לֵילְיָא חֲדָא אִזְדַּמַּן לָן לְמֶהֱוֵי אוֹשְׁפִּיזִין בְּבֵית אִמֵּיהּ דְּרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, וְתַקִּינַת לָן פָּתוֹרָא וּמְנַרְתָּא, וַהֲוָה רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי אִתְכַּנַּשׁ לְהַהוּא עָלְמָא, לילה אחת נזדמן לנו להיות אורחים בבית אמו של רבי כרוספדאי והכינה לנו שולחן עם סעודה ומנורה ללמוד לאורה, אבל לא יכולנו ללמוד שם כיוון שנאסף רבי כרוספדאי לעולם העליון.  אָמְרַת אִמֵּיהּ רַבָּנָן, וְהָא לָא הֲוִיתוּן שַׁרְיָין לְפָתוֹרָא דָא בְלָא אוֹרַיְיתָא, מַאי אִשְׁתַּנִּי זִמְנָא דָא מִשְּׁאָר זִמְנִין?  אמרה להם אמו רבנן, הרי לא הייתם רגילים להתחיל את הסעודה בלי דברי תורה, מה השתנה הזמן הזה משאר הזמנים?  אֲמֵינָא לְחַבְרַיָּא נִפְתַּח בְּמִילֵי דְאוֹרַיְיתָא, דְלָא יֵיתֵי תַּקָּלָה לְהַאי עַנְיָא עַל יְדָנָא, דְּאִם יָדְעַת דִּבְרָהּ אִיהוּ מֵת, יֵיתֵי תַּקָּלָה עַל יְדָנָא וְתָמוּת קֳדָם זִמְנָהּ, אֶפְתַּח בְּאוֹרַיְיתָא. אמרתי לחברים נפתח בדברי תורה שלא תהיה תקלה לאותה אמו העניה בגללנו, שאם הייתה יודעת שבנה נפטר יבוא תקלה על ידינו וח"ו תמות קודם זמנה. נפתח בדברי תורה.

פָּתַח וְאָמַר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) דָּא נִשְׁמָתָא, כַּד נָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִתְּמַר בָּהּ "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב), פתח ואמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", זו הנשמה כאשר יוצאת ממעי אמא נאמר בה, ו"ְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". דְּנָפִיק עֵינוֹי סְתִימִין, אַפְתַּח עֵינוֹי מִיָּד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), ויוצא ועיניו סתומות, נפתחים עיניו מיד שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". בָּתַר דְּאִתְכַּנִּישׁ מֵהַאי עָלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), כֵּיוָן דְּאִסְתַּלְקַת נִשְׁמָתָא מִנֵּיהּ גּוּפָא אִשְׁתָּאֳרַת יְבֵשָׁה. אחר כך שכן כשנאספת נשמתו מזה העולם, מה נאמר בו, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", כיוון שמסתלקת הנשמה מהגוף נשאר נשאר הגוף יבש.

(דף קלו ע"ב) אָמְרַת לוֹן, רַבָּנָן, מִלִּין אִלֵּין לַאו אִינוּן אֶלָּא מֵהַהוּא עָלְמָא, אמרה להם רבנן מילים אלה אינם אלא דברי העולם העליון. אָזְלַת לְהַהוּא שְׁרַגָּא דַהֲוָה לָהּ סִימָנָא בֵּיהּ, דְּכַד רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הֲוָה חַי הֲוָה שְׁרַגָּא מִתְנַעְנְעָא וְנַהֲרָא בְּכַמָּה נְהוֹרִין מְרַקְמָן. חֲזִתָּהּ לִנְהוֹרָא דְאִתְחַשְׁכַת, הלכה לאותו הנר שהיה לה סימן בו, שכאשר רבי כרוספדאי היה חי, היתה להבת הנר מתנענעת ומאירה בכמה אורות מרוקמים. ראתה שאותו האור נחשך, מִיָּד אָמְרַת, רַבָּנָן רַבָּנָן, אֲבֵדָה קָא אִתְאֲבִידַת לִי, וַאֲנָא בָּעִינָא לְמֵיזַל לְפַשְׁפְּשָׁא בְגִינָהּ. אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִשְׁתְּמוֹדְעַאת לָהּ, אֲזַלוּ לְאָרְחַיְיהוּ. מיד אמרה רבנן רבנן, אבדה אבדה לי, ואני רוצה ללכת לחפש אחריה,  אמרו החכמים, ודאי נודע לה מיתת בנה, והלכו לדרכם.

וְאִיהִי נָפְקַת לְפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וְאַשְׁכַּחַת יוֹנָה נוּקְבָא. אָמְרַת לָהּ יוֹנָה יוֹנָה אַנְתְּ דַּהֲוַת שְׁלִיחָא מְהֵימְנָא לְמָארָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" (בראשית ח, ח), וְאִתְּמַר בָּךְ "וַתָּשָׁב אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), תָּבַת לֵיהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ, והיא יצאה לפרשת דרכים ומצאה יונה נקבה, אמרה לה יונה יונה את שהיית שליחה נאמנה לאדוניך שנאמר, "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" ועוד נאמר בך "וַתָּשָׁב אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב", שבת לנח וקיימת שליחותך, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּהַהִיא יוֹנָה קַדִּישָׁא, דְתֵיזִיל בִּשְׁלִיחוּת דִּילִי, וְתֵדַע אִי בְּרִי חַי אוֹ מֵת. בשבועה עליך כאותה יונה באותו השם הקדוש, שתלכי בשליחותי ותדעי עם בני חי או מת.

מִיָּד לְעִידָּן רַמְשָׁא חָזְרָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, דְּהָכִי חָזְרַת לְנֹחַ לְעִת עֶרֶב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), וַהֲוַת מְמַרְטַת גַּדְפָהָא, וְחָפְרַת כּוּכָא, מִיָּד יְהִבַת קָלָא וְאִתְכַּנְשַׁת לְהַהוּא עָלְמָא. מיד לעת ערב חזרה היונה משליחותה כמו שחזרה לנוח לעת ערב כמו שכתוב "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב", והיתה מורטת את כנפיה וחפרה כוך, מיד נתנה צעקה, ונאספה גם היא לעולם העליון.

לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּאָרְחָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, שְׁאִילוּ לֵיהּ, אַמַּאי כַּד נָפִיק יְנוּקָא מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִיהוּ עֵינוֹי סְתִימִין? לאחר שהיו הולכים בדרך רבי שמעון וחבריו, שאלו אותו מדוע כאשר יוצא התינוק ממעי אמו עיניו סתומות? אָמַר לון וַדַּאי דָּא אִיהוּ רָזָא "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), בְּאִלֵּין מַרְאוֹת דְּאַחְזִיאוּ לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ כַּמָּה נְהוֹרִין, כְּמָה דְחָמָא יְחֶזְקֵאל בְּמֶרְכָּבָה, אמר להם ודאי זה סוד שנאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", באלו המראות שהראו לו במעי אמו, כמו שראה יחזקאל במרכבה. לְכָל יְנוּקָא אַחְזְיָין לֵיהּ כְּפוּם דַּרְגֵּיהּ, אַחְזְיָין לֵיהּ מֵאֲתַר דְּאִיהוּ נִשְׁמָתֵיהּ, דְּאִי יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין, דְּיַנְהִיר הַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת נִשְׁמָתֵיהּ, בְּכַמָּה נִשְׁמָתִין, לכל תינוק מראים לו כפי מדרגתו, מראים לו מראות ממקום שנחצבה נשמתו. ואם  ישתדל בתורה ומצוות יאיר אותו המקום שמשם נחצבה נשמתו, ומכמה נשמות שיאירו לו. וְאֵיךְ נָחֲתִין בְּגִינֵיהּ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת, וְאוֹלְפִין לֵיהּ כָּל אוֹרַיְיתָא, וְאִי אִשְׁתַּדַּל בָּהּ אַדְכִּיר לֵיהּ כָּל מַה דַּהֲווֹ אוֹלְפִין לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. ומראים לו איך ירדו לפניו כמה מרכבות עליונות וילמדו לו כל התורה. ואם ישתדל באה יזכירו לו כל מה שלימדו אותו במעי אמו.

לְבָתַר אַחְזְיָין לֵיהּ גֵּיהִנָּם, דְּאִם עָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא מַהוּ עוֹנְשָׁא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאַחְזִיאוּ לֵיהּ אַגְרֵיהּ, לאחר מכן מראים לו את הגהנום, שאם יעבור על דברי התורה, יראה מה יהיה עונשו כמו שהראו לו את שכרו. לְבָתַר דְּנָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ סָתִים עֵינוֹי מִכָּל אִינוּן נְהוֹרִין, כְּמָה דְאִתְּמַר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), וְאִלֵּין תֹּה"וּ וָבֹה"וּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ב) וְכוּ'. לאחר שיוצא ממעי אמו, סתומות עיניו מכל אלו המראות כאדם הנכנס מאור לחושך. כמו שנאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", ואלו סוד תוה"ו ובוה"ו כמו שכתוב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" וגומר.