Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תָּא חֲזֵי. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" (דניאל יב, ג) וְכוּ'. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" אִלֵּין אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא בְּסִתְרֵי רָזִין דְּאוֹרַיְתָא אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדִין רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן. וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא. וְאִלֵּין אִנּוּן מַשְׂכִּילִים דְּאִנּוּן מַשְׂכִּילִים בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן תָּדִיר. וְהָא אוֹקִימְנָא דְּלֵית דַּרְגָּא כְּדַרְגָּא דִּידְהוּ.
בְּגִין כָּךְ כָּל אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, אִקְּרוּן מַשְׂכִּילִים מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא מִסְתַּכְּלָאָן בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. אֵין סוֹף אִתְפְּשַׁט נְהִירוּ סָתִים דְּלָא יְדִיעַ, וְהַאי דְּנָפְקָא מֵאֵין סוֹף קַיְּמָא לְקַיְּמָא.

תָּא חֲזֵי. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" (דניאל יב, ג) וְכוּ'. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" אִלֵּין אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא בְּסִתְרֵי רָזִין דְּאוֹרַיְתָא אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדִין רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן. וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא. אלו הם המסתכלים בסודות התורה, בסתרי סודות התורה. אלו הצדיקים העושים רצון אדונם, ומשתדלים לעסוק בתורה יום ולילה.

וְאִלֵּין אִנּוּן מַשְׂכִּילִים דְּאִנּוּן מַשְׂכִּילִים בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן תָּדִיר. וְהָא אוֹקִימְנָא דְּלֵית דַּרְגָּא כְּדַרְגָּא דִּידְהוּ. אלו הן המשכילים שהם מסתכלים בתמידות ברצון אדונם. וכבר העמדנו שאין מדרגה כמו המדרגה שלהם.

בְּגִין כָּךְ כָּל אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, אִקְּרוּן מַשְׂכִּילִים מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא מִסְתַּכְּלָאָן בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. לפיכך, כל אלו שמשתדלים בתורה ונקראים משכילים, מסתכלים בחכמת התורה, מסתכלים בסוד החכמה העליונה. אֵין סוֹף אִתְפְּשַׁט נְהִירוּ סָתִים דְּלָא יְדִיעַ, וְהַאי דְּנָפְקָא מֵאֵין סוֹף קַיְּמָא לְקַיְּמָא. אין סוף מפשט אור נסתר שלא ידוע, וזה יוצא מאין סוף לקיים הכל על קיומו.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. דְּהָא עַד (דף ע' עמוד ב')  לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) רָזָא דָּא הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט).

 בְּגִין דָּא "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ' דְּהָא כַּמָּה דְּאִזְדַּמְּנוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין, הָכִי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא. וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט) דְּהָא כְּדֵין חֻמּוֹ חֵילֵיהּ וַדַּאי, לְאַמְשְׁכָא מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וּבְגִין דָּא "לְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

> גילוי הטעמים והנקודות על גבי האותיות.

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. הם הטעמים והנקודות, יזהירו, בשעה שמתגלים בהקריאה בתורה, ע"י הקורא, שכן אין בתורה טעמים ונקודות, ומתגלים ע"י הקריאה, ונתקנים בה. דְּהָא עַד  (דף ע' עמוד ב')  לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. שהרי, עד שלא יורד גילויים למטה על אותיות ספר התורה, הם נעלמים, וכאשר הם יורדים על ידי הקריאה מתגלה אורם על האותיות. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. לכן רמוז לשון יזהירו על האותיות בכח הקריאה, יזהירו כזוהר הרקיע הפרוש על גבי האותיות דווקא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. שהרי בתוך אותו הזוהר של אור התורה נראים האורות האלה של הנקודים והטעמים ושולטים על האותיות.

> משה המשיך את גילוי הטעמים והנקודות על התורה מלמעלה, וקרב את ישראל מלמטה.

וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. ובזמן שנתנה התורה לישראל על הר סיני, מצד קב"ה ושכינתא / זו"ן ניתנה, אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. אבל שם נתנו גם הטעמים והנקודות מצד אבא ואימא, כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) משה ידבר מצד זו"ן האלהים מצד אימא ואבא הגנוז בתוכה, יעננו בסוד ה"קול" סוד המשכת האורות הבינה לז"א / תפארת סוד התורה. רָזָא דָּא וזה סוד "הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" משה בסוד המשכילים, המקבל את הזוהר העליון וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. ומשה היה מדבר דבריו באלה הטעמים והניקודות, כדי להמשיך את גילויים בתורה מלמעלה למטה, וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. וכך היו נמשכים, ונכללים באותו קול שהוא זוהר הרקיע, התורה ודאי. בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) בקולו של משה

> גילוי דרגת כוחו של משה

בְּגִין דָּא ולכן גם נאמר "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ' כשם שמשה הוריד אורות מלמעלה למטה, כך קירב את ישראל אליהם מלמטה למעלה, דְּהָא כַּמָּה דְּאִזְדַּמְּנוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין, הָכִי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא. שהרי, כמו שנזדמנו המדרגות העליונות מאבא ואימא לתקן בכמה תיקונים, כך ישראל למטה נזדמנו כנגדם, וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט) דְּהָא כְּדֵין חֻמּוֹ חֵילֵיהּ וַדַּאי, לְאַמְשְׁכָא מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים מֵעֵילָּא לְתַתָּא. ואז ראו כולם את כוחו של משה, להמשיך הדברים בתיקון שלם מלמעלה למטה. וּבְגִין דָּא "לְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" שהוא המורא שנמשכה מכח הכרת גדולת משה, דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי שהלך וגדל ודאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

תפילה רצ"ג: בעבור שניטל המטה, נעשתה תורה פסקי פסקי, והמטה נהפך לנחש. עתה הגיע הזמן להחזיר המטה ולהפוך הנחש למטה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי מַטֶּה שֶׁנִּטַּל - שֶׁבּוֹ הָיוּ מִצְטָרְפִים אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנִים וָתַחְתּוֹנִים שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְזֶה מט"ט שֶׁבּוֹ נַעֲשָׂה מִשְׁכָּן, בּוֹ הֶעֱמִידוּהָ "יוֹדֵע הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת", וּכְתִיב, "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאוֹתוֹת", וַהֲרֵי זֶה נִטַּל בַּעֲבוּר שֶׁהִכָּה בּוֹ, וּבַעֲבוּר כָּךְ נִטְּלָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עַד זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל", שֶׁלֹּא מוֹצִיאִים אוֹתָהּ אֶלָּא פִּסְקֵי פִּסְקֵי, כְּגוֹן טִפִּין טִפִּין שֶׁיּוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ הַסֶּלַע. שֶׁהֲרֵי מַטֶּה עוֹמֵד בְּיִחוּד וְזֶה וא"ו, אֶחָ"ד אוֹת אֱמֶת, וְנֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ שֶׁהוּא שֶׁקֶר, אֵל אַחֵר, וּבַעֲבוּרוֹ נִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת עַד עַתָּה. הֲרֵי הַזְּמַן נִשְׁלַם וְתוֹרָה כְּבָר נִשְׁכְּחָה - יֵשׁ לְךָ לְהַחֲזִיר לָנוּ מַטֶּה זֶה בַּיִּחוּד שֶׁלְּךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְפָנֶיךָ, וּמִיָּד יֵאָמֵר בּוֹ "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ", "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמוּנִי", יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה רצ"ד: כשם שאנו מקימים את השכינה עלינו מעני, כן נקים לה מעושר בהגלות יחודו ית' וישוב רש להיות ראש.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי תּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁכִינָה, "יִרְאַת יְהוָֹה טְהוֹרָה", שֶׁכֵּן נִכְלְלָה בְּיִשְׂרָאֵל לְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ", שֶׁהֲרֵי מִצַּד זֶה תּוּשִׁיָּה שֶׁמַּתֶּשֶׁת כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם, "אֵשׁ דָּת" וַדַּאי, זֶה אֵשׁ שֶׁיִּשְׂרֹף לְאוֹתוֹ עֵשָׂו וּכְתִיב, "רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ", וּכְמוֹ שֶׁמְּקַיְּמִים לָהּ מֵעוֹנִי כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק יִחוּדְךָ מֵאוֹתוֹ הָרֹאשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה רָשׁ, כֵּן נְקַיֵּם לָהּ מֵעוֹשֶׁר, בְּגִלּוּי יִחוּדְךָ שֶׁיַּחֲזֹר רֹאשׁ, מִיָּד "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ, "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה", יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.