תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
- מקור
- פירוש
וּמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְאָדָם דְּאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם" (בראשית א, כו) וְכוּ', בְּכֹלָּא שַׁלִּיט כְּמָה דְאִתְבְּרִי בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא וּבְיַמָּא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא" (קהלת ג, טו), מַה שֶּׁהָיָה קֳדָם דְּיֵיתֵי לְהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיהו א, ה), וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וַאֲשֶׁר אִיהוּ לְמֶיהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶיהֱוִי קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא הָכָא בְגִלְגּוּלָא.
"וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (קהלת ג, טו), זֶה הֶבֶל דְּאִיהוּ נִרְדָף מִקַּיִן, וְקָם קַיִן וְקָטַל לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), "וַיָּקָם" וַדַּאי, דַּהֲוָה הֶבֶל עֲלֵיהּ, וְקָם קַיִן וַיַּהַרְגֵהוּ. קַיִן אִתְקְרֵי עַל שֵׁם דְּקַנִּי עַל אֲחוּהָ, בְּגִין דְּחָזָא יְקָרֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ לְעֵילָא, דְּקָרְבָּנֵיהּ אִסְתַּלַּק לַאֲתַר דְּעַתִּיק יוֹמִין, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט) וְכוּ', וְקָרְבָּנֵיהּ הֲוָה מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ, וְאִתְקַבַּל לֵיהּ בְּרַעֲוָא.
אָמַר לֵיהּ, אִם כֵּן דְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ אִתְקַבַּל, אַמַּאי אִתְיַיהִיב חֵילָא לְקַיִן לְמִקְטְלֵיהּ, אמאי), אָמַר לֵיהּ הָכָא וַדַּאי רָזָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ הֲוָה דַרְגָּא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּחָאב בֵּיהּ, וּבַמֶּה דְחָאב בֵּיהּ קַבִּיל עָנְשֵׁיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְהַהוּא קָרְבָּנָא דְאִתְקַבִּיל מִנֵּיהּ אִשְׁתֵּזִיב מֵעָנְשָׁא דְהַהוּא עָלְמָא, דִתְרֵי עָנְשֵׁי הֲוָה מְחוּיָיב חַד לְעֵילָא וְחַד לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז). אָמַר לֵיהּ, וְהָא אָדָם הֲוָה דְחָאב בְּהַאי אִילָנָא, אָמַר לֵיהּ עוֹבָדָא דַאֲבוּהָ הֲוָה לֵיהּ וּמֵת, אָמַר לֵיהּ "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) כְּתִיב, אָמַר לֵיהּ בְּהַהוּא יוֹם הִצִּיץ וּמֵת.
(דף קב ע"א) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּגִין דָּא כְּתִיב "יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים" (קהלת ח, יד) וְגוֹ', וְהָכָא אִתְרְמִיז צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ. צַדִּיק וְרַע לוֹ הָכָא אִתְרְמִיז, "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים", וְדָא רָזָא דְצַדִּיק דְּאַעֲרַע לֵיהּ כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, לַאו דְּאִיהוּ רָשָׁע וְלַאו בֶּן רָשָׁע אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים דְּחָב בְּעוֹבָדָא דְחַיָּיבַיָּא, דְאִינוּן סמא"ל וְנָחָשׁ, אִירַע לֵיהּ עוֹבָדָא דִלְהוֹן, וְהַאי אִיהוּ רָזָא "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים" (שמות כ, ד), בְּגִין דְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, דָּא גְרִים לְהֶבֶל מִיתָה, וּמֵת בְּלָא בֵן, וּבְגִין דָּא אָזִיל בְּגִלְגּוּלָא, שִׁי"ן דְּמֹשֶׁה אִיהוּ שֵׁ"ת מִתַּמָּן רָוַוח שִׁי"ן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, כה), תַּחַת הֶבֶל וַדַּאי, דְּהֶבֶל רָכִיב עֲלֵיהּ, וְאִתְעֲבִיד שֵׁת הַרְכָּבָה לֵיהּ, וְאִיהִי סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וּבְגִין דָּא תַּחַת הֶבֶל.
הֶבֶ"ל הַלֵּ"ב, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר הַלֵּב רוֹאֶה, וְאִיהוּ ה' מִמֹּשֶׁה, וְהַלֵּב אִיהוּ לִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ אֱלֹהִים, הַלֵּב מֵבִין, וְאִיהוּ סָתִיר בִּנְיָינָא וְנָפְלַת בְּגִינֵיהּ, וּבְגִין דָּא "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו), בְּגִין דְּתַמָּן הַוָּה דְחָב בֵּאלֹהִי"ם, דְּאִיהוּ אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְדָא אִיהוּ דְחָב בְּמַעֲשֶׂה.
אין להוציא בפה שמות המסומנים באדום. קריאתם רק בעינים!
וּמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְאָדָם דְּאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וּמִי שֶׁהוּא מִצַּד שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם" (בראשית א, כו) וְכוּ', בְּכֹלָּא שַׁלִּיט כְּמָה דְאִתְבְּרִי בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא וּבְיַמָּא, נֶאֱמַר בּוֹ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וְכוּ', שׁוֹלֵט בַּכֹּל כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַיָּם,וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא" (קהלת ג, טו), מַה שֶּׁהָיָה קֳדָם דְּיֵיתֵי לְהַאי עָלְמָא, וְעָלָיו נֶאֱמַר מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, מַה שֶּׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיהו א, ה), כְּבָר הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וַאֲשֶׁר אִיהוּ לְמֶיהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶיהֱוִי קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא הָכָא בְגִלְגּוּלָא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וַאֲשֶׁר הוּא לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּבָר הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לָעוֹלָם לְכָאן בְּגִלְגּוּל.
"וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (קהלת ג, טו), זֶה הֶבֶל דְּאִיהוּ נִרְדָף מִקַּיִן, וְקָם קַיִן וְקָטַל לֵיהּ, וְהָאֱלֹהִי"ם יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, זֶה הֶבֶל שֶׁהוּא נִרְדַּף מִקַּיִן, וְקָם קַיִן וְהָרַג אוֹתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), "וַיָּקָם" וַדַּאי, דַּהֲוָה הֶבֶל עֲלֵיהּ, וְקָם קַיִן וַיַּהַרְגֵהוּ זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ, וַיָּקָם וַדַּאי, שֶׁהָיָה הֶבֶל עָלָיו, וְקָם קַיִן וַיַּהַרְגֵהוּ.. קַיִן אִתְקְרֵי עַל שֵׁם דְּקַנִּי עַל אֲחוּהָ, בְּגִין דְּחָזָא יְקָרֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ לְעֵילָא, קַיִן נִקְרָא עַל שֵׁם שֶׁקִּנֵּא לְאָחִיו, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה כְבוֹדוֹ וְכֹחוֹ לְמַעְלָה, דְּקָרְבָּנֵיהּ אִסְתַּלַּק לַאֲתַר דְּעַתִּיק יוֹמִין, שֶׁקָּרְבָּנוֹ הִתְעַלָּה לְמָקוֹם שֶׁל עַתִּיק הַיָּמִים, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט) וְכוּ', וְקָרְבָּנֵיהּ הֲוָה מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ, וְאִתְקַבַּל לֵיהּ בְּרַעֲוָא. שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַתִּיק הַיָּמִים יוֹשֵׁב וְכוּ', וְקָרְבָּנוֹ הָיָה מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וְהִתְקַבֵּל לוֹ בְּרָצוֹן.
אָמַר לֵיהּ, אִם כֵּן דְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ אִתְקַבַּל, אַמַּאי אִתְיַיהִיב חֵילָא לְקַיִן לְמִקְטְלֵיהּ, אמאי), אָמַר לוֹ, אִם כֵּן שֶׁקָּרְבָּנוֹ הִתְקַבֵּל, לָמָּה נִתַּן כֹּחַ לְקַיִן לְהָרְגוֹ? (בִּגְלַל זֶה יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וְגוֹמֵר, לָמָּה?) אָמַר לֵיהּ הָכָא וַדַּאי רָזָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ הֲוָה דַרְגָּא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּחָאב בֵּיהּ, אָמַר לוֹ, כָּאן וַדַּאי יֵשׁ סוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא הָיָה בְדַרְגָּה שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁחָטָא בוֹ, וּבַמֶּה דְחָאב בֵּיהּ קַבִּיל עָנְשֵׁיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְהַהוּא קָרְבָּנָא דְאִתְקַבִּיל מִנֵּיהּ אִשְׁתֵּזִיב מֵעָנְשָׁא דְהַהוּא עָלְמָא, וּבְמַה שֶּׁחָטָא בוֹ קִבֵּל עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְאוֹתוֹ קָרְבָּן שֶׁהִתְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, נִצַּל מֵעֹנֶשׁ שֶׁל אוֹתוֹ הָעוֹלָם, דִתְרֵי עָנְשֵׁי הֲוָה מְחוּיָיב חַד לְעֵילָא וְחַד לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) שֶׁשְּׁנֵי עֳנָשִׁים הָיָה מְחֻיָּב, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.. אָמַר לֵיהּ, וְהָא אָדָם הֲוָה דְחָאב בְּהַאי אִילָנָא, אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי אָדָם הָיָה שֶׁחָטָא בָּעֵץ הַזֶּה? אָמַר לֵיהּ עוֹבָדָא דַאֲבוּהָ הֲוָה לֵיהּ וּמֵת, אָמַר לוֹ, מַעֲשֵׂה אָבִיו הָיָה לוֹ וּמֵת.אָמַר לֵיהּ "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) כְּתִיב, אָמַר לֵיהּ בְּהַהוּא יוֹם הִצִּיץ וּמֵת, אָמַר לוֹ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת כָּתוּב. אָמַר לוֹ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵצִיץ וּמֵת.
(דף קב ע"א) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּגִין דָּא כְּתִיב "יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים" (קהלת ח, יד) וְגוֹ', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בִּשְׁבִיל זֶה כָּתוּב יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְגוֹמֵר, וְהָכָא אִתְרְמִיז צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְכָאן נִרְמָז צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ. צַדִּיק וְרַע לוֹ הָכָא אִתְרְמִיז, "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים", צַדִּיק וְרַע לוֹ כָּאן נִרְמָז, יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְדָא רָזָא דְצַדִּיק דְּאַעֲרַע לֵיהּ כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל צַדִּיק שֶׁקּוֹרֶה לוֹ כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים,לַאו דְּאִיהוּ רָשָׁע וְלַאו בֶּן רָשָׁע אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים דְּחָב בְּעוֹבָדָא דְחַיָּיבַיָּא, דְאִינוּן ס"מ וְנָחָ"שׁ, אִירַע לֵיהּ עוֹבָדָא דִלְהוֹן, לֹא שֶׁהוּא רָשָׁע וְלֹא בֶּן רָשָׁע, אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, שֶׁחָטָא בְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם ס"מ וְנָחָשׁ, קָרָה לוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם, וְהַאי אִיהוּ רָזָא "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים" (שמות כ, ד), בְּגִין דְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁל פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם,דָּא גְרִים לְהֶבֶל מִיתָה, וּמֵת בְּלָא בֵן, וּבְגִין דָּא אָזִיל בְּגִלְגּוּלָא, זֶה גָרַם לְהֶבֶל מִיתָה, וּמֵת בְּלִי בֵן, וּמִשּׁוּם זֶה הָלַךְ בְּגִלְגּוּל. שִׁי"ן דְּמֹשֶׁה אִיהוּ שֵׁ"ת מִתַּמָּן רָוַוח שִׁי"ן, הֶבֶל שִׁי"ן שֶׁל מֹשֶׁה הוּא שֵׁ"ת, מִשָּׁם הִרְוִיחַ שִׁי"ן (ש"ת), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, כה), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִי"ם זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן, תַּחַת הֶבֶל וַדַּאי, דְּהֶבֶל רָכִיב עֲלֵיהּ, תַּחַת הֶבֶל וַדַּאי, שֶׁהֶבֶל רָכַב עָלָיו, וְאִתְעֲבִיד שֵׁת הַרְכָּבָה לֵיהּ, וְאִיהִי סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וּבְגִין דָּא תַּחַת וְנַעֲשָׂה שֵׁת הַרְכָּבָה לוֹ, וְהִיא הַסִּיּוּם שֶׁל אַלְפָא בֵּיתָא, וּמִשּׁוּם זֶה תַּחַת הֶבֶל.
הֶבֶ"ל הַלֵּ"ב, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר הַלֵּב רוֹאֶה, וְאִיהוּ ה' מִמֹּשֶׁה, הֶבֶל הַלֵּב, וְעָלָיו נֶאֱמַר הַלֵּב רוֹאֶה, וְהוּא ה' מִמֹּשֶׁה, וְהַלֵּב אִיהוּ לִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ אֱלֹהִים, הַלֵּב מֵבִין, וְאִיהוּ סָתִיר בִּנְיָינָא וְנָפְלַת בְּגִינֵיהּ, וְהַלֵּב הוּא לִשְׂמֹאל, שֶׁהוּא אֱלֹהִי"ם, הַלֵּב מֵבִין, וְהוּא סָתַר הַבִּנְיָן וְנָפְלָה בִּגְלָלוֹ, וּבְגִין דָּא "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו), וּמִשּׁוּם זֶה וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִי"ם, בְּגִין דְּתַמָּן הַוָּה דְחָב בֵּאלֹהִי"ם, דְּאִיהוּ אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הָיָה שֶׁחָטָא בָאֱלֹהִי"ם, שֶׁהוּא אֱלֹהִי"ם שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְדָא אִיהוּ דְחָב בְּמַעֲשֶׂה וְזֶהוּ שֶׁחָטָא בְמַעֲשֶׂה.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
- מקור
- פירוש
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' כְּתִיב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח) וְדָא מֵת דְּאִתְהַדַּר תָּם. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא מוֹתָא אִשְׁתַּכְּחַת בְּעָלְמָא. כֵּיוָן דְּהַאי אִתְעַבַּר וְאִסְתַּלַּק, כְּדֵין מוֹתָא לָא אִשְׁתַּכְּחַת. בְּגִין כָּךְ "בִּלַּע הַמָּוֶת" (ישעיהו כה, ח) מִסִּטְרָא דְּמָוֶת וַדַּאי דְּאִתְהַדַּר תָּם. כְּגַוְנָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). דְּהָא תָּמָן אִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּרָא זוֹהֲמָא דִּלְהוֹן, בְּגִין כָּךְ יִתַּמּוּ. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ", עַד דְּאִסְתַּלַּק זוֹהֲמָא דָּא. וְעַל רָזָא כְּתִיב "וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה… עַד תֻּמָּם" (דברים ב, טו) וְכוּ' "עַד תֻּמָּם" עַד דְּאִתְהַדַּר מֵת – תָּם. וּבְהַהוּא זִמְנָא "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" כְּדֵין "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" (תהלים קד, לה).
וָעוֹד, "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" אִלֵּין עֵרֶב רַב, דִּבְכָל דָּרָא אַשְׁכְּחַן מִינַּיְיהוּ, וּמִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכָּאָה מִינַּיְיהוּ כֹּלָּא בְּזִמְנָא חֲדָא, וְאִתְדַּכְיָין הָכִי (דף נד' עמוד ב') זְעֵיר בְּכָל דָּרָא. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד). דְּעֶרֶב רַב אִינוּן דְּגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד עֶגְלָא, וְאִינּוּן נָטְלִין עוֹנְשָׁא דִּלְהוֹן בְּכָל דָּרָא, וְאִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. וְאִי תֵּימָא מַאי "בְּיוֹם פָּקְדִי" (עמוס ג, יד)? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כָּל דָּרָא אִזְדַּמַּן קַמֵּי מַלְכָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ 'דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו' (סנהדרין לח). כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים דָּרָא, תָּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקַבִּיל לֵיהּ בְּחוּשְׁבָּנָא וַדַּאי.
בְּהַהוּא זִמְנָא אַעֲבַר מֵהַהוּא דָּרָא אִינוּן עֵרֶב רַב דְּאִתְעָרִיבוּ בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) וְכוּ'. דְּהָא הָכִי בָּדַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל דָּרָא לְאַעַבְרָא לוֹן. וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר וְכוּ' עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר" (במדבר לב, יג). וּמִלָּה סַלְקַת לִזְמַנָּהּ, וְסָלְקַת לְזִמְנָא דְּאָתֵי. דְּהָא בְּמַדְבְּרָא דָּא סִטְרָא אַחֲרָא בְּגָלוּתָא אֶנַּע לוֹן לְיִשְׂרָאֵל עַד דְּיִשְׁתְּלִים דָּרָא דְּעֶרֶב רַב, דְּאִתְּמָר בְּהוּ 'קָשִׁים גָּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת' (יבמות מז) אִלֵּין גֵּרִים דְּגִיֵּיר לוֹן מֹשֶׁה וְגָרְמוּ כָּל הַאי בִּישָׁא לְיִשְׂרָאֵל. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לה) אִלֵּין עֵרֶב רַב. בְּהַהוּא זִמְנָא 'אֵין מְקַבְּלִין גָּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ', אֶלָּא גֵּרִים גְּרוּרִים הֵם לְקַבְּלָא עֲלַיְיהוּ מָרוּתָא עִלָּאָה, וְלָאו לְאִתְעָרְבָא בְּגוֹ כְּלָלָא קַדִּישָׁא.
(דף נה' עמוד א') וְעֶרֶב רַב בְּגִינַיְיהוּ בִּשְׂרָא לָא אִתְתַּקַּן בְּגָלוּתָא. דְּאִינוּן אָמְרוּ "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר יא, ד) בִּשְׂרָא סוּמָקָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא דְּתָמָן תּוּקְפָּא דִּמְסָאֲבוּתָא, וְאִינּוּן תָּאִיבוּ לֵיהּ. וּבִשְׂרָא דָּא אֱלֹהִים, דִּבְגִינֵיהּ אָמְרוּ "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א). דְּחוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל הוי"ה קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ" (דברים לב, ט). וְאִינּוּן "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א). וְדָא עֵגֶל, אֱלֹהִים וט"ו אַתְוָן כְּגַוְנָא דָּא א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם וּתְרֵין רָזִין דִּלְהוֹן, דָּא עֵגֶל וַדַּאי. וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמָר בְּיִשְׂרָאֵל "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם" (איכה ד, ח). דִּבְגִין דִּבְהַהוּא בִּשְׂרָא אִתְתְּקַף סִטְרָא אַחֲרָא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְגָּרְעָא. וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָזְלִין בָּתַר הַנָּאִין דְּעָלְמָא, סִטְרָא דְּבָשָׂר, וְשָבְקִין לַהּ לְאוֹרַיְתָא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה). כְּדֵין "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה). דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו), וְאִיהוּ לְעֵילָא וְאִיהוּ לְתַתָּא. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), בְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא דִּבְשָׂרָא יְתוּב לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָׁתָא עִלָּאָה וּלְאַנְהָרָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתָא וַדַּאי:
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, כְּתִיב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּאִתְּמָר בֵּיהּ לעתיד לבוא נדרש הפסוק שנאמר בזה הזמן "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח) וְדָא מֵת דְּאִתְהַדַּר תָּם שרומז על דרגת "מת" שהיא מצד הסטרא אחרא החוזרת להיות "תם" מדרגת שלם. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא מוֹתָא אִשְׁתַּכְּחַת בְּעָלְמָא. שעד שהסטרא אחרא מתפשטת בעולם – נמצא המות בעולם שכן קיימת הגזירה שנמשכה מחטא אדם הראשון עפר אתה ואל עפר תשוב, כֵּיוָן דְּהַאי אִתְעַבַּר וְאִסְתַּלַּק, כְּדֵין מוֹתָא לָא אִשְׁתַּכְּחַת. כיון שתתבטל הסטרא אחרא ותעבור מן העולם ויתוקן חטא אדם הראשון, לא תהיה יותר מיתה, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "בִּלַּע הַמָּוֶת" (ישעיהו כה, ח) מִסִּטְרָא דְּמָוֶת וַדַּאי דְּאִתְהַדַּר תָּם מצד המות בודאי שהוא "מת" שחוזר להיות "תם". כְּגַוְנָא דָּא כעניין זה מתפרש הפסוק "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). דְּהָא תָּמָן אִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּרָא זוֹהֲמָא דִּלְהוֹן, בְּגִין כָּךְ יִתַּמּוּ, שהרי במדבר היה צריך להעביר את זוהמת חטאי המדבר ולכן נאמר יתמו. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ", עַד דְּאִסְתַּלַּק זוֹהֲמָא דָּא אבל, בגלל ששם חטאו נאמר ושם ימותו, עד שתסתלק זוהמה זו. ועל זה הסוד נאמר. וְעַל רָזָא כְּתִיב "וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה… עַד תֻּמָּם" (דברים ב, טו) וְכוּ' "עַד תֻּמָּם" עַד דְּאִתְהַדַּר עד שחזרה מדרגת מֵת – תָּם. וּבְהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן נאמר "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" כְּדֵין "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" (תהלים קד, לה).
וָעוֹד, "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" אִלֵּין עֵרֶב רַב, דִּבְכָל דָּרָא אַשְׁכְּחַן מִינַּיְיהוּ, וּמִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא אלה הערב רב, שבכל דור נמצאים בהם, ומתבררים ומתסלקים מתוך עם ישראל הקדוש. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכָּאָה מִינַּיְיהוּ כֹּלָּא בְּזִמְנָא חֲדָא, וְאִתְדַּכְיָין הָכִי (דף נד' עמוד ב') זְעֵיר בְּכָל דָּרָא. שהרי בתחילה בזמן המדבר, לא יכלו ישראל להיטהר מהם מכולם בזמן אחד, ובכל דור נטהרים מהם מעט, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד). דְּעֶרֶב רַב אִינוּן דְּגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד עֶגְלָא, וְאִינּוּן נָטְלִין עוֹנְשָׁא דִּלְהוֹן בְּכָל דָּרָא, וְאִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. הערב רב היו אלה שגרמו לישראל לעשות את העגל , ולכן הם נוטלים העונש שלהם בכל דור, ונדחים מתוך עם ישראל הקדוש. וְאִי תֵּימָא מַאי ואם תשאל, אם כן מהו שאמר "בְּיוֹם פָּקְדִי" (עמוס ג, יד)? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כָּל דָּרָא אִזְדַּמַּן קַמֵּי מַלְכָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ אלא בו וראה, כל דור בטרם בואו לעולם מזדמן לפני הקב"ה, וזה העמידוהו בפירוש 'דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו' (סנהדרין לח). כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים דָּרָא, תָּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקַבִּיל לֵיהּ בְּחוּשְׁבָּנָא וַדַּאי. כיון שנשלם זמנו של הדור, שב הקב"ה ומקבל חשבון מעשיהם בודאי.
בְּהַהוּא זִמְנָא אַעֲבַר מֵהַהוּא דָּרָא אִינוּן עֵרֶב רַב דְּאִתְעָרִיבוּ בֵּיהּ. באותו הזמן, מעביר מאותו הדור את אותם ערב רב אלה שנתערבבו בהם ולא תקנו מעשיהם ודבקו בקדושה, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) וְכוּ'. דְּהָא הָכִי בָּדַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל דָּרָא לְאַעַבְרָא לוֹן. שכך מפזר אותם הקב"ה בכל דור כדי להעביר אותם מתוך עם ישראל, ועל זה הסוד כתוב, וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר וְכוּ' עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר" (במדבר לב, יג). וּמִלָּה סַלְקַת לִזְמַנָּהּ, וְסָלְקַת לְזִמְנָא דְּאָתֵי. ודבר זה שייך לזמנו, ושייך גם לעתיד לבוא, דְּהָא בְּמַדְבְּרָא דָּא סִטְרָא אַחֲרָא, בְּגָלוּתָא אֶנַּע לוֹן לְיִשְׂרָאֵל עַד דְּיִשְׁתְּלִים דָּרָא דְּעֶרֶב רַב, דְּאִתְּמָר בְּהוּ שהרי המדבר הוא מקום הסטרא אחרא, וזמן הגלות גם הוא נחשב כמדבר, ויצאו ישראל לגלות עד שיסתיים להתברר מהם דור הערב רב, שנאמר בהם 'קָשִׁים גָּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת' (יבמות מז) אִלֵּין גֵּרִים דְּגִיֵּיר לוֹן מֹשֶׁה וְגָרְמוּ כָּל הַאי בִּישָׁא לְיִשְׂרָאֵל. אלה הגרים שגייר אותם משה והם אלה שגרמו כל אותו הרע לישראל. ולעתיד לבוא וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לה) אִלֵּין עֵרֶב רַב. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן 'אֵין מְקַבְּלִין גָּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ', אֶלָּא גֵּרִים גְּרוּרִים הֵם לְקַבְּלָא עֲלַיְיהוּ מָרוּתָא עִלָּאָה, וְלָאו לְאִתְעָרְבָא בְּגוֹ כְּלָלָא קַדִּישָׁא, לא יתקבלו יותר גרים להיות ישראל, אלא אלה שירצו להסתפח יהיו רק נגררים אחרי ישראל ויקבלו עליהם מרות עליונה, אבל לא יוכלו להתערבב בתוך הכלל הקדוש.
(דף נה' עמוד א') וְעֶרֶב רַב בְּגִינַיְיהוּ בִּשְׂרָא לָא אִתְתַּקַּן בְּגָלוּתָא. דְּאִינוּן אָמְרוּ בגלל הערב רב לא נתקן בשר בגוף, שהם אמרו "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר יא, ד) בִּשְׂרָא סוּמָקָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא דְּתָמָן תּוּקְפָּא דִּמְסָאֲבוּתָא, וְאִינּוּן תָּאִיבוּ לֵיהּ. בשר הוא אדום מצד הדינים, ששם חוזקה של הטומאה, והם נתאוו להם. וּבִשְׂרָא דָּא אֱלֹהִים, דִּבְגִינֵיהּ אָמְרוּ ובשר רומז גם לדינים שיש בשם אלהים, ומהסיגים שלהם יוצאים למטה אלהים אחרים ולכן אמרו "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א). דְּחוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל הוי"ה קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב שחלקם של ישראל הוא שם יהו"ה הקדוש שנאמר "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ" (דברים לב, ט). וְאִינּוּן והם דרשו "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א). וְדָא עֵגֶל, עג"ל עולה בגימ' אֱלֹהִים שמניינו פ"ו ועוד וט"ו אַתְוָן כְּגַוְנָא דָּא ט"ו אותיות של ריבוע שם אלהים שהם אחוריים של שם שמהם נמשכים הדינים והם ט"ו אותיות: א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, וּתְרֵין רָזִין דִּלְהוֹן, דָּא פ"ו ט"ו וכללות סוד שתיהן – של הפשוט וריבועו עולה בגימ' עֵגֶ"ל וַדַּאי. וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמָר ובגלל מעשי הערב רב נאמר בְּיִשְׂרָאֵל "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם" (איכה ד, ח). דִּבְגִין דִּבְהַהוּא בִּשְׂרָא אִתְתְּקַף סִטְרָא אַחֲרָא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְגָּרְעָא. ובגלל שבאותו בשר הגוף התחזקה הסטרא אחרא – לכן צריך הגוף לכלות. וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָזְלִין בָּתַר הַנָּאִין דְּעָלְמָא, סִטְרָא דְּבָשָׂר, וְשָבְקִין לַהּ לְאוֹרַיְתָא והוא של אלה ההולכים אחרי הנאות העולם, מצד הרע הדבק בבשר, ועוזבים את התורה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה). כְּדֵין "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה) סוד הפסוק, אלה שיזכו לראות את הגאולה הם אלה שישאר בשרם מזוכך מכל רע. דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא שבאותו הזמן של הגאולה נאמר "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו), וְאִיהוּ לְעֵילָא וְאִיהוּ לְתַתָּא והוא למעלה והוא למטה, גם הנשמה וגם הגוף יהיו מזוככים, ויהיו ישראל העומדים בסוד הגוף ראויים שתתחבר בהם השכינה שהיא לנשמה שלהם. והם אלה שעליהם נאמר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), בְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא דִּבְשָׂרָא יְתוּב לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָׁתָא עִלָּאָה וּלְאַנְהָרָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתָא וַדַּאי, שבזה הזוהר הקדוש, זוהר תניינא ישוב בשר הגוף להתקדש בקדושא עליונה ולהאיר כמו הנשמה בסוד "יזהירו" ודאי.
תפילות תכ"ג - תכ"ד מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה תכ"ג: בגילוי היחיד יתחברו הימין והשמאל להיות אחד, ובכללם ב' משיחין וכלל ישראל להיות אחד.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים וְהֵם חֲמֵשׁ אוֹתִיּוֹת מנצפ"ך. שֶׁהֵם כְּפוּלִים לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְאֵינָם אוֹתִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת הַיָּמִין מִן הַשְּׂמֹאל, אֶלָּא הַכֹּל אֶחָד, לְהַרְאוֹת שֶׁהַחֶסֶד וְהַדִּין בְּיִחוּד אֶחָד אַתָּה פּוֹעֵל, וּכְשֶׁיִּחוּדְךָ יִתְגַּלֶּה אָז יֵרָאֶה שֶׁהַכֹּל אֶחָד וַדַּאי, וְאֵין חִלּוּק בֵּין זֶה לָזֶה, אֶלָּא "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים יִחוּדְךָ תְּגַלֶּה לָנוּ לַעֲשׂוֹתֵינוּ גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל שֶׁהֵם יְהוּדָה וְיוֹסֵף, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ" וַדַּאי, שֶׁכֵּן יִחוּד שֶׁלְּךָ מִתְגַּלֶּה לְמַעְלָה בְּאוֹתִיּוֹת מנצפ"ך אֵלֶּה, וְחִבּוּר מִתְחַבֵּר שֶׁל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְכֵן חִבּוּר זֶה יֵעָשֶׂה לְמַטָּה בִּשְׁנֵי מְשִׁיחִין, וְכָל יִשְׂרָאֵל בָּהֶם וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ וַדַּאי, שֶׁה' אוֹתִיּוֹת מנצפ"ך הֵם ה' אֶצְבָּעוֹת, ה' נֶגֶד ה' נַעֲשִׂים כֻּלָּם אֶחָד בְּיָדְךָ – לְשׁוֹן יָחִיד יָד אַחַת.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְיִחוּדְךָ, כֵּן בַּאֲמִתְּךָ עֲנֵנוּ, וְלֹא נָשׁוּב רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.
תפילה תכ"ד: ב' לבבות סודם ימין ושמאל, וכשורד עליהם הלב העליון מכח גילוי היחוד, יתגלה כבוד ה' והמונה של רומי ישתוק.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תֵּן כָּבוֹד לִשְׁמֶךָ שֶׁהֵם ל"ב אֱלֹהִים הַמֻּזְכָּרִים בִּבְרִיאַת עוֹלָמְךָ, וּלְפִי שֶׁהֵם מִתְפָּרְשִׁים לִשְׁנֵי צְדָדִין – יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר, "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְמֹאלוֹ", וְהֵם לֵ"ב לֵ"ב גִּימַטְרִיָּא ס"ד, די"ן, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּדִין. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַשְּׂמֹאל שׁוֹלֵט, הֲרֵי נֶאֱמַר "וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן", שֶׁהוּא הִפּוּךְ כָּבוֹד – קָלוֹן, אֲבָל לֵ"ב עֶלְיוֹן יוֹרֵד מִלְּפָנֶיךָ וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים" שֶׁהוּא ל"ב אֶחָד, מִצַּד א' שֶׁהִיא יוו"י, שֶׁהֵם ל"ב, בִּזְמַן שֶׁזֶּה יוֹרֵד מִצַּד הַיִּחוּד שֶׁלְּךָ, הֲרֵי הַכֹּל מִתְחַבֵּר וְנַעֲשֶׂה "לֵב אֶחָד" וְדֶרֶךְ אֶחָד. וּמַה שֶּׁהָיָה ס"ד שֶׁהוּא דִי"ן, שֶׁמִּצַּד זֶה "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם", וּכְתִיב "וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן", שֶׁהִיא הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עוֹלֶה תָּמִיד", אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁיִּחוּד שֶׁלְּךָ שׁוֹלֵט נֶאֱמַר בּוֹ, "וַיְהֹוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ" שֶׁהֲרֵי קוֹל כְּסִיל נִשְׁתָּק.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים תֵּן לְשִמְךָ כָּבוֹד בְּיִחוּדְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת, וְלָשׁוֹן כָּל מַשְׂטִין תֵּאָלֵם, "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שֶׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק", מִתּוֹחַלְתֵּנוּ לֹא נֵבוֹשׁ, שֶׁאַתָּה אֶחָד וְאֵין זוּלָתְךָ, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.