Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וָא"ו אִיהוּ חוֹטָמָא מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ז), וְנַהֲרִין בְּחִוָּור וְסוּמַק, וְחוֹטָמָא דְאָזְלָא בְאֹרַח מֵישַׁר אִיהִי חוֹתָם אֱמֶת, וְאִם לַאו אִיהִי בְאֹרַח קְשׁוֹט לַאו אִיהִי חוֹתָמָא דְגוּשְׁפַּנְקָא דְמַלְכָּא, וּבְגִין דָּא צִיּוּרָא דְמַטְרוֹנִיתָא דִיּוֹקְנָא דִילָהּ דְּחוֹטָמָא, מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין וּבְאֹרַח מֵישַׁר עַל אַנְפִּין, וּתְרֵין נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, פִּימָא בְרַתָּא דְמַלְכָּא, וּבָהּ "לְשׁוֹן לִמּוּדִים" (ישעיהו נ, ד) דְּאִיהוּ צַדִּיק, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה" (שיר השירים ד, ג) בְּאוֹרַיְיתָא, פִּימָא כְּלָלָא דְכֹלָּא, מִינָהּ קוֹל וְדִבּוּר דְּאִינוּן ו"ה, מִינָהּ הֲבַל דְּאִיהִי ה', פִּימָא דְקִיקָא סְתִימָא בְּאוֹת י', מִתְתַּקְנָא בִשְׁמָא דַיְהֹוָה, וּבְגִין דָּא "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה" (שיר השירים ד, ג).
"צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן" (שיר השירים ז, ה), דָּא יְרוּשָׁלִַם, עֲלָהּ אִתְּמַר "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ" (שיר השירים ד, ד), תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ כֹּהֲנִים לְוִיִּים יִשְׂרְאֵלִים, "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד, ד) דָּא צַדִּיק דְּאִיהוּ 'תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ', פִּנּוֹת דִּילֵיהּ תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, דִּשְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי יְרוּשָׁלַם, תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ תְּלַת אֲבָהָן, חֲרוּזִין דִּילָהּ תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט.
דָּבָר אַחֵר "צַוָּארֵךְ" דָּא אוֹרַיְיתָא, תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ רְמַ"ח פִּקּוּדִין דִּילָהּ, חֲרוּזִין וּקְמִיעִין דִּילָהּ אִינוּן מְמַנָּן עַל שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, דְנָטְרִין לָהּ בְּהוֹן, וְכַד אִסְתַּלַּק צַוָּאר בְּתַכְשִׁיטִין דִּילָהּ לְגַבֵּי חָתָן, כַּמָּה רֵיחִין טָבִין סָלְקִין בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר" (שיר השירים ג, ו), דָּא טוּרָא דְסִינַי דְּאִיהִי צַוָּאר עָלְמָא, "מְקֻטֶּרֶת מֹר" (שם) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר" (שיר השירים ד, ו), וּלְבוֹנָה דָא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא, עֲלָהּ אִתְּמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שם), "מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים ג, ו) דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ כָּל כָּלִיל בְּכֹלָּא.
דָּבָר אַחֵר "צַוָּארֵךְ" (שיר השירים ז, ה) דָּא אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, "מְקֻטֶּרֶת מֹר" (שיר השירים ג, ו) אָמַר מַר, "וּלְבוֹנָה" (שם) לִבּוּן הַהֲלָכָה, "מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שם) דָּא צַדִּיק דְּאִית בֵּיהּ מִכָּל מִינִים, וְדָא נָהִיר לָהּ לְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, וּמִיָּד דְּאִיהִי מִתְקַשְּׁטָא בְּכָל מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, יְרוּשָׁלִַם דְּאִיהוּ צַוָּאר עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְחַר לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט), וְאִיהוּ מְחַבֵּק לָהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו).
(דף קמו ע"א) וִידִין דְּמַטְרוֹנִיתָא כַּלָּה קַדִּישָׁא, אִינוּן רְשִׁימִין כֻּלְּהוּ בִּשְׁמָא דְיְהֹוָה, כְּגַוְונָא דָא בְּכַף י', בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן ה', בִּדְרוֹעָא דִילָהּ ו', בְּכָתֵף דִּילָהּ ה', בְּכָתֵף דִּילָהּ מְצוּיָירִין כַּמָּה שִׁרְטוּטִין כְּעַנְפִין דְּאִילָנָא דְחַיֵּי, לְרַשְׁמָא בֵּיהּ דְּאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), מִימִינָא דִילֵיהּ אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, מִשְּׂמָאלָא דִילֵיהּ אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, וּבְאָן אִתְיְיהִיבוּ בִּתְרֵין לוּחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה" (שיר השירים ד, ה).

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

וָא"ו אִיהוּ חוֹטָמָא מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ז), וָא"ו הוּא הַחֹטֶם מְתֻקָּן בַּפָּנִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִי"ם,  וְנַהֲרִין בְּחִוָּור וְסוּמַק, וּמְאִירִים בְּלָבָן וְאָדֹם,  וְחוֹטָמָא דְאָזְלָא בְאֹרַח מֵישַׁר אִיהִי חוֹתָם אֱמֶת, וְהַחֹטֶם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר הוּא חוֹתַם אֱמֶת,  וְאִם לַאו אִיהִי בְאֹרַח קְשׁוֹט לַאו אִיהִי חוֹתָמָא דְגוּשְׁפַּנְקָא דְמַלְכָּא, וְאִם אֵינָהּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, אֵינָהּ חוֹתָם, הַטַּבַּעַת שֶׁל הַמֶּלֶךְ,  וּבְגִין דָּא צִיּוּרָא דְמַטְרוֹנִיתָא דִיּוֹקְנָא דִילָהּ דְּחוֹטָמָא, מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין וּבְאֹרַח מֵישַׁר עַל אַנְפִּין, וּמִשּׁוּם זֶה צִיּוּר הַגְּבִירָה הַדְּמוּת שֶׁלָּהּ שֶׁל הַחֹטֶם, מְתֻקָּן בַּפָּנִים וּבְדֶרֶךְ יָשָׁר עַל הַפָּנִים,  וּתְרֵין נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וּשְׁנֵי נִקְבֵי הַחֹטֶם שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת,  פִּימָא בְרַתָּא דְמַלְכָּא, וּבָהּ "לְשׁוֹן לִמּוּדִים" (ישעיהו נ, ד) דְּאִיהוּ צַדִּיק, הַפֶּה – בַּת הַמֶּלֶךְ, וּבָהּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים, שֶׁהוּא צַדִּיק,  וַעֲלָהּ אִתְּמַר "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה" (שיר השירים ד, ג) בְּאוֹרַיְיתָא, וְעָלֶיהָ (וַעֲלֵיהֶם) נֶאֱמַר כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, בַּתּוֹרָה,  פִּימָא כְּלָלָא דְכֹלָּא, מִינָהּ קוֹל וְדִבּוּר דְּאִינוּן ו"ה, מִינָהּ הֲבַל דְּאִיהִי ה', הַפֶּה – הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, מִמֶּנּוּ קוֹל וְדִבּוּר שֶׁהֵם ו"ה, מִמֶּנָּה הֶבֶל שֶׁהִיא ה', פִּימָא דְקִיקָא סְתִימָא בְּאוֹת י', מִתְתַּקְנָא בִשְׁמָא דַיְהֹוָה, וּבְגִין דָּא "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה" (שיר השירים ד, ג). פֶּה קָטָן סָתוּם בָּאוֹת י', מִתְתַּקֵּן בִּשְׁמוֹ שֶׁל יהו"ה, וּמִשּׁוּם זֶה כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה.
 
"צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן" (שיר השירים ז, ה), דָּא יְרוּשָׁלִַם, צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם,  עֲלָהּ אִתְּמַר "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ" (שיר השירים ד, ד), עָלֶיהָ נֶאֱמַר כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ,  תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ כֹּהֲנִים לְוִיִּים יִשְׂרְאֵלִים, "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד, ד) תַּכְשִׁיטֶיהָ – כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת,  דָּא צַדִּיק דְּאִיהוּ 'תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ', זֶה צַדִּיק שֶׁהוּא תֵל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים אֵלָיו, פִּנּוֹת דִּילֵיהּ תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, דִּשְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי יְרוּשָׁלַם, הַפִּנּוֹת שֶׁלּוֹ – שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת, שֶׁהַשְּׁכִינָה וַדַּאי הִיא יְרוּשָׁלַיִם,  תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ תְּלַת אֲבָהָן, חֲרוּזִין דִּילָהּ תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָּהּ שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, הַחֲרוּזִים שֶׁלָּהּ – שְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת.
 
דָּבָר אַחֵר "צַוָּארֵךְ" דָּא אוֹרַיְיתָא, דָּבָר אַחֵר, צַוָּארֵךְ – זוֹ הַתּוֹרָה,  תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ רְמַ"ח פִּקּוּדִין דִּילָהּ, הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָּהּ – מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹתֶיהָ,  חֲרוּזִין וּקְמִיעִין דִּילָהּ אִינוּן מְמַנָּן עַל שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, דְנָטְרִין לָהּ בְּהוֹן, הַחֲרוּזִים וְהַקְּמֵיעִים שֶׁלָּהּ הֵם מְמֻנִּים עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתָהּ בָּהֶם,  וְכַד אִסְתַּלַּק צַוָּאר בְּתַכְשִׁיטִין דִּילָהּ לְגַבֵּי חָתָן, וּכְשֶׁמִּתְעַלֶּה הַצַּוָּאר בַּתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָּהּ אֶל הֶחָתָן,  כַּמָּה רֵיחִין טָבִין סָלְקִין בָּהּ, כַּמָּה רֵיחוֹת טוֹבִים עוֹלִים בָּהּ.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר" (שיר השירים ג, ו)זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, דָּא טוּרָא דְסִינַי דְּאִיהִי צַוָּאר עָלְמָא, זֶה הַר סִינַי שֶׁהוּא צַוָּארוֹ שֶׁל עוֹלָם.  "מְקֻטֶּרֶת מֹר" (שם) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מְקֻטֶּרֶת מוֹר – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,  דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר" (שיר השירים ד, ו), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר,  וּלְבוֹנָה דָא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא, עֲלָהּ אִתְּמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שם),  וּלְבוֹנָה – זוֹ הַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, "מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים ג, ו) דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ כָּל כָּלִיל בְּכֹלָּא, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל – זֶה צַדִּיק, שֶׁהוּא כֹל הַכָּלוּל בַּכֹּל.

דָּבָר אַחֵר "צַוָּארֵךְ" (שיר השירים ז, ה) דָּא אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, וְזֶה מֵאִיר לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,  הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, דָּבָר אַחֵר, צַוָּארֵךְ – זוֹ תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, "מְקֻטֶּרֶת מֹר" (שיר השירים ג, ו) אָמַר מַר, "וּלְבוֹנָה" (שם) לִבּוּן הַהֲלָכָה, מְקֻטֶּרֶת מֹר – אָמַר מַר, וּלְבוֹנָה – לִבּוּן הַהֲלָכָה, "מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שם) דָּא צַדִּיק דְּאִית בֵּיהּ מִכָּל מִינִים, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל – זֶה צַדִּיק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִכָּל הַמִּינִים, וְדָא נָהִיר לָהּ לְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, וּמִיָּד דְּאִיהִי מִתְקַשְּׁטָא בְּכָל מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, וּמִיָּד כְּשֶׁהִיא מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל מִינֵי תַכְשִׁיטִים, יְרוּשָׁלִַם דְּאִיהוּ צַוָּאר עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְחַר לָהּ,  יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא צַוַּאר הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקִּיף אוֹתָהּ,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יהו"ה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב,  וְאִיהוּ מְחַבֵּק לָהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, וְהוּא מְחַבֵּק אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו).

(דף קמו ע"א) וִידִין דְּמַטְרוֹנִיתָא כַּלָּה קַדִּישָׁא, אִינוּן רְשִׁימִין כֻּלְּהוּ בִּשְׁמָא דְיְהֹוָה, וִידֵי הַגְּבִירָה, הַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בַּשֵּׁם שֶׁל יהו"ה,  כְּגַוְונָא דָא בְּכַף י', כְּמוֹ זֶה: (אמר המגיה, הלשון מוטעה ונ"ל שהלשון כך) בַּכַּף י',  בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן ה', בִּדְרוֹעָא דִילָהּ ו', בְּכָתֵף דִּילָהּ ה', בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת ה', בַּזְּרוֹעַ שֶׁלָּהּ ו', בַּכָּתֵף שֶׁלָּהּ ה',  בְּכָתֵף דִּילָהּ מְצוּיָירִין כַּמָּה שִׁרְטוּטִין כְּעַנְפִין דְּאִילָנָא דְחַיֵּי, לְרַשְׁמָא בֵּיהּ דְּאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים, בַּכָּתֵף שֶׁלָּהּ מְצֻיָּרִים כַּמָּה שִׂרְטוּטִים כְּמוֹ הָעֲנָפִים שֶׁל עֵץ הַחַיִּים,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), לִרְשֹׁם בּוֹ שֶׁהוּא עֵץ חַיִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.  מִימִינָא דִילֵיהּ אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, מִשְּׂמָאלָא דִילֵיהּ אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, מִימִינוֹ נִתְּנָה תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, מִשְּׂמֹאלוֹ תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,  וּבְאָן אִתְיְיהִיבוּ וְאֵיפֹה נִתְּנוּ?  בִּתְרֵין לוּחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה" (שיר השירים ד, ה), בִּשְׁנֵי לוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. זַרְקָא בְּזִמְנָא דְּאִזְדְּרִיקַת אַבְנָא קַדִּישָׁא עַד אֵין סוֹף, כְּדֵין הַדְרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. אֲבָל רָזָא דָּא "הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" (איכה ה, כא). דְּהָא בְּקַדְמִיתָא בִסְלִיקוּ חֲדָא תִּסְתַּלֵּק שְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי הַהוּא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר תְּיוּבְתָּא בְּלִבָּא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וְדָא הֲשִׁיבֵנוּ. לְבָתַר מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, דְּהַשְׁתָּא תָּבִין יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּלְּקָא אִינוּן דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, וְדָא וְנָשׁוּבָה.

(דף קסז' עמוד א') עַל יְדֵי דְּמָאן? אֶלָּא שׁוֹפָר הוֹלֵךְ. וְדָא שׁוֹפָר עִלָּאָה וְתַתָּאָה, עִלָּאָה דִּאִימָא, תַּתָּאָה מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף צַדִּיק. עַד דְּאִתְּתְקַם כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ, שְׁכִינְתָּא בִּתְלָת עִלָּאִין וְדָא סְגוֹלְתָּא, עֲטָרָה דְּהַדְרַת לְיוֹשְׁנָהּ וַדַּאי, בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ.

קָם אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא קַדִּישָׁא, דְּבֵיהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). וְרָזָא דְּמִלָּה הָשַׁתָּא סִיהֲרָא לָא נַהֲרָא וּצְרִיכָה לְקַבְּלָא מִן שִׁמְשָׁא. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאוֹר כַּד נָפַק אִשְׁתְּאַר גָּנִיז לְעֵילָא. כְּדֵין אִשְׁתְּאַר לְעֵילָא אוֹר, לְתַתָּא חֹשֶׁךְ. בְּהוּ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד). אֲבָל בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא, אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרָא וְנַטִּיל כֹּלָּא בְּתוּקְפֵּיהּ. כְּדֵין כֹּלָּא אִיהוּ אוֹר. "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז). בְּגִין כָּךְ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ'. כְּדֵין יַזְהִירוּ לָאַחֲרִינֵי, יַזְהִירוּ לְסִיהֲרָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּא שִׁמְשָׁא.

וְעוֹד, (דף קסז' עמוד ב') סִיהֲרָא אִית בַּהּ חֲשׁוּכִין בְּאַנְפָּהָא. וְכֹלָּא רָזָא אִיהוּ, דְּהָא לְעֵילָא אִשְׁתַּכְחוּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת עִלָּאִין, וְשִׁמְשָׁא אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, סִיהֲרָא דְּלָא נַהֲרָא וּנְטָלַת מִן שִׁמְשָׁא, וּבְגִין דִּצְרִיכָה לְנַטְּלָא מִינֵּיהּ, אִשְׁתָּאֲרוּ אֲתָרִין מֵרָזָא דִּילַהּ חֲשִׁיכִין וַדַּאי. וְהָכָא מִתְתַּקְּפָן אִינוּן דִּלְבַר, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ. לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְעַבְרוּן חֲשׁוּכִין אִלֵּין, וְכֹלָּא בִּנְהוֹרָא אִשְׁתְּאַר. "יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" וַדַּאי. וְרָזָא דָּא "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ" (ישעיהו כה, ח). דְּהַשְׁתָּא בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִשְׁתָּרְשָׁן נָמֵי תָּמָן, בְּגִין כָּךְ אִית אֲתָרִין אִלֵּין דְּלָא אִתְנְהִירוּ וְאִשְׁתָּאֲרוּ חֲשׁוּכִין. דִּכְתִיב "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה" (קהלת ט, יח). בְּכָל אֲתַר דְּסִטְרָא אַחֲרָא בָּעְיָן לְאִתְתַּקְּפָא תָּמָן, נְהִירוּ אֶסְתַּלֵּק וְאִתְגָּרַע. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו).

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. זַרְקָא דָּא אֶבֶן דְּאִזְדְּרִיקַת לְצַלְמָא לְהַרְסָא לֵיהּ. וְדָא "אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן" (דניאל ב, לד). בְּזִמְנָא דְּנָטְלַת מֵחָכְמָה סְתִימָאָה הָכִי אִיהִי אֶבֶן, וּמָחָאָת (דף קסח' עמוד א') לְהַהוּא צַלְמָא. לְבָתַר מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יט). וְיֵיחוּת חַד מִדְּבֵית יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ אַסְחַר וְאָזִיל מֵאֲתַר לְאֲתַר בְּגוֹ סִטְרָא אַחֲרָא לְאַכְפְּיָא לַהּ וְאִתְּמָר.

פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. זַרְקָא בְּזִמְנָא דְּאִזְדְּרִיקַת אַבְנָא קַדִּישָׁא עַד אֵין סוֹף, כְּדֵין הַדְרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. זרקא, בזמן שהשכינה שהיא האבן הקדושה תיזרק עד אין סוף, אז תחזור העטרה ליושנה, אֲבָל רָזָא דָּא אבל סוד זה "הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" (איכה ה, כא), דְּהָא בְּקַדְמִיתָא בִסְלִיקוּ חֲדָא תִּסְתַּלֵּק שְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי הַהוּא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, שהרי בתחילה, בפעם אחת אחת תעלה השכינה כלפי ההוא האין סוף העליון מכולם, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר תְּיוּבְתָּא בְּלִבָּא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וְדָא הֲשִׁיבֵנוּ. ומשם תתעורר התשובה בלבם של כל ישראל, וזה סוד הֲשִׁיבֵנוּ הנגרם מפעולת זרקא, לְבָתַר ואח"כ מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, דְּהַשְׁתָּא תָּבִין יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּלְּקָא אִינוּן דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, וְדָא וְנָשׁוּבָה. ועכשיו שבים הם ישראל לעלות דרגה אחר דרגה, וזה וְנָשׁוּבָה.

(דף קסז' עמוד א') עַל יְדֵי דְּמָאן? על ידי מי? אֶלָּא שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, וְדָא שׁוֹפָר עִלָּאָה וְתַתָּאָה, עִלָּאָה דִּאִימָא, תַּתָּאָה מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף צַדִּיק, עַד דְּאִתְּתְקַם כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ אלא, שופר הולך, וזה שופר עליון ותחתון, שופר עליון היא אמא – בינה. שופר תחתון הוא משיח בן יוסף – יסוד, עד שיעמוד הכל במקומו. שְׁכִינְתָּא בִּתְלָת עִלָּאִין וְדָא סְגוֹלְתָּא, עֲטָרָה דְּהַדְרַת לְיוֹשְׁנָהּ וַדַּאי, בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ. וזו השכינה שתעמוד כנגד ג' מדרגות עליונות כח"ב וזה סגולתא, עטרה שחוזרת ליושנה ודאי, בכוח הזוהר הזה והתיקונים האלה שלך הרמח"ל. 

קָם אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין פָּתַח וְאָמַר, ר' ר', קם האדם הראשון, סבא דסבין פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא קַדִּישָׁא, בכח הזוהר הזה הקדוש, שבו דְּבֵיהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). וְרָזָא דְּמִלָּה הָשַׁתָּא סִיהֲרָא לָא נַהֲרָא וּצְרִיכָה לְקַבְּלָא מִן שִׁמְשָׁא. וסוד הדבר, עתה הירח שהיא סוד השכינה לא מאירה מעצמה וצריכה לקבל את אורה מהשמש שהוא ז"א. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאוֹר כַּד נָפַק אִשְׁתְּאַר גָּנִיז לְעֵילָא. כְּדֵין אִשְׁתְּאַר לְעֵילָא אוֹר, לְתַתָּא חֹשֶׁךְ. אלא בגלל שכאשר יצא האור בתחילה  נשאר גנוז למעלה כדי שלא יהנו ממנו הרשעים, וכך למעלה נשאר האור ולמטה שורה החושך. בְּהוּ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד). אֲבָל בְּחֵילָא דְּזֹהַר דָּא, אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרָא וְנַטִּיל כֹּלָּא בְּתוּקְפֵּיהּ. אבל בכח הזוהר הזה יתפשט האור ויקח הכל – למעלה ולמטה – בכוחו, כְּדֵין כֹּלָּא אִיהוּ אוֹר, ואז הכל יהיה אור, כנאמר "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז). לעת ערבו של הגלות תתחזק השכינה להאיר, בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ' שתאיר השכינה באור עולם. כְּדֵין יַזְהִירוּ לָאַחֲרִינֵי, יַזְהִירוּ לְסִיהֲרָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּא שִׁמְשָׁא ואז המשכילים שעוסקים בזוהר הזה יזהירו / יאירו לאחרים, יזהירו לשכינה. כזוהר הרקיע שהוא השמש, ז"א.

וְעוֹד, (דף קסז' עמוד ב') סִיהֲרָא אִית בַּהּ חֲשׁוּכִין בְּאַנְפָּהָא. ועוד, יש חושך בפני הירח, וְכֹלָּא רָזָא אִיהוּ, דְּהָא לְעֵילָא אִשְׁתַּכְחוּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת עִלָּאִין, וְשִׁמְשָׁא אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, סִיהֲרָא דְּלָא נַהֲרָא וּנְטָלַת מִן שִׁמְשָׁא. וסוד הכל הוא, שלמעלה ישנם שתי מאורות  עליונים, השמש / ז"א הוא המראה המאיר, והירח / השכינה, שאינה מאירה ונוטלת אורה מהשמש. וּבְגִין דִּצְרִיכָה לְנַטְּלָא מִינֵּיהּ, אִשְׁתָּאֲרוּ אֲתָרִין מֵרָזָא דִּילַהּ חֲשִׁיכִין וַדַּאי. ובגלל שצריכה לקחת אורה ממנו, נשארים מקומות חשוכים מסוד קבלת אורה מהשמש ודאי, וְהָכָא מִתְתַּקְּפָן אִינוּן דִּלְבַר, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ. וכתוצאה מכך מתגברים גם אותם החיצונים, שכך צריך להיות בזמן הגלות כדי להעמיד את הבחירה.

לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְעַבְרוּן חֲשׁוּכִין אִלֵּין, וְכֹלָּא בִּנְהוֹרָא אִשְׁתְּאַר, לעתיד לבוא, יתבטלו אלו החיצונים החשוכים, והכל ישאר באור, "יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" וַדַּאי. וְרָזָא דָּא וזה סוד הפסוק "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ" (ישעיהו כה, ח) חרפת עמו הם החיצונים והקלי' שנזדווגו לישראל – יתבטלו, מעל כל הארץ – מכח הארת השכינה הנקראת ארץ. דְּהַשְׁתָּא בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִשְׁתָּרְשָׁן נָמֵי תָּמָן, ועתה, קודם התיקון בגלל שהסטרא אחרא נשרשים גם כן שם, בְּגִין כָּךְ אִית אֲתָרִין אִלֵּין דְּלָא אִתְנְהִירוּ וְאִשְׁתָּאֲרוּ חֲשׁוּכִין. לכן ישנם המקומות האלה שלא מאירים ונשארים חשוכים, והחשיכה היא מאפשרת קיום לס"א כל זמן שברצונו יתב' שתהיה בחירה, ועל זמן זה נאמר דִּכְתִיב "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה" (קהלת ט, יח), בְּכָל אֲתַר דְּסִטְרָא אַחֲרָא בָּעְיָן לְאִתְתַּקְּפָא תָּמָן, נְהִירוּ אֶסְתַּלֵּק וְאִתְגָּרַע. בכל מקום שהסטרא אחרא רוצה להתחזק שם – מסתלק משם האור, ונחסר. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא אבל באותו הזמן שיעבור מן העולם נאמר "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו).

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. זַרְקָא דָּא אֶבֶן דְּאִזְדְּרִיקַת לְצַלְמָא לְהַרְסָא לֵיהּ. זרקא היא השכינה – האבן שנזרקת על הצלם להרוס אותו, וזה וְדָא "אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן" (דניאל ב, לד). בְּזִמְנָא דְּנָטְלַת מֵחָכְמָה סְתִימָאָה הָכִי אִיהִי אֶבֶן, וּמָחָאָת (דף קסח' עמוד א')  לְהַהוּא צַלְמָא. והיא אבן בזמן שלוקחת כוחה מחכמה סתימאה, ומכה את צלמי עבודה זרה, לְבָתַר מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אחר כך מקף שופר הולך הוא משיח בן יוסף שנאמר בו "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יט). וְיֵיחוּת חַד מִדְּבֵית יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ אַסְחַר וְאָזִיל מֵאֲתַר לְאֲתַר בְּגוֹ סִטְרָא אַחֲרָא לְאַכְפְּיָא לַהּ וְאִתְּמָר, וירד אחד מבית יעקב שהוא המשיח שיהיה סובב והולך ממקום למקום בתוך הסטרא אחרא לכפות אותם, וזה נתבאר.

קישור לדף זוהר תניינא

מאמר הגאולה | מסודות המשיח

היום כ"ה באלול – יום בריאת העולם

הקלפות ינקו בגלות מאחורי הבינה. בגאולה "קורע" עתיקא קדישא את הבינה וכורת ומאבד את הקלפות שדבקו באחוריה.

וְעַתָּה אֲפָרֵשׁ לְךָ סוֹד אַחֵר גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא מַה שֶׁכָּתוּב, "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" (ישעיהו כז, יג) וְכוּ', וְהַסּוֹד עָמוֹק. וְתֵדַע כִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמִצְרַיִם כֵּן יִהְיֶה בַּגְּאוּלָּה הָעֲתִידָה. וְסוֹף גְּאוּלַת מִצְרַיִם הָיְתָה קְרִיעַת יַם סוֹף שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר, "מַה תִּצְעַק אֵלָי" (שמות יד, טו) וּכְבָר אָמְרוּ "בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא" (זוהר ח"ב נב ע"ב). וְעַתָּה אֲבִינְךָ הַסּוֹד הַזֶּה כִּי רַב הוּא.

דַּע שֶׁאֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וִינִיקָתָם הִיא לְמַטָּה, אֲבָל תּוֹקְפָם הוּא מֵאַחֲרֵי הַבִּינָה. וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי מַלְכֵי אֱדוֹם הָרִאשׁוֹנִים מִן הַבִּינָה יָצְאוּ, עַל כֵּן מִשָּׁם הֵם מִתְחַזְּקִים לְמַטָּה לְהִתְקַיֵים. וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי הַבִּינָה "דִּינִין מִתְעָרִין מִינָהּ" (זוהר ח"א קנא ע"א) וּמִשָּׁם מִתְחַזְּקִים אֵלֶּה לְמַטָּה, אֲבָל מִמֶּנָּה וּלְמַעְלָה – הַכֹּל רַחֲמִים גְּמוּרִים. וְהִנֵּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, מִתּוֹךְ תִּגְבּוֹרֶת הַמְּאוֹרוֹת הָיָה, שֶׁלֹּא יָכְלָה הַקְּלִיפָּה לַעֲמוֹד בְּרוֹב אוֹרָם. אֲבָל אַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת וּמַקְשָׁה עָרְפָּה וְרוֹצֶה לְהִתְדַּבֵּק. וְהָאֱמֶת שֶׁיּוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה רוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק כִּי כְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יָדָהּ פַּעַם אַחַת. וְאָז נִתְעוֹרֵר הָעַתִּיקָא וְנִגְלָה לְמַטָּה, וְקָרַע אֶת הַיָּם הָעֶלְיוֹן לְפָנָיו. וּבְקָרְעוֹ הַיָּם הַזֶּה שֶׁהוּא הַבִּינָה – הִנֵּה נִכְרָתוּ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁלֹּא יַעַצְרוּ כֹּחַ עוֹד כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בָּרִאשׁוֹנָה מִן הַמָּקוֹם שֶׁאָמַרְתִּי – וְאָז נִכְרָתוּ וְאָבְדוּ.

 

אור עתיקא קדישא יכלה גם את האומות שיתיצבו על ישראל ועל משיחו, ויוציא העשוקים מיד הקליפה.

וְהִנֵּה כֵּן יֵעָשֶׂה לֶעָתִיד אַחַר שֶׁיָּשׁוּבוּ הָאוּמּוֹת וַיִּתְיַצְּבוּ "עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהלים ב, ב), כִּי יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל שֶׁהוּא הַבִּינָה. וְהַתּוֹקֵעַ לָמָּה לֹא נִזְכָּר? אֶלָּא שֶׁהוּא פֶלֶא וְלֹא נִזְכָּר שְׁמוֹ. וְהִנֵּה אָז יֹאבַד כָּל כֹּחַ מֵהַקְּלִיפָּה לְגַמְרֵי. וְעַל כֵּן עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר, "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ" (ישעיהו מט, ט) וְכוּ' כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד כֹּחַ לְעַכֵּב עֲלֵיהֶם כְּבָרִאשׁוֹנָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁאַשּׁוּר וּמִצְרַיִם הֵם ב' רָאשֵׁי הַקְּלִיפָּה, וּבְצֵאת הָעֲשׁוּקִים מִתַּחַת יָדָם יָבוֹאוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ "בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיהו כז, יג). וַהֲרֵי פֵּרַשְׁתִּי לְךָ סוֹד גָּדוֹל מְאֹד.

 

מכאן והלאה תנהיג השכינה את ישראל בגלוי ב-ג' קוי ההנהגה השלמה, בכח ג' האבות הכוללים כל נשמות ישראל.

וְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ עוֹד עִיקָּר אַחֵר וּבוֹ אֶחְתּוֹם מַאֲמָרִי, וְהוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" (הושע ב, כא) וְכוּ'. וְהֵם ג' "וְאֵרַשְׂתִּיךְ" נֶגֶד ג' הָאָבוֹת. וְאוֹמַר לְךָ מַה עִנְיָנָם כִּי סוֹדָם ג' גְּוָונֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁיִּהְיוּ מְאִירִים בָּאוֹר הַגָּדוֹל, וְנֶאֱמַר בָּהֶם, "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" (ויקרא כו, מב) וְכוּ'. וְהָעִנְיָן כִּי אָז תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת הַהַנְהָגָה עַל יַד הַשְּׁכִינָה, וְהַהַנְהָגָה בְּסוֹד הַ-ג' אֲבוֹת הִיא לְחֶסֶד לְדִין וּלְרַחֲמִים. וְלָכֵן כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה בְּתִיקּוּנָהּ נִקְרָא "שַׁבָּת", כִּי הִיא בַּת יְחִידָה וְנִכְלֶלֶת ב-ג' הָאָבוֹת הַנִּרְמָזִים בְּשי"ן. וְתִהְיֶה הַהַשְׁפָּעָה שְׁלֵימָה לְפִי הָאוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יָאִיר בַּזְּמָן הַהוּא, כִּי הַשְּׁכִינָה תִּהְיֶה מִתְחַזֶּקֶת מְאֹד בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְשִׂמְחָה רַבָּה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיָתָה. וְעַל הַזְּמָן הַהוּא כָּתוּב, "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ" (שיר השירים ב, יב) וְהֵם ג' הָאָבוֹת אֲשֶׁר זָכָרְתִּי שֶׁבָּם הִיא נִקְשֶׁרֶת וּמַנְהֶגֶת כָּל הַנִּמְצָאִים. וְכָל זְמָן שֶׁאֵינָהּ נִכְלֶלֶת מִכֻּלָּם אֵין הַהַנְהָגָה שְׁלֵימָה, עַל כֵּן כֻּלָּם יִהְיוּ נִכְלָלִים בָּהּ בַּזְּמָן הַהוּא בָּאוֹר הַגָּדוֹל כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, שֶׁיְּהֵא מֵאִיר בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, וְאָז, "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" (שיר השירים ב, יב).

וְתֵדַע שֶׁבְּ-ג' הָאָבוֹת – הִנֵּה יַעֲקֹב הוּא הַמִּתְחַזֵּק יוֹתֵר כִּי הוּא בַּעְלָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁנַיִם מִתְחַבְּרִים בּוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר, "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יב) כִּי הוּא הַמִּתְגַּבֵּר כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי.

וַהֲרֵי פֵּרַשְׁתִּי לְךָ עִנְיְנֵי הַגְּאוּלָה בַּאֵר הֵיטֵב בַּסֵּדֶר לְפִי הַתִּיקּוּנִים אֲשֶׁר יִתְתַּקְּנוּ לְהַשְׁלִים הַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל וְתִיקוּן כָּל הָעוֹלָם בְּתִיקוּן הַמְּאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

ת.ו.ש.ל.ב.ע