Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

דְּאִי בַּר נַשׁ לָא אִשְׁתְּמוֹדָע הַהוּא דִיְהִיב לֵיהּ אוֹרַיְיתָא, וּמַנִּי לֵיהּ לְנַטְרָא לָהּ, אֵיךְ דָּחִיל מִנֵּיהּ וְעָבִיד פִּקּוּדוֹי?! וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, 'וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא'.
בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי"א - מִתְּרֵין דַּרְגִּין אִתְיְהִיבַת, מֵחֶסֶד וגְּבוּרָה, דְּמִתַּמָּן תְּרֵין פִּקּוּדִין אַהֲבַת חֶסֶד וּדְחִילוּ דִגְבוּרָה דְאִיהִי יִרְאָה, דִּבְהוֹן אִשְׁתַּלִּימוּ תַּרְיַ"ג פִּקּוּדַיָּא, וּבְגִין דְּכָל אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדָהָא מִתְּרֵין סִטְרִין אִתְיְהִיבַת, אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן וְלֹא 'עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא'.
וְאִי תֵּימָא הָא חֶסֶד גְּבוּרָה דְמִתַּמָּן מַלְכוּת אִיהִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, אֵיךְ אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן 'גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, דְּמֵהָכָא מַשְׁמַע דְּכָל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת? אֶלָּא כֹּלָּא קְשׁוֹט. תִּפְאֶרֶת אִתְקְרֵי אָדָם, כְּגַוְונָא דִילֵיהּ הֲוָה אָדָם הֵ"א דִלְתַתָּא, דְאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ דַּהֲוָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' לִיבָּרְאוֹת, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ "אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא), אוּף הָכִי תִּפְאֶרֶת דְּאִיהוּ יְהֹוָה, אִיהוּ רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה דְאִיהִי חָכְמָה עִלָּאָה, וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה דְאִיהוּ י' מִן אדנ"י, חָכְמָה תַּתָּאָה, יִרְאַת יְהֹוָה, מַלְכוּת דִּילֵיהּ.
וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" (ויקרא יב, ב), אִתְּתָא אִית לָהּ לְאַקְדָּמָא בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ "אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), וּבְגִין דָּא "מָצָא אִשָּׁה" (משלי יח, כב) בְּקַדְמֵיתָא, "מָצָא טוֹב" (שם), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל" (תהלים קמה, ט).
וְאִי אַקְדִּים לָהּ בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, מִיָּד "וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה" (משלי ח, לה), וּבְגִין דָּא כַּוָּנָה דְּאִיהִי מַחֲשָׁבָה, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא לְמִצְוָה, וּבְגִין דָּא שַׁוִּיאוּ רַבָּנָן כִּוּוּן מַחֲשַׁבְתָּא דִצְלוֹתָא בַּבְּרָכָה קַדְמָאָה, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ 'אִם לָא כִּוֵּן בַּבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה חוֹזֵר לְרֹאשׁ', וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא יִרְאָה מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא, בֵּין בְּאוֹרַיְיתָא, בֵּין בְּפִקּוּדַיָּיא. אֲבָל מִסִּטְרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אוֹרַיְיתָא לְיִרְאָה בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, דְּיִרְאָה דְאוֹרַיְיתָא אִית, דְּאִתְקְרֵי נוּקְבָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דִּבְגִינָהּ אִתְּמַר תַּמָּן "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר" (דברי הימים א' טז, לג).
עָנָה מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר 'הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה', מֵהַאי אָ"ז תַּלְיָין ע"ב שְׁמָהָן דְּהַיְינוּ חֶסֶד, דְּבֵיהּ צָרִיךְ לְאַתְקָנָא כָּרְסַיָּא לְמָארֵיהּ, 'בְּכַנְפֵי מִצְוָה', "וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" (ישעיהו טז, ה), עִשּׂוּר אֱמֶת מ"ה יוד הא ואו הא, מ'וֹרִיד הַ'טָּל לְאַנְהָרָא לְגַבֵּי הֵ"א, דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בִּרְכָאָן קַדְמָאִין דִּצְלוֹתָא, וּתְלַת בַּתְרָאִין, וְדָא 'עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה', דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ תְּרֵין שְׁמָהָן יְהֹוָה אדנ"י, וּתְמַנְיָא אַתְוָון, דְּאִינוּן עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וְדָא כ' מִן כֶּתֶר, עֲשָׂרָה מִן שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אדנ"י, מִתַּתָּא לְעֵילָא מִן אֲנִ"י עַד אַיִ"ן, עֲשָׂרָה מֵעֵילָּא לְתַתָּא מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ יְהֹוָה, וּבְגִין דָּא כ' כְּלִיל לוֹן.
(דף ו ע"ב) וּבְקֵץ דְּפוּרְקָנָא "מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים" (שיר השירים ב, ח), דָּא מ"ה, וְלֵית הָרִים אֶלָּא אֲבָהָן, דְּאִינוּן מֶרְכַּבְתֵּיהּ, אוּף הָכִי "מְ'קַפֵּץ עַל הַ'גְּבָעוֹת" (שם) אִנּוּן אִמָּהָן, אהי"ה אדנ"י, בְּהַהוּא זִמְנָא "אָ"ז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א) וְכוּ', וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְכְּלִיל בְּחַ"י עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק" (משלי י, ו).

דְּאִי בַּר נַשׁ לָא אִשְׁתְּמוֹדָע הַהוּא דִיְהִיב לֵיהּ אוֹרַיְיתָא, וּמַנִּי לֵיהּ לְנַטְרָא לָהּ, אֵיךְ דָּחִיל מִנֵּיהּ וְעָבִיד פִּקּוּדוֹי?! שֶׁאִם אָדָם לֹא מַכִּיר אֶת אוֹתוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ תוֹרָה וְצִוָּה אוֹתוֹ לְשָׁמְרָהּ, אֵיךְ יִפְחַד מִמֶּנּוּ וְיַעֲשֶׂה מִצְווֹתָיו?  וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, 'וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא' וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהוּ רַבָּנָן, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.
 
בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי"א - מִתְּרֵין דַּרְגִּין אִתְיְהִיבַת, מֵחֶסֶד וגְּבוּרָה, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹרָה, שֶׁהִיא תרי"א, מִשְּׁתֵּי דְרָגוֹת נִתְּנָה, מֵחֶסֶד וּגְבוּרָה,  דְּמִתַּמָּן תְּרֵין פִּקּוּדִין אַהֲבַת חֶסֶד וּדְחִילוּ דִגְבוּרָה דְאִיהִי יִרְאָה, שֶׁמִּשָּׁם שְׁתֵּי מִצְווֹת - אַהֲבַת חֶסֶד וְיִרְאַת גְּבוּרָה, שֶׁהִיא יִרְאָה,  דִּבְהוֹן אִשְׁתַּלִּימוּ תַּרְיַ"ג פִּקּוּדַיָּא, שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּלְּמוּ תַרְיַ"ג מִצְווֹת.  וּבְגִין דְּכָל אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדָהָא מִתְּרֵין סִטְרִין אִתְיְהִיבַת, אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן וְלֹא 'עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא' וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ מִשְּׁנֵי צְדָדִים נִתְּנוּ, פֵּרְשׁוּהוּ רַבָּנָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.
 
וְאִי תֵּימָא הָא חֶסֶד גְּבוּרָה דְמִתַּמָּן מַלְכוּת אִיהִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי חֶסֶד וּגְבוּרָה, שֶׁמִּשָּׁם מַלְכוּת, הִיא אַהֲבָה וְיִרְאָה,  אֵיךְ אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן 'גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, אֵיךְ פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לָאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה,  דְּמֵהָכָא מַשְׁמַע דְּכָל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת? שֶׁמִּכָּאן מַשְׁמָע, שֶׁכָּל הַקּוֹדֵם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת? אֶלָּא כֹּלָּא קְשׁוֹט אֶלָּא הַכֹּל אֱמֶת.  תִּפְאֶרֶת אִתְקְרֵי אָדָם, תִּפְאֶרֶת נִקְרָא אָדָם כְּגַוְונָא דִילֵיהּ הֲוָה אָדָם הֵ"א דִלְתַתָּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָיָה אָדָם ה"א שֶׁלְּמַטָּה,  דְאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ דַּהֲוָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, שֶׁבֵּאֲרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' לִיבָּרְאוֹת, , וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים, יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבָּרֹאת,  דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ "אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא), אוּף הָכִי תִּפְאֶרֶת דְּאִיהוּ יְהֹוָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם אָדָם אַתֶּם. אַף כָּךְ תִּפְאֶרֶת, שֶׁהוּא יהו"ה אִיהוּ רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה דְאִיהִי חָכְמָה עִלָּאָה, , הוּא רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא חָכְמָה עֶלְיוֹנָה,  וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה דְאִיהוּ י' מִן אדנ"י, חָכְמָה תַּתָּאָה, יִרְאַת יְהֹוָה, מַלְכוּת דִּילֵיהּ
וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, שֶׁהִיא י' מִן אדנ"י, חָכְמָה תַחְתּוֹנָה, יִרְאַת יהו"ה מַלְכוּת שֶׁלּוֹ.
 
וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" (ויקרא יב, ב), וְלָכֵן נֶאֱמַר בָּהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ. אִתְּתָא אִית לָהּ לְאַקְדָּמָא בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ "אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), אִשָּׁה, יֵשׁ לָהּ לְהַקְדִּים בְּכָל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל,  וּבְגִין דָּא "מָצָא אִשָּׁה" (משלי יח, כב) בְּקַדְמֵיתָא, "מָצָא טוֹב" (שם), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל" (תהלים קמה, ט), וְלָכֵן מָצָא אִשָּׁה בַּתְּחִלָּה - מָצָא טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ טוֹב יהו"ה לַכֹּל.

וְאִי אַקְדִּים לָהּ בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְאִם הִקְדִּים אוֹתָהּ בִּתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח,  מִיָּד "וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה" (משלי ח, לה), מִיָּד - וְיָפֵק רָצוֹן מֵה',  וּבְגִין דָּא כַּוָּנָה דְּאִיהִי מַחֲשָׁבָה, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא לְמִצְוָה, וְלָכֵן הַכַּוָּנָה, שֶׁהִיא מַחֲשָׁבָה, צָרִיךְ לְהַקְדִּים לַמִּצְוָה,  וּבְגִין דָּא שַׁוִּיאוּ רַבָּנָן כִּוּוּן מַחֲשַׁבְתָּא דִצְלוֹתָא בַּבְּרָכָה קַדְמָאָה, וְלָכֵן שָׂמוּ חֲכָמִים כַּוָּנַת מַחֲשֶׁבֶת הַתְּפִלָּה בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה,  דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ 'אִם לָא כִּוֵּן בַּבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה חוֹזֵר לְרֹאשׁ', שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ, אִם לֹא כִוֵּן בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה - חוֹזֵר לָרֹאשׁ.  וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא יִרְאָה מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא, בֵּין בְּאוֹרַיְיתָא, בֵּין בְּפִקּוּדַיָּיא,  וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַקְדִּים יִרְאָה מִצַּד הַשְּׁכִינָה, בֵּין בְּתוֹרָה בֵּין בְּמִצְווֹת, אֲבָל מִסִּטְרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אוֹרַיְיתָא לְיִרְאָה בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, אֲבָל מִצַּד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ לְהַקְדִּים תּוֹרָה לְיִרְאָה בְּכָל הַמִּצְווֹת,  דְּיִרְאָה דְאוֹרַיְיתָא אִית, דְּאִתְקְרֵי נוּקְבָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דִּבְגִינָהּ אִתְּמַר תַּמָּן "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר" (דברי הימים א' טז, לג)שֶׁיִּרְאָה שֶׁל תּוֹרָה יֵשׁ, שֶׁנִּקְרֵאת הַנְּקֵבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נֶאֱמַר שָׁם אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר.
 
עָנָה מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר 'הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה', עָנָה מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר: הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.  מֵהַאי אָ"ז תַּלְיָין ע"ב שְׁמָהָן דְּהַיְינוּ חֶסֶד, מִן הָאָ"ז הַזֶּה תְּלוּיִים בּוֹ ע"ב שֵׁמוֹת, שֶׁהַיְנוּ חֶסֶד,  דְּבֵיהּ צָרִיךְ לְאַתְקָנָא כָּרְסַיָּא לְמָארֵיהּ, 'בְּכַנְפֵי מִצְוָה', "וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" (ישעיהו טז, ה), שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְהַתְקִין כִּסֵּא לְרִבּוֹנוֹ בְּכַנְפֵי מִצְוָה, וְיֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.  עִשּׂוּר אֱמֶת מ"ה יוד הא ואו הא, מ'וֹרִיד הַ'טָּל לְאַנְהָרָא לְגַבֵּי הֵ"א, עִשּׂוּר אֱמֶת מָ"ה, יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א מוֹרִיד הַטַּל לְהָאִיר אֶל הַהֵ"א.

 דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בִּרְכָאָן קַדְמָאִין דִּצְלוֹתָא, וּתְלַת בַּתְרָאִין, שֶׁהוּא כּוֹלֵל שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת,  וְדָא 'עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה', דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ תְּרֵין שְׁמָהָן יְהֹוָה אדנ"י, וְזֶה עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי שֵׁמוֹת יהו"ה אדנ"י,  וּתְמַנְיָא אַתְוָון, דְּאִינוּן עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וּשְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ,  וְדָא כ' מִן כֶּתֶר, וְזֶה כ' מִן כֶּתֶר, עֲשָׂרָה מִן שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אדנ"י, עֲשָׂרָה מֵהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה אֲדֹנָ"י,  מִתַּתָּא לְעֵילָא מִן אֲנִ"י עַד אַיִ"ן, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מִן אֲנִ"י עַד אֵי"ן,  עֲשָׂרָה מֵעֵילָּא לְתַתָּא מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ יְהֹוָה, וּבְגִין דָּא כ' כְּלִיל לוֹן, עֲשָׂרָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה מֵעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא יהו"ה. וּמִשּׁוּם זֶה כ' כּוֹלֵל אוֹתָם.

 (דף ו ע"ב) וּבְקֵץ דְּפוּרְקָנָא "מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים" (שיר השירים ב, ח), דָּא מ"ה, וּבְקֵץ הַגְּאֻלָּה מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים - זֶה מָ"ה,  וְלֵית הָרִים אֶלָּא אֲבָהָן, דְּאִינוּן מֶרְכַּבְתֵּיהּ, וְאֵין הָרִים אֶלָּא הָאָבוֹת, שֶׁהֵם מֶרְכַּבְתּוֹ,  אוּף הָכִי "מְ'קַפֵּץ עַל הַ'גְּבָעוֹת" (שם) אִנּוּן אִמָּהָן, אהי"ה אדנ"י, אַף כָּךְ מְ'קַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת - הֵן הָאִמָּהוֹת, אהי"ה אדנ"י.  בְּהַהוּא זִמְנָא "אָ"ז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א) וְכוּ', וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְכְּלִיל בְּחַ"י עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק" (משלי י, ו)בְּאוֹתוֹ זְמַן אָ"ז יָשִׁיר מֹשֶׁה וְכוּ', וְהַכֹּל נִקְשָׁר וְנִכְלָל בְּחַ"י הָעוֹלָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא קַדְמָאָה.

(דף א' עמ' א')  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה (דברים לד, יב)

תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה, "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג כט) שְׁמָא דְּכָלִיל כָּל שְׁמָהָן. וְכֻלְהוֹ שְׁמָהָן אָחֲרָנִין נָפְקִין מִינֵּיהּ כְּעַנְפִין מֵאִילָנָא, וְכֻלְהוֹ עֲנָפִין מִתְחַבְּרָן בְּאִילָנָא וְלָא מִתְפָּרְשָׁאן מִינֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ נָטְלִין כֻּלְהוֹ חֵילָא.

תּוּ, עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג כט), דָּא שְׁמָא שְׁלִים. דִּשְׁאָר זִמְנִין אִתְפָּרְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָת חַד דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּכֻלְהוֹ אַתְוָן תְּהֵא פּוּרְקָנָא, פּוּרְקָנָא שְׁלִים בְּכָל שְׁלִימוּ.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, וַדַּאי שְׁמָא דָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, וְכָל בִּרְיָן דְּעָלְמָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין בֵּיהּ אִתְבְּרִיאוּ, וְאַפִּיק מִגַּרְמֵיהּ כִּינּוּיִין לְאַסְתָּרָא יְקָרֵיהּ, וְאִיהוּ מִלְּגוֹ מִתְפַּשֵּׁט וְנַטִּיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא. עִם כָּל דָּא, מוּתָב יְקָרָא קָבַע לְגָרְמֵיהּ בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְתַמָּן יָתִיב בִּיקְרֵיהּ כְּחַד

(דף א' עמ' ב') מַלְכָּא רַבְרְבָא וְשַׁלִּיט דְּאִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא, וְכָלִיל כֹּלָּא, וְשַׁלִּיט בְּכֹלָּא. וְהָכָא אִשְׁתְּרָשׁוּ עַמָּא קַדִּישָׁא בְּשָׁרְשׁוֹהִי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם לב ט) "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ", דָּא הוי"ה שְׁמָא יְחִידָאָה. "יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". מַאי חֶבֶל? אֶלָּא כְּחֶבֶל דָּא דְּבֵיהּ מִתְקַלְּעָן חוּטִין בְּחִיבּוּרָא חַד. כְּגַוְנָא דָּא יִשְׂרָאֵל כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִינוּן, בְּגִין דְּמֵהַאי שְׁמָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא נָפְקִין, וּשְׁמָא דָּא קָאִים לְהוּ אַחְסָנַת עָלַם.

וְאִינּוּן אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא שְׁמָא כִּדְקָא יֵאוֹת, מַאי דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, בְּגִין דְּמִגּוֹ רָזָא דָּא קְטִירוּ דְּיִחוּדָא נָפְקִין וַדַּאי, מַה דְּלָא אִשְׁתְּכַח לְשׁוּם בְּרִיָּה אַחֲרִינָא בְּעָלְמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ 'מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ וְיָחוֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ', דְּאִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא יִחוּדָא דִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ 'יִפֶן' – בְּרָזָא דְּאַנְפִּין. דְּאִית פָּנִים וְאִית כְּנָפָיִם, וּשְׁמָא דָּא אִיהוּ פָּנִים. בֵּיהּ "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם" (ויקרא כו ט) יִפֶן וַדַּאי. וְאִי תֵּימָא דִּבְלֹא שְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּכְּחַת מִלָּה? לָאו הָכִי, אֶלָּא 'מִמְּקוֹמוֹ יִפֶן' וַדַּאי. אֲבָל כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בִּשְׁמָא דָּא.

כְּדֵין "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיה ל כ) (דף ב' עמ' א')  דְּלָא יְהוֹן כִּינּוּיִין מְכַסְּיָין עַל שְׁמָא דָּא. וְיִשְׂרָאֵל יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע אִתְמְסַר לְהוּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא, דְּלָא אִתְמְסַר אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, דִּבְגִין שְׁמָא דָּא אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא לְמָארֵיהוֹן.

 וְאִתְּמָר בְּהוּ "אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" (דברים כו יז) "וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (שם שם יח), וְאוּקְמוּהָ (ברכות ו.) 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' בְּרָזָא דָּא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְגַּלֵּי הַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתוּקְפֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין יִטְּלוּן שֻׁלְטָנוּתָא עַל כֹּלָּא, אֲפִילוּ עַל מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. דְּיִשְׂרָאֵל מֵהַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא דִּלְגַו נָפְקִין, וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי מִלְּבַר, בְּגִין כָּךְ אִינוּן יִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. כָּל שֶׁכֵּן עַל כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי וְעַל כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא קַדְמָאָה

(דף א' עמ' א')  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה (דברים לד, יב)  תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה, התיקון הראשון "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג כט) שְׁמָא דְּכָלִיל כָּל שְׁמָהָן שם הוי"ה ב"ה השם שכולל את כל השמות.. וְכֻלְהוֹ שְׁמָהָן אָחֲרָנִין נָפְקִין מִינֵּיהּ כְּעַנְפִין מֵאִילָנָא, וְכֻלְהוֹ עֲנָפִין מִתְחַבְּרָן בְּאִילָנָא וְלָא מִתְפָּרְשָׁאן מִינֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ נָטְלִין כֻּלְהוֹ חֵילָא. וכל השמות האחרים שאינם נמחקים כגון אלהי"ם, צבאו"ת וכו', יוצאים ממנו כענפים מאילן, וכל הענפים מתחברים ולא נפרדים ממנו, וממנו נוטלים כולם כח.

תּוּ, עוד עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג כט), דָּא שְׁמָא שְׁלִים שם הוי"ה ב"ה הוא שם שלם. דִּשְׁאָר זִמְנִין אִתְפָּרְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָת חַד דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּכֻלְהוֹ אַתְוָן תְּהֵא פּוּרְקָנָא, פּוּרְקָנָא שְׁלִים בְּכָל שְׁלִימוּ. בשאר הזמנים, נגאלו ישראל מאות אחת שבשם הקדוש, אבל לעתיד לבוא בב"א בכל אותיות השם הקודש תהיה הגאולה, גאולה שלימה בכל שלימות.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, וַדַּאי שְׁמָא דָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, אבל, בא וראה, ודאי השם הזה הוא כללות הכל, וְכָל בִּרְיָן דְּעָלְמָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין בֵּיהּ אִתְבְּרִיאוּ, וכל בריות העולם – עליונים ותחתונים  בו נבראו, וְאַפִּיק מִגַּרְמֵיהּ כִּינּוּיִין לְאַסְתָּרָא יְקָרֵיהּ, וְאִיהוּ מִלְּגוֹ מִתְפַּשֵּׁט וְנַטִּיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא. והוציא מעצמו כינויים להתיר את כבודו, והוא מתפשט מבפנים ולוקח אותם בכללות. עִם כָּל דָּא, מוּתָב יְקָרָא קָבַע לְגָרְמֵיהּ בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְתַמָּן יָתִיב בִּיקְרֵיהּ כְּחַד (דף א' עמ' ב') מַלְכָּא רַבְרְבָא וְשַׁלִּיט דְּאִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא, וְכָלִיל כֹּלָּא, וְשַׁלִּיט בְּכֹלָּא. ועם כל זה, ייקר קבע לעצמו באותו עמודא דאמציעתא, ושם יושב בכבודו כמלך אחד גדול ושליט שנשלם בכך, וכולל הכל ושולט בכל. וְהָכָא אִשְׁתְּרָשׁוּ עַמָּא קַדִּישָׁא בְּשָׁרְשׁוֹהִי, וכאן נשרשים העם הקדוש בשורשיו הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם לב ט) "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ", דָּא הוי"ה שְׁמָא יְחִידָאָה. זהו שם הוי"ה - השם המיוחד. "יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". מַאי חֶבֶל? אֶלָּא כְּחֶבֶל דָּא דְּבֵיהּ מִתְקַלְּעָן חוּטִין בְּחִיבּוּרָא חַד. אלא כמו החבל הזה שבו נקלעים החוטים בחיבור אחד – כך כל עם ישראל הם כחבל אחד הקלוע מכולם, כְּגַוְנָא דָּא יִשְׂרָאֵל כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִינוּן, בְּגִין דְּמֵהַאי שְׁמָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא נָפְקִין, וּשְׁמָא דָּא קָאִים לְהוּ אַחְסָנַת עָלַם. וכגון זה ישראל כללות כל הבריאה הם, בגלל שמהשם הקדוש הכולל הכל הם יוצאים, ושם זה עומד להם לירושת עולם.

וְאִינּוּן אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא שְׁמָא כִּדְקָא יֵאוֹת, מַאי דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, בְּגִין דְּמִגּוֹ רָזָא דָּא קְטִירוּ דְּיִחוּדָא נָפְקִין וַדַּאי, מַה דְּלָא אִשְׁתְּכַח לְשׁוּם בְּרִיָּה אַחֲרִינָא בְּעָלְמָא. ויש להם לישראל כח ליחד השם כמו שראוי, מה שלא נמצא זה הכח אפילו למלאכים עליונים, בגלל שמתוך סוד זה הקשר היחוד יוצאים ודאי, מה שלא נמצא לשום בריה אחרת בעולם – הן בגשמיים והן ברוחניים. וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם 'מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ וְיָחוֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ', דְּאִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא יִחוּדָא דִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא. שיש להם הכח ליחד יחוד זה השם הקדוש. בְּגִין כָּךְ 'יִפֶן' – בְּרָזָא דְּאַנְפִּין. לפיכך אמר "יפן" בסוד הארת הפנים שהוא שם הוי"ה. דְּאִית פָּנִים וְאִית כְּנָפָיִם, וּשְׁמָא דָּא אִיהוּ פָּנִים. בגלל שיש פנים ויש כנפיים, ושם זה הוא הפנים, בו בֵּיהּ "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם" (ויקרא כו ט) יִפֶן וַדַּאי. וְאִי תֵּימָא דִּבְלֹא שְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּכְּחַת מִלָּה? לָאו הָכִי, אֶלָּא 'מִמְּקוֹמוֹ יִפֶן' וַדַּאי. אֲבָל כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בִּשְׁמָא דָּא.  ואם תאמר, בלא השכינה נמצא הדבר? לא כך, אלא 'ממקומו יפן' – מקום הוא סוד השכינה, אבל הכל נכלל בשם הזה. 

 כְּדֵין "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיה ל כ) (דף ב' עמ' א') דְּלָא יְהוֹן כִּינּוּיִין מְכַסְּיָין עַל שְׁמָא דָּא. שלא יהיו הכינויים הם כדוגמת הכנפיים מסתירים את השם הזה. וְיִשְׂרָאֵל יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע אִתְמְסַר לְהוּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא, דְּלָא אִתְמְסַר אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, דִּבְגִין שְׁמָא דָּא אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא לְמָארֵיהוֹן. וישראל, יחוד של קריאת שמע ניתן להם בסוד השם הקדוש הזה, ולא נמסר אפילו למלאכים העליונים, בגלל שם זה יש להם הכח ליחד לאדונם.

וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם  "אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם"(דברים כו יז)"וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (שם שם יח),וְאוּקְמוּהָ והעמידוהו (ברכות ו.)'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' בְּרָזָא דָּא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה בסוד זה היחוד העליון.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְגַּלֵּי הַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתוּקְפֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין יִטְּלוּן שֻׁלְטָנוּתָא עַל כֹּלָּא, אֲפִילוּ עַל מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. ולעתיד לבא, יתגלה זה השם הקדוש בחוזקו, וממנו יאורו ישראל, ואז יקחו שליטה על הכל - אפילו על מלאכים עליונים. דְּיִשְׂרָאֵל מֵהַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא דִּלְגַו נָפְקִין, שישראל מזה השם  הקדוש שהוא הפנימיות הם יוצאים והם פנימיות העולמות, וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי מִלְּבַר, בְּגִין כָּךְ אִינוּן יִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. כָּל שֶׁכֵּן עַל כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי וְעַל כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. ומלאכים עליונים יוצאים מחיצוניות העולמות, לפיכך ישראל ישלטו על הכל. כל שכן על כל התחתונים ועל כל הצדדים הטמאים.

מעבר לדף בזוהר תניינא

תפילה יב: שֵׁם הוי"ה ב"ה הוּא חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְתִקְוַת גְּאֻלָּתָם וּשְׁלִיטָתָם עַל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שֶׁכָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁשַּׂמְתָּ כִּנּוּיָם לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּךָ יְהוָֹה ב"ה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְשֵׁם זֶה נָתַתָּ חֵלֶק לְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב "כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֵבֶל נַחֲלָתוֹ", הֲרֵי בְּשֵׁם זֶה מְקַוִּים יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת שְׁלִיטָתָם עַל כָּל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, וְיֵאָמֵר בָּהֶם "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָֹה" בַּיהו"ה וַדַּאי, "מָגֵן עֶזְרְךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וִיכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". וְזֶה הַשֵּׁם הַנִּזְכַּר בֶּאֱמֶת, שֶׁאֵין שֶׁקֶר עוֹמֵד לְפָנָיו, אֶלָּא "יְהוָֹה אֱלֹהִים אֱמֶת". גַּלֵּה אֱמֶת בְּעוֹלָמֶךָ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה יג: כָּל הַגְּוָנִים נִכְלָלִים בְּיִחוּד אֶחָד וּמְאִירִים לְיִשְׂרָאֵל וע"כ נִקְרָאִים גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי תִּפְאַרְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְאִירִים כָּל גְּוָנִים, וְנִכְלָל הַכֹּל בְּיִחוּד אֶחָד, מַה שֶּׁמִּתְפָּרֵשׁ בְּכָל שְׁאָר הַצְּדָדִין, וְכֵן הַכֹּל כָּלַלְתָּ בְּיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, קַשֵׁר ג' אוֹתִיּוֹת אֱמֶת, שֶׁכּוֹלְלִים רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. זֹאת תִּקְוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וַדַּאי, וְזֶה תְּגַלֶּה לָהֶם, וּמִיָּד יֵאָמֵר בָּהֶם "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", וְכָל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם מִתַּקְּנִים עַל יָדָם. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה יד: הִתְפַּשְּׁטוּת אוֹר יִּחוּדוֹ בָּעוֹלָמוֹת הוּא בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל הַמַּחְזִיקִים אוֹתָם וּמִכֹּחַ קִוּוּיִים יֻשְׁלְמוּ.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְכָל הָעוֹלָמוֹת אֵינָם אֶלָּא כֵּלִים שֶׁאַתָּה מַרְאֶה בָּהֶם יִחוּדְךָ. וְיִשְׂרָאֵל הֵם לְךָ גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ לְהַחֲזִיק אֵלֶּה הַכֵּלִים שֶׁאַתָּה מְמַלֵּא אוֹתָם. וְאִלְמָלֵא יִשְׂרָאֵל לֹא הָיִיתָ מִתְלַבֵּשׁ בַּכֵּלִים הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "רֵאשִׁית". הוֹאִיל וְהַכֹּל עוֹמֵד בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הֵם מְקַוִּים לְךָ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ לֹא תַּעֲזֹב אוֹתָם. שֶׁהֲרֵי אַתָּה חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וּכְשֶׁתּוֹצִיא אוֹתָם מִצָּרָה לִרְוָחָה, כֵּן יִתְגַּלֶּה אוֹרְךָ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, לְהַשְׁלִים אוֹתָם שְׁלֵמוּת שָׁלֵם, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת חָתַמְתָּ עוֹלָמְךָ, וְאַתָּה שׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְגַּלּוֹת, אַפִילוּ שֶׁכַּמָּה חֹשֶׁךְ הֶחֱשִׁיךְ עָלָיו, וְכֵן תִּהְיֶה נִשְׂגָּב לְבַדְּךָ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב "וְנִשְׂגָּב יְהוָֹה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

מתוך קיצור הכוונות - סוד הסוכה הלולב ומיניו


ובבוקר קודם ההלל נוטלים הלולב. ואם אפשר ללכת לבית אז ולעשות הנענועים בסוכה - ילך. ואם לאו - יאמר כל היוצר בסוכה קודם בואו לבית הכנסת, ושם יאמר ההלל ויעשה הנענועים, ואחר כך ילך לבית הכנסת.

ועתה אבאר סוד הלולב ומיניו.

    • הנה על ידי הסוכה, באים לנוק' חסדים מקיפים מאימא,
    • ועל ידי הלולב ומיניו, באים חסדים דדעת דז"א לנוק', פנימים ומקיפים.

והענין, כי יש בלולב נטילה והקפת התיבה.

    • על ידי הנטילה באים הפנימים,
    • ועל ידי ההקפה - המקיפים.

והנה בנטילה צריך נענוע - להורידם מן הדעת למטה.

והנה הם ז' בחינות, ובאים בז' ימי החג:
והנה סוד הלולב ומיניו הם ז' מינים, והיינו, ג' הדסים, וב' ערבות, לולב א', ואתרוג א'. והם סוד החסדים המתפשטים בז"א בו"ק שלו, ואלה הם הניתנים לנוק'. והנה צריך להאיר להם משרשם שהוא הדעת, כדי שיוכלו להאיר בנוק'. והנה כמו שמתפשטים החסדים בגוף ז"א בו"ק שלו ונכללים ביסוד ומלכות, כן למעלה בדעת עצמו מתפשטים בדרך זה. וזה סוד הו' נענועים שאנו עושים.

והנענוע הוא הולכה והובאה, כי אנו מעלים אותם אל הו"ק שבדעת, שמשם יבא אור אל הו"ק, שהם ז' מינים שבלולב, להאיר אל נוק'.

ולכן בכל הנענועים תראה שיהיו ראשי המינים נגד החזה שלך, ששם יציאת רחל.

והנה כל אחד מקצוות הדעת הנה הם כלולים ככל שאר המוחין - מחב"ד, ולכן צריך להוליך ולהביא ג"פ - להוריד מכללות הג' מוחין...


ואבאר סוד הד' מינים. הנה:

    • הלולב הוא סוד היסוד העולה עד הדעת לקבל הטפה,
    • ג' הדסים - חג"ת,
    • ב' ערבות - נ"ה,

וכל זה בימין.

    • אתרוג - עטרת היסוד, ונוטלים אותו בשמאל, כי בשמאלא אתקשרת.

וצריך לחברם כולם ביחד, וזה סדר הקשירה, הלולב באמצע, השדרה כלפי פניך, והג' הדסים א' לימין וא' לשמאל וא' לאמצע - מטה כלפי ימין, בסוד ת"ת שהוא "רב חסד מטה כלפי חסד", והב' ערבות תחת ההדס, א' מימין וא' משמאל.

 

לחץ כאן לצפיה בשיעור "סוד הלולב ומיניו".