Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּיהּ "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט), וְאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח, לב), וְקַבִּיל לוֹן, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָּנָא דְקַיִן? אֶלָּא דַהֲוָה רְעוּתֵיהּ לְבִישׁ כְּמָה דְאִתְּמַר, אֲבָל הֶבֶל הֲוָה רְעוּתֵיהּ בְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ, לְקָרְבָא שְׁכִינְתָּא לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא" (דניאל ז, ט), בְּמַאי? בְּהַהוּא דְקָרִיב "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, ד), וּבְגִין דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל" (בראשית ד, ד) וְהָא אִתְּמַר.

וּמִיָּד דְּלָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנָא דְקַיִן, "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד" (בראשית ד, ה), "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ" (בראשית ד, ו) דְּלָא מִתְקַבַּל קָרְבָּנָךְ, "אִם תֵּיטִיב" (בראשית ד, ז) עוֹבָדָךְ בְּגִלְגּוּלָא, "שְׂאֵת" (שם) לָךְ בְּעָלְמָא, וְתִתְקַבַּל בִּתְיוּבְתָּא, וְאִם לַאו "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכָא לָא צָרִיךְ לְאִתְכַּסְיָא רָזָא, מַאי שְׂאֵ"ת? וְלָא אָתֵינָא לִדְרָשָׁא בְּהַאי קְרָא, אֶלָּא דְהָא שְׂאֵ"ת – מַשָּׂ"א אִיהוּ וּבְהִפּוּךְ אַתְוָון, שְׂאֵ"ת אִיהוּ אֵשֶׁ"ת, הָכָא רָמִיז דְּעָבַר עַל "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" (ויקרא יח, כ) וְכוּ', דְּאָתָא עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, וְדָא אִיהוּ "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל" (בראשית ד, ח), קָם עַל תְּאוֹמָתוֹ, וּלְבָתַר קָטִיל לְבַעְלָהּ.

(דף קיג ע"א) כְּגַוְונָא דְמִצְרִי, וְרָזָא דְמִלָּה "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב, יב), וְאָמְרוּ קַדְמָאִין מַאי "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"? אֶלָּא רָאָה מֶה עָשָׂה בְּבַיִת וּמֶה עָשָׂה בַשָּׂדֶה, וְלֵית שָׂדֶה אֶלָּא אִשָּׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ" (דברים כב, כז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" (בראשית ד, ח), "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב, יב), אִסְתַּכַּל אִם הֲוָה בֵּיהּ מִסִּטְרָא דְטוֹב, דִּלְזִמְנִין אִתְפָּרַשׁ טוֹב מִן רָע וּמִתַּמָּן אִינוּן גֵּרִים, וּבְגִין דָּא אִסְתַּכַּל מִכָּל סִטְרָא עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, וְלָא חָזָא תַמָּן גִּיּוֹרָא דְנָפִיק מִנֵּיהּ, "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב, יב).

וּלְבָתַר מַה כְּתִיב? "וְאִם לֹא תֵיטִיב" (בראשית ד, ז), אַל תִּקְרֵי "וְאִם" אֶלָּא 'וְאֵם', דְּאִיהוּ "יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט, ג), "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז), מַאי "רֹבֵץ"?, אֶלָּא "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ" (שמות כג, ה) וְכוּ', דְּאִיהוּ לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עַל כְּתֵפוֹי חֻמְרָא דְאוֹרַיְיתָא, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עֲלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת בְּגָלוּתָא, "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ" (שמות כג, ה), הָכָא אַחֲזֵי לְקַיִן דַּעֲתִידִין לְמֶהֱוִי יִשְׂרָאֵל בְּדוֹחֲקָא בְגָלוּתָא, "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט), דִּיְהוֹן כַּחֲמוֹר מַשָּׂאוֹי עַל כְּתֵפוֹי, מֵעוֹל הַמַּס בְּגָלוּתָא וּמִכּוֹבֶד הַמְּלָאכָה, וְדָא אִיהוּ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹי בְגָלוּתָא. וּבְנוֹי דְּקַיִן דַּהֲווֹ עֲתִירִין וְתַקִּיפִין כַּמְּלָכִים בְּתוּקְפָא סַגִּיא, וּבְגִין דָּא אָמַר הֲלֹא "אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ז), הֲלֹא אִם תֵּטִיב לְמֶהֱוֵי שְׂאֵת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן כְּבֵדִים בְּמַשָּׂא כָבֵד, אֲנָא אַסְבִּיל לִבְרִיךְ בְּעָלְמָא, וּמַאֲרִיךְ עֲלַיְיהוּ, וְאִם לַאו, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז), לְתַרְעָא דְגֵיהִנָּם אִתְפַּתְּחַת, לְנַטְלָא נוּקְמָא מִנָּךְ וּמִבְּרָךְ.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום - אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּיהּ "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט), וְאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח, לב), וְקַבִּיל לוֹן, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְנֶאֱמַר בּוֹ כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, וְקִבֵּל אוֹתָם,  כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָּנָא דְקַיִן? כָּל שֶׁכֵּן אֶת קָרְבַּן קַיִן?  אֶלָּא דַהֲוָה רְעוּתֵיהּ לְבִישׁ כְּמָה דְאִתְּמַר, אֶלָּא שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְרַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר,  אֲבָל הֶבֶל הֲוָה רְעוּתֵיהּ בְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ, לְקָרְבָא שְׁכִינְתָּא אֲבָל הֶבֶל הָיָה רְצוֹנוֹ בְּקָרְבָּנוֹ לְקָרֵב הַשְּׁכִינָה,  לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא" (דניאל ז, ט), לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַתִּיק הַיָּמִים יוֹשֵׁב לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי.  בְּמַאי? בַּמֶּה? בְּהַהוּא דְקָרִיב "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, ד), וּבְגִין דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל" (בראשית ד, ד) וְהָא אִתְּמַר בְּאוֹתוֹ שֶׁהִקְרִיב מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
 
וּמִיָּד דְּלָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנָא דְקַיִן, "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד" (בראשית ד, ה), וּמִיָּד שֶׁלֹּא הִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל קַיִן, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד,  "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ" (בראשית ד, ו) דְּלָא מִתְקַבַּל קָרְבָּנָךְ, וַיֹּאמֶר יהו"ה לְקַיִן לָמָּה חָרָה לָךְ שֶׁלֹּא מִתְקַבֵּל קָרְבָּנְךָ?  "אִם תֵּיטִיב" (בראשית ד, ז) עוֹבָדָךְ בְּגִלְגּוּלָא, "שְׂאֵת" (שם) לָךְ בְּעָלְמָא, וְתִתְקַבַּל בִּתְיוּבְתָּא, וְאִם לַאו "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ בְּגִלְגּוּל - שְׂאֵת לְךָ בָּעוֹלָם וְתִתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה, וְאִם לֹא - לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכָא לָא צָרִיךְ לְאִתְכַּסְיָא רָזָא, מַאי שְׂאֵ"ת? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּאן לֹא צָרִיךְ לְכַסּוֹת אֶת הַסּוֹד מַה זֶּה שְׂאֵ"ת, וְלָא אָתֵינָא לִדְרָשָׁא בְּהַאי קְרָא, אֶלָּא דְהָא שְׂאֵ"ת – מַשָּׂ"א אִיהוּ וּבְהִפּוּךְ אַתְוָון, שְׂאֵ"ת אִיהוּ אֵשֶׁ"ת, וְלֹא בָאנוּ לִדְרֹשׁ בַּפָּסוּק הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁשְּׂאֵת זֶה הוּא מַשָּׂא, וּבְהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת שְׂאֵ"ת הוּא אֵשֶׁ"ת.  הָכָא רָמִיז דְּעָבַר עַל "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" (ויקרא יח, כ) וְכוּ', כָּאן רָמַז שֶׁעָבַר עַל וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ כוּ',  דְּאָתָא עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, שֶׁבָּא עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, וְדָא אִיהוּ "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל" (בראשית ד, ח), קָם עַל תְּאוֹמָתוֹ, וְזֶהוּ וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל, קָם עַל תְּאוֹמָתוֹ, וּלְבָתַר קָטִיל לְבַעְלָהּ. וְאַחַר כָּךְ הָרַג אֶת בַּעְלָהּ, כְּמוֹ הַמִּצְרִי,

(דף קיג ע"א) כְּגַוְונָא דְמִצְרִי, וְרָזָא דְמִלָּה "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב, יב), וְסוֹד הַדָּבָר - וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים מַה זֶּה וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה?  וְאָמְרוּ קַדְמָאִין מַאי "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"? אֶלָּא רָאָה מֶה עָשָׂה בְּבַיִת וּמֶה עָשָׂה בַשָּׂדֶה, אֶלָּא רָאָה מֶה עָשָׂה בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה בַּשָּׂדֶה, וְלֵית שָׂדֶה אֶלָּא אִשָּׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ" (דברים כב, כז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" (בראשית ד, ח), וְאֵין שָׂדֶה אֶלָּא אִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב, יב), אִסְתַּכַּל אִם הֲוָה בֵּיהּ מִסִּטְרָא דְטוֹב, דִּלְזִמְנִין אִתְפָּרַשׁ טוֹב מִן רָע וּמִתַּמָּן אִינוּן גֵּרִים, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, הִסְתַּכֵּל אִם הָיָה בּוֹ מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁלִּפְעָמִים נִפְרָד טוֹב מֵרָע, וּמִשָּׁם הֵם הַגֵּרִים,  וּבְגִין דָּא אִסְתַּכַּל מִכָּל סִטְרָא עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, וְלָא חָזָא תַמָּן גִּיּוֹרָא דְנָפִיק מִנֵּיהּ, "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב, יב), וּמִשּׁוּם זֶה הִסְתַּכֵּל מִכָּל צַד עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְלֹא רָאָה שָׁם גֵּר שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי.
 
וּלְבָתַר מַה כְּתִיב? אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב?  "וְאִם לֹא תֵיטִיב" (בראשית ד, ז), אַל תִּקְרֵי "וְאִם" אֶלָּא 'וְאֵם', דְּאִיהוּ "יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט, ג)וְאִם לֹא תֵיטִיב, אַל תִּקְרֵי וְאִם אֶלָּא וְאֵם, שֶׁהוּא יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז), מַאי "רֹבֵץ"?, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, מַה זֶּה רֹבֵץ?  אֶלָּא "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ" (שמות כג, ה) וְכוּ', דְּאִיהוּ לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עַל כְּתֵפוֹי חֻמְרָא דְאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ וְכוּ', שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת עַל כְּתֵפוֹ חֻמְרַת הַתּוֹרָה, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עֲלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת בְּגָלוּתָא, "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ" (שמות כג, ה), לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת עֹל הַמַּלְכוּת בַּגָּלוּת, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ הָכָא אַחֲזֵי לְקַיִן דַּעֲתִידִין לְמֶהֱוִי יִשְׂרָאֵל בְּדוֹחֲקָא בְגָלוּתָא, כָּאן הֶרְאָה לְקַיִן שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּדֹחַק בַּגָּלוּת,"עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט), דִּיְהוֹן כַּחֲמוֹר מַשָּׂאוֹי עַל כְּתֵפוֹי, מֵעוֹל הַמַּס בְּגָלוּתָא וּמִכּוֹבֶד הַמְּלָאכָה, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, שֶׁיִּהְיוּ כַּחֲמוֹר, שֶׁמַּשָּׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ מֵעֹל הַמַּס בַּגָּלוּת וּמִכֹּבֶד הַמְּלָאכָה,

וְדָא אִיהוּ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹי בְגָלוּתָא וְזֶהוּ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - בַּגָּלוּת,  וּבְנוֹי דְּקַיִן דַּהֲווֹ עֲתִירִין וְתַקִּיפִין כַּמְּלָכִים בְּתוּקְפָא סַגִּיא, וּבְנֵי קַיִן שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וַחֲזָקִים כִּמְלָכִים בְּחֹזֶק רַב,וּבְגִין דָּא אָמַר הֲלֹא "אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ז), הֲלֹא אִם תֵּטִיב לְמֶהֱוֵי שְׂאֵת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן כְּבֵדִים בְּמַשָּׂא כָבֵד,  וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב לִהְיוֹת שְׂאֵת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּבֵדִים בְּמַשָּׂא כָבֵד (יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי), אֲנָא אַסְבִּיל לִבְרִיךְ בְּעָלְמָא, וּמַאֲרִיךְ עֲלַיְיהוּ, אֲנִי אֶסְבֹּל אֶת בָּנֶיךָ בָּעוֹלָם וּמַאֲרִיךְ עֲלֵיהֶם,  וְאִם לַאו, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז), לְתַרְעָא דְגֵיהִנָּם אִתְפַּתְּחַת, לְנַטְלָא נוּקְמָא מִנָּךְ וּמִבְּרָךְ וְאִם לֹא - לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, לְשַׁעַר הַגֵּיהִנֹּם נִפְתְּחָה, לִטֹּל נְקָמָה מִמְּךָ וּמִבָּנֶיךָ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְסַלְקָא לַהּ לְיוֹשְׁנָהּ דָּא בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. דִּבְהוּ "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים טז, יא). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בַּת שֶׁבַע, וּבְזִמְנָא דְּאַנְפִּין עִלָּאִין נְהָרִין בַּהּ סַלְקַת לְשִׁבְעִין. מָאן אַנְפִּין? אֶלָּא אִלֵּין כִּתְרֵי מַלְכָּא, כַּמָּה דְּאָמַר "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו" (במדבר ו, כה). בְּמַאי? אֶלָּא "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (תהלים טז, יא), דָּא קַבָּלָה רָזָא דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים דְּאִתְגַּלְּיָא הָשַׁתָּא לְעָלְמָא בִּנְהִירוּ דְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. כְּדֵין אֶסְתַּלֵּק כֹּלָּא בִּנְעִימוּ עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) וְכוּ'. וְדָא זֹהַר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). כְּדֵין "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), לְאִסְתַּלְּקָא כֹּלָּא בִימִינָא וְתוֹרָה אוֹר. כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב). (דף פו' עמוד ב') זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא לְבַעֲלָהּ בְּהַאי חִיבּוּרָא, דְּבֵיהּ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא אוֹר עִלָּאָה דְּבֵיהּ אַנְהִירַת לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּבֵיהּ תִּסַּק לַהּ מִגָּלוּתָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. בְּהַהוּא זִמְנָא "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט). דְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר אִתְעָרוּתָא לְעֵילָא כְּגַוְנָא דִּילֵיהּ. וּבְגִין אִתְעָרוּתָא דְּאִתְּעַר הָשַׁתָּא בְּהַאי אוֹר, יִתְּעַר אוֹר לְעֵילָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה לְאִתְגַּלָּאָה בְּעָלְמָא. וּבֵיהּ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּאִתְּמָר בְּךָ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). דְּתוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאֲבָהָן דִּלְהוֹן תַּלְיָא, דְּאִינוּן קִטְרָא עִלָּאָה דְּבֵיהּ מִתְתַּקְּפִין. וּבְזִמְנָא דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ, אִתְּמָר "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת" (במדבר כג, ט) וְכוּ'. כְּדֵין "יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ" (מלכים א' ח, נז). אֲבָל בְּסוֹפָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר 'תַּמָּה זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּבְגִין כָּךְ אַנְתְּ תֵּיתֵי בְּקַדְמִיתָא לְאַהַדְרָא קִטְרָא עַל (דף פז' עמוד א') קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ.

אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.

(דף פו' עמוד א')  וְלָא עָבִיד אִיבִּין וְאִתְּמר בֵּיהּ והסטרא אחרא, הוא אל אחר שאסתרס ולא עושה פירות ונאמר בו, 'וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ' (שם), דַּאֲפִילוּ בְּשַׁעְתָּא דְּנָפִיק הַאי חָדָשׁ לְאַזְּנָא לְעָלְמָא, אֲפִילוּ מֵהַאי לָא נָטְלִין חֵילָא לְאַפָּקָא אִיבִּין כְּלָל. שאפילו בשעה שיוצא זה האור החדש לזון את העולם, אפילו מהאור הזה לא נוטלים הסטרא אחרא כח להוציא פירות כלל. וְאַף עַל גַּב דְּמִתְזַנַּן אִינוּן נָמֵי בָּתַר שְׁלִימוּ דְּדַרְגִין קַדִּישִׁין, ואל על גב, שהם גם כן ניזונים מזה האור שהוא לצורך חיותם אחרי שנשלמת פרנסת המדרגות הקדושות, עִם כָּל דָּא כֹּלָּא לָא נָטְלִין אֶלָּא מִמַּאי דְּאִתְדַּחֵי מִלְּגַו לְגַבַּיְיהוּ. עם כל זה, הם כולם לא לוקחים אלא ממה שנדחה לגביהם מבפנים מהקדושה כדוגמת מים אחרונים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה נאמר "וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ", כְּגוֹן 'הוֹצִיאִי פֵּרוֹתַיִךְ' (תענית כד, א). דְּהַהוּא יָשָׁן אַפִּיק אִיבִּין לְעָלְמָא בְּרָזָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ, בְּחֵילָא דְּחַדְתּוּתָא דְּאִתְחַדַּשׁ בֵּיהּ מִלְעֵילָּא וַדַּאי. שאותו ישן שהוא עתיקא מוציא פירות לעולם בסוד שלו ממש, בכוח חידוש האור שמתחדש בו מעתיק יומין מלמעלה ודאי.

> בכח שבעים תיקוני זוהר תניינא עולה השכינה ומתגדל אורה.

ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְסַלְקָא לַהּ לְיוֹשְׁנָהּ דָּא בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין, רבי רבי הרמח"ל, ודאי שעכשיו הוא הזמן, להעלות את השכינה ליושנה שהיא עתיקא כאמור לעיל וזה בשבעים תיקונים אלה, שבהם דִּבְהוּ "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים טז, יא). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בַּת שֶׁבַע, וּבְזִמְנָא דְּאַנְפִּין עִלָּאִין נְהָרִין בַּהּ סַלְקַת לְשִׁבְעִין. שהשכינה היא נקראת 'בת שבע' כללות של שבע הספירות התחתונות, ובזמן שהפנים העליונות מאירים בה - היא מתגדל ועולה למנין שבעים, מָאן אַנְפִּין? אֶלָּא אִלֵּין כִּתְרֵי מַלְכָּא, כַּמָּה דְּאָמַר מהם הפנים? אלא הם כתרי המלך כמו שנאמר "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו" (במדבר ו, כה). בְּמַאי? אֶלָּא "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (תהלים טז, יא), דָּא קַבָּלָה רָזָא דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים דְּאִתְגַּלְּיָא הָשַׁתָּא לְעָלְמָא בִּנְהִירוּ דְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין. זו תורת הקבלה - מתקבלת מלמעלה, ולא על פי השכל האנושי, סוד התורה מצד עץ החיים שעתה מתגלה לעולם באורם של שבעים תיקונים אלה, כְּדֵין אֶסְתַּלֵּק כֹּלָּא בִּנְעִימוּ עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ואז יעלה הכל בנעימות עליונה שהיא אימא / בינה שנאמר בה "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) וְכוּ'. וְדָא זֹהַר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). כְּדֵין "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), לְאִסְתַּלְּקָא כֹּלָּא בִימִינָא וְתוֹרָה אוֹר. להעלות הכל בצד הימין שהוא קו החסד, ותורה אור, כְּדֵין "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) ואז יכון הבית שהיא השכינה בראש ההרים - המקום העליון אליה היא עולה. (דף פו' עמוד ב') זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. אשרי חלקם של ישראל.

> הרמח"ל זי"ע מאיר את השכינה בגאולה באור חכמה סתימאה.

קָם רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם משה רבנו הרועה הנאמן, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי הָשַׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא לְבַעֲלָהּ בְּהַאי חִיבּוּרָא, דְּבֵיהּ ודאי עתה הוא הזמן להחזיר שכינה לבעלה בזה החיבור שבו "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא אוֹר עִלָּאָה דְּבֵיהּ אַנְהִירַת לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וזה החיבור של שבעים תיקונים אור עליון שבו אתה מאיר לה את השכינה בגלות, וּבֵיהּ תִּסַּק לַהּ מִגָּלוּתָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. ובו תוציא אותה מהגלות בזמן הגאולה, בְּהַהוּא זִמְנָא באותה הזמן "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט) הארץ שהיא השכינה תתמלא בשפע שיגיע אליה מים החכמה העליון. דְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר אִתְעָרוּתָא לְעֵילָא כְּגַוְנָא דִּילֵיהּ. שההתעוררות התחתונה מעירה התעוררות עליונה כעניין שלה, וּבְגִין אִתְעָרוּתָא דְּאִתְּעַר הָשַׁתָּא בְּהַאי אוֹר, יִתְּעַר אוֹר לְעֵילָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה לְאִתְגַּלָּאָה בְּעָלְמָא. ובגלל ההתעוררות שמתעוררת עכשיו בזה האור, יתעורר אור למעלה מחכמה סתימאה להתגלות בעולם. וּבֵיהּ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. ובו יגאלו ישראל גאולה שלמה.

> אליהו הנביא יקום בתחילה לחדש קשר וזכות האבות הקדושים עם ישראל.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּאִתְּמָר בְּךָ קום אליהו הנביא הנאמן שאתה הוא שנאמר בך "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם" ( מלאכי ג, כג) וְכוּ' "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). דְּתוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאֲבָהָן דִּלְהוֹן תַּלְיָא, דְּאִינוּן קִטְרָא עִלָּאָה דְּבֵיהּ מִתְתַּקְּפִין. שחוזקם של ישראל תלוי באבותם, שהם הקשר העליון שבו מתחזקים,  וּבְזִמְנָא דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ, אִתְּמָר ובזמן שמתחברים בו נאמר, "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת" (במדבר כג, ט) וְכוּ'. כְּדֵין "יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ" (מלכים א' ח, נז). אֲבָל בְּסוֹפָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר אבל בסוף הגלות נאמר 'תַּמָּה זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּבְגִין כָּךְ אַנְתְּ תֵּיתֵי בְּקַדְמִיתָא לְאַהַדְרָא קִטְרָא עַל קִיוּמֵיהּ. לכן, אתה תבוא בתחילה להשיב הקשר על קיומו, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד) שהוא סוד חידוש הקשר. וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ועל ידך יתעוררו כל האבות העליונים לעורר התיקון כמו שראוי. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ואתה, שרוחץ להם הידיים, לעורר מים עליונים מצד הבינה, שנאמר בהם, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ. ואלה המים יורדים על ידיהם לטהר אותם מעשו וישמעאל, שיצאו מהם, ואז היחוד יתוקן על ידם.

אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. אבל בזמן הגלות לא עומדים בחיבור אחד, כיון שהבנים לא מתחברים בהם כמו שראוי, וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, ולעתיד לבוא, כולם יתחברו ביחוד אחד, אבות ובנים כאחד "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. והאבות גם כן בחיבור אחד יקומו לחבר החיבור העליון חיבור שלם. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ קומו ישני ארץ, התעוררו משנתיכם שנאמר בכם "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ זה העפר שנאמר בו "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אלה שנמסרו למיתה ביד הסטרא אחרא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים, עומדים עכשיו לתקן מקומם תיקון שלם, וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ ושינה נפלה עליכם בגלות שנאמר בה, "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תנ"ה: ישראל צדיקים. וכששומרים ברית – מיד נעשית השכינה עטרה בראשםץ

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עַטְּרֵנוּ בְּאוֹר שְׁכִינָתְךָ שֶׁהִיא עֲטָרָה בְּרֹאשׁ צַדִּיק, וְיִשְׂרָאֵל הֵם צַדִּיקִים לְפִי שֶׁבָּאִים מִן הַיְסוֹד הָעֶלְיוֹן, וְשׁוֹמְרִים אוֹתוֹ בִּתְחוּמוֹ שֶׁהוּא יאהדונה"י - אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ (ב)אַרְבַּע רוּחוֹת. וְזֶה תְּחוּם שַׁבָּת וּשְׁמֹנָה יָמִים שֶׁל מִילָה. וְצַדִּיק הוּא יְסוֹד וְזֶה י' סו"ד שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמִתְפָּרֵשׁ בְּ-י' לְשִבְעִים (סו"ד). וְעוֹד תְּחוּם שֶׁלּוֹ ח' וְזֶה חַ"י, בּוֹ, "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי", וּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתוֹ מִגְּבוּלוֹ אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָא וְעוֹשֶׂה מִי"ח י"ט, נֶאֱמַר בּוֹ, "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי" - כִּמְעַט וַדַּאי, וּלְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִי"ט הַיָּוֵן" שֶׁהוּא י"ט, שְׁנֵי יְסוֹדוֹת, צַדִּיק עֶלְיוֹן צַדִּיק תַּחְתּוֹן, וְזֶה אוֹת בְּרִית, אוֹת שַׁבָּת, זֶה גְּבוּלוֹ לְח' יָמִים וְזֶה ח' אַלְפַּיִם אַמָּה. מִי שֶׁמַּעֲבִיר עֲלֵיהֶם אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָא, נַעֲשֶׂה לוֹ טִיט.

וְעוֹד חַוָּ"ה גִּימַטְרִיָּא י"ט לְפִי שֶׁהוֹסִיפָה עַל צִוּוּיוֹ שֶׁל מָקוֹם, בִּתְחִלָּה נֶאֱמַר בָּהּ "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי", וְאַחַר שֶׁהוֹסִיפָה נַעֲשֵׂית חַוָּה. וְתִקּוּן זֶה בַּמֶּה נִתְקָן? אֶלָּא, "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי", וְזֶה תּוֹסֶפֶת מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק" וְכוּ'. בַּיִּחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְּרוּרָה" וְכוּ', מִיָּד שְׁכִינָה תֵּעָשֶׂה עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, וְזֶה, "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ", וְזֶה חֹלָם גִימַ' י"ט י"ט ל"ח (עם ב' ניקודו), הַכֹּל נִכְלָל בְּחֹלָם, וְעוֹלֶה לְמַעְלָה, וְזֶה חַיִל, אֵשֶׁת חַיִל וַדַּאי.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים שַׂמְּחֵנוּ בְּיִחוּדְךָ כְּמוֹ שֶׁאֵלָיו תִּקְוָתֵנוּ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.