תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וּבְשַׁבָּת גֵּיהִנָּם לָא שָׁלְטָא בְעָלְמָא, וְלָא מְמַנָּן דִּילֵיהּ, בְּגִין דָּא מַנִּי לְיִשְׂרָאֵל "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג), וְאִי בַּר נַשׁ אוֹקִיד בְּשַׁבָּת, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא הֲוִיתִי מְכַבֶּה לְנוּרָא דְלָא אוֹקִיד, וְאַתּוּן מוֹקְדִין לֵיהּ?! אַתּוּן תִּתּוֹקְדוּן בְּגֵיהִנָּם, בְּגִין דָּא "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם" (שמות לה, ג), וַאֲפִילוּ בְגוּפָא. וּמַאי נִיהוּ גֵיהִנָּם בְּגוּפָא?, כָּבֵד, דְּבֵיהּ מָרָה דְאִיהוּ גֵיהִנָּם, סַם הַמָּוֶת סַם דְּאֵל אַחֵר, חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד).
וְצָרִיךְ דְּלָא יַתְעַר עֲצִיבוּ וּקְטָטָה מִסִּטְרָא דִטְחוֹל, אֶלָּא דִתְהֵא לֵב נָטִיר מִכֻּלְּהוּ, דְאִיהוּ שַׁבָּת שָׁמוֹר, וּמוֹחָא זָכוֹר, וְצָרִיךְ לְקַבָּלָא אוֹשְׁפִּיזִין דְּאִינוּן מַלְאָכִין, עוּלֵימָן דִּנְשָׁמָה יְתֵירָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְנֶפֶשׁ יְתֵירָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאוֹשְׁפִּיזִין דְּנָחֲתִין עִמָּהּ.
וְצָרִיךְ אִתְּתָא לְתַקְנָא שְׁרַגָּא בְּלֵיל שַׁבָּת לִימִינָא, וְאִתְחֲשִׁיב לָהּ כְּאִלּוּ תִּקְנָהּ מְנַרְתָּא בְדָרוֹם, וּפָתוֹרָא בְצָפוֹן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין', וְאִינוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה מְנַרְתָּא לְדָרוֹם, צְרִיכָא לְאַתְקָנָא לָהּ, בְּגִין דְּתַמָּן חָכְמָה, וּבְגִין 'דָּא הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', וּבְהַהוּא בֵיתָא דְאַשְׁכְּחִין דִּירָה דָא מְתַקְּנָא בְהַאי סִדּוּרָא, מְנַרְתָּא בְדָרוֹם וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמִטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, אָמְרִין אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקָא נָחֲתִין עִם שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי נְשָׁמָה יְתֵירָה, לֵית דִּין אֲתַר הֶדְיוֹט דְּעַם הָאָרֶץ, אֱלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵיהּ מִן קֳדָם יְהֹוָה.
פָּתוֹרָא צְרִיכָא לְתַקְנָא לָהּ לְגַבֵּי צָפוֹן, וּפָתוֹרָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד), מַאי זָהָב? דָּא גְבוּרָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" (איוב לז, כב), "מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב" תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, מִטָּה לְמַעֲרָב בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם, לְתַקְנָא לֵיהּ לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), וּבְבֵיתָא דְלַאו אִינוּן מִתְתַּקְנִין אִלֵּין תִּקּוּנִין בְּלֵיל שַׁבָּת, אוּשְׁפִּיזִין אָמְרִין לַאו אִיהִי דָא דִירָה דְיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" (שמות לא, טז) כְּתִיב חָסֵר, מִלָּשׁוֹן דִּירָה, וְכָל אִלֵּין תִּקּוּנִין צְרִיכִין לְתַקְנָא בְּלֵיל שַׁבָּת דְּאִיהִי מַמָּשׁ אוֹת בְּרִית מִילָה.
(דף ע ע"א) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי בְּרִית מִילָה לְכָל בְּנֵי נָשָׁא אִיהוּ שָׁוָה, אָמַר לֵיהּ, לָא, דִּבְּרִית מִילָה לְחַיָּיבַיָּא, עַפְרָא דְתַקִּין בְּמָנָא אִיהוּ מְזוֹנָא לְחִוְיָא, דְאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה), וְדַם בְּרִית אִיהוּ מְזוֹנָא לְסמא"ל דְּאִיהוּ רוֹצֵחַ, דְּאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם" (משלי כה, כא).
לְבֵינוּנִיִּים אִתְחֲשִׁיב בְּרִית מִילָה אַעַבְרוּ דִדְמָא וּבִשְׂרָא כְּקָרְבָּנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ" (שמות כ, כ), לְצַדִּיקַיָּא וַדַּאי בַּאֲתַר דְּמִילָה וּפְרִיעָה שַׁרְיָא יְהֹוָה, וְדָא אִיהוּ "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו) לַצַּדִּיקַיָּא, (וּכְתִיב "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר" (זכריה ט, יא), דְּאִיהוּ גֵּיהִנָּם).
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או ר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים
וּבְשַׁבָּת גֵּיהִנָּם לָא שָׁלְטָא בְעָלְמָא, וְלָא מְמַנָּן דִּילֵיהּ, בְּגִין דָּא מַנִּי לְיִשְׂרָאֵל "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג), וּבְשַׁבָּת, גֵּיהִנֹּם לֹא שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם וְלֹא הַמְמֻנִּים שֶׁלּוֹ, בִּגְלַל זֶה צִוָּה לְיִשְׂרָאֵל לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאִי בַּר נַשׁ אוֹקִיד בְּשַׁבָּת, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא הֲוִיתִי מְכַבֶּה לְנוּרָא דְלָא אוֹקִיד, וְאַתּוּן מוֹקְדִין לֵיהּ?! וְאִם אָדָם מַבְעִיר בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הָיִיתִי מְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תִשְׂרֹף, וְאַתֶּם מַבְעִירִים אוֹתָהּ? אַתּוּן תִּתּוֹקְדוּן בְּגֵיהִנָּם, בְּגִין דָּא "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם" (שמות לה, ג), אַתֶּם תִּשָּׂרְפוּ בַגֵּיהִנֹּם, בִּגְלַל זֶה לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, וַאֲפִילוּ בְגוּפָא וּמַאי נִיהוּ גֵיהִנָּם בְּגוּפָא?, וַאֲפִלּוּ בַגּוּף, וּמַה הוּא הַגֵּיהִנֹּם בַּגּוּף? כָּבֵד, דְּבֵיהּ מָרָה דְאִיהוּ גֵיהִנָּם, סַם הַמָּוֶת סַם דְּאֵל אַחֵר, חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ד) הַכָּבֵד שֶׁבּוֹ הַמָּרָה, שֶׁהוּא גֵיהִנֹּם, סַם הַמָּוֶת, סַם שֶׁל אֵל אַחֵר, חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
וְצָרִיךְ דְּלָא יַתְעַר עֲצִיבוּ וּקְטָטָה מִסִּטְרָא דִטְחוֹל, אֶלָּא דִתְהֵא לֵב נָטִיר מִכֻּלְּהוּ, דְאִיהוּ שַׁבָּת שָׁמוֹר, וּמוֹחָא זָכוֹר, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יָעִיר (לְעוֹרֵר) עֶצֶב וּקְטָטָה מִצַּד הַטְּחוֹל, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הַלֵּב שָׁמוּר מִכֻּלָּם, שֶׁהוּא שַׁבָּת שָׁמוֹר, וְהַמֹּחַ זָכוֹר, וְצָרִיךְ לְקַבָּלָא אוֹשְׁפִּיזִין דְּאִינוּן מַלְאָכִין, עוּלֵימָן דִּנְשָׁמָה יְתֵירָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְנֶפֶשׁ יְתֵירָה וְצָרִיךְ לְקַבֵּל אוֹרְחִים שֶׁהֵם מַלְאָכִים, הָעֲלָמִים שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְנֶפֶשׁ יְתֵרָה, דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאוֹשְׁפִּיזִין דְּנָחֲתִין עִמָּהּ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהָאוֹרְחִים שֶׁיּוֹרְדִים עִמָּהּ.
וְצָרִיךְ אִתְּתָא לְתַקְנָא שְׁרַגָּא בְּלֵיל שַׁבָּת לִימִינָא, וְאִתְחֲשִׁיב לָהּ כְּאִלּוּ תִּקְנָהּ מְנַרְתָּא בְדָרוֹם, וּפָתוֹרָא בְצָפוֹן, וּצְרִיכָה הָאִשָּׁה לְתַקֵּן נֵר בְּלֵיל שַׁבָּת לְיָמִין, וְנֶחְשָׁב לָהּ כְּאִלּוּ תִקְנָה מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וְשֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין', וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וְאִינוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה מְנַרְתָּא לְדָרוֹם, צְרִיכָא לְאַתְקָנָא לָהּ, בְּגִין דְּתַמָּן חָכְמָה, וְהֵן שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה מְנוֹרָה לַדָּרוֹם, צָרִיךְ לְתַקְנָהּ, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם חָכְמָה, וּבְגִין 'דָּא הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', וּמִשּׁוּם זֶה הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים.
וּבְהַהוּא בֵיתָא דְאַשְׁכְּחִין דִּירָה דָא מְתַקְּנָא בְהַאי סִדּוּרָא, מְנַרְתָּא בְדָרוֹם וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמִטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּבְאוֹתוֹ בַיִת שֶׁמּוֹצְאִים דִּירָה זוֹ מְתֻקֶּנֶת בַּסִּדּוּר הַזֶּה, מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וְשֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמִטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, אָמְרִין אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקָא נָחֲתִין עִם שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי נְשָׁמָה יְתֵירָה, אוֹמְרִים הַמַּלְאָכִים הַלָּלוּ שֶׁיּוֹרְדִים עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה, לֵית דִּין אֲתַר הֶדְיוֹט דְּעַם הָאָרֶץ, אֱלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵיהּ מִן קֳדָם יְהֹוָה אֵין זֶה מְקוֹם הֶדְיוֹט שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אֶלָּא הֵן מָקוֹם שֶׁל רָצוֹן בּוֹ מִלִּפְנֵי יהו"ה.
פָּתוֹרָא צְרִיכָא לְתַקְנָא לָהּ לְגַבֵּי צָפוֹן, וּפָתוֹרָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד), הַשֻּׁלְחָן צָרִיךְ לְתַקְנוֹ לַצָּפוֹן, וְהַשֻּׁלְחָן הִיא שְׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.מַאי זָהָב? דָּא גְבוּרָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" (איוב לז, כב), "מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב" תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, מַה זֶּה זָהָב? זוֹ גְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב, שְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת. מִטָּה לְמַעֲרָב בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם, לְתַקְנָא לֵיהּ לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), מִטָּה לַמַּעֲרָב בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, לְתַקְנָהּ אֶל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וּבְבֵיתָא דְלַאו אִינוּן מִתְתַּקְנִין אִלֵּין תִּקּוּנִין בְּלֵיל שַׁבָּת, אוּשְׁפִּיזִין אָמְרִין לַאו אִיהִי דָא דִירָה דְיִשְׂרָאֵל, וּבְבַיִת שֶׁלֹּא מְתַקְּנִים הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ בְּלֵיל שַׁבָּת, הָאוֹרְחִים אוֹמְרִים, זוֹ לֹא דִירָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" (שמות לא, טז) שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְשָׁמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, כְּתִיב חָסֵר, מִלָּשׁוֹן דִּירָה, וְכָל אִלֵּין תִּקּוּנִין צְרִיכִין לְתַקְנָא בְּלֵיל שַׁבָּת דְּאִיהִי מַמָּשׁ אוֹת בְּרִית מִילָה. לְדֹרֹתָם כָּתוּב חָסֵר, מִלְּשׁוֹן דִּירָה, וְכָל הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ צָרִיךְ לְתַקֵּן בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁהִיא מַמָּשׁ אוֹת בְּרִית מִילָה.
(דף ע ע"א) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי בְּרִית מִילָה לְכָל בְּנֵי נָשָׁא אִיהוּ שָׁוָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכִי בְּרִית הַמִּילָה לְכָל בְּנֵי הָאָדָם הִיא שָׁוָה? אָמַר לֵיהּ, לָא, דִּבְּרִית מִילָה לְחַיָּיבַיָּא, עַפְרָא דְתַקִּין בְּמָנָא אִיהוּ מְזוֹנָא לְחִוְיָא, דְאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה), אָמַר לוֹ: לֹא, שֶׁבְּרִית מִילָה לָרְשָׁעִים, הֶעָפָר שֶׁתִּקֵּן בַּכְּלִי הוּא מָזוֹן לַנָּחָשׁ שֶׁהִפְרִיד מִמֶּנּוּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, וְדַם בְּרִית אִיהוּ מְזוֹנָא לְסמא"ל דְּאִיהוּ רוֹצֵחַ, דְּאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, וְדַם הַבְּרִית הוּא הַמָּזוֹן שֶׁל סמא"ל, שֶׁהוּא רוֹצֵחַ, שֶׁהִפְרִיד מִמֶּנּוּ, וְרָזָא דְמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם" (משלי כה, כא) וְסוֹד הַדָּבָר - אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
לְבֵינוּנִיִּים אִתְחֲשִׁיב בְּרִית מִילָה אַעַבְרוּ דִדְמָא וּבִשְׂרָא כְּקָרְבָּנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ" (שמות כ, כ), לַבֵּינוֹנִיִּים נֶחְשָׁב בְּרִית הַמִּילָה הַעֲבָרַת דָּם וּבָשָׂר כְּקָרְבָּן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, לְצַדִּיקַיָּא וַדַּאי בַּאֲתַר דְּמִילָה וּפְרִיעָה שַׁרְיָא יְהֹוָה, וְדָא אִיהוּ "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), לַצַּדִּיקִים וַדַּאי, בִּמְקוֹם הַמִּילָה וְהַפְּרִיעָה שׁוֹרֶה יהו"ה, וְזֶהוּ וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹ"הַּ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו) לַצַּדִּיקַיָּא, (וּכְתִיב "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר" (זכריה ט, יא), דְּאִיהוּ גֵּיהִנָּם), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, לַצַּדִּיקִים (וְכָתוּב גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר, שֶׁהוּא גֵיהִנֹּם).
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּיקּוּנָא תִּנְיָנָא, ד', דָּא דָּוִד דְּאַגָּח קְרָבִין מְשָׁנְיָין תָּדִיר, לְאַשְׁכְּחָא אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמָר בַּהּ "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה" (תהלים קלב, ה) וְכוּ'. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא (דף קנו' עמוד א') אִשְׁתַּכְּחַת מִתְפַּשְּׁטָא בְּעָלְמָא, סְטַר קַדִּישָׁא לָא יָכִיל לְאִתְפַּשְׁטָא. וְרָזָא דָּא "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיהו כח, כ) 'מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים' (מ"ר במדבר ז, י). דְּסִטְרָא אַחֲרָא צְרִיכָה לְמֶהֱוֵי מִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר קַדִּישָׁא, וְדָא עֶבֶד. אֲבָל לַזְּמַנִּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְגָּאָת בְּגָרְמָה לְאִתְתַּקְּפָא וּלְאִתְחֲזָאָה כְּרֵעַ לִסְטַר קַדִּישָׁא, וּסְטַר קַדִּישָׁא אִיהוּ מַחְנִיף לְרַשִּׁיעַיָא. בְּהַהוּא זִמְנָא אֶסְתַּלֵּק סְטַר קַדִּישָׁא מֵעָלְמָא, וְשָׁבִיק אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְרָזָא דָּא 'אֵין אָדָם דָּר עַם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה' (יבמות קיב). וּכְפִיפָה דָּא נ' כְּפוּפָה. וְדָא דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה.
דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כט) בְּאִינוּן רַגְלַיִן עִלָּאִין דְּבְהוֹן דְּרַכְת עַל צַוָּארִין דִּמְסָאֲבִין. אֲבָל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא רַגְלַיִן אִלֵּין מִסְתַּלְּקָן לְעֵילָא. וְכָל קְרָבִין אִלֵּין אֲגַח דָּוִד מַלְכָּא בְּגִין דְּיָכוֹל מַקְדְּשָׁא לְאִשְׁתַּכְּחָא בְּעָלְמָא. וְכַד אַיְיתֵי שְׁלֹמֹה אֲרוֹנָא לְבֵי מַקְדְּשָׁא דָּבְקוּ שְׁעָרִים, בְּגִין דְּלָא יָכִיל תִּיקּוּנָא דָּא לְאִזְדַּמְּנָא לְתַתָּא, עַד דְּאָמַר "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" (דברי הימים ב' ו, מב). דְּהָא חֵילָא דְּדָוִד עֲבַד תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. וְכָל בַּר נַשׁ אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי. דְּאִתְּמָר 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע' (ברכות ה). וְדָא קְרָבָא וַדַּאי דְּאִצְטְרִיךְ (דף קנו' עמוד ב') לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חִוְיָא, עַד דְּיִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) אֶבְנֶה לוֹ דִּירָה נָאָה.
תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה דָּא מ' מָּשִׁיחַ דְּבֵיהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא בְּרָזָא שְׁלִים. דְּהַשְׁתָּא "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ג). דְּהַשְׁתָּא לָא אִשְׁתְּכַח יִתְרוֹנָא לְעָלְמָא כְּלָל, אֶלָּא "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט), עַד דְּשִׁמְשָׁא נָהִיר לְעָלְמָא, וְדָא שֶׁמֶשׁ דִּלְתַתָּא. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ'. אִלֵּין שֶׁבַע יוֹמִין דִּלְעֵילָא דְּאִינוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין דְּיִתְתַּקַּן בְּמָשִׁיחַ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב) וְכוּ' דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּמִתָּמָן יִתְתַּקְּנוּן מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים לְאִשְׁתַּלְמָא דְּיוֹקְנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי.
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי שִׁבְעִין רַבְרְבִין מִתַּבְּרִין בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי" (תהלים פו, ח) וְכוּ' דְּהָא שִׁבְעִין אִלֵּין מִשִּׁבְעִין נִיצוֹצִין דֶּאֱלֹהִים נָפְקִין וַדַּאי. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כּוֹ"ס וְדָא אֱלֹהִי"ם דְּבֵיהּ יַיִ"ן דְּאִיהוּ שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ. וְדָא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דִּקְיָימַת בְּתִיקּוּנָא, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת כַּמָּה (דף קנז' עמוד א') בִּרְכָאָן מִלְעֵילָּא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִלֵּין רַבְרְבָן מִתְתַּקְּפִין לְאִתְאַחֲדָא בַּהּ, כְּדֵין אִתְקְרֵי 'כּוֹס פָּגוּם', וְדָא לָא אִתְחָזֵי לְבָרְכָא עָלָה. וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה כַּמָּה תִּיקּוּנִין צְרִיכִין לֵיהּ וְאִתְּמָרוּ דְּאִינוּן עֲשָׂרָה דְּבָרִים, וְאִתּוֹקָמוּ בְּאַתְרֵיהוֹן. אֲבָל ד' אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְאִלֵּין חֲמִשָּׁה, דְּתַלְיָין בְּד' אַתְוָן דְּאֲדֹנָ"י וְאִתְפְּרָשׁוּ. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְפָרָשָׁא לוֹן בְּרָזָא דְּפוּרְקָנָא, לְגַלָּאָה נְהִירוּ דְּפוּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל. ד' תִּיקּוּנִין אִינוּן וְאִינּוּן חֲמִשָּׁה. וְרָזָא דְּמִלָּה שְׁכִינְתָּא אִיהִי ה' וְאִיהִי אָת רְבִיעָאָה ליהו"ה. בְּגִין כָּךְ חֲמִשָּׁה אִינוּן וְאִינּוּן ד'.
תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה - חַי. מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק דְּאִיהוּ חַי הָעוֹלָמִים. דְּהָא בְּזִמְנָא אַחֲרָא כַּד רַבְרְבִין מִתְתַּקְּפָן בֵּיהּ, אִתְּמָר בֵּיהּ "הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהלים קמג, ג). אֲבָל מִסִּטְרָא דָּא אִיהוּ חַי. וְעוֹד, חַי מִסִּטְרָא דִּאִימָא וְדָא אֱלֹהִים חַיִּים, וְאִימָּא מִסִּטְרָא דְּחַיִּים נְטָלַת וְאִיהוּ אֱלֹהִים חַיִּים וְדָא אהי"ה יהו"ה אהי"ה. וְעוֹד, חַיִּים מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה, דְּבַהּ "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב). וְכַד נָחִית לְאִימָּא אִיהִי חַיִּי"ם כְּגַוְנָא דָּא יו"ד ה"י וא"ו ה"י וְה' אַתְוָן דֶּאֱלֹהִים. לְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין וּמ"י אִשְׁתְּאַר (דף קנז' עמוד ב') לְעֵילָא וְאִלֵּין נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. י"ח נָחֲתִין לְתַתָּא בְּנוּקְבָא. כְּדֵין אִיהוּ 'יַיִן חַי' כִּדְקָא יָאוּת.
אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּאִינוּן רַבְרְבִין מִתְדַּבְּקָן, כְּדֵין יֵינָא דָּא אִתְהַדַּר דָּמָא סוּמְקָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח). וּכְדֵין אִינוּן בְּהַאי דָּמָא מִתְתַּקְּפָן, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד). וס"מ אִתְּמָר בֵּיהּ "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו). דְּאִיהוּ שָׁפִיךְ דָּמָא דְּאָדָם קַדְמָאָה וְגָרִים לֵיהּ מוֹתָא. וְדָא דָּם דְּחַוָּה דִּפֵירִסָת נִדָּה, וּמִינֵּיהּ אִתְמַשְּׁכַת מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו), דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, "אָדָם" דָּוִד מָּשִׁיחַ.
תִּיקּוּנָא תִּנְיָנָא, ד', דָּא דָּוִד דְּאַגָּח קְרָבִין מְשָׁנְיָין תָּדִיר, לְאַשְׁכְּחָא אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמָר בַּהּ התיקון השני של ד' של א'ד'ם הוא דוד שעושה קרבות מלחמות שונות תמיד למצוא מקום לשכינה שנאמר בה, "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה" (תהלים קלב, ה) וְכוּ'. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא (דף קנו' עמוד א') אִשְׁתַּכְּחַת מִתְפַּשְּׁטָא בְּעָלְמָא, סְטַר קַדִּישָׁא לָא יָכִיל לְאִתְפַּשְׁטָא. וְרָזָא דָּא שכל זמן שהסטרא אחרא נמצאת להתפשט בעולם - צד הקדושה לא יכול להתפשט כיון שאינו רוצה לתת להם שפע, וזה סוד "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיהו כח, כ) 'מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים' (מ"ר במדבר ז, י). דְּסִטְרָא אַחֲרָא צְרִיכָה לְמֶהֱוֵי מִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר קַדִּישָׁא, וְדָא עֶבֶד. שהסטרא אחרא צריכה להיות משתעבדת תחת צד הקדושה, וזה עבד. אֲבָל לַזְּמַנִּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְגָּאָת בְּגָרְמָה לְאִתְתַּקְּפָא וּלְאִתְחֲזָאָה כְּרֵעַ לִסְטַר קַדִּישָׁא, וּסְטַר קַדִּישָׁא אִיהוּ מַחְנִיף לְרַשִּׁיעַיָא. אבל לפעמים הסיטרא אחרא מתגאה ומתחזקת להראות כחבר לצד הקדושה, וצד הקדושה מחניף להרשעים. בְּהַהוּא זִמְנָא אֶסְתַּלֵּק סְטַר קַדִּישָׁא מֵעָלְמָא, וְשָׁבִיק אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְרָזָא דָּא באותו הזמן מסתלק צד הקדושה מהעולם ומשאיר מקום לסטרא אחרא להאחז, וזה סוד 'אֵין אָדָם דָּר עַם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה' (יבמות קיב). וּכְפִיפָה דָּא נ' כְּפוּפָה. וְדָא דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה. וסוד כפיפה זאת זו האות נ' הרומזת על השכינה ונעשית נון כפופה בסוד דחיקת רגלי השכינה.
דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא שבזמן אחר נאמר באלה הרגלים "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כט) בְּאִינוּן רַגְלַיִן עִלָּאִין דְּבְהוֹן דְּרַכְת עַל צַוָּארִין דִּמְסָאֲבִין. באלו הרגלים העליונים שבהם דורכת על צווארי הטמאים, ולע"כ הם לא יכולים להרים ראש. אֲבָל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא רַגְלַיִן אִלֵּין מִסְתַּלְּקָן לְעֵילָא. אבל באותו הזמן הרגלים שמחניפים לרשעים הרגלים האלה מסתלקים למעלה. וְכָל קְרָבִין אִלֵּין אֲגַח דָּוִד מַלְכָּא בְּגִין דְּיָכוֹל מַקְדְּשָׁא לְאִשְׁתַּכְּחָא בְּעָלְמָא. וכל המלחמות האלה עשה דוד המלך כדי שיוכל בית המקדש להיות בעולם. וְכַד אַיְיתֵי שְׁלֹמֹה אֲרוֹנָא לְבֵי מַקְדְּשָׁא דָּבְקוּ שְׁעָרִים, בְּגִין דְּלָא יָכִיל תִּיקּוּנָא דָּא לְאִזְדַּמְּנָא לְתַתָּא, וכאשר הביא שלמה המלך את הארון לבית המקדש דבקו השערים הרומזים לשערי השכינה ולא נפתחו, בגלל שלא יכל להעמיד את תיקון הזה לבוא למטה, עד שאמר, עַד דְּאָמַר "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" (דברי הימים ב' ו, מב). דְּהָא חֵילָא דְּדָוִד עֲבַד תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ובכח זכות דוד אביו נעשה התיקון כמו שראוי ונפתחו הדלתות. וְכָל בַּר נַשׁ אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי. וכל אדם צריך לתקן את התיקון הזה של השכינה כמו שראוי. שנאמר דְּאִתְּמָר 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע' (ברכות ה). וְדָא קְרָבָא וַדַּאי דְּאִצְטְרִיךְ (דף קנו' עמוד ב') לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חִוְיָא, עַד דְּיִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה מלחמה, שצריך לערוך מלחמה בזה הנחש עד שיבנה בית המקדש, שהוא בית לקב"ה ולשכינה, שנאמר בו "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) אֶבְנֶה לוֹ דִּירָה נָאָה.
תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה דָּא מ' מָּשִׁיחַ דְּבֵיהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא בְּרָזָא שְׁלִים. תיקון השלישי של האות מ' של אד'ם זה מם של מ'שיח, שבו יתוקן העולם בסוד השלמות. דְּהַשְׁתָּא שעכשיו לפני שהוא מתגלה נאמר "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ג). דְּהַשְׁתָּא לָא אִשְׁתְּכַח יִתְרוֹנָא לְעָלְמָא כְּלָל, אֶלָּא "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט), עַד דְּשִׁמְשָׁא נָהִיר לְעָלְמָא, וְדָא שֶׁמֶשׁ דִּלְתַתָּא. שעכשיו לא נמצא יתרון לעולם כלל, אלא מה שהיה אחרי שנתקלקל הוא שיהיה עד התיקון, ולא יוכל העולם לעלות למדרגות העליונות במציאות של קלקול, וזה בזמן שהשמש הרומז למדרגות לז"א מאיר בעולם, והוא נקרא השמש שלמטה. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא,"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ'. אִלֵּין שֶׁבַע יוֹמִין דִּלְעֵילָא דְּאִינוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין דְּיִתְתַּקַּן בְּמָשִׁיחַ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אלו שבעה ימים שלמעלה, הם מדרגות עליונות קדושות שיתוקנו להאיר במשיח, שנאמר בו "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב) וְכוּ' דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּמִתָּמָן יִתְתַּקְּנוּן מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים לְאִשְׁתַּלְמָא דְּיוֹקְנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי. וזו חכמה סתימאה שממנה יתוקנו הדברים בתיקון שלם להשלים הדיוקן הזה כמו שראוי.
וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי שִׁבְעִין רַבְרְבִין מִתַּבְּרִין בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב ודאי שבעים שרים עליונים של אומות העולם נשברים בשבעים התיקונים האלה שלך, ובאותו הזמן נאמר "אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי" (תהלים פו, ח) וְכוּ' דְּהָא שִׁבְעִין אִלֵּין מִשִּׁבְעִין נִיצוֹצִין דֶּאֱלֹהִים נָפְקִין וַדַּאי. שהרי שבעים אלה, משבעים ניצוצות הרמוזים בניקוד אלוהים יוצאים ודאי. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כּוֹ"ס וְדָא אֱלֹהִי"ם דְּבֵיהּ יַיִ"ן דְּאִיהוּ שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ. והשכינה היא נקראת כוס בסוד שנקראת בשם אלוהי"ם - גימטריה כו"ס. ובכוס נמצא היי"ן כמניין הניצוצות שלו, וְדָא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דִּקְיָימַת בְּתִיקּוּנָא, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת כַּמָּה (דף קנז' עמוד א') בִּרְכָאָן מִלְעֵילָּא. וזה כוס של ברכה, שהרי שבשעה שהשכינה נמצאת בתיקוניה, אז מתמלאת בהרבה ברכות מלמעלה היורדים בשבעים ניצוצים אלה. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִלֵּין רַבְרְבָן מִתְתַּקְּפִין לְאִתְאַחֲדָא בַּהּ, כְּדֵין אִתְקְרֵי 'כּוֹס פָּגוּם', וְדָא לָא אִתְחָזֵי לְבָרְכָא עָלָה. אבל בזמן שאלו השבעים שרי אומות העולם מתחזקים לאחוז בה אז היא נקראת כוס פגום ולא ראוי לברך עליה. וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה כַּמָּה תִּיקּוּנִין צְרִיכִין לֵיהּ וְאִתְּמָרוּ דְּאִינוּן עֲשָׂרָה דְּבָרִים, וְאִתּוֹקָמוּ בְּאַתְרֵיהוֹן. וכוס של ברכה, הרבה תיקונים צריכים לה, ונאמרו בהם עשרה דברים בגמרא (ברכות נא, א) ובזוהר: "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו". וכל זה היה לפני היציאה לגלות, אחרי שיצאו לגלות נשארו מכל העשרה רק ארבעה וזה שאומרת הגמ': "אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא". אֲבָל ד' אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְאִלֵּין חֲמִשָּׁ"ה, דְּתַלְיָין בְּד' אַתְוָן דְּאֲדֹנָ"י וְאִתְפְּרָשׁוּ. אבל ארבע תיקונים הם כללות כולם, והם רמוזים בראשי תיבות חמש"ה: ח'י מ'לא ש'טיפה ה'דחה. וארבעת התיקונים תלוים בארבע אותיות של שם אדנ"י, ונתבארו. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְפָרָשָׁא לוֹן בְּרָזָא דְּפוּרְקָנָא, לְגַלָּאָה נְהִירוּ דְּפוּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל. אבל כאן צריך לפרש את ד' התיקונים בסוד הגאולה, לגלות אור הגאולה לישראל. ד' תִּיקּוּנִין אִינוּן וְאִינּוּן חֲמִשָּׁה. וְרָזָא דְּמִלָּה שְׁכִינְתָּא אִיהִי ה' וְאִיהִי אָת רְבִיעָאָה ליהו"ה. בְּגִין כָּךְ חֲמִשָּׁה אִינוּן וְאִינּוּן ד'. ד' תיקונים הם והם ראשי תיבות חמש"ה וסוד הדבר היא השכינה שהיא אות ה', והיא האות הרביעית האחרונה בשם הוי"ה. לפיכך, הם חמש"ה חמישה והם ארבעה.
תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה - חַי. מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק דְּאִיהוּ חַי הָעוֹלָמִים. התיקון הראשון מהארבעה הוא חי, מצד היסוד שנקרא "חי העולמים". דְּהָא בְּזִמְנָא אַחֲרָא כַּד רַבְרְבִין מִתְתַּקְּפָן בֵּיהּ, אִתְּמָר בֵּיהּ שהרי בזמן אחר, כאשר שרי האומות מתגברים לאחוז בה, נאלצת להוריד את השפע שיורד לישראל - גם להם, ונאמר בה "הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהלים קמג, ג). אֲבָל מִסִּטְרָא דָּא אִיהוּ חַי. אבל מצד זה שהיא נקראת כוס של ברכה ואינה מפרנסת את השרים ואומותיהם נרא היסוד חי.
וְעוֹד, חַי מִסִּטְרָא דִּאִימָא וְדָא אֱלֹהִים חַיִּים, וְאִימָּא מִסִּטְרָא דְּחַיִּים נְטָלַת וְאִיהוּ אֱלֹהִים חַיִּים וְדָא ועוד, נקרא חי מצד אימא שהיא המקור לשפע הבא אליו, והיא נקראת 'אלוהים חיים', ואימא נוטלת מצד חיי"ם וזה גימ' אהי"ה יהו"ה אהי"ה. וְעוֹד, חַיִּים מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה, דְּבַהּ ועוד חיים מצד החכמה שמשפיע בה ובו נאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב). וְכַד נָחִית לְאִימָּא אִיהִי חַיִּי"ם כְּגַוְנָא דָּא וכאשר יורד השפע מאבא לאימא היא נקראת חיים כענין הווית הבינה שהיא יו"ד ה"י וא"ו ה"י וְה' אַתְוָן דֶּאֱלֹהִים יחד עם ה' אותיות אלהי"ם. לְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין וּמ"י אִשְׁתְּאַר (דף קנז' עמוד ב') לְעֵילָא וְאִלֵּין נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. י"ח נָחֲתִין לְתַתָּא בְּנוּקְבָא, כְּדֵין אִיהוּ 'יַיִן חַי' כִּדְקָא יָאוּת. לאחר מכן מתחלקות אותיות חיי"ם, מי נשאר למעלה והם נ' שערי בינה. וי"ח יורדים למטה בנוק', ואז הוא נקרא "יין חי" כמו שראוי כיוון שאין ממנו יניקה.
אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּאִינוּן רַבְרְבִין מִתְדַּבְּקָן, כְּדֵין יֵינָא דָּא אִתְהַדַּר דָּמָא סוּמְקָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אבל בשעה שאלו השרים נדבקים, אז היין הזה חוזר להיות יין אדום מהתגברות הדינים שנאמר בו, "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח). וּכְדֵין אִינוּן בְּהַאי דָּמָא מִתְתַּקְּפָן, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ואז הם נדבקים בזה הדם ומתחזקים ונאמר בהם, "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד).
וס"מ אִתְּמָר בֵּיהּ נאמר בו "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו). דְּאִיהוּ שָׁפִיךְ דָּמָא דְּאָדָם קַדְמָאָה וְגָרִים לֵיהּ מוֹתָא. שהוא ס"מ שפך את דמו של אדם הראשון, וגרם לו לחטוא, ולכן נגזר על האדם למות וזו נקראת שפיכות דמים למחטיא, וְדָא דָּם דְּחַוָּה דִּפֵירִסָת נִדָּה, וּמִינֵּיהּ אִתְמַשְּׁכַת מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ וזה הדם גרם לחוה לפרוש להיות נידה, וממנה נמשך המות לכל בני העולם, ולפיכך "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו), דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, "אָדָם" דָּוִד מָּשִׁיחַ. באדם, ע"י מלך המשיח בסוד נתבאר לעיל א'דם ד'וד מ'שיח.
תפילה רכ"ב מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה רכ"ב: כל הבתי דינין אינם דנים אלא בשלושה – חוץ ממנו ית' שדן דין יחידי ומחזיר כל רע לטוב.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי אַתָּה דַּיָּן יָחִיד, שֶׁכַּמָּה בָּתֵּי דִּינִים הֶעֱמַדְתָּ לִשְׁפֹּט בָּהֶם מִשְׁפְּטֵי עוֹלָמְךָ, וְכָךְ הֵם מְסֻדָּרִים, ע' זְקֵנִים בָּרִאשׁוֹנָה מִצַּד ע' נִיצוֹצִין דֶּאֱלֹהִים. כ"ג אַחֲרֵיהֶם שֶׁהֵם שְׁלִישׁ מֵהֶם לִכְלֹל כֻּלָּם בְּחֵלֶק אֶחָד, שֶׁשִּׁבְעִים הֵם:, כ"ג בְּחֶסֶד, כ"ג בִּגְבוּרָה, כ"ג בְּתִפְאֶרֶת, מִיָּד אִימָא מִתְגַּלֵּית עֲלֵיהֶם וְהֵם ע', וּכְשֶׁנִּכְלָלִים כֻּלָּם בְּתִפְאֶרֶת הֲרֵי הֵם כ"ג שֶׁכּוֹלְלִים ע' בְּקֶשֶׁר אֶחָד. וְעוֹד בֵּית דִין שֶׁל שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם ג' אָבוֹת שֶׁהֵם ד' כְשֶׁנִּכְלָלִים בָּמַלְכוּת, וְיֵשׁ חֲמִשָּׁה כְּשֶׁמִתְחַבְּרִים נְבִיאֵי הָאֱמֶת עִמָּהֶם שֶׁהֵם נֵצַח וְהוֹד, וְהֵם שִׁבְעָה כְּלָל כָּל שֶׁבַע מַדְרֵגוֹת שֶׁבָּהֶם הָעוֹלָם מִתְנַהֵג. וּמִכֻּלָּם אֵין מִי שֶׁדָּן יְחִידִי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם דִּינֵיהֶם בְּחֶסֶד דִּין וְרַחֲמִים, אַבָל אַתָּה דָּן יְחִידִי וַדַּאי, שֶׁעָלֶיךָ אָמְרוּ שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד, וַהֲרֵי הַדִּין שֶׁלְךָ לְהַחֲזִיר כָּל הָרָע לְטוֹב וּלְתַקֵּן הַכֹּל בְּתִקּוּן שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד", הֲרֵי בְּיִחוּדְךָ אָנוּ מַאֲמִינִים בְּתֹקֶף תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת קַיֶּמֶת. בַּאֲמִתְּךָ אָנוּ בּוֹטְחִים שֶׁאַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד אֵין זוּלָתְךָ וְאֵין דּוֹמֶה לְךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּינֵנוּ אֶלָּא בְּיָדְךָ, אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, כְּמוֹ שֶׁבָּטַחְנוּ רַק בְּךָ – כֵּן אַתָּה תִּהְיֶה תְּשׁוּעָתֵנוּ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.