תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

בְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין נָחֲתִין עֲלַיְיהוּ נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין בְּאֹרַח אֲצִילוּת, דְּאִינוּן רוּחָא דְקוּדְשָׁא מֵעֲשַׂר סְפִירָן, וְכָל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּפָרְחִין בִּבְנֵי נָשָׁא. וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְמִין הַאי פִּקּוּדָא, כָּל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶה עָבִיד? כָּנִישׁ לְכָל חֲיָלִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא, 'וְכִי כָּל מְמַנָּא דְעוֹפֵי דִלְתַתָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ דִּמְמַנָּא עֲלַיְיהוּ, וְלֵית בְּכוּ מָאן דְּאוֹלִיף זְכוּ עַל בָּנַי דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב)? וְעַל שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי בְגָלוּתָא, דְקִנָּא דִילָהּ דְּאִיהִי יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה? וּבְנוֹי בְּגָלוּתָא תְּחוֹת יַד אֲדוֹנִים קָשִׁין אוּמִין דְּעָלְמָא, וְלֵית מָאן דְּבָעִי עֲלַיְיהוּ רַחֲמֵי, וְיוֹלִיף זְכוּ עֲלַיְיהוּ?', בְּהַהוּא זִמְנָא צָוַוח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו מח, יא), "וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי" (יחזקאל כ, יד), וּבְדָא יִתְעַר רַחֲמֵי עַל שְׁכִינְתֵּיהּ וְעַל בְּנוֹי דִּבְגָלוּתָא.
קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וְהָא קֳדָם דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל וּשְׁכִינְתָּא, בְּמַאי הֲווֹ מְקַיְימִין שִׁלּוּחַ הַקֵּן" אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִי, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמִין עַל אִינוּן נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין, דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּגָלוּתָא בְּגִלְגּוּלָא מִתְתַּרְכִין מִגּוּפֵיהוֹן דְּאִתְחַרְבוּ, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בּוֹנֶה עָלְמִין וּמַחֲרִיבָן', דְּאִשְׁתָּאֲרוּ חֲרֵבִין גּוּפֵיהוֹן מִנַּיְיהוּ, וּמְנִיעוּ דְבִרְכָאָן לְעֵילָא גָרִים "וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ" (ישעיהו יט, ה), וְהָכִי אוּקְמוּהוּ אִתְחַרַב בַּיִת רִאשׁוֹן "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב). (דף כג ע"ב) אִתְחַרַב בַּיִת שֵׁנִי "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב). וּבְגִין אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְבְּרִיאוּ קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא וְלֵית לוֹן גּוּפִין, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ, הֲווֹ מְקַיְּימֵי הַאי פִּקּוּדָא.
אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, אִם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְמַחֲשָׁבָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת', הַאי אוֹרַיְיתָא אִיהִי בֵּן לְתַלְמִיד חָכָם, אִם כֵּן אִתְּתָא דִילֵהּ אַמַּאי צְרִיכָא יִבּוּם, דְּהָא לָא שַׁוּוּ אַפְרָשׁוּתָא מָארֵי מַתְנִיתִין לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא? אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, וַדַּאי צְרִיכָה יִבּוּם, לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין מִשִּׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית.
אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז, י) וְגוֹ', וְכִי הַאי אִתְּתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, תְּהֵא קִינָא לְמָאן דְּלַאו אִיהוּ מִמִּינָהּ, דְּהָא כְּתִיב "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ" (בראשית א, כד), וְלֵית לָהּ הַרְכָּבָה אֶלָּא מִמִּינָהּ? אָמַר לֵיהּ, בְּנִי, גִלְגּוּלִין אִינוּן רָזָא דְהַרְכָּבָה, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיב אִילָנָא דְלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ בְּאִילָנָא אָחֳרָא, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיבִין אִלָּנִין דָּא בְדָא, אֲבָל עִקָּרָא "וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז, לג), צָרִיךְ דִּיְהֵא קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, דְּאִילָנָא אִית מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבוּ דְאִיהוּ רַע, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר "וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב" (ויקרא כז, י), דְּהַאי אִיהוּ רָזָא דְ'צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'. אֲבָל "וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, לג), וּבְדָא מַרְכִּיבִין קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין. וְרָזָא דְמִלָּה "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת" (שמות כו, ה), וּמִין בְּמִינוֹ הַאי אִיהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְכַד הַהִיא נִשְׁמָתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ לָא אַשְׁכַּחַת מִינָהּ, אִתְּמַר בָּהּ "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח, ט).

בְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין נָחֲתִין עֲלַיְיהוּ נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין בְּאֹרַח אֲצִילוּת, דְּאִינוּן רוּחָא דְקוּדְשָׁא מֵעֲשַׂר סְפִירָן, בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים יוֹרְדוֹת עֲלֵיהֶם נְשָׁמוֹת וְרוּחוֹת וּנְפָשׁוֹת בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, שֶׁהֵם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְכָל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּפָרְחִין בִּבְנֵי נָשָׁא וְכָל מְמֻנֶּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָעוֹפוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת שֶׁפּוֹרְחוֹת בִּבְנֵי אָדָם.  וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְמִין הַאי פִּקּוּדָא, כָּל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים מִצְוָה זוֹ, כָּל מְמֻנֶּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָעוֹפוֹת שֶׁלּוֹ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶה עָבִיד? וּמָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כָּנִישׁ לְכָל חֲיָלִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא, 'וְכִי כָּל מְמַנָּא דְעוֹפֵי דִלְתַתָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ דִּמְמַנָּא עֲלַיְיהוּ, הוּא מְכַנֵּס אֶת כָּל חֵילוֹתָיו וְיֹאמַר, וְכִי (הֲרֵי) כָּל מְמֻנֶּה שֶׁל הָעוֹפוֹת שֶׁלְּמַטָּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָעוֹפוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, וְלֵית בְּכוּ מָאן דְּאוֹלִיף זְכוּ עַל בָּנַי דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב)? וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וְעַל שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי בְגָלוּתָא, דְקִנָּא דִילָהּ דְּאִיהִי יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה? וְעַל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בַגָּלוּת, שֶׁהַקֵּן שֶׁלָּהּ הוּא יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה, וּבְנוֹי בְּגָלוּתָא תְּחוֹת יַד אֲדוֹנִים קָשִׁין אוּמִין דְּעָלְמָא, וְלֵית מָאן דְּבָעִי עֲלַיְיהוּ רַחֲמֵי, וְיוֹלִיף זְכוּ עֲלַיְיהוּ? וּבָנָיו בַּגָּלוּת תַּחַת יַד אֲדוֹנִים קָשִׁים, אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאֵין מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וִילַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת?  בְּהַהוּא זִמְנָא צָוַוח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו מח, יא), "וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי" (יחזקאל כ, יד), וּבְדָא יִתְעַר רַחֲמֵי עַל שְׁכִינְתֵּיהּ וְעַל בְּנוֹי דִּבְגָלוּתָא בְּאוֹתוֹ זְמַן צוֹעֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר, לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, וְאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי. וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ רַחֲמִים עַל שְׁכִינָתוֹ וְעַל בָּנָיו בַּגָּלוּת.
 
קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וְהָא קֳדָם דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל וּשְׁכִינְתָּא, בְּמַאי הֲווֹ מְקַיְימִין שִׁלּוּחַ הַקֵּן"? קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: וַהֲרֵי קֹדֶם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְהַשְּׁכִינָה, בַּמָּה הָיוּ מְקַיְּמִים שִׁלּוּחַ הַקֵּן? אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִי, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמִין עַל אִינוּן נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין, דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּגָלוּתָא בְּגִלְגּוּלָא מִתְתַּרְכִין מִגּוּפֵיהוֹן דְּאִתְחַרְבוּ, אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּנִי, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתָן נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת בַּגָּלוּת בְּגִלְגּוּל, מְגֹרָשׁוֹת מִגּוּפֵיהֶם שֶׁנֶּחְרְבוּ, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בּוֹנֶה עָלְמִין וּמַחֲרִיבָן', שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה בוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן,  דְּאִשְׁתָּאֲרוּ חֲרֵבִין גּוּפֵיהוֹן מִנַּיְיהוּ, וּמְנִיעוּ דְבִרְכָאָן לְעֵילָא גָרִים "וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ" (ישעיהו יט, ה)שֶׁנִּשְׁאֲרוּ חֲרֵבוֹת גּוּפוֹתֵיהֶם מֵהֶם, וּמְנִיעַת הַבְּרָכוֹת לְמַעְלָה גָּרְמָה, וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. וְהָכִי אוּקְמוּהוּ אִתְחַרַב בַּיִת רִאשׁוֹן "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב) וְכָךְ פֵּרְשׁוּהוּ, נֶחֱרַב בַּיִת רִאשׁוֹן - וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.  (דף כג ע"ב) אִתְחַרַב בַּיִת שֵׁנִי "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב) נֶחֱרַב בַּיִת שֵׁנִי - וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם.  וּבְגִין אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְבְּרִיאוּ קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא וְלֵית לוֹן גּוּפִין, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ, הֲווֹ מְקַיְּימֵי הַאי פִּקּוּדָא וּבִשְׁבִיל הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁנִּבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאֵין לָהֶם גּוּפוֹת, כְּדֵי לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הָיוּ מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ.  אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, אִם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְמַחֲשָׁבָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת', אָמַר לוֹ: אַבָּא, אִם כֵּן, תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא מִצַּד הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יִשְׂרָאֵל עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרֹאת,  הַאי אוֹרַיְיתָא אִיהִי בֵּן לְתַלְמִיד חָכָם, אִם כֵּן אִתְּתָא דִילֵהּ אַמַּאי צְרִיכָא יִבּוּם, הַתּוֹרָה הַזּוֹ הִיא בֵן לְתַלְמִיד חָכָם, אִם כֵּן, לָמָּה אִשְׁתּוֹ צְרִיכָה יִבּוּם,  דְּהָא לָא שַׁוּוּ אַפְרָשׁוּתָא מָארֵי מַתְנִיתִין לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא? שֶׁהֲרֵי לֹא שָׂמוּ הֶבְדֵּל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם?  אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, וַדַּאי צְרִיכָה יִבּוּם, לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין מִשִּׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית אָמַר לוֹ: בְּנִי, הִיא וַדַּאי צְרִיכָה יִבּוּם לַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁהוֹלְכוֹת עַרְטִילָאִיּוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
 
 אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז, י) וְגוֹ', אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי כָּתוּב לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ וְגוֹמֵר,  וְכִי הַאי אִתְּתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, תְּהֵא קִינָא לְמָאן דְּלַאו אִיהוּ מִמִּינָהּ, דְּהָא כְּתִיב "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ" (בראשית א, כד), וְלֵית לָהּ הַרְכָּבָה אֶלָּא מִמִּינָהּ? וְכִי הָאִשָּׁה הַזּוֹ, שֶׁהִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה קֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ מִמִּינָהּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וְאֵין לָהּ הַרְכָּבָה אֶלָּא מִמִּינָהּ?  אָמַר לֵיהּ, בְּנִי, גִלְגּוּלִין אִינוּן רָזָא דְהַרְכָּבָה, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיב אִילָנָא דְלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ בְּאִילָנָא אָחֳרָא, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיבִין אִלָּנִין דָּא בְדָא, אָמַר לוֹ: בְּנִי, הַגִּלְגּוּלִים הֵם סוֹד שֶׁל הַרְכָּבָה, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּרְכִּיב עֵץ שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּעֵץ אַחֵר, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּרְכִּיבִים עֵצִים זֶה עִם זֶה, אֲבָל עִקָּרָא "וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז, לג),  צָרִיךְ דִּיְהֵא קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל הָעִקָּר שֶׁל אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶשׁ בְּקֹדֶשׁ,  דְּאִילָנָא אִית מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבוּ דְאִיהוּ רַע, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר "וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב" (ויקרא כז, י), שֶׁיֵּשׁ עֵץ מִצַּד הַטֻּמְאָה שֶׁהוּא רַע, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר לֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרַע אוֹ רַע בְּטוֹב דְּהַאי אִיהוּ רָזָא דְ'צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ',. אֲבָל "וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, לג), שֶׁזֶּהוּ סוֹד שֶׁל צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, אֲבָל אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ,  וּבְדָא מַרְכִּיבִין קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, וּבָזֶה מַרְכִּיבִים קֹדֶשׁ בְּקֹדֶשׁ וּמְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה,  וְרָזָא דְמִלָּה "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת" (שמות כו, ה), וּמִין בְּמִינוֹ הַאי אִיהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְסוֹד הַדָּבָר - מַקְבִּילוֹת הַלֻּלָאֹת, וּמִין בְּמִינוֹ זֶהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ,  וְכַד הַהִיא נִשְׁמָתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ לָא אַשְׁכַּחַת מִינָהּ, אִתְּמַר בָּהּ "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח, ט) וּכְשֶׁאוֹתָהּ נְשָׁמָה, שֶׁהִיא קֹדֶשׁ, אֵינָהּ מוֹצֵאת אֶת מִינָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

וְהַהִיא עִלָּאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, אִיהִי סְתִימָא י' וַדַּאי, וְלָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ט), דָּא שְׁמָא שְׁלִים יְהֹוָה. דְּבִשְׁאָר זִימְנֵי לָא הֲוָה לְהוּ הַשָּׂגָה אֶלָּא בְּהו"ה. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא, "דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט), דָּא רָזָא דְּתוֹרָה חֲדָשָׁה דְּאִתְּמָר. וְרָזָא דָּא "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א, ז) וְכוּ' דְּהָא חַדְתּוּתָא אִשְׁתְּכַח תָּדִיר, וְכַמָּה דְּנָחִית מִלְעֵילָּא הָכִי נָגִיד לְתַתָּא, דִּכְתִיב "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (קהלת א, ז). בְּגִין כָּךְ חֲדָשָׁה אִשְׁתַּכְּחַת תָּדִיר, דִּכְתִיב "אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים" (קהלת א, ז) וְכוּ'.

ה', אִלֵּין ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה מִסִּטְרָא דְּבִינָה. וְאִית בִּינָה וְאִית תְּבוּנָה וְדָא ה"ה, וְדָא תּוֹרָה וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְפָּרְשָׁן דְּהָא כֹּלָּא חַד. ו' אִלֵּין שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהָכָא לֵית אַפְרָשׁוּתָא דְּכֹלָּא גּוּפָא חַד. ה' דָּא גְּמָרָא. וְאִית גְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִית מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, מִסִּטְרָא דְּה' עִלָּאָה. וּגְמָרָא בַּבְלִית מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, ה' תַּתָּאָה. וְרָזָא (דף לט' עמוד א')  דְּמִלָּה ה"ה. וּגְמָרָא, גְּמַר סוֹף פָּסוּק. בָּהּ יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. דְּהַשְׁתָּא כְּתִיב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג) אִלֵּין עֵרֶב רַב דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, דְּגָרְמִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּפוּלְחָנָא קַּשְׁיָא, בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר וּבְכָל פִּלְפּוּלָא דִּגְמָרָא וַדַּאי. אֲבָל כַּד אִלֵּין יִתְפַּסְּקוּן מֵעָלְמָא כֹּלָּא בְּנַיְיחָא יְהֵא.

וְאִית קוּשְׁיַין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְזָרְקָא לוֹן. דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לְכַמָּה סִטְרִין אִתְּתַּקְּפַת לְאִתְדַּבְּקָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ וּלְזָרְקָא לַהּ, עַד דִּנְהוֹרָא יִתְגַּלֵּי. וּלְזִימְנִין אִית קוּשְׁיָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח לַהּ פֵּירוּקָא, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ', וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְמַסְּרַת לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) וּכְדֵין אָסִיק שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא. וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאַקְשׁוּיֵי לַהּ בְּגִין תֵּירוּצָא. וְדָא מָאן דְּאַקְדִים לְגַבֵּי חִוְיָא לְתָרְכָא לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "קוּמָה יְהֹוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ" (תהלים יז, יג). וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ וּלְטַעֲמִיךְ, כְּגוֹן "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א) 'קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֶת אֲחֵרִים' (ב"מ קז). דְּחִוְּיָא רַמָּאָה אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ בַּאֲתַר חַד, וּכָמִין בַּאֲתַר אַחֲרָא, וְאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לֵיהּ מִכְלָא. (דף לט' עמוד ב')  וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ – קַּשְׁיָא, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא לְמִפְרַק לַהּ, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.

וְאִית דְּאִתְּמָר בֵּיהּ תֵּיקוֹ, וְדָא תִּ'שְׁבִּי יְ'תָרֵץ קֻ'שְׁיוֹת וַ'הֲוָיוֹת, דְּלֵית לַהּ פֵּירוּקָא אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר 'אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' (עדיות ח, ז). דְּאֵלִיָּהוּ אִתְּמָר לֵיהּ "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב) וְדָא שְׁכִינְתָּא. וּבְגִין כָּךְ בֵּיהּ תַּלְיָין כָּל פֵּירוּקִין לְזִמְנָא דְּאָתֵי.

וְהַהִיא עִלָּאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, ואותה תורה עליונה שמהאצילות, היא חדשה ממש אִיהִי סְתִימָא י' וַדַּאי, היא סתומה כאות י' בבחינת נקודה קמוצה  וְלָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב ואינה מתגלית אלא לעתיד לבא שנאמר "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ט)דָּא שְׁמָא שְׁלִים יְהֹוָה, וזה השם שלם יהו"ה.  דְּבִשְׁאָר זִימְנֵי לָא הֲוָה לְהוּ הַשָּׂגָה אֶלָּא בְּהו"ה. שבשאר הזמנים קודם התיקון –  לא היתה להם השגה אלא מאותיות הו"ה שבשם, אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא, "דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט)אבל לעתיד לבוא תתמלא הים שהיא המלכות מ-י', דָּא רָזָא דְּתוֹרָה חֲדָשָׁה דְּאִתְּמָר. וזה סוד התורה החדשה שנאמרה לעיל. וְרָזָא דָּא וסוד זה "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א, ז) שהם נחלי ז"א וְכוּ' דְּהָא חַדְתּוּתָא אִשְׁתְּכַח תָּדִיר, שהרי ההתחדשות נמצאת תמיד וְכַמָּה דְּנָחִית מִלְעֵילָּא הָכִי נָגִיד לְתַתָּא, וכמו שיורד מלמעלה כך נמשך למטה לים המלכות שנאמר דִּכְתִיב "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (קהלת א, ז) בגלל השפע המתחדש תדיר. בְּגִין כָּךְ חֲדָשָׁה אִשְׁתַּכְּחַת תָּדִיר, לכן התורה החדשה נמצאת תמיד להשפיע סודותיה למטה שנאמר דִּכְתִיב "אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים" (קהלת א, ז) וְכוּ'.

ודרך ההמשכה הוא: ה', אִלֵּין ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה מִסִּטְרָא דְּבִינָה. ה' ראשונה שבשם רומזת לה' חמשה חומשי תורה מצד הבינה, וְאִית בִּינָה וְאִית תְּבוּנָה ויש בינה ויש תבונה וְדָא ה"ה, וזו ה' ומילואה ה"ה, וְדָא תּוֹרָה וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְפָּרְשָׁן דְּהָא כֹּלָּא חַד. וה' ראשנה זו תורה וה' מילואה היא משנה תורה שהיא כללות כל ה' בסוד "משנה", ו' אִלֵּין שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהָכָא לֵית אַפְרָשׁוּתָא דְּכֹלָּא גּוּפָא חַד. אות ו' שבשם אלו ששה סדרי משנה ואין כאן חילוקים אלא הכל גוף אחד. ה' דָּא גְּמָרָא. ה' אחרונה שבשם זו הגמראוְאִית גְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִית מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, מִסִּטְרָא דְּה' עִלָּאָה. ויש תלמוד ירושלמי מצד לאה בחינת ה' עליונה, וּגְמָרָא בַּבְלִית מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, ה' תַּתָּאָה וְרָזָא (דף לט' עמוד א')  דְּמִלָּה ה"ה. ותלמוד בבלי מצד רחל וזו ה' תתחתונה, וסודן ה' ומלואה ה"ה, וּגְמָרָא, גְּמַר סוֹף פָּסוּק. וגמרא מלשון, גמר, סוף פסוקבָּהּ יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. בה יפסקו עמלקים מן העולם כאשר יגמרו הבירורים המחלוקות והספקות (עמל'ק גימ' ספ"ק)  דְּהַשְׁתָּא כְּתִיב שכעת קודם סיום התיקון כתוב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג) מִצְרַיִם מלשון הַמְּצֵרִים את ישראל הם אִלֵּין עֵרֶב רַב דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אלו הערב רב שיצאו ממצרים דְּגָרְמִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּפוּלְחָנָא קַּשְׁיָא, והם גורמים להם לישראל להשתעבד בעבודה קשה, מאז שמשה רע"ה היכה את הסלע במקום לדבר ומאז יצאו המחלוקות לעולם, וזה בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר וּבְכָל פִּלְפּוּלָא דִּגְמָרָא וַדַּאי. בחומר היינו בקל וחומר ובלבנים היינו בכל פלפולי הגמרא ובליבון ההלכה ודאי, אֲבָל כַּד אִלֵּין יִתְפַּסְּקוּן מֵעָלְמָא כֹּלָּא בְּנַיְיחָא יְהֵא. אבל כאשר יפסקו הערב רב שדינם כעמלק – הכל יהיה בנחת.

וְאִית קוּשְׁיַין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְזָרְקָא לוֹן. ויש קושיות מצד הדין שצריך לזרוק ולהטיח אותן בהם, דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לְכַמָּה סִטְרִין אִתְּתַּקְּפַת לְאִתְדַּבְּקָא, שהרי הס"א לכמה צדדים היא מתחזקת להדבק בקדושה ולינוק חיות ממנה וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ וּלְזָרְקָא לַהּ, עַד דִּנְהוֹרָא יִתְגַּלֵּי. וצריך להתחזק כנגד הס"א ולזרוק אותה מכל המקומות שנאחזת בהם, עד שיתגלה האור הנסתם בגללם. וּלְזִימְנִין אִית קוּשְׁיָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח לַהּ פֵּירוּקָא, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ', (סנהדרין צג ע"ב) ולפעמים יש קושיא שאין לה תירוץ, עד שיבוא משיח בן דוד שנאמר בו "והלכה כמותו"  וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְמַסְּרַת לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) וזו השכינה שנמסרה לו כמו שנאמר וממדבר מתנה, וּכְדֵין אָסִיק שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא. ואז יעלה השמועה ויפסוק לה הלכה למעשה.

וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאַקְשׁוּיֵי לַהּ בְּגִין תֵּירוּצָא. ויש קושיה שצריך להקשותה כדי לתרצה וְדָא מָאן דְּאַקְדִים לְגַבֵּי חִוְיָא לְתָרְכָא לֵיהּ, וזה מי שמקדים לצאת כנגד הנחש שהוא הס"א כדי לגרשו שלא יאחז בקושיה כיון שנתפתרה כַּמָּה דְּאָמַר "קוּמָה יְהֹוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ" (תהלים יז, יג). קדמה פניו והכריעהו בטרם יתחזק.  וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ וּלְטַעֲמִיךְ, ויש קושיה שנאמר בה "ולטעמיך" דהיינו תשובתה בקושיה עליך, כלומר עד שאתה מקשה עלי, הקושיה גם כן עליך כְּגוֹן "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א) 'קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֶת אֲחֵרִים' (ב"מ קז). קשוט, תקן עצמך תחילה ואח"כ לאחרים, וסוד הענין דְּחִוְּיָא רַמָּאָה אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ בַּאֲתַר חַד, וּכָמִין בַּאֲתַר אַחֲרָא, וְאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לֵיהּ מִכֹּלָא. שהנחש הרמאי מראה עצמו במקום מסוים ואורב במקום אחר, ויש לגרשו מן הכל.  (דף לט' עמוד ב')  וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ – קַּשְׁיָא, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא לְמִפְרַק לַהּ, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. ויש קושיה שנאמר בה "קשיה", וזו קושיה שכעת אין בכוחנו לתרצה עד שיבוא משיח בן דוד שההלכה כמותו ויפסוק.

וְאִית דְּאִתְּמָר בֵּיהּ תֵּיקוֹ, ויש קושיה שנאמר בה תיקו וזה ראשי תיבות, וְדָא תִּ'שְׁבִּי יְ'תָרֵץ קֻ'שְׁיוֹת וַ'הֲוָיוֹת, דְּלֵית לַהּ פֵּירוּקָא אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי שאין לה תירוץ אלא לעתיד לבא, בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בזמן שנאמר עליו 'אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' (עדיות ח, ז) והשלום הוא מצד ההכרעה וההסכמה שאין עליה עוררים, דְּאֵלִיָּהוּ אִתְּמָר לֵיהּ והיא תעשה ע"י אליהו שנאמר לו "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב) וְדָא שְׁכִינְתָּא. וּבְגִין כָּךְ בֵּיהּ תַּלְיָין כָּל פֵּירוּקִין לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וזו היא השכינה שנמסרה לו שיוציא אותה מהגלות שזו היא מידתו כיון ש-אליה"ו גימ' ב"ן – שהיא המלכות, שסודה הוא מנוחה, ולפיכך בו תלויים כל התירוצים ויישוב הקושיות לעתיד לבא.

 

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה צד: תפלה נפלאה על הגאלה, כי גאלתם של ישראל היא צרך גבוה, שאין ה' ית' מתיחד אלא בבני ישראל בעמדם לפניו בארצם והשכינה שורה ביניהם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ הִגַּעְנוּ לִקְצֵה הָאָרֶץ מִפְּנֵי זַעַמְךָ, וְאַדְמַת קָדְשְׁךָ עֲזוּבָה וּבֵית מָכוֹן רַגְלֶיךָ "שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ", וְאַף גַּם זֹאת לֹא עָזַבְתָּנוּ, וּמִקְדָּשׁ מְעַט נָתַתָּ לָנוּ בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵינוּ. אֶת הַשֶּׂה הַנִּדְחֶה תְּקַבֵּץ וְיַעֲלוּ לִמְעוֹן קָדְשְׁךָ כָּל בָּנֶיךָ כְּאֶחָד כִּי אַתָּה יְהוָֹה אֶחָד, הַמִּתְיַחֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ בְּעָמְדָם לְפָנֶיךָ, "אֲשֶׁר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם גָאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ", בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָתְךָ שׁוֹרָה בֵּינֵיהֶם בְּגִלּוּי "הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ", וַאֲשֶׁר לֹא עָזְבוּ בָּנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם, וַעֲבוֹדָתְךָ לֹא נָטְשׁוּ בִּלְבָבָם, קִיְּמוּהָ גַּם בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם. תֵּן מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתָם וְיַעַבְדוּךָ בְּבֵית קָדְשְׁךָ, תֵּן לְבָנֶיךָ שִׂמְחָה, מְנוּחָה לַעֲבָדֶיךָ. וּשְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תַּעֲלֶה לִמְקוֹם תִּפְאַרְתָּהּ, תִּתְיַחֵד בְּבָנֶיךָ, וּתְגַלֶּה אֲמִתְּךָ "כִּי כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה צה: תפלה מיסדת על זכות האבות אברהם יצחק ויעקב.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הִנֵּה אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הֶחֱזִיקוּ בְּשַׁלְשֶׁלֶת דַּרְכֵי אֱמוּנָתְךָ חֶסֶד דִּין וְרַחֲמִים. וַהֲרֵי כָּל בָּנֶיךָ יוֹצְאֵי יְרֵכָם, אִם חֶסֶד אַבְרָהָם יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ - רַחֵם עַל פְּלֵיטַת צֹאן יָדֶיךָ, וְאַל תִּרְאֶה לַעֲווֹנָם כִּי מֵרֹב הַדֹּחַק וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר סָבְלוּ לֹא הֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדְךָ, קִוּוּ לְגִלּוּי אֲמִתְּךָ. וְאִם זְכוּת יִצְחָק יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ - הֲלֹא מַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וְלִפְנֵי גְּבוּרָתְךָ נִתְיַצֵּב? אַף עַל פִּי כֵן "רְאֵה יְהוָֹה וְהַבִּיטָה", כַּמָּה הֵרֵעוּ לָנוּ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. הֲלֹא אִם תִּרְאֶה אֶת בָּנֶיךָ לְנֶגְדָּם צַדִּיקִים יִהְיוּ, וְתִנְקֹם אֶת נִקְמָתָם מֵאֵת צוֹרְרֵיהֶם, וְכָל גְּבוּרָתְךָ תִּהְיֶה עַל שׂוֹנְאֶיךָ "וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב". וְאִם צִדְקַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵקִים אֶת עֲדָתְךָ תַּרְאֶה, בִּזְכוּתוֹ תְּגַלֶּה אֲמִתְּךָ בְּעוֹלָמְךָ, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת", וְתִקְוַת בָּנֶיךָ לֹא תִּהְיֶה לְרוּחַ, כִּי אַתָּה אֵל אֱמֶת. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.