תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
תקונא שבעין
"בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) בָּרָא שִׁית, וְדָא מטטרו"ן, אוֹת בַּצָּבָא דִילֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר "וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד, טו) לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ, וּמַה דַּהֲוָה אָזִיל נָע וָנָד בְּגִלְגּוּלָא, אִתְעֲבִיד נוֹד, מִיָּד "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז), וְדָא אוֹת דִּבְּרִית מִילָה דְקַנְיֵיהּ עֲלֵיהּ בַּאֲחוּהָ בְּגִין דְּנוֹלַד מָהוּל, וּבְאָן אֲתַר זָכֵי לֵיהּ? בְּקֵנִי, בְּגִין דְּחָזַר תַּמָּן בִּתְיוּבְתָּא, וְנָפְקוּ בְּנוֹי מִינֵיהּ דְּעָאלוּ לְגַן עֵדֶן, וּבְגִין דָּא "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז).
לְבָתַר עָבִיד תּוֹלָדִין מִסִּטְרָא דְרָע, וְאִתְפַּשְׁטוּ בְגִלְגּוּלִין בְּעָלְמָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ" (בראשית ד, יז), חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דְקַיִן, וְדָא יֵצֶר הָרָע חִנּוּכָא לְבִישׁ, וְאִית חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דֶאֱנוֹשׁ, דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטּוֹב חִנּוּכָא לְטָב, וְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה, כד), וְדָא חֲנוֹךְ דְּאִתְהַפַּךְ בִּשְׂרֵיהּ לְלַפִּיד אֵשׁ.
וּתְלָתָא אִינוּן אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, אֱנוֹשׁ דְּמִתַּמָּן אִתְיַחֲסוּ כָּל דָּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), מִתַּמָּן נִתְפַּשְׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלִין דְּצַדִּיקַיָּיא, חֲנוֹךְ דִּנְפַק מֵאֱנוֹשׁ אִיהוּ מטטרו"ן דְּנֶהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וְאִיהוּ נוריא"ל, וְעַל תַּרְוַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד), רָצוֹא דָא נוריא"ל, וָשׁוֹב דָּא מטטרו"ן, הָכִי סָלְקִין בְּחוּשְׁבָּן, "כְּמַרְאֵ"ה הַבָּזָק" (יחזקאל א, יד), אֶלָּא אִיהוּ "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן" (יחזקאל א, כח), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד), וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר וְלֹא יִהְיֶה "לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" (בראשית ט, טו) (בראשית ו, יז), בְּגִין דְּאִתְהַפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וְכָל מַלְאָכִין דִּמְמַנָּן עַל נִשְׁמָתִין דְּגִלְגּוּלִין מִתַּמָּן הֲווֹ.
וְעוֹד "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת" (יחזקאל א, כח), עֲלֵיהּ אִתְּמַר לְמֹשֶׁה "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות כה, מ), "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, ד), וְדָא מטטרו"ן, מ' דִּילֵיהּ מְנוֹרָה, נוריא"ל נוּ"ר דִּילֵיהּ, וְהוּא ט"ט, "וְהָיוּ לְטֹטָפֹ"ת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), וְכֹלָּא אִתְפַּשַּׁט מֵאֱנוֹשׁ, וּבְגִין דָּא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו).
"בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית הֵיכָלִן, אִימָּא עִלָּאָה שְׁבִיעָאָה, וּבְאִלֵּין שִׁית "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" (בראשית ד, כה) וְכוּ', שֵׁת סִיּוּמָא דְאַתְוָון, תַּחַת הֶבֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (תהלים ח, ז), אִסְתַּלַּק י' מִן שִׁית וּנְחִיתַת בֵּיהּ ה' מִן הֶבֶל וְאִתְעֲבִיד שַׁתָּה, "כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (תהלים ח, ז).
וְעוֹד שֵׁת עַל שֵׁם "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), וְעוֹד שֵׁת עֲלֵיהּ אָמַר אִיּוֹב "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), וְדָא י' דְּבָהּ הֲוָה שִׁית, "אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח, לו) דָא ה' מִן הֶבֶל, וְשֵׁת אִיהוּ גִלְגּוּלָא קַדְמָאָה דְהֶבֶל, לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ 'בְּשַׁגָּם זֶה הֶבֶל', 'בְּשַׁגָּם זֶה מֹשֶׁה', וְהָא אוּקִימְנָא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), וּבְגִין דָּא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), "הוּחַל" תַּמָּן הַתְחָלָה דְגִלְגּוּלָא קַדְמָאָה.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
תקונא שבעין
"בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) בָּרָא שִׁית, וְדָא מטטרו"ן, אוֹת בַּצָּבָא דִילֵיהּ, בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְזֶה מטטרו"ן, אוֹת בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר "וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד, טו) לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ, וּמַה דַּהֲוָה אָזִיל נָע וָנָד בְּגִלְגּוּלָא, אִתְעֲבִיד נוֹד, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר וַיָּשֶׂם יהו"ה לְקַיִן אוֹת, לְהָגֵן עָלָיו, וּמַה שֶּׁהָיָה הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּגִלְגּוּל, נַעֲשָׂה נוֹד, מִיָּד וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, מִיָּד "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז), וְדָא אוֹת דִּבְּרִית מִילָה דְקַנְיֵיהּ עֲלֵיהּ בַּאֲחוּהָ בְּגִין דְּנוֹלַד מָהוּל, וְזֶה אוֹת בְּרִית מִילָה שֶׁקִּנֵּא עָלָיו בְּאָחִיו מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, וּבְאָן אֲתַר זָכֵי לֵיהּ? וּבְאֵיזֶה מָקוֹם זָכָה לוֹ? בְּקֵנִי, בְּגִין דְּחָזַר תַּמָּן בִּתְיוּבְתָּא, וְנָפְקוּ בְּנוֹי מִינֵיהּ דְּעָאלוּ לְגַן עֵדֶן, וּבְגִין דָּא "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז) בְּקֵינִי, מִשּׁוּם שֶׁחָזַר שָׁם בִּתְשׁוּבָה, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ בָנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לְגַן עֵדֶן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.
לְבָתַר עָבִיד תּוֹלָדִין מִסִּטְרָא דְרָע, וְאִתְפַּשְׁטוּ בְגִלְגּוּלִין בְּעָלְמָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ" (בראשית ד, יז), אַחַר כָּךְ עָשָׂה תוֹלָדוֹת מִצַּד הָרַע, וְהִתְפַּשְּׁטוּ בְגִלְגּוּלִים בָּעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ, חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דְקַיִן, וְדָא יֵצֶר הָרָע חִנּוּכָא לְבִישׁ, וְאִית חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דֶאֱנוֹשׁ, דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטּוֹב חִנּוּכָא לְטָב, חֲנוֹךְ מִצַּד קַיִן, וְזֶה יֵצֶר הָרָע, הַחִנּוּךְ לְרַע, וְיֵשׁ חֲנוֹךְ מִצַּד שֶׁל אֱנוֹשׁ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, הַחִנּוּךְ לְטוֹב, וְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה, כד), וְדָא חֲנוֹךְ דְּאִתְהַפַּךְ בִּשְׂרֵיהּ לְלַפִּיד אֵשׁ וְנֶאֱמַר בּוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִי"ם וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִי"ם, וְזֶה חֲנוֹךְ שֶׁהִתְהַפֵּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ.
וּתְלָתָא אִינוּן אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וּשְׁלֹשָׁה הֵם, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. אֱנוֹשׁ דְּמִתַּמָּן אִתְיַחֲסוּ כָּל דָּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), מִתַּמָּן נִתְפַּשְׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלִין דְּצַדִּיקַיָּיא, אֱנוֹשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הִתְיַחֲסוּ כָּל הַדּוֹרוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה, מִשָּׁם הִתְפַּשְּׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלֵי הַצַּדִּיקִים. חֲנוֹךְ דִּנְפַק מֵאֱנוֹשׁ אִיהוּ מטטרו"ן דְּנֶהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וְאִיהוּ נוריא"ל, חֲנוֹךְ שֶׁיָּצָא מֵאֱנוֹשׁ הוּא מט"ט שֶׁנֶּהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וְהוּא נוריא"ל, וְעַל תַּרְוַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד), רָצוֹא דָא נוריא"ל, וָשׁוֹב דָּא מטטרו"ן, וְעַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא זֶה נוריא"ל, וָשׁוֹב זֶה מטטרו"ן, הָכִי סָלְקִין בְּחוּשְׁבָּן, "כְּמַרְאֵ"ה הַבָּזָק" (יחזקאל א, יד), כָּךְ עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמַרְאֵ"ה הַבָּזָק, אֶלָּא אִיהוּ "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן" (יחזקאל א, כח), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד), אֶלָּא הוּא כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר וְלֹא יִהְיֶה "לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" (בראשית ט, טו), בְּגִין דְּאִתְהַפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, מִשּׁוּם שֶׁהִתְהַפֵּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּיד אֵשׁ, וְכָל מַלְאָכִין דִּמְמַנָּן עַל נִשְׁמָתִין דְּגִלְגּוּלִין מִתַּמָּן הֲווֹ וְכָל הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל נִשְׁמוֹת הַגִּלְגּוּלִים, מִשָּׁם הָיוּ.
וְעוֹד "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת" (יחזקאל א, כח), עֲלֵיהּ אִתְּמַר לְמֹשֶׁה "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות כה, מ), (במדבר ח, ד), וְעוֹד כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, עָלָיו נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יהו"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה, וְדָא מטטרו"ן, מ' דִּילֵיהּ מְנוֹרָה, נוריא"ל נוּ"ר דִּילֵיהּ, וְהוּא ט"ט, "וְהָיוּ לְטֹטָפֹ"ת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), וְזֶה מטטרו"ן, מ' מְנוֹרָה שֶׁלּוֹ, נוריא"ל הַנּוּ"ר שֶׁלּוֹ, וְהוּא ט"ט, וְהָיוּ לְטֹטָפֹ"ת בֵּין עֵינֶיךָ, וְכֹלָּא אִתְפַּשַּׁט מֵאֱנוֹשׁ, וּבְגִין דָּא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו) וְהַכֹּל הִתְפַּשֵּׁט מֵאֱנוֹשׁ, וּמִשּׁוּם זֶה אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה.
"בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית הֵיכָלִן, אִימָּא עִלָּאָה שְׁבִיעָאָה, בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְהֵם שִׁשָּׁה הֵיכָלוֹת, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה הַשְּׁבִיעִית, וּבְאִלֵּין שִׁית "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" (בראשית ד, כה) וְכוּ', וּבְאֵלּוּ הַשִּׁשָּׁה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת וְכוּ', שֵׁת סִיּוּמָא דְאַתְוָון, שֵׁת סִיּוּם הָאוֹתִיּוֹת, תַּחַת הֶבֶל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. תַּחַת הֶבֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (תהלים ח, ז), אִסְתַּלַּק י' מִן שִׁית וּנְחִיתַת בֵּיהּ ה' מִן הֶבֶל וְאִתְעֲבִיד שַׁתָּה, "כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (תהלים ח, ז),, הִסְתַּלְּקָה י' מִן שִׁית וְיָרְדָה בוֹ ה' מִן הֶבֶל, וְנַעֲשָׂה שַׁתָּה, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו.
וְעוֹד שֵׁת עַל שֵׁם "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), וְעוֹד שֵׁת עֲלֵיהּ אָמַר אִיּוֹב "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), וְעוֹד שֵׁת, עַל שֵׁם כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ, וְעוֹד שֵׁת, עָלָיו אָמַר אִיּוֹב מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה, וְדָא י' דְּבָהּ הֲוָה שִׁית, "אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח, לו) דָא ה' מִן הֶבֶל, וְזוֹ י' שֶׁבָּהּ הָיָה שִׁית, אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה, זוֹ ה' מִן הֶבֶל, וְשֵׁת אִיהוּ גִלְגּוּלָא קַדְמָאָה דְהֶבֶל, לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ 'בְּשַׁגָּם זֶה הֶבֶל', 'בְּשַׁגָּם זֶה מֹשֶׁה', וְשֵׁת הוּא הַגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶבֶל, לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל, בְּשַׁגַּם זֶה מֹשֶׁה, וְהָא אוּקִימְנָא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, וּבְגִין דָּא "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו), "הוּחַל" תַּמָּן הַתְחָלָה דְגִלְגּוּלָא קַדְמָאָה, וּמִשּׁוּם זֶה אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה, הוּחַל, שָׁם הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְאַרְבְּעִין
(דף ק' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא דְּאִתְּמָר בַּהּ "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (שם). דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא פָּרְשַׂת גַּדְפָהָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא לְנַטְרָא לוֹן נְטוּרָא מִכָּל סְטַר. לָקֳבֵל דָּא לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילַהּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וַחֲבִיבוּתָא דִּמְחַבֵּב לַהּ מַלְכָּא, אִיהוּ יְקוּם כְּגַוְנָא דָּא פְּרִישׂ גַּדְפוֹי וּמִסְחַר לַהּ, כַּמָּה דְּסָחֲרַת לְהוּ אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל.
וְתָא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא אִי תֵּימָא דְּאִשְׁתְּבָקוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא? לָאו הָכִי חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, דְּהָא הָכָא כְּתִיב "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים" (תהלים קלד, א) וְכוּ'. מָאן עֲבָדִים? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא אִינוּן עֲבָדִים, דִּבְפוּלְחָנָא תַּלְיָין עוֹבְדִין בְּהוּ. וְרָזָא דָּא "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם… כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (תהלים קכג, ב).
תָּא חֲזֵי, אִית עֲבָדִים וְאִית עֲבָדִים. מַלְאֲכֵי אִינוּן עֲבָדִים, וְאִתְּמָר בְּהוּ "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה" (ישעיהו לג, ז) (דף ק' עמוד ב') דְּהָא לְבַר קָיְימִין. וְהָכִי בְּגָלוּתָא קָיְימִין לְבַר, אָזְלִין בָּתַר שְׁכִינְתָּא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא לָא מִשְׁתָּבְקָן מִלְּגַו, אֶלָּא מִלְּגַו אִינוּן מִתְדַּבְּקִין תָּדִיר. וְרָזָא דָּא "הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) אִלֵּין גַּלְוָתָא, דְּאַף בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן קָיְימִין לְגוֹ, "בְּבֵית יְהֹוָה" (שם) וַדַּאי.
תָּא חֲזֵי, דְּוַדַּאי כָּל מַאי דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְטִיבוּתָא דִּלְהוֹן אִיהוּ. וְרָזָא דָּא "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת עֲלַיְיהוּ יַתִּיר, בְּגִין לְשֵׁזָבָא לְהוּ מִגָּלוּתָא. וְכֻלְהוֹ שְׁאָר דַּרְגִּין הָכִי נָמֵי מִתְדַּבְּקָן עֲלַיְיהוּ בִּדְבֵיקוּתָא שְׁלִים, יַתִּיר מִמַּאי דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא בִּסְתִימוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִי תֵּימָא דְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא לָא אִשְׁתְּכַח? לָאו הָכֵי. אֶלָּא כֹּלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּגָלוּתָא לָא אִתְפְּסַק בְּפוּרְקָנָא, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ, אֶלָּא לְאוֹסָפָא נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדָוָתָא עַל חֶדָוָתָא. "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א) וַדַּאי.
תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּגָלוּתָא נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ חֵילָא אִי לָא (דף קא' עמוד א') קַיְּימוּ בְּגָלוּתָא. דְּהָא בְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא דְּאִצְטְרָך לְנַטְרָא לְהוּ, אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר וַדַּאי. וְדָוִד אָמַר "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א). דְּהָא בְּגִין דָּא יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין יַתִּיר. וּמַאי אִינוּן? אֶלָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב).
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְאַרְבְּעִין
(דף ק' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא דְּאִתְּמָר בַּהּ היא שנאמר בה "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) הֲדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (שם). דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא פָּרְשַׂת גַּדְפָהָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא לְנַטְרָא לוֹן נְטוּרָא מִכָּל סְטַר. שהשכינה בגלות פורשת כנפיה על ישראל בניה לשמור אותם שמירה מכל צד. לָקֳבֵל דָּא לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילַהּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וכנגד זה, להראות כבודה ויקרה לעתיד לבוא, וַחֲבִיבוּתָא דִּמְחַבֵּב לַהּ מַלְכָּא, אִיהוּ יְקוּם כְּגַוְנָא דָּא פְּרִישׂ גַּדְפוֹי וּמִסְחַר לַהּ, כַּמָּה דְּסָחֲרַת לְהוּ אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל. ומהחביבות שמחבב את המלך / ז"א שהוא בעלה, הוא יקום כעניין זה, ויפרוש כנפיו ויסובב את השכינה, כמו שהיא סובבת את ישראל.
וְתָא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא אִי תֵּימָא דְּאִשְׁתְּבָקוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא? ובוא וראה, כיון שהיו ישראל בגלות, שמה תחשוב שנעזבו מצד הקדושה? לָאו הָכִי חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא תָּא חֲזֵי,לא כך חס ושלום, אלא בוא וראה, דְּהָא הָכָא כְּתִיב שהרי כאן נאמר "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים" (תהלים קלד, א) וְכוּ'. מָאן עֲבָדִים? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא אִינוּן עֲבָדִים, אלא כאן בגלות ישראל הם עבדים, דִּבְפוּלְחָנָא – תַּלְיָין עוֹבְדִין בְּהוּ ובעבודתם תלוי הנעשה להם. וְרָזָא דָּא וזה סוד "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם… כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (תהלים קכג, ב).
תָּא חֲזֵי, אִית עֲבָדִים וְאִית עֲבָדִים. בוא וראה, יש עבדים ויש עבדים. מַלְאֲכֵי אִינוּן הם עֲבָדִים, וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה" (ישעיהו לג, ז) (דף ק' עמוד ב') דְּהָא לְבַר קָיְימִין. חֻצָה שהם עומדים לחוץ, וְהָכִי בְּגָלוּתָא קָיְימִין לְבַר, אָזְלִין בָּתַר שְׁכִינְתָּא. וכך הוא בגלות, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא לָא מִשְׁתָּבְקָן מִלְּגַו, אבל ישראל, אף על גב, שהם נמצאים בהגלות,לא נעזבים מן הקדושה, אֶלָּא מִלְּגַו אִינוּן מִתְדַּבְּקִין תָּדִיר. אלא הם מהפנימיות ולכן דבקים תמיד וְרָזָא דָּא "הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) אִלֵּין גַּלְוָתָא, דְּאַף בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן קָיְימִין לְגוֹ, אלו הגלויות שאפילו באותו הזמן, הם נמצאים בדבקות בפנים "בְּבֵית יְהֹוָה" (שם) וַדַּאי.
תָּא חֲזֵי, דְּוַדַּאי כָּל מַאי דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְטִיבוּתָא דִּלְהוֹן אִיהוּ. בוא וראה, כל מה שעוזה הקב"ה לישראל – לטובתם הוא. וזה סוד וְרָזָא דָּא "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת עֲלַיְיהוּ יַתִּיר, בְּגִין לְשֵׁזָבָא לְהוּ מִגָּלוּתָא. ובזמן שישראל בגלות, השכינה מתדבקת עליהם יותר, כדי להצילם מהגלות. וְכֻלְהוֹ שְׁאָר דַּרְגִּין הָכִי נָמֵי מִתְדַּבְּקָן עֲלַיְיהוּ בִּדְבֵיקוּתָא שְׁלִים, יַתִּיר מִמַּאי דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא בִּסְתִימוּ. וכן גם כן שאר המדרגות, מתדבקים עליהם בדבקות שלם, יותר ממה שעשו בתחילה, אף על פי שהכל נעשה בהעלם ואין זה נראה לעיניים. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִי תֵּימָא דְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא לָא אִשְׁתְּכַח? לָאו הָכֵי. אבל בזמן הגאולה, שמה תחשוב שאותו הדבקות לא ימצא? אין כן, אֶלָּא כֹּלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּגָלוּתָא לָא אִתְפְּסַק בְּפוּרְקָנָא, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ, אלא כל מה שהיה בגלות, לא יפסק בגאולה, אך על פי שלא יהיה צריך לפעול בהנהגה הזו יותר, אֶלָּא לְאוֹסָפָא נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדָוָתָא עַל חֶדָוָתָא. אלא תמשך באופן שתווסף הארה על הארה ושמחה על שמחה וזה סוד "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א) וַדַּאי שתתגלה ההארה שנמשכה בהעלם והשמירה הגדולה שהיתה בזמן הגלות ועליה יודו ויאמרו אודה ה' על שהתאנפת בי בזמן הגלות.
תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּגָלוּתָא נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, בוא וראה, בגלות לקחו ישראל כוח לתקן תיקונים עליונים, מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ חֵילָא אִי לָא (דף קא' עמוד א') קַיְּימוּ בְּגָלוּתָא. כוח שלא היה להם אם לא היו בגלות, דְּהָא בְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא דְּאִצְטְרָך לְנַטְרָא לְהוּ, אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר וַדַּאי. שהרי באותו הדבקות שנדרש לשמור אותם, בו התחזקו יותר, וְדָוִד אָמַר "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) העומדים בימי הגלות שנקראים לילות. דְּהָא בְּגִין דָּא יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין יַתִּיר. שהרי בגלל זה, יכולים לתקן תיקונים עליונים יותר, וּמַאי אִינוּן? ומה הם? אֶלָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב) בסוד הידים שעולים מעל הראש אל מקום עתיקא קדישא כנזכר לעיל.
תפילה תס"ח מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה תס"ח: בכח סודות התורה נמשכים החיים לישראל ומתהפך הנחש למטה, ונמשך שפע וחיים מאמא עילאה ליסוד.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תֵּן חַיִּים לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְיֵאָמֵר בּוֹ בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה". וְזֶה ת' חַיִּים, וְת' זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁבִּזְמַן אַחֵר נֶאֱמַר, "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת", אֲבָל בְּסוֹדוֹת תּוֹרָתְךָ נֶאֱמַר בָּהּ, "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר" וְכוּ', מִיָּד, "וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּ"ה", וְזֶה גִּימַטְרִיָּא דָּן דְּאֲ"דֹנָ"י, שֶׁהוּא מַטֶּ"ה שֶׁהָיָה נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ וְחוֹזֵר לְמַטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" וְכוּ' מִיָּד, "וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה". וְת' נִכְלֶלֶת בַּחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "וַתָּחָס עָלֶיךָ", תָּחָ"ס גִּימַטְרִיָּא ת' חַיִּי"ם וַדַּאי, מִיָּד, "חַיִּים עַד הָעוֹלָם" מִצַּד אִימָא עִלָּאָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹסֵף יָתוֹם מֵאִמּוֹ, אֶלָּא מִמֶּנָּה יִהְיֶה נִשְׁמָר, וְנֶאֱמַר בָּהּ, "יַסֹּר יִסְּרַנִי יָהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הֲרֵי לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, תִּתֵּן חַיִּים לִבְנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", וּבַעֲבוּרוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, וְיוֹסֵף יֵאָמֵר בּוֹ, "יוֹסֵף בְּנִי חָי" – חַי עוֹלָמִים וַדַּאי. יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.