Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וּבְגִין דָּא שֵׁת מִתַּמָּן הוּשְׁתַּת עָלְמָא, וּבְגִין דָּא "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל" (בראשית ד, כה), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "בְּשַׁגַּם" (בראשית ו, ג) זֶה הֶבֶל. וְאִיּוֹב עֲלֵיהּ אָמַר "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), חָכְמָה מַ'יִם עֶלְיוֹנִים, מִתַּמָּן אִתְמַשַּׁךְ, וּבְגִין דָּא כִּי "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י). ש' תְּלַת אֲבָהָן, וְדָא מ"ש מִן מֹשֶׁ'ה, ה' שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הֶבֶל ה' ל"ב.

וְכָפַל שְׁמֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג, ד), לְאַחֲדָא בִּתְרֵין הֵהִי"ן ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, וּלְאַחֲדָא בִּתְלַת עַנְפִין וּבִתְלַת שָׁרָשִׁין דְּאִינוּן שִׁית, תְּרֵי זִמְנִין מ"ה מִמֹּשֶׁה אִיהוּ אַחֲזֵי רָזָא "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ" (משלי ל, ד), דְּבִתְלַת אֲבָהָן אִתְלַבַּשׁ מ"ה דִּלְעֵילָא, וּבִתְלַת דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא מ"ה דִּלְתַתָּא, וּמֹשֶׁה כְּלִיל תַּרְוַיְיהוּ, אִיהוּ מֶרְכַּבְתָּא שְׁלֵימָתָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה. כְּגַוְונָא דָא ש' מִן מֹשֶׁה תְּלַת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בָּהּ 'וּפְנֵי אַרְיֵה  אֶל הַיָּמִין וּפְנֵי שׁוֹר וּפְנֵי נֶשֶׁר' (ע"פ יחזקאל א, י) וְכוּ'. מ"ה דְּמֹשֶׁה "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָ"ם" (יחזקאל א, י), וּבְגִין דְּאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְעֵילָא וְתַתָּא אָמַר "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג).

אַדְהָכִי הָא רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוּדָאִי וְרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא קָאָתוּ, אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַאי עַסְקִיתּוּ? אָמְרוּ לֵיהּ שְׁמָעָנָא בָּךְ וְאָתֵינָא לְגַבָּךְ, דִּשְׁאִילְנָא עֲלָךְ לְכָל חַבְרַיָּיא וְלָא אַשְׁכַּחְנָא מָאן דְּאוֹדַע לָן מִינָךְ, עַד דְּאַעְרַעְנָא בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אִלְעָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲווֹ מִתְעַסְּקִין בְּרָזָא דְהֶבֶל בְּכָל גִּלְגּוּלִין דִּילֵיהּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי עוֹבָדָא דְצַדִּיקַיָּא לְעֵילָא תַלְיָא, וְתַמָּן אִשְׁתְּמוֹדָע כֹּלָּא, וְאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא גְרִים אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בְּוַדַּאי רָזָא דְגִלְגּוּלָא בַאֲתַר חַד אִיהוּ, וְכָל גִּלְגּוּלִים אִינוּן כְּגַוְונָא דְגַלְגַּלִּים דְּסָלְקִין וְנָחֲתִין, וְגַלְגַּל חַד אִיהוּ קָבוּעַ בְּאֶמְצָעִיתָא בֵינַיְיהוּ, וְאִיהוּ לָא מִתְנַעְנְעָא הָכָא וְהָכָא.

וְרָזָא דְמִלָּה הָא אוּקְמוּהָ, "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד), דְּאִיהִי קְבִיעָא בֵינַיְיהוּ, כְּגַוְונָא דָא נֶפֶשׁ אִיהִי בִקְבִיעוּ דְגוּפָא, וְרוּחָא נָחְתָא וְסָלְקָא בְגוּפָא, וּמִתְפַּשְׁטָא בְכָל וָרִידֵי דְלִבָּא דְמִתְנַעְנְעִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). אֲבָל נַפְשָׁא קְבִיעָא בְלִבָּא, כְּאִתְּתָא דְאִיהִי קְבִיעָא בְּבֵיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" (תהלים קיג, ט). וּבַעֲלָהּ "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב" (בראשית ח, ז), הָכִי "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהוּ אָזִיל וְאָתֵי בְגִלְגּוּלָא, אֲבָל שְׁכִינְתָּא "לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד), אִיהִי לָא אָזְלָא בְגִלְגּוּלָא, וְלָא אִתְרְכִיבַת בַּאֲתַר אָחֳרָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ, "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה" (תהלים קכח, ג), מַה גֶּפֶן לָא קַבִּילַת הַרְכָּבָה מִמִּין אָחֳרָא מִכָּל אִילָנָא דְעָלְמָא, הָכִי שְׁכִינְתָּא לָא קַבִּילַת עֲלֵיהּ הַרְכָּבָה אָחֳרָא בְעָלְמָא אֶלָּא מִבַּעְלָהּ. קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ, וְאָמְרוּ אִלּוּ לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַי.

פָּתַח וְאָמַר "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ה), "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ מֹשֶׁה בְּדִיּוֹקְנֵיהּ, "וְזָרַח" הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב), "וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ה) כַּד אִתְכַּנִּישׁ מֹשֶׁה. וְעִם כָּל דָּא דְאִתְכַּנִּישׁ, "וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם" (קהלת א, ה), וְדָא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה כְּגַוְונָא דְסִיהֲרָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

וּבְגִין דָּא שֵׁת מִתַּמָּן הוּשְׁתַּת עָלְמָא, וּמִשּׁוּם זֶה שֵׁת, מִשָּׁם הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם,  וּבְגִין דָּא "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל" (בראשית ד, כה), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "בְּשַׁגַּם" (בראשית ו, ג) זֶה הֶבֶל וּמִשּׁוּם זֶה כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִי"ם זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל, וְאִיּוֹב עֲלֵיהּ אָמַר "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), חָכְמָה מַ'יִם עֶלְיוֹנִים, מִתַּמָּן אִתְמַשַּׁךְ, וְאִיּוֹב אָמַר עָלָיו מִי שָׁת בַּטּוּחוֹת חָכְמָה. חָכְמָה – מַיִ"ם עֶלְיוֹנִים, מִשָּׁם נִמְשָׁךְ,  וּבְגִין דָּא כִּי "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י). ש' תְּלַת אֲבָהָן, וְדָא מ"ש מִן מֹשֶׁ'ה, ה' שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הֶבֶל ה' ל"ב, וּמִשּׁוּם זֶה כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ, ש שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, וְזֶה מ"ש מִן מֹשֶׁה, ה' שְׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, הֶבֶל ה' ל"ב.
 
וְכָפַל שְׁמֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג, ד), לְאַחֲדָא בִּתְרֵין הֵהִי"ן וְכָפַל שְׁמוֹ פַּעֲמַיִם מֹשֶׁה מֹשֶׁה, לֶאֱחֹז בִּשְׁנֵי הֵהִי"ן,  ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, וּלְאַחֲדָא בִּתְלַת עַנְפִין וּבִתְלַת שָׁרָשִׁין דְּאִינוּן שִׁית, הַה' הָעֶלְיוֹנָה וְהַה' הַתַּחְתּוֹנָה, וְלֶאֱחֹז בִּשְׁלֹשָׁה עֲנָפִים וּבִשְׁלֹשָׁה שָׁרָשִׁים שֶׁהֵם שֵׁשׁ,  תְּרֵי זִמְנִין מ"ה מִמֹּשֶׁה אִיהוּ אַחֲזֵי רָזָא "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ" (משלי ל, ד), פַּעֲמַיִם מ"ה מִמֹּשֶׁה, הוּא מַרְאֵה הַסּוֹד מַה שְּׁמוֹ מַה שֶּׁם בְּנוֹ, דְּבִתְלַת אֲבָהָן אִתְלַבַּשׁ מ"ה דִּלְעֵילָא, שֶׁבִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת הִתְלַבֵּשׁ מ"ה שֶׁלְּמַעְלָה,  וּבִתְלַת דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא מ"ה דִּלְתַתָּא, וּמִשְּׁלֹשׁ הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה מ"ה שֶׁלְּמַטָּה,  וּמֹשֶׁה כְּלִיל תַּרְוַיְיהוּ, וּמֹשֶׁה כּוֹלֵל אֶת שְׁנֵיהֶם,  אִיהוּ מֶרְכַּבְתָּא שְׁלֵימָתָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה. כְּגַוְונָא דָא ש' מִן מֹשֶׁה הוּא מֶרְכָּבָה שְׁלֵמָה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, כְּמוֹ זֶה ש מִן מֹשֶׁה, תְּלַת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בָּהּ 'וּפְנֵי אַרְיֵה  אֶל הַיָּמִין וּפְנֵי שׁוֹר וּפְנֵי נֶשֶׁר' (ע"פ יחזקאל א, י) וְכוּ' שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וּפְנֵי שׁוֹר וּפְנֵי נֶשֶׁר כוּ', מ"ה דְּמֹשֶׁה "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָ"ם" (יחזקאל א, י), מ"ה שֶׁל מֹשֶׁה וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָ"ם,  וּבְגִין דְּאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְעֵילָא וְתַתָּא וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה,  אָמַר "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג). אָמַר וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם.
 
אַדְהָכִי הָא רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוּדָאִי וְרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא קָאָתוּ, בֵּינְתַיִם הֲרֵי רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוּדָאִי וְרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים בָּאוּ.  אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַאי עַסְקִיתּוּ? אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן: בַּמָּה עֲסַקְתֶּם?  אָמְרוּ לֵיהּ שְׁמָעָנָא בָּךְ וְאָתֵינָא לְגַבָּךְ, דִּשְׁאִילְנָא עֲלָךְ לְכָל חַבְרַיָּיא וְלָא אַשְׁכַּחְנָא מָאן דְּאוֹדַע לָן מִינָךְ, אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ עָלֶיךָ וּבָאנוּ אֵלֶיךָ, שֶׁשָּׁאַלְנוּ עָלֶיךָ אֶת כָּל הַחֲבֵרִים וְלֹא מָצָאנוּ מִי שֶׁמּוֹדִיעַ לָנוּ עָלֶיךָ,  עַד דְּאַעְרַעְנָא בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אִלְעָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲווֹ מִתְעַסְּקִין בְּרָזָא דְהֶבֶל בְּכָל גִּלְגּוּלִין דִּילֵיהּ, עַד שֶׁפָּגַשְׁנוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעַאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִים בַּסּוֹד שֶׁל הֶבֶל בְּכָל גִּלְגּוּלָיו.
 
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי עוֹבָדָא דְצַדִּיקַיָּא לְעֵילָא תַלְיָא, וְתַמָּן אִשְׁתְּמוֹדָע כֹּלָּא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַדַּאי שֶׁמַּעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים תָּלוּי לְמַעְלָה, וְשָׁם הַכֹּל נוֹדָע,  וְאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא גְרִים אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה גּוֹרֶמֶת לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה,  בְּוַדַּאי רָזָא דְגִלְגּוּלָא בַאֲתַר חַד אִיהוּ, בְּוַדַּאי שֶׁסּוֹד הַגִּלְגּוּל הוּא בְמָקוֹם אֶחָד, וְכָל גִּלְגּוּלִים אִינוּן כְּגַוְונָא דְגַלְגַּלִּים דְּסָלְקִין וְנָחֲתִין, וְכָל הַגִּלְגּוּלִים הֵם כְּמוֹ הַגַּלְגַּלִּים שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים,  וְגַלְגַּל חַד אִיהוּ קָבוּעַ בְּאֶמְצָעִיתָא בֵינַיְיהוּ, וְאִיהוּ לָא מִתְנַעְנְעָא הָכָא וְהָכָא, וְגַלְגַּל אֶחָד הוּא קָבוּעַ בָּאֶמְצַע בֵּינֵיהֶם, וְהוּא לֹא מִתְנַעְנֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.
 
וְרָזָא דְמִלָּה הָא אוּקְמוּהָ, "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד), דְּאִיהִי קְבִיעָא בֵינַיְיהוּ, וְסוֹד הַדָּבָר הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת, שֶׁהִיא קְבוּעָה בֵּינֵיהֶם (כְּמוֹ זֶה, הַנֶּפֶשׁ הִיא בַּקְּבִיעוּת שֶׁל הַגּוּף, וְהָרוּחַ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בַּגּוּף וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל וְרִידֵי הַלֵּב, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַגִּלְגּוּלִים הֵם כְּמוֹ הַגַּלִּים שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּגִלְגּוּל אֶחָד),  כְּגַוְונָא דָא נֶפֶשׁ אִיהִי בִקְבִיעוּ דְגוּפָא, וְרוּחָא נָחְתָא וְסָלְקָא בְגוּפָא, וּמִתְפַּשְׁטָא בְכָל וָרִידֵי דְלִבָּא דְמִתְנַעְנְעִין, כְּמוֹ זֶה הַנֶּפֶשׁ הִיא בִּקְבִיעוּת בַּגּוּף, וְהָרוּחַ יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה בַּגּוּף, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל וְרִידֵי הַלֵּב שֶׁמִּתְנַעְנְעִים,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, אֲבָל נַפְשָׁא קְבִיעָא בְלִבָּא, כְּאִתְּתָא דְאִיהִי קְבִיעָא בְּבֵיתָא, אֲבָל הַנֶּפֶשׁ קְבוּעָה בַּלֵּב כְּאִשָּׁה שֶׁהִיא קְבוּעָה בַּבַּיִת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" (תהלים קיג, ט). וּבַעֲלָהּ "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב" (בראשית ח, ז), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, וּבַעְלָהּ וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב,

הָכִי "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כָּךְ דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי,  אִיהוּ אָזִיל וְאָתֵי בְגִלְגּוּלָא, אֲבָל שְׁכִינְתָּא "לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד), הוּא הוֹלֵךְ וּבָא בְגִלְגּוּל, אֲבָל הַשְּׁכִינָה לְעוֹלָם עֹמָדֶת,  אִיהִי לָא אָזְלָא בְגִלְגּוּלָא, וְלָא אִתְרְכִיבַת בַּאֲתַר אָחֳרָא, הִיא לֹא הוֹלֶכֶת בְּגִלְגּוּל וְלֹא מֻרְכֶּבֶת בְּמָקוֹם אַחֵר, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ, "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה" (תהלים קכח, ג), וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בָּהּ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, מַה גֶּפֶן לָא קַבִּילַת הַרְכָּבָה מִמִּין אָחֳרָא מִכָּל אִילָנָא דְעָלְמָא, מַה גֶּפֶן לֹא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ הַרְכָּבָה מִמִּין אַחֵר מִכָּל עֵץ שֶׁבָּעוֹלָם, הָכִי שְׁכִינְתָּא לָא קַבִּילַת עֲלֵיהּ הַרְכָּבָה אָחֳרָא בְעָלְמָא אֶלָּא מִבַּעְלָהּ. כָּךְ הַשְּׁכִינָה לֹא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ הַרְכָּבָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם אֶלָּא מִבַּעְלָהּ.  קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ, וְאָמְרוּ קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ: אִלּוּ לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַי. אִלּוּ לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה – דַּי.
 
פָּתַח וְאָמַר "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ה), פָּתַח וְאָמַר: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ,  "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי,  דְאִיהוּ מֹשֶׁה בְּדִיּוֹקְנֵיהּ, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בִדְמוּתוֹ. "וְזָרַח" הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב), וְזָרַח, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יהו"ה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ.  "וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ה) כַּד אִתְכַּנִּישׁ מֹשֶׁה. וְעִם כָּל דָּא דְאִתְכַּנִּישׁ, "וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם" (קהלת א, ה), וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, כְּשֶׁהִתְכַּנֵּס מֹשֶׁה, וְעִם כָּל זֶה, שֶׁהִתְכַּנֵּס אֶל מְקוֹמוֹ, שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם,  וְדָא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה כְּגַוְונָא דְסִיהֲרָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא וְזֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה כְּמוֹ הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְעוֹד, טְעָמִים נְקוּדוֹת תָּגִין אוֹתִיּוֹת, בְּהוּ קָיְימִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא. טְעָמִים, אִתְּמָר בְּהוּ "וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (איוב יב, יא) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה, דְּמִינַּהּ אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא. וּמִסִּטְרָא דִּלְבַר כְּתִיב "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו), דְּ"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה כְּתִיב "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" (שיר השירים ה, טז). וּבְסִטְרָא אַחֲרָא "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו).

תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. דְּכֻלְּהוּ מִילִין מִגּוֹ פּוּמָא עִלָּאָה נָפְקִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו) רוּחַ פִּיו מַמָּשׁ, דָּא הַבְלָא דְּפוּמָא. וְרָזָא דְּמִלָּה נְשִׁיקִין דְּפוּמָא, בְּהוּ אִתְדַּבְּקָן דַּרְגִּין חַד בְּחַד. לְבָתַר מִלָּה נָחֲתַת לְתַתָּא לְנָפְקָא לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל בְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּתִיב "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו). וְרָזָא דְּמִלָּה "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב, י) דְּלָא מִתְדַּבְּקִין כְּלָל בְּהוּ. "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) אִלֵּין נְקוּדוֹת. מַאי מֶלַח? אֶלָּא אהח"ע תָּמָן מֶלַח, דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב, יג) וְכוּ' דָּא מִלְחָא דְּיוֹבְלָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא לֵיהּ בְּקָרְבָּנָא תָּדִיר. אִם יֵשׁ טָעַם בְּרִיר חַלָּמוּת דָּא גיכ"ק, טְעָמִים וַדַּאי, דְּהָא לָא מִתְתַּקְּנֵי וְלָא קָיְימִין בְּתִיקּוּנָא. וְעוֹד, (דף עז' עמוד ב')  טְעָמִים בְּחָכְמָה אִינוּן, וּבְנִיגּוּנָא קָיְימִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה.

נְקוּדוֹת, בְּהוּ "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה, ח). דִּנְקוּדּוֹת מְדַבְּרִין לְהוּ לְאַתְוָון מִסִּטְרָא דְּבִינָה דִּקְיָימַת לְגוֹ, וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת תְּנוּעִין [לְעֵילָא] וּלְתַתָּא וּלְאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין כָּךְ זֶה יַשְׁפִּיל, בְּחִירִק. וְזֶה יָרִים, בְּחוֹלָם. דִּנְקוּדּוֹת אַף עַל גַּב דְּבִדַרְגֵיהוֹן אִתְפְּרָשׁוּ, אֲבָל כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, וּבְהוּ תַּלְיָא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא.

אִימָּא דִּמְדַבְּרַת לִבְנָהָא. וְאִינּוּן לָא עָבְדִין מִלָּה אֶלָּא כַּמָּה דְּנָטְלִין מִינַּהּ. וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת נְקוּדָה לְעֵילָא בְּחוֹלָם, וּבֵיהּ קָשְׁרַת כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין בְּמַלְכָּא. וּבְאֶמְצָעִיתָא בְּשׁוּרֻק, וּכְלִילַת בֵּיהּ כָּל רָזִין דְּעָלְמָא. לְתַתָּא בְּחִירִק, וְקָשַׁרְת בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי. וְכֹלָּא אִשְׁתְּמוֹדָע מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וְאִית דְּאִּתְפַּתְּחַת לְאִתְפַּשְׁטָא לַאַרָכָא, וְדָא פָּתַח מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְאִית דְּאִתְחַבְּרַת בְּחָכְמָה בְּחִיבּוּרָא חַד, וְדָא קָמַץ י"ו.

תָּגִין דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת תָּגָא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ הַאי וְהַאי אִצְטְרִיךְ. דִּנְקוּדּוֹת לְדַבְּרָא לְהוּ. תָּגִין לְקַשְּׁרָא לְהוּ בַּהֲדָהּ דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא. בְּהוּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב, יא), וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי נִיקּוּדָא, אִימָּא דִּקְיָימַת בְּגוֹ בְּנָהָא. "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). "רָצוֹא" בִבְהִילוּ בְּדָגֵשׁ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. "וָשׁוֹב" לְאִתְיַשְּׁבָא בְּאַתְרַיְיהוּ בְּרָפֶה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד.

> סוד טעמים בקדושה לעומת חלמות בטומאה

וְעוֹד, טְעָמִים נְקוּדוֹת תָּגִין אוֹתִיּוֹת, בְּהוּ קָיְימִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא. ועוד, טעמים, נקודות, תגין אותיות, בהם עומדים כמה סודות עליונים לבעלי החכמה. טְעָמִים, אִתְּמָר בְּהוּ נאמר בהם "וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (איוב יב, יא) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה טעמים הם מצד החכמה, והחך בפה הוא מקום גילוי החכמה במוצא אותיות גיכ"ק, דְּמִינַּהּ אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא ומהחכמה נמצא הכל. וּמִסִּטְרָא דִּלְבַר כְּתִיב ומצד החיצונים – הסטרא אחרא נאמר "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו) שהיא המדרגה של הסטרא אחרא שכנגד מקום החך לקיים את הבחירה לפי הכלל הנמצא במצב של קלקולדְּ"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). אֲבָל מִסִּטְרָא מצד דִּקְדוּשָּׁה כְּתִיב "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" (שיר השירים ה, טז). וּבְסִטְרָא אַחֲרָא "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" שהיא טפלה וחסרת טעם ליד הקדושה כקוף בפני אדם ולכן נאמר בהם (איוב ו, ו) "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו) שהוא ריר זב ומאוס.

> נשיקין ויחודן בפה להולדת מילה

תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. דְּכֻלְּהוּ מִילִין מִגּוֹ פּוּמָא עִלָּאָה נָפְקִין.  בוא וראה, כאן סוד עליון. כל המילים יוצאות מנפה העליונה שבבינה. וסוד הדבר וְרָזָא דְּמִלָּה "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו) רוּחַ פִּיו מַמָּשׁ, דָּא הַבְלָא דְּפוּמָא. שהוא הבל הפה, וְרָזָא דְּמִלָּה נְשִׁיקִין דְּפוּמָא, בְּהוּ אִתְדַּבְּקָן דַּרְגִּין חַד בְּחַד. והוא סוד נשיקות הפה, סוד היחוד הנעשה ע"י הרוח שבפה, בהם מתדבקות מדרגות מוצאות הפה אחת באחתלְבָתַר מִלָּה נָחֲתַת לְתַתָּא לְנָפְקָא לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת. ולאחר מכן, יורדת המילה לצאת לעולם ובוקעת חוץ לפה כמו שראוי. אֲבָל בְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּתִיב "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו) שהם נשיקות מתועבות שאין בהם יחוד. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב, י) דְּלָא מִתְדַּבְּקִין כְּלָל בְּהוּ בסטרא אחרא שהיא השונא לקדושה, עומדות מדרגותיהם בסוד הפירוד ולא ביחוד, לכן לא נעשה יחוד במדרגות שלהם ואינם מתדבקים בהם כלל.

"הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) אִלֵּין נְקוּדוֹת אלה ניקודיהן של האותיות. מַאי מֶלַח? אֶלָּא אהח"ע תָּמָן מֶלַח מהו רומז מלח? לאותיות אהח"ע, שיש בה מל"ח שעולה גימ' ח"עדִּכְתִיב בֵּיהּ שנאמר בהם "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב, יג) וְכוּ', דָּא מִלְחָא דְּיוֹבְלָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא לֵיהּ בְּקָרְבָּנָא תָּדִיר. וזה מל"ח גימ' ג' הויות היוצאות מנה"י דאימא שהיא היובל, שצריך לעורר אותה תמיד בקרבן שהוא סוד קרבות המדרגות. אִם יֵשׁ טָעַם בְּרִיר חַלָּמוּת – אלה אותיות דָּא גיכ"קשהם כנגד תיקון טְעָמִים וַדַּאי, דְּהָא לָא מִתְתַּקְּנֵי וְלָא קָיְימִין בְּתִיקּוּנָא שהם לא מתקנים ולא עומדים בתיקונם כי אין יחוד חכמה עם הבינה. וְעוֹד, (דף עז' עמוד ב')  טְעָמִים הם בְּחָכְמָה אִינוּן, וּבְנִיגּוּנָא קָיְימִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה אבל הניגון שלהם שהיא נעימת בסוד המלכות שמתגלה מהם היא מצד הבינה.

> תיקון הנקודות מצד אימא במאירה בפנימיותם

נְקוּדוֹת, בְּהוּ נאמר בסודם "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה, ח) אלהים היא הבינה העומדת בפנימיות הנקודות, וכמשפט הניקוד כך משמעות ותנועת המילה, מקום אחיזתה, גילוי הכח המאיר בה וכו'. דִּנְקוּדּוֹת מְדַבְּרִין לְהוּ לְאַתְוָון מִסִּטְרָא דְּבִינָה דִּקְיָימַת לְגוֹ, הנקודות מנהיגות את האותיות מצד אימא העומדת בפנימיותם, וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת תְּנוּעִין לְעֵילָא, וּלְתַתָּא וּלְאֶמְצָעִיתָא. היא נראית בתיקוניה מעל האותיות, מתחתן ובאמצעיתן,  בְּגִין כָּךְ ולזה רמז בפסוק "זֶה יַשְׁפִּיל" – בְּחִירִק. "וְזֶה יָרִים" – בְּחוֹלָם. דִּנְקוּדּוֹת אַף עַל גַּב דְּבִדַרְגֵיהוֹן אִתְפְּרָשׁוּ, אֲבָל כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, שהניקוד, אף על גב שנחלקו במדרגותיהן, וכל צירוף מהם מנהיג ספירה, אבל כמה סודות עליונים נמצאים בהם, וכל מקום כפי עניינו, וּבְהוּ תַּלְיָא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא ובהם תלוי סוד האמונה – סוד היחוד.

> הנהגת אימא בג' מקומות הניקוד

אִימָּא דִּמְדַבְּרַת לִבְנָהָא, וְאִינּוּן לָא עָבְדִין מִלָּה אֶלָּא כַּמָּה דְּנָטְלִין מִינַּהּ. אימא מנהיגה את בניה שהם זו"ן, וכן האותיות בענין דנן, והם אינם עושים דבר – אלא ממה שמקבלים ממנה. וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת נְקוּדָה לְעֵילָא והיא מתגלית בנקודה מעל האות והוא ניקוד בְּחוֹלָםוּבֵיהּ קָשְׁרַת כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין בְּמַלְכָּא ומקומו העליון מגלה שהיא קושרת את כל המדרגות העליונות דהיינו כחב"ד במלך שהוא ז"א. וּבְאֶמְצָעִיתָא בְּשׁוּרֻק, וּכְלִילַת בֵּיהּ כָּל רָזִין דְּעָלְמָא, ומתגלית בניקוד אמצע האות שהוא שורק, וכוללת בו כל סוד העולם והוא כנקודת ציר עליו סובבים על ענייני העולם. לְתַתָּא בְּחִירִק, וְקָשַׁרְת בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי. מתגלית למטה בניקוד חירק, וקושרת אליה את כל הספירות התחתונות, וְכֹלָּא אִשְׁתְּמוֹדָע מִסִּטְרָא דִּאִימָאוהכל נודע מצד אימא. אִית דְּאִּתְפַּתְּחַת לְאִתְפַּשְׁטָא לַאַרָכָא, וְדָא פָּתַח מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה ויש שאימא נפתחת ומתפשטת לאורכה, וזה מצד ניקוד פתח, ובניינו משתי נקודות צמודות היוצרות קו והוא מצד החכמה והיא מגלה אותו. וְאִית דְּאִתְחַבְּרַת בְּחָכְמָה בְּחִיבּוּרָא חַד, וְדָא קָמַץ י"ו ויש שמתחברת בחכמה בחיבור אחד, וזה ניקוד קמץ, שצורתו ו' מתחתיו נקודה.

> תגין ונקודות גילוי הנהגת אימא על זו"ן ועל האותיות

תָּגִין דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת תָּגָא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ הַאי וְהַאי אִצְטְרִיךְ. התגין זו אימא שעומדת לכתר על ראש המלך / ז"א, לכן צריך גם את הנקודות וגם את התגין, דִּנְקוּדּוֹת לְדַבְּרָא לְהוּ. תָּגִין לְקַשְּׁרָא לְהוּ בַּהֲדָהּ דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא. הנקודות הן להנהיג אותם, תדין, הם לקשור אותם אליה כדי שלא יפרדו. ובהם, בְּהוּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב, יא) הנשר היא אימא גוזליו הם זו"ן וגם האותיות, וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי נִיקּוּדָא, אִימָּא דִּקְיָימַת בְּגוֹ בְּנָהָא. והכל מתגלה בניקוד שהיא סוד אימא שעומדת על בניה. "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). "רָצוֹא" בִבְהִילוּ בְּדָגֵשׁ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה רצוא – בבהלה, ניקוד דגש שהוא מצד הגבורה. "וָשׁוֹב" לְאִתְיַשְּׁבָא בְּאַתְרַיְיהוּ בְּרָפֶה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, "ושוב" להתיישב במקומם ברפה מצד החסד.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תמ"ז מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה תמ"ז: בכח בטחוננו ותקוותנו יתגלה היחוד ויתחברו הוי"ה ואדנו"ת, ומיד יפתחו שערי כל האורות העליונים והברכה על השכינה ותתעלה עטרת דוד בירושלים של מעלה ושל מטה.

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עִיר הַחֲרֵבָה תִּבְנֶה, שֶׁכָּל הַפְּתָחִים נִסְתְּמוּ עָלֶיהָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם, "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת", וַעֲטֶרֶת דָּוִד הִיא זֹא"ת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁוֹ – כָּל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים הָיוּ מְאִירִים לְגַבָּהּ, דִּכְתִיב, "דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה". בְּשָׁעָה שֶׁנָּפְלָה מֵעַל רֹאשׁוֹ מִיָּד כָּל פִּתְחֵי בְרָכָה נִסְתְּמוּ, דִּכְתִיב, "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת" דַּיְקָא, לְפִיכָךְ בִּנְיָנִים שֶׁלָּהּ לֹא עָמְדוּ עַל קִיּוּמָם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם, "וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ", עַד שֶׁיִּחוּדְךָ תְּגַלֶּה לִפְתֹּחַ שְׁעָרִים כְּבָרִאשׁוֹנָה – מִיָּד כָּל בִּנְיָנִים שֶׁלָּהּ יִתְקַיְּמוּ כָּרָאוּי, דִּכְתִיב "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת", סוּכָּ"הכ"ו ס"ה גִּימַטְרִיָּא יהו"ה אדנ"י – יִחוּד.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בְּאֶמֶת, עֲנֵנוּ בַּאֲמִתְּךָ יְהֹוָה אַל תְּאַחַר.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מִבִּטְחוֹנֵנוּ לֹא נֵבוֹשׁ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּאִיר בָּנוּ יהו"ה, בְּתִקְוָה שֶׁעוֹלָה לְגַבָּיו וּכְתִיב, "וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי", לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.