Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִי, וְעוֹד בְּרָזָא דְקָרְבָּנִין, לִבָּא אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבֵיהּ דָּם דְּקָרְבָּנִין, וְעַל דָּא אִתְּמַר "וְזָבַחְתָּ עָלָיו" (שמות כ, כ), אִם זָכוּ - אַרְיֵה הֲוָה נָחִית לְמֵיכַל קָרְבָּנָא, וְאִי לָא כַּלְבָּא נָחִית, וּבְאָן אֲתַר? בְּכָבֵד, דְּתַמָּן מָרָה גֵּיהִנָּם, דְּאִיהִי עֲלוּקָה דְאִית לָהּ תְּרֵי בָנוֹת הַב הַב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "לַעֲלוּקָה" (משלי ל, טו) וְכוּ', וְכַלְבָּא בְהוֹן צָוַוח "הַב הַב" (משלי ל, טו), וּמָרָה אִיהִי גֵיהִנָּם, חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת כְּגַוְונָא דְגֵיהִנָּם, דְּאִתְּמַר בָּהּ "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" (משלי ל, טו), כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר בְּחַרְבָּא "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד).
וְכָבֵד אִיהוּ סמא"ל, מָרָה סַם מָוֶת דִּילֵיהּ, כַּד שָׁלְטָא מָרָה עַל עַרְקִין דִּילָהּ וּמִתְגַּבְּרָא בְחוֹבִין, אִתְּמַר בְּפִרְקִין דְּכָבֵד וּמָרָה, "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם" (שמות טו, כג), בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן עַרְקִין דְּלִבָּא בְדוֹחֲקָא וּמִתְטַמְּרִין בְּלִבָּא, כְּגַוְונָא דְנֹחַ וְאִתְּתֵיהּ וּבְנוֹי וְחֵיוָון וּבְעִירִין וְעוֹפִין דְּמִתְטַמְּרִין בְּתֵיבָה, וְלִבָּא אִיהוּ בְדוֹחֲקָא בְהוֹן, דְּאִם מָרָה מָטָא לְלִבָּא מִיָּד יָמוּת בַּר נַשׁ, וּמָרָה לָא מִתְגַּבְּרָה עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן לִבָּא אֶלָּא בְחוֹבִין, אִי חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא דְאִיהִי נִשְׁמַת חַיִּים שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הָא אַסְוָותָא תְּהֵא לְלִבָּא וּלְעַרְקִין דִּילָהּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כה), וְאִתְּסִין עַרְקִין וְאֵבָרִים דִּילֵיהּ.
טְחוֹל דָּא לִילִית אִימָּא דְעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, מָאן כְּסִיל דָּא אֵל אַחֵר סמא"ל, וְעֵרֶב רַב אִינוּן בְּנָהָא, דְאִינוּן מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָרֶה בּוֹ', עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ" (חבקוק א, יג), רָשָׁע דָּא כְסִיל, עֵרֶב רַב בְּגָלוּתָא אִינוּן רָשָׁע, בְּבַלַּע "צַדִּיק מִמֶּנּוּ", דָא יִשְׂרָאֵל, וּמָאן גָּרִים דְּבָלַע לוֹן, בְּגִין דְּלַאו אִינוּן צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמָה דְאִתְּמַר 'צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ'.
(דף קמ ע"ב) וּטְחוֹל אִיהוּ לִילִית, "מְאֵרַת יְהֹוָה בְּבֵית רָשָׁע" (משלי ג, לג), וְאִיהִי אַסְכְּרָה לְרַבְיֵי דְאִינוּן חַיָּיבַיָּא, חַיְיכַת בְּהוֹן בְּעוּתְרָא בְהַאי עָלְמָא, וּלְבָתַר קְטִילַת בְּהוֹן, וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רַבְיֵי, בְּגִין דְּלֵית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתֵּזָבָא מִינָהּ, אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתֵּזַב מִינָהּ, דְּתַמָּן צַדִּיק, וְרָזָא דְמִלָּה "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" (קהלת ז, כו).
כְּלָיוֹת אִינוּן יוֹעֲצוֹת אִם זָכוּ עָאל בְּהוֹן נְבוּאָה דְאִיהִי "נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז), וְאִתְעֲבִידוּ נְבִיאִים, וְאִינוּן יוֹעֲצִים לְטָב, וְאִית בְּהוֹן עֵצָה וְתוּשִׁיָּה.
כַּנְפֵי רֵיאָה, אִם זָכוּ שַׁרְיָא בְהוֹן רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם" (שמות כה, כ), הַכְּרוּבִים כְּגוֹן צוּרַת אָדָם, "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם" לָקֳבֵל תְּלַת חֵיוָון דְּפָרְשִׂין גַּדְפִין לְקִבְלֵיהּ דְּאָדָם, וְאִינוּן שִׁית גַּדְפִין, תְּרֵין לְכָל חַיָּה, מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא גַדְפִין דְּחֵיוָון מְרוּבָּעִים, שִׁית גַּדְפִין לָקֳבֵל שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, אַרְבַּע גַּדְפִין לָקֳבֵל כָּרְסַיָּא מְרוּבָּע, "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, כ), דָּא כַּפֹּרֶת דְּלִבָּא קֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, וְדָא לִבָּא.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת - אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִי, וְעוֹד בְּרָזָא דְקָרְבָּנִין, לִבָּא אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבֵיהּ דָּם דְּקָרְבָּנִין, וְעַל דָּא אִתְּמַר "וְזָבַחְתָּ עָלָיו" (שמות כ, כ), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּנִי, וְעוֹד בְּסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת, הַלֵּב הוּא מִזְבֵּחַ שֶׁבּוֹ דַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְזָבַחְתָּ עָלָיו, אִם זָכוּ - אַרְיֵה הֲוָה נָחִית לְמֵיכַל קָרְבָּנָא, וְאִי לָא כַּלְבָּא נָחִית, וּבְאָן אֲתַר? אִם זָכוּ - הָאַרְיֵה הָיָה יוֹרֵד לֶאֱכֹל אֶת הַקָּרְבָּן, וְאִם לֹא - יוֹרֵד כֶּלֶב, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם?  בְּכָבֵד, דְּתַמָּן מָרָה גֵּיהִנָּם, דְּאִיהִי עֲלוּקָה דְאִית לָהּ תְּרֵי בָנוֹת הַב הַב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "לַעֲלוּקָה" (משלי ל, טו) וְכוּ', וְכַלְבָּא בְהוֹן צָוַוח "הַב הַב" (משלי ל, טו), בַּכָּבֵד, שֶׁשָּׁם מָרָה גֵּיהִנֹּם, שֶׁהִיא עֲלוּקָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לַעֲלוּקָה וְכוּ', וְהַכֶּלֶב צוֹוֵחַ בָּהֶם הַב הַב,  וּמָרָה אִיהִי גֵיהִנָּם, חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת כְּגַוְונָא דְגֵיהִנָּם, דְּאִתְּמַר בָּהּ "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" (משלי ל, טו), כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר בְּחַרְבָּא "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד)וְהַמָּרָה הִיא גֵיהִנֹּם, חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי פִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, כְּמוֹ זֶה נֶאֱמַר בַּחֶרֶב וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
 
וְכָבֵד אִיהוּ סמא"ל, מָרָה סַם מָוֶת דִּילֵיהּ, כַּד שָׁלְטָא מָרָה עַל עַרְקִין דִּילָהּ וּמִתְגַּבְּרָא בְחוֹבִין, אִתְּמַר בְּפִרְקִין דְּכָבֵד וּמָרָה, "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם" (שמות טו, כג), וְכָבֵד הוּא סמא"ל, הַמָּרָה סַם הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁשּׁוֹלֶטֶת הַמָּרָה עַל הָעוֹרְקִים שֶׁלָּהּ וּמִתְגַּבֶּרֶת בַּחֲטָאִים, נֶאֱמַר בַּפְּרָקִים שֶׁל הַכָּבֵד וְהַמָּרָה, וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם.  בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן עַרְקִין דְּלִבָּא בְדוֹחֲקָא וּמִתְטַמְּרִין בְּלִבָּא, כְּגַוְונָא דְנֹחַ וְאִתְּתֵיהּ וּבְנוֹי וְחֵיוָון וּבְעִירִין וְעוֹפִין דְּמִתְטַמְּרִין בְּתֵיבָה, וְלִבָּא אִיהוּ בְדוֹחֲקָא בְהוֹן, בְּאוֹתוֹ זְמַן אוֹתָם עוֹרְקֵי הַלֵּב הֵם בְּדֹחַק וְנִטְמָנִים בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנֹּחַ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְהַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת שֶׁנִּטְמְנוּ בַתֵּבָה, וְהַלֵּב הוּא דָחוּק בָּהֶם,  דְּאִם מָרָה מָטָא לְלִבָּא מִיָּד יָמוּת בַּר נַשׁ, וּמָרָה לָא מִתְגַּבְּרָה עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן לִבָּא אֶלָּא בְחוֹבִין, שֶׁאִם הַמָּרָה מַגִּיעָה לַלֵּב, מִיָּד יָמוּת הָאָדָם, וּמָרָה לֹא מִתְגַּבֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הַלֵּב, אֶלָּא בַחֲטָאִים.  אִי חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא דְאִיהִי נִשְׁמַת חַיִּים שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הָא אַסְוָותָא תְּהֵא לְלִבָּא וּלְעַרְקִין דִּילָהּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כה), וְאִתְּסִין עַרְקִין וְאֵבָרִים דִּילֵיהּ, אִם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא נִשְׁמַת חַיִּים, הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי רְפוּאָה תִּהְיֶה לַלֵּב וְלָעוֹרְקִים שֶׁלּוֹ, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, וְנִרְפָּאִים הָעוֹרְקִים, (הַגּוּף) וְהָאֵיבָרִים שֶׁלּוֹ.
 
טְחוֹל דָּא לִילִית אִימָּא דְעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, מָאן כְּסִיל הָאִמָּא שֶׁל הָעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, מִי זֶה כְּסִיל? דָּא אֵל אַחֵר סמא"ל, וְעֵרֶב רַב אִינוּן בְּנָהָא, דְאִינוּן מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָרֶה בּוֹ', עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ" (חבקוק א, יג), טְחוֹל זוֹ לִילִי"ת, זֶה אֵל אַחֵר סמא"ל, וְעֵרֶב רַב הֵם בָּנֶיהָ, שֶׁהֵם מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל, רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ. רָשָׁע דָּא כְסִיל, עֵרֶב רַב בְּגָלוּתָא אִינוּן רָשָׁע, בְּבַלַּע "צַדִּיק מִמֶּנּוּ", דָא יִשְׂרָאֵל, וּמָאן גָּרִים דְּבָלַע לוֹן, רָשָׁע זֶה הַכְּסִיל, עֵרֶב רַב בַּגָּלוּת הֵם רָשָׁע, בְּבַלַּע צַדִּיק מִמֶּנּוּ זֶה יִשְׂרָאֵל, וּמִי גוֹרֵם שֶׁבּוֹלֵעַ אוֹתָם?  בְּגִין דְּלַאו אִינוּן צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמָה דְאִתְּמַר 'צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ', מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בוֹלֵעַ.
 
(דף קמ ע"ב) וּטְחוֹל אִיהוּ לִילִית, "מְאֵרַת יְהֹוָה בְּבֵית רָשָׁע" (משלי ג, לג), וְאִיהִי אַסְכְּרָה לְרַבְיֵי דְאִינוּן חַיָּיבַיָּא, וּטְחוֹל הוּא לִילִי"ת, מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, וְהִיא אַסְכָּרָה לַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם רְשָׁעִים,  חַיְיכַת בְּהוֹן בְּעוּתְרָא בְהַאי עָלְמָא, וּלְבָתַר קְטִילַת בְּהוֹן, צוֹחֶקֶת בָּהֶם בְּעֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַחַר כָּךְ הוֹרֶגֶת אוֹתָם,    וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רַבְיֵי, בְּגִין דְּלֵית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתֵּזָבָא מִינָהּ, אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתֵּזַב מִינָהּ, דְּתַמָּן צַדִּיק, וְלָמָּה נִקְרְאוּ תִינוֹקוֹת? מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, אֲבָל לֵב מֵבִין נִצּוֹל מִמֶּנָּה, שֶׁשָּׁם צַדִּיק,  וְרָזָא דְמִלָּה "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" (קהלת ז, כו). וְסוֹד הַדָּבָר - טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִי"ם יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.  כְּלָיוֹת אִינוּן יוֹעֲצוֹת אִם זָכוּ עָאל בְּהוֹן נְבוּאָה דְאִיהִי "נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז), וְאִתְעֲבִידוּ נְבִיאִים, וְאִינוּן יוֹעֲצִים לְטָב, וְאִית בְּהוֹן עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, הַכְּלָיוֹת הֵן יוֹעֲצוֹת, אִם זָכוּ - נִכְנֶסֶת בָּהֶם נְבוּאָה, שֶׁהִיא נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם, וְנַעֲשִׂים נְבִיאִים, וְהֵם יוֹעֲצִים לְטוֹב, וְיֵשׁ בָּהֶם עֵצָה וְתוּשִׁיָּה.
 
כַּנְפֵי רֵיאָה, אִם זָכוּ שַׁרְיָא בְהוֹן רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם" (שמות כה, כ), כַּנְפֵי הָרֵאָה, אִם זָכוּ - שׁוֹרָה בָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהו"ה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם.  הַכְּרוּבִים כְּגוֹן צוּרַת אָדָם, "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם" לָקֳבֵל תְּלַת חֵיוָון דְּפָרְשִׂין גַּדְפִין לְקִבְלֵיהּ דְּאָדָם, וְאִינוּן שִׁית גַּדְפִין, תְּרֵין לְכָל חַיָּה, הַכְּרוּבִים כְּמוֹ צוּרַת אָדָם, פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ הַחַיּוֹת שֶׁפּוֹרְשׂוֹת כְּנָפַיִם כְּנֶגֶד הָאָדָם, וְהֵם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שְׁתַּיִם לְכָל חַיָּה.  מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא גַדְפִין דְּחֵיוָון מְרוּבָּעִים, שִׁית גַּדְפִין לָקֳבֵל שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, אַרְבַּע גַּדְפִין לָקֳבֵל כָּרְסַיָּא מְרוּבָּע, "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, כ), דָּא כַּפֹּרֶת דְּלִבָּא קֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, וְדָא לִבָּא, מִצַּד שֶׁל הַשְּׁכִינָה כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מְרֻבָּעוֹת, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם כְּנֶגֶד שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, אַרְבַּע כְּנָפַיִם כְּנֶגֶד כִּסֵּא מְרֻבָּע, פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, זוֹ כַּפֹּרֶת הַלֵּב, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְזֶה הַלֵּב. 

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא בְּכַמָּה חִיבּוּרִין עִלָּאִין, וְרָזָא דָּא חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. מַאי אִינוּן? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, קִדּוּשִׁין עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא, דָּא עֲטָרָה בְּרֹאשׁ צַדִּיק, וְדָא ז' וְאִתְּמָר. וְאִי תֵּימָא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי עִזְקָא, אֶצְבָּעָא דָּא צַדִּיק, אִי הָכִי אִתְחָזֵי דְּנוּקְבָא אִצְטְרִיךְ לַהּ לְמֵיהַב קִדּוּשִׁין לִדְכוֹרָא עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא? אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּאוּקְמוּהָ 'הֲרֵי אָת מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כַדָּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל' (כתובות, ד, ט). מֹשֶׁה דָּא מְקוֹרָא סָתִים. וְיִשְׂרָאֵל דָּא (דף קנא' עמוד א')  יִשְׂרָאֵל זוּטָא. שְׁכִינְתָּא דָת דִּלְהוֹן אִיהִי וַדַּאי. וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט) דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ אִיהִי עִזְקָא. וּמִינַּהּ אִתְיְהִיבַת לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי... וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב) וְהָא אוֹקְמוּהָ.

חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּחָכְמָה. אֲבָל כֹּלָּא בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִינוּן מִין בְּמִינוֹ, דְּהָכִי הֲווּ מְחֻבָּרִין לְעֵילָא מִן קַדְמַת דְּנָא. וְרָזָא דָּא בְּחָכְמָה יו"ד, ו"ד דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, וְכֹלָּא אִיהִי י' סְתִימָא. וְדָא טַבַּעַת עִזְקָא. דְּהָא בְּגִין חִיבּוּרָא דָּא דְּאִתְחַבָרוּ הָכִי לְעֵילָא, הָכִי מִתְחַבְּרָן לְתַתָּא. וְדָא אֶתְיָהִיב לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, לְסִימָּנָא דְּחִיבּוּרָא קַדְמָאָה, דְּמִינֵּיהּ מִתְחַבְּרָן הָשַׁתָּא תִנְיָנוּת. וְדָא קִדּוּשִׁין, קֹדֶשׁ וַדַּאי מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְחֻפָּה מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִיהִי חֻפָּה עַל רֵישַׁיְיהוּ וְאוּקְמוּהָ. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא וַדַּאי, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּיִחוּדָא חַד. וְיִשְׂרָאֵל מִתַּמָּן נָפְקָן, מִגּוֹ יִחוּדָא קַדִּישָׁא (דף קנא' עמוד ב') עִלָּאָה. אֲבָל סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ 'אֵין אִישׁוּת לְגוֹי' (סנהדרין פב). דְּלָא קָיְימִין בְּרָזָא דְּחִיבּוּרָא, אֶלָּא בְּרָזָא דְּפִירוּדָא. וְאוּמִין דְּעָלְמָא, בְּנִין דִּלְהוֹן יַלְדֵי זְנוּנִים אִינוּן, זֶרַע שָׁקֶר לָקֳבֵל זֶרַע אֱמֶת.

וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דָּא נָפְקַת וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ אוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דָּא אִינוּן, וְדָא אִתְחָזֵי לְדָא דַּוְקָא. וְאוֹרַיְתָא אִתְקְרִיאַת רֵאשִׁית, וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא אִקְרוּן רֵאשִׁית, הַאי אִתְחָזֵי לְהַאי וַדַּאי. וְחָכְמוֹת אָחֲרָנִין קָיְימִין לְבַר. דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב, ו). דְּהָא מִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין הָכִי אִינוּן מֵהַהוּא מְקוֹרָא עִלָּאָה נָפְקִין וַדַּאי. וּמִלִּין דִּלְבַר כְּגַוְנָא דָּא מִגּוֹ חִיבּוּרָא דס"מ וְנוּקְבָּא נָפְקִין. דְּהָא אִלֵּין מִילִין אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְאִתְפַּרְנְסָא בְּהוֹן, וְלָאו לְיִשְׂרָאֵל. דְּיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד, ו). דְּהָא אוֹרָיְתָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהִי מִסִּטְרָא דִּלְגַו. וְאוּמִין אָחֲרָנִין לָא נָטְלִין אֶלָּא מִילִין דִּלְבַר וּמִינַּיְיהוּ אִתְזְנָן.

וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִתְמָשְׁכוּ אֲבַתְרַיְיהוּ, כַּמָּה בִּישׁ גָּרְמוּ (דף קנב' עמוד א')  לְגַרְמַיְיהוּ. דְּהָא כְּדֵין אִתְמָשְׁכוּ לְבַר וְאוֹרַיְתָא אִתְנְשִׁיאַת מִינַּיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב) וְכוּ'. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי עֵץ הַחַיִּים, וּמִלִּין דִּלְבַר עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּמָאן דְּאִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ אִתְפַּתֵּי בָּתַר הַהוּא רַע וְאִשְׁתְּקַע בֵּיהּ, וְשָׁבִיק לֵיהּ לְאוֹרַיְתָא. וְאוֹרַיְתָא אִתְנְטִילַת מִינֵּיהּ, דְּלָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ יַתִּיר.

דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא בְּכַמָּה חִיבּוּרִין עִלָּאִין, וְרָזָא דָּא חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. שהרי הקדוש ברוך הוא ושכינה מתחברים כאחד בכמה חיבורים עליונים, וסוד זה חופה וקידושין. מַאי אִינוּן? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, קִדּוּשִׁין עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא, דָּא עֲטָרָה בְּרֹאשׁ צַדִּיק, וְדָא ז' וְאִתְּמָר. ומה הם? אלא בוא וראה. קידושין היא טבעת באצבע, וזה עטרה לראש צדיק וזה סוד האות ז' ונתבאר שצורת האות היא מהרכבת האות י' על האות ו'. וְאִי תֵּימָא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי עִזְקָא, אֶצְבָּעָא דָּא צַדִּיק, אִי הָכִי אִתְחָזֵי דְּנוּקְבָא אִצְטְרִיךְ לַהּ לְמֵיהַב קִדּוּשִׁין לִדְכוֹרָא עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא? ואם תשאל, השכינה ודאי היא טבעת סוד העטרה ואת י' הנמצאת ע"ג האצבע שהוא היסוד, אם כך צריך שהנוק' צריכה לתת בקידושין לזכר טבעת באצבעו? אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּאוּקְמוּהָ אבל בא וראה, הכל סוד עליון שהעמידוהו 'הֲרֵי אָת מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כַדָּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל' (כתובות, ד, ט). מֹשֶׁה דָּא מְקוֹרָא סָתִים. וְיִשְׂרָאֵל דָּא (דף קנא' עמוד א') יִשְׂרָאֵל זוּטָא. שְׁכִינְתָּא דָת דִּלְהוֹן אִיהִי וַדַּאי. וְרָזָא דָּא משה זה רמז למקור הנעלם וכנגד האות י', ישראל הוא ישראל זוטא כנגד האות ו', והשכינה - בת שלהם היא ודאי, וזה סוד, "יְהֹוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט) דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ אִיהִי עִזְקָא. וּמִינַּהּ אִתְיְהִיבַת לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל,  שמצד שלו של החכמה היא טבעת בסוד אבא יסד ברתא, וממנו היא ניתנת לישראל, שכתוב דִּכְתִיב "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי... וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב) וְהָא אוֹקְמוּהָ. שמצד שורשה באבא נקראת אחות לז"א, ומצד מקומה תחתיו נקראת אשתו, וע"כ בקדושין כנעשית אשתו, מקבלת ממנו את הטבעת ששורשה נמצא מעליו בחכמה. וזה נתבאר.

חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּחָכְמָה. אֲבָל כֹּלָּא בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִינוּן מִין בְּמִינוֹ, דְּהָכִי הֲווּ מְחֻבָּרִין לְעֵילָא מִן קַדְמַת דְּנָא. שהחיבור לא נמצא אלה בצד החכמה. אבל הכל בגלל שהקב"ה והשכינה הם חיבור מין במינו, כיון שכך היו מחוברים למעלה מימי קדם. וְרָזָא דָּא בְּחָכְמָה יו"ד, ו"ד דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, וְכֹלָּא אִיהִי י' סְתִימָא. וסוד זה, בחכמה - יו"ד. סוד הצירוף: ו"ד זה קב"ה ושכינתה בחיבור אחד, והכל נמשך מהחכמה שהיא י' נעלמת, וביחד י"וד - אות החכמה כידוע. וְדָא טַבַּעַת עִזְקָא. דְּהָא בְּגִין חִיבּוּרָא דָּא דְּאִתְחַבָרוּ הָכִי לְעֵילָא, הָכִי מִתְחַבְּרָן לְתַתָּא. וזה טבעת עיזקא. שהרי בגלל החיבור זה שהיתחברו כך למעלה - כך מתחברים למטה. וְדָא אֶתְיָהִיב לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, לְסִימָּנָא דְּחִיבּוּרָא קַדְמָאָה, דְּמִינֵּיהּ מִתְחַבְּרָן הָשַׁתָּא תִנְיָנוּת. וזה ניתן לה לשכינה, לסימן לחיבור הראשון שממנו מתחברים עכשיו שנית. וְדָא קִדּוּשִׁין, קֹדֶשׁ וַדַּאי מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְחֻפָּה מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִיהִי חֻפָּה עַל רֵישַׁיְיהוּ וְאוּקְמוּהָ. וזה קידושין, קודש מצד החכמה. וחופה היא מצד אמא, שהיא חופה על ראשיהם של זו"ן, ונתבאר. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא וַדַּאי, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּיִחוּדָא חַד. ואז מתחברים קודשא בריך הוא ושכינתיה בחיבור אחד, בסוד היחוד ודאי, להיות הכל אחד ביחוד אחד. וְיִשְׂרָאֵל מִתַּמָּן נָפְקָן, מִגּוֹ יִחוּדָא קַדִּישָׁא (דף קנא' עמוד ב')  עִלָּאָה. וישראל משם יוצאים מתוך היחוד הקדוש העליון. אֲבָל סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ 'אֵין אִישׁוּת לְגוֹי' (סנהדרין פב). דְּלָא קָיְימִין בְּרָזָא דְּחִיבּוּרָא, אֶלָּא בְּרָזָא דְּפִירוּדָא.  אבל הסטרא אחרא נאמר בהם "אין אישות לגוי", שלא עומדים בסוד החיבור - אלא בסוד הפירוד. וְאוּמִין דְּעָלְמָא, בְּנִין דִּלְהוֹן יַלְדֵי זְנוּנִים אִינוּן, זֶרַע שָׁקֶר לָקֳבֵל זֶרַע אֱמֶת. ואומות העולם, בניהם "ילדי זנונים" הם בגלל שהם בני נידות ונולדים מחיבור שאינו בא מכח הקדושה, אלא משורש הסטרא אחרא הנקראים עלמא דשקרא, ועל כן הם זרע שקר כנגד ישראל הנקראים זרע אמת. 

וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דָּא נָפְקַת וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ אוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דָּא אִינוּן, וְדָא אִתְחָזֵי לְדָא דַּוְקָא. והתורה כעניין זה, בסוד זה יוצאת ודאי. לפיכך, התורה וישראל כולם - בסוד זה הם, וזה ראוי לזה דווקא. וְאוֹרַיְתָא אִתְקְרִיאַת רֵאשִׁית, וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא אִקְרוּן רֵאשִׁית, הַאי אִתְחָזֵי לְהַאי וַדַּאי. והתורה נקראת ראשית, וישראל כעניין זה נקראים ראשית,  וזה ראוי לזה ודאי. וְחָכְמוֹת אָחֲרָנִין קָיְימִין לְבַר. דְּאִתְּמָר בְּהוּ  וחכמות אחרות חיצוניות שאינם חכמת התורה עומדים לחוץ, שנאמר בהם, "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב, ו). דְּהָא מִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין הָכִי אִינוּן מֵהַהוּא מְקוֹרָא עִלָּאָה נָפְקִין וַדַּאי. שהרי דברי התורה כעניין הנשמות כך הם, מאותו המקור העליון יוצאים ודאי.  וּמִלִּין דִּלְבַר כְּגַוְנָא דָּא מִגּוֹ חִיבּוּרָא דס"מ וְנוּקְבָּא נָפְקִין.דְּהָא אִלֵּין מִילִין אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְאִתְפַּרְנְסָא בְּהוֹן, וְלָאו לְיִשְׂרָאֵל.  והדברים שבחוץ כעניין זה מחיבור של ס"מ ונוק' שלו יוצאים, שהרי אלו הדברים ניתנים להם לס"א ולאומות העולם להתפרנס מהם ולא לישראל.  דְּיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ בישראל נאמר בהם "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד, ו). דְּהָא אוֹרָיְתָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהִי מִסִּטְרָא דִּלְגַו. שהרי התורה - כללות הכל היא ומצד הפנימיות, וְאוּמִין אָחֲרָנִין לָא נָטְלִין אֶלָּא מִילִין דִּלְבַר וּמִינַּיְיהוּ אִתְזְנָן. והאומות האחרות לא מקבלים אלא מהדברים מבחוץ ומשם ניזונים.

וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִתְמָשְׁכוּ אֲבַתְרַיְיהוּ, כַּמָּה בִּישׁ גָּרְמוּ (דף קנב' עמוד א')  לְגַרְמַיְיהוּ.  ובגלל שישראל נמשכו אחריהם הרבה רע גרמו לעצמם, דְּהָא כְּדֵין אִתְמָשְׁכוּ לְבַר וְאוֹרַיְתָא אִתְנְשִׁיאַת מִינַּיְיהוּ. וְרָזָא דָּא  שהרי כשנמשכו לחוץ - התורה נשתכחה מהם. וסוד זה,  "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב) וְכוּ'. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי עֵץ הַחַיִּים, וּמִלִּין דִּלְבַר עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּמָאן דְּאִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ אִתְפַּתֵּי בָּתַר הַהוּא רַע וְאִשְׁתְּקַע בֵּיהּ, וְשָׁבִיק לֵיהּ לְאוֹרַיְתָא.  שהתורה היא עץ חיים, והדברים שבחוץ הם מצד עץ הדעת טוב ורע, מי שנמשך אחריהם, מתפתה אחרי אותו הרע, ושוקע בתוכו, ועוזב את התורה, וְאוֹרַיְתָא אִתְנְטִילַת מִינֵּיהּ, דְּלָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ יַתִּיר. והתורה נלקחת ממנו, ולא נראית לו עוד, ואינו ראוי לה.

קישור לדף זוהר תניינא

תְּפִלַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ

אַדְּהָכִי הַא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר: ר', ר' (הרמח"ל), זַכָּאָה חוּלָקָךְ [דְּאַנְתְּ] בְּגִינָךְ אִתְעָרַת הַאי יוֹמָא אַהֲבָה עִלָּאָה לְאִתְפַּשְׁטָא וּלְאַנְ[הָרָא] בְּכָל דַּרְגִּין.

פָּתַח וְאָמַר: רִבּוֹן עָלְמִין, אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָֹה" (מלאכי א, ב), בְּגִין דִּרְ[עוּתָךְ] לְאִתְּעָרָא יְמִינָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָא תָּדִיר וּלְאַמְשְׁכָא לָהּ לְגַבְּךָ, כְּמָ[ה] דְּאִתְּמַר "עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא, ב). רָזָא דְּמִלָּה יָמִין מְקָרֶבֶת, "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו). יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ לְאַנְהָרָא נַהִירוּ דָּא דִּימִינָא בְּכֻלְהוֹ עָלְמִין וְתַ[נְהִיר] כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין בְּתִיאוּבְתָּא אִלֵּין בְּאִלֵּין, עִילָּאִין וְתַתָּאִין אִלֵּין לְאַ[קָּמָא] לוֹן לְאִתְדַּבְּקָא לְעֵילָא עַד דִּיתַקְשְׁרוּן בְּרְחִימוּתָא בְּיִחוּדָא חֲדָא, לְמֶיהֱ[וֵי] בְּרָזָא דְּאֶחָד, וְאִיהוּ אַהֲבָה, וְאִיהוּ אֶחָד. וְסִטְרָא אַחֲרָא תִּתְפָּרֵשׁ מִינַּיְיהוּ דְּכַד תְּאִיבִין דָּא לְדָא, מְתָרְכִין מִתַּמָּן הַהוּא מְסָאֲבָא דִּכְתִיב "וָאֹהַב אֶת [יַעֲקֹב]: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א, ב-ג), וְיִתְקַיַּים קְרָא "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" (ויקרא יט, יח), לְאַעֲבַר הַהִיא שִׂנְאָה אֵיבָה בִּישָׁא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא כָּלֻא בְּרְחִימוּתָא חֲדָא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן וְכוּ'.