Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְהָא ש' דִּתְלַת אֲבָהָן אִינוּן, אֶלָּא ש' עִלָּאָה עַנְפֵי אִילָנָא, ש' תַּתָּאָה שָׁרְשֵׁי אִילָנָא, וּבְגִין דָּא "וְכֹל שִׂיחַ" (בראשית ב, ה), דָּא צַדִּיק, "וְכָל עֵשֶׂב" (שם) ע"ב ש' דָּא יַעֲקֹב כְּלִיל תְּלַת אֲבָהָן, דְּאִינוּן עַנְפֵי אִילָנָא, וְסָלְקִין לְשַׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן דְּוַיִּסַע, וַיָּבֹא, וַיֵּט, דִּבְהַאי שְׁמָא אִתְבְּרִיאוּ עִשְׂבִּין וְאִילָנִין דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְהַאי עִשֶׂב עֲלֵיהּ אִתְּמַר " וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" (תהילים קד, יד). 'לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ', "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" (שם, עח, כה), וְאִיהוּ נַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא. דְאִתְּמַר בֵּיהּ "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ" (קהלת ט, ז), וְאִיהוּ לַעֲבוֹדַת הָאָדָם, ה' דְּאָדָם דְּאִתְּמַר בָּהּ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ'.
(דף פז ע"א) מַאי "לַעֲבֹדַת הָאָדָם" (תהלים קד, יד)? לֵית עֲבוֹדָה הָכָא אֶלָּא צְלוֹתָא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא דִשְׁכִינְתָּא, "עֲבֹדַת יְהֹוָה" (במדבר ח, יא) וַדַּאי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (תהילים קד, כג), "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ", דָּא צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית, "וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב", דָּא צְלוֹתָא דְמִנְחָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (בראשית כד, סג).

תקונא תרין וחמשין

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית, א, א), אלהי"ם. חָמֵשׁ אַתְוָון כְּחוּשְׁבַּן ה', א"ד מִן אדנ"י הָכִי סְלִיק לְחָמֵשׁ, וְרָזָא דְמִלָּה "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ב, ו).
תָּא חֲזִי, אִתְעָרוּתָא צְרִיכָא מִתַּתָּא לְעֵילָא, וּלְבָתַר "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ו). "וְהִשְׁקָה", ו' אִיהוּ שַׁקְיוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, דְאִיהוּ "נַחַל קְדוּמִים" (שופטים ה, כא) דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן מוֹחָא, וְהָכִי צָרִיךְ לְאַתְעָרָא אִתְעָרוּתָא בְקַדְמֵיתָא מֵאִתְּתָא, וְרָזָא דְמִלָּה "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" (ויקרא יב, ב), וּמִיָּד "וְיָלְדָה זָכָר" (שם).
נוּקְבָא אדנ"י, דְּכַר יְהֹוָה, כַּד אַקְדִּימַת בְּרַתָּא שַׁלִּיט דְּכוּרָא וְאִתְעֲבִיד יאהדונה"י, וְרָזָא דְמִלָּה "יְהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי" (חבקוק ג, יט). "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (שם), אִלֵּין אֲבָהָן, "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (שם), אַמָּה וּתְרֵין שׁוֹקִין, מַאי "חֵילִי"? תּוּקְפָא דְכֹלָּא מִלְעֵילָּא, "חֵילִי", חֵיל י' וְדָא אַבָּא, תּוּקְפָא דִילֵיהּ נְבִיעוּ דְלֵית לֵיהּ סוֹף.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וְהָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּעַד אַרְבְּעִין יוֹמִין יָכִיל לְאַחֲזָרָא נוּקְבָא דְכוּרָא, וְאִתְהַפַּךְ מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, וְאוּקְמוּהוּ בְּגִין דְּעַד כְּעַן לֵית תַּמָּן דִּיּוֹקְנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ז), אִם כֵּן אַמַּאי נָטִיל שִׁעוּרָא בְּמ'? בְּגִין דְּאִיהִי שִׁעוּרָא דִנְקוּדָה דְאִיהִי י' טִפָּה, דְּבָהּ אִתְעֲבִיד יָ"ם מִ"י, וַדַּאי "נַחַל קְדוּמִים" (שופטים ה, כא) דָּא ו' דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן י', "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ו). מַאי פְּנֵי הָאֲדָמָה? אֶלָּא אִלֵּין אַנְפִּין דְּאִינוּן סוּמָק וְחִוָּור וְיָרוֹק וְאוּכָּם, בְּאִלֵּין גַּוָּונִין נְהִירָא הַהִיא מַבּוּעָא, דְּגַוָּונִין אִינוּן מֵהַאי יַבָּשָׁה, נְבִיעוּ נְהוֹרָא דִילָהּ, דְּהָכִי אִיהוּ נְבִיעוּ לְאַרְעָא כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, כְּמָה דְאִילָנָא לָא מִתְרַבֵּי אֶלָּא בְמַיָּא, הָכִי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן עַנְפִין דְּאִילָנָא לָא מִתְרַבִּין אֶלָּא בִנְבִיעוּ דְאוֹרַיְיתָא.


וְהָא ש' דִּתְלַת אֲבָהָן אִינוּן, וַהֲרֵי ש' שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת הֵם, אֶלָּא ש' עִלָּאָה עַנְפֵי אִילָנָא, ש' תַּתָּאָה שָׁרְשֵׁי אִילָנָא, אֶלָּא ש' הָעֶלְיוֹנָה – עַנְפֵי הָאִילָן, ש' הַתַּחְתּוֹנָה – שָׁרְשֵׁי הָאִילָן, וּבְגִין דָּא "וְכֹל שִׂיחַ" (בראשית ב, ה), דָּא צַדִּיק, "וְכָל עֵשֶׂב" (שם) ע"ב ש' דָּא יַעֲקֹב כְּלִיל תְּלַת אֲבָהָן, דְּאִינוּן עַנְפֵי אִילָנָא, וּמִשּׁוּם זֶה, וְכָל שִׂיחַ – זֶה צַדִּיק, וְכָל עֵשֶׂב – ע"ב ש', זֶה יַעֲקֹב הַכּוֹלֵל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁהֵם עַנְפֵי הָאִילָן, וְסָלְקִין לְשַׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן דְּוַיִּסַע, וַיָּבֹא, וַיֵּט, וְעוֹלִים לְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת שֶׁל וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט,  דִּבְהַאי שְׁמָא אִתְבְּרִיאוּ עִשְׂבִּין וְאִילָנִין דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, שֶׁבַּשֵּׁם הַזֶּה נִבְרְאוּ עֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, וְהַאי עֵשֶׂב עֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" (תהילים קד, יד). וְהָעֵשֶׂב הַזֶּה נֶאֱמַר עָלָיו וְעֵשֶׂב לַעֲבוֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ,  
 
'לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ', "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" (שם, עח, כה), לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ, וְהוּא לֶחֶם הַתּוֹרָה,  וְאִיהוּ נַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא. דְאִתְּמַר בֵּיהּ "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ" (קהלת ט, ז), וְאִיהוּ לַעֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וְהוּא לַעֲבוֹדַת הָאָדָם,  ה' דְּאָדָם דְּאִתְּמַר בָּהּ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ'. ה' שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
 
(דף פז ע"א) מַאי "לַעֲבֹדַת הָאָדָם" (תהלים קד, יד)מַה זֶּה לַעֲבוֹדַת הָאָדָם? לֵית עֲבוֹדָה הָכָא אֶלָּא צְלוֹתָא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא דִשְׁכִינְתָּא, "עֲבֹדַת יְהֹוָה" (במדבר ח, יא) וַדַּאי, אֵין עֲבוֹדָה כָּאן אֶלָּא תְפִלָּה, שֶׁהִיא עֲבוֹדַת הַשְּׁכִינָה, עֲבוֹדַת יהו"ה וַדַּאי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (תהילים קד, כג), וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ", דָּא צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית, "וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב", דָּא צְלוֹתָא דְמִנְחָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב". יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ – זוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב – זוֹ תְפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב.


תקונא תרין וחמשין

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית, א, א), אלהי"ם. חָמֵשׁ אַתְוָון כְּחוּשְׁבַּן ה', בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם. אֱלֹהִי"ם חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּחֶשְׁבּוֹן ה',  א"ד מִן אדנ"י הָכִי סְלִיק לְחָמֵשׁ, א"ד מִן אדנ"י כָּךְ עוֹלֶה לְחָמֵשׁ,  וְרָזָא דְמִלָּה "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ב, ו) וְסוֹד הַדָּבָר – וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
 
תָּא חֲזִי, אִתְעָרוּתָא צְרִיכָא מִתַּתָּא לְעֵילָא, וּלְבָתַר "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ו) בֹּא וּרְאֵה, הִתְעוֹרְרוּת צְרִיכָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה,  "וְהִשְׁקָה", ו' אִיהוּ שַׁקְיוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, דְאִיהוּ "נַחַל קְדוּמִים" (שופטים ה, כא) דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן מוֹחָא, וְהִשְׁקָה ו' הִיא הַשְׁקָאָה מִמַּעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהִיא נַחַל קְדוּמִים שֶׁנִּמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ, וְהָכִי צָרִיךְ לְאַתְעָרָא אִתְעָרוּתָא בְקַדְמֵיתָא מֵאִתְּתָא, וְכָךְ צָרִיךְ לְהָעִיר הִתְעוֹרְרוּת בָּרִאשׁוֹנָה מֵהָאִשָּׁה, וְרָזָא דְמִלָּה "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" (ויקרא יב, ב), וּמִיָּד "וְיָלְדָה זָכָר" (שם) וְסוֹד הַדָּבָר – אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וּמִיָד וְיָלְדָה זָכָר.
 
נוּקְבָא אדנ"י, דְּכַר יְהֹוָה, כַּד אַקְדִּימַת בְּרַתָּא שַׁלִּיט דְּכוּרָא וְאִתְעֲבִיד יאהדונה"י, הַנְּקֵבָה אדנ"י, הַזָּכָר יהו"ה, כְּשֶׁמַּקְדִּימָה הַבַּת, שׁוֹלֵט הַזָּכָר וְנַעֲשֶׂה יאהדונה"י,  וְרָזָא דְמִלָּה "יְהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי" (חבקוק ג, יט). "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (שם), אִלֵּין אֲבָהָן, וְסוֹד הַדָּבָר – יֶהֹוִה אדנ"י חֵילִי, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִיכֵנִי – אֵלּוּ הָאָבוֹת, "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (שם), אַמָּה וּתְרֵין שׁוֹקִין, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי – הָאַמָּה וּשְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם. מַאי "חֵילִי"? מַה זֶּה חֵילִי? תּוּקְפָא דְכֹלָּא מִלְעֵילָּא, "חֵילִי", חֵיל י' וְדָא אַבָּא, תּוּקְפָא דִילֵיהּ נְבִיעוּ דְלֵית לֵיהּ סוֹף. הַתֹּקֶף שֶׁל הַכֹּל מִלְּמַעְלָה, חֵילִי – חֵיל י', וְזֶה הָאָב, תָּקְפּוֹ – הַנְּבִיעָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף.
 
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וְהָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּעַד אַרְבְּעִין יוֹמִין יָכִיל לְאַחֲזָרָא נוּקְבָא דְכוּרָא, וְאִתְהַפַּךְ מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁעַד אַרְבָּעִים יָמִים יְכוֹלָה לַחֲזֹר הַנְּקֵבָה לְזָכָר, וּמִתְהַפֵּךְ מִדִּין לְרַחֲמִים,  וְאוּקְמוּהוּ בְּגִין דְּעַד כְּעַן לֵית תַּמָּן דִּיּוֹקְנָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ז), וּפֵרְשׁוּהוּ מִשּׁוּם שֶׁעַד כָּעֵת אֵין שָׁם דְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִי"ם, אִם כֵּן אַמַּאי נָטִיל שִׁעוּרָא בְּמ'? אִם כֵּן, לָמָּה נָטַל שִׁעוּר בְּמ',  בְּגִין דְּאִיהִי שִׁעוּרָא דִנְקוּדָה דְאִיהִי י' טִפָּה, דְּבָהּ אִתְעֲבִיד יָ"ם מִ"י, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שִׁעוּר הַנְּקֻדָּה שֶׁהִיא י' טִפָּה, (הַשִּׁעוּר) שֶׁבָּהּ נַעֲשֵׂית יָ"ם מִ"י,
 
וַדַּאי "נַחַל קְדוּמִים" (שופטים ה, כא) דָּא ו' דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן י', "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ו) וַדַּאי נַחַל קְדוּמִים זֶה ו' שֶׁנִּמְשָׁךְ מִי' (יָם). וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה,  מַאי פְּנֵי הָאֲדָמָה? מַה זֶּה פְּנֵי הָאֲדָמָה? אֶלָּא אִלֵּין אַנְפִּין דְּאִינוּן סוּמָק וְחִוָּור וְיָרוֹק וְאוּכָּם, אֶלָּא אֵלּוּ הֵם הַפָּנִים, שֶׁהֵם אָדֹם וְלָבָן וְיָרֹק וְשָׁחֹר,  בְּאִלֵּין גַּוָּונִין נְהִירָא הַהִיא מַבּוּעָא, דְּגַוָּונִין אִינוּן מֵהַאי יַבָּשָׁה, בַּגְּוָנִים הַלָּלוּ מֵאִיר אוֹתוֹ הַמַּעְיָן, שֶׁהַגְּוָנִים הֵם מֵהַיַּבָּשָׁה הַזּוֹ,  נְבִיעוּ נְהוֹרָא דִילָהּ, נְבִיעַת הָאוֹרָה שֶׁלָּהּ (שֶׁל כֹּחָהּ),
 
דְּהָכִי אִיהוּ נְבִיעוּ לְאַרְעָא כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, שֶׁכָּךְ הַנְּבִיעָה לָאָרֶץ כְּמוֹ הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, כְּמָה דְאִילָנָא לָא מִתְרַבֵּי אֶלָּא בְמַיָּא, הָכִי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן עַנְפִין דְּאִילָנָא לָא מִתְרַבִּין אֶלָּא בִנְבִיעוּ דְאוֹרַיְיתָא כְּמוֹ שֶׁהָאִילָן לֹא מִתְגַּדֵּל אֶלָּא בְמַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַנְפֵי הָאִילָן לֹא מִתְגַּדְּלִים אֶלָּא בִּנְבִיעַת הַתּוֹרָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְלָא לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף? אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ. וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד אִיהוּ בְּמַלְכוּת בְּגִין כָּךְ לֵיהּ אִתְחָזֵי מַלְכוּתָא. מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בִּיסוֹד, דְּקָאִים לְאַתְקְפָא לֵיהּ וּלְאַתְקָנָא לֵיהּ בְּכֹלָּא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְזֹאת לִיהוּדָ"ה. אַמַּאי לִיהוּדָה הָכִי? אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהוּ [נַטִּיל] לַהּ לְהַאי זֹאת בְּגִין כָּךְ לֵיהּ אִתְחֲזִיאַת מִלָּה וַדַּאי. וְדָא תִּיקּוּנָא דְּאַזְמִין בְּקַדְמִיתָא מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא דִּילֵיהּ, לְאַתְקָנָא יִשְׂרָאֵל וְכוּלֵיהּ עָלְמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים.

וְהָא מט"ט שָׁרָא רָבָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו) אִלֵּין מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דּוּכְרָא וְנוּקְבָּא, צֶלֶם וּדְמוּת, דִּבְהוּ אִשְׁתְּלִים דְּיוֹקְנָא עִלָּאָה בְּרָזָא כִּדְקָא יֵאוֹת. לָקֳבֵל אִלֵּין תְּרֵין, תְּרֵין אוּמִין אִשְׁתַּכְחוּ וְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, דְּקַיְּימִין כְּגוֹן גְּזָעִין לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּיְיהוּ עֲנָפִין לְכַמָּה סִטְרִין. וְאִלֵּין גְּרָמִין לֵיהּ לִדְיוּקָנָא עִלָּאָה   (דף יח' עמוד ב')  דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה שְׁלִים כִּדְקַחֲזֵי. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּשַׁעְתָּא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא יִשְׁרֵי לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דָּא צֶלֶם וּדְמוּת כִּדְקָא יֵאוֹת. וְכַד כֹּלָּא יִשְׁתְּלִים הָכִי מָטֵי לְתַתָּא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין, לְאַתְקָנָא לְהוּ בְּיִחוּדָא חַד, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). בְּהַהוּא זִמְנָא "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז, ב) אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן תְּרֵין מְשִׁיחִין.

וְאִי תֵּימָא תְּרֵין מְשִׁיחִין, אֵיךְ אִינוּן תְּרֵין רַגְלַיִן, וְאִינּוּן תְּרֵין עַיְנִין, וְאִינּוּן תְּרֵין יָדִין, וְאִינּוּן צֶלֶם וּדְמוּת? אֲבָל תָּא חֲזֵי, לֵית אֵיבָרָא דְּלֵית תָּמָן שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה. וְלֵית אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא דְּלָא אִשְׁתַּכְחוּ לְקִבְלֵיהּ מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא לֵיהּ. דְּהָא בְּכֹלָּא רָדִיף סִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְדַּבְּקָא, בְּגִין כָּךְ בְּכָל אֲתַר צְרִיכִין מְשִׁיחִין לְאִשְׁתָּרְשָׁא לְאַתְקָנָא לֵיהּ כֹּלָּא בְּרָזָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא. בְּהוּ וְקָרָא זֶ"ה אֶל זֶ"ה י"ב י"ב, אִלֵּין תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דְּכָל חַד מִנַיְיהוּ כָּלִיל תְּרֵיסַר, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

וְתִיקּוּנָא דִּצְלוֹתָא סָלִיק בְּכַמָּה רָזִין בְּכָל יוֹמָא. וּבְזִמְנָא דָּבָר נַשׁ מְסַדֵּר צְלוּתֵיהּ אִיהוּ מִקֶּרֶב וּמְחַבֵּר כֻּלְהוֹ עָלְמִין מִלְּגַו. בְּמַאי? אֶלָּא בְּנִשְׁמָתָא דִּילֵיהּ דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וּבְגִין כָּךְ 'תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה'. דְּהָא הַהִיא רְעוּתָא דְּסָלְקַת מֵאֲתַר לְאֲתַר, סַלְקַת וּמְחַבְּרָא כֻּלְהוֹ עָלְמִין כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין כִּדְקַחֲזֵי. וְאִי לָאו הַהִיא (דף יט' עמוד א') רְעוּתָא לָא מִתְחַבְּרֵי.

וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בְּאִינוּן קָרְבָּנִין, דְּכֹלָּא בִּקְרִיבוּ תַּלְיָא, וּבְהוּ מִתְעָרִין קְרִיבוּ מִתַּתָּא לְעֵילָא לְסַלְקָא אִינוּן דַּרְגִּין דְּאוֹפָן. לְבָתַר מִתַּמָּן סָלְקִין לְגַבֵּי חֵיוָן. וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּנִיגּוּנָא. דִּלְתַתָּא לֵית תָּמָן נִיגּוּנָא, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּסָלְקִין אִינוּן אוֹפַנִּין בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי קְרִיבוּתָא לְגַבֵּי חֵיוָן וּמִתְדַּבְּקָן בְּהוּ כְּדֵין חֵיוָן נָטְלִין כְּמָה נִיגּוּנִין בְּסִימִין בְּגַדְפַיְיהוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהלים קלז, ד). דְּעֲשִׂיָּה אִיהִי בְּחוּץ לָאָרֶץ וִיצִירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ לְבַר מֵאַרְעָא לָא אִתְחָזֵי שִׁירָה דָּא וְלָא אֶשְׁתְּמֹעַ.

 

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְלָא לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף? ואם תשאל למה יורדת למשיח בן דוד בראושנה ולא למשיח בן יוסף? אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ אלא הכל כעניין המקום. וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד אִיהוּ בְּמַלְכוּת בְּגִין כָּךְ לֵיהּ אִתְחָזֵי מַלְכוּתָא משיח בן דוד מקומו במלכות לכן ראויה לו המלכות. מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בִּיסוֹד, דְּקָאִים לְאַתְקְפָא לֵיהּ וּלְאַתְקָנָא לֵיהּ בְּכֹלָּא משיח בן יוסף מקומו ביסוד שעומד להתחזק בעבורו ולתקן אותו בכל, וזהו שכתוב. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְזֹאת לִיהוּדָ"ה. אַמַּאי לִיהוּדָה הָכִי? מדוע נאמר ליהודה כך וזאת ליהודה? אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהוּ [נַטִּיל] לַהּ לְהַאי זֹאת בגלל שהוא לקח לחלקו את המלכות הנקראת זאת בְּגִין כָּךְ לֵיהּ אִתְחֲזִיאַת מִלָּה וַדַּאי בשל כך לו ראויה המלוכה ודאי. וְדָא תִּיקּוּנָא דְּאַזְמִין בְּקַדְמִיתָא מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא דִּילֵיהּ וזה התיקון שעורר בתחילה משה הרועה הנאמן באותה הברכה שלולְאַתְקָנָא יִשְׂרָאֵל וְכוּלֵיהּ עָלְמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים ולתקן המלוכה לישראל ולעולם כולו בתיקון שלם.

וְהָא מט"ט שָׁרָא רָבָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו) אִלֵּין מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דּוּכְרָא וְנוּקְבָּא משיח בן יוסף במדרגת זכר, ומשיח בן דוד במדרגת נקבה, צֶלֶם וּדְמוּת, דִּבְהוּ אִשְׁתְּלִים דְּיוֹקְנָא עִלָּאָה בְּרָזָא כִּדְקָא יֵאוֹת שבהם נשלם הדיוקן העליון בסודו כמו שראוי. לָקֳבֵל אִלֵּין תְּרֵין, תְּרֵין אוּמִין אִשְׁתַּכְחוּ וְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאלכנגד אלא ב' הבחינות נמצאות ב' אומות והם עשו וישמעאל דְּקַיְּימִין כְּגוֹן גְּזָעִין לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּיְיהוּ עֲנָפִין לְכַמָּה סִטְרִין שעומדים כמו ב' גזעים בקו הימין וקו השמאל של הקליפות ומוציאים מגזעם ענפים שהם שאר אומות העולם המושרשות בגזעים האלה ופונים לכמה צדדים.וְאִלֵּין גְּרָמִין לֵיהּ לִדְיוּקָנָא עִלָּאָה  (דף יח' עמוד ב')  דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה שְׁלִים כִּדְקַחֲזֵי ואלו כולם גורמים לדיוקן העליון שלא יתגלה בשלמות כראוי. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּשַׁעְתָּא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים ולעתיד לבא יתעורר הקדוש ברוך הוא בעולם שהוא ז"א להביאו לתיקון שלם מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא יִשְׁרֵי לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דָּא צֶלֶם וּדְמוּת כִּדְקָא יֵאוֹת וימשך הגילוי מראש הכל מעתיק יומין להתקן הכל בסוד זה של צלם ודמות כמו שראוי. וְכַד כֹּלָּא יִשְׁתְּלִים הָכִי מָטֵי לְתַתָּא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין,וכאשר יושלם התיקון בעולמות העליונים ירד התיקון למטה למקום עמידת ב' המשיחין לְאַתְקָנָא לְהוּ בְּיִחוּדָא חַד לתקן אותם ביחוד אחד כמו שכתוב, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז)בְּהַהוּא זִמְנָא על הזמן ההוא נאמר "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז, ב) אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן תְּרֵין מְשִׁיחִין שאלה סוד ב' רגליים – ב' משיחין.

וְאִי תֵּימָא תְּרֵין מְשִׁיחִין, ואם תשאל איך הוזכרו כל הבחינות הנ"ל בב' המשיחין, אֵיךְ אִינוּן איך שהם עומדים בסוד תְּרֵין רַגְלַיִן שתי רגליים, וְאִינּוּן תְּרֵין עַיְנִין והם ב' עינים, וְאִינּוּן תְּרֵין יָדִין והם ב' ידים, וְאִינּוּן והם צֶלֶם וּדְמוּת? אֲבָל תָּא חֲזֵי, לֵית אֵיבָרָא דְּלֵית תָּמָן שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה בא וראה, אין לך אבר שלא נמצא בו שם הוי"ה הקדוש. וְלֵית אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא דְּלָא אִשְׁתַּכְחוּ לְקִבְלֵיהּ מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא לֵיהּ ואין מקום שלא נמצא שם שם ההויה הקדוש ואין עומדים כנגדו ב' משיחין לתקן ולהסיר ממנו את פגמי הגלות. דְּהָא בְּכֹלָּא רָדִיף סִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְדַּבְּקָא שהרי אחרי הכל רודפת הסטרא אחרא להתדבק בו, בְּגִין כָּךְ בְּכָל אֲתַר צְרִיכִין מְשִׁיחִין לְאִשְׁתָּרְשָׁא לְאַתְקָנָא לֵיהּ כֹּלָּא בְּרָזָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא בשל כך, בכל מקום צריכים המשיחין לרדת לשורש המקום ולתקן אותו והכל בסוד של זכר ונקבה ודאי. בסוד הפסוק בְּהוּ וְקָרָא זֶ"ה אֶל זֶ"ה – י"ב י"ב, ז"ה = י"ב סוד עמידת י"ב אברי ז"א ונוק' זה כנגד זה בעת היחוד, אִלֵּין תְּרֵיסַר שְׁבָטִין שהם כנגד י"ב שבטים, דְּכָל חַד מִנַיְיהוּ כָּלִיל תְּרֵיסַר, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִיםוכל אחד מהמשיחין כולל אלה הי"ב בסוד זכר ונקבה סוד האחדות, להיות הכל בהם בתיקון שלם.

וְתִיקּוּנָא דִּצְלוֹתָא סָלִיק בְּכַמָּה רָזִין בְּכָל יוֹמָא. ותיקון הנעשה בכל יום בתפילות עולה בכמה סודות. וּבְזִמְנָא דָּבָר נַשׁ מְסַדֵּר צְלוּתֵיהּ אִיהוּ מִקֶּרֶב וּמְחַבֵּר כֻּלְהוֹ עָלְמִין מִלְּגַו. בְּמַאי?  ובזמן שהאדם מסדר תפילתו שהיא הכוונה הראויה, הוא מקרב ומחבר את כל פנימיות העולמות. במה? אֶלָּא בְּנִשְׁמָתָא דִּילֵיהּ דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא בנשמתו שהוא הפנימיות שלו והיא כללות כל האדם. וּבְגִין כָּךְ ולכן נאמר 'תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה'. דְּהָא הַהִיא רְעוּתָא דְּסָלְקַת מֵאֲתַר לְאֲתַר שהרי בזו הכוונה בתפילה עולה הרצון ממקום למקום, סַלְקַת וּמְחַבְּרָא כֻּלְהוֹ עָלְמִין כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין כִּדְקַחֲזֵי. עולה ומחבר כל העולמות וכל המדריגות כראוי. וְאִי לָאו הַהִיא (דף יט' עמוד א')  רְעוּתָא לָא מִתְחַבְּרֵי ואם לא מכוון האדם ברצון הזה – לא מתחברים העולמות ונשארים ח"ו בפירוד.

וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בְּאִינוּן קָרְבָּנִין, דְּכֹלָּא בִּקְרִיבוּ תַּלְיָא, ותחילת כל הכוונה באילו הקורבנות, שהכל תלוי בקרבות וחיבור העולמות והנפרדים, וּבְהוּ מִתְעָרִין קְרִיבוּ מִתַּתָּא לְעֵילָא לְסַלְקָא אִינוּן דַּרְגִּין דְּאוֹפָן ובהן מתעורררת הקריבות מלמטה למעלה להעלות בהם מדרגות האופן שהם בעולם העשיה. לְבָתַר מִתַּמָּן סָלְקִין לְגַבֵּי חֵיוָן ואחר כך משם – מעולם העשיה עולם לגבי חיות הקודש שבעולם היצירה, וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּנִיגּוּנָא כך צריך לעורר את התיקון בסוד הניגון בפסוקי דזמרה. דִּלְתַתָּא לֵית תָּמָן נִיגּוּנָא שלמטה בעולם העשיה אין ניגון, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּסָלְקִין אִינוּן אוֹפַנִּין בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי קְרִיבוּתָא לְגַבֵּי חֵיוָן וּמִתְדַּבְּקָן בְּהוּ, אלא בשעה שעולים אלו האופנים שבעשיה בכמה מיני תיקוני קרבות לגבי חיות הקודש שביצירה, ונדבקים בהם, כְּדֵין חֵיוָן נָטְלִין כְּמָה נִיגּוּנִין בְּסִימִין בְּגַדְפַיְיהוּ מכח הדבקות אז לוקחים חיות הקודש שביצירה כמה ניגונים מתוקים בכנפיהם ובכח ההתכללות והדבקות יוכלו לפרוח למעלה. וְרָזָא דְּמִלָּה וזה סוד הפסוק "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהלים קלז, ד). דְּעֲשִׂיָּה אִיהִי בְּחוּץ לָאָרֶץ וִיצִירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שעולם העשיה הוא במדרגת חוץ לארץ מפני הקרבה לעולמות הקליפות ועולם היצירה כנגד ארץ ישראל הקרוב להיכלות הבריאה שהם בסוד המקדש. בְּגִין כָּךְ לְבַר מֵאַרְעָא לָא אִתְחָזֵי שִׁירָה דָּא וְלָא אֶשְׁתְּמֹעַ לכן מחוץ לארץ ישראל לא מתקבלת שירה זו ולא נשמעת.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה שנ"ט: ישראל והמשיח אחוזים בנצח. יחודו יקשר את המשיח בהוד וישראל ילכו לבטח.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי נֵצַח יִשְׂרָאֵל – שֶׁקֶר לֹא מִתְדַּבֵּק שָׁם דִּכְתִיב, "וְגַם נֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר". אִם הוֹד – נֶאֱמַר בּוֹ, "וְהוֹדִי נֶהְפָּךְ עָלַי לַמַּשְׁחִית", וּבוֹ נֶאֱמַר בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, "כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ". הֲרֵי נֶצַח שֶׁלְּךָ יַעֲמוֹד לוֹ לָתֵת לוֹ הָדָר שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ, "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו". וַהֲרֵי יִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁעוֹמֵד עַל נֶצַח זֶה לְחַבֵּר אוֹתוֹ בְּהוֹד בְּ-א' אַחַת שֶׁהִיא א' מִצְּבָא'וֹת, וּבִזְמַן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד יֵאָמֵר בָּהֶם, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ". וְעַד לֹא יִתְחַבְּרוּ אֵלּוּ נֶאֱמַר לְיִשְׂרָאֵל, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בְּצִבְאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה", כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַבֵּר שֵּׁם זֶה – מִיָּד, "יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ", בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יֵאָמֵר בְּיִשְׂרָאֵל "אָ"ז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִסֵּחַ", שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶלָּא רֶגֶל אַחַת, וּבַיִּחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְגַּלֶּה עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא אָ"ז, יאהדונה"י (ח' אותיות), שְׁנֵי רַגְלָיִם יִתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד יֵלְכוּ יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח דִּכְתִיב "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ אֲמִתַּת יִחוּדְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:

 


 

תפילה ש"ס: לפי שנסלקה הדעת מישראל מפני קוצר הגלות, שמו ית' יעמוד לנו להוציאנו מאפילה לאורה.

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עֲנֵנוּ לְמַעַן שִׁמְךָ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ, "לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא", שֶׁהוּא הַשֵּׁם רַב עַל כָּל הַשֵּׁמוֹת, וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא בִּמְעַט דְּבָרִים וּמֵאִיר לְכָל צַד. וּלְפִי שֶׁאָנוּ חֲשׁוּכִים בְּכֹבֶד הַגָּלוּת הֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ, "צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים וְדַעְתָּם קְצָרָה" – שֶׁהוּא דַּעַת שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ, "וְהַדַּעַת זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא הֵאִיר לָהֶם אֶלָּא מֵרָחוֹק מְעָט מְעָט, בְּאוֹתוֹ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ, "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". וּלְפִיכָךְ אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְפָנֶיךָ, אֶלָּא בְּשִׁמְךָ אָנוּ קוֹרְאִים, וְזֶה יָאִיר לְכָל צַד לְתַקֵּן תִּקּוּנִים בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוּת וְתַחְתּוֹנוֹת בְּיִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל וּמְתַקֵּן הַכֹּל בְּדֶרֶךְ אֶחָד.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ אֲמִתַּת יִחוּדְךָ, הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן חַסְדְּךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה: