פָּתַח וְאָמַר ר' ר' פתח שוב אליהו הנביא הנאמן ואמר רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי בְּסִינַי חָמוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ סִידּוּרִין דִּרְתִיכָא עִלָּאָה קָיְימִין עַל קִיּוּמַיְיהוּ. ודאי סיני ראו ישראל את כל סדרי המרכבה העליונה עומדים על מקומם. סִידּוּרָא דִּרְתִיכָא בְּעֶשֶׂר מַרְאוֹת אִסְתֵּדַּר, דְּעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר סדר המרכבה, בעשרה מראות מסתדר שעליהן נאמר "וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א).

> האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה ומחבר קודשא ב"ה ושכינתא

קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּעֶשֶׂר מַרְאוֹת אִלֵּין (דף קח' עמוד ב') דִּילָךְ, קום יחזקאל הנביא הנאמן, בעשרה מראות אלה שלך, וּתְהֵא מְסַיַּיע לִי לְסַדְרָא לְהוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ותהיה מסייע לי לסדר אותם לפני קוב"ה ושכינתא, לְמֶהֱוֵי אֲנָא אוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ כדי שאהיה אני אומר דבר בשם אומרו שנאמר בו, 'הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָה לְעוֹלָם' (אבות ו, ו). דְּמָאן דְּאָמַר מִלֵיה בְּשׁוּם מָארֵיהּ, גָּרִים לְהַהוּא מָארֵיהּ לְאִתְתַּקְּפָא בַּהּ וַדַּאי. שמי שאומר דבר בשם אומרו, גרים לאותו אחד שאמרם להתחזק בו בודאי, דְּכֻלְּהוּ מִילִין אִתְיְהִיבוּ לְכָל חַד לְחוּלָקֵיהּ מַאי דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. שכל הדברים שניתנו לכל אחד לפי חלקו, כפי מה שראוי לו, וְכַמָּה דְּאִיהוּ לָא נַטִּיל מִלָּה, אֶלָּא בְּמָארֵהּ, וכמו שהוא לא לוקח  לומר דבר בשם עצמו – אלא בשם בעליו, הָכִי גָּרִים לִשְׁכִינְתָּא דְּלָא תִּשְׁתַּכַּח בְּלֹא בַּעְלָהּ, דָּא צַדִּיק גּוֹאֵל וַדַּאי, כך גורם לשכינה שלא תמצא בלא בעלה, והוא הצדיק / יסוד הנקרא גואל – שגואל את השכינה מידי הקלי' ונותן בה שפע ודאי. וְדָא "גְּאוּלָה לְעוֹלָם" דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמָר בַּהּ  וזו הנקראת "גְּאוּלָה לְעוֹלָם" היא השכינה שנאמר בה, "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם" (תהלים קו, מח) שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, ב' עולמות, כנגד שכינה עליונה שהיא הבינה, ושכינה תחתונה שהיא המלכות. וְכַמָּה גְּאוּלוֹת אִינוּן אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא, כֹּלָּא מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל מִכַּמָּה עַקְתִּין. וכמה גאולות יש אפילו בזמן הגלות, וכלם מצד היסוד, להציל את ישראל מכמה צרות. וְכֻלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן כְּחַד בִּכְלָלָא חֲדָא בִּגְאֻלָּה בָּתְרָאָה. וכל הגאולות יתחברו כאחד בגאולה האחרונה. ולכן נאמר בְּגִין כָּךְ "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת" (ישעיהו מג, יח) דְּהָא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא. שזו הגאולה האחרונה היא ככלות כולם.

> מראות המרכבה העליונה

וּשְׁכִינְתָּא בַּהּ נאמר בה "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א) מראות של השכינה הנקראת אלהי"ם, דָּא מַרְאָה קַדְמָאָה. זו המראה הראשונה, דִּבְעֶשֶׂר מַרְאוֹת אִלֵּין אִשְׁתַּכְחוּ כֻּלְהוֹ סְדָרִין דִּרְתִיכָא מִסְתַּדְּרָן עַל קִיּוּמַיְיהוּ. ובעשרה מראות אלה נמצאו כל סדרי המרכבה, מסתדרים על מקומם.

> מראה ראשון. אור הנר

מַרְאָה קַדְמָאָה, דָּא מַרְאָה דְּאִתְּמָר בַּהּ מראה ראשונה, זו מראה שנאמר בה "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג). וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי מַרְאָה, דְּבַהּ מִתְחַזְיָין כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וזו שכינה שהיא מראה, ותכונתה להראות את כל מה שעליה, ובה נראים כל המדריגות העליונים והתחתונים. וְעַד דְּלָא אִשְׁתַּכְּחַת אִיהִי מִנַּהֲרָא בְּרָזָא דָּא, לֵית מִלָּה מִתְחַזְיָא כְּלָל. ועד שלא תמצא אותה מאירה בסוד זה, אין דבר נראה כלל. לכן, בְּגִין כָּךְ "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל" (ירמיהו ט, כג) השגת המראה רק במדריגת זֹאת שהיא השכינה, דְּאִיהִי קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא, והיא קשר הכל, כללות הכל, (דף קט' עמוד א') , וּבָהּ תַּלְיָא דַּבְּרָנוּתָא דְּעָלְמִין תַּתְאִין. ובה תלויה הנהגת העולמות התחתונים, בְּגִין כָּךְ בַּהּ אִתְחָזֵי כֹּלָּא. לכן, בה נראה הכל.  ולכן, וּבְגִין דָּא "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), דְּנֵר דָּא שְׁכִינְתָּא בּוֹצִינָא, דְּאִתְדָּלִיק בְּאוֹר דְּתוֹרָה, וּבָהּ אִתְחָזֵי כֹּלָּא. ונר הוא אור השכינה, שנדלק באור התורה שהוא סוד ז"א, תורה שבכתב וממנו מאירה תורה שבע"פ שהיא השכינה. לְבַר נַשׁ דְּיָתִיב בְּחֶדֶר חַד בַחֲשׁוֹכָא, עַד לָא אַדְלִיק שְׁרָגָא לָא אִתְחָזֵי מִכָּל מַאי דְּבַחֶדֶר מִידִי. כֵּיוָן דְּאַדְלִיק, כֹּלָּא אִתְחָזֵי. כדוגמת אדם שיושב בחדר אחד חשוך, עד שלא ידליק נר, לא יראה דבר מכל מה שנמצא בחדר, וכיון הדליק – הכל נראה. כְּגַוְנָא דָּא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי עַד לָא אִתְפַּתְּחַת בִּנְהוֹרָא לְאַחֲזָאָה, לָא אִתְחָזֵי מִידִי. כֵּיוָן דְּאִּתְפַּתְּחַת כֹּלָּא אִתְחָזֵי. כמשל זה היא השכינה, שעד שלא נפתחת להיראות באורותיה, לא נראה דבר, כיון שנפתחה – הכל נראה, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א). כְּגַוְנָא דָּא כָּל נִיסָּא דְּאִתְעָבִיד, שְׁכִינְתָּא אַקְדִּימַת תָּמָן,  וכענין זה, כל נס שנעשה , שכינה מקדימה לבוא לאותו מקום, דְּהָא כֹּלָּא עַל יָדָהּ אִתְעֲבִיד וַדַּאי שהרי הכל נעשה על ידה ודאי.

> מראה שני, להבדיל בין קדושה לטומאה

מַרְאָה תִּנְיָנָא מראה שניה, "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה" (יחזקאל א, ד) וְכוּ'. הָכָא רָזָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְכַּפְיָא תְּחוֹת מָארֵהּ וְלָא נָפְקַת מִרְשׁוּתֵיהּ כְּלָל. כאן סוד להיוודע שהסטרא אחרא תמיד נכפית תחת הקדושה, ולא יוצאת וחס ושלום אינה רשות בפני עצמה כי אין שתי רשויות, ועל כן אינה יוצאת מתחת רשות הקדושה כלל, ואינה עושה או מראה כוחותיה אלא רק במה שניתן שהותר לה ע"י הקדושה, ובעיקר בב' אופנים, כדי לאפשר בחירה, ולהיות רצועת מלקות. דְּהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע מְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה בָּאוֹרֵחַ קְשׁוֹט. שכך צריך לדעת אמונה עליונה בדרך אמת. וְדָא אִתְחָזֵי בְּקַדְמִיתָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא. בָּתַר דָּא נְהִירוּ דִּסְטַר קַדִּישָׁא, וְיִשְׁתְּמוֹדָע מַה בֵּין הַאי לְהַאי. וזה צריך להיוודע בראשונה, כי טבע האדם להסיק ממה שרואות עיניו, וע"כ אמר שזו אמונה עליונה, לאחר כך צריך לעסוק באורות צד הקדושה, לחקור ולהבין בהם ובדרכי ההנהגה וההשגחה העליונה, כדי שיוכל לדעת ההבדלים בין זה צד הקדושה לצד הטומאה, ויראה בידיעה ברורה את דרכי הנהגת ה' בבריאה וידע שאין מקום להשוואה כלל. וכל עניין הבחירה היא דרגה נמוכה מאוד בעבודת ה'.

> אבני שיש טהור, אבן בוחן בין מים חיים למים זדונים

עַל רָזָא דָּא ועל סוד זה אמר אָמַר ר' עֲקִיבָא לְתַלְמִידוֹי 'כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר אַל תֹאמְרוּ מַיִם מַיִם' (חגיגה יד) דְּלָא לְתַקְּלָא דָּא בְּדָא. שלא תשוו בין זה לזה, וְרָזָא דָּא וסוד זה 'כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר', דְּעָיֵיל לְמֶחֱמֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא, כשעולה לראות בכבוד המלך, בְּקַדְמִיתָא אִתְחֲזוּן לֵיהּ אִינוּן סִטְרִין דִּלְבַר, וְאִלֵּין אִקְרוּן 'אַבְנֵי בְּהוּ', אֲבָנִין דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מִגּוֹ הַהוּא 'בֹהוּ' קַדְמָאָה. בתחילה יראו לו אלא הצדדים של הקליפות החיצוניות העוטפות את הפרי, ואלו נקראים 'אַבְנֵי בְּהוּ', אבנים שנשארו מתוך אותו 'בְּהוּ' הראשון שהוא המקום שנותן שורש לאפשרות שתברא הסטרא אחרא מהסיגים של הקדושה ולאחר שיבראו כל עולמות הקדושה. לְבָתַר מִתַּמָּן (דף קט' עמוד ב') סָלִיק לְגוֹ, לְמֶחֱמֵי בְּיקָרָא דְּמָארֵיהּ, גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּאִקְרוּן אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. לאחר מכן, משם נכנסים לתוך הפנימיות שהיא הקדושה לראות בכבוד המלך, בתוך אותם המדריגות העליונות הנקראות אבני שיש טהור מצד השכינה. וְכַד מָטֵי תָּמָן לָא אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר מַיִם מַיִם דְּהָא מַיִין אִלֵּין מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה וּמַיִין אָחֲרָנִין מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא וְלָא דָּמְיָין אִלֵּין לְאִלֵּין. וכאשר למגיע למקום קדוש ועליון זה, לא צריך לומר מים מים, שהרי המים אלה הם מצד הקדושה, והמים האחרים הם מצד הטומאה, ואינם דומים אלה לאלה ולא ברי השוואה, ומכאן שהמגיע להשגות והבנות, אסור לו לנסות ולהשוות בין הקדושה לטומאה, כי מקומות אלו אינם ברי השוואה, ויותר מכך, עצם ההשוואה היא פגם גדול, וודאי שיפול וינזק. וְאַף עַל גַּב דְּאִית דִּקְרִיבִין לְגוֹ יַתִּיר, כֹּלָּא אִשְׁתְּמוֹדָע, דְּדָא קַדִּישָׁא וְדָא מְסָאֲבָא וְלָא דָּמֵי דָּא לְדָא כְּלָל. ואף על גב, שיש צדדים של הטומאה שיותר קרובים לקדושה כגון המוחין של קליפת נוגה, ושם קל לטעות ולחשוב ח"ו טוב לרע ורע לטוב, הכל הוא כדי להיוודע שזה הקדושה וזו הטומאה, ואינם דומים זה לזה כלל.

קישור לדף זוהר תניינא