים ריבוא נשמות ישראל הנשרשים בהם, וכך לכל נשמה יש חלק בתורה, וְכֹלָּא כָּלִיל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה, דְּמִכָּל אָת וְאָת דִּילֵיהּ נָפְקִין כַּמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְהַהִיא אָת. והכל כלול בשם הוי"ה הקדוש, שמכל אות ואות שלו יוצאים הרבה מרכבות המשמשים אות אותה אות.

 

קישור לדף תיקוני זוהר תניינא 

תפילה שכ"ה: חושך הגלות גורם לס"א ולס"מ לחשוב שהוא רשות בפ"ע – מה שאין בהם כלום.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. מִי הוּא שֶׁדּוֹמֶה לְךָ? שֶׁאַתָּה אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁמְּחַדֵּשׁ אוֹתָם בִּרְצוֹנְךָ, וְס"א לֹא יְכוֹלִים לְחַדֵּשׁ כְּלוּם אֶלָּא "אֵל אַחֵר אִסְתָּרֵס דְּלָא עָבִיד אֵיבִין". וְאִם יִרְצֶה ס"מ לוֹמַר שֶׁהוּא רָשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ - הֲרֵי נֶאֱמַר, "אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ".

אֲדוֹן כָּל הָעֶלְיוֹנִים, בְּיִחוּדְךָ אָנוּ בּוֹטְחִים בֶּאֱמֶת, וְאִם עֲוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ גָּרְמוּ חֹשֶׁךְ בָּאוֹרוֹת שֶׁלְּךָ, הֲרֵי יִחוּד שֶׁלְּךָ אָדוֹן עַל הַכֹּל יָכוֹל לְחַדֵּשׁ אוֹתָם כִּרְצוֹנְךָ. עֲנֵנוּ בַּאֲמִתַּת יִחוּדְךָ וְחַדְּשֵׁנוּ לְפָנֶיךָ כְּקֶדֶם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה שכ"ו: בזמן שביהמ"ק קיים נחשבת כנסת ישראל כארוסה, ובחורבן גלתה לשדה, ושם אורב לה עשו איש שדה. ואע"פ שצועקת – אין מושיע לה עד שיתעורר עליה היחוד העליון.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה אֵרַסְתָּ לְךָ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל [בְּי'] עֶלְיוֹנָה שֶׁשַּׂמְתָּ עַל אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ, וְזֶה ו' אוֹת אֱמֶת שֶׁלָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת". וְאַתָּה "קֹדֶשׁ" הוֹרַדְתָּ עָלָיו, וְזֶה י' שֶׁהֵם עֶשֶׂר הֲוָיוֹת בְּחֻשְׁבָּן אר"ס מִצַּד קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם, מִיָּד נַעֲשֶׂה קָדוֹ"שׁ - "קֹדֶשׁ ו'", בָּהּ, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". וַהֲרֵי ס"מ מָצָא אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ". שֶׁבִּזְמַן אַחֵר, "כָּל כְּבוּדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה" - בַּבַּיִת לִפְנִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְזֶה כְּבוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד". אַחַר כַךְ נֶהֱרַס הַכֹּל וּמִיָּד גָּלָה כָּבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי גָּלָה מִבַּיִת לְשָׂדֶה - מָקוֹם גָּלוּי. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, הֲרֵי עֵשָׂו אִישׁ שָׂדֶה בִּזְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "בַּשָּׂדֶה מְצָאָהּ" וְרוֹצֶה לְחַלֵּל אוֹתָהּ חַ"ו דִּכְתִיב, "בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ". וַהֲרֵי, כַּמָּה תְּפִלּוֹת הִיא מַעֲלָה לְגַבָּךְ וְלֹא נַעֲנֵית, דִּכְתִיב, "צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ", עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר יִחוּד שֶׁלְּךָ בְּסוֹד אַיִן הָעֶלְיוֹן, מִיָּד יֵאָמֵר, וְאַיִן מוֹשִׁיעַ לָהּ, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יֵאָמֵר בָּהּ, "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ".

אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, בְּיִחוּדְךָ אָנוּ בּוֹטְחִים, לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, עֲנֵנוּ בַּאֲמִתַּת יִחוּדְךָ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.