תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וּבְגִין דְּלֵית הַשָּׂגָה לְנָבִיא וְחוֹזֶה וְחָכָם פָּחוּת מִינָהּ, אָמַר הַנָּבִיא "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ" (ירמיהו ט, כב) כו', "כִּי אִם בְּזֹא"ת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט, כג), וּבְגִין דָּא יַעֲקֹב אוֹלִיף לָהּ לִבְנוֹי, וְיָהִיב לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם" (בראשית מט, כח), וְדָוִד דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, אָמַר לְגַבָּהּ "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" (תהלים כז, ג) כו', רָמִיז לָהּ בְּהַאי תַּגָּא, וְסָלִיק מַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְגַבָּהּ, וְאָמַר "לֹא יִירָא לִבִּי... בְּזֹאת" (שם) כו'.
וְאַהֲרֹן דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, לָא הֲוָה עָאל לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוּת מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג), דַּהֲוָה יָדַע דְּאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָּא, דְּאִיהִי קָרְבָּן לַיְהֹוָה, עוֹלָה לַיְהֹוָה, אִשֶּׁה לַיְהֹוָה. וְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, לָא בָעוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַשְׁכּוֹנָא אָחֳרָא דְיִפְדוֹן לוֹן בְּגִינָהּ מִן גָּלוּתָא, אֶלָּא זֹאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" (ויקרא כו, מד) וְכוּ', וְנָבִיא אָמַר בְּגִינָהּ כַּד חֲזָא בִנְבוּאָתָא דוֹחָקָא דְיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָא, אָמַר "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי" (איכה ג, כא) כו', "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר" (דברים לג, ז).
(דף יב ע"א) אִיהִי מַרְגָּלִית כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין נְהִירִין, דְּאִינוּן נְהִירִין מִגַּרְמֵיהּ, וּסְגוּלָה דִילֵיהּ בְּכָל נִקּוּדִין דְּאַתְוָון וְטַעֲמֵי, בְּכָל שֵׁם וְשֵׁם, מִסִּטְרָא דְחֹלֵ"ם, אִיהִי סֶגוֹלְתָּא.
חוֹלֵם מָלֵא בְּוָא"ו, סְלִיק בְּאַתְווֹי אהי"ה, וּתְלַת נִיצוֹצִין י' י' י' כְּחוּשְׁבַּן יְהֹוָה, דְּאִיהוּ כ"ו וְאַרְבַּע אַתְוָון סְלִיק לְחֻשְׁבַּן יְהֹוָה אהי"ה נ"א, בְּרָזָא יְהֹוָה דְי' י' י', וּסְגוּלָה דִילֵיהּ "אֵל נָ'א רְפָא נָ'א לָהּ" (במדבר יב, יג), "אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּ'א" (תהלים קיח, כה), אהי"ה כ"א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, "אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה" (שמואל א' ב, ב) וְגוֹ'.
וְחוֹלֵם סְגוֹלְתֵּיהּ לְחֶלְמָא, דְּבֵיהּ אִתְּמַר "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (בראשית כח, יב) כו', וְעוֹד חוֹלֵם מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, חֹלֵם חָסֵר אִיהוּ ה"י מִן אֱלֹהִים, תְּלַת נִיצוֹצוֹת ל' מִן אֱלֹהִים, אִשְׁתָּאַר א"ם, דְּאִתְּמַר בָּהּ "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא" (משלי ב, ג), וְלַאו צָרִיךְ לַאֲרָכָא בְּנִקּוּדֵי, דְהָא אִתְאַמְרוּ.
דָּבָר אַחֵר "וְהַמַּשְׂכִּילִים", אִלֵּין דְּיָדְעִי בְּפִקּוּדָא חֲמִישָׁאָה בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי"ת, יָרֵ"א שַׁבָּ"ת, אַזְהָרָה דִילֵיהּ דְּלָא לְחַלְלָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא בְּטַ"ל מְלָאכוֹת, דְּאִינוּן אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חָד, לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חָד, רְצוּעָה לְאַלְקָאָה אִיהִי שִׁפְחָה בִּישָׁא, שַׁעַטְנֵז, כְּלִילָא מִשּׁוֹר וַחֲמוֹר, דְּאָמַר יַעֲקֹב "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" (בראשית לב, ו), "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר" (שמות כב, ח), דְּאֵין מַלְקִין בְּשַׁבָּת, דְּלָא שַׁלְטָא שִׁפְחָה בִּישָׁא עַל עָלְמָא, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאַשְׁלִיט לָהּ עַל עָלְמָא.
וּבְגִין דָּא "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות לא, יג), דָא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, בָּהּ תַּלְיָין כָּל שְׁמִירָתָן דְּעֶשֶׁר סְפִירוֹת, דְּאִתְקְרִיאוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות לא, טז), דָּא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּמָאן דִּמְחַלֵּל לָהּ לַאו אִיהוּ נָטִיר מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאִתְּמַר בָּהּ "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד). מָאן דְּאַעִיל בִּרְשׁוּת דִּילָהּ שִׁפְחָה חֲלָלָה זוֹנָה, דִּרְשׁוּת דִּילָהּ אִיהוּ תְּחוּם שַׁבָּת, כְּגַוְונָא דִתְּחוּם וּגְבוּל דְּיַמָּא, דְאִתְּמַר "שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם" (ירמיהו ה, כב), וּמַאי נִיהוּ? "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם" (הושע ב, א), וְלֵית יָם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא.
שמות המופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים
וּבְגִין דְּלֵית הַשָּׂגָה לְנָבִיא וְחוֹזֶה וְחָכָם פָּחוּת מִינָהּ, וּמִשּׁוּם שֶׁאֵין הַשָּׂגָה לְנָבִיא וְחוֹזֶה וְחָכָם פָּחוֹת מִמֶּנָּה, אָמַר הַנָּבִיא "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ" (ירמיהו ט, כב) כו', "כִּי אִם בְּזֹא"ת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט, כג), אָמַר הַנָּבִיא, כֹּה אָמַר יהו"ה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל וְכוּ' הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. וּבְגִין דָּא יַעֲקֹב אוֹלִיף לָהּ לִבְנוֹי, וְיָהִיב לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, וְלָכֵן יַעֲקֹב לִמֵּד אוֹתָהּ לְבָנָיו, וְנָתַן לָהֶם קַבָּלָה מִמֶּנָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם" (בראשית מט, כח), וְדָוִד דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, אָמַר לְגַבָּהּ "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" (תהלים כז, ג) כו', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם. וְדָוִד שֶׁהָיָה לוֹ קַבָּלָה מִמֶּנָּה, אָמַר לָהּ אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה רָמִיז לָהּ בְּהַאי תַּגָּא, וְסָלִיק מַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְגַבָּהּ, וְאָמַר "לֹא יִירָא לִבִּי... בְּזֹאת" (שם) וכו', רָמַז אוֹתָהּ בַּכֶּתֶר הַזֶּה, וְהֶעֱלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלֶיהָ, וְאָמַר לֹא יִירָא לִבִּי וְכוּ'.
וְאַהֲרֹן דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, לָא הֲוָה עָאל לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוּת מִינָהּ, וְאַהֲרֹן שֶׁהָיָה לוֹ קַבָּלָה מִמֶּנָּה, לֹא הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוֹת מִמֶּנָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג), דַּהֲוָה יָדַע דְּאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָּא, דְּאִיהִי קָרְבָּן לַיְהֹוָה, עוֹלָה לַיְהֹוָה, אִשֶּׁה לַיְהֹוָה זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא עִקָּר שֶׁל הַכֹּל, שֶׁהִיא קָרְבָּן לַיהו"ה, עוֹלָה לַיהו"ה אִשֶּׁה לַיהו"ה. וְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, לָא בָעוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַשְׁכּוֹנָא אָחֳרָא דְיִפְדוֹן לוֹן בְּגִינָהּ מִן גָּלוּתָא, אֶלָּא זֹאת, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לָהֶם קַבָּלָה מִמֶּנָּה, לֹא רָצוּ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁכּוֹן אַחֵר שֶׁיִּפְדֶּה אוֹתָם מֵהַגָּלוּת בִּגְלָלָהּ אֶלָּא זֹאת הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" (ויקרא כו, מד) וְכוּ', שֶׁכָּתוּב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם. וְנָבִיא אָמַר בְּגִינָהּ כַּד חֲזָא בִנְבוּאָתָא דוֹחָקָא דְיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָא, וְהַנָּבִיא אָמַר בִּשְׁבִילָהּ, כְּשֶׁרָאָה בִּנְבוּאָה אֶת דָּחְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תַּקִּיף, אָמַר "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי" (איכה ג, כא) כו', "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר" (דברים לג, ז) אָמַר זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי וְכוּ', וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר.
(דף יב ע"א) אִיהִי מַרְגָּלִית כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין נְהִירִין, דְּאִינוּן נְהִירִין מִגַּרְמֵיהּ, וּסְגוּלָה דִילֵיהּ בְּכָל נִקּוּדִין דְּאַתְוָון וְטַעֲמֵי, הִיא מַרְגָּלִית כְּלוּלָה מִכָּל הַגְּוָנִים הַמְּאִירִים שֶׁמְּאִירִים מֵעַצְמָם, וּסְגֻלָּתוֹ בְּכָל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת וְהַטְּעָמִים. בְּכָל שֵׁם וְשֵׁם, מִסִּטְרָא דְחֹלֵ"ם, אִיהִי סֶגוֹלְתָּא בְּכָל שֵׁם וְשֵׁם, מִצַּד שֶׁל חֹלֵ"ם הִיא סֶגּוֹלְתָא. חוֹלֵם מָלֵא בְּוָא"ו, סְלִיק בְּאַתְווֹי אהי"ה, חוֹלֵ"ם מָלֵא בְּוָא"ו עוֹלֶה בְּאוֹתִיּוֹתָיו אהי"ה, וּתְלַת נִיצוֹצִין י' י' י' כְּחוּשְׁבַּן יְהֹוָה, דְּאִיהוּ כ"ו וּשְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת י' י' י' כְּחֶשְׁבּוֹן יהו"ה, שֶׁהוּא כ"ו, וְאַרְבַּע אַתְוָון סְלִיק לְחֻשְׁבַּן יְהֹוָה אהי"ה נ"א, בְּרָזָא יְהֹוָה דְי' י' י', וּסְגוּלָה דִילֵיהּ "אֵל נָ'א רְפָא נָ'א לָהּ" (במדבר יב, יג), "אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּ'א"(תהלים קיח, כה), אהי"ה כ"א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, "אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה" (שמואל א' ב, ב) וְגוֹ', ואַרְבַּע אוֹתִיּוֹתָיו עוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן יהו"ה אהי"ה נ"א, בְּסוֹד יהו"ה שֶׁל י' י' י', וּסְגֻלָּתוֹ אֵ"ל נָא רְפָא נָ"א לָהּ, אָנָּא יהו"ה הוֹשִׁיעָה נָא, אהי"ה כ"א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, אֵין קָדוֹשׁ כַּה' וְגוֹ'.
וְחוֹלֵם סְגוֹלְתֵּיהּ לְחֶלְמָא, דְּבֵיהּ אִתְּמַר "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה"(בראשית כח, יב) כו', וְחֹלֵ"ם סְגֻלָּתוֹ לַחֲלֹם, שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְכוּ', וְעוֹד חוֹלֵם מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעוֹד חוֹלֵ"ם - מוֹחֵל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. חֹלֵם חָסֵר אִיהוּ ה"י מִן אֱלֹהִים, תְּלַת נִיצוֹצוֹת ל' מִן אֱלֹהִים, אִשְׁתָּאַר א"ם, דְּאִתְּמַר בָּהּ "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא" (משלי ב, ג), וְלַאו צָרִיךְ לַאֲרָכָא בְּנִקּוּדֵי, דְהָא אִתְאַמְרוּ חֹלֵ"ם חָסֵר הוּא הֵ"י מִן אֱלֹהִי"ם, שְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת ל' מִן אֱלֹהִים - נִשְׁאָר אֵ"ם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, וְלֹא צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּנְּקֻדּוֹת, שֶׁהֲרֵי נִתְבָּאֲרוּ.
דָּבָר אַחֵר "וְהַמַּשְׂכִּילִים", אִלֵּין דְּיָדְעִי בְּפִקּוּדָא חֲמִישָׁאָה בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי"ת, יָרֵ"א שַׁבָּ"ת, דָּבָר אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּלִים, אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים בְּמִצְוָה חֲמִישִׁית בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית - יָרֵ"א שַׁבָּ"ת, אַזְהָרָה דִילֵיהּ דְּלָא לְחַלְלָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא בְּטַ"ל מְלָאכוֹת, דְּאִינוּן אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חָד, לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חָד, אַזְהָרָתוֹ שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ בְּט"ל מְלָאכוֹת, שֶׁהֵן אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר אַחַת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים מַלְקֻיּוֹת חָסֵר אַחַת. רְצוּעָה לְאַלְקָאָה אִיהִי שִׁפְחָה בִּישָׁא, שַׁעַטְנֵז, כְּלִילָא מִשּׁוֹר וַחֲמוֹר, דְּאָמַר יַעֲקֹב "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" (בראשית לב, ו), "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר" (שמות כב, ח), דְּאֵין מַלְקִין בְּשַׁבָּת, דְּלָא שַׁלְטָא שִׁפְחָה בִּישָׁא עַל עָלְמָא, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאַשְׁלִיט לָהּ עַל עָלְמָא, עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע - עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר - שֶׁאֵין מַלְקִין בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא שׁוֹלֶטֶת הַשִּׁפְחָה הָרָעָה עַל הָעוֹלָם. אוֹי לְמִי שֶׁמַּשְׁלִיט אוֹתָהּ עַל הָעוֹלָם.
וּבְגִין דָּא "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות לא, יג), דָא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, וּמִשּׁוּם זֶה אֶת שַׁבְּתֹתַי תִשְׁמֹרוּ - זוֹ בַּת יְחִידָה, שֶׁהִיא שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, בָּהּ תַּלְיָין כָּל שְׁמִירָתָן דְּעֶשֶׁר סְפִירוֹת, דְּאִתְקְרִיאוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, בָּהּ תְּלוּיִים כָּל שְׁמִירָתָן שֶׁל עֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁנִּקְרְאוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת"(שמות לא, טז), דָּא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת - זוֹ בַּת יְחִידָה, שֶׁהִיא שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּמָאן דִּמְחַלֵּל לָהּ לַאו אִיהוּ נָטִיר מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִי שֶׁמְּחַלֵּל אוֹתָהּ, אֵינוֹ שָׁמוּר עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאִתְּמַר בָּהּ "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד). מָאן דְּאַעִיל בִּרְשׁוּת דִּילָהּ שִׁפְחָה חֲלָלָה זוֹנָה, דִּרְשׁוּת דִּילָהּ אִיהוּ תְּחוּם שַׁבָּת, כְּגַוְונָא דִתְּחוּם וּגְבוּל דְּיַמָּא, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת. מִי שֶׁמַּכְנִיס בִּרְשׁוּת שֶׁלָּהּ שִׁפְחָה חֲלָלָה זוֹנָה, שֶׁרְשׁוּת שֶׁלָּהּ הוּא תְחוּם שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁתְּחוּם וּגְבוּל שֶׁל הַיָּם, דְאִתְּמַר "שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם" (ירמיהו ה, כב), וּמַאי נִיהוּ? "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם" (הושע ב, א), וְלֵית יָם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא שֶׁנֶּאֱמַר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. וּמִי הוּא? וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, וְאֵין יָם אֶלָּא תוֹרָה.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּמַדְבְּרָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דְּבָרִים לד, יב) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ" (דברים ב, כה) וְכוּ'. דְּעַד לָא אִתְתַּקְּנַת שְׁכִינְתָּא בְּתִיקּוּנָא (דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין. אֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת, מִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא, אִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין.
כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל. וְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת. אַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל כְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא. וְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק, וּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא, אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת. עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת. וְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא, וְדָא פַּךְ וַדַּאי. וּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים. אֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ. וְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת, וְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. כְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת.
עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם, דְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי. רְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת. וְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע. דְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ. וְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). וּבְגִין כָּךְ אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד). הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי"(תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'.
(דף טז' עמוד א') וְדָא גָּרִים לֵיהּ חִילּוּקָא דְּמַלְכוּתָא וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) דָּא קֵץ הַיָּמִין, דְּבֵיהּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְאִתְחַבְּרָא מַאי דְּאִתְפְּרָשׁוּ בְּקַדְמִיתָא בְּיָרָבְעַם וּרְחַבְעָם. בְּגִין כָּךְ "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) וְכוּ' "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (שם) לְבַר מִמַּלְכוּתָא. אִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא בְּזִמְנֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי.
תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּמַדְבְּרָא במדבר. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דְּבָרִים לד, יב) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב בזמן שכתוב "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ" (דברים ב, כה) וְכוּ'. דְּעַד לָא אִתְתַּקְּנַת שְׁכִינְתָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים שעד שלא נתקנה השכינה בתיקון שלם,
(דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין בחינת היד החזקה נצרכה לקום כנגד מספר מיני טומאה. אֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת אבל כיון שנתקנה, מִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא מיד מורא גדול נמצא וזה סוד גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא שעד שהשכינה אינה נשלמת ועומדת בתיקוניה, אִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה אינה נראית ונעלמת, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת ובין כך ובין כך נתקנת כמו שראוי. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא וכיון שנשלמת להיתקן, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ מתגלה בכוחה, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין ופחדה נופל על כל הקליפות.
כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד כענין זה, מלכות בית דוד לא התגלתה מיד. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל אלא בזמן שנכנסו ישראל לארץ, עמדו עליהם השופטים עד לימי שאול. וְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת וזה הסוד ענין השכינה שלא התיישבה במקומה כמו שראוי. אַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא מדוע? בגלל אלו העמים שהשאירו ישראל בארץ, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי גרמו שלא תתישב שם השכינה כראוי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל לכן עמדו אלה השופטים על ישראל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק וסוד המילה שופט הוא מצד היסוד, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל שמשלים עבור השכינה שלא יכלה להתגלות עד שבא שאול, כְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא ואז התחיל לקחת המלכות. וְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק ושאול הוא היסוד, וּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר והשכינה מתחברת בו יותר בגילוי, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא , אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת ובשל כך לקח המלכות, אבל לא התקיימה בשלמות, עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת עד שבא דוד המלך והמלכות במקומה עמדה. וְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וסוד זה, שאול נמשח בפח ולא נמשכה מלכותו, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים וזה סוד ענין שאול שעומד בסוד היסוד, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא ובגלל שהשכינה מתחברת בו כדי להתגלות לכן יכל למלוך, וְדָא פַּךְ וַדַּאי וזה סוד ענין היסוד שנקרא פח. וּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים ובגלל שלא היתה במקומה לא התקיימה מלכותו. אֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ אבל דוד מקומו וסודו מלכות. וְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת וכאשר היסוד מתחבר במלכות לוקח המלכות כמו שראוי, וְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וזה בסוד המלכות שנקראת קרן, ולכן נמשכה מלכותו. כְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת ואז עמדה השכינה במקומה כמו שצריך.
עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם עד שבא ירבעם שהוא מצד היסוד, דְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק וגרם שנפרדו הצדיק – יסוד מהצדק שהיא המלכות, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי שירבעם היה משבט יוסף שסודו יסוד. רְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת רחבעם היה מזרע דוד שסודו מלכות. וְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב וכיון שנפרדו זה מזה נחלקה המלכות בישראל ולבסוף נחרב בית המקדש. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע ומה גרם לכל זה? אלא בגלל שדוד קיבל לשון הרע. דְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק שמי שמקבל לשון הרע, גורם ללשון העליון שהוא היסוד, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ לפרוש מבת זוגו שהיא המלכות. וְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). וּבְגִין כָּךְ ובשל כך אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי התפלל וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת וזה בגלל לשון הרע שקיבל מציבא והתרגז על מפיבשת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ עד שאמר לציבא "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד). הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי" (תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא וזה החטא על שאמר דברים מתוך רוגז והם, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'.
(דף טז' עמוד א') וְדָא גָּרִים לֵיהּ חִילּוּקָא דְּמַלְכוּתָא וַדַּאי וזה שגרם לו שתתחלק המלכות ודאי. בְּגִין כָּךְ בשל כך ביקש דוד "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) דָּא קֵץ הַיָּמִין שהוא לעתיד לבא הנקרא קץ הימין שעליהם נאמר, דְּבֵיהּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְאִתְחַבְּרָא מַאי דְּאִתְפְּרָשׁוּ בְּקַדְמִיתָא בְּיָרָבְעַם וּרְחַבְעָם שיתחברו מה שפילגו ירבעם ורחבעם בתחילה. בְּגִין כָּךְ בשל כך ביקש דוד "הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי" (תהלים לט, ה) וְכוּ' "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (שם) לְבַר מִמַּלְכוּתָא אדע עד מתי אהיה מחוץ למלכות. אִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא בְּזִמְנֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי ונמצא שהכל בזמן שיצטרך להיות יהיה ודאי.
תפילות מ"ו - מ"ז מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה מ"ו: כִּסְאוֹ יִתְ' עוֹמֵד לְהָאִיר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִשֶּׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת – מִכִּסֵּא נִשְׁאַר כֵּס מִלְּשׁוֹן כִּסּוּי – שֶּׁהוּא כֹּחַ שֶׁקִּיבֵּל הַשֶּׁקֶר לְכַסּוֹת עַל הָאֱמֶת.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי כִּסְאֲךָ עוֹמֵד לְהָאִיר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "כִּסֵּא כָּבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן" מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת נִסְתַּלֵּק א' מִ"כִּסֵּא" וְנִשְׁאָר "כֵּס", מִיָּד "בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", זֶה עֲנָנוֹ שֶׁל ס"מ שֶׁמְּכַסֶּה לַלְּבָנָה, וְזֶה שֶׁקֶר שֶׁמְּכַסֶּה עַל הָאֱמֶת. גַּלֵּה יִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא א' וַדַּאי, וְכַמָּה פְּלָאִים יָצְאוּ מִמֶּנָּה שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵלֵינוּ", וּמִיָּד אוֹת אֱמֶת יִנָּתֵן לְעַמְּךָ כְּמוֹ שֶׁהֵם מְקַוִּים לְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רְחוֹקִים בַּגָּלוּת מִמְּךָ, וְתוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאַתָּה קָרוֹב לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב "קָרוֹב יְהוָֹה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.
תפילה מ"ז: הָאָבוֹת שֶׁהֵם מֶרְכָּבָה נְשׂוּאִים ע"י הַכִּסֵּא. וְכֵן בְּנֵיהֶם שֶׁמִּתְדַּבְּקִים בּוֹ יִתְ' בְּכֹחַ הַקִּוּוּי – אעפ"י שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲווֹנוֹת.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי ג' אָבוֹת עוֹמְדִים לְהָכִין לְךָ מֶרְכָּבָה שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם אָבוֹת הֵם הֵם הַמֶּרְכָּבָה, וְאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים כָּל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בָּהֶם כָּעֲנָבִים בָּאֶשְׁכֹּל, וּמִיָּד שֶׁהֵם נַעֲשִׂים מֶרְכָּבָה כָּךְ נֶאֱמַר בָּהֶם הַכִּסֵּא נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, וְכֵן הֵם נְשׂוּאִים מִמְּךָ, וּמִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה עֲווֹנוֹת בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה סוֹבֵל אוֹתָם, שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "אֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל", הֲרֵי כְּמוֹ שֶׁהֵם מְקַוִּים לְךָ, כָּךְ הֵם מִתְדַּבְּקִים בְּךָ לְהִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה סְבוּלִים בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "מִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם", וְזֶה "הַנְשּׂוּאִים מִנִּי רָחַם", מִיָּד "וַיְגָרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹאמֶר הַשְׁמֵד", וּמִיָּד שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה פּוֹרְחוֹת מִכִּסְאֲךָ עֲלֵיהֶם – אֱמֶת, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "כֻּלֹהּ זֶרַע אֱמֶת", "כִּי גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" וְכוּ'. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.