Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְאִלֵּין אִינוּן תְּלַת גִּלְגּוּלִין דְּאָדָם קַדְמָאָה, דִּתְלַת טִפִּין דְּאִזְדְּרִיקוּ בִּתְלַת אֲבָהָן, דִּבְהוֹן י': "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה" (במדבר ו, כד) "יָאֵר יְהֹוָה" (במדבר ו, כה) "יִשָּׂא יְהֹוָה" (במדבר ו, כו), וּתְלַת תִּנְיָינִין בִּבְרִית וּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, דְּנֹחַ שֵׁם וָיֶפֶת מִתַּמָּן הֲווֹ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט) מִסִּטְרָא דְצַדִּיק חַי עָלְמִין, שֵׁם וְיֶפֶת, מִסִּטְרָא דִתְרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט.

וְרָזָא דְמִלָּה הָכָא, "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע" (משלי ל, ד), "מַה שְּׁמוֹ" בְּאִימָּא עִלָּאָה דְתַמָּן חָכְמָה, "וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ" בְּאִימָּא תַּתָּאָה אִשְׁתְּמוֹדְעָא. אֲבָל תְּלַת גִּלְגּוּלִין בִּתְלַת אֲבָהָן, וּתְלַת בִּתְלַת סָמְכִין דִּלְתַתָּא, וְאִלֵּין שִׁית הֲווֹ עֲתִידִין לְמֶהֱוִי תְלַת בְּשֵׁת וּתְלַת בְּהֶבֶל, אֶלָּא דְפָרַח י' מִשֵּׁת דְּאִיהִי נְקֻדָּה וְכוּ'.

וְעוֹד "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (בראשית ד, ב), רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אִלְעָאי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אִזְדַּמַּן רַבִּי אֶלְעָזָר עִמְּהוֹן, אָמְרוּ וַדַּאי עֲלָךְ אִתְּמַר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח, יא) דְּאַעְרַעְנָא בִשְׁכִינְתָּא. אָמַר לוֹן עֲלַיְיכוּ אִתְּמַר "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (בראשית לב, ב), מַאי "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים"? אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד, ד), דְּרוּחִין דִּילְכוֹן מֵרוּחָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חָדוּ כֻּלְּהוּ בְאָרְחָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (בראשית ד, ב)? וְעוֹד מַאי אָתָא לְרַבּוֹת "וַתּוֹסֶף"? וּתְרֵין אֶתִין "אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל"?

אָמַר לֵיהּ וַדַּאי "וַתּוֹסֶף" דָּא תוֹסֶפֶת רוּחָא דְקוּדְשָׁא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִתַּמָּן אִתּוֹסַף לֵיהּ רוּחָא דְקוּדְשָׁא, תְּרֵין אֶתִין לְרַבּוֹת בֵּיהּ נִשְׁמָתָא וְנַפְשָׁא מִשְּׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וּמַאי הֲוָה תוֹסֶפֶת עַל רוּחָא דָא חָכְמָה מֵאָדָם עִלָּאָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שְׁמָעָנָא דִתְלַת רִבּוּיִין אִלֵּין, אִינוּן תְּלַת טִפִּין דְּאִזְדְּרִיקוּ מִמּוֹחָא סְתִימָא דְכָל סְתִימִין, וְאִלֵּין אִינוּן תְּלַת גִּלְגּוּלִין, וְאִלֵּין תְּלַת טִפִּין, שְׁמָעָנָא דְאִינוּן לָקֳבֵל תְּלַת נָשִׁים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (משלי יד, א), דְּחַד אוֹפָה וְחַד עוֹרֶכֶת וְחַד מְקַטֶּפֶת, לְהַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה" (במדבר טו, כ), וְדָא חַלָּה דְפֶסַח דְּאִיהִי סֶגוֹלְתָּ"א, אִיהִי טִפָּה קַדְמָאָה וּמִינָהּ אִזְדְּרִיקוּ תְּלַת טִפִּין, וְאִינוּן תְּלַת יוּדִין י' י' י' דְּאִינוּן סֶגוֹלְתָּ"א וַדַּאי, וְאִינוּן י', יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה, יָאֵר יְהֹוָה, יְהֹוָה, וּבְאָן אֲתַר אִזְדְּרִיקוּ? בִּתְלַת אֲבָהָן, דְּתַמָּן נָחִית אָדָם בִּתְלַת גִּלְגּוּלִין. וּמֵאָן אֲתַר אִזְדְּרִיקוּ? מֵהַהוּא דְנָחִית בְּהוֹן מִסִּטְרָא דְחָכְמָה עִלָּאָה.

(דף קי ע"א) וְלָקֳבֵל תְּלַת טִפִּין אִלֵּין תַּקִּינוּ תְּלַת מַצּוֹת בַּפֶּסַח. חַד מַצָּה דִּלְעֵילָא לְבָרְכָא בָהּ הַמּוֹצִיא. תִּנְיָינָא לֶחֶם מִשְׁנֶה. תְּלִיתָאָה לֶחֶם עוֹנִי בְּלָא מִלְחָא, דְּהָא אִתְּמַר עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, בְּגִין דְּאִיהִי מַצָּה פְּרוּסָה, כְּגַוְונָא דִ"פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ" (דניאל ה, כח). עַד דִּתְהֵא שְׁלֵימָה לָא צָרִיךְ לְקָרְבָא עֲלָהּ מֶלַח, דְּאִיהוּ חֹלֵ"ם. וּמַאי נִיהוּ חֹלֵם? אֶמְצָעִי.

תְּלַת טִפִּין עִלָּאִין אִינוּן סֶגוֹלְתָּ"א, דְתַלְיָין מִמּוֹחָא סְתִימָא עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין. תְּלַת טִפִּין אִזְדְּרִיקוּ בְּגוּלְגַּלְתָּא מִמּוֹחָא תִּנְיָינָא וְאִינוּן סֶגוֹ"ל, בְּאָן אִזְדְּרִיקוּ? בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט וּבְרִית, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ נֹחַ שֵׁם וָיֶפֶת. נֹחַ אִזְדַּרִיק בַּצַּדִּיק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט), שֵׁם וָיֶפֶת בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר בָּרָא שִׁית.

 

במידה ויש שמות שמופיעים בראשי תיבות ו/או בצבע אדום - אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

וְאִלֵּין אִינוּן תְּלַת גִּלְגּוּלִין דְּאָדָם קַדְמָאָה, דִּתְלַת טִפִּין דְּאִזְדְּרִיקוּ בִּתְלַת אֲבָהָן, וְאֵלּוּ הֵם שְׁלֹשֶׁת הַגִּלְגּוּלִים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁשָּׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁנִּזְרְקוּ בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁבָּהֶם. דִּבְהוֹן י': "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה" (במדבר ו, כד) "יָאֵר יְהֹוָה" (במדבר ו, כה) "יִשָּׂא יְהֹוָה" (במדבר ו, כו), וּתְלַת תִּנְיָינִין בִּבְרִית וּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, יְבָרֶכְךָ יהו"ה, יָאֵר יהו"ה, יִשָּׂא יהו"ה, וּשְׁלֹשָׁה שְׁנִיִּים בַּבְּרִית וּשְׁנֵי עַמּוּדֵי הָאֱמֶת, דְּנֹחַ שֵׁם וָיֶפֶת מִתַּמָּן הֲווֹ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט) מִסִּטְרָא דְצַדִּיק חַי עָלְמִין, שֶׁנֹּחַ שֵׁם וְיֶפֶת הָיוּ מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, מִצַּד שֶׁל צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים,  שֵׁם וְיֶפֶת, מִסִּטְרָא דִתְרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט שֵׁם וְיֶפֶת מֵהַצַּד שֶׁל שְׁנֵי עַמּוּדֵי הָאֱמֶת,

וְרָזָא דְמִלָּה הָכָא, "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע" (משלי ל, ד), וְסוֹד הַדָּבָר כָּאן - מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע.  "מַה שְּׁמוֹ" בְּאִימָּא עִלָּאָה דְתַמָּן חָכְמָה, "וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ" בְּאִימָּא תַּתָּאָה אִשְׁתְּמוֹדְעָא מַה שְּׁמוֹ, בָּאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁשָּׁם חָכְמָה, וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, בָּאֵם הַתַּחְתּוֹנָה, הוּא נוֹדָע,  אֲבָל תְּלַת גִּלְגּוּלִין בִּתְלַת אֲבָהָן, וּתְלַת בִּתְלַת סָמְכִין דִּלְתַתָּא, אֲבָל שְׁלֹשָׁה גִלְגּוּלִים בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת, וּשְׁלֹשָׁה בִּשְׁלֹשֶׁת הָעַמּוּדִים שֶׁלְּמַטָּה,  וְאִלֵּין שִׁית הֲווֹ עֲתִידִין לְמֶהֱוִי תְלַת בְּשֵׁת וּתְלַת בְּהֶבֶל, אֶלָּא דְפָרַח י' מִשֵּׁת דְּאִיהִי נְקֻדָּה וְכוּ'. וְאֵלּוּ הַשִּׁשָּׁה הָיוּ עֲתִידִים לִהְיוֹת שְׁלֹשָׁה בְּשֵׁת וּשְׁלֹשָׁה בְּהֶבֶל, אֶלָּא שֶׁפָּרְחָה מִשָּׁם י' מִשֵּׁת שֶׁהִיא נְקֻדָּה כוּ'.
 
וְעוֹד "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (בראשית ד, ב)וְעוֹד וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אִלְעָאי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעַאי הָיו הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ.  אִזְדַּמַּן רַבִּי אֶלְעָזָר עִמְּהוֹן, הִזְדַּמֵּן רַבִּי אֶלְעָזָר עִמָּהֶם. אָמְרוּ וַדַּאי עֲלָךְ אִתְּמַר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח, יא) דְּאַעְרַעְנָא בִשְׁכִינְתָּא. אָמְרוּ: וַדַּאי עָלֶיךָ נֶאֱמַר וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, שֶׁפָּגַשְׁנוּ בַשְּׁכִינָה.  אָמַר לוֹן עֲלַיְיכוּ אִתְּמַר "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (בראשית לב, ב), אָמַר לָהֶם: עֲלֵיכֶם נֶאֱמַר וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִי"ם.  מַאי "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים"? מַה זֶּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִי"ם?  אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד, ד), דְּרוּחִין דִּילְכוֹן מֵרוּחָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, שֶׁרוּחוֹתֵיכֶם מֵרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה).  חָדוּ כֻּלְּהוּ בְאָרְחָא שָׂמְחוּ כֻלָּם בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (בראשית ד, ב)? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר: מַה זֶּה וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל?  וְעוֹד מַאי אָתָא לְרַבּוֹת "וַתּוֹסֶף"? וּתְרֵין אֶתִין "אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל"? וְעוֹד, מַה בָּא לְרַבּוֹת וַתּוֹסֶף, וּשְׁתֵּי אֶתִים - אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל?
 
אָמַר לֵיהּ וַדַּאי "וַתּוֹסֶף" דָּא תוֹסֶפֶת רוּחָא דְקוּדְשָׁא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אָמַר לוֹ: וַדַּאי וַתּוֹסֶף זוֹ תוֹסֶפֶת שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, מִתַּמָּן אִתּוֹסַף לֵיהּ רוּחָא דְקוּדְשָׁא, מִשָּׁם נוֹסְפָה לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ,  תְּרֵין אֶתִין לְרַבּוֹת בֵּיהּ נִשְׁמָתָא וְנַפְשָׁא מִשְּׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שְׁנֵי אֶתִים לְרַבּוֹת בּוֹ נְשָׁמָה וְנֶפֶשׁ מִצַּד שֶׁל הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה,  וּמַאי הֲוָה תוֹסֶפֶת עַל רוּחָא דָא חָכְמָה מֵאָדָם עִלָּאָה וּמֶה הָיְתָה תוֹסֶפֶת עַל הָרוּחַ? זוֹ הַחָכְמָה מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן.
 
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שְׁמָעָנָא דִתְלַת רִבּוּיִין אִלֵּין, אִינוּן תְּלַת טִפִּין דְּאִזְדְּרִיקוּ מִמּוֹחָא סְתִימָא דְכָל סְתִימִין, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: שָׁמַעְתִּי שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הָרִבּוּיִים הַלָּלוּ הֵם שְׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת שֶׁנִּזְרְקוּ מֵהַמֹּחַ הַנִּסְתָּר שֶׁל כָּל הַנִּסְתָּרִים, וְאִלֵּין אִינוּן תְּלַת גִּלְגּוּלִין,  וְאֵלּוּ הֵם שְׁלֹשָׁה גִלְגּוּלִים,  וְאִלֵּין תְּלַת טִפִּין, שְׁמָעָנָא דְאִינוּן לָקֳבֵל תְּלַת נָשִׁים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (משלי יד, א), וְאֵלּוּ שְׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת, שָׁמַעְתִּי שֶׁהֵן כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, דְּחַד אוֹפָה וְחַד עוֹרֶכֶת וְחַד מְקַטֶּפֶת, שֶׁאַחַת אוֹפָה, וְאַחַת עוֹרֶכֶת, וְאַחַת מְקַטֶּפֶת, לְהַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה" (במדבר טו, כ), וְדָא חַלָּה דְפֶסַח דְּאִיהִי סֶגוֹלְתָּ"א, אֶל אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵיכֶם חַלָּה, וְזוֹ חַלָּה שֶׁל פֶּסַח שֶׁהִיא סֶגוֹלְתָּ"א,  אִיהִי טִפָּה קַדְמָאָה וּמִינָהּ אִזְדְּרִיקוּ תְּלַת טִפִּין, וְאִינוּן תְּלַת יוּדִין י' י' י' דְּאִינוּן סֶגוֹלְתָּ"א וַדַּאי, הִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה, וּמִמֶּנָּה נִזְרְקוּ שָׁלֹשׁ טִפּוֹת, וְהֵם שְׁלֹשָׁה יוֹדִין י' י' י' שֶׁהֵם סֶגוֹלְתָּ"א וַדַּאי,  וְאִינוּן י', יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה, יָאֵר יְהֹוָה, יִשָּׂא יְהֹוָה, וְהֵם י' יְבָרֶכְךָ, י' יָאֵר, י' יִשָּׂא,  וּבְאָן אֲתַר אִזְדְּרִיקוּ? וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִזְרְקוּ?  בִּתְלַת אֲבָהָן, דְּתַמָּן נָחִית אָדָם בִּתְלַת גִּלְגּוּלִין בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁלְּשָׁם יָרַד אָדָם בִּשְׁלֹשָׁה גִלְגּוּלִים,  וּמֵאָן אֲתַר אִזְדְּרִיקוּ? מֵהַהוּא דְנָחִית בְּהוֹן מִסִּטְרָא דְחָכְמָה עִלָּאָה. וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם נִזְרְקוּ? מֵאוֹתוֹ שֶׁיָּרַד בָּהֶם (זֶה יה"ו) מִצַּד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה.
 
(דף קי ע"א) וְלָקֳבֵל תְּלַת טִפִּין אִלֵּין תַּקִּינוּ תְּלַת מַצּוֹת בַּפֶּסַח וּכְנֶגֶד שְׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת הַלָּלוּ תִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת בְּפֶסַח,  חַד מַצָּה דִּלְעֵילָא לְבָרְכָא בָהּ הַמּוֹצִיא. אַחַת הַמַּצָּה שֶׁלְּמַעְלָה לְבָרֵךְ בָּהּ הַמּוֹצִיא,  תִּנְיָינָא לֶחֶם מִשְׁנֶה הַשְּׁנִיָּה לֶחֶם מִשְׁנֶה,  תְּלִיתָאָה לֶחֶם עוֹנִי בְּלָא מִלְחָא, הַשְּׁלִישִׁית לֶחֶם עֹנִי בְּלִי מֶלַח,  דְּהָא אִתְּמַר עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, בְּגִין דְּאִיהִי מַצָּה פְּרוּסָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר עַל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מַצָּה פְרוּסָה, כְּגַוְונָא דִ"פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ" (דניאל ה, כח). עַד דִּתְהֵא שְׁלֵימָה לָא צָרִיךְ לְקָרְבָא עֲלָהּ מֶלַח, דְּאִיהוּ חֹלֵ"ם. כְּמוֹ שֶׁפּוֹרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתְךָ, עַד שֶׁתִּהְיֶה שְׁלֵמָה לֹא צָרִיךְ לְהַקְרִיב עָלֶיהָ מֶלַח, שֶׁהוּא חֹלֵ"ם,  וּמַאי נִיהוּ חֹלֵם? וּמַה הוּא חֹלֵ"ם?  אֶמְצָעִי, תְּלַת טִפִּין עִלָּאִין אִינוּן סֶגוֹלְתָּ"א, דְתַלְיָין מִמּוֹחָא סְתִימָא עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין.  שֶׁהוּא אֶמְצָעִי (שֶׁל כָּל הַשָּׁלֹשׁ). שְׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הֵן סֶגוֹלְתָּ"א, שֶׁתְּלוּיוֹת מֵהַמֹּחַ הַנִּסְתָּר הָעַתִּיק שֶׁל הָעַתִּיקִים.
 
תְּלַת טִפִּין אִזְדְּרִיקוּ בְּגוּלְגַּלְתָּא מִמּוֹחָא תִּנְיָינָא וְאִינוּן סֶגוֹ"ל, שָׁלֹשׁ טִפּוֹת נִזְרְקוּ בַּגֻּלְגֹּלֶת מִן הַמֹּחַ הַשֵּׁנִי, וְהֵן סֶגּוֹ"ל,  בְּאָן אִזְדְּרִיקוּ? אֵיפֹה נִזְרְקוּ?  בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט וּבְרִית, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ נֹחַ שֵׁם וָיֶפֶת בִּשְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת וּבְרִית, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד נֹחַ שֵׁם וְיֶפֶת. נֹחַ אִזְדַּרִיק בַּצַּדִּיק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט), נֹחַ נִזְרָק בְּצַדִּיק, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נֹחַ אִישׁ צַדִּיק,  שֵׁם וָיֶפֶת בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר בָּרָא שִׁית שֵׁם וְיֶפֶת בִּשְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בָּרָא שִׁית.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא

(דף עה' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין (דף עה' עמוד ב') דְּעָלְמָא. וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין דְּעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא זְכוּת אֲבוֹת. וְרָזָא דָּא אֲבָהָן עִלָּאִין מְקוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן, וּבְהוּ מִתְתַּקְּפִין בְּנֵיהוֹן. אֲבָל אִית זִמְנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ 'תָּמַהּ זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּמֹשֶׁה בְּגִין הַאי קָאִים לְאִתְתַּקְּפָא לְהוּ, וְאִיהוּ אָמַר "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (שמות לב, יג). דְּמֹשֶׁה, רַעֲיָא מְהֵימְנָא לְיִשְׂרָאֵל אִיהוּ וַדַּאי, וּבְכֹלָּא קָאִים לְאוֹטָבָא לוֹן. וּמִסִּטְרָא דָּא קָאִים לְאַתְקְפָא זְכוּת אֲבוֹת עֲלַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב). וּמִסִּטְרָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְאַתְקְפָא לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ סָבִיל מַרְעִין בְּגִינַיְיהוּ. וְאִיהוּ קָאִים נָמֵי תָּמָן בַּהֲדֵיהּ. וּבֵין הַאי וְהַאי מִשְׁתָּזְבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתַיְיהוּ:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא

> גדולה הצפיה והקווי לגאולה

(דף עה' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. זהו תוקף אמונתם של ישראל, שהם מצפים תדיר בגלות, ונאמר בהם וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. מהו "ויט"? אלא בגלל שבגלות רחוק הוא, לכן צריך להאריך אוזנו ולהקשיב על אף המרחק, וכדי לעורר את ההקשבה חייבים להיות באמונה גדולה, צפיה וקווי, וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא ודניאל התפלל בגלל מציאות הריחוק "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין ואז "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא אפילו בזמן הגלות והריחוק – וישמע שועתי. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. אבל בזמן הגאולה קרוב הוא ולא יצטרך להקשיב מרחוק, וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. ומי שמצפה לקב"ה בזמן הגלות, הצפיה שלו גורמת לאלו המדרגות שהם רחוקות ולהתקרב, ולהאיר לשכינה הנמצאת החושך הגלות. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. לכן, צריך בכל יום לצפות לגאולה, דהיינו לכל הפחות בתפילת העמידה יכוון בברכת "את צמח" את פשט הברכה, וכן שבכח הקווי והצפיה יאיר הקב"ה לשכינה ויקימה מעפרה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. וסוד זה, המצפה לגאולה, גורם שהאור העליון יתקרב אליו, וכתוצאה מכך, הוא עצמו מתחזק יותר בקדושה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, ולכן אמר הכתוב בתחילה קוה, ולאחר מכן אמר כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. ואז בכח שמקבל המצפה יכול לצפות יותר וממילא להתחזק יותר ויותר בעת הגלות וכל שכן בגאולה. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. אבל מי שלא מצפה התחילה בעת הגלות, גם כן לא מצפה אחר כך, וזה הסוד שהכין משה, וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ. משה חיזק את התיקון הזה לישראל בגאולת מצרים כדי שיתחזקו בקווי הזה, משם והלאה, ולא יעזבו אותו.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין דְּעָלְמָא. להפיל פחד על אומות העולם, וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין (דף עה' עמוד ב') דְּעָלְמָא. ומי שמקווה ומצפה לגאולה, גורם לאור העליון שיאיר יותר, וגורם שיפול פחד גדול יותר על האומות. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לכן, אלא הדברים בענין הצפיה והקווי הארת השכינה, חיזוק המקווה, והפלת האימה על האומות מתחברים כאחד ורמוזים בפסוק, "לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי, ובשביל כל ישראל עשה להם משה את התיקון הזה ודאי.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וּתְלָתִין

> משה מחזק את כח האבות והמשיח להציל את ישראל בגלות

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא זְכוּת אֲבוֹת. וְרָזָא דָּא אֲבָהָן עִלָּאִין מְקוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן, וסוד זה, האבות בעליונים שהם כנגד חג"ת (חסד, גבורה, תפארת) הם מקורם של ישראל, וּבְהוּ מִתְתַּקְּפִין בְּנֵיהוֹן, ובהם מתחזקים בניהם – ישראל. אֲבָל אִית זִמְנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ אבל יש זמנים שנאמר בהם 'תָּמַהּ זְכוּת אֲבוֹת' (שבת נה). וּמֹשֶׁה בְּגִין הַאי קָאִים לְאִתְתַּקְּפָא לְהוּ, ובגלל כך, עמד משה לחזק אותם ולכן אמר וְאִיהוּ אָמַר "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (שמות לב, יג). דְּמֹשֶׁה, רַעֲיָא מְהֵימְנָא לְיִשְׂרָאֵל אִיהוּ וַדַּאי, וּבְכֹלָּא קָאִים לְאוֹטָבָא לוֹן. ומשה, הוא הרועה הנאמן של ישראל ודאי, ובכל ענין עומד להיטיב לישראל, וּמִסִּטְרָא דָּא קָאִים לְאַתְקְפָא זְכוּת אֲבוֹת עֲלַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ ומצד זה של האבות, עומד לחזק זכות אבות עליהם, לכן "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב) עֲצוּמִים הם האבות אותם הוא מחזק כדי לתת שלל, כח לבניהם. ומצד זה, וּמִסִּטְרָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְאַתְקְפָא לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ סָבִיל מַרְעִין בְּגִינַיְיהוּ. לחזק את מלך המשיח שהוא סובל חולאים בעבור ישראל בזמן הגלות, להקל על סבלם, וְאִיהוּ קָאִים נָמֵי תָּמָן בַּהֲדֵיהּ. ומשה, עומד שם גם בשבילו לחזקו כדי שיוכל לסבול היסורים בעבורם, וּבֵין הַאי וְהַאי מִשְׁתָּזְבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתַיְיהוּ ובין ענין חיזוק האבות וחיזוק המשיח ניצולים ישראל בגלותם:

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תמ"ה: במקום שיש יחוד אין הס"א יכולה להפריד. על כן, אנו מיחלים לגילוי יחודו ולטהרתו ית' ובה יחזור כל רע לטוב.

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה טָהוֹר בְּכָל מִינֵי טָהֳרָה, שֶׁהֲרֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִקְרַב לְגַבָּךְ כְּלָל. בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד, סִּטְרָא אַחֲרָא נִמְצֵאת שָׁם דִּכְתִיב, "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף", אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם קִצּוּץ וּפֵרוּד, מִי יוּכַל לְהַפְרִיד, דִּכְתִיב, "לֹא יְגֻרְךָ רָע". לְטָהֳרָתְךָ אָנוּ מַמְתִּינִים, שֶׁבָּהּ "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְכוּ' בִּזְמַן שֶׁיֵּאָמֵר בּוֹ, "וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ... וּשְׁמוֹ אֶחָד". כְּשֶׁבְּמָקוֹם שֶׁמַּיִם אֵלֶּה יִמָּצְאוּ, לֹא תוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְקַטְרֵג כְּלָל אֶלָּא כָּל רַע יַחֲזוֹר לְטוֹב דִּכְתִיב, "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי" וְכוּ'.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים עַל יְדֵי טָהֳרָה זוֹ אָנוּ מְצַפִּים מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהִתְקָרֵב לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ נִשְׁעָנִים בְּיִחוּדְךָ וּמְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.