Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף קב ע"ב) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִם כֵּן מַאי וְ"יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" (איוב לג, כה)? אָמַר לֵיהּ לְאִילָנָא דַהֲוָה קַשִּׁישׁ יוֹמִין וְאִתְיַיבְּשׁוּ עַנְפִין דִּילֵיהּ, קַצִּיצוּ לֵיהּ וְאַצְמַח בְּשָׁרְשׁוֹי, דְּקָמוּ מִנֵּיהּ עַנְפִין חַדְתִּין כְּקַדְמֵיתָא, כְּגַוְונָא דַהֲוָה בְּעוּלֵמוֹי, וְדָא אִיהוּ וְ"יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו". וְדָא הֲוָה חֶלְמָא דְחָזָא נְבוּכַדְנֶצַּר בְּחֶלְמֵיהּ, אִילָנָא רְבָא וּתְקִיף, וּבַסּוֹף חֶלְמֵיהּ הֲוָה אָמַר "גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי" (דניאל ד, יא), וּלְבָתַר אָמַר "בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ" (דניאל ד, יב), וְלֵית אִילָן הָכָא אֶלָּא אָדָם עִלָּאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), וְהַאי אִילָנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְטַע לֵיהּ בְּכַמָּה דָרִין וְלָא אַצְלַח. עַד דְּנָטַע לֵיהּ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאַרְכִּיב לֵיהּ בִּתְלַת אֲבָהָן וְאַצְלַח תַּמָּן, וּבְגִין דָּא הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר, מִיָּד דְּאַצְלַח תַּמָּן וַאֲחִיד תַּמָּן, אִתְפַּשְׁטוּ שָׁרְשׁוֹי עַל אַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִסְתַּלְקוּ עַנְפּוֹי בְּכָל רְקִיעִין, וּבְכָל מַרְכְבִין דְּנִשְׁמָתִין וּמַלְאָכַיָּא וְחֵיוָון וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, עַד דְּאִתְחַזַּר כְּקַדְמֵיתָא, וְהָא אוּקְמוּהָ עֵץ הַחַיִּים מַהֲלַךְ ת"ק שָׁנָה, "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא" (דניאל ד, ח), תְּחוֹתוֹהִי תַּטְלֵל כָּל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפוֹי יְדוּרוֹן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, דְאִינוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא.

וְאַרְכִּיב לֵיהּ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּגַוְונָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי סְלִיקַת לְאֶלֶף דּוֹר בַּעֲשַׂר סְפִירָן, דִּבְהוֹן סְלִיקָא עֲשַׂר זִמְנִין מְאָה, עַד דִּסְלִיקַת בְּהוֹן לְאֶלֶף דּוֹר, וּמִיָּד דְּאַצְלַח אִילָנָא בְאַרְעָא נָחִית אִילָנָא מִלְעֵילָּא, שָׁרְשׁוֹי בְּאַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְרַבִּיאוּ תַּמָּן עַנְפּוֹי עַד אֵין סוֹף, וְאִתְפַּשְׁטוּ בָּהּ שָׁרְשׁוֹי עַד אֵין תַּכְלִית.

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא" (דניאל ד, ח), וּמִנֵּיהּ יִתְּזַן כָּל בִּשְׂרָא, כָּל בְּנֵי אָדָם דִּלְתַתָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבֵּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף" וְכוּ', 'חֵיוַת בָּרָא' אִלֵּין חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, 'צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא' אִלֵּין נִשְׁמָתִין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזַן כָּל בִּשְׂרָא לְתַתָּא. דִּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם וַהֲוָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת כַּבְיָכוֹל, כְּאִלּוּ אַעֲקַר חֵיוָן וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מֵאַתְרֵיהוֹן, וְלָא הֲוָה מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ), מַאי "יַגֵּיד דָּבָר"? בִּצְלוֹתִין וְזַכְוָון דְּיִשְׂרָאֵל.

(דף קג ע"א) אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּוַדַּאי עִלָּאִין וְתַתָּאִין הֲווֹ תַּלְיָין בְּאָדָם קַדְמָאָה, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, 'לְעוֹלָם יִרְאֶה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עָלָיו', אֲבָל בַּר נַשׁ דְּטָרַח עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְגִלְגּוּלָא וְלָא אַצְלַח בְּאַתְרֵיהּ, אַעֲקַר לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ וְשַׁוִּי לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי לֵיהּ אֲתַר, וְרָזָא דְמִלָּה "וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת" (ויקרא יד, מב), וְדָא שִׁנּוּי מָקוֹם. אִם אַצְלַח מוּטָב, וְאִם לָא אַצְלַח אַעֲקַר לֵיהּ מִתַּמָּן וְאַרְכִּיב לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי שְׁמֵיהּ וְדָא שִׁנּוּי הַשֵּׁם. אִם אַצְלַח מוּטָב, וְאִי לָא אַצְלַח אַעֲקַר לֵיהּ מִתַּמָּן, וְדָא "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו" (ויקרא יד, מה), וְנָטַע לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי עוֹבָדוֹי מִכָּל מַה דַּהֲוָה בְּקַדְמֵיתָא, וּמִכָּל צִיּוּרִין דִּילֵיהּ, "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד, כ).

 (דף קב ע"ב) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִם כֵּן מַאי וְ"יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" (איוב לג, כה)אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם כֵּן, מַה זֶּה וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו,

(וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל עָלָה בְמַחֲשָׁבָה? אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לָנוּ שֶׁאַבְרָהָם שָׁם בְּמַחֲשָׁבָה? אָמַר לוֹ: לֹא לְחִנָּם תִּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, שֶׁהִיא חָכְמָה וְהִיא מַחֲשָׁבָה, בְּאַבְרָהָם הִתְלַבֵּן אָדָם, וּבְיִצְחָק הִצְטָרֵף, וְסוֹד הַדָּבָר - מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב. מַצְרֵף לַכֶּסֶף - זֶה אַבְרָהָם, וְכוּר לַזָּהָב - זֶה יִצְחָק, וּבוֹחֵן לִבּוֹת יהו"ה - זֶה יַעֲקֹב, וְהֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מַה זֶּה וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו?).

אָמַר לֵיהּ לְאִילָנָא דַהֲוָה קַשִּׁישׁ יוֹמִין וְאִתְיַיבְּשׁוּ עַנְפִין דִּילֵיהּ, קַצִּיצוּ לֵיהּ וְאַצְמַח בְּשָׁרְשׁוֹי, דְּקָמוּ מִנֵּיהּ עַנְפִין חַדְתִּין כְּקַדְמֵיתָא, כְּגַוְונָא דַהֲוָה בְּעוּלֵמוֹי, וְדָא אִיהוּ וְ"יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" אָמַר לוֹ: לְאִילָן שֶׁהָיָה קְשִׁישׁ יָמִים וְהִתְיַבְּשׁוּ עֲנָפָיו, קִצְּצוּ אוֹתוֹ וְהִצְמִיחַ בְּשָׁרָשָׁיו, שֶׁקָּמוּ מִמֶּנּוּ עֲנָפִים חֲדָשִׁים כְּבָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּעֲלוּמָיו, וְזֶהוּ וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. וְדָא הֲוָה חֶלְמָא דְחָזָא נְבוּכַדְנֶצַּר בְּחֶלְמֵיהּ, אִילָנָא רְבָא וּתְקִיף, וּבַסּוֹף חֶלְמֵיהּ הֲוָה אָמַר "גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי" (דניאל ד, יא), וְזֶה הָיָה הַחֲלוֹם שֶׁרָאָה נְבוּכַדְנֶצַּר בַּחֲלוֹמוֹ, עֵץ גָּדוֹל וְתַקִּיף, וּבְסוֹף חֲלוֹמוֹ הָיָה אוֹמֵר גֹּדּוּ הָאִילָן וְקַצְּצוּ אֶת עֲנָפָיו,  וּלְבָתַר אָמַר "בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ" (דניאל ד, יב), וְלֵית אִילָן הָכָא אֶלָּא אָדָם עִלָּאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט)וְאַחַר אָמַר, בְּרַם עִקַּר שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ הַשְׁאִירוּ, וְאֵין אִילָן כָּאן אֶלָּא אָדָם עֶלְיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, וְהַאי אִילָנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְטַע לֵיהּ בְּכַמָּה דָרִין וְלָא אַצְלַח וְאֶת הָעֵץ הַזֶּה נָטַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה דוֹרוֹת וְלֹא הִצְלִיחַ.
 
עַד דְּנָטַע לֵיהּ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאַרְכִּיב לֵיהּ בִּתְלַת אֲבָהָן וְאַצְלַח תַּמָּן, עַד שֶׁנָּטַע אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת וְהִצְלִיחַ שָׁם,  וּבְגִין דָּא הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר, וּמִשּׁוּם זֶה הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. מִיָּד דְּאַצְלַח תַּמָּן וַאֲחִיד תַּמָּן, אִתְפַּשְׁטוּ שָׁרְשׁוֹי עַל אַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, מִיָּד שֶׁהִצְלִיחַ שָׁם וְאָחַז שָׁם, הִתְפַּשְּׁטוּ שָׁרָשָׁיו עַל הָאָרֶץ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה,  וְאִסְתַּלְקוּ עַנְפּוֹי בְּכָל רְקִיעִין, וּבְכָל מַרְכְבִין דְּנִשְׁמָתִין וּמַלְאָכַיָּא וְחֵיוָון וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, עַד דְּאִתְחַזַּר כְּקַדְמֵיתָא, וְהִתְעַלּוּ עֲנָפִים בְּכָל הָרְקִיעִים וּבְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת וְהַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, עַד שֶׁחָזַר כְּבָרִאשׁוֹנָה (עַד אֵין סוֹף), וְהָא אוּקְמוּהָ עֵץ הַחַיִּים מַהֲלַךְ ת"ק שָׁנָה, "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא" (דניאל ד, ח), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁעֵץ הַחַיִּים מַהֲלַךְ ת"ק שָׁנָה, גָּדוֹל הָאִילָן וְתַקִּיף וְרוּמוֹ מַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, וְחָזוּתוֹ לְסוֹף כָּל הָאָרֶץ,  תְּחוֹתוֹהִי תַּטְלֵל כָּל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפוֹי יְדוּרוֹן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, דְאִינוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא תַּחְתָּיו תִּצְלַל כָּל חַיַּת הַבַּר, וּבַעֲנָפָיו יָדוּרוּ צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר.
בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְגַּדֵּל הָאִילָן כְּמוֹ מִקֹּדֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב גָּדוֹל הָאִילָן וְתַקִּיף, וְרוּמוֹ מַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, וְחָזוּתוֹ לְסוֹף כָּל הָאָרֶץ, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר. כָּל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁלְּמַטָּה. בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְגַּדֵּל הָאִילָן כְּמוֹ מִקֹּדֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב גָּדוֹל הָאִילָן וְתַקִּיף וְכוּ'. חַיַּת הַבַּר אֵלּוּ חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר לְמַטָּה, שֶׁבִּזְמַן שֶׁחָטָא אָדָם וְהָיָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ עָקַר חַיּוֹת וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מִמְּקוֹמָם, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁמְּקַבֵּל תְּפִלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. מַה זֶּה יַגֵּיד דָּבָר? בַּתְּפִלּוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
 
וְאַרְכִּיב לֵיהּ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּגַוְונָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי סְלִיקַת לְאֶלֶף דּוֹר בַּעֲשַׂר סְפִירָן, וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא עוֹלָה לְאֶלֶף דּוֹר בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת, דִּבְהוֹן סְלִיקָא עֲשַׂר זִמְנִין מְאָה, עַד דִּסְלִיקַת בְּהוֹן לְאֶלֶף דּוֹר, שָׁבָּהֶם עוֹלֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים מֵאָה, עַד שֶׁעוֹלָה בָהֶם לְאֶלֶף דּוֹר,  וּמִיָּד דְּאַצְלַח אִילָנָא בְאַרְעָא נָחִית אִילָנָא מִלְעֵילָּא, וּמִיָּד שֶׁהִצְלִיחַ הָאִילָן בָּאָרֶץ, יָרַד הָאִילָן מִלְמַעְלָה,  שָׁרְשׁוֹי בְּאַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְרַבִּיאוּ תַּמָּן עַנְפּוֹי עַד אֵין סוֹף, וְאִתְפַּשְׁטוּ בָּהּ שָׁרְשׁוֹי עַד אֵין תַּכְלִית שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וְהִתְגַּדְּלוּ שָׁם עֲנָפָיו עַד אֵין סוֹף, וְהִתְפַּשְּׁטוּ בָהּ שָׁרָשָׁיו עַד אֵין תַּכְלִית.

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא" (דניאל ד, ח), וּמִנֵּיהּ יִתְּזַן כָּל בִּשְׂרָא, בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְגַּדֵּל הָאִילָן כְּמוֹ מִקֹּדֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב גָּדוֹל הָאִילָן וְתַקִּיף, וְרוּמוֹ מַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, וְחָזוּתוֹ לְסוֹף כָּל הָאָרֶץ, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר.  כָּל בְּנֵי אָדָם דִּלְתַתָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבֵּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף" וְכוּ', כָּל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁלְּמַטָּה. בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְגַּדֵּל הָאִילָן כְּמוֹ מִקֹּדֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב גָּדוֹל הָאִילָן וְתַקִּיף וְכוּ'.  'חֵיוַת בָּרָא' אִלֵּין חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, 'צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא' אִלֵּין נִשְׁמָתִין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזַן כָּל בִּשְׂרָא לְתַתָּא חַיַּת הַבַּר אֵלּוּ חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר לְמַטָּה,. דִּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם וַהֲוָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת כַּבְיָכוֹל, כְּאִלּוּ אַעֲקַר חֵיוָן וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מֵאַתְרֵיהוֹן, וְלָא הֲוָה מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁחָטָא אָדָם וְהָיָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ עָקַר חַיּוֹת וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מִמְּקוֹמָם, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁמְּקַבֵּל תְּפִלּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ), מַאי "יַגֵּיד דָּבָר"? בִּצְלוֹתִין וְזַכְוָון דְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. מַה זֶּה יַגֵּיד דָּבָר? בַּתְּפִלּוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
 
(דף קג ע"א) אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּוַדַּאי עִלָּאִין וְתַתָּאִין הֲווֹ תַּלְיָין בְּאָדָם קַדְמָאָה, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּוַדַּאי שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הָיוּ תְלוּיִים בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן,  וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, 'לְעוֹלָם יִרְאֶה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עָלָיו', וְלֹא לְחִנָּם פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לְעוֹלָם יִרְאֶה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עָלָיו,אֲבָל בַּר נַשׁ דְּטָרַח עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְגִלְגּוּלָא וְלָא אַצְלַח בְּאַתְרֵיהּ, אֲבָל אָדָם שֶׁטָּרַח עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגִלְגּוּל וְלֹא הִצְלִיחַ בִּמְקוֹמוֹ,  אַעֲקַר לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ וְשַׁוִּי לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי לֵיהּ אֲתַר,
עוֹקֵר אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְשַׁנֶּה לוֹ מָקוֹם,  וְרָזָא דְמִלָּה "וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת" (ויקרא יד, מב), וְדָא שִׁנּוּי מָקוֹם וְסוֹד הַדָּבָר - וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת, וְזֶה שִׁנּוּי מָקוֹם (כאן חסר).. אִם אַצְלַח מוּטָב, וְאִם לָא אַצְלַח אַעֲקַר לֵיהּ מִתַּמָּן וְאַרְכִּיב לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי שְׁמֵיהּ וְדָא שִׁנּוּי הַשֵּׁם אִם הִצְלִיחַ, מוּטָב, וְאִם לֹא הִצְלִיחַ, עוֹקֵר אוֹתוֹ מִשָּׁם וּמַרְכִּיב אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְשַׁנֶּה אֶת שְׁמוֹ, וְזֶה שִׁנּוּי הַשֵּׁם. . אִם אַצְלַח מוּטָב, וְאִי לָא אַצְלַח אַעֲקַר לֵיהּ מִתַּמָּן, וְדָא "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו" (ויקרא יד, מה), אִם הִצְלִיחַ, מוּטָב, וְאִם לֹא הִצְלִיחַ, עוֹקֵר אוֹתוֹ מִשָּׁם, וְזֶהוּ וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֵת עֵצָיו,  וְנָטַע לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי עוֹבָדוֹי מִכָּל מַה דַּהֲוָה בְּקַדְמֵיתָא, וּמִכָּל צִיּוּרִין דִּילֵיהּ, "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד, כ) וְנוֹטֵעַ אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה בָרִאשׁוֹנָה, וּמִכָּל הַצִּיּוּרִים שֶׁלּוֹ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְתָא חֲזֵי, דְּכָל זִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִתְתַּקְּפִין וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אַסְתִּימַת גָּרְמָהּ, "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (שם), וְדָא י' סְתִימָא. בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּעַר לְגַבָּהּ לְפַקְדָּא לַהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת י' דָּא, כְּגַוְנָא דָּא יו"ד. וְדָא יָדוֹ הַיָּד הַחֲזָקָה בִּפְקִידָּה. וּבָהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז) דְּי' סְתִימָא אִיהִי, וְכַד אִתְעֲבִידַת הָכִי – יָדוֹ אִתְפַּתְּחַת, וְכַמָּה נְהוֹרִין וְכַמָּה בִּרְכָאָן נָפְקִין מִינַּהּ לְכָל סְטַר. דִּבְקַדְמִיתָא אִיהִי י' סְתִימָא וְאִתְמְלִיאַת זְעֵיר זְעֵיר, לְבָתַר אִתְפַּתְּחַת. אֵימָתַי? אֶלָּא "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), בְּפַתָּח אִתְפַּתְּחַת.

וְכַד אִשְׁתַּלִימַת לְגַמְרֵי אִתְּמָר בַּהּ "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". בְּהַהוּא זִמְנָא "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (דברים לב, מ) לְנַטְּלָא לַהּ לְעֵילָא, "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שמואל א' ב, ח). דִּכְדֵין אִתְעַטְּרַת בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי עִטְרִין לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, דִּכְתִיב "וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהֹוָה" (ישעיהו מד, ה) דְּדָא זְכִירָה. דִּפְקִידָּה אִיהִי בִּשְׂמָאלָא, זְכִירָה בִימִינָא "הַגָּדוֹל" וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד (דף נז' עמוד א')  קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר לֵיהּ אַבְרָהָם אַבְרָהָם אַבָּא חֲסִידָא רְחִימָא דְּמַלְכָּא דִּכְתִיב "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא, ח) דְּעַל יָדֶךָ אִתְקַשְּׁרַת שְׁכִינְתָּא בִימִינָא לְאִתְבַּסְּמָא בֵּיהּ. וְאִתְּמָר בְּךָ "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהֹוָה" (דברים י, טו) אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (שמות ג, ו). "לְאַהֲבָה אוֹתָם" (דברים י, טו), דָּא רָזָא דִּכְתִיב בְּךָ "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב) דְּבָךְ חוֹתְמִין 'מָגֵן אַבְרָהָם' (פסחים קיז) דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר בִימִינָא דִּילָךְ, בְּגִין כָּךְ לְאַהֲבָה אוֹתָם וַדַּאי. וְדָא מָגֵ"ן אָבוֹת דְּאִיהוּ א"ל א"ל א"ל מִסִּטְרָא דִּילָךְ, דְּכָלִיל כֻּלְהוֹ תְּלָת בִימִינָא. וּזְכוּתָא דִּילָךְ אִיהוּ מָגֵן לְשֵׁיזָבָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא מִכֹּלָּא.

עַל יְדָךְ יִשְׁתַּכַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נַיְחָא שְׁלִים דְּלָא אִשְׁתְּכַח כְּוָתֵיהּ מֵעָלְמָא. דָּא נַיְחָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) דָּא ל"ב. כ"ב אַתְוָן וְעֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאִינוּן כְּלָלָא דְּכָל בִּרְיָין דְּעָלְמָא. וְאִינּוּן ל"ב נְתִיבוֹת חָכְמָה דִּבְהוּ אַתְקִינַת לְכָל עָלְמָא וּלְבִרְיָן דִּילֵיהּ בְּסֵפֶר יְצִירָה דִּילָךְ, דְּעַבְדַּת בְּקַדְמִיתָא בְּזִמְנָא דְּכָל בִּרְיָין אִתְקַלְקָלוּ וְאַנְתְּ אַתְקִינַת לוֹן. וְאִתְּמָר בְּךָ "וַיִּטַּע אֶשֶׁל… וַיִּקְרָא שָׁם" (בראשית כא, לג) וְכוּ' וַיִּקְרָא שָׁם וְכוּ'. וְדָא יְמִינָא (דף נז' עמוד ב')  דְּבֵיהּ 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ' וְכוּ'. וְהָכִי תְּחַדֵּשׁ לוֹן לְזִמְנָא דְּאָתֵי, דִּכְתִיב "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה) דְּכֻלְּהוּ בִּרְיָין יִתְחַדְּשׁוּן בִּנְהִירוּ שְׁלִים וְנַיְחָא יִשְׁתַּכַּח בְּכֹלָּא. בְּגִין כָּךְ "מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) וַדַּאי.

כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא יְמִינָא, לָקֳבֵל גָּלוּתָא דִּכְתִיב בֵּיהּ "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי" (יונה ב, ז). דְּהָא לָקֳבֵל כֻּלְהוֹ קִלְקוּלִין דְּגָלוּתָא יִשְתַּכְּחוּן תִּיקּוּנֵי עִיטּוּרִין בְּפוּרְקָנָא, דִּכְתִיב "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" (תהלים צ, טו). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

וְתָא חֲזֵי, דְּכָל זִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִתְתַּקְּפִין וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אַסְתִּימַת גָּרְמָהּ, ובא וראה, בכל זמן שהסטרא אחרא מתחזקת – ודאי השכינה מסתירה עצמה, "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (שם), וְדָא י' סְתִימָא. בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּעַר לְגַבָּהּ לְפַקְדָּא לַהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת י' דָּא, ובזמן שהמלך הקדוש / שהוא יסוד דז"א שיתעורר אליה לפקוד אותה בשלב הגאולה הנקרא 'פקידה', אז תתמלא י' הזאת בשפע כגון, כְּגַוְנָא דָּא יו"ד. וְדָא יָדוֹ "הַיָּד הַחֲזָקָה" בִּפְקִידָּה. וּבָהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז) דְּי' סְתִימָא אִיהִי, וְכַד אִתְעֲבִידַת הָכִי יָד"וֹ – אִתְפַּתְּחַת, וְכַמָּה נְהוֹרִין וְכַמָּה בִּרְכָאָן נָפְקִין מִינַּהּ לְכָל סְטַר. י' היא סתומה, וכאשר היא מתמלאת שפע ונעשית י"דו, שוב אינה סתומה ונפתחת, והרבה ברכות והרבה אורות יוצאים ממנה לכל צד, דִּבְקַדְמִיתָא אִיהִי י' סְתִימָא וְאִתְמְלִיאַת זְעֵיר זְעֵיר, לְבָתַר אִתְפַּתְּחַת. שבתחילה היא י' סתומה, ומתמלאת מעט מעט, ואחר כך נפתחת. אֵימָתַי? אֶלָּא "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), בְּפַתָּח אִתְפַּתְּחַת מתי? אלא זה סוד "פותח את "ידך" יודך, כאשר אורות החכמה הרמוזים בניקוד פתח נפתחים בסוד פות"ח בעת הפקידה בהתעוררות ריבוע שם ע"ב כלפי היו"ד הזאת וזה יוד"ך.

וְכַד אִשְׁתַּלִימַת לְגַמְרֵי אִתְּמָר בַּהּ וכאשר תושלם להפתח לגמרי יאמר בשכינה "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (דברים לב, מ) לְנַטְּלָא לַהּ לְעֵילָא, להעלות אותה שהיא יד"י – למעלה עד לתפארת שהוא שמים וזה כשיתחיל שלב "הזכירה" "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שמואל א' ב, ח) שאביון הוא המשיח שיתרומם מפתחה של רומי, [1]"ובתוך הזמן בין הפקידה לזכירה האיש אשר לו משפט הגאולה לגאול – ראוי להתקן ולהיות נכון למעשהו". דִּכְדֵין אִתְעַטְּרַת בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי עִטְרִין לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, ואז מתעטרת בכמה תיקוני עטרות, כדי להתחבר במלך, דִּכְתִיב "וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהֹוָה" (ישעיהו מד, ה) הכתיבה היא בספר שהיא המלכות העומדת בגדלות בסוד ידו לחברה במלך שהוא יהו"ה דְּדָא זְכִירָה. דִּפְקִידָּה אִיהִי בִּשְׂמָאלָא, זְכִירָה בִימִינָא "הַגָּדוֹל" וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד (דף נז' עמוד א') קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא משה רבנו הרועה הנאמן וְאָמַר לֵיהּ אַבְרָהָם אַבְרָהָם אַבָּא חֲסִידָא רְחִימָא דְּמַלְכָּא אהוב המלך דִּכְתִיב "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא, ח) דְּעַל יָדֶךָ אִתְקַשְּׁרַת שְׁכִינְתָּא בִימִינָא לְאִתְבַּסְּמָא בֵּיהּ, על ידך נקשרת השכינה בצד ימין שהוא החסד להתבשם ולהתמתק בו, שנאמר בך, וְאִתְּמָר בְּךָ "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהֹוָה" (דברים י, טו) חש"ק הוא סוד הניקוד הרומז לג' אבות אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן והם ג' אבות, וזה סוד, וְרָזָא דְּמִלָּה "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (שמות ג, ו). "לְאַהֲבָה אוֹתָם" (דברים י, טו), דָּא רָזָא דִּכְתִיב בְּךָ וזה סוד "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב) שהיא המידה שירש אברהם אבינו שהיא המלכות הממותקת ממידת החסד דְּבָךְ חוֹתְמִין ובך חותמים ברכה ראשונה של תפילת עמידה 'מָגֵן אַבְרָהָם' (פסחים קיז) דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר בִימִינָא דִּילָךְ, שהכל נקשר בסוד הנהגת החסד שבקו הימין, בְּגִין כָּךְ לְאַהֲבָה אוֹתָם וַדַּאי ובזכותך הוזכרה מידת האהבה שהיא בחסד על כל ג' אבות, וכן נרמז בברכת אבות. וְדָא מָגֵ"ן אָבוֹת דְּאִיהוּ א"ל א"ל א"ל שם א"ל הוא שם החסד, הנזכר על כל אחד מג' אבות, ג' פעמים א"ל עולה מג"ן מִסִּטְרָא דִּילָךְ מצד החסד שהוא מידתך, דְּכָלִיל כֻּלְהוֹ תְּלָת בִימִינָא כולל את כולם בחסד שבימין. וּזְכוּתָא דִּילָךְ אִיהוּ מָגֵן לְשֵׁיזָבָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא מִכֹּלָּא, וזכות הראשונים שלך שמסרת נפשך לשם גילוי מלכו של עולם, הוא המגן להציל את ישראל מכל רעות הגלות.

עַל יְדָךְ יִשְׁתַּכַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נַיְחָא שְׁלִים דְּלָא אִשְׁתְּכַח כְּוָתֵיהּ מֵעָלְמָא. דָּא נַיְחָא בזכותך יהיה להם לישראל, מנוחה שלמה שלא היה כמותו מעולם, שנאמר בו דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) דָּא כבו"ד גימ' ל"ב. כ"ב אַתְוָן וְעֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאִינוּן כְּלָלָא דְּכָל בִּרְיָין דְּעָלְמָא ל"ב סוד גימ' כ"ב אותיות וי' שהם כלל כל בריות העולם ספירות. וְאִינּוּן ל"ב נְתִיבוֹת חָכְמָה דִּבְהוּ אַתְקִינַת לְכָל עָלְמָא וּלְבִרְיָן דִּילֵיהּ בְּסֵפֶר יְצִירָה דִּילָךְ והם גם סוד ל"ב נתיבות חכמה שבהם נתקן כל העולם ולבריות שלו, כמו שנאמר בספר היצירה שלך [2]"בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת פְּלִיאוֹת חָכְמָה חָקַק… עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מַה, וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.." דְּעַבְדַּת בְּקַדְמִיתָא בְּזִמְנָא דְּכָל בִּרְיָין אִתְקַלְקָלוּ וְאַנְתְּ אַתְקִינַת לוֹן, שעשית בראשונה, בזמן של הבריות בעולם התקלקלו, ואתה תקנת אותם, שנאמר בך. וְאִתְּמָר בְּךָ "וַיִּטַּע אֶשֶׁל… וַיִּקְרָא שָׁם" (בראשית כא, לג) וְכוּ', "וַיִּקְרָא שָׁם" וְכוּ', וְדָא יְמִינָא (דף נז' עמוד ב') דְּבֵיהּ 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ' וְכוּ' ויקרא שם, גילה את בחינת המלכות נקראת שם שהתמתקה ע"י הימין שהוא מידת הטוב המתגלה בכל רגע מחדש וכופה הדינים בסוד "המחדש בטובו". וְהָכִי תְּחַדֵּשׁ לוֹן לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וכך תחדש אותם לעתיד לבוא כמו שכתוב, דִּכְתִיב "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה) דְּכֻלְּהוּ בִּרְיָין יִתְחַדְּשׁוּן בִּנְהִירוּ שְׁלִים וְנַיְחָא יִשְׁתַּכַּח בְּכֹלָּא. הנשר הוא אחד מכינוי המלכות העתידה להתחדש, שכל הבריות ימשכו אחרי שורשם שהיא המלכות ויתחדשו בהארה שלמה, ומנוחה ימצא בכל בְּגִין כָּךְ "מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) מנוחתו של התפארת היא במלכות הנקראת כבו"ד וַדַּאי.

כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) ראש ההרים הוא ימין דָּא יְמִינָא, לָקֳבֵל גָּלוּתָא דִּכְתִיב בֵּיהּ כנגד הרי החושך של זמן הגלות אליהם נפלו הנשמות העשוקות שנאמר בהם "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי" (יונה ב, ז). דְּהָא לָקֳבֵל כֻּלְהוֹ קִלְקוּלִין דְּגָלוּתָא יִשְתַּכְּחוּן תִּיקּוּנֵי עִיטּוּרִין בְּפוּרְקָנָא שהרי כנגד כל הקלקולים שהיו בגלות ימצאו כנגדם תיקוני עטרות בגאולה, דִּכְתִיב "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" (תהלים צ, טו). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אשרי חלקם של ישראל.

__________________

[1] ספר יצירה פרק א', א'-ב' ראה פירוש הרמח"ל למשנה ראשונה של ספר יצירה.

[2] ראה מאמר הגאולה: פעולת ה"פקידה", בניית היחידה של המשיח.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה תכ"ו: רזי התורה מושגים רק למי שדבק בטוב האמיתי, בכח שהרחיק את החרפה מהיסוד.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי מִשְׁפָּטִים טוֹבִים נָתַתָּ לָנוּ מִצַּד הַטּוֹב שֶׁהוּא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים, וְהוּא גִּימַטְרִיָּא אהו"ה שֶׁרָע אֵינוֹ שׁוֹלֵט שָׁם, שֶׁהִיא עָרְלָה שֶׁמְּכַסָּה עַל בְּרִית, וְהִיא חֶרְפָּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ". אֲבָל מִי שֶׁמִּתְדַּבֵּק בַּטּוֹב שֶׁלְּךָ חֶרְפָּה זוֹ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. מַהוּ טוֹב? סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא נָתַתָּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם". וַאֲנַחְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ דְּבֵקִים בְּךָ, בֶּאֱמוּנַת סוֹדוֹתֶיךָ, הַעֲבֵר חֶרְפָּה זוֹ מִמֶּנּוּ, "הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים", וְלֹא יִהְיֶה עוֹד צָר מְחָרֵף אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר", שֶׁהֲרֵי פְּשָׁטֵי הַתּוֹרָה הֵם תְּלוּיִים בַּשֵּׁם אֱלֹהִי"ם שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא כִּנוּ"י, לְבוּשׁ. אֲבָל רָזֵי הַתּוֹרָה תְּלוּיִים בַּשֵּׁם יהו"ה בָּ"ה, שֶׁבּוֹ "סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו". וּלְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ נְקַוֶּה לְךָ תָּמִיד, שֶׁתָּסִיר מִמֶּנּוּ חֶרְפָּה זוֹ וְלֹא נֵבוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּחוּדְךָ תִּקְוָתֵנוּ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.


 

תפילה תכ"ז: שלמותו ית' נעלם בגלות כדי שלעתיד יתיקר שמו בעת שיגלה שהכל היה מתוקן מתחילה.  אבל האוחזים ביחוד משיגים את השלמות עוד קודם גילויו.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי לְפָנֶיךָ הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁאַתָּה מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ", שֶׁזֶּה רָצִיתָ לְהַרְאוֹת לְבָנֶיךָ, שֶׁאַתָּה שָׁלֵם בְּכָל שְׁלֵמוּת, וּשְׁלֵמוּתְךָ הֶעֱלַמְתָּ כְּדֵי לְגַלּוֹת בָּהֶם בְּסוֹף הַכֹּל וְיִוָּדַע שֶׁכָּךְ הַכֹּל מְתֻקָּן בְּךָ מִתְּחִלָּה, וְאַחֲרִית דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב כָּךְ הָיָה מִתְּחִלָּה - מֵרֵאשִׁית וַדַּאי. וְלָנוּ גִּלִּיתָ יְדִיעַת יִחוּדְךָ לָדַעַת שֶׁכָּל רָע חוֹזֵר לְטוֹב, שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם בָּרִאשׁוֹנָה, כֵּן תַּשְׁלִים הַכֹּל בְּאַחֲרִיתָהּ.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים
הֲרֵי כְּבוֹדְךָ תִּיקַר בָּנוּ לָדַעַת שֶׁיִּחוּדְךָ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי", וְאֵין מִכְשׁוֹל בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָתְךָ, שֶׁלְּיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת וּבוֹ נִוָּשְּׁעָה, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.