תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או בר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
שימו לב. בחודש הקרוב לערך, לא יהיה תרגום לתיקוני זוהר של רשב"י. המתרגמים נמנעו לתרגם קטע זה מכיוון שחששו שהדימויים יגרמו לשאינם בקיאים ליצור ח"ו הגשמות לענינים רוחניים.
וּמִסִּטְרָא דְכֶתֶר אִתְקְרִיאוּ תְּלַת סְפִירָן אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה, חֶסֶד אֵ"ל, גְּבוּרָה אֱלֹהִים, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא יְהֹוָ"ה, וְרָזָא דְמִלָּה "אֵ"ל אֱלֹהִים יְהֹוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ" (תהלים נ, א), נֶצַח וְהוֹד צְבָאוֹ"ת, צַדִּיק שַׁדַּ"י, מַלְכוּת אֲדֹנָ"י.
וּבִצְלוֹתָא, 'בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה', כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְדָא צַדִּיק חַי עָלְמִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ" (מלכים א' ב, מה). 'אַתָּה' אָת ה' זְעִירָא, בָהּ צָרִיךְ לְנַחְתָא בִרְכָאָן. וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם דָּא 'יְהֹוָה' עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. 'אֱלֹהֵינוּ' אִימָּא עִלָּאָה, 'וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ' אַבָּא. 'הָאֵל הַגָּדוֹל' חֶסֶד, 'הַגִּבּוֹר' גְּבוּרָה, 'וְהַנּוֹרָא' עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְבֵיהּ אִתְכְּלִילָן מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעִילָא לְתַתָּא, כָּל סְפִירָאן בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאַכְלָלָא בֵּיהּ תַּתָּאִין בְּהַכְרָעָה, וּלְבָתַר עִלָּאִין בִּזְקִיפָה.
(דף קכג ע"ב) 'אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת', דָּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן עַל כֻּלְּהוּ, 'וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם' דַּאֲבָהָן, אִלֵּין נֶצַח וָהוֹד. 'לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה' דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בִּרְכָאָן קַדְמָאִין, דְּאִינוּן אֲבָהָן וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַׁת הַשֵּׁם. וְאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בַּתְרָאִין בַּעֲבוֹדָה, וְאִיהוּ כְּלִיל אֶמְצָעִיּוֹת, לְקַיְימָא בֵיהּ "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו מד, ו), זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע לְצַלָּאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל תִּקּוּנִין דִּילֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת, וּלְמִשְׁאַל מִנֵּיהּ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא כִּדְקָא יָאוּת.
חַכִּימִין כֻּלְּהוּ אִינוּן רְשִׁימִין דִּיּוֹקְנֵיהוֹן בַּחָכְמָה, וּנְבוֹנִין רְשִׁימִין דִּיּוֹקְנֵיהוֹן בְּבִינָה, וּמָארֵי גְמִילוּת חֲסָדִים דִּיּוֹקְנֵיהוֹן רְשִׁימִין בְּחֶסֶד, וְגִבָּרִין בְּיִצְרֵיהוֹן כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּגְבוּרָה, וּמָארֵי תּוֹרָה כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין דִּיּוֹקְנֵיהוֹן בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּנְבִיאִים כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין דִּיּוֹקְנֵיהוֹן בְּנֶצַח וָהוֹד דְּאִינוּן תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, וְצַדִּיקִים נָטְרֵי בְרִית כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין דִּיוֹקְנֵיהוֹן בְּצַדִּיק, וּמָארֵי מַלְכוּתָא כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בַּמַּלְכוּת, וּמָארֵי יִחוּדָא כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בְּכֶתֶר עִלָּאָה דְאִיהוּ מַחֲשָׁבָה, דְתַמָּן צָרִיךְ לְסַלְקָא יִחוּדָא בְּמַחֲשָׁבָה סְתִימָא, וּבְכֻלְּהוּ תִּקּוּנִין אִלֵּין צָרִיךְ לְשַׁבְּחָא לְעִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, דְּאִיהוּ מִלְגָאו כְּנִשְׁמָתָא בְגוּפָא, וּבְגִין דִּבְנֵי נָשָׁא רְשִׁימִין בְּאִלֵּין דִּיּוֹקְנִין, אָמַר לְמֹשֶׁה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" (שמות יח, כא) וְגוֹ'.
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה" בְּשַׂעֲרָא, אִי אֲרִיךְ, אוֹ קָמוּט, אוֹ עָגוּל, שַׂעֲרָא שְׁעִיעַ אֲרִיךְ, אָרְחָא מִתְפַּלַּג בֵּיהּ לְכַמָּה אוֹרְחִין, עֲלָהּ אִתְּמַר "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ" (ישעיהו מג, טז), וְאָרְחִין אָחֳרָנִין דְּמִתְפָּרְשִׁין מִינָהּ, אִינוּן נְתִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" (ישעיהו מג, טז), תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין מִתְפָּרְשָׁאן מֵהַאי אָרְחָא.
אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ אָתֵי לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, וְהָא דִיּוֹקְנִין אִלֵּין צָרִיךְ לְתַקְנָא לוֹן בַּאֲתַר דִּלְהוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי, אַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא דְפִירוּדָא, דִיּוֹקְנִין אִית סַגִּיאִין דְּאַכְחִשִׁין עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דְּלַאו אִינוּן אוֹרַח מִישׁוֹר, וְאִינוּן חֲשׁוֹכִין, מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא אִשְׁתְּמוֹדָע נְהוֹרָא, דִיּוֹקְנִין דְּגִנְּתָא דְאַנְהָרָן בְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, מְרַקְּמֵי בְּכַמָּה גַוָּונִין נְהִירִין, וְאִינוּן כֻּלְּהוּ בְּקַו וּבְמִדָּה, וְאִלֵּין דְּעָלְמָא דְפִירוּדָא אִינוּן כִּקְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא לְגַבַּיְיהוּ, דְאִינוּן מוֹחָא מִלְּגָאו, וְעִם כָּל דָּא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא אִשְׁתְּמוֹדָע נְהוֹרָא, וּמִגּוֹ אִלֵּין קְלִיפִין דְּאִינוּן דִּיּוֹקְנִין חֲשׁוֹכִין, אִשְׁתְּמוֹדְעָן צִיּוּרִין דְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, דְאִינוּן דִּיּוֹקְנָא דְמָאנֵי מַשְׁכְּנָא, אָמַר וַדַּאי הָכִי הוּא.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא אֵיךְ תַּלְיָין מִילִין מִגּוֹ הִיתּוּכָא דְּדַהֲבָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא יִחוּדָא עִלָּאָה. וּסְטַר אַחֲרָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא מְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וַדַּאי, דְּאִי לָא – לָא אִתְקְיָימַת. וְכַמָּה דַּרְגִּין אִזְדְּמָנוּ בְּסִידּוּרֵיהוֹן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן אִינוּן סִטְרִין, מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ וְלָא יַתִּיר. וְהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי שַׁלְשֶׁלֶת קָטִיר בְּצַוָּארֵיהֹון וְלָא יְחַרְבוּן עָלְמָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם" (משלי כה, כא) וְכוּ'. דְּמָאן דְּיִבְעֵי לְאַעַבְרָא רַע מֵעָלְמָא לָא סָלִיק בִּידוֹי. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי אִתְּמָר בֵּיהּ 'יָבֹא בָּעַל הַכָּרֶם וִיכַלֶּה אָת קוֹצָיו' (בבא מציעא פג). אֲבָל הָשַׁתָּא "אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ" וְכוּ', אִם רָעֵב דַּוְקָא, דְּהָא לֵית לְאֲרְוָאָה לֵיהּ אֶלָּא מְזוֹנָא לְחוּד, הַהוּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְלָא יַתִּיר. כִּי "גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב) דָּא גְּבוּרָה קַדִּישְׁתָּא דְּאִתְפַּשְׁטַת לְמֵיהַב לֵיהּ (דף קי' עמוד א') מְזוֹנָא דְּאִצְטְרִיךְ. אֲבָל גַּחֶלֶת אִינוּן עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, לְאַכְפְּיָא לֵיהּ וּלְתַבְרָא חֵילֵיהּ.
תָּא חֲזֵי, ד' קְלִיפִין אִינוּן וְכָל חַד אִתְקְשַׁר בְּחַבְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "אָת צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו ב, כ). דְּהָא כָּל מָאן דְּנָטִיל מֵחַבְרֵיהּ נוּקְבָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. וְהָכִי שָׁרָאת מִילִין מִלְּתַתָּא, בְּהַהִיא קְלִיפָה דִּלְתַתָּא. וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר בְּחַד דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, וְיָהִיב גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא אַחֲרִינָא דְּקָאִים עֲלֵיהּ.
וְאִי תֵּימָא דְּבַת זוּגֵּיהּ אִיהִי? לָאו הָכֵי. אֶלָּא כָּל חַד וְחַד בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אִשְׁתְּכַח. וּבְגִין לְסַלְקָא לְעֵילָא בַּאֲתַר דְּלָאו דִּלְהוֹן, הָכִי מְסָרִין גַּרְמַיְיהוּ. וְדָא זִמָּה דְּאִתְּמָר בַּהּ 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא' (סנהדרין צג). וְנֹגַהּ קְרִיבָא אִיהִי יַתִּיר. וּבְזִמְנָא דְּאִזְדַּמְּנַת לְנַטְּלָא מִלְּגַו, אִי אִינוּן אָחֲרָנִין מִתְדַּבְּקָן בַּהּ, זוֹנָה אִיהִי דְּאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לַהּ וְלָא תִּיקוֹם בַּאֲתַר קַדִּישָׁא. וְאִי לְסִטְרָא דְּטַב אִתְהַדְּרַת, כְּדֵין פִּלֶגֶשׁ אִיהִי. וְאַבְרָהָם אִתְּמָר בֵּיהּ "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" (בראשית כה, ו) וְכוּ' דְּכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא. וְאַתְקִין לְגוֹ בְיִצְחָק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כד, לו). וְאַתְקִין לְבַר בְּרָזָא דְּפִּלֶגֶשׁ. וְדָא קְטוּרָה, דְּקַטְרַת פִתְּחָה וְלָא מָסְרָת גָּרְמָה לְאִינּוּן אָחֲרָנִין. וְכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא אַבְרָהָם בְּגִין לְאַתְקָנָא עָלְמָא (דף קי' עמוד ב') כִּדְקָא יָאוּת.
מַרְאָה תְלִיתָאָה דָּא חַשְׁמַל וְדָא לְבוּשָׁא. וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א) תָּא חֲזֵי, מַאי חַשְׁמַל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנְהִירוּ נְהוֹרִין לְגוֹ, הָכִי מִינַּיְיהוּ אִתְפְּרַשׁ פְּרִישׁוּ לְבַר. וּמֵאִינּוּן מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, נָפִיק דָּא לְבַר, וְרָזָא דְּמִלָּה לְפוּם רְעוּתָא דִּלְגַו הָכִי לְבוּשָׁא אִשְׁתְּכַח. וּלְבוּשָׁא אַחֲזֵי עַל רְעוּתָא דְּלִבָּא. וְדָא קָאִים לְאוֹדָעָא חֶדָוָתָא דְּמַלְכָּא וְחֵילָא דִּילֵיהּ.
וְתָא חֲזֵי, הָכָא מִסְתַּכְּלִין מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְגוֹ מִסְתַּכְּלִין, דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג). עַל לְבוּשָׁא דָּא אִתְּמָר קְרָא "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א). וְדָא מָלָךְ בְּמוֹחִין דְּרֵישָׁא. כְּדֵין "גֵּאוּת לָבַשׁ" מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. וּמִגּוֹ לְבוּשָׁא דָּא אִתְחַזְיָין חֵיוָן מִסְתַּדְּרָן בְּסִידּוּרַיְיהוּ. דִּכְתִיב "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א, ה) וְכוּ', תְּלָת מֵרְאוֹת קָיְימִין בְּהוּ.
> יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו
וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא אֵיךְ תַּלְיָין מִילִין מִגּוֹ הִיתּוּכָא דְּדַהֲבָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא יִחוּדָא עִלָּאָה. וכך צריך להיוודע איך תלויים הדברים מתוך כור ההיתוך של הזהב, המפריד בין הזהב לפסולת, ולהיוודע ביחוד העליון. וּסְטַר אַחֲרָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא מְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וַדַּאי, דְּאִי לָא – לָא אִתְקְיָימַת. והסטרא אחרא, צריכה לקחת את מזונה וחיותה מלמעלה – מצד הקדושה ודאי, שאם לא תיקח – לא תתקיים ותתבטל! וְכַמָּה דַּרְגִּין אִזְדְּמָנוּ בְּסִידּוּרֵיהוֹן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן אִינוּן סִטְרִין, מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ וְלָא יַתִּיר. וכמה מדריגות שלהם באים בסדריהם, לקחת חיות משם מאילו הצדדים, מה שהוקצב להם ולא יותר. וְהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי שַׁלְשֶׁלֶת קָטִיר בְּצַוָּארֵיהֹון וְלָא יְחַרְבוּן עָלְמָא. שהרי ככה צריך, שתהיה השלשלת קשורה בצווארם כמו שקשורים הכלבים, שלא יחריבו העולם. וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם" (משלי כה, כא) וְכוּ'. דְּמָאן דְּיִבְעֵי לְאַעַבְרָא רַע מֵעָלְמָא לָא סָלִיק בִּידוֹי, שמי שירצה להתעסק עם צד הטומאה ולהעביר את הרע מהעולם – לא יעלה בידו ולא יצליח, ודברי הימים העידו שבסופו של דבר נפל לתוכם ול"ע אף היו כאלא שנשתמדו רח"ל, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי אִתְּמָר בֵּיהּ אלא לעתיד לבוא, הקב"ה בכבודו ובעצמו יעבירם מן העולם שנאמר בו 'יָבֹא בָּעַל הַכָּרֶם וִיכַלֶּה אָת קוֹצָיו' (בבא מציעא פג). אֲבָל הָשַׁתָּא אבל עכשיו, טרם הגאולה נאמר "אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ" וְכוּ', אִם רָעֵב דַּוְקָא, דְּהָא לֵית לְאֲרְוָאָה לֵיהּ אֶלָּא מְזוֹנָא לְחוּד, הַהוּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְלָא יַתִּיר. דווקא אם הוא רעב שיקבלו רק בגדר מים אחרונים, שאין לתת להם שפע כדי שובעם ובודאי שלא להרוות את צימאונם, אלא רק מזון מועט בלבד, כפי שהורו חכמים כמו מים אחרונים, שערות שבתפלין, שעיר המשתלח ולא יותר. כִּי "גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב) כי השפע הזה שלכאורה הם שמחים בו אינו אלא כמו שמאכילם רתמים וחותה גחלים על ראשם, דָּא גְּבוּרָה קַדִּישְׁתָּא דְּאִתְפַּשְׁטַת לְמֵיהַב לֵיהּ (דף קי' עמוד א') מְזוֹנָא דְּאִצְטְרִיךְ. מזון קיומם נמשך מזו הגבורה של הקדושה, שמתפשטת לתת להם מזונם רק כמה שצריך, אֲבָל גַּחֶלֶת אִינוּן עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, לְאַכְפְּיָא לֵיהּ וּלְתַבְרָא חֵילֵיהּ, אבל גחלת הם על ראשו ודאי, כדי לכפות אותם תחת הקדושה ולשבור אותם.
> קשרי ד' קליפות
תָּא חֲזֵי, ד' קְלִיפִין אִינוּן וְכָל חַד אִתְקְשַׁר בְּחַבְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. בא וראה, ד' קליפות הם: נוגה, ענן גדול, אש מתלקחת, רוח סערה, וכל אחד מתקשר בחברו לעלות למעלה לצד הקדושה, וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אָת צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו ב, כ). דְּהָא כָּל מָאן דְּנָטִיל מֵחַבְרֵיהּ נוּקְבָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. והוא, כל מי שלוקח מחברו, חברו נחשב כזכר לגביו בגלל שנותן לו שפע, והמקבל נחשב כנוקבא לגביו, וְהָכִי שָׁרָאת מִילִין מִלְּתַתָּא, בְּהַהִיא קְלִיפָה דִּלְתַתָּא. וכך מתחילים הדברים מלמטה, באותה הקליפה התחתונה, וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר בְּחַד דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וכל הס"א נקשרים במדריגה אחת תחתונה, וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, ונקשרים כאחד, וְיָהִיב גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא אַחֲרִינָא דְּקָאִים עֲלֵיהּ, ונותן מעצמו לקליפה אחרת שעומדת עליו.
> יניקת קליפת נוגה בסוד פילגש או זונה
וְאִי תֵּימָא דְּבַת זוּגֵּיהּ אִיהִי? לָאו הָכֵי. ואם תחשוב, שהיא בת זוגו כיון שהוא נמצא מעליה והוא נחשב לה כזכר? לא כך, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אִשְׁתְּכַח. אלא כל אחד ואחד בפני עצמו ובגפו נמצא, וּבְגִין לְסַלְקָא לְעֵילָא בַּאֲתַר דְּלָאו דִּלְהוֹן, הָכִי מְסָרִין גַּרְמַיְיהוּ. ובגלל שעולים למעלה באתר שאינו שלהם – ככה מפקירים עצמם, וְדָא זִמָּה דְּאִתְּמָר בַּהּ וזו זמה שנאמר בה 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא' (סנהדרין צג). וְנֹגַהּ קְרִיבָא אִיהִי יַתִּיר, וקליפת נוגה היא הקרובה יותר לקדושה, והקליפות האחרות תחתיה, וּבְזִמְנָא דְּאִזְדַּמְּנַת לְנַטְּלָא מִלְּגַו, וכאשר היא באה לינוק מבפנים, אִי אִינוּן אָחֲרָנִין מִתְדַּבְּקָן בַּהּ, זוֹנָה אִיהִי דְּאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לַהּ וְלָא תִּיקוֹם בַּאֲתַר קַדִּישָׁא. אם אלו הקליפות האחרות מתדבקות בה, זונה היא כיון שרוצה להתייחד ולקבל שפע ממה שאינה שלה וצריך לגרש אותה כדי שלא תעמוד במקום הקדושה, וְאִי לְסִטְרָא דְּטַב אִתְהַדְּרַת, כְּדֵין פִּלֶגֶשׁ אִיהִי. ואם ראש קליפת נוגה שיכולה להתנתק מהקליפה שתחתיה ולחזור לטוב, אז דינה כדין פילגש, וְאַבְרָהָם אִתְּמָר בֵּיהּ ובאברהם נאמר "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" (בראשית כה, ו) וְכוּ' דְּכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא, כיון שרצה אברהם לתקן את כל חיצוניות העולם, וְאַתְקִין לְגוֹ בְיִצְחָק, ותיקן את הפנימיות ליצחק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כד, לו). וְאַתְקִין לְבַר בְּרָזָא דְּפִּלֶגֶשׁ. ותיקן את החיצוניות בסוד הפילגש, וְדָא קְטוּרָה, דְּקַטְרַת פִתְּחָה וְלָא מָסְרָת גָּרְמָה לְאִינּוּן אָחֲרָנִין. וזו קטורה, שסגרה פתחה, ולא מסרה את עצמה לאלה האחרים אלא רק לאברהם, וְכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא אַבְרָהָם בְּגִין לְאַתְקָנָא עָלְמָא (דף קי' עמוד א') כִּדְקָא יָאוּת. ואת כולם רצה אברהם אבינו לתקן, בגלל שרצה לתקן את העולם כולו כראוי.
> מראה שלישית, החשמל והלבוש
מַרְאָה תְלִיתָאָה דָּא חַשְׁמַל וְדָא לְבוּשָׁא. מראה שלישית הוא החשמל, והוא הלבוש, וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א) תָּא חֲזֵי, מַאי חַשְׁמַל? בוא וראה, מהו החשמל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנְהִירוּ נְהוֹרִין לְגוֹ, הָכִי מִינַּיְיהוּ אִתְפְּרַשׁ פְּרִישׁוּ לְבַר. אלא בזמן שמאירים הארות לפנימיות, כך מהם מתפרשים הארות לחוץ, וּמֵאִינּוּן מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, נָפִיק דָּא לְבַר, ומאלו המוחין שנמצאים בראשו השל המלך / ז"א ומתפשטים בכל הגוף, יוצא זה החשמל לחוץ, וְרָזָא דְּמִלָּה לְפוּם רְעוּתָא דִּלְגַו הָכִי לְבוּשָׁא אִשְׁתְּכַח. וסוד הדבר, כפי הארת הרצון הפנימי, כך נמצא זה הלבוש, וּלְבוּשָׁא אַחֲזֵי עַל רְעוּתָא דְּלִבָּא. והלבוש מראה על רצון הלב, וְדָא קָאִים לְאוֹדָעָא חֶדָוָתָא דְּמַלְכָּא וְחֵילָא דִּילֵיהּ. והוא נמצא כדי להעיד על שמחת המלך וכוחו.
וְתָא חֲזֵי, הָכָא מִסְתַּכְּלִין מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. ובוא וראה, כאן בלבוש מסתכלים המלאכים העליונים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְגוֹ מִסְתַּכְּלִין, אבל ישראל מסתכלים בפנימיות, שכתוב דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג). עַל לְבוּשָׁא דָּא אִתְּמָר קְרָא ועל הלבוש הזה אמר הכתוב "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א). וְדָא מָלָךְ בְּמוֹחִין דְּרֵישָׁא. וזה מָלָךְ במוחין שבראש, כְּדֵין ואז מההארות שיצאו מחוץ לראש על הגוף מבחוץ נאמר "גֵּאוּת לָבַשׁ" מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. מהצד שלהם, מצד אימא ודאי שממנה הארת המוחין של ז"א, וּמִגּוֹ לְבוּשָׁא דָּא אִתְחַזְיָין חֵיוָן מִסְתַּדְּרָן בְּסִידּוּרַיְיהוּ. ומתוך הלבוש הזה נראות חיות הקודש מסתדרות בסידוריהן, שנאמר דִּכְתִיב "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א, ה) וְכוּ'. תְּלָת מֵרְאוֹת קָיְימִין בְּהוּ, שלש מראות נראים בהם והן שלושת המראות הבאות:
תפילה תע"ז מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה תע"ז: כשתתגלה השכינה בבחינה שכנגד מזל ונקה ביום העליון, לא ינקו הגוים והס"א מזעם ונקמת ה'. ועל ישראל תשרה סוכת יחודו.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עֲשֵׂה בַּעֲבוּר "שִׁמְךָ" הַמְחֻלָּל בֵּין הַגּוֹיִם, "שֵׁם" שֶׁנָּתַתָּ לְדָוִד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם", וְנִתְחַלֵּל בֵּין הַגּוֹיִם דִּכְתִיב, "נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "נָפְלָה וְלֹא תוֹסִיף, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" שֶׁהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וַדַּאי, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר יוֹם הָעֶלְיוֹן, "יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה", בּוֹ, "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַיְהֹוָה שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן", וְזֶה מַזָּל וְ"נַקֵּה". וּלְיִשְׂרָאֵל, "וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶךָּ", אֶלָּא, "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אַחַת", מִיָּד יֵאָמֵר, "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת". וְזֶה סוּכָּ"ה, אוֹתִיּוֹת כ"ו ס"ה, יאהדונה"י, "וַיְהוָֹה בְּהֵיכַ"ל קָדְשׁוֹ", דִּכְתִיב, "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַיְהֹוָה שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן", שֶׁהֲרֵי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ תִּסְתַּלֵּק מִשָּׁם, שֶׁבַּעֲבוּרָהּ אוּרִיָּה נָטַל לָהּ לְבַת שֶׁבַע, וְגָרַם נְפִילָה לְאוֹתָהּ הָעֲטָרָה. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא, "וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם, שֶׁבַע יָמִים, בַּת שֶׁבַע וַדַּאי.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ לְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.