שמות המופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

(דף יז ע"א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) וְגוֹ', כְּתִיב "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְגוֹ', אִלֵּין אִינוּן המשכילים אלו רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר חַבְרַיָּא, דְאִזְדַּהֲרוּ זְהִירוּ לְעֵילָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. שהזהירו למעלה זוהר עליון כזוהר הרקיע.  מַאי כְּזֹהַר? אֶלָּא כַּד עָבְדוּ הַאי חִבּוּרָא, אִסְתַּכְּמוּ עֲלֵיהּ לְעֵילָא, וְקָרְאוּ לֵיהּ סֵפֶר הַזֹּהַר. מהו כזוהר? אלא בזמן שנעשה החיבור הזה, הסכימו עליו למעלה וקראו לו ספר הזוהר, "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" בֵּיהּ יְהוֹן נְפִישִׁין כַּכֹּכָבִים. "לְעוֹלָם וָעֶד", דְּלָא אִתְחֲשִׁיךְ נְהוֹרָא דִלְהוֹן לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. "ומצדיקי הרבים" אלו הם שילמדו את הזוהר ויאירו ככוכבים שמקבלים אורם מהמשכילים. "לעולם ועד", שלא יחשיך אורם לעולם ולעולמי עולמים. בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאֵלִיָּהוּ לְאַסְכָּמָא עִמְּהוֹן בֵּיהּ, וּלְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל חֲיָילִין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, לְמֶהֱוִי עִמְּהוֹן בְּאַסְכָּמוּתָא וּרְעוּתָא כַּחֲדָא. באותו הזמן שהתחבר החיבור הזה, נתנה הרשות לאליהו ולהסכים ולהשתתף עימם בו, ולכל בעלי המתיבתא שלמעלה ולמטה, ולכל חיילות מלאכים עליונים, ונשמות עליונות, להיות בהסכמה ורצון כאחד.  
פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן. פתח אליהו ואמר ריבון העולמים, אתה הוא - אחד ואינך נכנס בחשבון, שלא יאמרו שכיון שיש אחד הרי שאחריו יש ח"ו שתיים ושלוש וכו'. אלא אחד לבד ואין זולתו . אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל. אתה הוא עליון על כל העליונים דהיינו אתה מקומו של הבריאה ואין הבריאה מקומך, סתום על כל סתומים ואין עצמותך יתב' ואפילו הנמשך ממך מושג, ואין מחשבת זולתך יכולה להשיג לתפוס בך כלל.  אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין. וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם.  וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן, וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. ואתה הקושר אותם ומייחד אותם ונחשב כנשמה להם. ובגלל שאתה פנימיותם, כל מי שמפריד ספירה אחת מחברתה, נחשב לו כאילו ח"ו עושה בך פירוד.
וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קַצֵּר, וְחַד בֵּינוּנִי, וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. ואלו עשר הספירות, משתלשלות כסדרן בג' קווי הנהגת העולם, אחת ארוכה שהוא קו החסד, ואחת קצרה שהוא קו הדין, ואחת בינונית שהוא קו הרחמים. ואתה הוא שמנהיג אותם, ואין מי שינהיג אותך לא למעלה בעליונים, לא למטה בתחתונים ולא משום צד.
לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא: לבושים הכנת לספירות, מהם פורחות נשמות לבני אדם, וכדי שיוכלו אורות הספירות להתחבר בנשמות - כמה גופים הכנת להם שהם ככלים המצמצמים לאור, והם שנקראים "גוף" - לגבי הנשמות שהם כלבושים המכסים עליהם. ונקראים בתיקונם כך: חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ. כנגד אורות הספירות נבראו בגוף האדם איברים שיש בתכונתם כדי לרמוז על פעולת אור הכוח הרוחני שכנגדם באופן: שחסד - זרוע ימין. גבורה - זרוע שמאל. תפארת - הגוף. נצח והוד - שני שוקיים. יסוד - סיום הגוף אות ברית קודש. מלכות פה - תורה שבעל פה היא נקראת. חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב חכמה - המוח והוא פנימיות המחשבה. בינה - היא הלב ובה הלב מבין. ועל אלה השניים חכמה ובינה כתוב "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח), כֶּתֶר עֶלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו, י), וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יוד הא ואו הא, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ. כתר עליון הוא אור רצונו העליון הראשון שהתגלה וע"כ נקרא כתר עליון ועניינו גילוי מלכותו ית', ועליו נאמר - "מגִּיד מֵרֵאשִּית אַחֲרִּית", והיינו כאור תפילין של ראש המונחים על מקום בקיעת אור הרצון במצח. ובפנימיות מאיר אור המחשבה העליונה שסודו הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא מאיר בדרך האצלה, ומאיר ומשפיע ומקיים ומשקה את האילן הקדוש כולו על כל זרועותיו וענפיו, כמשל המים המשקים את האילן ומשפעם הוא חי וגדל.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, סִבַּת הַסִּבּוֹת, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא, וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוֹקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר. ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות, המשקה לאילן בנביעת אור רצונך ב"ה, והנביעה הזו היא כנשמה לגוף, שהיא החיים לגוף. וכל מה שנאמר עד עכשיו הוא כמשל הבא לסבר את האוזן, ובאמת אין לך דמיון ולא דמות לא פנימיות ולא בחיצוניות. וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִלָנִין וְדִשְׁאִין וְגִנְּתָא דְּעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָון וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. ואתה לבדך בראת שמים וארץ, ובהם נכללת כל הבריאה וכנגד כל הברואים התחתונים - ישנם כוחות עליונים שבהם אתה מנהג אותם. והוצאת משמים וארץ שמש ולבנה וכוכבים ומזלות. ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, ובהמות, ועופות, ודגים ובני אדם, ומכח ההתבוננות בבריאה כולה נודעים מהם פעולות הכוחות העליונים, ואיך יתנהגו בהם העליונים ותחתונים, ואיך ידעו מהעליונים ומהתחתונים את גדולתך, אבל לא ניתן להשיג מפעולת כוחותיך את עצמותך כלל, ואין מי שיודע בך כלל.
(דף יז ע"ב) וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא [יִחוּדָא] בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא, וחוץ ממך - אין זולתך בורא ויחיד שהוא מוכרח המציאות ושולט בעליונים ובתחתונים. ואתה לבדך נודע בבריאה כולה שאתה הוא אדון הכל. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְּהוֹן, אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא. ולכל ספירה יש שם ידוע הנמשך מכח פעולתה המגולה, ובה נקראים המלאכים המוציאים לפועל את פעולות השכינה ונקראים ע"ש הכוח הפועל בהם. ולך אין שם ידוע, כיוון שאתה הוא נשמתם כולם, וממלא כל השמות, ואתה הוא השלמות של כולם - ואין להם שום כוח וקיום עצמאי משל עצמם בשום רגע אופן וצורה. וע"כ, כאשר אתה תסתלק מהם, ישארו כל השמות כגוף ללא נשמה.