Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וּבְכָל זִמְנָא דְאָתֵי וְאָזִיל שַׁעִִתָּא קַיְימָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת, דִּלְהַאי בַּת זוּגֵיהּ קַיְימָא לֵיהּ בְּכָל אֲתַר וּבְכָל גִּלְגּוּלָא וּבְכָל שַׁעִִתָּא, אַף עַל גַּב דְּאָזִיל וְאָתֵי בְכַמָּה גִלְגּוּלִין, הַאי אִיהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וּלְמָאן דְּשַׁעִִתָּא דִילֵיהּ לָא קַיְימָא לֵיהּ אֶלָּא שַׁעִִתָּא אָחֳרָא דְלַאו בַּת זוּגֵיהּ קַיְימָא לֵיהּ, וְהַאי אִיהוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין כָּל מִי שֶׁדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דוֹחֲקָתוֹ:

אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְהָא ר' פְּדָת צַדִּיק גָּמוּר הֲוָה, וְאַמַּאי לָא נָפַל בְּשַׁעִִתָּא דִילֵיהּ דְּאִיהִי בַּת זוּגֵיהּ בֶּן גִּילוֹ, אָמַר לֵיהּ בְּרִי אִית גִּלְגּוּלָא דִמְחַיֵּיב לֵיהּ דְּנָפִיל בְּמַזָּלֵיהּ דְּאִיהוּ בֶּן גִּילוֹ, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים ח ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, דְּאִיהִי שַׁעִִתָּא דִמְזוֹנֵי וְשַׁעִִתָּא דְחַיֵּי וּבָנֵי, וְאִית גִּלְגּוּלָא דִמְחַיֵּיב לֵיהּ דְּלָא נָפִיל בְּשַׁעִִתָּא דִמְזוֹנֵי דְאִיהִי בַת גִּילוֹ, אַף עַל גַּב דְּעָבִיד כַּמָּה זַכְוָון בְּעָלְמָא, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא אֶלָּא בְמַזָּלָא תַלְיָא מִלְתָא, דְּגִלְגּוּלָא גָרִים לֵיהּ כְּאִלּוּ בְּמַזָּלָא תַלְיָא מִלְתָא:

וּמַה דְּאָמַר אִי בָּעִית דְּאַחֲרִיב לְעָלְמָא וְהָדַר אִבְרֵיהּ וְאֶפְשַׁר דִּנְפַלְתְּ בְּשַׁעִִתָּא דִמְזוֹנֵי, הָכִי שְׁמַעִִנָא בְּוַדַּאי דְּכָל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דָא גוּפָא דְבַר נַשׁ דְּאִתְקְרֵי עוֹלָם קָטָן, וּבְגִין כַּךְ אִתְּמַר אִי בָּעִית דְּאַחֲרִיב לְעָלְמָא, וְאַיְיתֵי לֵיהּ בְּגִלְגּוּלָא אָחֳרָא, וְאוּלַי דִּנְפַלְתְּ בְּשַׁעִִתָּא דִמְזוֹנֵי:

אַדְהָכִי הָא סָבָא דְסָבִין עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין קָא נָחִית לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר עוֹלָם דְּכָל צַדִּיק דָּא שְׁכִינְתָּא, כַּד אִסְתַּלַּק מִינָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְאִשְׁתְּאָרַת חֲרֵיבָה, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר תִּבְעִי דְאַחֲרִיב עָלְמָא, דְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה אִתְקְרִיאַת גַּלְגַּל, וְעִם ו' אִיהוּ גִלְגּוּל, וְשִׁית סְפִירָן בְּאַתְוָון סָלְקִין לְשִׁתִּין רִבּוֹא, וְדָא אִיהוּ דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁתִּין רִבּוֹא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת דָּא שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי אִתְקְרִיאַת אוּלַי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי דְּזָכֵי לְשַׁעִִתָּא דִמְזוֹנֵי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (דניאל ח ב) עַל אוּבַל אוּלָי, דִּכְבָר אִתְחַיַּיב קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְהָא אִתְחַיַּיב בִּסְפִירָה דְאִיהִי לְעִילָא מִנֵּיהּ, עַד דְּאִתְתַּקַּן לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִיל בַּר נַשׁ נִשְׁמָתֵיהּ, לֵית לֵיהּ תַּקָּנָה בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי שַׁעִִתָּא דְכֻלְּהוּ, וּבְגִין דָּא שַׁעִִתָּא לָא קַיְימָא לֵיהּ, וְאִם תַּלְיָא בְּמַזָּלָא עִלָּאָה אֲפִילוּ דְיַעֲבִיד כַּמָּה זַכְוָון לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא, דְהָא מְחוּיָיב אִיהוּ מִלְּעִילָא.

וּבְכָל זִמְנָא דְאָתֵי וְאָזִיל שַׁעְתָּא קַיְימָא לֵיהּ, וּבְכָל זְמַן שֶׁבָּא וְהוֹלֵךְ, הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת", זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת,  דִּלְהַאי בַּת זוּגֵיהּ קַיְימָא לֵיהּ בְּכָל אֲתַר וּבְכָל גִּלְגּוּלָא וּבְכָל שַׁעְתָּא, שֶׁלָּזֶה בַּת זוּגוֹ עוֹמֶדֶת לוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל גִּלְגּוּל וּבְכָל שָׁעָה, אַף עַל גַּב דְּאָזִיל וְאָתֵי בְכַמָּה גִלְגּוּלִין, הַאי אִיהוּ 'צַדִּיק וְטוֹב לוֹ', אַף עַל גַּב שֶׁהוֹלֵךְ וּבָא בְּכַמָּה גִלְגּוּלִים, זֶהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וּלְמָאן דְּשַׁעֲתָא דִילֵיהּ לָא קַיְימָא לֵיהּ אֶלָּא שַׁעְתָּא אָחֳרָא דְלַאו בַּת זוּגֵיהּ קַיְימָא לֵיהּ, וּלְמִי שֶׁשְּׁעָתוֹ לֹא עוֹמֶדֶת לוֹ, אֶלָּא שָׁעָה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ עוֹמֶדֶת לוֹ,  וְהַאי אִיהוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין 'כָּל מִי שֶׁדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דוֹחֲקָתוֹ'. וְזֶהוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל מִי שֶׁדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ.
 
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְהָא ר' פְּדָת צַדִּיק גָּמוּר הֲוָה, וְאַמַּאי לָא נָפַל בְּשַׁעְתָּא דִילֵיהּ דְּאִיהִי בַּת זוּגֵיהּ בֶּן גִּילוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: וַהֲרֵי רַבִּי פְּדָת צַדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְלָמָּה לֹא נָפַל בַּשָּׁעָה שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא בַּת זוּגוֹ בֶּן גִּילוֹ? אָמַר לֵיהּ בְּרִי אִית גִּלְגּוּלָא דִמְחַיֵּיב לֵיהּ דְּנָפִיל בְּמַזָּלֵיהּ דְּאִיהוּ בֶּן גִּילוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, יֵשׁ גִּלְגּוּל שֶׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ שֶׁנּוֹפֵל בְּמַזָּלוֹ שֶׁהוּא בֶּן גִּילוֹ, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" (דברים ח, ט)שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֶרֶץ אֲשֶׁר אשתו כגופן תֹאכַל בָּהּ לֶחֶם,  דְּאִיהִי שַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי וְשַׁעְתָּא דְחַיֵּי וּבָנֵי, שֶׁהִיא שְׁעַת הַמָּזוֹן, שְׁעַת הַחַיִּים וְהַבָּנִים,  וְאִית גִּלְגּוּלָא דִמְחַיֵּיב לֵיהּ דְּלָא נָפִיל בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי דְאִיהִי בַת גִּילוֹ, וְיֵשׁ גִּלְגּוּל שֶׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נוֹפֵל בְּשָׁעָה שֶׁל הַמְּזוֹנוֹת שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ,  אַף עַל גַּב דְּעָבִיד כַּמָּה זַכְוָון בְּעָלְמָא, אַף עַל גַּב שֶׁעָשָׂה כַּמָּה זְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בָּנִים חַיִּים וּמְזוֹנוֹת, הַדָּבָר לֹא תָלוּי בִזְכוּת, אֶלָּא בְמַזָּלָא תַלְיָא מִלְתָא, דְּגִלְגּוּלָא גָרִים לֵיהּ כְּאִלּוּ בְּמַזָּלָא תַלְיָא מִלְתָא אֶלָּא הַדָּבָר תָּלוּי בְּמַזָּל, שֶׁהַגִּלְגּוּל גּוֹרֵם לוֹ כְּאִלּוּ שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּמַזָּל.
 
וּמַה דְּאָמַר אִי בָּעִית דְּאַחֲרִיב לְעָלְמָא וְהָדַר אִבְרֵיהּ וְאֶפְשַׁר דִּנְפַלְתְּ בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי, וּמַה שֶּׁאָמַר, אִם רָצִיתָ שֶׁאַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם אֶחְזוֹר וְאֶבְרָא אוֹתוֹ וְאֶפְשָׁר שֶׁנָּפַלְתָּ בִּשְׁעַת הַמְּזוֹנוֹת,  הָכִי שְׁמָעָנָא בְּוַדַּאי דְּכָל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי, בְּוַדַּאי שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דָא גוּפָא דְבַר נַשׁ דְּאִתְקְרֵי עוֹלָם קָטָן, זֶה גוּף הָאָדָם שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם קָטָן,  וּבְגִין כַּךְ אִתְּמַר אִי בָּעִית דְּאַחֲרִיב לְעָלְמָא, וְאַיְיתֵי לֵיהּ בְּגִלְגּוּלָא אָחֳרָא, וְאוּלַי דִּנְפַלְתְּ בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר, אִם רָצִיתָ שֶׁאַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וָאָבִיא אוֹתוֹ בְגִלְגּוּל אַחֵר, וְאוּלַי שֶׁנָּפַלְתָּ בִּשְׁעַת הַמְּזוֹנוֹת.
 
אַדְהָכִי הָא סָבָא דְסָבִין עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין קָא נָחִית לְגַבֵּיהּ, בֵּינְתַיִם הֲרֵי זְקַן הַזְּקֵנִים, עַתִּיק הָעַתִּיקִים, יוֹרֵד אֵלָיו וְאָמַר עוֹלָם דְּכָל צַדִּיק דָּא שְׁכִינְתָּא, וְאוֹמֵר, הָעוֹלָם שֶׁלְּכָל צַדִּיק זוֹ הַשְּׁכִינָה,  כַּד אִסְתַּלַּק מִינָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְאִשְׁתְּאָרַת חֲרֵיבָה, כְּשֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וְנִשְׁאֶרֶת חֲרֵבָה,  וּבְגִינָהּ אִתְּמַר תִּבְעִי דְאַחֲרִיב עָלְמָא, וּבִשְׁבִילָהּ נֶאֱמַר תִּרְצֶה שֶׁאַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם? דְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה אִתְקְרִיאַת גַּלְגַּל, שֶׁכָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נִקְרֵאת גַּלְגַּל, וְעִם ו' אִיהוּ גִלְגּוּל, וְשִׁית סְפִירָן בְּאַתְוָון סָלְקִין לְשִׁתִּין רִבּוֹא, וְעִם ו' הוּא גִלְגּוּל, וְשֵׁשׁ סְפִירוֹת בָּאוֹתִיּוֹת עוֹלִים לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא,  וְדָא אִיהוּ "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד), וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁתִּין רִבּוֹא, "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא וְזֶהוּ דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת, זוֹ הַשְּׁכִינָה.

דְאִיהִי אִתְקְרִיאַת אוּלַי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר כּוּלֵי הַאי, וְאוּלַי דְּזָכֵי לְשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי, שֶׁהִיא נִקְרֵאת אוּלַי, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר כָּל זֶה וְאוּלַי שֶׁזּוֹכֶה לַשָּׁעָה שֶׁל הַמְּזוֹנוֹת,  וַעֲלָהּ אִתְּמַר עַל אוּבַל אוּלָי, דִּכְבָר אִתְחַיַּיב קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר עַל אוּבַל אוּלָי, שֶׁכְּבָר הִתְחַיֵּב קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לָעוֹלָם,  דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה,  וְהָא אִתְחַיַּיב בִּסְפִירָה דְאִיהִי לְעֵילָא מִנֵּיהּ, וְזֶה הִתְחַיֵּב בַּסְּפִירָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה.  עַד דְּאִתְתַּקַּן לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִיל בַּר נַשׁ נִשְׁמָתֵיהּ, עַד שֶׁהִתְתַּקֵּן לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּטְּלָה נִשְׁמַת הָאָדָם,  לֵית לֵיהּ תַּקָּנָה בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי שַׁעְתָּא דְכֻלְּהוּ, וּבְגִין דָּא שַׁעְתָּא לָא קַיְימָא לֵיהּ, אֵין לוֹ תַקָּנָה בַּשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא הַשָּׁעָה שֶׁל כֻּלָּם, וּמִשּׁוּם זֶה הַשָּׁעָה לֹא עוֹמֶדֶת לוֹ,  וְאִם תַּלְיָא בְּמַזָּלָא עִלָּאָה אֲפִילוּ דְיַעֲבִיד כַּמָּה זַכְוָון לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא, וְאִם תָּלוּי בַּמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, אֲפִלּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּמָּה זְכֻיּוֹת, לֹא בִזְכוּת הַדָּבָר תָּלוּי,  דְהָא מְחוּיָיב אִיהוּ מִלְעֵילָּא שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻיָּב מִלְמַעְלָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

כְּדֵין כְּתִיב "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ. כְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא. וְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא. "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא. וְאִלֵּין כ"ה כ"ה, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא דְּאִימָא. וּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן, וְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא, סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) דָּא יֵשׁ, חָכְמָה. מֵאַיִן, כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) לַאֲחָדִים, בִּתְרֵין אֶחָד. בְּיָדֶיךָ, בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד:

כְּדֵין כְּתִיב וזה סוד הפסוק "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא שבזמן הגלות נאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, וסטרא אחרא שלטה בעולם "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא ובזמן הגאולה נאמר "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ יאספו הרשעים למקומם הראוי ואזכְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא יצאו ישראל מהגלות, יתנתקו משלשלאות הברזל שאסורים ע"י הסטרא אחראוְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ ועוד, יצאו צדיקים, שכמה גופים קדושים מסרו נפשם על קידוש ה' וניתנו לסטרא אחרא שנאמר בהם "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם, ואז "יצא" גם יצאו גופם משבי הסטרא אחרא בתחית המתים כדי לקבל שכרם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי "עדי ערב" יוצא האדם לעבודת הקודש עד ערבו של הגלות שבה שולטת הסטרא אחרא, שכך צריך לאדם להשלים מעשיו ועבודתו. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא עד סוף הימים. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר והכל הוא נכון וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ ודאי כ"ה אותיות של הפסוק שמע ישראל הרמוזים בפסוק "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא זו קריאת שמע של לילה מידת המלכות, נוק' המכונה "בית יעקב". "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא זו קריאת שמע של יום, מידת הזכר המכונה "בני ישראל". וְאִלֵּין כ"ה כ"ה פעמיים אותיות הפסוק עולות בגימ' נ' כנגד מקור חציבתם, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא לקבל התורה מאימא שהיא סוד הר סיני כמו שנאמר, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא זו היובל – אימא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא מצד דְּאִימָאוּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן שהם הכנפים שפורשת אימא המכונה בשם נשר על בניה, ונושאת אותםוְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא והם גם ענני הכבוד הנושאים את נושאם ונפרשו מעל ישראל במדבר, וכנגדם נאמר "בסוכות תשבו" בסוד ענני הכבוד הנפרשים מעל הסוכה ורמוזים בסכך, וממנה נמשכים שבעה חסדים המתפשטים בז' ימי החג במספר אופנים. על כן נקראת הסוכה סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא צל האמונה שהוא הצל הנמשך מאמא על האמונה שהוא אמ"ן ו"ה – יחוד זו"ן הרמוז במילה סוכ"ה עצמה באופן וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס אותיות כ"ו עולים בגימ' שם הוי"ה ב"ה שהוא הקב"ה – ז"א, ורמוז בכללות אות ו' של שם הוי"ה. אותיות ה"ס גימ' שם אדנ"י שהיא השכינה נוק', ורמוזה בכללות אות ה' אחרונה של שם הוי"ה. וחיבורם הוא יחוד קבו"ש, שהוא חיבור ו"ה של שם הוי"ה, ועולה בגימ' צ"א גימ' אמ"ן, וזה סוד אותיות שם אמונ"ה – אמ"ן ו"ה, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה ואימא מייחדת אותם ונותנת בהם שפע ופרושה כחופה מעל ראש החתן והכלה שהם קבו"ש – זו"ן. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן ועד שזו"ן לא עולים לחופה – לא מתייחדים, ואימא היא זו שמייחדת אותם. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא כבוד הוא אור השכינה שמתגלה על התחתונים, ויתגלה לכל, השפע שירד מצד אימא לכבוד. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וכן מי שמשתדל ועוסק בתורה, נחשב שממש שלוקח את קבו"ש ומכניסם תחת חופת אימא.

וּמִסִּטְרָא ומצד דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) זה סוד יש מאין דָּא יֵ"שׁ – חָכְמָה. מֵאַיִן – כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים להשלים התענוג השלם בסוד ירידת האורות הרמוזים במילה ענ"ג – ע'דן נ'הר ג'ן. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי לעתיד לבוא נאמר "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) "לַאֲחָדִים" לרמוזבִּתְרֵין בשתי אֶחָד"בְּיָדֶיךָ", בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן בשתי ידים שהם ב' פעמים שמיחדים בקריאת שמע כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. ובהם עלו ישראל בחלקם העליון בחמישים הימים שבין פסח לשבועות, שהם שבעה שבועות, כנגד שבעה החסדים שיורדים מאמא ונשלמים להיכנס בימים אלה על מנת להכין את השכינה ולהכניסה לחופה בחג השבועות, ונאמר בהם  (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא זו היובל הסתום הנמצא באימא – בינה. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד שעלו למדרגת אימא וחנו שם ביחוד אחד, בסוד אחד – בסוד החיבור בלב השכינה כמו שביארו בלב אחד.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תי"ו מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה תי"ו: בזמן שהס"א תפרד מבני האדם, יאמר בהם קוי ה' יחליפו כח, ותוסר מהם העצבות.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. בָּרְכֵנוּ בְּבִרְכָתְּךָ לְהַעֲבִיר מִמֶנּוּ יָגּוֹן וַאֲנָחָה, וְיֹאמַר בָּה, "בִּרְכַּת יְהֹוָה הִיא תַּעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ", שֶׁהִיא ס"א שֶׁנֶאֱמַר בָּה "כָּל הַמוֹסִיף גוֹרֵעַ", וּבָּה "חַסִיר יַתִּיר חַלִיף – טְּרֵיפָה", שֶׁהֲרֵי עַד שֶׁלֹא נִתְפָּרְשָׁה הַס"א, כָּל מַה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹלִים בְּמַדְרֵיגוֹת עֶלְיוֹנוֹת – כַּמָה עֶצֶב לָהֶם וְכַמָה צַעַר גָדוֹל, אָז נֶאֶמַר, "וְיוֹסִיף דָעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". אַבָל בְּשָׁעָה שֶׁס"א תִּתְפָּרֵד מֵהֶם לְגַמְרֵי מַה נֶאֱמַר, "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹח יַעֲלוּ" וכו', שֶׁהַרֵי כָּל אוֹתָם הָעַלִיוֹת בִּמְנוּחָה יִהְיוּ בְּלֹא שׁוּם צַעַר כְּלָל, וְנֶאֱמַר בָּהֶם, "מִי אֵלֶה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וּכְיוֹנִים אֶל אֲרוּבוֹתֵיהֶם", בְּאוֹתוֹ הַזְמַן "וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ", שֶׁלֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת בָּזֶה הָעֶצֶב, אֶלָא שַׁבָּת מְנוּחָה וַּדַאי.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים
אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתָנוּ בְּמַדְרֵיגוֹת קְדוּשָׁתְךָ, וּלְפִי שֶׁהַס"א לֹא נִתְפָרְשָׁה מִמֶּנוּ, כַּמָה עִצָבוֹן אָנוּ צְרִיכִים לִסְבּוֹל בַּעֲבוּר אוֹתוֹ הַנָחָשׁ הַכָּרוּךְ עַל עַקֵבֵנוּ. גַלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִים לְךָ בֶּאֱמֶת, וְלֹא יוּכַל עוֹד הַנָחָשׁ הָרַע לַעֲלוֹת אַחַרֵינוּ וְנִשְׂמַח בְּטוּבֶךָ. יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.