תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

תקונא קדמאה

(דף יז ע"א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) וְגוֹ', כְּתִיב "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְגוֹ', אִלֵּין אִינוּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר חַבְרַיָּא, דְאִזְדַּהֲרוּ זְהִירוּ לְעֵילָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. מַאי כְּזֹהַר? אֶלָּא כַּד עָבְדוּ הַאי חִבּוּרָא, אִסְתַּכְּמוּ עֲלֵיהּ לְעֵילָא, וְקָרְאוּ לֵיהּ סֵפֶר הַזֹּהַר. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" בֵּיהּ יְהוֹן נְפִישִׁין כַּכֹּכָבִים. "לְעוֹלָם וָעֶד", דְּלָא אִתְחֲשִׁיךְ נְהוֹרָא דִלְהוֹן לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאֵלִיָּהוּ לְאַסְכָּמָא עִמְּהוֹן בֵּיהּ, וּלְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל חֲיָילִין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, לְמֶהֱוִי עִמְּהוֹן בְּאַסְכָּמוּתָא וּרְעוּתָא כַּחֲדָא.
פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין. וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא, וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן, וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ.
וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קַצֵּר, וְחַד בֵּינוּנִי, וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא: חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ.
חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח), כֶּתֶר עֶלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו, י), וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יוד הא ואו הא, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, סִבַּת הַסִּבּוֹת, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא, וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוֹקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר. וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִלָנִין וְדִשְׁאִין וְגִנְּתָא דְּעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָון וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל.
(דף יז ע"ב) וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא [יִחוּדָא] בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא, וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְּהוֹן, אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא.

שמות המופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

(דף יז ע"א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) וְגוֹ', כְּתִיב "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְגוֹ', אִלֵּין אִינוּן המשכילים אלו רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר חַבְרַיָּא, דְאִזְדַּהֲרוּ זְהִירוּ לְעֵילָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. שהזהירו למעלה זוהר עליון כזוהר הרקיע.  מַאי כְּזֹהַר? אֶלָּא כַּד עָבְדוּ הַאי חִבּוּרָא, אִסְתַּכְּמוּ עֲלֵיהּ לְעֵילָא, וְקָרְאוּ לֵיהּ סֵפֶר הַזֹּהַר. מהו כזוהר? אלא בזמן שנעשה החיבור הזה, הסכימו עליו למעלה וקראו לו ספר הזוהר, "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" בֵּיהּ יְהוֹן נְפִישִׁין כַּכֹּכָבִים. "לְעוֹלָם וָעֶד", דְּלָא אִתְחֲשִׁיךְ נְהוֹרָא דִלְהוֹן לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. "ומצדיקי הרבים" אלו הם שילמדו את הזוהר ויאירו ככוכבים שמקבלים אורם מהמשכילים. "לעולם ועד", שלא יחשיך אורם לעולם ולעולמי עולמים. בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאֵלִיָּהוּ לְאַסְכָּמָא עִמְּהוֹן בֵּיהּ, וּלְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל חֲיָילִין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, לְמֶהֱוִי עִמְּהוֹן בְּאַסְכָּמוּתָא וּרְעוּתָא כַּחֲדָא. באותו הזמן שהתחבר החיבור הזה, נתנה הרשות לאליהו ולהסכים ולהשתתף עימם בו, ולכל בעלי המתיבתא שלמעלה ולמטה, ולכל חיילות מלאכים עליונים, ונשמות עליונות, להיות בהסכמה ורצון כאחד.  
פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן. פתח אליהו ואמר ריבון העולמים, אתה הוא - אחד ואינך נכנס בחשבון, שלא יאמרו שכיון שיש אחד הרי שאחריו יש ח"ו שתיים ושלוש וכו'. אלא אחד לבד ואין זולתו . אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל. אתה הוא עליון על כל העליונים דהיינו אתה מקומו של הבריאה ואין הבריאה מקומך, סתום על כל סתומים ואין עצמותך יתב' ואפילו הנמשך ממך מושג, ואין מחשבת זולתך יכולה להשיג לתפוס בך כלל.  אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין. וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם.  וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן, וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. ואתה הקושר אותם ומייחד אותם ונחשב כנשמה להם. ובגלל שאתה פנימיותם, כל מי שמפריד ספירה אחת מחברתה, נחשב לו כאילו ח"ו עושה בך פירוד.
וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קַצֵּר, וְחַד בֵּינוּנִי, וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. ואלו עשר הספירות, משתלשלות כסדרן בג' קווי הנהגת העולם, אחת ארוכה שהוא קו החסד, ואחת קצרה שהוא קו הדין, ואחת בינונית שהוא קו הרחמים. ואתה הוא שמנהיג אותם, ואין מי שינהיג אותך לא למעלה בעליונים, לא למטה בתחתונים ולא משום צד.
לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא: לבושים הכנת לספירות, מהם פורחות נשמות לבני אדם, וכדי שיוכלו אורות הספירות להתחבר בנשמות - כמה גופים הכנת להם שהם ככלים המצמצמים לאור, והם שנקראים "גוף" - לגבי הנשמות שהם כלבושים המכסים עליהם. ונקראים בתיקונם כך: חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ. כנגד אורות הספירות נבראו בגוף האדם איברים שיש בתכונתם כדי לרמוז על פעולת אור הכוח הרוחני שכנגדם באופן: שחסד - זרוע ימין. גבורה - זרוע שמאל. תפארת - הגוף. נצח והוד - שני שוקיים. יסוד - סיום הגוף אות ברית קודש. מלכות פה - תורה שבעל פה היא נקראת. חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב חכמה - המוח והוא פנימיות המחשבה. בינה - היא הלב ובה הלב מבין. ועל אלה השניים חכמה ובינה כתוב "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח), כֶּתֶר עֶלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו, י), וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יוד הא ואו הא, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ. כתר עליון הוא אור רצונו העליון הראשון שהתגלה וע"כ נקרא כתר עליון ועניינו גילוי מלכותו ית', ועליו נאמר - "מגִּיד מֵרֵאשִּית אַחֲרִּית", והיינו כאור תפילין של ראש המונחים על מקום בקיעת אור הרצון במצח. ובפנימיות מאיר אור המחשבה העליונה שסודו הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא מאיר בדרך האצלה, ומאיר ומשפיע ומקיים ומשקה את האילן הקדוש כולו על כל זרועותיו וענפיו, כמשל המים המשקים את האילן ומשפעם הוא חי וגדל.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, סִבַּת הַסִּבּוֹת, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא, וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוֹקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר. ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות, המשקה לאילן בנביעת אור רצונך ב"ה, והנביעה הזו היא כנשמה לגוף, שהיא החיים לגוף. וכל מה שנאמר עד עכשיו הוא כמשל הבא לסבר את האוזן, ובאמת אין לך דמיון ולא דמות לא פנימיות ולא בחיצוניות. וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִלָנִין וְדִשְׁאִין וְגִנְּתָא דְּעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָון וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. ואתה לבדך בראת שמים וארץ, ובהם נכללת כל הבריאה וכנגד כל הברואים התחתונים - ישנם כוחות עליונים שבהם אתה מנהג אותם. והוצאת משמים וארץ שמש ולבנה וכוכבים ומזלות. ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, ובהמות, ועופות, ודגים ובני אדם, ומכח ההתבוננות בבריאה כולה נודעים מהם פעולות הכוחות העליונים, ואיך יתנהגו בהם העליונים ותחתונים, ואיך ידעו מהעליונים ומהתחתונים את גדולתך, אבל לא ניתן להשיג מפעולת כוחותיך את עצמותך כלל, ואין מי שיודע בך כלל.
(דף יז ע"ב) וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא [יִחוּדָא] בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא, וחוץ ממך - אין זולתך בורא ויחיד שהוא מוכרח המציאות ושולט בעליונים ובתחתונים. ואתה לבדך נודע בבריאה כולה שאתה הוא אדון הכל. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְּהוֹן, אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא. ולכל ספירה יש שם ידוע הנמשך מכח פעולתה המגולה, ובה נקראים המלאכים המוציאים לפועל את פעולות השכינה ונקראים ע"ש הכוח הפועל בהם. ולך אין שם ידוע, כיוון שאתה הוא נשמתם כולם, וממלא כל השמות, ואתה הוא השלמות של כולם - ואין להם שום כוח וקיום עצמאי משל עצמם בשום רגע אופן וצורה. וע"כ, כאשר אתה תסתלק מהם, ישארו כל השמות כגוף ללא נשמה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ "הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהלים קמג, ג). וּבְזִמְנָא דְּיֵיתֵי לְגַבָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּתְלָת אֲבָהָן לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, אִתְּמָר בָּהּ "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ'. כְּדֵין 'מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים' (ברכת גבורות דעמידה). וְכֹלָּא עַל יְדָא דִּאִימָא, הַיָּד הַחֲזָקָה, ה' יָד הַחֲזָקָה, דְּבַהּ קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּתוּקְפָּא שְׁלִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לַהּ וַדַּאי.

וְעוֹד, וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, דָּא חַשְׁמַל. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ חָיוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת (חגיגה יג) וְדָא וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה חַשְׁמַל.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּרֵיסַר

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה חַשְׁמַל. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, דְּעָלֶיהָ כְּתִיב "אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו" (תהלים נ, ג) וְכוּ' אִלֵּין חָיוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת דְּכֻלְּהוּ סָחֲרָן לְבַר לְשֵׁיזָבָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא. וּבֵיהּ "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד" (תהלים נ, ג), דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא 'מְדַקְדֵק עִם חֲסִידָיו כַּחוּט הַשְּׂעָרָה' (יבמות קכא) דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְאַעַבְרָא לְגוֹ אֶלָּא מִגּוֹ הַאי חַשְׁמַל. וּבְגִין כָּךְ מָאן דְּלָאו אִיהוּ זַכִּיךְ וְנַקְיָא בְּמִילוֹי, לָא יָכִיל לְאַעַבְרָא תָּמָן. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה (דף כו' עמוד ב') נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז).

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר', כִּי "בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז), וַדַּאי הָכִי אִיהוּ דָּא חַשְׁמַל. דִּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי גּוֹג לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי סְטַר קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב בֵּיהּ "עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהלים ב, ב). כְּדֵין יִתְתְּקַף חַשְׁמַל דָּא לְקֳבְלֵיהּ, וּבֵיהּ יְתוּקַד בְּנוּרָא וַדַּאי, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר" (ישעיהו סו, טז). חַרְבּוֹ דָּא גְּבוּרָה דְּבַהּ נָטִיל נוֹקְמִין מֵחָיָּיבַיָּא. וּשְׁמָא דְּחַשְׁמַל אִיהוּ יאהדונה"י, יהו"ה לְגוֹ, אדנ"י דִּינָא, בֵּיהּ לָהִיט חַיָּבַיָּיא, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז) וְכוּ'.

וְעוֹד, אֵשׁ דָּא אֱלֹהִים כְּגַוְנָא דָּא אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז). ואהי"ה אדנ"י אִינוּן אֱלֹהִים, אִימָּא וּבְרַתָּא. דֶּאֱלֹהִים דָּא גְּבוּרָה נַטִּיל לְתַרְוַיְיהוּ כִחֵד. נַטִּיל לָאִמָּא מִלְעֵילָּא וּלְנוּקְבָא מִלְּתַתָּא. כְּלָלָא דְּכֹלָּא עָקֵב. דָּא עָקֵב דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּבֵיהּ יִטּוֹל נוֹקְמִין מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְדָא הוֹד עָקֵב דְּדָרִיךְ לַהּ לְהַהִיא פּוּרָה, דְּאִתְּמָר בָּהּ, "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי" (ישעיהו סג, ג). וּמִסִּטְרָא דָּא "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא) דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִצַּדִּיק אִיהוּ. אֲבָל נוֹקְמִין דִּילֵיהּ בְּגִין דְּאִתְקַשַׁר בְּהוֹד. וְרָזָא דְּמִלָּה "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" (תהלים נח, יא). אבל פְּעָמָיו, בְּגִין נֵצַח דְּאִתְחַבָּר בַּהֲדֵיהּ.

וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ ובגלות נאמר בשכינה "הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהלים קמג, ג). וּבְזִמְנָא דְּיֵיתֵי לְגַבָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּתְלָת אֲבָהָן לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, אִתְּמָר בָּהּ ובזמן שיבוא קב"ה בג' קויו שהם ג' אבות להתחבר בשכינה יאמר בה "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ' שהיה תקומה לג' אבות המכונים ישני עפר, והקיצתם היא תחייתם, ואז. כְּדֵין 'מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים' (ברכת גבורות דעמידה)וְכֹלָּא עַל יְדָא דִּאִימָא והכל על ידי אימא השורה עליהם שהיא בסוד אותיות הַיָּ"ד של הַיָּד הַחֲזָקָה, ה' יָ"ד הַחֲזָקָה, דְּבַהּ קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּתוּקְפָּא שְׁלִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לַהּ וַדַּאי שבה עומדים כולם בחוזק גדול ומושלם שהסיתרא אחרא לא יכולה לעמוד כנגדה.

וְעוֹד, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" – דָּא חַשְׁמַל. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ "חָיוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת" (חגיגה יג) וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" חַשְׁמַל.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּרֵיסַר

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" – חַשְׁמַל. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דְּעָלֶיהָ כְּתִיב "אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו" (תהלים נ, ג) וְכוּ' אִלֵּין חָיוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת דְּכֻלְּהוּ סָחֲרָן לְבַר לְשֵׁיזָבָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא אלו הן חיות אש ממללות שכולן מקיפות מבחוץ להציל מהסיטרא אחרא ועליהן נאמר. וּבֵיהּ "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד" (תהלים נ, ג), דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא 'מְדַקְדֵק עִם חֲסִידָיו כַּחוּט הַשְּׂעָרָה' (יבמות קכא) דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְאַעַבְרָא לְגוֹ אֶלָּא מִגּוֹ הַאי חַשְׁמַל שאין מי שיכול לעבור פנימה לתוך ההיכלות אלא מתוך זה החשמל. וּבְגִין כָּךְ מָאן דְּלָאו אִיהוּ זַכִּיךְ וְנַקְיָא בְּמִילוֹי, לָא יָכִיל לְאַעַבְרָא תָּמָן לכן, מי שהוא לא זך ונקי במעשיו, לא יכול לעבור שם, ועל זה נאמר, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז).

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר', והנה בא משה רבנו הרועה הנאמן פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, הפסוק כִּי "בָאֵשׁ יְהֹוָה (דף כו' עמוד ב') נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז), וַדַּאי הָכִי אִיהוּ דָּא חַשְׁמַל ודאי שמדבר על זה החשמל. דִּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי גּוֹג לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי סְטַר קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב בֵּיהּ שלעתיד לבא, יבוא גוג לערוך מלחמה עם זה צד הקדושה שנאמר "עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהלים ב, ב). כְּדֵין יִתְתְּקַף חַשְׁמַל דָּא לְקֳבְלֵיהּ, וּבֵיהּ יְתוּקַד בְּנוּרָא וַדַּאי, ואז יתגבר זה החשמל לעומתו, ובו ישרף באש ודאי, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר" (ישעיהו סו, טז). חַרְבּוֹ דָּא גְּבוּרָה דְּבַהּ נָטִיל נוֹקְמִין מֵחָיָּיבַיָּא. חרבו זו גבורה שבה לוקחים נקמות מהרשעים. וּשְׁמָא דְּחַשְׁמַל ושם החשמ"ל אִיהוּ יאהדונה"י, יהו"ה לְגוֹ בפנים, אדנ"י דִּינָא, בֵּיהּ לָהִיט חַיָּבַיָּיא, בה שורפת את הרשעים "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז) וְכוּ'.

וְעוֹד, אֵשׁ דָּא אֱלֹהִים כְּגַוְנָא דָּא אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז)ואהי"ה אדנ"י אִינוּן גימ' אֱלֹהִים, אִימָּא וּבְרַתָּא אהי"ה אימא, אדנ"י בתה. דֶּאֱלֹהִים דָּא גְּבוּרָה נַטִּיל לְתַרְוַיְיהוּ כִחֵד. נַטִּיל לָאִמָּא מִלְעֵילָּא וּלְנוּקְבָא מִלְּתַתָּא אלהים זו מידת גבורה הנכללת משתיהן כאחד. נוטלת לאמא מלמעלה, לנוקבא מלמטה. כְּלָלָא דְּכֹלָּא עָקֵ"ב כלל שתיהן עק"ב שעולה מגי' ב' אלהים. דָּא עָקֵב דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּבֵיהּ יִטּוֹל נוֹקְמִין מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וזה העקב מידת הגבורה שתתלבש במשיח בן יוסף ובכוחה יקח נקמות מעובדי עבודה זרה, וְדָא הוֹד עָקֵב דְּדָרִיךְ לַהּ לְהַהִיא פּוּרָה וזה העקב הוא בהוד, מקום שורש משיח בן יוסף שדורך לאותן גבורות קשות של הקליפה הנקראים פורה שנאמר בהם, דְּאִתְּמָר בָּהּ, "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי" (ישעיהו סג, ג). וּמִסִּטְרָא דָּא ומצד זה יאמר לעתיד לבוא "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא) זה דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִצַּדִּיק אִיהוּ שהוא משורש יוסף שמידתו יסוד. אֲבָל נוֹקְמִין דִּילֵיהּ בְּגִין דְּאִתְקַשַׁר בְּהוֹד. אבל הנקמות שלו נעשות מכוח הגבורות מצד התקשרותו בהוד, וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הפסוק "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" (תהלים נח, יא). אבל פְּעָמָיו, בְּגִין נֵצַח דְּאִתְחַבָּר בַּהֲדֵיהּ פעמיו לשון רבים בגלל שההוד מחובר עם הנצח שבו עומד משיח בן דוד.

 

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה ע: בכח הזכרת שמות הוי"ה שדי אלהי ישראל – יזכיר ה' שמו על כל בריותיו וישתברו כל הקליפות לפני יחודו ית'.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. בְּשֵׁם קָדְשְׁךָ אֲנִי מַזְכִּיר יְהוָֹה שַׁדַּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל - שֶׁכֵּן תִּהְיֶה אַתָּה מַזְכִּיר שֵׁם קָדְשְׁךָ עַל כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ וּמִיָּד יִשְׁתַּבְּרוּ מִפָּנָיו סְלָעִים, "יְרַקְּדוּ הָרִים וּגְבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן" לְמַעַן יִחוּדְךָ הַנִּשְׂגָּב וְהַנּוֹרָא, אֵל אֱמֶת שֶׁלַּאֲמִתְּךָ אֲנַחְנוּ מְקַוִּים. אֵל אֱמֶת הוֹשִׁיעָה וַעֲנֵנוּ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה עא: מעלת התפילה שהיא השכינה להתעלות מעל האויבים, גם בזמן שליטת החשך, והנאמרת מתוך קיווי עולה על כלם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי אֵין תִּקְוָה לָאָדָם אֶלָּא בְּךָ, שֶׁכֵּן שַׂמְתָּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ כָּל הָאוֹיְבִים שֶׁהֵם חֵילוֹת יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לְהֲמִיתוֹ" וכו'. וְאַתָּה שַׂמְתָּ "תְּפִלָּה" שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה לִהְיוֹת מִתְעַלָה בָּהּ מִכָּל הָאוֹיְבִים שֶׁנֶאֱמַר "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ" וכו'. אִם אֵין תְּפִלָּה נִשְׁמַעַת מַה תִּקְוָה נִשְׁאָר לִבְנֵי אָדָם? הֲלֹא אַתָּה אֵל אֱמֶת וְזֶה הָעוֹמֵד אַפִילוּ בִּזְמַן הַחֹשֶׁךְ וְהַצָּרָה, שֶׁמִּי שֶׁקּוֹרֵא אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת לֹא תָּשׁוּב תְּפִלָּתוֹ רֵיקָם, בְּכַמָּה כֹּחַ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בַּכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ לַעֲלוֹתַה כַּנֶּשֶׁר זֶה לְגַבְּךָ, שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם אֶחָד לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ שֶׁהִיא מִתְעַלָּה מִכָּל מִינֵי קִטְרוּגִים, כְּנֶשֶׁר זֶה שֶׁמִּתְרוֹמֵם מִכָּל הַחִצִּין. וּמִי הוּא? הַתְּפִלָּה שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת יוֹתֵר, תְּפִלָּה הַיּוֹצֵאת בְּקִוּוּי, שֶׁכָּל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת מִתְיַגְּעוֹת בַּדֶּרֶךְ וְנֶאֶמַר בָּהֶם "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" וְכוּ', וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, אֲבָל הַתְּפִלָּה הָעוֹלָה בְּקִוּוּי, בָּהּ "וְקוֵֹי יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". הֲרֵי בְּקִוּוּי זֶה אָנוּ מַעֲלִים הַתְּפִלָּה לְפָנֶיךָ וְאַתָּה קַבֵּל אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.