תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהִיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא. אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין, וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל.
קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִתְיַהִיב לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן.
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, "לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת" (דברי הימים א' כט, יא), עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט), אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב), וְלַאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ'. "הָקִיצוּ" אַנְתְּ וַאֲבָהָן, רַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעַר אַנְתְּ וַאֲבָהָן לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְּמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן.
מִיָּד יְהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְהָא עֲלָךְ אִתְּמַר "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק" (שיר השירים ה, ב) לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ, וְיֵימָא בְהוֹן, "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" (שיר השירים ה, ב), דְּהָא "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ" (איכה ד, כב).
"שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). מַאי "נִמְלָא טָל"? אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חֲשִׁיבַת דְמִיּוֹמָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי, וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא?! לַאו הָכִי, דְלָא עָאלְנָא כָל זִמְנָא דְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא, הֲרֵי לָךְ סִימָנָא "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). הֵ"א שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, שְׁלִימוּ דִּילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טָל, וְדָא אִיהוּ יוד הא ואו, וְהא אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחוּשְׁבַּן טָ"ל, אֶלָּא יוד הא ואו, דִּסְלִיקוּ אַתְוָון לְחֻשְׁבַּן טָ"ל, דְּאִיהוּ מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין. מִיָּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא, וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, עַד כַּאן רָזָא דְיִחוּדָא, מִכַּאן וְאֵילֵךְ פָּרָשָׁתָא קַדְמָאָה דְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא.
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), "סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד). סוֹ"ד אִלֵּין אִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין, דְּאִתְפָּרַשׁ מִלַּת בְּרֵאשִׁית בְּהַאי פָּרָשָׁתָא.
אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהִיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא. אתה הוא המקור לכל ההנהגות והמידות המתגלות, אבל לא ניתן ללמוד מהמגולה ולהקיש שכך היא העצמות הנסתרת. ולכן אתה הוא חכם, ולא בחכמה ידועה, וכן בכל המידות,: אתה הוא מבין, ולא בבינה ידועה. וכן, אין לך מקום או תכונה או הנהגה ידועה שבו אתה מצתמצם, אלא גילית את כל המידות כדי ללמד ולהודיע תוקפך וחוזקך לבני האדם, ולהראות להם איך מתנהג העולם בדין וברחמים שהם צדק ומשפט, כפי מעשיהם של בני האדם, ואין העולם ח"ו הפקר מחד, ומאידך לרצות ולהדמות לעליון. וע"כ שמת הקבלה בין אורותיך לבין ראשי הנהגותך והם:
דִּין אִיהוּ גְבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא. אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין, וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל. מידת הדין הוא גבורה, משפט עמוד האמצעי - תפארת, צדק מלכות הקדושה. מאזני צדק שני עמודי האמת נצח והוד, הין צדק אות ברית קודש - יסוד. כולם להראות איך מתנהג העולם, אבל אין לך צדק ידוע שהוא דין ולא משפט ידוע שהוא רחמים, ולא מכל המידות כלל.
קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִתְיַהִיב לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן. עתה פונה אליהו הנביא זכור לטוב לרשב"י ע"ה ואומר: קום רבי שמעון, ויתחדשו דיבורים על ידך, שהרשות ניתנה לך לגלות סודות עליונים על ידך, מה שלא ניתן רשות לגלות לשום אדם עד כה.
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, "לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת" (דברי הימים א' כט, יא), שהם כנגד חסד, גבורה תפארת, מידת של אברהם יצחק ויעקב. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט), אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב), וְלַאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ'. "הָקִיצוּ" אַנְתְּ וַאֲבָהָן, רַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעַר אַנְתְּ וַאֲבָהָן לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְּמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן. עליונים שמעו - אתם האבות הטמונים בחברון, וגם משה רבנו הרועה הנאמן התעוררו משנתכם. "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ שכְנֵי עָּפָּר", אלו הם הצדיקים שהם מצד שנאמר בהם "אֲנִּי יְשֵנָּה וְלִּבִּי עֵר", ואין הם מתים אלא נקראים ישנים כיוון שגופם שלם ונשמתם בעליונים, ומפני זה נאמר בהם "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ" וכו'. הרועה הנאמן, אתה והאבות הקיצו ורננו להתעוררות השכינה, שגם הם נחשבת ונקרא "ישנה" בגלות כיון שאינה משפיע שפע ואדם הישן על מטתו ואינו מתפקד, וכן עד עתה הצדיקים כולם טמונים וישנים בקבריהם.
מִיָּד יְהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְהָא עֲלָךְ אִתְּמַר "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק" (שיר השירים ה, ב) לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ, וְיֵימָא בְהוֹן, "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" (שיר השירים ה, ב), דְּהָא "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ" (איכה ד, כב) "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). מיד נתנה השכינה שלוש קולות למשה רבנו ע"ה רועה הנאמן ואמרה לו: "קום הרועה הנאמן", שהוא כנגד ז"א שעליך נאמר "קוֹל דוֹדִּי דוֹפֵק" אצלי בארבע האותיות הוי"ה שלו, ואומר בהם "פִּתְחִּי לִּי אֲחתִּי רַעְיָּתִּי יוֹנָּתִּי תַמָּתִּי", שהרי תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך, כמו שנאמר "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל",
מַאי "נִמְלָא טָל"? אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חֲשִׁיבַת דְמִיּוֹמָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי, וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא?! לַאו הָכִי, דְלָא עָאלְנָא כָל זִמְנָא דְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא, הֲרֵי לָךְ סִימָנָא "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שיר השירים ה, ב). מהו סוד "נמלא טל"? אלא אמר הקב"ה, את חשבת שמיום שנחרב בית המקדש, שעליתי לבֵיתִּי שלי ונכנסתי לישובי בירושלים של מעלה בלעדך? לא כך הוא, שלא אעלה ואכנס כל זמן שאת בגלות, והרי לך סימן "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּ"ל", ואני כאדם שגר בבית בלי גג וראשו נרטב מהטל.
הֵ"א שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, שְׁלִימוּ דִּילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טָל, וְדָא אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו, וְ-ה"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחוּשְׁבַּן טָ"ל, אֶלָּא יו"ד ה"א וא"ו, דִּסְלִיקוּ אַתְוָון לְחֻשְׁבַּן טָ"ל, דְּאִיהוּ מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין. וזה לך הסימן. אות ה' אחרונה של הוי"ה מ"ה שהיא השכינה היא ה"א - והיא השכינה בגלות. השלמות והחיים שלה הם שאר האותיות שהם בגימ' ט"ל, והיינו: יו"ד ה"א וא"ו. ו-ה"א שהיא השכינה לא נכנסת בחשבון אותיות ט"ל. אלא, יו"ד ה"א וא"ו שהם המלך ז"א - הם האותיות שעולות בחשבון ל ט"ל, שבהם מוריד המלך שפעו וממלא את השכינה מנביעת כל המקורות העליונים. מִיָּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא, וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, עַד כַּאן רָזָא דְיִחוּדָא, מִכַּאן וְאֵילֵךְ פָּרָשָׁתָא קַדְמָאָה דְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא. מיד קם הרועה הנאמן והאבות הקדושים עמו, עד כאן סוד הייחוד של קב"ה ושכינתה. מכאן ואילך החל רשב"י ע"ה לבאר את הפרשה הראשונה של סתרי התורה.
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), "סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד). סוֹ"ד אִלֵּין אִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין, דְּאִתְפָּרַשׁ מִלַּת בְּרֵאשִׁית בְּהַאי פָּרָשָׁתָא. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. סוֹ"ד אֵלּוּ הֵם שִׁבְעִים פָּנִים שֶׁהִתְפָּרְשָׁה מִלַּת בְּרֵאשִׁית בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
וְעוֹד מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דָּא "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (עובדיה א, יח) לֶהָבָה דָּא מ"ב שְׁמָא דְּמ"ב אַתְוָן. דְּיַעֲקֹב אִיהוּ אֵשׁ, עִיקָּרָא דְּכֹלָּא. אֲבָל בֵּית יוֹסֵף לֶהָבָה, בְּזִמְנָא דְּאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹי וְאִתְלָהִיט. וּבֵיהּ "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ" (תהלים קיח, יט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִתְּמָר בָּהּ "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז). אֲבָל כֵּיוָן דְּתִתְעַבַּר סִטְרָא אַחֲרָא מֵעָלְמָא, מִיָּד "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק" (תהלים קיח, יט).
בְּמַאי חֵילָא? אֶלָּא "אָבוֹא בָּם", דָּא מ"ב דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "אוֹדֶה יָהּ", דָּא יָהּ נַהִירוּ פְּנִימָאָה מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, לְאַכְפְּיָא כֻּלְהוֹ קְלִיפִין. וְדָא יָהּ דְּאִתְּמָר בָּהּ "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, טז) דְּדָא קָאִים לְהַרְסָא לֵיהּ תָּדִיר.
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר', "בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז) וַדַּאי דָּא חַשְׁמַל דְּאַסְחַר לְבַר. עֲלֵיהּ כְּתִיב "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). וּבְשַׁעֲתָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְּמָר בְּהוּ "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה, יח). דַּעֲשֶׂרֶת דְּבָרִים לָקֳבֵל עֲשַׂר דַּרְגִּין, וְכֻלְהוֹ מִגּוֹ אֶשָּׂא אִתְּמָרוּ, דָּא חַשְׁמַל דְּאַסְחַר עֲלַיְיהוּ. וְעִם כָּל דָּא כְּתִיב "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט, יז). דְּהָא יִשְׂרָאֵל לְגוֹ קָיְימִין וַדַּאי וּמִתְדַּבְּקִין (דף כז' עמוד ב') בְּשְׁכִינְתָּא כִּדְקָא יָאוּת. וְלָא אֶתְיָהִיב חַשְׁמַל דָּא אֶלָּא לְשֵׁיזָבָא אִינוּן דִּלְגַו מִמַּאן דְּלָא אִתְחָזֵי.
וְעוֹד, חַשְׁמַל בָּהּ סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק בְּד' אַתְוָן אדנ"י דְּבֵיהּ בְּא' סְקִילָה, בֵּיהּ "כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג) רי"ו דָּא גבור"ה. שְׂרֵפָה בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב בֵּהּ "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז). וּסְקִילָה בָּהּ אִתְדַּחֵי הַהוּא דְּלָא אִתְחָזֵי, לְתַתָּא. וּבִשְׂרֵיפָה אִתוֹקַד מָאן דְּלָא חֲזֵי לְאִתְקָרְבָא וּבָעֵי לְאִתְקָרְבָא, וְדָא בְּד' דְּשֵׁם אדנ"י. וּבְחַרְבָּא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר" (ישעיהו סו, טז) , אִתְעֲבִיד הֶרֶג לְמַאן דְּלָא אִתְחָזֵי לְמֵיעַל. וּבְי' אִתְעֲבִיד חֶנֶק, דְּחָנְקִין לֵיהּ דְּלָא יֵיכוֹל לְיַנְקָא מִגּוֹ סְטַר קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ "וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהֹוָה" (ישעיהו סו, טז), דְּהָא בְּכַמָּה זִינִין אִינוּן. וְכֹלָּא לִנְטִירוּתָא דְּהַהוּא דִּלְגוֹ, יָד הַחֲזָקָה וּמוֹרָא גָּדוֹל וַדַּאי:
וְעוֹד מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דָּא "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (עובדיה א, יח) לֶהָבָה דָּא גימ' שם מ"ב שְׁמָא דְּמ"ב אַתְוָן שהוא שם מ"ב – שם גבורות בו מנצחים את האויבים. דְּיַעֲקֹב אִיהוּ אֵשׁ, עִיקָּרָא דְּכֹלָּא שיעקב הוא אש בסוד הגבורה של התפארת, עיקר הכל. אֲבָל בֵּית יוֹסֵף לֶהָבָה, בְּזִמְנָא דְּאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹי וְאִתְלָהִיט בזמן שמתפרש במדרגותיו ומתלהט. וּבֵיהּ "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ" (תהלים קיח, יט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי השכינה נקראת שַׁעֲרֵי צֶדֶק . וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ. אַמַּאי? ובזמן הגלות כל השערים ננעלו. מדוע? אֶלָּא בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִתְּמָר בָּהּ בגלל הסטרא אחרא שנאמר בה "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) הרוצה לינוק מהשכינה שירדה למקום הקליפות. אֲבָל כֵּיוָן דְּתִתְעַבַּר סִטְרָא אַחֲרָא מֵעָלְמָא, מִיָּד אבל כיון שתתבטל הסטרא אחרא מהעולם מיד תפתח השכינה את שעריה ויאמר "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק" (תהלים קיח, יט).
בְּמַאי חֵילָא? במה כוחה? אֶלָּא "אָבוֹא בָּם", דָּא מ"ב דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף זהו כח שם מ"ב שבו מתלבש משיח בן יוסף. "אוֹדֶה יָהּ", דָּא יָהּ נַהִירוּ פְּנִימָאָה מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, לְאַכְפְּיָא כֻּלְהוֹ קְלִיפִין זה י"ה, האור הפנימי הנמשך מצד גבורות עליונות של או"א שכופות את כל הקליפות ואינם יכולות לעמוד כנגדו ומתבטלות. וְדָא יָהּ דְּאִתְּמָר בָּהּ "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, טז) דְּדָא קָאִים לְהַרְסָא לֵיהּ תָּדִיר שזו הבחינה קיימת תמיד ומזומנת להרוס את עמלק ולהעבירו מהבריאה כולה.
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר' רבי רבי הרמח"ל, "בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז) וַדַּאי דָּא חַשְׁמַל דְּאַסְחַר לְבַר זה החשמל הנמשך מאימא ומקיף את העולמות מבחוץ כדי שלא ינקו מהם הקליפות. עֲלֵיהּ כְּתִיב "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). וּבְשַׁעֲתָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְּמָר בְּהוּ בזמן שעמדו ישראל על הר סיני נאמר בהם "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה, יח). דַּעֲשֶׂרֶת דְּבָרִים לָקֳבֵל עֲשַׂר דַּרְגִּין, וְכֻלְהוֹ מִגּוֹ אֶשָּׂא אִתְּמָרוּ, דָּא חַשְׁמַל דְּאַסְחַר עֲלַיְיהוּ עשרת הדברות עומדות כנגד עשר מדריגות – ספירות, וכולם מתוך האש נאמרו, וזה החשמל הקיף אותם. וְעִם כָּל דָּא כְּתִיב ועם כל זאת השמירה החזקה נאמר "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט, יז) . דְּהָא יִשְׂרָאֵל לְגוֹ קָיְימִין וַדַּאי וּמִתְדַּבְּקִין (דף כז' עמוד ב') בְּשְׁכִינְתָּא כִּדְקָא יָאוּת שהרי ישראל עומדים בסוד פנימיות העולמות וע"כ ודאי מתדבקים בשכינה כמו שראוי. וְלָא אֶתְיָהִיב חַשְׁמַל דָּא אֶלָּא לְשֵׁיזָבָא אִינוּן דִּלְגַו מִמַּאן דְּלָא אִתְחָזֵי ולא ניתן חשמל זה אלא לשמור את אלא שנמצאים במדרגה הפנימית שלא יראו לחוץ וינקו מהם הקליפות שסובבות מחוץ.
וְעוֹד, חַשְׁמַל בָּהּ סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק ד' מיתות אלו רמוזות בְּד' אַתְוָן בד' אותיות של שם אדנ"י דְּבֵיהּ שבה: בְּא' סְקִילָה, בֵּיהּ "כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג) רי"ו אותיות יָרֹה עה"כ דָּא גבור"ה. שְׂרֵפָה בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב בֵּהּ "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז). וּסְקִילָה בָּהּ אִתְדַּחֵי הַהוּא דְּלָא אִתְחָזֵי לְתַתָּא שבו נדחה אותו ס"מ שאינו ראוי להראות למטה. וּבִשְׂרֵיפָה אִתוֹקַד מָאן דְּלָא חֲזֵי לְאִתְקָרְבָא וּבָעֵי לְאִתְקָרְבָא, וְדָא בשריפה נשרף אותו אחד שלא ראוי להתקרב לקדושה כי אינו מצידה ורוצה להתקרב, וזה בְּד' דְּשֵׁם אדנ"י. וּבְחַרְבָּא, ובחרב דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר" (ישעיהו סו, טז) , אִתְעֲבִיד הֶרֶג לְמַאן דְּלָא אִתְחָזֵי לְמֵיעַל נעשה הרג למי שאינו ראוי לעלות לקדושה. וּבְי' אִתְעֲבִיד חֶנֶק, דְּחָנְקִין לֵיהּ דְּלָא יֵיכוֹל לְיַנְקָא מִגּוֹ סְטַר קַדִּישָׁא ובאות י' נעשה חנק, שחונקים לאותו אחד לא יכול לינוק מתוך צד הקדושה. בְּגִין כָּךְ "וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהֹוָה" (ישעיהו סו, טז), דְּהָא בְּכַמָּה זִינִין אִינוּן שבו סוגים מיתה יש. וְכֹלָּא לִנְטִירוּתָא דְּהַהוּא דִּלְגוֹ, והכל לשמור את אותם שנמצאים בפנימיות שהם ישראל, וזה "יָד הַחֲזָקָה וּמוֹרָא גָּדוֹל" וַדַּאי:
תפילות ע"ב-ע"ג מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה ע"ב: בקשה שבזכות הבטחון שישראל בוטחים ונשענים על אמתו ית', יעביר חושך מדרכיהם למען ימצאוהו.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה תָּאִיר "נֵרֵנוּ" בִּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁל יִחוּדְךָ יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י, יְהוָֹה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכֵנּוּ, שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ שֶׁל יִצְחָק שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָעֵינַיִם שֶׁהֵם מְצַפִּים לְךָ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִמְצֹא אֱמוּנָתְךָ שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "יְשַׁחְרוּנְנִי וְלֹא יִמְצָאוּנְנִי", בַּעֲבוּר חֹשֶׁךְ שֶׁשּׁוֹלֵט שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ", וְאֵין יָכוֹל הָאוֹר לְהִתְפַּשֵּׁט בִּדְרָכִים שֶׁעוֹשִׂים הַצַּדִּיקִים לְנֶגְדְּךָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ". וּלְפִי שֶׁהַדְּרָכִים מְלֵאִים חֹשֶׁךְ שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְּדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו", אַף עַל גַב שֶׁהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵינָם מוֹצְאִים לְךָ. וּמִי יַעֲבִיר חֹשֶׁךְ זֶה? אֶלָּא בִּטָּחוֹן שֶׁבּוֹטְחִים בְּךָ, שֶׁכֵּן אָמַרְתָּ עַל יְדֵי נְבִיאֶיךָ "מִי בָּכֶם יָרֵא יְהוָֹה אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָֹה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו", וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ בּוֹטְחִים בְּךָ נִשְׁעָנִים עַל אֲמִתְּךָ, וְלָמָּה לֹא תַּעֲבִיר חֹשֶׁךְ מִדְּרָכֵינוּ שֶׁנִּמְצָא אוֹתְךָ, וְיֵאָמֵר בְּךָ "דִּרְשׁוּ יְהוָֹה בְּהִמָּצְאוֹ" וכו'? גַּלֵּה לָנוּ אֲמִתְּךָ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.
תפילה ע"ג: נמשלה התורה לפטיש המפוצץ את הסלע המפוצצת את סלע הס"א הסותמת. ונמשלה לאש לומר שאינה מקבלת טומאה.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲלֹא תּוֹרָתְךָ נָתַתָּ לְעַמְּךָ בִּקְדֻשָּׁתְךָ עֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין שׁוּם טֻמְאָה מַגַּעַת לְטַמְאָהּ כְּלָל וְנֶאֶמַר בָּהּ "הֲלֹא כֹּה דְּבָרַי כְּאֵשׁ נְאֻם יְהוָֹה" וכו' "וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע" שֶׁהוּא אֶבֶן קָשָׁה שֶׁעוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר שֶׁלֹּא לְהָנִיחַ מֵימֶיךָ לָצֵאת לַחוּץ לְהַשְׁקוֹת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם צֵמְאוֹת לְךָ שֶׁנֶאֶמַר בָּהֶם "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְּשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם". אֲבָל הַתּוֹרָה מְפוֹצֶצֶת סֶלַע זֶה שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִתּוֹךְ קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין שָׁם טֻמְאָה כְּלָל, מִיָּד "כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ" הֲרֵי קוֹל תּוֹרָתְךָ עוֹלֶה לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה אֵל אֱמֶת תִּהְיֶה שׁוֹלֵט עַל כָּל רַע לִזְרוֹת אוֹתוֹ בְּעֵינֶיךָ שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "מְזָרֶה בְּעֵינָיו כָּל רָע", בְּעֵינַיִם אֵלֶּה יִהְיוּ מַשְׁגִּיחִים עָלֵינוּ מִצַּד עַיִ"ן רַבְרְבָא שֶׁהִיא אִימָא עִלָּאָה, שֶׁמִּשָּׁם הַתּוֹרָה יוֹצְאָה, וּבָהּ מִתְפָּרֶשֶׁת שִׁבְעִים פָּנִים, שֶׁהִיא תּוֹרַת אֱמֶת, לְפִי שֶׁמִּמְּקוֹם זֶה יוֹצְאָה, שֶׁהוּא חוֹתָם שֶׁלְּךָ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִזְדַּעְזְעִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. הִתְעוֹרֵר בַּאֲמִתְּךָ לִמְקַוֶּיךָ שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִים אוֹר שֶׁלְּךָ בְּתוֹךְ כָּל חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה בִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֵינָהּ נִפְגֶּמֶת, "כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ" וַדַּאי. תֵּן לָנוּ שִׂמְחָה בְּאוֹר פָּנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "יְהִי כְבוֹד יְהוָֹה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָֹה בְּמַעֲשָׂיו". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.