תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
- מקור
- פירוש
(דף קיט ע"א) "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ" (בראשית ד, יז), כָּל אִלֵּין תּוֹלָדִין מָנְעִין לֵיהּ לְאַתְרָעָא בְהוֹן, וְאִינוּן חֲנוֹךְ וְעִירָד וּמְחוּיָאֵל וּמְתוּשָׁאֵל וְלֶמֶךְ. וְלֶמֶךְ נָטִיל תְּרֵי נְשִׁין עָדָה וְצִלָּה, עָדָה חֲנוֹךְ לְטָב "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו). צִלָּה חִנּוּכָא דְבִישׁ, וְדָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת דִּמְחַנֵּךְ לְבַר נַשׁ בְּחִנּוּכִין בִּישִׁין. עִירָד לְבָתַר אַעִיל רְעָדָה בְּבַר נַשׁ בְּאֵבָרִין דִּילֵיהּ, וּלְבָתַר דְּאַפִּיל לְבַר נַשׁ בְּחוֹבִין, אַלְשִׁין עֲלֵיהּ וְאַחֲזֵי לְאֵ"ל כָּל מַה דְּעָבִיד, וְדָא אִיהוּ מְחוּיָאֵל מְחַוִּי אֵ"ל, וּלְבָתַר נָחִית וַתָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְדָא אִיהוּ מְתוּשָׁאֵל דְּתַמָּן מָוֶת שְׁאֹל, וְאֵין מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּת, וּלְבָתַר אַמְלִיךְ עֲלֵיהּ וְדָא אִיהוּ לֶמֶךְ אִתְהַפַּךְ עֲלֵיהּ לְמֶלֶךְ, וּתְרֵין נְשִׁין דִּילֵיהּ חַד עָדָה דְמֵעִיד עַל חוֹבוֹי דְבַר נַשׁ, וְתִנְיָינָא צִלָּה דְאָזִיל עֲלֵיהּ כְּצֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ" (איוב ח, ט), וּכְתִיב "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תהלים קמד, ד).
וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, בָּתַר דְּקָטִיל לֵיהּ בַּעֲנִיּוּתָא, וְשָׁלְטִין עֲלֵיהּ עָדָה וְצִלָּה. יָבָל, כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיהו נא, ו), וְיָבָל אִיהוּ "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית ד, כ), דְכַנִּישׁ מָמוֹנָא, וּלְבָתַר אִתְּמַר בֵּיהּ לֹא יוֹעִיל הוֹן, וְהָא אִתְּמַר דְּשַׁלִּיט עֲלֵיהּ עֲנִיּוּתָא דְאִיהוּ מָוֶת, וְלֵית עֲנִיּוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּעֲנִיּוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית מָוֶת כְּאִינוּן דְּעָבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרִיאוּ מֵתִים, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא שׁוּבוֹ "וִחְיוּ" (יחזקאל יח, לב). וַאֲחִי יָבָל "הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב", (בראשית ד, כא) הַמְנַגְּנִין בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִין, וּבַר נַשׁ דְּחָדֵי בְּהוּ וְאִשְׁתַּדַּל בְּהַבְלֵי עָלְמָא, עֲלֵיהּ אָמַר קֹהֶלֶת "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ" (קהלת יא, ט) וְכוּ', וּלְבָתַר מָה אָמַר לֵיהּ? "וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת יא, ט), דַּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, זִמְרָא בְּבֵיתָא חָרְבָּא בְּבֵיתָא, אֶלָּא "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, מ), כְּגַוְונָא דְאִתְּמַר "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהֹוָה" (מלכים ב' ג, טו).
"וְצִלָּה גַם הִיא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד, כב), דָּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ 'אִם יִצְרָךְ מִתְגַּבֵּר עֲלָךְ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ' וְכוּ', "וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָ"ה" (בראשית ד, כב) דָא אִימָּן שֶׁל שֵׁדִים, וְלֶמֶךְ בְּשַׁעְתָּא דְשַׁלִּיט עַל בַּר נַשׁ וְאִיהִי בֵּיהּ תַּקִּיף כְּאַבְנָא וּכְפַרְזְלָא, וְלָא עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְעָבִיד בֵּיהּ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" (בראשית ד, כג), בְּהַהוּא זִמְנָא עָתִיד לְנַטְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמָא מִתַּרְוַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד, כד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח).
וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁ"ת, סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וַעֲלֵיהּ אָמַר אִיּוֹב "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), מַאי חָכְמָה דָא דְחָסֵר מִנֵּיהּ י'? דְּבָהּ הֲוָה שִׁית, דְּאִיהוּ בָרָא שִׁית, וְאִיהוּ רֵאשִׁית, וַהֲוָה אִתְּמַר בֵּיהּ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ שֵׁת בַּאֲתַר דְּהֶבֶל, וּבְגִין דְּחָסֵר מִנֵּיהּ י' אִתְקְרִי אַחֵר, בְּגִין דְּכַד חָב אָדָם פָּרַח מִנֵּיהּ י', וְעָבַד שֵׁת בְּלָא י' דְּאִיהִי חָכְמָה.
וּבְגִין דָּא שֵׁירוּתָא הֲוָה מִן ח', דְּאִינוּן ח' יוֹמִין דִּבְּרִית מִילָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), וּמִתַּמָּן עָבְרוּ בְּרִית מִילָה, וְאַעֲבָרוּ מִנֵּיהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה לְמַעְלָה בְּד' וְלָא בְּח', דְּשֵׁירוּתָא דְח' אִיהִי בִּינָה "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אָז הוּחַל" (בראשית ד, כו). וְעוֹד "אָז הוּחַל" לִישָׁנָא דִצְלוֹתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה" (ישעיהו נח, ט), דָּא הוּא נְטוּרָא טָבָא, דְּאַף עַל גַּב דְּהֶבֶל קָטִיל לֵיהּ קַיִן, דְּמִנֵּיהּ הֲוָה נָפִיק מָאן דְּנוֹקִים לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), רוֹעֵה נוֹקִים לְרוֹעֶה, וּלְבָתַר "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה" (צפניה ג, ט).
(דף קיט ע"ב) אֲבָל כַּד עֲמָלֵק דְּאִינוּן בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם עֵרֶב רַב מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט), דְּלָא אִשְׁתָּאַר מִנְּהוֹן שָׂרִיד, דְּאִלֵּין אִינוּן עִרְבוּבְיָא מִכָּל אוּמִין וַאֲפִילוּ מִקַּיִן, וּמִיָּד דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו).
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
(דף קיט ע"א) "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ" (בראשית ד, יז), וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֵד אֶת חֲנוֹךְ. כָּל אִלֵּין תּוֹלָדִין מָנְעִין לֵיהּ לְאַתְרָעָא בְהוֹן, וְאִינוּן חֲנוֹךְ וְעִירָד וּמְחוּיָאֵל וּמְתוּשָׁאֵל וְלֶמֶךְ כָּל אֵלּוּ הַתּוֹלָדוֹת מוֹנְעִים אוֹתוֹ לְהִתְרַצּוֹת בָּהֶם, וְהֵם חֲנוֹךְ וְעִירָד וּמְחוּיָאֵל וּמְתוּשָׁאֵל וְלֶמֶךְ, וְלֶמֶךְ נָטִיל תְּרֵי נְשִׁין עָדָה וְצִלָּה, עָדָה חֲנוֹךְ לְטָב "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו). צִלָּה חִנּוּכָא דְבִישׁ, וְלֶמֶךְ נָטַל שְׁתֵּי נָשִׁים, עָדָה וְצִלָּה, עָדָה – חִנּוּךְ לְטוֹב, חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, צִלָּה – חִנּוּךְ שֶׁל רַע, וְדָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת דִּמְחַנֵּךְ לְבַר נַשׁ בְּחִנּוּכִין בִּישִׁין וְזֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁמְּחַנֵּךְ אֶת הָאָדָם בְּחִנּוּכִים רָעִים. עִירָד לְבָתַר אַעִיל רְעָדָה בְּבַר נַשׁ בְּאֵבָרִין דִּילֵיהּ, וּלְבָתַר דְּאַפִּיל לְבַר נַשׁ בְּחוֹבִין, אַלְשִׁין עֲלֵיהּ וְאַחֲזֵי לְאֵ"ל כָּל מַה דְּעָבִיד, עִירָד לְאַחַר מִכֵּן הִכְנִיס רְעָדָה בָאָדָם בְּאֵיבָרָיו, וְאַחַר שֶׁמַּפִּיל אֶת הָאָדָם לַחֲטָאִים, מַלְשִׁין עָלָיו וּמַרְאֶה לָאֵ"ל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְדָא אִיהוּ מְחוּיָאֵל מְחַוִּי אֵ"ל, וּלְבָתַר נָחִית וַתָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְדָא אִיהוּ מְתוּשָׁאֵל דְּתַמָּן מָוֶת שְׁאֹל, וְזֶהוּ מְחוּיָאֵל – מַרְאֵה אֵ"ל, וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד וּמַתִּישׁ כֹּחוֹ וְהוֹרֵג אוֹתוֹ, וְזֶהוּ מְתוּשָׁאֵל, שֶׁשָּׁם מָוֶת שְׁאֹל, וְאֵין מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּת, וְאֵין מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּת, וּלְבָתַר אַמְלִיךְ עֲלֵיהּ וְדָא אִיהוּ לֶמֶךְ אִתְהַפַּךְ עֲלֵיהּ לְמֶלֶךְ, וְאַחַר מוֹלֵךְ עָלָיו, וְזֶהוּ לֶמֶךְ, שֶׁמִּתְהַפֵּךְ עָלָיו לְמֶלֶךְ, וּתְרֵין נְשִׁין דִּילֵיהּ חַד עָדָה דְמֵעִיד עַל חוֹבוֹי דְבַר נַשׁ, וְתִנְיָינָא צִלָּה דְאָזִיל עֲלֵיהּ כְּצֵל, וּשְׁתֵּי נְשׁוֹתָיו, אַחַת עָדָה, שֶׁמֵּעִיד עַל חֲטָאֵי הָאָדָם, וְהַשְּׁנִיָּה צִלָּה, שֶׁהוֹלֵךְ עָלָיו כְּצֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ" (איוב ח, ט), וּכְתִיב "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תהלים קמד, ד). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ, וְכָתוּב יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.
וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, בָּתַר דְּקָטִיל לֵיהּ בַּעֲנִיּוּתָא, וְשָׁלְטִין עֲלֵיהּ עָדָה וְצִלָּה וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, אַחַר שֶׁהוֹרֵג אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת וְשׁוֹלְטִים עָלָיו עָדָה וְצִלָּה, יָבָל, כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיהו נא, ו), יָבָל, כְּמוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְיָבָל אִיהוּ "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית ד, כ), דְכַנִּישׁ מָמוֹנָא, וּלְבָתַר אִתְּמַר בֵּיהּ לֹא יוֹעִיל הוֹן, וְיָבָל הוּא אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה, שֶׁכִּנֵּס מָמוֹן, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ לֹא יוֹעִיל הוֹן, וְהָא אִתְּמַר דְּשַׁלִּיט עֲלֵיהּ עֲנִיּוּתָא דְאִיהוּ מָוֶת, וְלֵית עֲנִיּוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּעֲנִיּוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עָלָיו עֲנִיּוּת שֶׁהוּא מָוֶת, וְאֵין עֲנִיּוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּעֲנִיּוּת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלֵית מָוֶת כְּאִינוּן דְּעָבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרִיאוּ מֵתִים, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וְאֵין מָוֶת כְּמוֹ אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרְאוּ מֵתִים, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא שׁוּבוֹ "וִחְיוּ" (יחזקאל יח, לב). וַאֲחִי יָבָל "הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב", (בראשית ד, כא) הַמְנַגְּנִין בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִין, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר הַכָּתוּב שׁוּבוּ וִחְיוּ, וַאֲחִי יָבָל הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב, שֶׁמְּנַגְּנִים בּוֹ בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִים,
וּבַר נַשׁ דְּחָדֵי בְּהוּ וְאִשְׁתַּדַּל בְּהַבְלֵי עָלְמָא, עֲלֵיהּ אָמַר קֹהֶלֶת "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ" (קהלת יא, ט) וְכוּ', וְהָאָדָם שֶׁשָּׂמֵחַ בָּהֶם וּמִתְעַסֵּק בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, עָלָיו אָמַר קֹהֶלֶת שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וְכוּ', וּלְבָתַר מָה אָמַר לֵיהּ? וְאַחַר כָּךְ מָה אוֹמֵר לוֹ? "וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת יא, ט), דַּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, זִמְרָא בְּבֵיתָא חָרְבָּא בְּבֵיתָא, וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִי"ם בַּמִּשְׁפָּט, שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, זֶמֶר בַּבַּיִת – חֶרֶב בַּבַּיִת, אֶלָּא "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, מ), כְּגַוְונָא דְאִתְּמַר "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהֹוָה" (מלכים ב' ג, טו) אֶלָּא וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם, כְּמוֹ (שֶׁדָּוִד) שֶׁנֶּאֱמַר (בּוֹ) וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יהו"ה.
"וְצִלָּה גַם הִיא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד, כב), דָּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ 'אִם יִצְרָךְ מִתְגַּבֵּר עֲלָךְ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ' וְכוּ', וְצִלָּה גַם הִיא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אִם יִצְרְךָ מִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. "וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָ"ה" (בראשית ד, כב) דָא אִימָּן שֶׁל שֵׁדִים, וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, זוֹ אֵם הַשֵּׁדִים, וְלֶמֶךְ בְּשַׁעְתָּא דְשַׁלִּיט עַל בַּר נַשׁ וְאִיהִי בֵּיהּ תַּקִּיף כְּאַבְנָא וּכְפַרְזְלָא, וְלָא עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְעָבִיד בֵּיהּ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" (בראשית ד, כג), וְלֶמֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הָאָדָם וּמַחֲזִיק בּוֹ כְּאֶבֶן וּכְבַרְזֶל וְלֹא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שׁוֹלֵט עָלָיו וְהוֹרֵג אוֹתוֹ, וְעוֹשֶׂה בּוֹ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. בְּהַהוּא זִמְנָא עָתִיד לְנַטְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמָא מִתַּרְוַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד, כד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח), בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד לִטֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁנֵיהֶם נְקָמָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי שִׁבְעָתַיִם יוּקַם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁ"ת, וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁ"ת, סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וַעֲלֵיהּ אָמַר אִיּוֹב "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), הַסִּיּוּם שֶׁל אַלְפָא בֵּיתָא, וְעָלָיו אָמַר אִיּוֹב מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה,מַאי חָכְמָה דָא דְחָסֵר מִנֵּיהּ י'? דְּבָהּ הֲוָה שִׁית, דְּאִיהוּ בָרָא שִׁית, וְאִיהוּ רֵאשִׁית, מָה הַחָכְמָה? זוֹ שֶׁחָסֵר מִמֶּנָּה י', שֶׁבָּהּ הָיָה שִׁית, שֶׁהוּא בָּרָא שִׁית וְהוּא רֵאשִׁית, וַהֲוָה אִתְּמַר בֵּיהּ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ שֵׁת בַּאֲתַר דְּהֶבֶל, וְהָיָה נֶאֱמַר בּוֹ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ שֵׁת בִּמְקוֹם הֶבֶל, וּבְגִין דְּחָסֵר מִנֵּיהּ י' אִתְקְרִי אַחֵר, וּמִשּׁוּם שֶׁחָסַר מִמֶּנּוּ י' נִקְרָא אַחֵר, בְּגִין דְּכַד חָב אָדָם פָּרַח מִנֵּיהּ י', וְעָבַד שֵׁת בְּלָא י' דְּאִיהִי חָכְמָה מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר חָטָא אָדָם פָּרְחָה מִמֶּנּוּ י', וְעָשָׂה אֶת שֵׁת בְּלִי י', שֶׁהִיא חָכְמָה,
וּבְגִין דָּא שֵׁירוּתָא הֲוָה מִן ח', דְּאִינוּן ח' יוֹמִין דִּבְּרִית מִילָה, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵאשִׁית הָיְתָה מִן ח', שֶׁהֵם שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁל בְּרִית מִילָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), וּמִתַּמָּן עָבְרוּ בְּרִית מִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה, וּמִשָּׁם עָבְרוּ בְּרִית מִילָה, וְאַעֲבָרוּ מִנֵּיהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה לְמַעְלָה בְּד' וְלָא בְּח', דְּשֵׁירוּתָא דְח' אִיהִי בִּינָה "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), וְהֶעֱבִירוּ מִמֶּנּוּ עָרְלָה וּפְרִיעָה לְמַעְלָה בַּד' וְלֹא בַּח', שֶׁהָרֵאשִׁית שֶׁל ח' הִיא בִינָה, לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אָז הוּחַל" (בראשית ד, כו) וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר אָז הוּחַל. וְעוֹד "אָז הוּחַל" לִישָׁנָא דִצְלוֹתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה" (ישעיהו נח, ט), דָּא הוּא נְטוּרָא טָבָא, וְעוֹד, אָז הוּחַל לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אָז תִּקְרָא וַיהו"ה יַעֲנֶה, זוֹהִי שְׁמִירָה טוֹבָה, דְּאַף עַל גַּב דְּהֶבֶל קָטִיל לֵיהּ קַיִן, דְּמִנֵּיהּ הֲוָה נָפִיק מָאן דְּנוֹקִים לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהֶבֶל הֲרָגוֹ קַיִן, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה יוֹצֵא מִי שֶׁיִּנְקוֹם בִּשְׁבִילוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, רוֹעֵה נוֹקִים לְרוֹעֶה, וּלְבָתַר "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה" (צפניה ג, ט) רוֹעֶה יִנְקוֹם לְרוֹעֶה, וְאַחַר כָּךְ אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהו"ה,
(דף קיט ע"ב) אֲבָל כַּד עֲמָלֵק דְּאִינוּן בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם עֵרֶב רַב מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט), דְּלָא אִשְׁתָּאַר מִנְּהוֹן שָׂרִיד, אֲבָל כְּשֶׁעֲמָלֵק, שֶׁהֵם בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, עֵרֶב רַב הַמְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶם שָׂרִיד, דְּאִלֵּין אִינוּן עִרְבוּבְיָא מִכָּל אוּמִין וַאֲפִילוּ מִקַּיִן, וּמִיָּד דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו) שֶׁאֵלּוּ הֵם עִרְבּוּבְיָה מִכָּל הָאֻמּוֹת וַאֲפִלּוּ מִקַּיִן, וּמִיָּד כְּשֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם, אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
- מקור
- פירוש
תָּא חֲזֵי, הָשַׁתָּא חִיבּוּרָא עִלָּאָה בִּטְמִירוּ אִזְדַּמַּן, בְּגִין דְּלָאו לְאִסְתַּכְּלָא תָּמָן מְסָאֲבָא. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא כֹּלָּא יִתְתְּקַן בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, וְלֵית דְּחִילוּ מִכֹּלָּא. כְּדֵין "גִּלָּה צִדְקָתוֹ" (תהלים צח, ב) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (תהלים צח, ג). דָּא רָזָא, "זָכַר חַסְדּוֹ", חֶסֶד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ בְּגָלוּתָא "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" (איכה ב, ג). וְכָל חֶסֶד דָּא דְּאִתְגָּרַע מִינַּיְיהוּ בְּגָלוּתָא, כֹּלָּא יִתְהַדָּר לְהוּ כְּחַד בְּפוּרְקָנָא. וְעוֹד, "וֶאֶמוּנָתוֹ", רָזָא דָּא "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו, ה). דִּבְגָלוּתָא כַּמָּה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין זְרָעִין (דף צט' עמוד ב') יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא חַקְלָא עִלָּאָה וְלָא אִתְגַּלְיָין בְּגִין גָּלוּתָא. אִי תֵּימָא דְּאִתְאֲבִידוּ? חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטַר לְהוּ לְעֵילָא וְכֻלְהוֹ יִצְמְחוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי וְיִקְצֹרוּן לְהוּ. דִּכְתִיב בְּהוּ "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא, יא). כְּדֵין וֶאֶמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
בְּהַהוּא זִמְנָא "רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהלים צח, ג). הָכָא רָזָא עִלָּאָה, דְּכַמָּה אִינוּן בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת דְּבְחוּץ לָאָרֶץ, דְּתָמָן אַתְקִינוּ יִשְׂרָאֵל כַּמָּה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ" (זכריה ט, ז) וְאוּקְמוּהָ. וּמַאי דִּבְקַדְמִיתָא אַרְעָא קַדִּישָׁא לְחוּד הֲוַת מִנַּהֲרָא בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין יִתְתַּקְּנוּן בְּגִילּוּיָא שְׁלִים, וּמִתַּמָּן יִתְגַּלּוּן בְּאִינוּן אֲתָרִין דְּתָמָן אִתְעֲבִידוּ. וּכְדֵין נְהִירוּ דִּקְדֻשָּׁתָא יָנְהִיר בְּהוּ אַף עַל גַּב דְּאִינוּן לְבַר, וּבְדָא יִתְתְּקַן כָּל עָלְמָא בְּגִין כָּךְ "רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהלים צח, ג) וַדַּאי. דִּבְכָל סְטַר עָלְמָא אִתְגַּלִיאַת, בְּגִילּוּיָא דִּנְהוֹרָא דְּאִתְפְּשַׁט תָּמָן כַּמָּה דְּאִתְּמָר. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל:
> התיקונים שנעשו בגלות לא נאבדים אלא נשמרים לעתיד לבוא, סוד ברינה יקצורו
תָּא חֲזֵי, הָשַׁתָּא חִיבּוּרָא עִלָּאָה בִּטְמִירוּ אִזְדַּמַּן, בְּגִין דְּלָאו לְאִסְתַּכְּלָא תָּמָן מְסָאֲבָא. בוא וראה, בזמן הזה מזדמן החיבור העליון של קב"ה ושכינתא / זו"ן בהעלם, כדי שלא יתסכלו שם אלה הטמאים, יזונו עיניהם וינקו מהשפע, אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא כֹּלָּא יִתְתְּקַן בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, וְלֵית דְּחִילוּ מִכֹּלָּא. אבל בזמן הגאולה, הכל יתוקן בתיקון שלם, ואין שום פחד מכלום. ואז כְּדֵין "גִּלָּה צִדְקָתוֹ" (תהלים צח, ב) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (תהלים צח, ג). דָּא רָזָא, זה סוד "זָכַר חַסְדּוֹ", חֶסֶד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ בְּגָלוּתָא חסד שנאמר בו בגלות "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" (איכה ב, ג). וְכָל חֶסֶד דָּא דְּאִתְגָּרַע מִינַּיְיהוּ בְּגָלוּתָא, כֹּלָּא יִתְהַדָּר לְהוּ כְּחַד בְּפוּרְקָנָא. וכל החסד הזה שנחסר מהם בגלות, הכל יחזור להם כאחד בגאולה. וְעוֹד, "וֶאֶמוּנָתוֹ", רָזָא דָּא זה סוד "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו, ה). דִּבְגָלוּתָא כַּמָּה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין זְרָעִין (דף צט' עמוד ב') יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא חַקְלָא עִלָּאָה וְלָא אִתְגַּלְיָין בְּגִין גָּלוּתָא. שבגלות, כמה תיקונים עליונים זורעים ישראל בשדה העליון שהיא השכינה, ולא מתגלים בגלל הגלות. אִי תֵּימָא דְּאִתְאֲבִידוּ? אם תתמה שמה נאבדו? חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטַר לְהוּ לְעֵילָא וְכֻלְהוֹ יִצְמְחוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי וְיִקְצֹרוּן לְהוּ. חס ושלום, אלא הקב"ה שומר אותם למעלה, וכולם יצמחו לעתיד לבוא, וישראל יקצרו אותם. שכתוב דִּכְתִיב בְּהוּ "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא, יא). כְּדֵין ואז "וֶאֶמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל".
> התיקונים שנעשים בחוץ לארץ נשמרים ועליהם תאיר הארת הגאולה מא"י ומהם לכל העולם
בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהלים צח, ג). הָכָא רָזָא עִלָּאָה, כאן סוד עליון, דְּכַמָּה אִינוּן שכמה הם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת דְּבְחוּץ לָאָרֶץ, דְּתָמָן אַתְקִינוּ יִשְׂרָאֵל כַּמָּה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין. שבהם תיקנו ישראל כמה תיקונים עליונים, ונאמר בהם וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ" (זכריה ט, ז) וְאוּקְמוּהָ וזה נתבאר. וּמַאי דִּבְקַדְמִיתָא אַרְעָא קַדִּישָׁא לְחוּד הֲוַת מִנַּהֲרָא בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, ומה שבתחילה היתה הארץ הקדושה מאירה מהאור העליון, בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין יִתְתַּקְּנוּן בְּגִילּוּיָא שְׁלִים, וּמִתַּמָּן יִתְגַּלּוּן בְּאִינוּן אֲתָרִין דְּתָמָן אִתְעֲבִידוּ. בזמן הגאולה, כל התיקונים יתקונו בגילוי שלם, ומשם יתגלו באלו המקומות ששם נעשו. וּכְדֵין נְהִירוּ דִּקְדֻשָּׁתָא יָנְהִיר בְּהוּ אַף עַל גַּב דְּאִינוּן לְבַר, ואז אור הקדושה יאיר בהם, אף על גב שהם מחוץ לארץ הקדושה, וּבְדָא יִתְתְּקַן כָּל עָלְמָא בְּגִין כָּךְ ובזה יתוקן כל העולם, לכן "רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהלים צח, ג) וַדַּאי. דִּבְכָל סְטַר עָלְמָא אִתְגַּלִיאַת, בְּגִילּוּיָא דִּנְהוֹרָא דְּאִתְפְּשַׁט תָּמָן כַּמָּה דְּאִתְּמָר. שתתגלה ישועת אלהינו בכל מקום בעולם, בגילוי האור שיתפשט שם כמו שנאמר. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל: אשרי חלקם של ישראל.
תפילה תס"ז מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה תס"ז: מעשה הקטרת מקשר את ישראל המתוקים מדבש ונופת צופים בה' יתב'. ותפילתנו שיגלה יחוד מצד מידת ארך אפיים שבא"א, ויגאל לשכינה וישראל.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. רַפֵּא אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ הֶהָרוּס, וְזֶה שְׁכִינָה שֶׁהִיא מִזְבַּח הָעוֹלָה, לְהַעֲלוֹת שָׁם נֶפֶשׁ דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ", וְהִיא מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְהַעֲלוֹת שָׁם כַּמָּה תִּקּוּנִים מְתוּקִים שֶׁעוֹלִים בַּיִּחוּד מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּם, "וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים", וְזֶה סַמִּי"ם – קְטֹרֶת סַמִּי"ם דַּקָּה, בְּאי"ק בְּכ"ר – מתק"ו, וְכֵן נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה". אֲבָל לְפִי שֶׁמִּזְבֵּחַ זֶה אֵינוֹ בָּנוּי, הֲרֵי תִּקּוּנִים אֵלֶּה אֵינָם עוֹלִים לְגַבָּךְ, עַד שֶׁתְּעוֹרֵר יִחוּד שֶׁלְּךָ לְהַחֲזִיר ע' שֵׁמוֹת, שֶׁהֵם בִּנְיָן שֶׁל מִזְבֵּחַ וְתִקּוּנָיו, וְזֶה שְׁמַ"ע – ש"ם ע', "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד", מִצַּד אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ" – אֶרֶךְ אַפַּיִם וַדַּאי, וּמִיָּד תִּקּוּנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ מִתְקָרְבִים לְפָנֶיךָ, וְתִגְאַל בָּהֶם שְׁכִינָה וְיִשְׂרָאֵל.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, בְּיִחוּדְךָ תִּרְפָּא מִזְבְּחוֹתֶיךָ, וַעֲבוֹדָתֵנוּ תַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.