תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וְרָזָא דְמִלָּה "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שיר השירים ד, טו), "מַעְיַן" דָּא חָכְמָה כֶּתֶר אִיהוּ אָמוֹן מוּפְלָא, דְבָעָא לְנַטְעָא אִילָנִין בְּגִנְּתָא, אִסְתַּכַּל בְּכָל גִּנְתָא וְלָא אַשְׁכַּח תַּמָּן מַבּוּעָא דְמַיָּא. מֶה עָבַד? אָמַר אַפִּיק מַעְיַן, וּלְבָתַר אֶטַּע גַּן, וְאִתְרַבֵּי אִילָנָא, וּבְגִין דָּא 'מַעְיַן גַּנִּים', בְּקַדְמֵיתָא אַדְכִּיר "מַעְיַן" וּלְבָתַר "גַּנִּים", וְדָּא גַ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וּכְמָה דְאִית גַּן לְתַתָּא הָכִי אִית גַּ"ן לְעֵילָא, וְהַאי מַעְיַן אִיהוּ בְּמוֹחָא, אִילָנָא גוּפָא, עַנְפִין דִּילֵיהּ דְּרוֹעִין וְרַגְלִין. "וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן", דָּא לְבָנָה דְאִיהִי דָלֵ"ת דַּלָּה בְּגָלוּתָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" (במדבר כד, ז).
וַי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא דְלָא מִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא, דְאִתְקְרִיאוּ 'עֵצִים יְבֵשִׁים', דְּאִינוּן עֲתִידִין לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְגֵיהִנָּם. וְלַאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּאִינוּן עֲמֵלִין וְיָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְאַף עַל גַּב דְּמִתְרַבֵּי אִילָנָא דְאִיהוּ גוּפָא דְאוֹרַיְיתָא, וְלֵית לֵיהּ אִיבָּא דְאִינוּן פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ" (שם, כ, כ), וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּלֵית מֶדְרָשָׁא עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה אִיהוּ עִקָּר.
תקונא חמשין ותלת
(דף פז ע"ב) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), תַּמָּן בַּ"ת, תַּמָּן אֵ"ם דְּהוּא אֵ"ם מֵאלהי"ם, וְאִינוּן גַּן עִלָּאָה גַן תַּתָּאָה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית, ב, ח), "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן", דָּא שְׁכִינְתָּא, "בְעֵדֶן", דָּא אִימָּא עִלָּאָה, "מִקֶּדֶם" אַבָּא עִלָּאָה, "וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית, ב, ז) וְגוֹ'. "וַיִּיצֶר", צִיֵּיר לֵיהּ בִּתְרֵין עָלְמִין, בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי. "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", דָּא נִשְׁמַת כָּל חַי, "וַיְהִי הָאָדָם" (שם), דָּא רוּחָא דְחַיֵּי, "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (שם), דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.
וְעוֹד "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן" דָּא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, עֵדֶן דָּא עִדּוּנָא דְאוֹרַיְיתָא, וְשַׁוִּי תַמָּן אֶת הָאָדָם דִּבְּרִיאָה, וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי" (ישעיה יז, יא).
"וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ', "יְהֹוָה אֱלֹהִים" אַבָּא וְאִימָּא, "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (שם), דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְכָל גַּוָּונִין שַׁפִּירִין בֵּיהּ אִתְחַזְיָין, וּבְגִין דָּא "נֶחְמָד לְמַרְאֶה", תִּפְאֶרֶת שַׁפִּירוּ דְכָל גַּוָּונִין, וְטוֹב לְמַאֲכָל" (שם) דָּא צַדִּיק.
וְרָזָא דְמִלָּה "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שיר השירים ד, טו), וְסוֹד הַדָּבָר – מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. "מַעְיַן" דָּא חָכְמָה כֶּתֶר אִיהוּ אָמוֹן מוּפְלָא, דְבָעָא לְנַטְעָא אִילָנִין בְּגִנְּתָא, מַעְיָן זֶה חָכְמָה כֶּתֶר, הוּא אָמוֹן מֻפְלָא, שֶׁרָצָה לִנְטֹעַ אִילָנוֹת בַּגָּן, אִסְתַּכַּל בְּכָל גִּנְתָא וְלָא אַשְׁכַּח תַּמָּן מַבּוּעָא דְמַיָּא. מֶה עָבַד? הִסְתַּכֵּל בְּכָל הַגָּן וְלֹא מָצָא שָׁם מַעְיַן מַיִם, מֶה עָשָׂה? אָמַר אַפִּיק מַעְיַן, וּלְבָתַר אֶטַּע גַּן, וְאִתְרַבֵּי אִילָנָא, אָמַר, אוֹצִיא מַעְיָן וְאַחַר כָּךְ אֶטַּע גַּן וּמִתְגַּדֵּל הָאִילָן, וּבְגִין דָּא 'מַעְיַן גַּנִּים', וּמִשּׁוּם כָּךְ מַעְיַן גַּנִּים, בְּקַדְמֵיתָא אַדְכִּיר "מַעְיַן" וּלְבָתַר "גַּנִּים", בָּרִאשׁוֹנָה הִזְכִּיר מַעְיָן וְאַחַר כָּךְ גַּנִּים.
וְדָּא גַ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וְזֶה חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה הַסְּדָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה, וּכְמָה דְאִית גַּן לְתַתָּא הָכִי אִית גַּ"ן לְעֵילָא, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ גַּן לְמַטָּה, כָּךְ יֵשׁ גַּן לְמַעְלָה, וְהַמַּעְיָן הַזֶּה הוּא בַמֹּחַ, אִילָנָא גוּפָא, עַנְפִין דִּילֵיהּ דְּרוֹעִין וְרַגְלִין. "וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן", דָּא לְבָנָה הָאִילָן – הַגּוּף, עֲנָפָיו – הַזְּרוֹעוֹת וְהָרַגְלַיִם, וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן – זֶה הַלֵּב (לְבָנָ"ה), דְאִיהִי דָלֵ"ת דַּלָּה בְּגָלוּתָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" (במדבר כד, ז) שֶׁהִיא דָלֶ"ת, דַּלָּה בַגָּלוּת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו.
וַי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא דְלָא מִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא, דְאִתְקְרִיאוּ 'עֵצִים יְבֵשִׁים', אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא מִתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרְאוּ עֵצִים יְבֵשִׁים, דְּאִינוּן עֲתִידִין לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְגֵיהִנָּם שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִשָּׂרֵף בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, וְלַאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּאִינוּן עֲמֵלִין וְיָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְלֹא לְחִנָּם אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁהֵם עֲמֵלִים וְיוֹרְשִׁים גֵּיהִנֹּם, וְאַף עַל גַּב דְּמִתְרַבֵּי אִילָנָא דְאִיהוּ גוּפָא דְאוֹרַיְיתָא, וְלֵית לֵיהּ אִיבָּא דְאִינוּן פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ וְאַף עַל גַּב שֶׁמִּתְגַּדֵּל הָאִילָן, שֶׁהוּא גוּף הַתּוֹרָה, וְאֵין לוֹ פְּרִי, שֶׁהֵם מִצְווֹת עֲשֵׂה, מַה כָּתוּב בּוֹ? "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ" (שם, כ, כ), רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּלֵית מֶדְרָשָׁא עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה אִיהוּ עִקָּר, וּמִשּׁוּם זֶה אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁלֹּא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִקָּר.
תקונא חמשין ותלת
(דף פז ע"ב) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), תַּמָּן בַּ"ת, תַּמָּן אֵ"ם דְּהוּא אֵ"ם מֵאלהי"ם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם שָׁם בַּ"ת, שָׁם אֵ"ם, שֶׁהוּא אֵ"ם מֵאֱלֹהִי"ם, וְאִינוּן גַּן עִלָּאָה גַן תַּתָּאָה. וְהֵם הַגָּן הָעֶלְיוֹן וְהַגָּן הַתַּחְתּוֹן. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית, ב, ח), פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: וַיִּטַּע יהו"ה אֱלֹהִי"ם גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן", דָּא שְׁכִינְתָּא, "בְעֵדֶן", דָּא אִימָּא עִלָּאָה, "מִקֶּדֶם" אַבָּא עִלָּאָה, וַיִּטַּע יהו"ה אֱלֹהִי"ם גַּן – זוֹ הַשְּׁכִינָה, בְּעֵדֶן – זוֹ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, מִקֶּדֶם – הָאָב הָעֶלְיוֹן, "וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר – זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי,
וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית, ב, ז) וְגוֹ', וְעָלָיו נֶאֱמַר וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִי"ם אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגוֹמֵר. "וַיִּיצֶר", צִיֵּיר לֵיהּ בִּתְרֵין עָלְמִין, בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי. וַיִּיצֶר, צִיֵּר אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", דָּא נִשְׁמַת כָּל חַי, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים – זוֹ נִשְׁמַת כָּל חַי, "וַיְהִי הָאָדָם" (שם), דָּא רוּחָא דְחַיֵּי, וַיְהִי הָאָדָם – זוֹ רוּחַ הַחַיִּים, "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (שם), דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה,לְנֶפֶשׁ חַיָּה – זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה.
וְעוֹד "וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן" דָּא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, , וְעוֹד, וַיִּטַּע יהו"ה אֱלֹהִי"ם גַּן – זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עֵדֶן דָּא עִדּוּנָא דְאוֹרַיְיתָא עֵדֶן – זֶה עִדּוּן הַתּוֹרָה, וְשַׁוִּי תַמָּן אֶת הָאָדָם דִּבְּרִיאָה, וְשָׂם שָׁם אֶת הָאָדָם שֶׁל בְּרִיאָה, וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ וּמַה כָּתוּב בּוֹ? "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי" (ישעיה יז, יא) בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי.
"וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ', "יְהֹוָה אֱלֹהִים" אַבָּא וְאִימָּא, וַיַּצְמַח יהו"ה אֱלֹהִי"ם וְכוּ', יהו"ה אֱלֹהִי"ם – אָב וָאֵם, "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (שם), דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה – זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, דְכָל גַּוָּונִין שַׁפִּירִין בֵּיהּ אִתְחַזְיָין, וּבְגִין דָּא "נֶחְמָד לְמַרְאֶה", שֶׁכָּל הַגְּוָנִים הַיָּפִים נִרְאִים בּוֹ, וּמִשּׁוּם זֶה נֶחְמָד לְמַרְאֶה, תִּפְאֶרֶת שַׁפִּירוּ דְכָל גַּוָּונִין, וְטוֹב לְמַאֲכָל" (שם) דָּא צַדִּיק, תִּפְאֶרֶת – הַיֹּפִי שֶׁל כָּל הַגְּוָנִים, וְטוֹב לְמַאֲכָל – זֶה צַדִּיק.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין לְכוּרְסַיָּא, וְתַמָּן תִּיקּוּנָא אֶסְתַּדֵּר לְסַדְרָא שְׁבָחִין דְּמַלְכָּא בְּסִידוּרָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּאִינוּן הֵיכָלִין לְחַבְּרָא חַד בְּחַד. כְּדֵין מִתְעָרִין בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא כִּדְקָא יֵאוֹת. לְבָתַר סִיּוּמָא דְּכֹלָּא גָּאַל יִשְׂרָאֵל, דְּהָכָא אִית לְאִתְּעָרָא שְׁלִימוּ דְּפוּרְקָנָא. כְּדֵין מָּשִׁיחַ נַטִּיל לְהַהִיא צְלוֹתָא וְאַשְׁלִים לַהּ בִּשְׁלִימוּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְתְּקַן דְּיוֹקְנָא כִּדְקַחֲזֵי. וְכֻלְהוֹ צְלוֹתִין הָכִי מִּתְתַּקְנָן, בְּתִיקּוּנָא דִּדְיוּקָנָא צֶלֶם וּדְמוּת, כְּמָה דְּאִתְּמָר. לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין בִסְלִיקוּ דְּדַרְגִין בְּשִׁיעוּרָא כִּדְקָא יָאוּת. עַד דְּתָבַן בְּדַרְגַּיְיהוּ לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִתַּתָּא לְעֵילָא (דף יט' עמוד ב') וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא.
וְעוֹד תְּרֵין מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא תְּרֵין דַּרְגִּין עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת. דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ' "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. דְּקַיְּימִין בְּגוֹ גִּנְתָּא, כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דְּלָא אִתַּתְקְנוּ מִילִין כִּדְקָא יָאוּת, אִתְּמָר בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) דְּלֵית לְאִתְּעָרָא לֵיהּ, אֶלָּא עַד דְּיִתְתַּקַּן כִּדְקָא חֲזֵי. וְאֵימָתַי הֲוָה מִתְתַּקָּן? אֶלָּא בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. אִי הֲוָה אוֹרִיךְ אָדָם, דִּכְדֵין הֲוָה הַהוּא רַע תָּב וְאִתְהַדַּר לְטוֹב, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִשְׁתְּזִיב מִמּוֹתָא. דִּכְדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא) דָּא מָוֶת דְּאִתְהַדַּר לְטוֹב. אֲבָל בְּגִין דְּחָב אָדָם אִצְטְרִיךְ לְאוֹרְכָּא עַד יוֹמָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי. בְּגִין כָּךְ "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), דְּהָא כְּדֵין אִתְהַדַּר רַע לְמֶיהֱוֵי טוֹב. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כד) הֵיטִיבוּ לְאַחֲרִינָא? אֶלָּא הֵטִיבוּ דְּאַהֲדָרוּ רַע לְטוֹב. וּכְדֵין אִתְיְהִיבַת לוֹן לוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. דְּעַד לָא אִתְתַּקַּן עֵץ הַדַּעַת לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵי עֵץ הַחַיִּים, עֵץ הַחַיִּים לָא אִשְׁתְּכַח וְלָא אִתְגַּלְיָא בְּעָלְמָא, דִּכְתִיב "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). אֲבָל כֵּיוָן דְּעֵץ הַדַּעַת אִתְתַּקַּן, תָּב עֵץ הַחַיִּים לְאִתְפַּשְׁטָא.
לְבָתַר (דף כ' עמוד א') תָּבוּ עֵרֶב רַב לְקַלְקְלָא מִילִין וַאֲהַדְרוּ פְּגִימוּ דְּעֵץ הַדַּעַת לְאַתְרֵיהּ. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א) בָּאָה שֵׁשׁ. וְדָא זִמְנָא דְּאִתְפְּגִים עַל יְדוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה נַמִּי. בְּגִין כָּךְ מַאי דֶּהֱוֵי לְהוּ חָרוּת, חֵירוּת, אִתְנְטִיל מִנַיְיהוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז) דָּא אָדָם קַדְמָאָה. "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, חַד מֵאִינּוּן תְּרֵין שָׂרִים. דִּבְגִין הַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא הַהוּא עֵץ הַדַּעַת דְּאִתְפְּגִים. וְכַמָּה דְּצָרִיךְ אִיהוּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא פְּגִימוּ דָּא, הָכִי אִינוּן אִתְּמָר בְּהוּ לְבָתַר, "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נָמֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה בָּתַר פְּלָגוּ דְּיוֹמָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ מוֹתָא, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה יִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִילָנִין כַּחֲדָא לְמִיהְוֵי בִּשְׁלִימוּ חַד.
לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין לְכוּרְסַיָּא לאחר מכן משם עולים לעולם הכסא שהוא עולם הבריאה, וְתַמָּן תִּיקּוּנָא אֶסְתַּדֵּר לְסַדְרָא שְׁבָחִין דְּמַלְכָּא בְּסִידוּרָא שְׁלִים ושם מסתדר התיקון בסידור שבחי המלך בסדר מתוקן ושלם, בְּרָזָא דְּאִינוּן הֵיכָלִין לְחַבְּרָא חַד בְּחַד בסוד אלו היכלות הבריאה המתחברות אחת בשניה. כְּדֵין מִתְעָרִין בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא כִּדְקָא יֵאוֹת ואז מתעוררים לכוון ביחוד של קריאת שמע לחבר הכל בסדור היחוד כמו שצריך. לְבָתַר סִיּוּמָא דְּכֹלָּא גָּאַל יִשְׂרָאֵל לבסוף, סיום כל התכללות והחיבור עולמות הנפרדים זה בזה בברכת גאל ישראל. דְּהָכָא אִית לְאִתְּעָרָא שְׁלִימוּ דְּפוּרְקָנָא שכאן, יש לעורר בשלמות את הגאולה. כְּדֵין מָּשִׁיחַ נַטִּיל לְהַהִיא צְלוֹתָא וְאַשְׁלִים לַהּ בִּשְׁלִימוּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְתְּקַן דְּיוֹקְנָא כִּדְקַחֲזֵי. ואז המשיח לוקח את אותה התפילה שעלתה בכוונה הרצויה, ומשלים אותה בשלמות הראוי לו להשלימה בכללות כל תפילות ישראל, וְכֻלְהוֹ צְלוֹתִין הָכִי מִּתְתַּקְנָן, בְּתִיקּוּנָא דִּדְיוּקָנָא צֶלֶם וּדְמוּת, כְּמָה דְּאִתְּמָר וכל התפילות ככה מתקנים בתיקון הדיוקן בסוד צלם ודמות כמו שנאמר לעיל. לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין בִסְלִיקוּ דְּדַרְגִין בְּשִׁיעוּרָא כִּדְקָא יָאוּת. לאחר מכן, משם עולות התפילות והרצונות במעלות המדרגות בשיעוריהן כמו שצריך. עַד דְּתָבַן בְּדַרְגַּיְיהוּ לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִתַּתָּא לְעֵילָא (דף יט' עמוד ב') וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא. עד ששבות למדרגותיהן לרדת למטה, כדי שימצא התיקון שלם מלמטה למעלה בסוד מ"ן, ומלמעלה למטה בסוד מ"ד.
וְעוֹד תְּרֵין מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא תְּרֵין דַּרְגִּין עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת ועוד, שני המשיחין יתקנו שתי המדרגות שהם עץ החיים ועץ הדעת. דְּאִתְּמָר בְּהוּ שנאמר בהן"וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ', הוי"ה כנגד עץ החיים, אלהי"ם כנגד עץ הדעת. ויותר בפרטות "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. דְּקַיְּימִין בְּגוֹ גִּנְתָּא, כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל שנמצאים בתוך הגן והם כנגד כללות כל ישראל. וּבְגִין דְּלָא אִתַּתְקְנוּ מִילִין כִּדְקָא יָאוּת ובגלל החטא לא נתקנו הדברים דהיינו ההנהגות כראוי. אִתְּמָר ונאמר בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) דְּלֵית לְאִתְּעָרָא לֵיהּ, אֶלָּא עַד דְּיִתְתַּקַּן כִּדְקָא חֲזֵי אין לעורר אותו אלא עד שיתוקן כמו שראוי. וְאֵימָתַי הֲוָה מִתְתַּקָּן? אֶלָּא בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא אִי הֲוָה אוֹרִיךְ אָדָם, ומתי היה צריך להיתקן? אלא ביום השבת. אם היה מחכה האדם הראשון לכניסת השבת ולא היה חוטא, דִּכְדֵין הֲוָה הַהוּא רַע תָּב וְאִתְהַדַּר לְטוֹב ואז היה ההוא רע נברא שב וחוזר לטוב. וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִשְׁתְּזִיב מִמּוֹתָא ומשיח בן יוסף היה ניצל ממיתה, דִּכְדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ שאז טרם החטא נאמר בו "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא) דָּא מָוֶת דְּאִתְהַדַּר לְטוֹב זה המוות שחזר לטוב. אֲבָל בְּגִין דְּחָב אָדָם אִצְטְרִיךְ לְאוֹרְכָּא עַד יוֹמָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי אבל בגלל שחטא אדם הוצרך התיקון להתארך עד ליום שקבלו ישראל את התורה על הר סיני ביום ו' לחודש סיון בסוד הרמוז בפסוק, בְּגִין כָּךְ "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), דְּהָא כְּדֵין אִתְהַדַּר רַע לְמֶיהֱוֵי טוֹב נאמר קודם ערב ואח"כ בוקר, שהרי אז חזר הרע להיות טוב. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שזה סוד ההטבה שחוזר הרע לטוב שאמר הכתוב "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כד) הֵיטִיבוּ לְאַחֲרִינָא? לשון הטיבו משמעו הטבה לאחרים? אֶלָּא הֵטִיבוּ דְּאַהֲדָרוּ רַע לְטוֹב אלא נמשך הלשון על שהחזירו הרע לטוב. וּכְדֵין אִתְיְהִיבַת לוֹן לוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, ואז ניתנו להם הלוחות מצד עץ החיים שכולו טוב. דְּעַד לָא אִתְתַּקַּן עֵץ הַדַּעַת לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵי עֵץ הַחַיִּים שעד שלא נתקן עץ הדעת להתחבר בחיבור אחד בזה עץ החיים ע"י חזרת הרע לטוב עֵץ הַחַיִּים לָא אִשְׁתְּכַח וְלָא אִתְגַּלְיָא בְּעָלְמָא עץ החיים לא נמצא ולא התגלה בעולם, דִּכְתִיב "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד) לשמור שהרע לא ינק מעץ החיים. אֲבָל כֵּיוָן דְּעֵץ הַדַּעַת אִתְתַּקַּן, אבל כיוון שעץ הדעת נתקן במתן תורה תָּב עֵץ הַחַיִּים לְאִתְפַּשְׁטָא שב עץ החיים להתגלות.
לְבָתַר (דף כ' עמוד א') תָּבוּ עֵרֶב רַב לְקַלְקְלָא מִילִין וַאֲהַדְרוּ פְּגִימוּ דְּעֵץ הַדַּעַת לְאַתְרֵיהּ. אחרי מתן תורה, שבו הערב לקלקל הדברים והחזירו את פגם עץ הדעת למקומו כקודם מתן תורה. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א) בָּאָה שֵׁשׁ באה השעה השישית שמסר להם משה שיחזור וכשהתעכב מלרדת בלבל אותם השטן, ורומז בא שש שחזר פגם יום השישי. וְדָא זִמְנָא דְּאִתְפְּגִים עַל יְדוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה נַמִּי וזה הזמן הקלקול שנפגם על ידי האדם הראשון. בְּגִין כָּךְ מַאי דֶּהֱוֵי לְהוּ חָרוּת, חֵירוּת, אִתְנְטִיל מִנַיְיהוּ בשל כך, מה שהיה להם חרות על הלוחות מלשון חירות ממלאך המות – ניטל מהם. וְאִתְּמָר בְּהוּ וזה הכתוב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז) דָּא אָדָם קַדְמָאָה זה הוא אדם הראשון. "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) דָּא זה רומז על מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, חַד מֵאִינּוּן תְּרֵין שָׂרִים שהוא אחד משני שרים שהם המשיחין. דִּבְגִין הַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא הַהוּא עֵץ הַדַּעַת דְּאִתְפְּגִים בגלל זה נצרכה לו מיתה לתקן חלקו שהוא עץ הדעת שנפגם וחזר לקלקולו. וְכַמָּה דְּצָרִיךְ אִיהוּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא פְּגִימוּ דָּא וכמו שצריך הוא למות לתקן פגם זה, הָכִי אִינוּן אִתְּמָר בְּהוּ לְבָתַר, כך נגזר גם על העם שנאמר להם אחר כך "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נָמֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה בָּתַר פְּלָגוּ דְּיוֹמָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ מוֹתָא, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים וגם משיח בן יוסף ביום השישי לאחר שנחלק היום דהיינו אחרי חצות האלף השישי נראה שימות לתקן תיקון שלם. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה יִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִילָנִין כַּחֲדָא לְמִיהְוֵי בִּשְׁלִימוּ חַד ומשם והלאה יתחברו שני האילנות של יוסף ודוד כאחד להיות בשלמות אחת.
תפילות שס"א - שס"ב מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה שס"א: ישראל עבדי ה', וה' ריבונם וע"כ אינו יכול להניחם, וצריך לתת להם כוח לעשותה כראוי.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי אָנוּ עֲבָדִים לְךָ וּלְפִיכָךְ יֵאָמֵר בָּנוּ, "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד", שס"מ הָרָשָׁע לֹא יוּכַל לִשְׁלוֹט בָּנוּ כְּלָל, אֶלָּא אָנוּ שֶׁלְּךָ בְּכָל מָקוֹם. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מָקוֹם לְתַקֵּן שְׁכִינָתְךָ שֶׁהִיא מַשָּׂא שֶׁלָּנוּ שֶׁבַּעֲבוּרָהּ אָנוּ עוֹבְדִים לְךָ. אֲבָל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כֵּן יֵשׁ לְךָ לְהִתְקַיֵּם עָלֵינוּ שֶׁהֲרֵי מָמוֹן שֶׁלְּךָ אָנוּ, וְלֹא תְּנִיחֶנּוּ בְּחֹשֶׁךְ זֶה שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשוֹת עֲבוֹדָה שֶׁלָּךְ.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. אֵין אָנוּ פּוֹטְרִים עַצְמֵנוּ מֵעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ אֶלָּא אָנוּ רוֹצִים – תֵּן לָנוּ כֹּחַ לַעֲשוֹת אוֹתָהּ כָּרָאוּי. יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, שֶׁהֲרֵי לְיִחוּדְךָ שֶׁלְּךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
תפילה שס"ב: כיון שרצונו ית' להטיב – הכל לטובה. ותוחלתנו שכל רע יחזור לטוב, וכל קללה תהפך לברכה.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה טּוֹב וּמֵטִיב לְכָל, שְׁכֵּן רָצוֹן שֶׁלְּךָ אֵינוֹ אֶלָּא לְהֵיטִיב, וּבַעֲבוּר זֶה בָּרָאתָ עוֹלָמוֹת כֻּלָּם לְהֵטִיב לְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁלְּךָ, וְכֵן אֲנַחְנוּ בֶּאֱמוּנָה שֶׁלְּךָ אוֹמְרִים, "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא טָב".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לְהַחֲזִיר עָלֵינוּ כָּל רַע לְטוֹב, וּכְשֶׁיַּחְשְׁבוּ ס"א שֹוֹנְאִים שֶׁלָּנוּ לַעֲשׂוֹת לָנוּ רַע – הֲרֵי יַחֲזוֹר מִיָּד לְטוֹב בַּעֲבוּר יִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁאָנוּ מַתְקִיפִים בּוֹ. וְכֵן יֵאָמֵר בָּנוּ, "וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ". וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ בְּיִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא אֶחָ"ד בְּחֶשְׁבּוֹן אַהֲבָ"ה, וְאָנוּ מוֹסְרִים לְגַבָּךְ נֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּנוּ בְּאַהֲבָה, שֶׁאָנוּ מְעִידִים עַל יִחוּד שֶׁלְּךָ, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד", כֵּן יִחוּדְךָ יַעֲמֹד לָנוּ תָּמִיד וְיַהֲפֹךְ כָּל הַקְּלָלוֹת לִבְרָכָה.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה אֲמִתַּת יִחוּדְךָ וְנִשְׂמַח בִּישׁוּעָתֶךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה: