תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
- מקור
- פירוש
קָם סָבָא בָתַר טוּלָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר רַבִּי רַבִּי, הַאי קְרָא הָכִי שְׁמַעִנָא לֵיהּ, "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" (ישעיה מ, כו), 'שְׂאוּ' כְּמוֹ "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב), וְדָא "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית" (ירמיה ב, ג), "מָרוֹם" דִּילֵיהּ כֶּתֶר עִלָּאָה, "מִי" אִימָּא עִלָּאָה דְ"בָרָא" עָלְמָא בְּ"אֵלֶּה". מָאן אֵלֶּה? "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם" (שמות ו, יד), וְאִינוּן תְּלַת אֲבָהָן.
"הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם" (ישעיה מ, כו), אִלֵּין צְבָא הַשָּׁמַיִם דְּאִינוּן נֶצַח וְהוֹד, מַאי מִסְפָּר דִּלְהוֹן? אֶלָּא מִסְפָּר וְחֶשְׁבּוֹן דְּכֹלָּא דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה. "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (שם), דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר לְמֹשֶׁה בְּגִינָהּ "וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, יז).
(דף פו ע"א) "מֵרֹב אוֹנִים" (ישעיה מ, כו), הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) וְדָא צַדִּיק, וְאִיהוּ "וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ" (ישעיה מו, כד), צַדִּיק, כֹּחַ דִּילֵיהּ אִיהִי כֹּחַ דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד, יז), "לֹא נֶעְדָּר" (ישעיהו מ, כו) מִשְּׁכִינְתָּא לְעָלַם, וְהַאי וְהַאי כֹּלָּא קְשׁוֹט, שַׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְיתָא.
אָמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא, "מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ" (ישעיה מ, כו), תַּמָּן אָדָם קַדְמָאָה, תַּמָּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, תַּמָּן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּמָּן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וּתְרֵין עֲשַׂר שִׁבְטִין, וְכָל נִשְׁמָתִין דְּשִׁתִּין רִבּוֹא דְיִשְׂרָאֵל, וּדְכָל דָּרִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם" (דברים כט, יד) וְגוֹ', כֻּלְּהוּ תַּמָּן, "אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (ישעיהו מ, כו) לֹא חָסֵר מִנַּיְיהוּ חַד מֵחֻשְׁבָּנָא, כְּגַוְונָא דִצְבָא הַשָּׁמַיִם.
וְעוֹד "מֵרֹב אוֹנִים" (ישעיה מ, כו), דָּא כַהֲנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מא, נ), "וְאַמִּיץ כֹּחַ" (ישעיה מ, כו), דָּא אֱלֹהִים דְּאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, דְאִתְלַבְּשַׁת בִּגְבוּרָה וּבָרָא עָלְמָא בְּמִדַּת הַדִּין, וּבְגִין דָּא אִיהוּ גִבּוֹר אַמִּיץ כֹּחַ, "אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (שם), דָּא יַעֲקֹב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (בראשית כה, כז), מַה דְּאִתְּמַר בִּתְלַת אִלֵּין, אִתְּמַר בִּתְלַת עִלָּאִין, וְאִתְּמַר בִּתְלַת תַּתָּאִין, מִסְפָּר דְּכֻלְּהוּ שְׁכִינְתָּא אִיהִי מִסְפַּר הַיָּמִים.
קָם סָבָא בָתַר טוּלָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר רַבִּי רַבִּי, הַאי קְרָא הָכִי שְׁמַעִנָא לֵיהּ, "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" (ישעיה מ, כו), קָם הַזָּקֵן מֵאַחַר צִלּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר: רַבִּי רַבִּי, כָּךְ שָׁמַעְתִּי אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, 'שְׂאוּ' כְּמוֹ "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב), וְדָא "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית" (ירמיה ב, ג), "מָרוֹם" דִּילֵיהּ כֶּתֶר עִלָּאָה, שְׂאוּ כְּמוֹ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ, וְזֶה קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית, הַמָּרוֹם שֶׁלּוֹ כֶּתֶר עֶלְיוֹן. "מִי" אִימָּא עִלָּאָה דְ"בָרָא" עָלְמָא בְּ"אֵלֶּה". מִי – הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם בְּאֵלֶּה. מָאן אֵלֶּה? מִי הֵם אֵלֶּה? "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם" (שמות ו, יד), וְאִינוּן תְּלַת אֲבָהָן. אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם, וְהֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת.
"הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם" (ישעיה מ, כו), אִלֵּין צְבָא הַשָּׁמַיִם דְּאִינוּן נֶצַח וְהוֹד, מַאי מִסְפָּר דִּלְהוֹן? הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, אֵלּוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נֵצַח וְהוֹד, מַה מִּסְפָּר שֶׁלָּהֶם? אֶלָּא מִסְפָּר וְחֶשְׁבּוֹן דְּכֹלָּא דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אֶלָּא מִסְפָּר וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁבַּכֹּל, זֶה הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה. "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (שם), דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר לְמֹשֶׁה בְּגִינָהּ "וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, יז) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בִּשְׁבִילָהּ וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.
(דף פו ע"א) "מֵרֹב אוֹנִים" (ישעיה מ, כו), הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) וְדָא צַדִּיק, וְאִיהוּ "וְאַמִּיץ כֹּחַ" (ישעיה מו, כד) מֵרֹב אוֹנִים, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְזֶה צַדִּיק, וְהוּא אַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ צַדִּיק, כֹּחַ דִּילֵיהּ אִיהִי כֹּחַ דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד, יז), אִישׁ צַדִּיק, הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ הוּא הַכֹּחַ שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אדנ"י, "לֹא נֶעְדָּר" (ישעיהו מ, כו) מִשְּׁכִינְתָּא לְעָלַם, וְהַאי וְהַאי כֹּלָּא קְשׁוֹט, שַׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְיתָא. לֹא נֶעְדָּר מֵהַשְּׁכִינָה לְעוֹלָם, וְזֶה וָזֶה הַכֹּל אֱמֶת, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
אָמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא, "מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ" (ישעיה מ, כו), תַּמָּן אָדָם קַדְמָאָה, תַּמָּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, תַּמָּן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּמָּן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וּתְרֵין עֲשַׂר שִׁבְטִין, אָמַר לוֹ: זָקֵן זָקֵן, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, שָׁם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שָׁם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׁם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שָׁם דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְכָל נִשְׁמָתִין דְּשִׁתִּין רִבּוֹא דְיִשְׂרָאֵל, וּדְכָל דָּרִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם" (דברים כט, יד) וְגוֹ', כֻּלְּהוּ תַּמָּן, וֶנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם וְגוֹמֵר, כֻּלָּם שָׁם, "אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (ישעיהו מ, כו) לֹא חָסֵר מִנַּיְיהוּ חַד מֵחֻשְׁבָּנָא, כְּגַוְונָא דִצְבָא הַשָּׁמַיִם שאִישׁ לֹא נֶעְדָּר, לֹא חָסֵר מֵהֶם אֶחָד מֵהַחֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ צְּבָא הַשָּׁמַיִם.
וְעוֹד "מֵרֹב אוֹנִים" (ישעיה מ, כו), דָּא כַהֲנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מא, נ) וְעוֹד מֵרֹב אוֹנִים – זֶה הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כֹּהֵן אוֹן, "וְאַמִּיץ כֹּחַ" (ישעיה מ, כו), דָּא אֱלֹהִים דְּאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, דְאִתְלַבְּשַׁת בִּגְבוּרָה וְאַמִּיץ כֹּחַ – זֶה אֱלֹהִי"ם, שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בִּגְבוּרָה, וּבָרָא עָלְמָא בְּמִדַּת הַדִּין, וּבְגִין דָּא אִיהוּ גִבּוֹר אַמִּיץ כֹּחַ, וּבָרָא הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא גִבּוֹר אַמִּיץ כֹּחַ.
"אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (שם), דָּא יַעֲקֹב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (בראשית כה, כז), אִישׁ לֹא נֶעְדָּר – זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. מַה דְּאִתְּמַר בִּתְלַת אִלֵּין, אִתְּמַר בִּתְלַת עִלָּאִין, וְאִתְּמַר בִּתְלַת תַּתָּאִין, מִסְפָּר דְּכֻלְּהוּ שְׁכִינְתָּא אִיהִי מִסְפַּר הַיָּמִים. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּשָׁלֹשׁ אֵלֶּה, נֶאֱמַר בְּשָׁלֹשׁ הָעֶלְיוֹנִים וְנֶאֱמַר בְּשָׁלֹשׁ הַתַּחְתּוֹנִים, הַמִּסְפָּר שֶׁל כֻּלָּם, הַשְּׁכִינָה הִיא מִסְפַּר הַיָּמִים.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
- מקור
- פירוש
תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּמַדְבְּרָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דְּבָרִים לד, יב) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ" (דברים ב, כה) וְכוּ'. דְּעַד לָא אִתְתַּקְּנַת שְׁכִינְתָּא בְּתִיקּוּנָא (דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין. אֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת, מִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא, אִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין.
כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל. וְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת. אַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל כְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא. וְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק, וּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא, אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת. עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת. וְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא, וְדָא פַּךְ וַדַּאי. וּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים. אֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ. וְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת, וְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. כְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת.
עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם, דְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי. רְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת. וְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע. דְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ. וְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). וּבְגִין כָּךְ אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד). הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי"(תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'.
(דף טז' עמוד א') וְדָא גָּרִים לֵיהּ חִילּוּקָא דְּמַלְכוּתָא וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) דָּא קֵץ הַיָּמִין, דְּבֵיהּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְאִתְחַבְּרָא מַאי דְּאִתְפְּרָשׁוּ בְּקַדְמִיתָא בְּיָרָבְעַם וּרְחַבְעָם. בְּגִין כָּךְ "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) וְכוּ' "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (שם) לְבַר מִמַּלְכוּתָא. אִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא בְּזִמְנֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי.
תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּמַדְבְּרָא במדבר. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דְּבָרִים לד, יב) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב בזמן שכתוב "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ" (דברים ב, כה) וְכוּ'. דְּעַד לָא אִתְתַּקְּנַת שְׁכִינְתָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים שעד שלא נתקנה השכינה בתיקון שלם,
(דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין בחינת היד החזקה נצרכה לקום כנגד מספר מיני טומאה. אֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת אבל כיון שנתקנה, מִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא מיד מורא גדול נמצא וזה סוד גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא שעד שהשכינה אינה נשלמת ועומדת בתיקוניה, אִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה אינה נראית ונעלמת, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת ובין כך ובין כך נתקנת כמו שראוי. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא וכיון שנשלמת להיתקן, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ מתגלה בכוחה, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין ופחדה נופל על כל הקליפות.
כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד כענין זה, מלכות בית דוד לא התגלתה מיד. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל אלא בזמן שנכנסו ישראל לארץ, עמדו עליהם השופטים עד לימי שאול. וְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת וזה הסוד ענין השכינה שלא התיישבה במקומה כמו שראוי. אַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא מדוע? בגלל אלו העמים שהשאירו ישראל בארץ, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי גרמו שלא תתישב שם השכינה כראוי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל לכן עמדו אלה השופטים על ישראל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק וסוד המילה שופט הוא מצד היסוד, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל שמשלים עבור השכינה שלא יכלה להתגלות עד שבא שאול, כְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא ואז התחיל לקחת המלכות. וְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק ושאול הוא היסוד, וּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר והשכינה מתחברת בו יותר בגילוי, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא , אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת ובשל כך לקח המלכות, אבל לא התקיימה בשלמות, עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת עד שבא דוד המלך והמלכות במקומה עמדה. וְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וסוד זה, שאול נמשח בפח ולא נמשכה מלכותו, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים וזה סוד ענין שאול שעומד בסוד היסוד, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא ובגלל שהשכינה מתחברת בו כדי להתגלות לכן יכל למלוך, וְדָא פַּךְ וַדַּאי וזה סוד ענין היסוד שנקרא פח. וּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים ובגלל שלא היתה במקומה לא התקיימה מלכותו. אֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ אבל דוד מקומו וסודו מלכות. וְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת וכאשר היסוד מתחבר במלכות לוקח המלכות כמו שראוי, וְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וזה בסוד המלכות שנקראת קרן, ולכן נמשכה מלכותו. כְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת ואז עמדה השכינה במקומה כמו שצריך.
עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם עד שבא ירבעם שהוא מצד היסוד, דְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק וגרם שנפרדו הצדיק – יסוד מהצדק שהיא המלכות, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי שירבעם היה משבט יוסף שסודו יסוד. רְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת רחבעם היה מזרע דוד שסודו מלכות. וְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב וכיון שנפרדו זה מזה נחלקה המלכות בישראל ולבסוף נחרב בית המקדש. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע ומה גרם לכל זה? אלא בגלל שדוד קיבל לשון הרע. דְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק שמי שמקבל לשון הרע, גורם ללשון העליון שהוא היסוד, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ לפרוש מבת זוגו שהיא המלכות. וְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). וּבְגִין כָּךְ ובשל כך אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי התפלל וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת וזה בגלל לשון הרע שקיבל מציבא והתרגז על מפיבשת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ עד שאמר לציבא "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד). הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי" (תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא וזה החטא על שאמר דברים מתוך רוגז והם, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'.
(דף טז' עמוד א') וְדָא גָּרִים לֵיהּ חִילּוּקָא דְּמַלְכוּתָא וַדַּאי וזה שגרם לו שתתחלק המלכות ודאי. בְּגִין כָּךְ בשל כך ביקש דוד "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) דָּא קֵץ הַיָּמִין שהוא לעתיד לבא הנקרא קץ הימין שעליהם נאמר, דְּבֵיהּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְאִתְחַבְּרָא מַאי דְּאִתְפְּרָשׁוּ בְּקַדְמִיתָא בְּיָרָבְעַם וּרְחַבְעָם שיתחברו מה שפילגו ירבעם ורחבעם בתחילה. בְּגִין כָּךְ בשל כך ביקש דוד "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) וְכוּ' "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (שם) לְבַר מִמַּלְכוּתָא אדע עד מתי אהיה מחוץ למלכות. אִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא בְּזִמְנֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי ונמצא שהכל בזמן שיצטרך להיות יהיה ודאי.
תפילה שנ"ג - דש"ן מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה שנ"ג: השכינה הקדושה היא שתחבר אותנו בקשר היחוד ושרות עלינו יחודו ית'.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הָא רָצוֹן שֶׁלְּךָ לְקַשֵּׁר בָּנוּ שְׁכִינָתְךָ בְּקֶשֶׁר שָׁלֵם, וְסִטְרָא אַחֲרָא לֹא תּוּכַל לְהַפְרִישׁ אוֹתָנוּ מִמֶּנָּה. שֶׁהֲרֵי, לִילִית שִׁפְחָה רָעָה הִיא אֵיבָה שֶׁגָּרְמָה שִׂנְאַת חִנָּם וְהֶחֱרִיבָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל שְׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה תְּחַבֵּר אוֹתָנוּ בְּקֶשֶׁר אֶחָד לְשְׁרוֹת עָלֵינוּ יִחוּדְךָ. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" לִבְנוֹת בּוֹ בֵּית בְּמִקְדָּשׁ, דִּכְתִיב, "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יִכָּנֵס", יִכָּנֵס דַּיְקָא בְּחִבּוּר אֶחָד.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, בַּאֲמִתְּךָ תְּיַחֲדֵנוּ בְּאַהֲבַת עוֹלָם, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
תפילה דָּשֵׁ"ן: תפילה ממבורא עולם שיברכנו מברכתו, ויחזיק ברכתנו עד שיתגלה עלינו ביחודו.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי בַּעַל שָׁלוֹם אַתָּה, וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא הוּא שָׁלוֹם. וְאַתָּה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם אַתָּה נִמְצָא שָׁם, לְפִיכָךְ, "אֵין כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא שָׁלוֹם", מַחֲזִיק וַדַּאי, שֶׁכָּל הַמַּדְרֵגוֹת יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת מְרַחֲמִים לְדִין וּמִדִּין לְרַחֲמִים שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם, "וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ", וּכְתִיב, "רֶגַע אֲדַבֵּר וְרֶגַע אֲדַבֵּר". אֲבָל יִחוּד שֶׁלְּךָ אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה דִּכְתִיב, "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שִׁנִּיתִי", וְכֵן הַבְּרָכָה מִתְחַזֶּקֶת שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לִדְחוֹת אוֹתוֹ כְּלָל.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי לַאֲמִתַּת יִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּבָרְכֵנוּ בְּבִרְכָתֶךָ וְתַחֲזִיק בִּרְכָתֶךָ, שֶׁכַּמָּה סִטְרָא אַחֲרָא רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ מַה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, אֲבָל אַתָּה בְּיִחוּדְךָ הַחְזָקַת אוֹתָנוּ וּבוֹ תַּחֲזִיק אוֹתָנוּ עַד שֶׁתְּגַלֶּה אֲמִתַּת יִחוּדְךָ לְכָל יִשְׂרָאֵל, מִשָּׁם וּלְהָלְאָה, "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ" וְכוּ'. יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה: