Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

מַאי אִיהִי "בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב, ב)? אֶלָּא מִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְנָפְלַת שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. כַּד יֵיתֵי פוּרְקָנָא תִהְיֶה כַּשּׁוֹשַׁנָּה דְשַׁחֲרִית, דְּאִתְּמַר בָּהּ "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד, ג), וְאִינוּן חָמֵשׁ אוֹר חָמֵשׁ עַלִּין דְּשׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה, חַד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), תִּנְיָינָא "וַיְהִי אוֹר" (שם), תְּלַת "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר" (בראשית א, ד), אַרְבַּע "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר" (שם), חָמֵשׁ "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה). תְּלַת עֲשַׂר עַלִּין מִלְּגָו, "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), אֶחָד אֶחָד בִּתְרֵין שׁוֹשַׁנִּים, דָּא יְהֹוָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא "הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ב, טז), וְחוּשְׁבָּנֵיהּ אֶחָ"ד. שׁוֹשַׁנָּה תַּתָּאָה בָּהּ דְּחִילוּ וְאִיהוּ יִרְאָה, שׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה רְחִימוּ דְאַהֲבָה, וּבָהּ אִתְּמַר "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז).

(דף עא ע"ב) בַּמֶּה יֵתוּן לְאַתְעָרָא לָהּ בִּימִינָא, וְאִיהִי לָא רְעִית בְּהוּ, עַד דְּיֵיתֵי רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" (בראשית א, ב), דְּאִיהוּ רוּחַ דְּמָשִׁיחַ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב), בְּרוּחָא דָא אָרְחַת הַהִיא חוֹלָה וְאִתְּסִיאַת, וּבְגִין דָּא "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), וְאִיהוּ אָרַח רֵיחַ בִּתְרֵין תַּפּוּחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ "וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים" (שיר השירים ז, ט), וּמַאי נִינְהוּ? תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט וְאִינוּן תְּרֵי רִמּוֹנִים, אֱגוֹז דָּא צַדִּיק גִּנַּת אֱגוֹז דָּא שְׁכִינְתָּא, וְדָא אִיהוּ דְאָמַר שְׁלֹמֹה "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים ו, יא) .

גִּנַּ"ת ג' גִּימַטְרִיָּאוֹת, דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה, נ' נוֹטְרִיקוּן, ת' תְּמוּרָה, גִּימַטְרִיָּאוֹת דָּא אדנ"י יְהֹוָה סָלִיק בְּחֻשְׁבַּן אָמֵ"ן. אהי"ה אדנ"י סָלִיק בְּחוּשְׁבַּן פ"ו אלהים, דְּאִיהוּ כִּנּוּ"י, מ"ה מ"ם ה"א. מ"ם ה"א בְּגִימַטְרִיָּא אלהים. יוד הא ואו הא בְּגִימַטְרִיָּא מ"ה, וְדָא אִיהוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָ"ה, וְאִיהוּ מֵעִיד עַל יִחוּדָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין דָּא מָ"ה אֲעִידֵךְ.

דָּבָר אַחֵר א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכִינָ"ה, כְּגַוְונָא דָא, א' זִמְנָא חֲדָא, ב' תְּרֵי זִמְנִין, ג' תְּלַת זִמְנִין, ד' אַרְבָּעָה זִמְנִין, ה' חָמֵשׁ זִמְנִין, ו' שִׁית זִמְנִין, ז' שִׁבְעָה זִמְנִין, ח' תְּמַנְיָא זִמְנִין, ט' תִּשְׁעָה זִמְנִין, י' עֶשֶׂר זִמְנִין, כֻּלְּהוּ סָלְקִין לְחוּשְׁבַּן שְׁכִינָ"ה. וְרָזָא דְחוּשְׁבָּנָא, לְקַיְימָא דְלֵית שְׁכִינָה נָחֲתָא פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְלָא סָלְקָא לְמַעְלָה מֵעֶשֶׂר.

וְעוֹד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא אַתְרֵיהּ דְּעָלְמָא, וּמַלְאָכִין לָא יָדְעִין וְשָׁאֲלִין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ' וְאַשְׁכַּחִינָן לֵיהּ בְּגִימָטְרִיָא 'מָקוֹם' נוֹטְרִיקוּ"ן כְּגַוְונָא דָא, י' עֶשֶׂר זִמְנִין מֵאָה, ה' חָמֵשׁ זִמְנִין עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ, ו' שִׁית זִמְנִין תְּלָתִין וְשִׁית ה' חָמֵשׁ זִמְנִין עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ, בְּגִימַטְרִיָּא 'מָקוֹם', וַעֲלֵיהּ אָמְרוּ מַלְאָכַיָּא "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג, יב). אִית אָחֳרָנִין בְּגִימַטְרִיָּאוֹת דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּן, בְּגִין דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה דְלֵית לָהּ סוֹף, תְּמוּרוֹת אִלֵּין אַלְפָא בֵּיתוֹת כְּגוֹן כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, דְאִינוּן תְּמוּרוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה, וְאִית תְּמוּרוֹת אָחֳרָנִין מִכַּמָּה מִינִין.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או בר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

מַאי אִיהִי "בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב, ב)? מַה הִיא בֵּין הַחוֹחִים?  אֶלָּא מִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְנָפְלַת שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים אֶלָּא מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְנָפְלָה הַשּׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. כַּד יֵיתֵי פוּרְקָנָא תִהְיֶה כַּשּׁוֹשַׁנָּה דְשַׁחֲרִית, דְּאִתְּמַר בָּהּ "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד, ג), כְּשֶׁתָּבֹא הַגְּאֻלָּה, תִּהְיֶה כְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁל שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ הַבֹּקֶר אוֹר (וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ),  וְאִינוּן חָמֵשׁ אוֹר חָמֵשׁ עַלִּין דְּשׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה, וְהֵם חֲמִשָּׁה אוֹר, חֲמִשָּׁה עָלִים שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה,  חַד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), תִּנְיָינָא "וַיְהִי אוֹר" (שם), תְּלַת "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר" (בראשית א, ד), אַרְבַּע "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר" (שם), חָמֵשׁ "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה אֶחָד - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר, הַשֵּׁנִי - וַיְהִי אוֹר, שְׁלֹשָׁה - וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר, אַרְבָּעָה - וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִי"ם בֵּין הָאוֹר, חֲמִשָּׁה - וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לָאוֹר יוֹם. תְּלַת עֲשַׂר עַלִּין מִלְּגָו, "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה)שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עָלִים מִבִּפְנִים, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אֶחָד אֶחָד בִּתְרֵין שׁוֹשַׁנִּים, דָּא יְהֹוָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), אֶחָד אֶחָד בִּשְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים, זֶה יהו"ה, עָלָיו נֶאֱמַר בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד,  וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא "הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ב, טז), וְחוּשְׁבָּנֵיהּ אֶחָ"ד וְהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, וְחֶשְׁבּוֹנוֹ אֶחָ"ד, שׁוֹשַׁנָּה תַּתָּאָה בָּהּ דְּחִילוּ וְאִיהוּ יִרְאָה, הַשּׁוֹשַׁנָּה הַתַּחְתּוֹנָה, בָּהּ פַּחַד וְהוּא יִרְאָה, שׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה רְחִימוּ דְאַהֲבָה, וּבָהּ אִתְּמַר "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז). הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה אַהֲבַת הָאַהֲבָה, וּבָהּ נֶאֱמַר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

(דף עא ע"ב) בַּמֶּה יֵתוּן לְאַתְעָרָא לָהּ בִּימִינָא, וְאִיהִי לָא רְעִית בְּהוּ, בַּמֶּה יָבֹאוּ לַהֲעִירָהּ? בְּיָמִין, וְהִיא לֹא רוֹצָה בָהֶם, עַד דְּיֵיתֵי רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" (בראשית א, ב), דְּאִיהוּ רוּחַ דְּמָשִׁיחַ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב), עַד שֶׁיָּבֹא הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהו"ה, בְּרוּחָא דָא אָרְחַת הַהִיא חוֹלָה וְאִתְּסִיאַת, בְּרוּחַ זוֹ מְרִיחָה אוֹתָהּ חוֹלָה וְנִרְפֵּאת, וּבְגִין דָּא "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), וּמִשּׁוּם זֶה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹ"ת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, וְאִיהוּ אָרַח רֵיחַ בִּתְרֵין תַּפּוּחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ "וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים" (שיר השירים ז, ט)וְהוּא מֵרִיחַ רֵיחַ בִּשְׁנֵי תַפּוּחִים (וְהוּא רֵיחַ שֶׁל שְׁנֵי תַפּוּחִים), שֶׁנֶּאֱמַר (בּוֹ) בָּהֶם וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים,  וּמַאי נִינְהוּ? תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט וְאִינוּן תְּרֵי רִמּוֹנִים, וּמַה הֵם? שְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת, וְהֵם שְׁנֵי רִמּוֹנִים, אֱגוֹז דָּא צַדִּיק גִּנַּת אֱגוֹז דָּא שְׁכִינְתָּא, וְדָא אִיהוּ דְאָמַר שְׁלֹמֹה "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים ו, יא) הָאֱגוֹז זֶה הַצַּדִּיק, גִּנַּת אֱגוֹז זוֹ הַשְּׁכִינָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי.

גִּנַּ"ת ג' גִּימַטְרִיָּאוֹת, דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה, גִּנַּ"ת ג' גִּימַטְרִיָּאוֹת (אדנ"י בְּיהו"ה), שֶׁהֵן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה,  נ' נוֹטְרִיקוּן, ת' תְּמוּרָה, גִּימַטְרִיָּאוֹת דָּא אדנ"י יְהֹוָה סָלִיק בְּחֻשְׁבַּן אָמֵ"ן נ' נוֹטְרִיקוֹן, ת' תְּמוּרָה, גִּימַטְרִיָּאוֹת זֶה אדנ"י יהו"ה, עוֹלֶה בְחֶשְׁבּוֹן אָמֵ"ן,  אהי"ה אדנ"י סָלִיק בְּחוּשְׁבַּן פ"ו אלהים, דְּאִיהוּ כִּנּוּ"י, אהי"ה אדנ"י עוֹלֶה בְחֶשְׁבּוֹן שְׁמוֹנִים וְשִׁשָּׁה אֱלֹהִי"ם, שֶׁהוּא כִּנּוּ"י,מ"ה מ"ם ה"א, מ"ם ה"א בְּגִימַטְרִיָּא אלהים מ"ה - מֵ"ם הֵ"א, מֵ"ם הֵ"א בְּגִימַטְרִיָּא אֱלֹהִי"ם. יוד הא ואו הא בְּגִימַטְרִיָּא מ"ה, וְדָא אִיהוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א בְּגִימַטְרִיָּא מ"ה, וְזֶהוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָ"ה,  וְאִיהוּ מֵעִיד עַל יִחוּדָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין דָּא מָ"ה אֲעִידֵךְ והוּא מֵעִיד עַל הַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ, וּמִשּׁוּם זֶה מָ"ה אֲעִידֵךְ.

דָּבָר אַחֵר א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכִינָ"ה, דָּבָר אַחֵר, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכִינָ"ה, כְּגַוְונָא דָא, א' זִמְנָא חֲדָא, ב' תְּרֵי זִמְנִין, ג' תְּלַת זִמְנִין, ד' אַרְבָּעָה זִמְנִין, ה' חָמֵשׁ זִמְנִין, ו' שִׁית זִמְנִין, ז' שִׁבְעָה זִמְנִין, ח' תְּמַנְיָא זִמְנִין, ט' תִּשְׁעָה זִמְנִין, י' עֶשֶׂר זִמְנִין, כֻּלְּהוּ סָלְקִין לְחוּשְׁבַּן שְׁכִינָ"ה כְּמוֹ זֶה: א' פַּעַם אַחַת, ב' פַּעֲמַיִם, ג' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, ד' אַרְבַּע פְּעָמִים, ה' חָמֵשׁ פְּעָמִים, ו' שֵׁשׁ פְּעָמִים, ז' שֶׁבַע פְּעָמִים, ח' שְׁמוֹנֶה פְעָמִים, ט' תֵּשַׁע פְּעָמִים, י' עֶשֶׂר פְּעָמִים, כֻּלָּם עוֹלִים לְחֶשְׁבּוֹן שְׁכִינָ"ה. וְרָזָא דְחוּשְׁבָּנָא, לְקַיְימָא דְלֵית שְׁכִינָה נָחֲתָא פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְלָא סָלְקָא לְמַעְלָה מֵעֶשֶׂר וְסוֹד הַחֶשְׁבּוֹן, לְקַיֵּם שֶׁאֵין שְׁכִינָה יוֹרֶדֶת פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְלֹא עוֹלָה לְמַעְלָה מֵעֶשֶׂר.

וְעוֹד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא אַתְרֵיהּ דְּעָלְמָא, וּמַלְאָכִין לָא יָדְעִין וְשָׁאֲלִין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ' וְעוֹד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַמַּלְאָכִים לֹא יוֹדְעִים, וְשׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ,  וְאַשְׁכַּחִינָן לֵיהּ בְּגִימָטְרִיָא 'מָקוֹם' נוֹטְרִיקוּ"ן כְּגַוְונָא דָא, וּמָצָאנוּ אוֹתוֹ בְּגִימַטְרִיָּא מָקוֹם נוֹטְרִיקוֹ"ן י' עֶשֶׂר זִמְנִין מֵאָה, ה' חָמֵשׁ זִמְנִין עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ, ו' שִׁית זִמְנִין תְּלָתִין וְשִׁית ה' חָמֵשׁ זִמְנִין עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ, בְּגִימַטְרִיָּא 'מָקוֹם', כְּמוֹ זֶה: י' עֶשֶׂר פְּעָמִים - מֵאָה, ה' חָמֵשׁ פְּעָמִים - עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, ו' שֵׁשׁ פְּעָמִים - שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ, ה' חָמֵשׁ פְּעָמִים - עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ בְּגִימַטְרִיָּא מָקוֹם,  וַעֲלֵיהּ אָמְרוּ מַלְאָכַיָּא "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג, יב) וְעָלָיו אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ,  אִית אָחֳרָנִין בְּגִימַטְרִיָּאוֹת דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּן, בְּגִין דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה דְלֵית לָהּ סוֹף, יֵשׁ אֲחֵרִים בְּגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהֵם פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף,  תְּמוּרוֹת אִלֵּין אַלְפָא בֵּיתוֹת כְּגוֹן כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, דְאִינוּן תְּמוּרוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה, וְאִית תְּמוּרוֹת אָחֳרָנִין מִכַּמָּה מִינִין, הַתְּמוּרוֹת אֵלּוּ אַלְפָא בֵּיתוֹת, כְּמוֹ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שֶׁהֵן תְּמוּרוֹת יהו"ה אֱלֹהֵינ"וּ יהו"ה, וְיֵשׁ תְּמוּרוֹת אֲחֵרוֹת מִכַּמָּה מִינִים.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא. וְנָחָשׁ אִיהוּ "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה (דף קסב' עמוד א')  כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא "יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם.

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא - וְנָחָשׁ אִיהוּ  ויותר מכולם הוא אותו הרשע הטמא - והוא הנחש שנמאר עליו, "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. ולפיכך צריך הוא להאבד מהעולם, וכך הוא גם עמלק הממזר שצריך להאבד, והוא בראש אומות העולם והם האמות שלו שצריכים להאבד. ואז, כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. אלה אומות עובדי עבודה זרה שנקראים חרפת עמו ודאי מצד הערלה שהיא הקליפה הטמאה שבה אוחז הנחש. 

וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ  ומי שמערב זרעו בגויה נאמר בו "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. זו לילי'ת הרשעה הבחינה הנוקבית של יצר הרע. שהרי היא מזדמנת לגבי אותה גויה הטמאה, והוא נקשר בגויה הטמאה ובפלונית הרוחנית הרשעה, ומהחיבור הזה נבראים מזיקים וענינים רעים בעולם. 

כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ וכענין זה, להבדיל, מי שמשמש באישתו בקדושה כמו שראוי השכינה הקדושה פורשת כנפיה על אותה אישה, והקדוש ברוך הוא פורש כנפיו על הזכר, ונאמר בהם "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה (דף קסב' עמוד א')  כִּדְקָא יָאוּת. אז מתקדשים כולם בקדושה כמו שראוי. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. אבל בזמן שמשמש עם אשתו, אם לא נזהר בקדושה כמו שראוי, כענין הדברים שנמנו וסימנם אשנ"ת משגח"ת ר"ת אנוסה שנואה נידה תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת, ובכלל זה המשמש לאור הנר, הסטרא אחרא מזדמנת גם כן לאותו המקום, ונמשכים תכונות רעות מהצד שלהם באותו הולד שעתיד להיוולד, בין אם הוא ולד ממשי, או זיווג שמוליד נשמות. ועליו נאמר עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ אבל אם התשמיש מתקדשת בקדושת האדון ב"ה, אז נאמר בולד"זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.  מאותו קודשא עליונה ודאי. ומכאן יש ללמוד מה גודל שעת היחוד והאחריות המוטלת על ההורים בקביעת גורל עתיד זרעם, והאחריותם כלפי העולם כולו.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם.  והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, ודאי כמה סודות עליונים כלולים הם בדיוקן האדם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא.  והאדם היה כולל הכל בכללות אחת. והשכינה מתקשרת אליו לקשור הכל בקשר אחד. לפיכך,  בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. להימצא הכל בישוב אחד. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.  אבל בזמן שחטא אדם הכל התקלקל, ונודע קלקולו באלו העשרה דורות שלו. 

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא  בוא וראה, בזמן שחטא החלה השכינה להסתלק והכל התקלקל. מה הסתלק? אלה סוד זה, נכלל בחיבור ב' הפסוקים, "יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ.   כאן כלול בראשי תיבות השם הקדוש הוי"ה ב"ה, אבל נבנה מחיבור שני פסוקים. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא.  מדוע? אלא כאן החל להעשות הפירוד, דהיינו כאן מתגלה השורש לאפשרות לתת לאדם יכולת לבחור וח"ו לחטוא, ומימלא יעשה מחטאו פירוד. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ  וסוד ההדבר "לעלם" כתוב בכתיב חסר, רוצה לומר סוד הפסוק "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם", (בראשית ג, כב), וזה סוד אותיות ו"ה שנעלמו, בגלל הסטרא אחרא, שעומדת להתחבר בהם בגלל חטאם שכתוב בהם, "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה לפיכך נשאר השם י"ה הרמוז בר"ת "י'יום ה'שישי" בפסוק אחד, ו-"ו'יכלו ה'שמים" בפסוק השני כדי שיוכלו ו"ה להעלם כדי שלא תהיה מהם יניקה אם יחטא האדם ולא יהיה ח"ו העלמות של כל שם הוי"ה ב"ה. וסוד הדבר, (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין.  קול ה' אלו ו"ה שהיו מסתלקים והולכים. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ  ובעבור הסלתקות ה-ו"ה נאמר לאדם, "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט),  אותיות א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י.   ו"ה הם בגימ' א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן.  וכנגד העלמותם, התחזקו י"א ארורים, שנתנו אחר כך בתורה, כדי לכפות את י"א בחינות הסטרא האחרא שהתגברו מהעלמות י"א בחינות של הקדושה. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא. והכל הסתלק והגיע הפגם לאותה כ"ה שנשארה מ-אי"כה שהיא השכינה להיות נודדת ממקומה בגלות.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם. אבל בוא וראה, עשרה דורות הם שהלך הקלקול שהעמיק, שכיון שחטא אדם והתקלקל, כל הדורות התקלקלו אחריו. עד שבא נוח להיתקן בו העולם, זה סוד זה "עשר אמירות" של "ויאמר אלהים" שנאמרו בימי הבריאה שהם סוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הכל בסוד אדם הראשון, וכנגדם מצד השם אלהי"ם שנתקלקל - קלקלו עשרה דורות. 

קישור לדף זוהר תניינא

 

תפילה רכ"ט: בזמן שלא נשאר כח בישראל לסבול יסורי הגלות, יהוה ית' מעורר תשובה בלבם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם", בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָּהּ הַנֶפֶשׁ נֶאֱמַר בָּה "כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ", עַד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כֹּחַ הִיא סוֹבֶלֶת וְאַתָּה כֵּן אָמַרְתָּ "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם". אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁמַּגַּעַת לְמַטָּה שֶׁעוֹד אֵין כֹּחַ לִסְבֹּל, הֲרֵי אֵין אַתָּה חָפֵץ בְּמוֹת הַמֵּת, שֶׁהֲרֵי יִחוּדְךָ כֵּן לֹא נִרְאָה, אֶלָּא שֶׁנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָה מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן, אוֹתָם שֶׁרְשׁוּמִים בְּסוֹד שֶׁלְךָ בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יו"ד ה"א וא"ו ה"א סוֹד אָדָ"ם, הֲרֵי אֵין לָהֶם לֵיאָבֵד מִן הָעוֹלָם אֶלָּא לַחֲזֹר לְגַבְּךָ אַחַר כָּל חֹשֶׁךְ וְכָל קִלְקוּל רַב, "וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם". אַתָּה תִּהְיֶה מְעוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ וּבְלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב "הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָֹה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה", וְיִוָּדַע יְקָרְךָ שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל. עֲשֵׂה לְמַעַן יִחוּדְךָ, שֶׁאַתָּה אֱמֶת וְשִׁמְךָ אֱמֶת, וְלַאֲמִתְּךָ אֲנַחְנוּ מְקַוִּים, מִתּוֹחַלְתֵּנוּ לֹא נֵבוֹשׁ, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה ר"ל: אורתיו ית' התגלו כפי הנחוץ למציאות התחתונים, וכפי מעשיהם מתרבים אורותיהם או מתמעטים. ובהיותם מתתקפים ומתיחדים ביחוד - אינם צריכים לבני האדם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה שׁוֹלֵט בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמְנַהֵג אוֹתָם לְפִי מַעֲשֵׂי הַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ בְּךָ רִבּוּי מִדּוֹת, אֶלָּא שַׂמְתָּ מִדּוֹת שֶׁלְּךָ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם, וּלְפִיכָךְ נִמְצָאִים אוֹרוֹת אֵלֶּה שֶׁמְּאִירִים מִמְּךָ וְקוֹרְאִים אוֹתָם בְּאֵלֶּה הַשֵּׁמוֹת: חֶסֶד גְּבוּרָה תִפְאֶרֶת שֶׁהֵם סוֹד הַגּוּף - זְרוֹעַ יָמִין, זְרוֹעַ שְׂמֹאל, גּוּף - לְהַרְאוֹת מִדּוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כְּגוֹן מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים. וּכְשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְגַלּוֹת יִחוּדְךָ עַל הַכֹּל הֲרֵי אוֹתָם הָאֵבָרִים שֶׁנִּתְחַלְּשׁוּ מִתַּקְּפִים בְּתָקְפְּךָ שֶׁאַתָּה אֵין בְּךָ חֻלְשָׁה וְלֹא רִבּוּי כְּלָל וּכְלָל, הַדָּא הוּא דִכְתִיב "לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה", אֵלֶּה הֵם אוֹתָם הָאֵבָרִים סוֹד עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁתְּלוּיִים בְּךָ וְאַתָּה מְנַהֵג אוֹתָם. וְלֹא נִקְרָאִים עַל שִׁמְךָ אֶלָּא לְפִי שֶׁאַתָּה מְנַהֵג אוֹתָם וְהֵם בְּסוֹד הַתַּחְתּוֹנִים. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְיַחֲדִים בְּיִחוּד, הַכֹּל נִתְקָן בִּזְמַן אֶחָד דִּכְתִיב "תָּעֹז יָדְךָ", שֶׁנִּקְרֵאתָ בְּשִׁמְךָ מִיָּד "תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ", שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לִבְנֵי אָדָם כְּלָל.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי לְיִחוּדְךָ אֲנַחְנוּ מְצַפִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ וְיִתַּקְּנוּ בּוֹ כָּל הָעוֹלָמוֹת, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.