Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַוי לוֹן לְאִינוּן דְּמַנִּיחִין לְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר בָּהּ "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב), וּבְפִקּוּדִין דִּילָהּ דְּאִינוּן אִיבָּא דְאִילָנָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (שם), וְאָזְלִין בָּתַר אִלֵּין דִּמְפַתֵּי לוֹן מִסִּטְרָא דְנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְאָמְרֵי לוֹן, הִשְׁתַּדְלוּן בְּמַלְאָכַיָּא דִמְמַנָּן עַל כֹּכְבַיָּא וְשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְעַל אִלֵּין דִּמְמַנָּן עַל רוּחִין וְשֵׁדִין, לְמֶהֱוִי "כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר: 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לַכֹּכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי' (מורכב ממספר פסוקים), וְדָא אִיהוּ דְמַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) וְגוֹ'.
(דף צז ע"א) וּבִלְעָם חַיָּיבָא בְהַאי הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעַקַר לוֹן מֵעָלְמָא דֵין וּמֵעָלְמָא דְאָתֵי, וְדָא אִיהוּ "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז), מוֹת בְּעָלְמָא דֵין וְתָמוּת בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְחוֹבָא דָא גָרִים חָרְבָּן בֵּי מַקְדְּשָׁא וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא וְאִתְקְטִילוּ מִנַּיְיהוּ.
דְּכָל חַד הֲוָה מְזַבַּח וּמְקַטֵּר, וַהֲווֹ נָחְתִין חֲיָילִין דִּלְעֵילָא, וְכַד הֲוָה נָבִיא מְיַסֵּר לוֹן, מַה כְּתִיב בְּהוֹן וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל נָבִיא וְחוֹזֶה, וּבַמֶּה הֲוָה מְיַסֵּר לוֹן נָבִיא? הֲוָה אוֹמֵר לְהוֹן דִּיְהוֹן חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא, וְאִי לַאו "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ" (דברים יא, יז), וְאִינוּן הֲווֹ מְזַלְזְלִין בֵּיהּ, וַהֲווֹ אָמְרִין אֲנַן אוֹמִינָן לְאִלֵּין דִּמְמַנָּן עַל מִטְרָא, וְכָפִינָן לְהוֹן לְנַחְתָא מִטְרָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחֲלִיף לְהוֹן לִמְמַנָּן בִּשְׁלִיחוּתַיְיהוּ בְּגִינַיְיהוּ, וְקָטִיל לוֹן וְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא בְגִינַיְיהוּ, וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ חוֹבָא דְאָדָם דְּגָרַם לֵיהּ חִוְיָא מִיתָה לֵיהּ וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּפַתֵּי לוֹן בְּהַהוּא אִילָנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים" (בראשית ג, ה) וְכוּ', וּבְגִין דָּא מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נַשׁ 'בַּמֶּה שֶׁהוֹרְשֵׁתָ הִתְבּוֹנָן אֵין לָךְ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת'.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמֶּה הֲווֹ נָחֲתִין אִלֵּין חֲיָילִין? אָמַר לֵיהּ, בְּרִי מָה אַתְּ חָשִׁיב דַּהֲווֹ נָחֲתִין? וַדַּאי הָא רָזָא דְאִילָנָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּלָא עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַלְיָיא לֵיהּ מְפוּרְסָם לְעָלְמָא אֶלָּא בֵּינֵי חַבְרַיָּא, עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְגַּלְיָא בֵּינֵי חַבְרַיָּא מַאי נִיהוּ, אָמַר לֵיהּ בְּנִי, "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כז) הֲוָה טוֹב, "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (שם ח, ב) הֲוָה רָע, נְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה יָדַע בֵּיהּ, וְהָכִי עָבִיד צַלְמָא דִילֵיהּ, וּבֵיהּ אִשְׁתְּמוֹדָע אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף" (דניאל ב, לב), עַד הָכָא הֲוָה מִסִּטְרָא דְטוֹב, וּבְגִין דָּא אָמַר "דִּי דְהַב טָב", "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (יחזקאל ח, ב) רַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ" (דניאל ב, לב) מִסִּטְרָא דְנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַוי לוֹן לְאִינוּן דְּמַנִּיחִין לְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר בָּהּ "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם שֶׁמַּנִּיחִים מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים,  וּבְפִקּוּדִין דִּילָהּ דְּאִינוּן אִיבָּא דְאִילָנָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (שם), וְאָזְלִין בָּתַר אִלֵּין דִּמְפַתֵּי לוֹן מִסִּטְרָא דְנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וּבְמִצְווֹתֶיהָ שֶׁהֵן פְּרִי הָאִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם, וְהוֹלְכִים אַחַר אֵלּוּ שֶׁמְּפַתִּים אוֹתָם מִצַּד הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי,  דְאָמְרֵי לוֹן, הִשְׁתַּדְלוּן בְּמַלְאָכַיָּא דִמְמַנָּן עַל כֹּכְבַיָּא וְשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם, הִשְׁתַּדְּלוּ בַּמַּלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים עַל הַכּוֹכָבִים וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה, וְעַל אִלֵּין דִּמְמַנָּן עַל רוּחִין וְשֵׁדִין, לְמֶהֱוִי "כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), וְעַל אֵלּוּ שֶׁמְּמֻנִּים עַל רוּחוֹת וְשֵׁדִים, לִהְיוֹת כֵּאלֹהִי"ם יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר: 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לַכֹּכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי' (מורכב ממספר פסוקים), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כֹּה אָמַר יהו"ה לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לַכֹּכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְדָא אִיהוּ דְמַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) וְגוֹ'. וְזֶהוּ שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגוֹמֵר,
 
(דף צז ע"א) וּבִלְעָם חַיָּיבָא בְהַאי הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וּבִלְעָם הָרָשָׁע הָיָה מִתְעַסֵּק עִם זֶה, וְדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה,  וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעַקַר לוֹן מֵעָלְמָא דֵין וּמֵעָלְמָא דְאָתֵי, וְדָא אִיהוּ "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָקַר אוֹתָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא, וְזֶהוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, מוֹת בְּעָלְמָא דֵין וְתָמוּת בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְחוֹבָא דָא גָרִים חָרְבָּן בֵּי מַקְדְּשָׁא וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא וְאִתְקְטִילוּ מִנַּיְיהוּ, מוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתָמוּת - בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהַחֵטְא הַזֶּה גָּרַם אֶת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְנֶהֶרְגוּ מֵהֶם.
 
דְּכָל חַד הֲוָה מְזַבַּח וּמְקַטֵּר, וַהֲווֹ נָחְתִין חֲיָילִין דִּלְעֵילָא, וְכַד הֲוָה נָבִיא מְיַסֵּר לוֹן, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְזַבֵּחַ וּמְקַטֵּר, וְהָיוּ יוֹרְדִים הַחֲיָלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁהָיָה הַנָּבִיא מְיַסֵּר אוֹתָם,  מַה כְּתִיב בְּהוֹן וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל נָבִיא וְחוֹזֶה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל נָבִיא וְחוֹזֶה,וּבַמֶּה הֲוָה מְיַסֵּר לוֹן נָבִיא? הֲוָה אוֹמֵר לְהוֹן דִּיְהוֹן חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא, וּבַמֶּה הָיָה מְיַסֵּר אוֹתָם הַנָּבִיא? הָיָה אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה, וְאִי לַאו "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ" (דברים יא, יז), וְאִם לֹא - וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ,  וְאִינוּן הֲווֹ מְזַלְזְלִין בֵּיהּ, וַהֲווֹ אָמְרִין אֲנַן אוֹמִינָן לְאִלֵּין דִּמְמַנָּן עַל מִטְרָא, וְכָפִינָן לְהוֹן לְנַחְתָא מִטְרָא וְהֵם הָיוּ מְזַלְזְלִים בּוֹ, וְהָיוּ אוֹמְרִים, אָנוּ הִשְׁבַּעְנוּ אֶת אֵלו שֶׁמְּמֻנִּים עַל הַמָּטָר וְכָפִינוּ אוֹתָם לְהוֹרִיד מָטָר,
 
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחֲלִיף לְהוֹן לִמְמַנָּן בִּשְׁלִיחוּתַיְיהוּ בְּגִינַיְיהוּ, וְקָטִיל לוֹן וְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא בְגִינַיְיהוּ, וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱלִיף לָהֶם אֶת הַמְמֻנִּים בִּשְׁלִיחוּתָם בִּשְׁבִילָם, וְהָרַג אוֹתָם, וְהֶחֱרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁבִילָם, וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם,  וְדָא אִיהוּ חוֹבָא דְאָדָם דְּגָרַם לֵיהּ חִוְיָא מִיתָה לֵיהּ וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּפַתֵּי לוֹן בְּהַהוּא אִילָנָא, וְזֶהוּ הַחֵטְא שֶׁל אָדָם שֶׁגָּרַם לוֹ הַנָּחָשׁ מִיתָה לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ, שֶׁפִּתָּה אוֹתָם בְּאוֹתוֹ הָעֵץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים" (בראשית ג, ה) וְכוּ', וּבְגִין דָּא מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נַשׁ 'בַּמֶּה שֶׁהוֹרְשֵׁתָ הִתְבּוֹנָן אֵין לָךְ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת' זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִי"ם וְכוּ', וּמִשּׁוּם זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם. בְּמַה שֶּׁהָרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
 
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמֶּה הֲווֹ נָחֲתִין אִלֵּין חֲיָילִין? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמָּה הָיוּ יוֹרְדִים הַחֲיָלוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לֵיהּ, בְּרִי מָה אַתְּ חָשִׁיב דַּהֲווֹ נָחֲתִין? וַדַּאי הָא רָזָא דְאִילָנָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּלָא עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַלְיָיא לֵיהּ מְפוּרְסָם לְעָלְמָא אֶלָּא בֵּינֵי חַבְרַיָּא, עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא וַדַּאי זֶהוּ סוֹד הָעֵץ שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁלֹּא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַלּוֹתוֹ מְפֻרְסָם לָעוֹלָם, אֶלָּא בֵּין הַחֲבֵרִים, עַד שֶׁיָּבֹא הַדּוֹר שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.  אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְגַּלְיָא בֵּינֵי חַבְרַיָּא מַאי נִיהוּ, אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהוּא הִתְגַּלָּה בֵּין הַחֲבֵרִים מַה הוּא? אָמַר לֵיהּ בְּנִי, "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כז) הֲוָה טוֹב, "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (שם ח, ב) הֲוָה רָע, אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה הָיָה טוֹב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה הָיָה רַע

נְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה יָדַע בֵּיהּ, וְהָכִי עָבִיד צַלְמָא דִילֵיהּ, וּבֵיהּ אִשְׁתְּמוֹדָע אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה מַכִּיר בּוֹ, וְכָךְ עָשָׂה אֶת הַצֶּלֶם שֶׁלּוֹ, וּבוֹ נוֹדַע הָעֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף" (דניאל ב, לב), עַד הָכָא הֲוָה מִסִּטְרָא דְטוֹב, וּבְגִין דָּא אָמַר "דִּי דְהַב טָב", זֶהוּ שֶׁכָּתוּב רֵאשֵׁהּ רֹאשׁוֹ שֶׁל זָהָב טוֹב, חָזֵהוּ וּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל כֶּסֶף. עַד כָּאן מִצַּד הַטּוֹב, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר שֶׁל זָהָב טוֹב,  "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (יחזקאל ח, ב) רַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ" (דניאל ב, לב) מִסִּטְרָא דְנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רַע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מֵעָיו וְיַרְכוֹתָיו שֶׁל נְחֹשֶׁת, מִצַּד שֶׁל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא מֶלֶךְ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא כֹּהֵן. אִלֵּין תְּרֵין דְּקַיְּימִין לְתִיקּוּנָא דְּעַמָּא, דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא, דָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא וְדָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. מֶלֶךְ מִסִּטְרָא דְּגוּפָא, לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ עַל אַתְרַיְהוֹן. כֹּהֵן מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּקָאִים לְאַתְקָנָא לְהוּ (דף מב' עמוד א')  בְּרָזָא דְּפוּלְחָנָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וּמֶלֶךְ אִתְּמָר בֵּיהּ 'שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ' (סנהדין כב.) מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. וְדָא יָד הַחֲזָקָה וַדַּאי, דִּשְׁכִינְתָּא בִּשְׂמָאלָא אִתְקַשְּׁרַת.

וּמֶלֶךְ אִתְּמָר בֵּיהּ "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ" (דברים יז, טו) וְכוּ' לְאַפָּקָא גִּיּוֹרָא. וְדָא רָזָא עִלָּאָה, דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא בְּיַעֲקֹב אִשְׁתְּרַשׁ וְאִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא, וְכֹלָּא מְשִׁיכוּ חַד קַדִּישָׁא. וּמָאן דְּאִתְבְּרִיר מִינַּיְיהוּ לְמַלְכָּא דָּא אִתְעֲבִיד כָּרְסַיָּא לִשְׁכִינְתָּא, וְתִיקּוּנָא דְּכָל עַמָּא בֵּיהּ אִתְתַּקַּן. אֲבָל גִּיּוֹרָא לָא אִתְחָזֵי לְהַאי. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּגִיּוֹרָא לְבַר הֲוָה וְעָאל לְגוֹ. אֲבָל עַד לָא אִתְתְּקַף בְּתוּקְפָּא דְּגִזְעָא קַדִּישָׁא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא אִיהוּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָאו לְאַתְקָנָא לוֹן.

וְאִי תֵּימָא אֵימָתַי יִתְתַּקְּנוּן גִּיּוֹרִין? אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, דִּכְתִיב "מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל" (ישעיהו נד, טו) מִי גָר אִתָּךְ בַּעֲנִיּוּתַךְ יִפּוֹל אִתָּךְ בַּעֲשִׁירוּתָךְ. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר שָׁרְשָׁא קַדִּישָׁא לְאִתְתַּקְּפָא בְּעָלְמָא, יְתוּב וְיִכְנוֹשׁ לְגַבֵּיהּ כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל, וְכֻלְהוֹ דְּאִתְחַבָרוּ בְּהוּ, וְכֹלָּא יִתְעֲבִיד כְּלָלָא חֲדָא תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא. אֲבָל עַד לָא אִתְתַּקַּן תִּיקּוּנָא דָּא, לָא אִתְתְּקָפוּ גִּיּוֹרִין הָכִי. וְאַבְרָהָם אִיהוּ אַב הֲמוֹן גּוֹיִם וּתְחוּתֵיהּ אִתְתַּקְּפֵי כֻּלְהוֹ גִּיּוֹרִין דְּמִתְגַּיְּירָן. אֲבָל עַד לָא אִתְכְּלִילוּ בְּתוּקְפָּא דְּיַעֲקֹב, עַד זִמְנָא דְּאָתֵי. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה" (ישעיהו מט, כא) (דף מב' עמוד ב')  דְּהָא אִלֵּין לְבַר אִתְיְלִידוּ, וְלָא לְגוֹ, וַהֲווֹ בְּנִין לְס"מ וְנוּקְבָּא, וְעָאלוּ לְגוֹ לְבָתַר. אֲבָל מֵהַהוּא זִמְנָא וּלְהָלְאָה אֵין מְקַבְּלִים גָּרִים (יבמות כד) דְּהָא תִּיקּוּנָא כְּבָר אִשְׁתְּלִים וְתַרְעִין אַנְעָלוּ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּכֹלָּא אִיהוּ בְּגִין גּוּפָא דְּאִתְבְּנֵי בְּבִנְיָנָא מְסָאֲבָא. וּבְזִמְנָא דְּגוּפִין יִתְתְּקָנוּ, דִּכְתִיב "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה) כְּדֵין כֹּלָּא יִתְתְּקַן תִּיקּוּנָא שְׁלִים. אֲבָל בְּגִין דָּא "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז, טו).

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא כֹּהֵן גָּדוֹל. וְדָא מוֹרָא מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה יִרְאָה עִלָּאָה, וְדָא יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת. דְּאִית יִרְאָה לְתַתָּא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, אֲבָל יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְדָא מוֹרָא גָּדוֹל. וּבְזִמְנָא דַּהֲוָה כַּהֲנָא רָבָא עָיֵיל לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אִתְּעַר כַּהֲנָא רָבָא לְעֵילָא וְעַיֵּיל לְגוֹ וּמִדָכָּאן עָלְמָא. וְכֹלָּא אַתְקִין מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וְתָא חֲזֵי, כַּהֲנֵי אִשְׁתָּאֲרוּ, וְלָאו לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא לְבָרְכָא לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּחֶסֶד וַדַּאי. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל דָּא קָאִים לְאִתְּעָרָא פּוּלְחָנָא כִּדְקָא יָאוּת. וְכֵיוָן דְּפוּלְחָנָא אִתְעַבְּרַת, כֹּהֵן גָּדוֹל אִתְעַבַּר, עַד דְּיִתְהַדַּר עָלְמָא לְאִתְתַּקְּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וְכֻלְהוֹ עִטְרִין יְתוּבוּן לְאַתְרַיְיהוּ:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא מֶלֶךְ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא כֹּהֵן. אִלֵּין תְּרֵין דְּקַיְּימִין לְתִיקּוּנָא דְּעַמָּא, דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא, דָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא וְדָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. אלה השניים מלך וכהן שעומדים לתיקוני העם, זה הכהן לימין מצד החסד, וזה המלך לשמאל מצד גבורת מלכותו. זה המלך מצד הגוף, וזה הכהן מצד הנשמה. מֶלֶךְ מִסִּטְרָא דְּגוּפָא, לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ עַל אַתְרַיְהוֹן. מלך מצד הגוף, להעמיד כל ישראל על מקומם, כֹּהֵן מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּקָאִים לְאַתְקָנָא לְהוּ (דף מב' עמוד א') בְּרָזָא דְּפוּלְחָנָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. כהן מצד הנשמה שעומד לתקן אותם בסוד עבודתו לתקנם תיקון שלם. וּמֶלֶךְ אִתְּמָר בֵּיהּ ומלך נאמר בו 'שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ' (סנהדין כב.) מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא מצד השכינה שהיא גילוי מלכותו המלך והטלת אימתו על עבדיו, וזה. וְדָא יָד הַחֲזָקָה וַדַּאי, דִּשְׁכִינְתָּא בִּשְׂמָאלָא אִתְקַשְּׁרַת. שהשכינה בצד הגבורות שבשמאל נקשרת.
 

וּמֶלֶךְ אִתְּמָר בֵּיהּ ומלך נאמר בו "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ" (דברים יז, טו) וְכוּ' לְאַפָּקָא גִּיּוֹרָא לשלול אפשרות היותו גר. וְדָא רָזָא עִלָּאָה, דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא בְּיַעֲקֹב אִשְׁתְּרַשׁ וְאִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא, וְכֹלָּא מְשִׁיכוּ חַד קַדִּישָׁא. וזה סוד עליון, שזרעו הקדוש נשרש רק ביעקב ומתפשט בעולם, והכל המשכה אחת קדושה הנמשץ בזרעו,  וּמָאן דְּאִתְבְּרִיר מִינַּיְיהוּ לְמַלְכָּא דָּא אִתְעֲבִיד כָּרְסַיָּא לִשְׁכִינְתָּא, וְתִיקּוּנָא דְּכָל עַמָּא בֵּיהּ אִתְתַּקַּן. ומה שנברר ממנו מלך נעשה כזא לשכינה, ותיקון כל העם בו נתקן. אֲבָל גִּיּוֹרָא לָא אִתְחָזֵי לְהַאי. והגרים, לא ראויים לכאן, ולמה? אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּגִיּוֹרָא לְבַר הֲוָה וְעָאל לְגוֹ. אלא בגלל שהגרים היו מחוץ לקדושה בכחב"ד  שקלי' נוגה לפני שהתגיירו, ועלו לבפנים לתוך הקדושה, אֲבָל עַד לָא אִתְתְּקַף בְּתוּקְפָּא דְּגִזְעָא קַדִּישָׁא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא אִיהוּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָאו לְאַתְקָנָא לוֹן. אבל, עד שלא התחזקו בתוקף של ישראל זרע קודש, צריך המלך לתקן בעבורם, ולא לתקן אותם.

וְאִי תֵּימָא אֵימָתַי יִתְתַּקְּנוּן גִּיּוֹרִין? אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, ואם תשאל, מתי יתוקנו הגרים? אלא לעתיד לבוא שכתוב, דִּכְתִיב "מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל" (ישעיהו נד, טו) פירוש מִי גָר אִתָּךְ בַּעֲנִיּוּתַךְ יִפּוֹל אִתָּךְ בַּעֲשִׁירוּתָךְ.  מי שהיה גר יחד איתך בזמן הגלות שהיא עניות, יפול חלקו איתך בזמן העשירות שהיא הגאולה, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר שָׁרְשָׁא קַדִּישָׁא לְאִתְתַּקְּפָא בְּעָלְמָא, יְתוּב וְיִכְנוֹשׁ לְגַבֵּיהּ כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל, וְכֻלְהוֹ דְּאִתְחַבָרוּ בְּהוּ, וְכֹלָּא יִתְעֲבִיד כְּלָלָא חֲדָא תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא. שהרי, בזמן שיתעורר השורש הקדוש שהוא יחודו יתב' להתחזק בעולם, ישוב ויקבץ אליו כל ישראל, וכל אלה שהתתחברו בהם, והכל יעשה כללות אחת תיקון הכל. אֲבָל עַד לָא אִתְתַּקַּן תִּיקּוּנָא דָּא, לָא אִתְתְּקָפוּ גִּיּוֹרִין הָכִי. אבל עד שלא יתוקן התיקון הזה, לא יתחזקו הגרים כך. וְאַבְרָהָם אִיהוּ אַב הֲמוֹן גּוֹיִם וּתְחוּתֵיהּ אִתְתַּקְּפֵי כֻּלְהוֹ גִּיּוֹרִין דְּמִתְגַּיְּירָן. ואברהם שהיה ראש וראשון למגיירים, נקרא "אב המון גוים" ותחתיו מתחזקים כל הגרים שמתגיירים, ונכללים בקדושה מצד החסד, אֲבָל עַד לָא אִתְכְּלִילוּ בְּתוּקְפָּא דְּיַעֲקֹב, עַד זִמְנָא דְּאָתֵי. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב  אבל עד שלא יתכללו בחוזקו של יעקב, שהוא קו האמצעי העולה עד לרום המעלות-  עד לעתיד לבא – נאמר עליהם "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה" (ישעיהו מט, כא) (דף מב' עמוד ב')  דְּהָא אִלֵּין לְבַר אִתְיְלִידוּ, וְלָא לְגוֹ, וַהֲווֹ בְּנִין לְס"מ וְנוּקְבָּא, וְעָאלוּ לְגוֹ לְבָתַר. שהרי אלה לחוץ לעם ישראל נולדו ושורשם מקלי' נוגה, ולא מהפנימיות שהם עולמות הקדושה, והם בנים לס"מ ואשתו, ואח"כ כשנתגיירו נכנסו לבפנים, אֲבָל מֵהַהוּא זִמְנָא אבל מאותו הזמן לעתיד לבא שיתגלה כח הקדושה וּלְהָלְאָה "אֵין מְקַבְּלִים גָּרִים" (יבמות כד) דְּהָא תִּיקּוּנָא כְּבָר אִשְׁתְּלִים וְתַרְעִין אַנְעָלוּ. שהרי התיקון כבר נשלם וננעלו השערים, וכל מי שלא התגייר נשאר לחוץ.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּכֹלָּא אִיהוּ בְּגִין גּוּפָא דְּאִתְבְּנֵי בְּבִנְיָנָא מְסָאֲבָא. אבל בא וראה, שהכל הוא בגלל הגוף שלהם נבנה בבנין הטומאה, וּבְזִמְנָא דְּגוּפִין יִתְתְּקָנוּ, ובזמן שיתוקנו הגופים שכתוב, דִּכְתִיב "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה) כְּדֵין כֹּלָּא יִתְתְּקַן תִּיקּוּנָא שְׁלִים. אז הכל יתוקן תיקון שלם, אֲבָל בְּגִין דָּא "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז, טו). אבל בגלל כל הסוד הזה נאמר לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אפילו גר כיוון שתיקונו הסופי יהיה רק לעתיד לבא.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא כֹּהֵן גָּדוֹל. וְדָא מוֹרָא מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה יִרְאָה עִלָּאָה, וְדָא יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת. וזה המורא מצד החכמה יראה עליונה וזו יראת הרוממות. דְּאִית יִרְאָה לְתַתָּא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, אֲבָל יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. שיש יראת העונש למטה מצד הגבורה, אבל יראת הרוממות היא מצד החכמה, וְדָא מוֹרָא גָּדוֹל. וּבְזִמְנָא דַּהֲוָה כַּהֲנָא רָבָא עָיֵיל לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אִתְּעַר כַּהֲנָא רָבָא לְעֵילָא וְעַיֵּיל לְגוֹ וּמִדָכָּאן עָלְמָא. ובזמן שהיה הכהן הגדול נכנס לבית קודש הקדשים, היה כנגדו מתעורר מיכאל הכהן הגדול העליון ונכנס לבפנים ומטהר העולם, וְכֹלָּא אַתְקִין מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. והכל התקין משה הרועה הנאמן תיקון שלם.

וְתָא חֲזֵי, כַּהֲנֵי אִשְׁתָּאֲרוּ, וְלָאו לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא לְבָרְכָא לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּחֶסֶד וַדַּאי. ובא וראה, בגלות נשארו הכהנים אבל לא לעבודת המקדש אלא כדי לברך את ישראל, שכך צריכים הם לעורר את אור החסד ולהמשיכו בברכתם לישראל, אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל דָּא קָאִים לְאִתְּעָרָא פּוּלְחָנָא כִּדְקָא יָאוּת. אבל הכהן הגדול, הוא העומד לעורר את העבודה כמו שראוי בבחינת התחתון כנגד העליון, וְכֵיוָן דְּפוּלְחָנָא אִתְעַבְּרַת, כֹּהֵן גָּדוֹל אִתְעַבַּר, עַד דְּיִתְהַדַּר עָלְמָא לְאִתְתַּקְּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וְכֻלְהוֹ עִטְרִין יְתוּבוּן לְאַתְרַיְיהוּ: וכיון שעבודת המקדש פסקה, גם עבודתו של הכהן הגדול פסקה, עד שישוב העולם לתיקונו כמו שראוי, וכל העטרות ישובו למקומם.

תפילה ת"א: כשנסתלק שם הרחמים, התגלה שם הדין וממנו נמשכו ד' מיתות בית דין. בגילוי היחוד יחזור שם הרחמים ויתחבר וימתק את הדין ויושיע.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "לָמָה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם" שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּלֵּק שֵׁם יהו"ה ב"ה לְמַעְלָה מֵאוֹתָם שְׁנֵי אוֹתִיּוֹת נֶעֱלָמוֹת שֶׁהֵם י"ה נֶאֱמַר בּוֹ, "אַיֵּה מַלְכְּכֶם וְצוּר מָעֻזְּכֶם", וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן - חֶסֶד נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם דִּכְתִיב, "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב", וְזֶה יה"וה מִדַּת הָרַחֲמִים, א' – יו"י, כְּחֶשְׁבּוֹן יהו"ה, כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק לְאוֹתוֹ הָאַיִן הָעֶלְיוֹן - וְנִשְׁאָר דִּין שׁוֹלֵט שֶׁהוּא אדנ"י, לְפִיכָךְ, "אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים אֲדֹנָי", בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם", 'כְּמֵת' לֹא כְּתִיב אֶלָּא "כְּמֵתֵי", שֶׁהֲרֵי ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם - "כְּמֵתֵי עוֹלָם" וַדַּאי, וְאַף עַל גַב דְּאַרְבַּע מִיתוֹת בָּטְלוּ, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ שֶׁהוּא דִּינָא דְאדנ"י זֶה שֶׁסּוֹבְלִים יִשְׂרָאֵל ד' מִיתוֹת אֵלֶּה.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים
גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ וּתְנַהֵל אוֹתָנוּ בְּחֶסֶד. לָמָּה "תָּשִׁיב יָדְךָ וִימִינְךָ מִקֶּרֶב חֵיקֶךָ כַלֵּה?" וְיַחֲזוֹר יהו"ה לְגַבֵּי אדני וְיֵעָשֶׂה יאהדונה"י מִיָּד "וּ-מַלְאָ"ךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם", "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים
הֲרֵי לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גְּאָלֵנוּ מִכָּל רָע וְדַבְּקֵנוּ בְּטוּבְךָ הַנֶּאֱמָן, וְתוֹשִׁיעֵנוּ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.


 

תפילה ת"ב: בכח אור הבינה, נעשים ישראל איש אחד בלב אחד, ואוכלים מעץ החיים הנמשך מיסודה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. נָתַתָּ לְעַמְּךָ תּוֹרַת חַיִּים מִצַּד עֵץ חַיִּים, וּמִי שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, "וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם", לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל שֶׁהִיא בִּינָה - שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, בּוֹ "אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים". וְיִשְׂרָאֵל הֵם עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת - ה' לְיָמִין וְ-ה' לִשְׂמֹאל, וּמִצַּד בִּינָה נַעֲשִׂים כֻּלָּם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" שֶׁהוּא הַר סִינַי יוֹבֵל וַדַּאי - שֶׁהוּא שׁוֹפָר דְּמַתַּן תּוֹרָה. וְקוֹל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, כְּלַל ג' אָבוֹת מְחֻבָּרִים בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב", וְזֶה תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁאֵין חֵלֶק לְס"א בָּהּ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאֵין פְּסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים
בַּעֲבוּר תּוֹרָתְךָ אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ חַיִּים, שֶׁעַתָּה אֲנַחְנוּ מֵתִים בַּגָּלוּת, שֶׁשָׁם "עָנִי חָשׁוּב כְּמֵת", וְאֵין עָנִי אֶלָּא בְּדַעַת שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרָע שׁוֹלֵט, הַטּוֹב נֶעְלָם וְלֹא נִרְאֶה כְּלָל, וְכֵן אָמְרוּ, "הָעֲנִיּוּת וְהַדַּלּוּת לֹא הִנִּיחָה מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל", אֶלָּא "כִּי עֵת רָעָה הִיא". אֲבָל תּוֹרָתְךָ שֶׁהִיא חַיִּים תִּתֵּן לָנוּ חַיִּים בַּאֲמִתַּת יִחוּדְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אֵל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.