תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

וּבְגִין דָּא "פִּתְחִי לִי" (שיר השירים ה, ב) בְיוֹמָא קַדְמָאָה לְאָת י' דְּאִיהִי נְקוּדָה דְקָמֵץ, "אֲחוֹתִי" בְיוֹמָא תִנְיָינָא, "רַעְיָתִי" בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה, דְאִיהוּ רַעְיָא מְהֵימְנָא, "יוֹנָתִי" בְיוֹמָא רְבִיעָאָה, "תַמָּתִי" בְיוֹמָא חֲמִשָּׁאָה, "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן" (איכה ד, כב), "שֶׁרֹּאשִׁי" (שיר השירים ה, ב) בְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, דְאִתְּמַר וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה דְאִיהוּ יוֹם הַשִּׁשִּׁי, "נִמְלָא טָל" בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, דָא טִפָּה י' וַדַּאי, וְדָא נְקוּדָה דְאָת ב'.

וּבְגִין דָּא זִוּוּגָא דְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לְיַרְתָא הַהִיא טִפָּה דְאִיהִי חָכְמָה, טַ"ל תּוֹרָה לִבְנַיְיהוּ, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ'.
"גַּל נָעוּל" (שיר השירים ד, יב) גַּל אִיהוּ כְּמוֹ גַלְגַּל, אִיהוּ רְמִיז דְּבֵיהּ "מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד, יב) דְּאִיהִי י', וּמִיַּד "הַשְׁקוּ הַצֹּאן" (בראשית כט, ז) דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא), כֻּלְּהוּ רוֹעִים, וּמֹשֶׁה עַל כֻּלְּהוֹן, דִּכְתִיב "וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (שמות ב, טו), וּכְתִיב "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" (תהלים צ, א) וְכוּ', אִיהוּ שׁוּלְטָנוּתֵיהּ בְּשִׁבְעָה רְקִיעִין.

צַדִּיק אִיהִי רָקִיעַ דְּפַלִּיג בֵּין מַיָּא לְמַיָּא, בֵּין יָם עִלָּאָה דְאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, וּבֵין יָם תַּתָּאָה דְאִיהִי אִימָּא תַּתָּאָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר 'אֵין בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא', כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, וְהַאי נִימָא אִיהוּ צַדִּיק, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
וְלֵית נִימָא וְנִימָא דְשַׂעֲרָה דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְלָא נָפְקָא מִמַּבּוּעָא עִלָּאָה, וְהַאי נִימָא אִיהוּ ו', מַבּוּעָא דִילֵיהּ י', דְּסָלְקָא בְאַוִּירָא עַד אֵין סוֹף וְנָחְתָא עַד אֵין תַּכְלִית.
וְאִיהִי עֶשֶׂר, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ" (שמות כו, טז), אַמּוֹ"ת אִינוּן מֵאוֹ"ת בְּהִפּוּכָא, "וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (שמות כו, טז), דָּא רָזָא דְשִׁעוּר קוֹמָה, דְאִיהוּ אָזִיל עַל קַ"ו הַמִּדָּה, מַאי קַ"ו דָּא אָת ו', דְּאִיהוּ מִדָּה לְכָל שִׁעוּרָא דְגוּפָא.

אִיהוּ מִדָּה בֵּין עֵינָא לְעֵינָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא" (שמות ח, טו), אִיהוּ שִׁיעוּרָא דְאוּרְכָא דְחוֹטָמָא וְאִיהִי שִׁעוּרָא דְכָל אֶצְבְּעָא וְאֶצְבְּעָא וְשִׁעוּרָא בֵּין אֶצְבְּעָא לְאֶצְבְּעָא ו'. י' אִיהִי מִדָּה דְשָׂפָה, וּמִדָּה דְכָל עֵינָא וְעֵינָא בְּעִגּוּלָא, וּמִדָּה דְפַן וּפַן דְּאַנְפִּין, וּמִדָּה דְקָמֵ"ץ סָתִים, וְכַד אִתְפַּתַּח קָמֵ"ץ אִתְפַּתַּח בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעִין בְּרָזָא דְה', דִּבְהוֹן הַאי קַו אָזִיל חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין.
(דף לט ע"א) וְכַד נָחִית לְתַתָּא לְגַבֵּי צַדִּיק אִתְקְרֵי שִׁיעוּר, וְכַד סָלִיק לְעֵילָא לְגַבֵּי אִימָּא עִלָּאָה אִתְקְרֵי קוֹמָה, וְרָזָא דְמִלָּה "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר" (שמות טז, יח) דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְאִיהִי "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז), דְּאִיהִי גֻלְגַּלְתָּא דְרֵישָׁא. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי סְפִירַת הָעוֹמֶר, דְּבָהּ מָנֵי שֶׁבַע יוֹמִין דְּאִינוּן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, דְּאִית בְּהוֹן אַרְבָּעִין וּתְרֵין יוֹמִין דְּשִׁיתָּא דְכָל שָׁבוּעַ, וְשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת הָא מ"ט, דְּאִינוּן מ"ט אַנְפִּין טָהוֹר, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד), בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, דִּבְהוֹן אִתְדַּכִּיאַת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, בְּמִקְוֵה דִּילָהּ, דְּאִיהוּ "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה" (ירמיהו יז, יג), וְאִיהוּ שִׁיעוּר קוֹמָה, דְּהָכִי אִינוּן אַתְוָון דְּמִקְוֵה קוֹמָה, וְאִינוּן ם סְתִימָא בְרָזָא דָא, [צִיּוּר] דְתֵשַׁע נְקוּדִין לְכָל סְטַר, בִּנְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא אִשְׁתַּלִּימוּ לְאַרְבָּעִים סָאִין, אִיהוּ שִׁיעוּרָא דְּמִקְוֵה, דְּבֵיהּ אִתְדַּכִּיאַת אִתְּתָא לְבַעְלָהּ.

וּבְגִין דָּא "פִּתְחִי לִי" (שיר השירים ה, ב) בְיוֹמָא קַדְמָאָה לְאָת י' דְּאִיהִי נְקוּדָה דְקָמֵץ, "אֲחוֹתִי" בְיוֹמָא תִנְיָינָא, "רַעְיָתִי" בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה, דְאִיהוּ רַעְיָא מְהֵימְנָא, "יוֹנָתִי" בְיוֹמָא רְבִיעָאָה, וּמִשּׁוּם זֶה פִּתְחִי לִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶת אוֹת י' שֶׁהִיא נְקֻדָּה שֶׁל קָמֵ"ץ, אֲחוֹתִי - בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, רַעְיָתִי - בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן,  "תַמָּתִי" בְיוֹמָא חֲמִשָּׁאָה, "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן" (איכה ד, כב), "שֶׁרֹּאשִׁי" (שיר השירים ה, ב) בְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, דְאִתְּמַר וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה דְאִיהוּ יוֹם הַשִּׁשִּׁי, יוֹנָתִי - בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, תַּמָּתִי - בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, שֶׁרֹאשִׁי - בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, שֶׁהוּא יוֹם הַשִּׁשִּׁי,  "נִמְלָא טָל" בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, דָא טִפָּה י' וַדַּאי, וְדָא נְקוּדָה דְאָת ב' נִמְלָא טָל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, זוֹ טִפָּה י' וַדַּאי, וְזוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאוֹת ב'.
 
וּבְגִין דָּא זִוּוּגָא דְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לְיַרְתָא הַהִיא טִפָּה דְאִיהִי חָכְמָה, טַ"ל תּוֹרָה לִבְנַיְיהוּ, וּמִשּׁוּם זֶה הַזִּוּוּג שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לִירַשׁ אוֹתָהּ טִפָּה שֶׁהִיא חָכְמָה, טַ"ל תּוֹרָה לִבְנֵיהֶם,  וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ' וְלֹא לְחִנָּם פֵּרְשׁוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה, טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ.  "גַּל נָעוּל" (שיר השירים ד, יב) גַּל אִיהוּ כְּמוֹ גַלְגַּל, אִיהוּ רְמִיז דְּבֵיהּ "מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד, יב) דְּאִיהִי י', גַּל נָעוּל, גַּל הוּא כְמוֹ גַלְגַּל, הוּא רוֹמֵז שֶׁבּוֹ מַעְיָן חָתוּם, שֶׁהוּא י',  וּמִיַּד "הַשְׁקוּ הַצֹּאן" (בראשית כט, ז) דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא), וּמִיַּד הַשְׁקוּ הַצֹּאן, שֶׁהֵם אֵיבָרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם,  כֻּלְּהוּ רוֹעִים, וּמֹשֶׁה עַל כֻּלְּהוֹן, דִּכְתִיב "וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (שמות ב, טו), כֻּלָּם רוֹעִים, וּמֹשֶׁה עַל כֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר,  וּכְתִיב "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" (תהלים צ, א) וְכוּ', אִיהוּ שׁוּלְטָנוּתֵיהּ בְּשִׁבְעָה רְקִיעִין וְכָתוּב תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִי"ם וְכוּ', שִׁלְטוֹנוֹ הוּא בְּשִׁבְעָה רְקִיעִים.

 צַדִּיק אִיהִי רָקִיעַ דְּפַלִּיג בֵּין מַיָּא לְמַיָּא, בֵּין יָם עִלָּאָה דְאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, וּבֵין יָם תַּתָּאָה דְאִיהִי אִימָּא תַּתָּאָה, צַדִּיק הוּא רָקִיעַ שֶׁמְּחַלֵּק בֵּין מַיִם לְמַיִם, בֵּין הַיָּם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה וּבֵין הַיָּם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהִיא הָאֵם הַתַּחְתּוֹנָה,  וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר 'אֵין בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא', כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, וְעָלָיו נֶאֱמַר אֵין בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה,  וְהַאי נִימָא אִיהוּ צַדִּיק, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה וְהַנִּימָה הַזּוֹ הִיא צַדִּיק, וְלֹא לְחִנָּם פֵּרְשׁוּהוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
 
 וְלֵית נִימָא וְנִימָא דְשַׂעֲרָה דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְלָא נָפְקָא מִמַּבּוּעָא עִלָּאָה, וְאֵין נִימָה וְנִימָה שֶׁל שַׂעֲרָה שֶׁל הָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא יוֹצֵאת מִמַּעְיָן עֶלְיוֹן, וְהַאי נִימָא אִיהוּ ו', מַבּוּעָא דִילֵיהּ י', דְּסָלְקָא בְאַוִּירָא עַד אֵין סוֹף וְנָחְתָא עַד אֵין תַּכְלִית וְהַנִּימָה הַזּוֹ הִיא ו', מַעְיָנוֹ הִיא י' שֶׁעוֹלָה בָּאֲוִיר עַד אֵין סוֹף וְיוֹרֵד עַד אֵין תַּכְלִית.
 וְאִיהִי עֶשֶׂר, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ" (שמות כו, טז), וְהִיא עֶשֶׂר, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ,  אַמּוֹ"ת אִינוּן מֵאוֹ"ת בְּהִפּוּכָא, "וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (שמות כו, טז), דָּא רָזָא דְשִׁעוּר קוֹמָה, דְאִיהוּ אָזִיל עַל קַ"ו הַמִּדָּה, אַמּוֹ"ת הֵם מֵאוֹ"ת בְּהִפּוּךְ, וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, זֶה סוֹד שִׁעוּר הַקּוֹמָה, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל קַ"ו הַמִּדָּה.  מַאי קַ"ו? דָּא אָת ו' דְּאִיהוּ מִדָּה לְכָל שִׁעוּרָא דְגוּפָא מַה זֶּה קַ"ו? זוֹ הָאוֹת י', שֶׁהִיא מִדָּה לְכָל שִׁעוּר שֶׁל הַגּוּף.

 אִיהוּ מִדָּה בֵּין עֵינָא לְעֵינָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא" (שמות ח, טו), אִיהוּ שִׁיעוּרָא דְאוּרְכָא דְחוֹטָמָא הִיא מִדָּה בֵּין עַיִן לְעַיִן, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר אֶצְבַּע אֱלֹהִי"ם הִיא, הוּא שִׁעוּר שֶׁל אֹרֶךְ הַחֹטֶם, וְאִיהִי שִׁעוּרָא דְכָל אֶצְבְּעָא וְאֶצְבְּעָא וְשִׁעוּרָא בֵּין אֶצְבְּעָא לְאֶצְבְּעָא ו' וְהִיא שִׁעוּר שֶׁל כָּל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע וְשִׁעוּר בֵּין אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע ו' (נ"א י').  י' אִיהִי מִדָּה דְשָׂפָה, וּמִדָּה דְכָל עֵינָא וְעֵינָא בְּעִגּוּלָא, וּמִדָּה דְפַן וּפַן דְּאַנְפִּין, וּמִדָּה דְקָמֵ"ץ סָתִים, י' הִיא מִדָּה שֶׁל שָׂפָה, וּמִדָּה שֶׁל עַיִן וְעַיִן בְּעִגּוּל, וּמִדָּה שֶׁל פָּן וּפָן שֶׁל פָּנִים, וּמִדָּה שֶׁל קָמֵ"ץ סָתוּם, וְכַד אִתְפַּתַּח קָמֵ"ץ אִתְפַּתַּח בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעִין בְּרָזָא דְה', דִּבְהוֹן הַאי קַו אָזִיל חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין וּכְשֶׁנִּפְתָּח קָמֵ"ץ, נִפְתָּח בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּסוֹד שֶׁל ה', שֶׁבָּהֶם הַקַּו הַזֶּה הוֹלֵךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים.
 
(דף לט ע"א) וְכַד נָחִית לְתַתָּא לְגַבֵּי צַדִּיק אִתְקְרֵי שִׁיעוּר, וְכַד סָלִיק לְעֵילָא לְגַבֵּי אִימָּא עִלָּאָה אִתְקְרֵי קוֹמָה, וְכַאֲשֶׁר (כַּאֲשֶׁר) יוֹרֵד לְמַטָּה אֶל הַצַּדִּיק, נִקְרָא שִׁעוּר, וּכְשֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה לָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, נִקְרָא קוֹמָה,  וְרָזָא דְמִלָּה "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר" (שמות טז, יח) דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְאִיהִי "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז), וְסוֹד הַדָּבָר - וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, שֶׁהִיא גֻּלְגֹּלֶת הָרֹאשׁ,  דְּאִיהִי גֻלְגַּלְתָּא דְרֵישָׁא. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי סְפִירַת הָעוֹמֶר, דְּבָהּ מָנֵי שֶׁבַע יוֹמִין דְּאִינוּן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, דְּאִית בְּהוֹן אַרְבָּעִין וּתְרֵין יוֹמִין דְּשִׁיתָּא דְכָל שָׁבוּעַ, וּשְׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁבּוֹ מוֹנֶה שֶׁבַע יָמִים שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל שִׁשָּׁה שֶׁל כָּל שָׁבוּעַ,  וְשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת הָא מ"ט, דְּאִינוּן מ"ט אַנְפִּין טָהוֹר, וְשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, הֲרֵי מ"ט (שֶׁל מטטרו"ן), שֶׁהֵם אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד), בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, דִּבְהוֹן אִתְדַּכִּיאַת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, בְּמִקְוֵה דִּילָהּ, דְּאִיהוּ "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה" (ירמיהו יז, יג), שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינ"וּ יהו"ה אֶחָד, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁבָּהֶם נִטְהֶרֶת שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה אֶל בַּעְלָהּ בַּמִּקְוֶה שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהו"ה,
 

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא

(דף עה' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין (דף עה' עמוד ב') דְּעָלְמָא. וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין דְּעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא זְכוּת אֲבוֹת. וְרָזָא דָּא אֲבָהָן עִלָּאִין מְקוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן, וּבְהוּ מִתְתַּקְּפִין בְּנֵיהוֹן. אֲבָל אִית זִמְנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ 'תָּמַהּ זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּמֹשֶׁה בְּגִין הַאי קָאִים לְאִתְתַּקְּפָא לְהוּ, וְאִיהוּ אָמַר "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (שמות לב, יג). דְּמֹשֶׁה, רַעֲיָא מְהֵימְנָא לְיִשְׂרָאֵל אִיהוּ וַדַּאי, וּבְכֹלָּא קָאִים לְאוֹטָבָא לוֹן. וּמִסִּטְרָא דָּא קָאִים לְאַתְקְפָא זְכוּת אֲבוֹת עֲלַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב). וּמִסִּטְרָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְאַתְקְפָא לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ סָבִיל מַרְעִין בְּגִינַיְיהוּ. וְאִיהוּ קָאִים נָמֵי תָּמָן בַּהֲדֵיהּ. וּבֵין הַאי וְהַאי מִשְׁתָּזְבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתַיְיהוּ:

> גדולה הצפיה והקווי לגאולה

(דף עה' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. זהו תוקף אמונתם של ישראל, שהם מצפים תדיר בגלות, ונאמר בהם וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. מהו "ויט"? אלא בגלל שבגלות רחוק הוא, לכן צריך להאריך אוזנו ולהקשיב על אף המרחק, וכדי לעורר את ההקשבה חייבים להיות באמונה גדולה, צפיה וקווי, וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא ודניאל התפלל בגלל מציאות הריחוק "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין ואז "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא אפילו בזמן הגלות והריחוק – וישמע שועתי. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. אבל בזמן הגאולה קרוב הוא ולא יצטרך להקשיב מרחוק, וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. ומי שמצפה לקב"ה בזמן הגלות, הצפיה שלו גורמת לאלו המדרגות שהם רחוקות ולהתקרב, ולהאיר לשכינה הנמצאת החושך הגלות. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. לכן, צריך בכל יום לצפות לגאולה, דהיינו לכל הפחות בתפילת העמידה יכוון בברכת "את צמח" את פשט הברכה, וכן שבכח הקווי והצפיה יאיר הקב"ה לשכינה ויקימה מעפרה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. וסוד זה, המצפה לגאולה, גורם שהאור העליון יתקרב אליו, וכתוצאה מכך, הוא עצמו מתחזק יותר בקדושה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, ולכן אמר הכתוב בתחילה קוה, ולאחר מכן אמר כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. ואז בכח שמקבל המצפה יכול לצפות יותר וממילא להתחזק יותר ויותר בעת הגלות וכל שכן בגאולה. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. אבל מי שלא מצפה התחילה בעת הגלות, גם כן לא מצפה אחר כך, וזה הסוד שהכין משה, וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ. משה חיזק את התיקון הזה לישראל בגאולת מצרים כדי שיתחזקו בקווי הזה, משם והלאה, ולא יעזבו אותו.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין דְּעָלְמָא. להפיל פחד על אומות העולם, וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין (דף עה' עמוד ב') דְּעָלְמָא. ומי שמקווה ומצפה לגאולה, גורם לאור העליון שיאיר יותר, וגורם שיפול פחד גדול יותר על האומות. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לכן, אלא הדברים בענין הצפיה והקווי הארת השכינה, חיזוק המקווה, והפלת האימה על האומות מתחברים כאחד ורמוזים בפסוק, "לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי, ובשביל כל ישראל עשה להם משה את התיקון הזה ודאי.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וּתְלָתִין

> משה מחזק את כח האבות והמשיח להציל את ישראל בגלות

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא זְכוּת אֲבוֹת. וְרָזָא דָּא אֲבָהָן עִלָּאִין מְקוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן, וסוד זה, האבות בעליונים שהם כנגד חג"ת (חסד, גבורה, תפארת) הם מקורם של ישראל, וּבְהוּ מִתְתַּקְּפִין בְּנֵיהוֹן, ובהם מתחזקים בניהם – ישראל. אֲבָל אִית זִמְנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ אבל יש זמנים שנאמר בהם 'תָּמַהּ זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּמֹשֶׁה בְּגִין הַאי קָאִים לְאִתְתַּקְּפָא לְהוּ, ובגלל כך, עמד משה לחזק אותם ולכן אמר וְאִיהוּ אָמַר "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (שמות לב, יג). דְּמֹשֶׁה, רַעֲיָא מְהֵימְנָא לְיִשְׂרָאֵל אִיהוּ וַדַּאי, וּבְכֹלָּא קָאִים לְאוֹטָבָא לוֹן. ומשה, הוא הרועה הנאמן של ישראל ודאי, ובכל ענין עומד להיטיב לישראל, וּמִסִּטְרָא דָּא קָאִים לְאַתְקְפָא זְכוּת אֲבוֹת עֲלַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ ומצד זה של האבות, עומד לחזק זכות אבות עליהם, לכן "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב) עֲצוּמִים הם האבות אותם הוא מחזק כדי לתת שלל, כח לבניהם. ומצד זה, וּמִסִּטְרָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְאַתְקְפָא לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ סָבִיל מַרְעִין בְּגִינַיְיהוּ. לחזק את מלך המשיח שהוא סובל חולאים בעבור ישראל בזמן הגלות, להקל על סבלם, וְאִיהוּ קָאִים נָמֵי תָּמָן בַּהֲדֵיהּ. ומשה, עומד שם גם בשבילו לחזקו כדי שיוכל לסבול היסורים בעבורם, וּבֵין הַאי וְהַאי מִשְׁתָּזְבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתַיְיהוּ ובין ענין חיזוק האבות וחיזוק המשיח ניצולים ישראל בגלותם:

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה קלה: במקום שברכת ה' נמצאת, שה"ס השכינה, לא יוסיף עצב עמה, כי "עצב" שה"ס לילי"ת מתגרשת מפני השכינה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עַיִן הַטּוֹב שֶׁלְּךָ תִּפְקַח עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ", הוּא יְבָרֵךְ, וּמִיָּד כָּל הַבְּרָכוֹת יִהְיוּ רָצִים לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, בָּהֶם "בִּרְכַּת יְהוָֹה הִיא תַּעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ". "בִּרְכַּת יְהוָֹה" זֹאת הִיא הַשְּׁכִינָה, בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת שָׁם "לֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" שֶׁהִיא לִילִית שִׁפְחָה רָעָה עֲנִיּוּת וְחִסָּרוֹן, שֶׁבָּהּ עֲנִיּוּת וְהַדַּלּוּת לֹא הֵנִיחָה מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הִיא תַּעֲשִׁיר וַדַּאי, מִצַּד תִּפְאֶרֶת שֶׁהוּא עָשִׁיר שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה לֶעָנִי שֶׁהִיא יְסוֹד, בּוֹ "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן", וְזֶה אוֹת אֱמֶת מִצַּד תִפְאֶרֶת שֶׁקִּוּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עוֹלֶה שָׁם, וְיֵאָמֵר בָּהֶם "וַיֹאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", וְזֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁם מִתְגַּלֶּה יִחוּדְךָ עֶלְיוֹן, בּוֹ "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲווֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה קול: ג' הויות בגימ' לח"ם נמשכות מד' מילוי שם הוי"ה ב"ה להריק ברכות לשולחן שהיא השכינה, וממנה לכלל ישראל, ומתבטלים אלהים אחרים

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה בָּרוּךְ בְּ-ד' הֲוָיוֹ"ת שֶׁלְּךָ שֶׁהֵם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בָּהֶם וַיֹאמֶר אֱלֹהִים "יְהִ"י אוֹ"ר" שֶׁעוֹלֶה רל"ב, וְהֵם מְאִירִים בְּ-ג' אָבוֹת וְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמָּהֶם, וְזֶה מֶרְכָּבָה שְׁלֵמָה בְּ-ד' אוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁמְךָ יְהוָֹה ב"ה, בּוֹ "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם". וְג' בְּרָכוֹת יוֹצְאִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהֵם כְּלַל י"ב שְׁבָטִים, ג' הֲוָיוֹת, שֶׁהֵם לֶחֶ"ם הַפָּנִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד". וְהֵם אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָרִיק בְּרָכוֹת תָּמִיד עַל אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וְשָׁם אַתָּה מִתְבָּרֵךְ שֶׁכֵּן אָמְרוּ כָּל הַמְבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ, וְזֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבָּהּ "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" – בְּ-ד' הֲוָיוֹת אֵלֶּה שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְטִים עַל מִדַּת הַדִּין שֶׁהוּא אֱלֹהִים, וּמִיָּד יֵאָמֵר בָּהֶם "יְהוָֹה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָֹה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". וְכַמָּה אֱלֹהִים אֲחֵרִים מִתְבַּטְּלִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן דִּכְתִיב בָּהֶם "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָֹה לְבַדּוֹ", וּמִיָּד אֱלֹהִים נִקְרָא "אֱלֹהִים אֱמֶת", לָמָּה? שֶׁנִּתְחַבֵּר בּוֹ שֵׁם יְהוָֹה ב"ה לְהִתְיַחֵד בּוֹ בְּיִחוּד שָׁלֵם, וְזֶהוּ "וַיהוָֹה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים" וכו'. בְּקִוּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מַמְשִׁיךְ שֵׁם זֶה לָהֶם שֶׁהוּא תִּקְוָתָם שֶׁבּוֹ "טוֹב יְהוָֹה לְקֹוָיו לְנֶּפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ", "חֶלְקִי יְהוָֹה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.