Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אִית לְמָאן דְּסָלְקִין לָהּ לְעֵילָא, וְאִית לְמָאן דְּנָחֲתִין לָהּ לְתַתָּא, כַּד סָלְקִין לָהּ לְעֵילָא סָלְקִין לָהּ בְּזַכְוָון, וְכַד נָחְתַת נָחְתַת בְּזַכְוָון, הַאי לְצַדִּיק גָּמוּר סְלִיקַת מִנֵּיהּ בְּזַכְוָון וּנְחִיתַת בֵּיהּ בְּזַכְוָון, לְבֵינוּנִי דְזַכְוָון דִּילֵיהּ שְׁקִילִין לְחוֹבִין, אִיהִי תַּלְיָא בְאַוִּירָא, אִם חוֹבִין מִתְרַבִּין עַל זַכְוָון, אִיהִי סָלְקָא לֵיהּ בְּחוֹבִין וְנָחְתָא לֵיהּ בְּזַכְוָון, וְנָטִיל בָּהּ אַגְרֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, לָרָשָׁע גָּמוּר דְּלֵית לֵיהּ זְכוּ בְעָלְמָא לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא, סָלְקָא מִנֵּיהּ בְּחוֹבִין וְנָחִית עֲלֵיהּ בְּחוֹבִין.
הָא הָכָא "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעוֹף יְעוֹפֵף" (בראשית א, כ), כְּגוֹן "מֻעָף בִּיעָף" (דניאל ט, כא). "עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" (בראשית א, כ) דָּא נְשָׁמָה, דְּאִלֵּין דְּזַכָּאָן בְּאוֹרַיְיתָא אִתְּמַר בְּהוֹן "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א, כ) וְגוֹ', דְּיָרְתִין נִשְׁמָתִין מֵאוֹרַיְיתָא, לְאָחֳרָנִין כָּל חַד לִזְנוֹי כְּפוּם עוֹבָדוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ" (בראשית א, כד) וְגוֹ', בְּהֵמָה אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ דְּעוֹבָדֵהוֹן כִּבְעִירָן, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ" (בראשית א, כד).

תקונא שית וארבעין

בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית גַּדְפִין דְּחַיָּה, דְאִתְּמַר בָּהּ וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית א, כ), אִינוּן שִׁית סְפִירָן דְּכָלִיל הַאי עוֹף דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא דְקוּדְשָׁא בְאֹרַח אֲצִילוּת מֵהַאי עוֹף, וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מֵהַהוּא עוֹף דְּאִיהוּ נַעַר, שְׁמֵיהּ כְּשֵׁם רַבֵּיהּ, וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מִלְּתַתָּא דְאַרְעָא, כְּמָה דְאָמַר קֹהֶלֶת מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ (קהלת ג, כא).

תקונא שבע וארבעין

בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית, וְדָא יוֹמָא שְׁתִיתָאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיְהִי עֵרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), הָכָא תְּלַת אוּמָנִין תִּנְיָינִין, אוּמָן חַד אַפִּיק נְהוֹרִין בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, דַּהֲווֹ תַלְיָין בְּיוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְּמַר בֵּיהּ אוֹר. אוּמָנָא תִנְיָינָא אַפִּיק רִיחֲשָׁא מִמַּיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ), וְדָא הֲוָה תַלְיָא בְּיוֹמָא תִנְיָינָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ מַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" (בראשית א, ו), הָכָא מַיָּא וְהָכָא מַיָּא. אוּמָנָא תְּלִיתָאָה לָקֳבֵל יוֹמָא תְּלִיתָאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יא), וְאִתְּמַר בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח), מַאי "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? אֶלָּא הַהִיא דַהֲוַת יַבָּשָׁה בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה, אִתְּמַר הָכָא "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג), וְדָא 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו ו, ג), לָקֳבֵל "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), לָקֳבֵל "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג).

 

אִית לְמָאן דְּסָלְקִין לָהּ לְעֵילָא, וְאִית לְמָאן דְּנָחֲתִין לָהּ לְתַתָּא, יֵשׁ מִי שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹרִידִים אוֹתָהּ לְמַטָּה.  כַּד סָלְקִין לָהּ לְעֵילָא סָלְקִין לָהּ בְּזַכְוָון, וְכַד נָחְתַת נָחְתַת בְּזַכְוָון, כְּשֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, מַעֲלִים אוֹתָהּ בִּזְכֻיּוֹת, וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת בִּזְכֻיּוֹת, הַאי לְצַדִּיק גָּמוּר סְלִיקַת מִנֵּיהּ בְּזַכְוָון וּנְחִיתַת בֵּיהּ בְּזַכְוָון, זֶה לְצַדִּיק גָּמוּר עוֹלֶה מִמֶּנּוּ בִּזְכֻיּוֹת וְיוֹרֶדֶת בּוֹ בִּזְכֻיּוֹת.  לְבֵינוּנִי דְזַכְוָון דִּילֵיהּ שְׁקִילִין לְחוֹבִין, אִיהִי תַּלְיָא בְאַוִּירָא, לְבֵינוֹנִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו שְׁקוּלִים לְחוֹבוֹתָיו, הִיא תְלוּיָה בָּאֲוִיר,
 אִם חוֹבִין מִתְרַבִּין עַל זַכְוָון, אִיהִי סָלְקָא לֵיהּ בְּחוֹבִין וְנָחְתָא לֵיהּ בְּזַכְוָון, אִם הַחוֹבוֹת רַבִּים עַל הַזְּכֻיּוֹת (כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה), הִיא מַעֲלָה אוֹתוֹ בְחוֹבוֹת וּמוֹרִידָה אוֹתוֹ בִזְכֻיּוֹת, וְנָטִיל בָּהּ אַגְרֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, לָרָשָׁע גָּמוּר דְּלֵית לֵיהּ זְכוּ בְעָלְמָא לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא, וְנוֹטֵל בָּהּ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. לְרָשָׁע גָּמוּר, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת בָּעוֹלָם לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,  סָלְקָא מִנֵּיהּ בְּחוֹבִין וְנָחִית עֲלֵיהּ בְּחוֹבִין. עוֹלֶה מִמֶּנּוּ בְּחוֹבוֹת וְיוֹרֶדֶת עָלָיו בְּחוֹבוֹת.
הָא הָכָא "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְעוֹף יְעוֹפֵף" (בראשית א, כ), כְּגוֹן "מֻעָף בִּיעָף" (דניאל ט, כא). הֲרֵי כָּאן כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעוֹף יְעוֹפֵף, כְּמוֹ מוּעָף בִּיעָף. "עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" (בראשית א, כ) דָּא נְשָׁמָה, דְּאִלֵּין דְּזַכָּאָן בְּאוֹרַיְיתָא אִתְּמַר בְּהוֹן "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א, כ) וְגוֹ', עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, זוֹ הַנְּשָׁמָה, שֶׁאֵלּוּ שֶׁזּוֹכִים בַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְגוֹמֵר,
דְּיָרְתִין נִשְׁמָתִין מֵאוֹרַיְיתָא, לְאָחֳרָנִין כָּל חַד לִזְנוֹי כְּפוּם עוֹבָדוֹי, שֶׁיּוֹרְשִׁים נְשָׁמוֹת מִן הַתּוֹרָה, לָאֲחֵרִים - כָּל אֶחָד לְמִינוֹ כְּפִי מַעֲשָׂיו.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ" (בראשית א, כד) וְגוֹ', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְגוֹמֵר.  בְּהֵמָה אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ דְּעוֹבָדֵהוֹן כִּבְעִירָן, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ" (בראשית א, כד). בְּהֵמָה - אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כַּבְּהֵמוֹת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ.

תקונא שית וארבעין

בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית גַּדְפִין דְּחַיָּה, בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְהֵן שֵׁשׁ הַכְּנָפַיִם שֶׁל חַיָּה,  דְאִתְּמַר בָּהּ וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית א, כ), שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם,  אִינוּן שִׁית סְפִירָן דְּכָלִיל הַאי עוֹף דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא דְקוּדְשָׁא בְאֹרַח אֲצִילוּת מֵהַאי עוֹף, יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת מִן הָעוֹף הַזֶּה,
וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מֵהַהוּא עוֹף דְּאִיהוּ נַעַר, שְׁמֵיהּ כְּשֵׁם רַבֵּיהּ, וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ מֵאוֹתוֹ הָעוֹף שֶׁהוּא נַעַר, שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ,  וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מִלְּתַתָּא דְאַרְעָא, וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ מִלְּמַטָּה שֶׁל הָאָרֶץ,  כְּמָה דְאָמַר קֹהֶלֶת מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ (קהלת ג, כא). כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ.

תקונא שבע וארבעין

בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית, וְדָא יוֹמָא שְׁתִיתָאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיְהִי עֵרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), הָכָא תְּלַת אוּמָנִין תִּנְיָינִין, אוּמָן חַד אַפִּיק נְהוֹרִין בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, דַּהֲווֹ תַלְיָין בְּיוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְּמַר בֵּיהּ אוֹר. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְזֶה הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, כָּאן שְׁלֹשָׁה אָמָּנִים שְׁנִיִּים. אָמָּן אֶחָד הוֹצִיא מְאוֹרוֹת בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, שֶׁהָיוּ תְלוּיִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אוֹר.
אוּמָנָא תִנְיָינָא אַפִּיק רִיחֲשָׁא מִמַּיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ), וְדָא הֲוָה תַלְיָא בְּיוֹמָא תִנְיָינָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ מַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" (בראשית א, ו), הָכָא מַיָּא וְהָכָא מַיָּא. הָאָמָּן הַשֵּׁנִי הוֹצִיא אֶת שֶׁרֶץ הַמַּיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְזֶה הָיָה תָלוּי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. כָּאן מַיִם וְכָאן מַיִם.
אוּמָנָא תְּלִיתָאָה לָקֳבֵל יוֹמָא תְּלִיתָאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא  עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יא), וְאִתְּמַר בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח), הָאָמָּן הַשְּׁלִישִׁי (הוֹצִיא עֲשָׂבִים וּזְרָעִים) כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְנֶאֱמַר בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. מַאי "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? אֶלָּא הַהִיא דַהֲוַת יַבָּשָׁה בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה, אִתְּמַר הָכָא "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג), מַה זֶּה וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ? אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה יַבָּשָׁה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, נֶאֱמַר כָּאן וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ,
וְדָא 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו ו, ג), לָקֳבֵל "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), לָקֳבֵל "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג)וְזֶה בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהו"ה צְבָאוֹ"ת כְּנֶגֶד יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, כְּנֶגֶד מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

בְּצִיצִית דְּאִינוּן ד' צִיצִיּוֹת, ד' אַתְוָן יהו"ה מִתְחַבְּרָן לָקֳבֵל לִבָּא בְּזִמְנָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא חַד בְּחַד, דִּכְתִיב "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ" (שיר השירים ח, ו).

בְּאָת שַׁבָּת דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט), דְּבִשְׁאָר יוֹמִין "כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח). 

(דף ח' עמ' ב') אֲבָל בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות טז, כט), וּכְדֵין קְרִיבוּ אֶשְׁתַּכַּח וַדַּאי.

וּתְפִילִין לָאו אִינוּן בְּשַׁבְּתָא, דְּהָא שַׁבָּתָא מְחַבֵּר לוֹן וְלָא יֶחֱזֵי פְּגִימוּ בְּאָת דָּא. וְאִי תֵּימָא צִיצִית נָמֵי? תָּא חֲזֵי, תְּפִלִּין אִינוּן לְחַבְּרָא לוֹן. אֲבָל צִיצִית, נַהִירוּ דְּנָפִיק מֵחִיבּוּרָא דִּלְהוֹן.

בְּאָת בְּרִית, דְּמָאן דִּמְקַיֵּם אָת בְּרִית דְּלָא לְאַעֲלָא לֵיהּ בַּאֲתַר נוּכְרָאָה, גָּרִים קְרִיבוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וּמָאן דְּפַגִים לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ לְהוּ. וְעֲלֵיהּ כְּתִיב "בֹּגֵדָה יְהוּדָה" (ירמיהו ג, ח) כְּמַאן דְּנָטִיל עֵיטָא לְמָרְדָא בְּמַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ "יַכְרֵת יְהֹוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב" (מלאכי ב, יב) תְּרֵין אֲהָלִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כד, ה) בְּגִין דְּאַפְרִישׁ מִינַּיְיהוּ הַהוּא דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ. אֲבָל מָאן דְּנָטִיר לֵיהּ אִתְּמָר בֵּיהּ "יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ" (תהלים קמח, יד). מַאי עַם קְרוֹבוֹ? אֵלָא עַם דַּעֲבָדִין לֵיהּ קוֹרְבָא בְּשְׁכִינְתָּא, דְּהָא בְּחֵילָא דְּמִילָה דְּאִית לְהוּ, יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא.

אֲבָל שְׁאָר אוּמִין, "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי" (תהלים קמז, כ). וְיִשְׂרָאֵל בְּגִין מִילָּה דְּאִית בְּהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ וְאִשְׁתַּכַּח קָרִיב לִשְׁכִינְתָּא. וּמִילָה רָזָא דְּקָרְבָּן אִיהוּ וַדַּאי, דְּמִקְרַב לְהוּ לְכֻלְּהוּ אַתְוָן כַּחֲדָא. בְּגִין כָּךְ חֶדָוָתָא אִיהִי קַמֵּי מַלְכָּא וְחֶדְוָתָא לְכֹלָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם" (תהלים קד, לא), דָּא שְׁכִינְתָּא, "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו" (שם) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: 

קישור לדף בזוהר תניינא

בְּצִיצִית דְּאִינוּן ד' צִיצִיּוֹת, ד' אַתְוָן יהו"ה מִתְחַבְּרָן לָקֳבֵל לִבָּא בְּזִמְנָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא חַד בְּחַד, בציצית, הם ד' ציציות - ד' אותיות הוי"ה המתחברים כנגד הלב  בזמן קריאת שמע שכנגדו עומד ראש השכינה לחברם אחד באחד, ככתוב דִּכְתִיב "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ" (שיר השירים ח, ו).

בְּאָת שַׁבָּת דְּאִתְּמָר בֵּיהּ באות שבת שנאמר בו "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט),  דְּבִשְׁאָר יוֹמִין שבשאר הימים נאמר "כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח)

 (דף ח' עמ' ב') אֲבָל בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות טז, כט), וּכְדֵין קְרִיבוּ אֶשְׁתַּכַּח וַדַּאי. שבשאר הימים נאמר "כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ", אבל בשבת נאמר "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ", "איש" הוא הקדוש ב"ה, "מקומו" היא השכינה, ואז קרבתם נמצאת ודאי. וּתְפִילִין לָאו אִינוּן בְּשַׁבְּתָא, דְּהָא שַׁבָּתָא מְחַבֵּר לוֹן וְלָא יֶחֱזֵי פְּגִימוּ בְּאָת דָּא. ולכן אין מניחים תפלין בשבת, שהרי השבת מחברת אותם ביחד, ולא יראה פגם באות הזה. וְאִי תֵּימָא צִיצִית נָמֵי? תָּא חֲזֵי, תְּפִלִּין אִינוּן לְחַבְּרָא לוֹן. אֲבָל צִיצִית, נַהִירוּ דְּנָפִיק מֵחִיבּוּרָא דִּלְהוֹן. ואם תשאל, הרי ציצית היא אות, ע"כ למה שלא תאסר בשבת? בוא וראה, תפלין נועדו לחבר אותם ביחד ממש. אבל הציצית, היא הארה שיוצאת מחיבורם.

בְּאָת בְּרִית, דְּמָאן דִּמְקַיֵּם אָת בְּרִית דְּלָא לְאַעֲלָא לֵיהּ בַּאֲתַר נוּכְרָאָה, גָּרִים קְרִיבוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. באות ברית, שמי ששומר אות ברית שלא להכניסו באתר נוכרי – מקום זר דהיינו, שפחה, נידה, גויה, זונה, פנויה, מי ששומר גורם לקרב קודשא ב"ה ושכינתה. וּמָאן דְּפַגִים לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ לְהוּ.  ומי שפוגם אותו ח"ו כאילו מפריד קודשא ב"ה ושכינתא ומרחיקם זה מזה. ועליו כתוב וְעֲלֵיהּ כְּתִיב "בֹּגֵדָה יְהוּדָה" (ירמיהו ג, ח) כְּמַאן דְּנָטִיל עֵיטָא לְמָרְדָא בְּמַלְכָּא. ונחשב כבוגד וכמי שנוטל עצה למרוד במלך. לפיכך בְּגִין כָּךְ "יַכְרֵת יְהֹוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב" (מלאכי ב, יב) תְּרֵין אֲהָלִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ שני אוהלים שנאמר בהם "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כד, ה) בְּגִין דְּאַפְרִישׁ מִינַּיְיהוּ הַהוּא דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ. "אהלי יעקב" שני אוהלים, השכינה וישראל, "יעקב" הוא הקב"ה. שני אוהלים שנאמר בהם "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב", בגלל שפגם באות ברית שתכליתו חיבור זכר בנקבה, גרם להרחיק מהם את ההוא שנותן להם את השפע דהיינו קודשא ב"ה שצריך להתחבר בהם. 

אֲבָל מָאן דְּנָטִיר לֵיהּ אִתְּמָר בֵּיהּ אבל מי ששומר אותו נאמר עליו "יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ" (תהלים קמח, יד). מַאי עַם קְרוֹבוֹ? אֵלָא עַם דַּעֲבָדִין לֵיהּ קוֹרְבָא בְּשְׁכִינְתָּא, דְּהָא בְּחֵילָא דְּמִילָה דְּאִית לְהוּ, יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא. מהו "יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ"? אלא העם שגורמים לו קרבה לשכינה, וזה בכח שמירת ברית המילה שיש להם, יכולים לתקן התיקון הזה.

אֲבָל שְׁאָר אוּמִין, אבל שאר האומות שאינם ישראל לרבות אלה שרק נימולים אבל אין להם פריעה ומציצה ואינם מזרע ישראל נאמר עליהם "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי" (תהלים קמז, כ). וְיִשְׂרָאֵל בְּגִין מִילָּה דְּאִית בְּהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ וְאִשְׁתַּכַּח קָרִיב לִשְׁכִינְתָּא. וישראל, בזכות המילה שיש בהם, הקדוש ב"ה שורה עליהם, ונמצא קרוב לשכינה.

וּמִילָה רָזָא דְּקָרְבָּן אִיהוּ וַדַּאי, דְּמִקְרַב לְהוּ לְכֻלְּהוּ אַתְוָן כַּחֲדָא. והמילה, סוד הקורבן הוא ודאי, שמקרב להם לכל האותיות שהם סוד בנין העולמות והאדם כאחד. בְּגִין כָּךְ חֶדָוָתָא אִיהִי קַמֵּי מַלְכָּא וְחֶדְוָתָא לְכֹלָּא. לפיכך, שמחה היא לפני המלך ושמחה לכל כשהכל בחיבור. באותו הזמן נאמר, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם" (תהלים קד, לא), דָּא שְׁכִינְתָּא, "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו" (שם) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה שמ"ד: ע"י קווי הצדיקים עולה עולה השכינה לגבי בעלה. ובגלות סרכא מעכבת על ידי לעלות, עד שיתעורר היסוד ע"י היחוד ותעלה שהכינה עד אין סוף ולאין תכלית.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הַשְּׁכִינָה רוֹצָה לַעֲלוֹת לְגַבָּךְ, בְּכַמָּה שְׂרָפִים חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, וְהִיא אֵינָהּ עוֹלָה אֶלָּא עַל גַּבֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהֵם מְצַפִּים לְגַבָּךְ וְנוֹטְלִים כֹּחַ מִמְּךָ לִסְבּוֹל אוֹתָהּ עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹּחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" לְהַעֲלוֹת אוֹתָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ שֶׁהוּא נֶשֶׁר דְּמֶרְכָּבָה. וְזֶה יַעֲקֹב בַּקּוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁעוֹלֶה בְּה' כַּנְפֵי רֵאָה שֶׁהִיא ה', וְקוֹל הוּא ו', וְזֶה ו"ה בְּחִבּוּר אֶחָד, וַהֲרֵי אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת בַּעֲבוּר סִרְכָא שֶׁתְּלוּיָה בִּכְנָפֶיהָ, שֶׁהִיא לִילִית שִׁפְחָה רָעָה כּוֹבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל, וְהִיא אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל, שֶׁגּוֹרֶמֶת מִכְשׁוֹל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבַּעֲבוּר זֶה לֹא יָכְלָה הַשְּׁכִינָה לַעֲלוֹת לְגַבָּךְ. אֲבָל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הֲרֵי יִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ, זֶה יִתְעוֹרֵר לְגַבֵּי בְּרִית צַדִּיק חַי עוֹלָמִים, וּמִיָּד חַ"י בְּרָכוֹת יִתְפָּרְשׁוּ מִשָּׁם, וְיֵאָמֵר צַדִּיק חַי עַלְמִין לְגַבֵּי אוֹתָהּ הַשִּׁפְחָה רָעָה, "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת", וּבְכֵן תַּעֲלֶה לְאֵין סוֹף וּלְאֵין תַּכְלִית לְקַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּיִחוּדְךָ.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בַּאֲמִתְּךָ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.