וְאִי תֵּימָא אַמַּאי ד'? אֶלָּא בְּגִין שְׁכִינְתָּא דִּכְלִילַת הָכָא, דִּכְתִיב ואם תשאל למה הם ארבע? אלא בגלל השכינה שנכללת כאן, שכתוב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בראשית ה, ב). כְּדֵין הָכָא אִשְׁתְּרַשׁ כָּל גּוּפָא בְּחִיבּוּרָא (דף קלט' עמוד א')  חַד. ואז כאן נשרש כל הגוף בחיבור אחד. אֲבָל ד' אִינוּן חָכְמָה וּבִינָה מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא וּתְרֵין עִטְרִין דְּאַעְטָּרוּ לֵיהּ, אבל ארבע, הם חכמה ובינה מצד אבא ואמא, ושתי עטרות שעיטרו אותו, דְּהָכִי נָטְלוּ אִינוּן מִלְעֵילָּא, וְאִינּוּן חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, כֹּלָּא אִתְחַבָּר כַּחֲדָא וְאִתְעָבִיד גֻּלְגַּלְתָּא דְּרֵישָׁא דָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא. שכך לקחו אותם מלמעלה, והם חסדים וגבורות – הכל התחבר כאחד, ונעשתה גולגולת הראש הזו שהיא כללות הכל. לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפַּשְׁטוּ מִילִין לְתַתָּא וְאִתְעָבִיד חַד גּוּפָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת. אחר כך, משם התפשטו הדברים למטה, ונעשה גוף אחד בתיקון שלם כמו שראוי.

תָּא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּזְעֵיר אַנְפִּין מִתִּיקּוּנִין דְּאָרִיךְ אַנְפִּין נָפְקִין, אֶלָּא דְּלָא אִתְגַּלְיָין הָכָא אֶלָּא מָאן דְּאִתְגַּלְּיָן. בוא וראה, כל תיקוני ז"א מתיקוני א"א יוצאים, אלא שלא התגלה כאן, אלא מה שהתגלה. וּלְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי, וְהָכָא דִּינָא וְרַחֲמֵי כַּחֲדָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְתִיקּוּנָא דְּעָלְמָא. ולמעלה הכל הוא רחמים, וכאן דין ורחמים כאחד, שכך צריך לתיקון העולם.

תְּלָת מוֹחִין קָיְימִין בְּהַהִיא גּוּלְגַּלְתָּא וְאִינּוּן חָכְמָה וּבִינָה וְדַעַת. חָכְמָה וּבִינָה בְּהוּ נַטִּיל כֻּלְהוֹ מִילִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא. שלוש מוחין עומדים באותה הגולגולת והם חכמה ובינה ודעת. חכמה ובינה – בהם נוטלים כל הדברים לימין ושמאל, לְבָתַר דַּעַת כָּלִיל כֹּלָּא וְתָבַת וְאִתְפַּשַּׁט בְּגוּפָא וְיָהִיב גְּבוּרָה לִשְׁכִינְתָּא, וּכְדֵין מִשְׁתַּלְּמִין מִילִין כִּדְקָא יָאוּת.   אחר כך, דעת כולל הכל ושב ומתפשט בגוף, ונותן גבורה לשכינה, ואז נשלמים הדברים כמו שראוי. וּמוֹחָא יְמִינָא אִתְפַּשַּׁט לִתְרֵין וּתְלָתִין שְׁבִילִין, וּמוֹחָא שְׂמָאלָא לְנ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְכֹלָּא כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא וּלְאִתְּעָרָא עוֹבְדִין בְּדַרְגוֹהִי כִּדְקָא יָאוּת. ומוח ימין מתפשט לשלושים ושנים נתיבות, ומוח שמאל לנ' שערי בינה, והכל כמו שצריך לו, לקחת ולעורר המעשים במדרגות כמו שראוי.

שַׂעֲרֵי דְּרֵישָׁא קָיְימִין נִימִין עַל נִימִין. וְהָכָא אִתְחָזֵי עִרְבּוּבְיָא מַאי דְּלָא אִתְחָזֵי לְעֵילָא כְּלָל. בְּגִין כָּךְ הָכָא קָיְימָא אוֹרָיְתָא בְּכַמָּה מַחֲלוֹקוֹת לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. שערות הראש עומדים נימים על נימים, וכאן בראש הכל נראה בערבוביה – מה שלא נראה למעלה כלל, לפיכך כאן עומדת התורה המתגלה בכמה מחלוקות לימין ושמאל.

עַיְנִין דְּרֵישָׁא כְּגַוְנָא דְּעַיְנִין דְּעַתִּיקָא אִתְפְּרָשׁוּ. אֶלָּא דְּהָכָא קָיְימִין תְּלָת גְּוָנִין, לָקֳבֵל תְּלָת חִיוָּרִין דִּלְעֵילָא.  העינים שבראש כמו עיני עתיק נחלקו, אלא שכאן עומדים שלושת גוונים בעין, כנגד שלושת הלבנים העליונים. וּלְזִמְנִין דְּמִתְפַּקְּחָן בְּדִינָא, אִתְחַזְיָין עַיְנִין סוּמָקִין. וָוֵי מָאן דְּאַעֲרַע קָמַיְיהוּ. ובזמן שנפקחות בדין, נראות העיניים אדומות מפני ריבוי הגבורות. אוי למי שנפגש בהם, שח"ו יכול להפגע מפני מידת הדין המתוחה. וּבְזִמְנָא דְּמִתְפַּקְּחָן בְּרַחֲמֵי, כֹּלָּא אִתְהַדַּר חִוָּר. וּנְהִירוּ דְּנָטְלִין מִלְעֵילָּא, דָּא אִיהוּ נְהִירוּ דִּכְתִיב בֵּהּ  בזמן שנפקחות ברחמים הכל חוזר ללבן ומתמתקים הדינים, והאור שלוקחים מלמעלה זה הוא האור שנאמר בו "רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שיר השירים ה, יב) דָּא חֲלָבָא דִּאִימָא. דְּהָא כֹּלָּא מֵאִימָּא נַטִּיל זְעֵיר אַנְפִּין. זה חלב אימא, שהרי הכל לוקח ז"א מאימא, אלא שכאן נוטל חסד ורחמים, ואז (דף קלט' עמוד ב')  כְּדֵין "יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שיר השירים ה, יב), בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. בתיקון שלם. וְכַד מִסְתַּכְּלָן בְּעַיְנִין עִלָּאִין, כֹּלָּא רַחֲמֵי אִתְהַדַּר. וְרָזָא דָּא  וכאשר הן מסתכלות בעינים העליונות של א"א, הכל חוזר לרחמים וזה סוד "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ" (ישעיהו נב, ח) וְכוּ'.

אוּדְנִין דְּמַלְכָּא קָיְימִין לְאַעֲלָא מִילִין לְעֵילָא לְגַבֵּיהּ, וְדָאִין לוֹן. וּכְפוּם מַאי דְּשָׁמַע הָכִי מִתְעַבְּדִין מִילִין וַדַּאי. אוזני ז"א עומדים להעלות הדברים למעלה בענינו, לדון בהם, וכפי מה ששמעה כך נעשים הדברים ודאי. 

חוֹטָמָא קָאִים לְנָשְׁבָא רוּחָא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, לְאִתְּעָרָא בֵּיהּ מָאן דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא. אֶלָּא דְּהָכָא מֵחַד נוּקְבָא נָשִׁיב רַחֲמֵי וּמֵחַד נוּקְבָא נָשִׁיב דִּינָא. וּלְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי. החוטם עומד שתנשב בו רוח כדוגמת העליון, לעורר את מי שצריך להתעורר, אלא שכאן נקב אחד נושב ברחמים, ומהנקב השני נושב דין. ולמעלה בחוטם העליון הכל רחמים.

מִצְחָא דְּמַלְכָּא קָאִים לְאַפָּלָא דְּחִילוּ עַל חַיָיבַיָּא, דְּכֻלְּהוּ דָּחֲלִין מִקַמֵּיהּ וַדַּאי. מצח ז"א, נמצא להפיל פחד על הרשעים, שכולם מפחדים מפניו ודאי.

קישור לדף זוהר תניינא