תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

(דף מג ע"א) אַדְהָכִי הָא עוּלֵימָא דְקָא אִזְדַּמַּן לְגַבַּיְיהוּ, מְחַמֵּר אַחֵר בְּעִירָן, אָמַר לוֹן מַהוּ "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ" (בראשית לט, יב)? אֶלָּא עַקְרָב אִיהִי עָקַר ב', דְּעָקְרַת בֵּיתָא דִשְׁכִינְתָּא, וְדָא אִיהוּ בִּגְדוֹ דְחִוְיָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּד חִוְיָא אַתְיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם גּוּף אָדָם יָשָׁן, דְּאָמְרַת "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז), חֲצוּפָה זוֹנָה, אִתְּמַר בְּאוֹת בְּרִית "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב).

(נ"א וּבְגִין דָּא 'אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק', אַף עַל גָּב דְּסָתִיר לָהּ לְהַהִיא נְקוּדָה דְאָת ד' לֹא יַפְסִיק, דְּאִי יַפְסִיק בְּגִינֵיהּ אִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' דְּאֶחָד וְאִשְׁתָּאַר אַחֵר דְּאִיהוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ בְּגִין דְּחִוְּיָא לֹא יַפְסִיק וְלֹא אִסְתַּלַּק, וְאִיהוּ פּוֹסֵק וּבָרְחַת מִנֵּיהּ, אֲבָל עַקְרָב יַפְסִיק, כַּמָּה דְּעָבַד יוֹסִף צַדִּיקָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז) "וַיָּנָס" (שם, יב) וְכוּ'. אַדְּהָכִי הָא עוּלֵימָא קָא אִזְדַּמַּן לְגַבַּיְיהוּ מְחַמֵּר בָּתַר בְּעִירָן, אָמַר לוּן, מַאי "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז) וְכוּ'? אֶלָּא עַקְרָב עָקָר ב', דְּעָקַר בֵּיתָא דִּשְׁכִינְתָּא, כַּד בָּעֲיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם צַדִּיקַיָּא צָרִיךְ לְאַפְסָקָא מִנֵּיהּ, וְלֹא יִתְהַנִּי מִינֵּיהּ וַאֲפִילוּ מִמִּשְׁכָא דִּילֵיהּ, 'לֵךְ' אִמְרִי נְזִירָא ' לֵךְ סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב' הָדָא הוּא דִּכְתִיב "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז), מִשְׁכָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְדָא בִּגְדוֹ דְחִוְיָא עֲבוֹדָה זָרָה, כַּד אִיהוּ קָא אַתְיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם צַדִּיקַיָּא וְאָמְרָה "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז) חֲצוּפָה זוֹנָה, אִיתָמָר בָּאוֹת בְּרִית "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב)).

אָמְרוּ לֵיהּ מָאן אַנְתְּ? אָמַר לוֹן אֲנָא אִיהוּ בְרָא דְנוּנָא חֲדָא, דְשָׁט בְּיַמָּא רַבְרְבָא, וּבָלַע כָּל נוּנִין דְּיַמָּא וְאַפֵּיק לְהוֹן חַיִּים לְבָר, וּלְזִמְנִין אִיהוּ נָפִיק בְּיַבֶּשְׁתָּא, לְקַיְימָא בֵּיהּ, "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז). תַּוְוהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ, בָּתַר דְּלֵית רְעוּתָךְ לְגַלָּאָה מָאן אַנְתְּ וּבְרָא דְמָאן אַנְתְּ, מָאן אִיהוּ אֲתַר דְּדוּכְתָּךְ? אָמַר לוֹן אֲתַר דְּדוּכְתִּי אִיהוּ מַגְדְּלָא חָדָא דְפָרַח בַּאֲוִירָא. תַּוְוהוּ.

אָמְרוּ לֵיהּ לָא תֵימָא לָן מִדֵי, מַאי אִיהוּ אָבוּךְ? אָמַר לוֹן אַבָּא דִילִי אִיהוּ חַד נוּנָא רַבְרְבָא, דְכַד צָחֵי, אַפְתַּח פּוּמֵיהּ וּבָלַע מַיָּא דְיַמָּא, וְעַד שַׁבְעִין שְׁנִין לָא הֲדַר יַמָּא לְתוּקְפֵיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ" (איוב מ, כג), וְאִיהוּ בָלַע כָּל כַּךְ מִן יַמָּא, וְאַתּוּן לָא אִשְׁתָּאַבְתּוּן מִנֵּיהּ אֶלָּא כַּד חַד, דְּאִיהוּ כ"ד סִפְרֵי דְאוֹרַיְיתָא, אֵיךְ לָא אִשְׁתְּמוֹדַעְתּוּן בֵּיהּ?

בְּהַהוּא זִמְנָא אִדְכַּר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וַדַּאי אַנְתְּ אִיהוּ בְרָא דְרַב הַמְנוּנָא סָבָא, חָדוּ בֵּיהּ, וְאָמְרוּ. בְּוַדַּאי אִי אַנְתְּ הֲוִית בְּהַאי עָלְמָא, הֲוִינָן קָא נָחֲתִין מִסּוּסְוָון דִּילָן, וַהֲוִינָן אֲנַן מְחַמְּרִין בָּתַר בְּעִירָךְ.
אָמַר לוֹן, הַהוּא חִוְיָא דְאַתּוּן מַגִּיחִין קְרָבָא בֵיהּ אֵיךְ אִשְׁתֵּזַבְתּוּן מִנֵּיהּ, דְּאִיהוּ בָלַע וְקָטִיל, וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִיהוּ קָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וּלְכָל דָּרִין דְּקָא אַתְיָין אַבַּתְרֵיהּ, וּבְרַתָּא אִיהִי עַל מַגְדְּלָא דְפָרַח בַּאֲוִירָא, וּמַכְרִיזִין בְּכָל יוֹמָא בִרְקִיעָא, דְכָל מָאן דְּקָטִיל לְהַאי חִוְיָא, דְיָהֲבִין לֵיהּ לְאִנְתּוּ בַת מֶלֶךְ פְּנִימָאָה "מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד), וְהַאי זָהָב אִיהוּ ז' יְמֵי בְרֵאשִׁית, ה' חָמֵשׁ אוֹר, ב' אִיהִי ב' מִן בְּרֵאשִׁית, עֲלָהּ אִתְּמַר "יָפָה כַלְּבָנָה" (שיר השירים ו, י), תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קְרָאָן לָהּ בִּמְתִיבְתָּא.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

(דף מג ע"א) אַדְהָכִי הָא עוּלֵימָא דְקָא אִזְדַּמַּן לְגַבַּיְיהוּ, מְחַמֵּר אַחֵר בְּעִירָן, אָמַר לוֹן מַהוּ "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ" (בראשית לט, יב)? בֵּין כָּךְ הֲרֵי עֶלֶם הִזְדַּמֵּן לָהֶם, מְחַמֵּר אַחַר הַבְּהֵמוֹת. אָמַר לָהֶם: מַה זֶּה וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ?  אֶלָּא עַקְרָב אִיהִי עָקַר ב', דְּעָקְרַת בֵּיתָא דִשְׁכִינְתָּא, וְדָא אִיהוּ בִּגְדוֹ דְחִוְיָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא עַקְרָב הוּא עָקַר ב', שֶׁעָקְרָה אֶת בֵּית הַשְּׁכִינָה, וְזֶהוּ בִּגְדוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ, שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה,  כַּד חִוְיָא אַתְיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם גּוּף אָדָם יָשָׁן, דְּאָמְרַת "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז), חֲצוּפָה זוֹנָה, אִתְּמַר בְּאוֹת בְּרִית "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב) כְּשֶׁהַנָּחָשׁ בָּא לְהִתְחַבֵּר עִם גּוּף אָדָם יָשֵׁן, שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁכְבָה עִמִּי, חֲצוּפָה זוֹנָה, נֶאֱמַר בְּאוֹת בְּרִית וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
 
[נוסחה אחרת: בְגִין דָּא 'אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק', אַף עַל גָּב דְּסָתִיר לָהּ לְהַהִיא נְקוּדָה דְאָת ד' לֹא יַפְסִיק, (כ"י נ"א, וּמִשּׁוּם זֶה, אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, אַף עַל גַּב שֶׁמַּסְתִּיר אֶת אוֹתָהּ נְקֻדָּה שֶׁל אוֹת ד', לֹא יַפְסִיק,  דְּאִי יַפְסִיק בְּגִינֵיהּ אִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' דְּאֶחָד וְאִשְׁתָּאַר אַחֵר דְּאִיהוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ שֶׁאִם יַפְסִיק, בִּגְלָלוֹ מִסְתַּלֵּק הַקּוֹץ מִד' שֶׁל אֶחָד, וְנִשְׁאָר אַחֵר, שֶׁהוּא נָחָשׁ כָּרוּךְ, בְּגִין דְּחִוְּיָא לֹא יַפְסִיק וְלֹא אִסְתַּלַּק, וְאִיהוּ פּוֹסֵק וּבָרְחַת מִנֵּיהּ, מִשּׁוּם שֶׁנָּחָשׁ לֹא יַפְסִיק וְלֹא הִסְתַּלֵּק, וְהוּא פוֹסֵק וּבוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַקְרָב יַפְסִיק, כַּמָּה דְּעָבַד יוֹסִף צַדִּיקָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז) "וַיָּנָס" (שם, יב) וְכוּ' אֲבָל עַקְרָב יַפְסִיק, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף הַצַּדִּיק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ וַיָּנָס וְכוּ'.  אַדְּהָכִי הָא עוּלֵימָא קָא אִזְדַּמַּן לְגַבַּיְיהוּ מְחַמֵּר בָּתַר בְּעִירָן, אָמַר לוּן, מַאי "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז) וְכוּ'? בֵּין כָּךְ הֲרֵי הָעֶלֶם הִזְדַּמֵּן אֲלֵיהֶם מְחַמֵּר אַחַר הַבְּהֵמוֹת, אָמַר לָהֶם: מַה זֶּה וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ וְכוּ'?  אֶלָּא עַקְרָב עָקָר ב', דְּעָקַר בֵּיתָא דִּשְׁכִינְתָּא, כַּד בָּעֲיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם צַדִּיקַיָּא צָרִיךְ לְאַפְסָקָא מִנֵּיהּ, וְלֹא יִתְהַנִּי מִינֵּיהּ וַאֲפִילוּ מִמִּשְׁכָא דִּילֵיהּ, אֶלָּא עַקְרָב עָקַר ב', שֶׁעָקַר אֶת בֵּית הַשְּׁכִינָה. כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר עִם הַצַּדִּיקִים, צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ מִן הָעוֹר שֶׁלּוֹ.  'לֵךְ' אִמְרִי נְזִירָא ' לֵךְ סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב' הָדָא הוּא דִּכְתִיב "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ" (בראשית לט, טז), מִשְׁכָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְדָא בִּגְדוֹ דְחִוְיָא עֲבוֹדָה זָרָה, לֵךְ לֵךְ, אוֹמְרִים לְנָזִיר, סָבִיב סָבִיב, וְלַכֶּרֶם אַל תִּקְרַב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, הָעוֹר שֶׁל יֵצֶר הָרָע,  כַּד אִיהוּ קָא אַתְיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם צַדִּיקַיָּא וְאָמְרָה "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז) חֲצוּפָה זוֹנָה, אִיתָמָר בָּאוֹת בְּרִית "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב)וְזֶהוּ בִגְדוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּשֶׁהוּא בָא לְהִתְחַבֵּר עִם הַצַּדִּיקִים וְאָמְרָה שִׁכְבָה עִמִּי, חֲצוּפָה זוֹנָה, נֶאֱמַר בְּאוֹת בְּרִית וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה].
 
 אָמְרוּ לֵיהּ מָאן אַנְתְּ? אָמַר לוֹן אֲנָא אִיהוּ בְרָא דְנוּנָא חֲדָא, דְשָׁט בְּיַמָּא רַבְרְבָא, וּבָלַע כָּל נוּנִין דְּיַמָּא וְאַפֵּיק לְהוֹן חַיִּים לְבָר, אָמְרוּ לוֹ: מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא בֵּן שֶׁל דָּג אֶחָד שֶׁשָּׁט בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּבוֹלֵעַ כָּל דְּגֵי הַיָּם, וּמוֹצִיא אוֹתָם חַיִּים הַחוּצָה,  וּלְזִמְנִין אִיהוּ נָפִיק בְּיַבֶּשְׁתָּא, לְקַיְימָא בֵּיהּ, "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) וְלִפְעָמִים הוּא יוֹצֵא בַיַּבָּשָׁה לְקַיֵּם בּוֹ, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. תַּוְוהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ, בָּתַר דְּלֵית רְעוּתָךְ לְגַלָּאָה מָאן אַנְתְּ וּבְרָא דְמָאן אַנְתְּ, מָאן אִיהוּ אֲתַר דְּדוּכְתָּךְ? תָּמְהוּ. אָמְרוּ לוֹ: אַחַר שֶׁאֵין בִּרְצוֹנְךָ לְגַלּוֹת מִי אַתָּה וּבְנוֹ שֶׁל מִי אַתָּה, מִי הוּא (מַה הוּא) אֲתַר שֶׁל מְקוֹמְךָ?   אָמַר לוֹן אֲתַר דְּדוּכְתִּי אִיהוּ מַגְדְּלָא חָדָא דְפָרַח בַּאֲוִירָא תַּוְוהוּ אָמַר לָהֶם: אֲתַר מְקוֹמִי הוּא מִגְדָּל אֶחָד שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. תָּמְהוּ.
 
 אָמְרוּ לֵיהּ לָא תֵימָא לָן מִדֵי, מַאי אִיהוּ אָבוּךְ? אָמְרוּ לוֹ: אַל תֹּאמַר לָנוּ דָבָר (מִלִּים) מִי הוּא אָבִיךָ?  אָמַר לוֹן אַבָּא דִילִי אִיהוּ חַד נוּנָא רַבְרְבָא, דְכַד צָחֵי, אַפְתַּח פּוּמֵיהּ וּבָלַע מַיָּא דְיַמָּא, אָמַר לָהֶם: אַבָּא שֶׁלִּי הוּא דָג גָּדוֹל אֶחָד, שֶׁכְּשֶׁצָּמֵא, הוּא פוֹתֵחַ פִּיו וּבוֹלֵעַ אֶת הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם,  וְעַד שַׁבְעִין שְׁנִין לָא הֲדַר יַמָּא לְתוּקְפֵיהּ, וְעַד שִׁבְעִים (שֶׁבַע) שָׁנִים לֹא חוֹזֵר הַיָּם לְתָקְפּוֹ,  וְרָזָא דְמִלָּה "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ" (איוב מ, כג), וְאִיהוּ בָלַע כָּל כַּךְ מִן יַמָּא, וְאַתּוּן לָא אִשְׁתָּאַבְתּוּן מִנֵּיהּ אֶלָּא כַּד חַד,  וְסוֹד הַדָּבָר - יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ, וְהוּא בוֹלֵעַ כָּל כָּךְ מִן הַיָּם, וְאַתֶּם לֹא שְׁאַבְתֶּם מִמֶּנּוּ אֶלָּא כַד אֶחָד, דְּאִיהוּ כ"ד סִפְרֵי דְאוֹרַיְיתָא, אֵיךְ לָא אִשְׁתְּמוֹדַעְתּוּן בֵּיהּ? שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סִפְרֵי הַתּוֹרָה, אֵיךְ לֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ?
 
בְּהַהוּא זִמְנָא אִדְכַּר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וַדַּאי אַנְתְּ אִיהוּ בְרָא דְרַב הַמְנוּנָא סָבָא, בְּאוֹתוֹ זְמַן נִזְכַּר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: וַדַּאי אַתָּה הוּא בְנוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא. חָדוּ בֵּיהּ, וְאָמְרוּ. בְּוַדַּאי אִי אַנְתְּ הֲוִית בְּהַאי עָלְמָא, הֲוִינָן קָא נָחֲתִין מִסּוּסְוָון דִּילָן, וַהֲוִינָן אֲנַן מְחַמְּרִין בָּתַר בְּעִירָךְ שָׂמְחוּ בוֹ וְאָמְרוּ: בְּוַדַּאי אִם אַתָּה הָיִיתָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיִינוּ יוֹרְדִים מִן הַסּוּסִים שֶׁלָּנוּ, וְהָיִינוּ אָנוּ מְחַמְּרִים אַחַר בַּהֲמוֹתֶיךָ. אָמַר לוֹן, הַהוּא חִוְיָא דְאַתּוּן מַגִּיחִין קְרָבָא בֵיהּ אֵיךְ אִשְׁתֵּזַבְתּוּן מִנֵּיהּ, אָמַר לָהֶם: אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁאַתֶּם עוֹרְכִים עִמּוֹ קְרָב, אֵיךְ נִצַּלְתֶּם מִמֶּנּוּ? דְּאִיהוּ בָלַע וְקָטִיל, וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִיהוּ קָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וּלְכָל דָּרִין דְּקָא אַתְיָין אַבַּתְרֵיהּ, שֶׁהוּא בוֹלֵעַ וְהוֹרֵג, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא הָרַג אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֶת כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו,  וּבְרַתָּא אִיהִי עַל מַגְדְּלָא דְפָרַח בַּאֲוִירָא, וְהַבַּת הִיא עַל הַמִּגְדָּל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וּמַכְרִיזִין בְּכָל יוֹמָא בִרְקִיעָא, דְכָל מָאן דְּקָטִיל לְהַאי חִוְיָא, דְיָהֲבִין לֵיהּ לְאִנְתּוּ בַת מֶלֶךְ פְּנִימָאָה "מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד), וּמַכְרִיזִים בְּכָל יוֹם בָּרָקִיעַ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹרֵג אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה, שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לְאִשָּׁה אֶת בַּת מֶלֶךְ הַפְּנִימִית מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ,  וְהַאי זָהָב אִיהוּ ז' יְמֵי בְרֵאשִׁית, ה' חָמֵשׁ אוֹר, ב' אִיהִי ב' מִן בְּרֵאשִׁית, עֲלָהּ אִתְּמַר "יָפָה כַלְּבָנָה" (שיר השירים ו, י), וְהַזָּהָב הַזֶּה הוּא ז' יְמֵי בְרֵאשִׁית, ה' חֲמִשָּׁה אוֹר, ב' הִיא ב' מִבְּרֵאשִׁית, עָלֶיהָ נֶאֱמַר יָפָה כַלְּבָנָה,  תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קְרָאָן לָהּ בִּמְתִיבְתָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קוֹרְאִים אוֹתָהּ בַּיְשִׁיבָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְסַלְקָא לַהּ לְיוֹשְׁנָהּ דָּא בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. דִּבְהוּ "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים טז, יא). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בַּת שֶׁבַע, וּבְזִמְנָא דְּאַנְפִּין עִלָּאִין נְהָרִין בַּהּ סַלְקַת לְשִׁבְעִין. מָאן אַנְפִּין? אֶלָּא אִלֵּין כִּתְרֵי מַלְכָּא, כַּמָּה דְּאָמַר "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו" (במדבר ו, כה). בְּמַאי? אֶלָּא "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (תהלים טז, יא), דָּא קַבָּלָה רָזָא דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים דְּאִתְגַּלְּיָא הָשַׁתָּא לְעָלְמָא בִּנְהִירוּ דְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. כְּדֵין אֶסְתַּלֵּק כֹּלָּא בִּנְעִימוּ עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) וְכוּ'. וְדָא זֹהַר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). כְּדֵין "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), לְאִסְתַּלְּקָא כֹּלָּא בִימִינָא וְתוֹרָה אוֹר. כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב). (דף פו' עמוד ב') זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא לְבַעֲלָהּ בְּהַאי חִיבּוּרָא, דְּבֵיהּ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא אוֹר עִלָּאָה דְּבֵיהּ אַנְהִירַת לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּבֵיהּ תִּסַּק לַהּ מִגָּלוּתָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. בְּהַהוּא זִמְנָא "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט). דְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר אִתְעָרוּתָא לְעֵילָא כְּגַוְנָא דִּילֵיהּ. וּבְגִין אִתְעָרוּתָא דְּאִתְּעַר הָשַׁתָּא בְּהַאי אוֹר, יִתְּעַר אוֹר לְעֵילָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה לְאִתְגַּלָּאָה בְּעָלְמָא. וּבֵיהּ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּאִתְּמָר בְּךָ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). דְּתוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאֲבָהָן דִּלְהוֹן תַּלְיָא, דְּאִינוּן קִטְרָא עִלָּאָה דְּבֵיהּ מִתְתַּקְּפִין. וּבְזִמְנָא דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ, אִתְּמָר "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת" (במדבר כג, ט) וְכוּ'. כְּדֵין "יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ" (מלכים א' ח, נז). אֲבָל בְּסוֹפָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר 'תַּמָּה זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּבְגִין כָּךְ אַנְתְּ תֵּיתֵי בְּקַדְמִיתָא לְאַהַדְרָא קִטְרָא עַל (דף פז' עמוד א') קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ.

אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.

(דף פו' עמוד א')  וְלָא עָבִיד אִיבִּין וְאִתְּמר בֵּיהּ והסטרא אחרא, הוא אל אחר שאסתרס ולא עושה פירות ונאמר בו, 'וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ' (שם), דַּאֲפִילוּ בְּשַׁעְתָּא דְּנָפִיק הַאי חָדָשׁ לְאַזְּנָא לְעָלְמָא, אֲפִילוּ מֵהַאי לָא נָטְלִין חֵילָא לְאַפָּקָא אִיבִּין כְּלָל. שאפילו בשעה שיוצא זה האור החדש לזון את העולם, אפילו מהאור הזה לא נוטלים הסטרא אחרא כח להוציא פירות כלל. וְאַף עַל גַּב דְּמִתְזַנַּן אִינוּן נָמֵי בָּתַר שְׁלִימוּ דְּדַרְגִין קַדִּישִׁין, ואל על גב, שהם גם כן ניזונים מזה האור שהוא לצורך חיותם אחרי שנשלמת פרנסת המדרגות הקדושות, עִם כָּל דָּא כֹּלָּא לָא נָטְלִין אֶלָּא מִמַּאי דְּאִתְדַּחֵי מִלְּגַו לְגַבַּיְיהוּ. עם כל זה, הם כולם לא לוקחים אלא ממה שנדחה לגביהם מבפנים מהקדושה כדוגמת מים אחרונים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה נאמר "וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ", כְּגוֹן 'הוֹצִיאִי פֵּרוֹתַיִךְ' (תענית כד, א). דְּהַהוּא יָשָׁן אַפִּיק אִיבִּין לְעָלְמָא בְּרָזָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ, בְּחֵילָא דְּחַדְתּוּתָא דְּאִתְחַדַּשׁ בֵּיהּ מִלְעֵילָּא וַדַּאי. שאותו ישן שהוא עתיקא מוציא פירות לעולם בסוד שלו ממש, בכוח חידוש האור שמתחדש בו מעתיק יומין מלמעלה ודאי.

> בכח שבעים תיקוני זוהר תניינא עולה השכינה ומתגדל אורה.

ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְסַלְקָא לַהּ לְיוֹשְׁנָהּ דָּא בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין, רבי רבי הרמח"ל, ודאי שעכשיו הוא הזמן, להעלות את השכינה ליושנה שהיא עתיקא כאמור לעיל וזה בשבעים תיקונים אלה, שבהם דִּבְהוּ "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים טז, יא). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בַּת שֶׁבַע, וּבְזִמְנָא דְּאַנְפִּין עִלָּאִין נְהָרִין בַּהּ סַלְקַת לְשִׁבְעִין. שהשכינה היא נקראת 'בת שבע' כללות של שבע הספירות התחתונות, ובזמן שהפנים העליונות מאירים בה - היא מתגדל ועולה למנין שבעים, מָאן אַנְפִּין? אֶלָּא אִלֵּין כִּתְרֵי מַלְכָּא, כַּמָּה דְּאָמַר מהם הפנים? אלא הם כתרי המלך כמו שנאמר "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו" (במדבר ו, כה). בְּמַאי? אֶלָּא "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (תהלים טז, יא), דָּא קַבָּלָה רָזָא דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים דְּאִתְגַּלְּיָא הָשַׁתָּא לְעָלְמָא בִּנְהִירוּ דְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. זו תורת הקבלה - מתקבלת מלמעלה, ולא על פי השכל האנושי, סוד התורה מצד עץ החיים שעתה מתגלה לעולם באורם של שבעים תיקונים אלה, כְּדֵין אֶסְתַּלֵּק כֹּלָּא בִּנְעִימוּ עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ואז יעלה הכל בנעימות עליונה שהיא אימא / בינה שנאמר בה "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) וְכוּ'. וְדָא זֹהַר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). כְּדֵין "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), לְאִסְתַּלְּקָא כֹּלָּא בִימִינָא וְתוֹרָה אוֹר. להעלות הכל בצד הימין שהוא קו החסד, ותורה אור, כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) ואז יכון הבית שהיא השכינה בראש ההרים - המקום העליון אליה היא עולה. (דף פו' עמוד ב') זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. אשרי חלקם של ישראל.

> הרמח"ל זי"ע מאיר את השכינה בגאולה באור חכמה סתימאה.

קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם משה רבנו הרועה הנאמן, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא לְבַעֲלָהּ בְּהַאי חִיבּוּרָא, דְּבֵיהּ ודאי עתה הוא הזמן להחזיר שכינה לבעלה בזה החיבור שבו "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא אוֹר עִלָּאָה דְּבֵיהּ אַנְהִירַת לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וזה החיבור של שבעים תיקונים אור עליון שבו אתה מאיר לה את השכינה בגלות, וּבֵיהּ תִּסַּק לַהּ מִגָּלוּתָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. ובו תוציא אותה מהגלות בזמן הגאולה, בְּהַהוּא זִמְנָא באותה הזמן "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט) הארץ שהיא השכינה תתמלא בשפע שיגיע אליה מים החכמה העליון. דְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר אִתְעָרוּתָא לְעֵילָא כְּגַוְנָא דִּילֵיהּ. שההתעוררות התחתונה מעירה התעוררות עליונה כעניין שלה, וּבְגִין אִתְעָרוּתָא דְּאִתְּעַר הָשַׁתָּא בְּהַאי אוֹר, יִתְּעַר אוֹר לְעֵילָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה לְאִתְגַּלָּאָה בְּעָלְמָא. ובגלל ההתעוררות שמתעוררת עכשיו בזה האור, יתעורר אור למעלה מחכמה סתימאה להתגלות בעולם. וּבֵיהּ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. ובו יגאלו ישראל גאולה שלמה.

> אליהו הנביא יקום בתחילה לחדש קשר וזכות האבות הקדושים עם ישראל.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּאִתְּמָר בְּךָ קום אליהו הנביא הנאמן שאתה הוא שנאמר בך "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם" ( מלאכי ג, כג) וְכוּ' "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). דְּתוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאֲבָהָן דִּלְהוֹן תַּלְיָא, דְּאִינוּן קִטְרָא עִלָּאָה דְּבֵיהּ מִתְתַּקְּפִין. שחוזקם של ישראל תלוי באבותם, שהם הקשר העליון שבו מתחזקים,  וּבְזִמְנָא דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ, אִתְּמָר ובזמן שמתחברים בו נאמר, "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת" (במדבר כג, ט) וְכוּ'. כְּדֵין "יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ" (מלכים א' ח, נז). אֲבָל בְּסוֹפָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר אבל בסוף הגלות נאמר 'תַּמָּה זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּבְגִין כָּךְ אַנְתְּ תֵּיתֵי בְּקַדְמִיתָא לְאַהַדְרָא קִטְרָא עַל קִיוּמֵיהּ. לכן, אתה תבוא בתחילה להשיב הקשר על קיומו, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד) שהוא סוד חידוש הקשר. וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ועל ידך יתעוררו כל האבות העליונים לעורר התיקון כמו שראוי. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ואתה, שרוחץ להם הידיים, לעורר מים עליונים מצד הבינה, שנאמר בהם, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ. ואלה המים יורדים על ידיהם לטהר אותם מעשו וישמעאל, שיצאו מהם, ואז היחוד יתוקן על ידם.

אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. אבל בזמן הגלות לא עומדים בחיבור אחד, כיון שהבנים לא מתחברים בהם כמו שראוי, וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, ולעתיד לבוא, כולם יתחברו ביחוד אחד, אבות ובנים כאחד "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. והאבות גם כן בחיבור אחד יקומו לחבר החיבור העליון חיבור שלם. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ קומו ישני ארץ, התעוררו משנתיכם שנאמר בכם "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ זה העפר שנאמר בו "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אלה שנמסרו למיתה ביד הסטרא אחרא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים, עומדים עכשיו לתקן מקומם תיקון שלם, וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ ושינה נפלה עליכם בגלות שנאמר בה, "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה קום: בזמן שה' ית' רוצה שישראל יעשו מלחמה מצוה נגד הס"א בעבור השכינה, הוא אוזרם בגבורתו, ומיד פחד גדול נופל על הס"א מפני גבורתו ית'.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תַּאַזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתַּי, שֶׁאַתָּה אִישׁ מִלְחָמָה שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "יְהוָֹה אִישׁ מִלְחָמָה", וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה יוֹצֵא אֵין מִי יַעֲמֹד לְנֶגְדְּךָ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה אוֹזֵר גְּבוּרָה שֶׁנֶאֱמַר עָלֶיךָ "מֶלֶךְ נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה". וְכֵן בִּזְמַן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ מִלְחָמָה נֶגֶד הַס"א אַתָּה אוֹזֵר לָהֶם גְּבוּרָתְךָ, שֶׁהֲרֵי מַלְכֵי בֵּית דָּוִד שֶׁהִצְלִיחוּ, הַכֹּל בִּגְבוּרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, וְנֶאֶמַר בָּהֶם "יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו", וּמִיָּד שֶׁיֶּאֱזֹר בִּגְבוּרָה זֹאת, הַס"מ שֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בַּגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ נוֹפֵל לִפְנֵיהֶם וְנֶאֶמַר בָּהֶם "גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ" שֶׁהֲרֵי נוֹפֵל עֲלֵיהֶם פַּחַד וּרְעָדָה מִגְּבוּרָתְךָ, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד". שֶׁהֲרֵי גִּבּוֹר חַיִל שֶׁלְּךָ עוֹשֶׂה חִיל לְס"א, חִיל וּרְעָדָה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי בְּךָ נֶאֱמַר 'נִרְאָה עַל הַיָּם כְּבָּחוּר נָאֶה לַמִּלְחָמָה'. מָהִיר, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח", אֲבָל הַס"א הוּא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בָּחוּר לַמִּלְחָמָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת הוּא מִתְחַזֵּק וְנוֹצֵחַ שֶׁאָמְרוּ עָלָיו גַּבְרָא קְטִילָא קְטִלַת, וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בִּגְבוּרָתְךָ אַתָּה מוֹשֵׁל וַדַּאי, שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. "לְךָ זְרֹעַ עִם גְּבוּרָה" תַּאַזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה, לַעֲשׂוֹת חִיל לָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה - ס"מ וְכָל כַּת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוּר בַּת מֶלֶךְ שֶׁלְּךָ, שֶׁהִיא שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹצִיאָהּ מֵהֶם לְהַעֲלוֹתָהּ אֵלֶיךָ, וְיֵאָמֵר בָּהֶם "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ", יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלֵינוּ "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתַּי". וּמִיָּד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ תִּתְחַזֵּק בָּאֵשׁ שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא אֵשׁ אוֹכֶלֶת - מִיָּד שֶׁהִיא נַעֲלָה - נוֹדַע מִיָּד גְּבוּרָתְךָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ "גָּדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה". אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אַדֹנָי, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, עוֹרְרָה גְּבוּרָתְךָ וּתְצַוֶּה לְכָל מַלְאָכֶיךָ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ", לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה נֶגֶד הָרֶשַׁע, מִיָּד "הַחַלָשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי", לִלְחֹם מִלְחֶמֶת מִצְוָה בַּעֲבוּר שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּמִיָּד וְחַתוּ גִּבּוֹרֶיךָ תֵּימָן, שֶׁהֲרֵי הֵם נִרְאִים גִּבּוֹרִים לְמַרְאֶה וְאֵינָם, שֶׁהֲרֵי בָּהֶם נֶאֱמַר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", הַכֹּל בְּשֶׁקֶר וּבְמִרְמָה. תְּגַלֶּה אֲמִתְּךָ, וְיֶחֱזוּ אוֹיְבֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ נַפְשֵׁנוּ וּלְךָ קִוִּינוּ, וְיִוָּדַע כִּי "אַתָּה יְהוָֹה עֲזַרְתָּנִי וְנִחַמְתָּנִי". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.