תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וְיוֹנָה אִיהִי צְלוֹתָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. נִשְׁרָא דְאִתְפַּרְנְסַת בָּהּ דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, אִם יִשְׂרָאֵל לָא מִשְׁתַּדְּלִין בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין וּפוּלְחָנִין דְּנִשְׁרָא דְּאִיהִי רֵיאָה, מִיָּד "וַיהֹוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם" (יונה א, ד), דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, "רוּחַ יְהֹוָה תְּנִיחֶנּוּ" (ישעיהו סג, יד) בְּקַדְמֵיתָא, רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי נִשְׁרָ"א דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְבֵיהּ פָּרַח נִשְׁרָא בְאִינוּן תְּרֵין שִׂפְוָון, רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכֻלְּהוּ דָא רוּחַ דְּחוֹטָמָא.
הַאי רוּחַ בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה תַמָּן אִשְׁתַּכְּחוּ, אִיהוּ ו' דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי רֵיאָה, וְעַל לִבָּא דְּתַמָּן "נֵר יְהֹוָה" (משלי כ, כז), דָּא נִשְׁמָתָא בְּמוֹחָא, רוּחַ בְּכַנְפֵי רֵיאָה, נֶפֶשׁ בְּלִבָּא, וּלְזִמְנִין תְּלַת בִּתְלַת מוֹחִין, וּמַחֲשָׁבָה רָכִיב עֲלַיְיהוּ דְאִיהוּ אָדָם, וְהָכִי תְּלַת בְּלֵב, נֵ"ר נְ"שָׁמָה ר"וּחַ.
רוּחָא דְנָשִׁיב בְּהוֹן נֵ"ר בִּתְרֵי בָּתֵּי לִבָּא, וְאִינוּן נֶפֶ"שׁ וְרוּ"חַ, סִימָן נֵ"ר, וְהַאי ו' אִיהוּ דְנָשִׁיב בִּדְרוֹעִין בְּשִׁית פִּרְקִין דִּלְהוֹן, וְאִיהוּ נַשִּׁיב בִּתְרֵין שׁוֹקִין בְּשִׁית פִּרְקִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב).
כַּד אֵבָרִין דְּגוּפָא מִתְנַהֲגִין בְּהַאי רוּחָא בְּאוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, סְפִינָה מִתְנַהֲגָא לְכָל סִטְרָא דְּבָעֵי בַּר נַשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב), דִּסְפִינָה אִיהִי רֵישָׁא וְאִיהִי לִבָּא וְאִיהִי גוּפָא.
וְאִם אֵבָרִין דְּגוּפָא דְאִינוּן מָארֵי סְפִינָה דְאִינוּן עַמָּא קַדִּישָׁא, לָא מִתְנַהֲגִין בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי נִשְׁמָתָא, וּבְמִצְוָה דְאִיהִי נַפְשָׁא, פָּרַח רוּחָא מִבֵּינַיְיהוּ, בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיהֹוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם" (יונה א, ד), דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, דְאִיהִי גְזֵרַת דִּינָא קַשְׁיָא, דִסְעָרָה גוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִּסְעָרָה, וְהָאֳנִיָּה דְאִיהִי גוּפָא "חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" (שם).
בֵּיהּ זִמְנָא "וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" (יונה א, ה) דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (רות ג, ז), שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְדָא אִיהוּ "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם" (יונה א, ה), וְאַמַּאי נָפְלַת? בְּגִין דְּפָרַח מִינָהּ רוּחָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְסָמִיךְ לָהּ, וְאִיהִי נָפְלַת. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א, א), וּמָאן גָּרִים נְחִיתוּ דִילָהּ? בְּגִין דִּבְטִילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא וּמִצְוָה, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהִי נָחֲתַת בֵּין רַגְלִין, יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא אִינוּן מְהוּדָקִין בֵּין רַגְלִין, וְאִינוּן בְּמַרְעִין בְּמַכְתָּשִׁין, בְּהַהוּא זִמְנָא דְגוּפָא בְּבֵי מַרְעִין דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּאִיהִי יוֹנָה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל" (יונה א, ו), הַהוּא דְחָבִיל בִּשְׂרָא בְּבֵי מַרְעָא.
וְעוֹד מָאן רַב הַחוֹבֵל? הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" (שמות כב, כה), "חָבֹל" בְּבַיִת רִאשׁוֹן, "תַּחְבֹּל" בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאִיהוּ רַב דְּכָל מַנְהִיגֵי סְפִינָה. וּמָה אָמַר לֵיהּ "קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ" (יונה א, ו), דְּהָא דִינִין קָא אַתְיָין עֲלָךְ וְעַל בְּנָיִךְ, הָא מָארֵי דְחוֹבִין מִתְכַּנְשִׁין, דְּאִינוּן סַחֲרִין לִסְפִינָה דִילָךְ דְּאִינוּן רוּחִין בִּישִׁין, אִסְתַּכַּל בְּזַכְוָון דִּילָךְ, בְּאִלֵּין אֵבָרִים דְּמִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין טָבִין, וְיַחֲזִירוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי תְּיוּבְתָּא עֲלָךְ, וְאִיהִי אֲגִינַת עֲלָךְ, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא) דָּא יְרוּשָׁלִַם, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו" (דברים לב, יא) עֲלַיְיהוּ בְּשַׁבַּתָּא וְיֹמִין טָבִין, וּבְגִינָהּ מְבָרְכִין בְּהוֹן 'בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם'.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או ר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
וְיוֹנָה אִיהִי צְלוֹתָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. נִשְׁרָא דְאִתְפַּרְנְסַת בָּהּ דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְיוֹנָה הִיא תְפִלָּה, שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה, הַנֶּשֶׁר שֶׁמִּתְפַּרְנֵס בָּהּ זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה. אִם יִשְׂרָאֵל לָא מִשְׁתַּדְּלִין בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין וּפוּלְחָנִין דְּנִשְׁרָא דְּאִיהִי רֵיאָה, אִם יִשְׂרָאֵל לֹא מִשְׁתַּדְּלִים בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וַעֲבוֹדוֹת, שֶׁל הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא רֵאָה, מִיָּד "וַיהֹוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם" (יונה א, ד), דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, מִיָּד וַיהו"ה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, שֶׁהִיא רוּחַ סְעָרָה, "רוּחַ יְהֹוָה תְּנִיחֶנּוּ" (ישעיהו סג, יד) בְּקַדְמֵיתָא, רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי נִשְׁרָ"א דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, רוּחַ יהו"ה תְּנִיחֵהוּ בָרִאשׁוֹנָה, רוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בְּכַנְפֵי הַנֶּשֶׁ"ר שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, דְבֵיהּ פָּרַח נִשְׁרָא בְאִינוּן תְּרֵין שִׂפְוָון, רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכֻלְּהוּ דָא רוּחַ דְּחוֹטָמָא שֶׁבּוֹ פוֹרֵחַ הַנֶּשֶׁר בְּאוֹתָם שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם, הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֵׁב בְּכֻלָּם זוֹ רוּחַ הַחֹטֶם.
הַאי רוּחַ בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה תַמָּן אִשְׁתַּכְּחוּ, אִיהוּ ו' דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי רֵיאָה, הָרוּחַ הַזּוֹ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה שָׁם נִמְצָאוֹת, הַו' נוֹשֵׁב בְּכַנְפֵי רֵאָה, וְעַל לִבָּא דְּתַמָּן "נֵר יְהֹוָה" (משלי כ, כז), דָּא נִשְׁמָתָא בְּמוֹחָא, רוּחַ בְּכַנְפֵי רֵיאָה, וְעַל הַלֵּב שֶׁשָּׁם נֵר יהו"ה, זוֹ הַנְּשָׁמָה בַּמֹּחַ, הָרוּחַ בְּכַנְפֵי רֵאָה, נֶפֶשׁ בְּלִבָּא, וּלְזִמְנִין תְּלַת בִּתְלַת מוֹחִין, וּמַחֲשָׁבָה רָכִיב עֲלַיְיהוּ דְאִיהוּ אָדָם, וְהָכִי תְּלַת בְּלֵב, נֵ"ר נְ"שָׁמָה ר"וּחַ הַנֶּפֶשׁ בַּלֵּב, וְלִפְעָמִים שָׁלֹשׁ בִּשְׁלֹשֶׁת הַמֹּחוֹת, וְהַמַּחֲשָׁבָה רוֹכֶבֶת עֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא אָדָם, וְכָךְ שָׁלֹשׁ בַּלֵּב, נֵ"ר נְ"שָׁמָה ר"וּחַ. רוּחָא דְנָשִׁיב בְּהוֹן נֵ"ר בִּתְרֵי בָּתֵּי לִבָּא, וְאִינוּן נֶפֶ"שׁ וְרוּ"חַ, סִימָן נֵ"ר, הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֵׁב בָּהֶם נֵ"ר בִּשְׁנֵי בָּתֵּי הַלֵּב, וְהֵם נֶפֶ"שׁ וְרוּ"חַ, סִימַן נֵ"ר, וְהַאי ו' אִיהוּ דְנָשִׁיב בִּדְרוֹעִין בְּשִׁית פִּרְקִין דִּלְהוֹן, וְאִיהוּ נַשִּׁיב בִּתְרֵין שׁוֹקִין בְּשִׁית פִּרְקִין, וְהַו' הַזּוֹ הוּא שֶׁנּוֹשֵׁב בַּזְּרוֹעוֹת, בְּשֵׁשֶׁת הַפְּרָקִים שֶׁלָּהֶם, וְהוּא נוֹשֵׁב בִּשְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם בְּשֵׁשֶׁת הַפְּרָקִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב) ,שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהו"ה. כַּד אֵבָרִין דְּגוּפָא מִתְנַהֲגִין בְּהַאי רוּחָא בְּאוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, סְפִינָה מִתְנַהֲגָא לְכָל סִטְרָא דְּבָעֵי בַּר נַשׁ, כְּשֶׁאֵיבְרֵי הַגּוּף מִתְנַהֲגִים בָּרוּחַ הַזּוֹ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, הַסְּפִינָה מִתְנַהֶגֶת לְכָל צַד שֶׁרוֹצֶה הָאָדָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, דִּסְפִינָה אִיהִי רֵישָׁא וְאִיהִי לִבָּא וְאִיהִי גוּפָא. שֶׁהַסְּפִינָה הִיא הָרֹאשׁ וְהִיא לֵב וְהִיא הַגּוּף.
וְאִם אֵבָרִין דְּגוּפָא דְאִינוּן מָארֵי סְפִינָה דְאִינוּן עַמָּא קַדִּישָׁא, לָא מִתְנַהֲגִין בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי נִשְׁמָתָא, וּבְמִצְוָה דְאִיהִי נַפְשָׁא, וְאִם אֵיבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַסְּפִינָה, שֶׁהֵם הָעָם הַקָּדוֹשׁ, לֹא מִתְנַהֲגִים בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא נְשָׁמָה, וּבַמִּצְוָה שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, פָּרַח רוּחָא מִבֵּינַיְיהוּ, בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיהֹוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם" (יונה א, ד), דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, פּוֹרֵחַ הָרוּחַ מִבֵּינֵיהֶם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן וַיהו"ה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה עַל הַיָּם, שֶׁהִיא רוּחַ סְעָרָה, דְאִיהִי גְזֵרַת דִּינָא קַשְׁיָא, דִסְעָרָה גוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא גְזֵרַת הַדִּין הַקָּשֶׁה, שֶׁמַּסְעִירָה אֶת גּוּף הָאָדָם, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִּסְעָרָה, וְהָאֳנִיָּה דְאִיהִי גוּפָא "חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" (שם) וְיִשְׂרָאֵל הֵם בִּסְעָרָה, וְהָאֳנִיָּה, שֶׁהִיא הַגּוּף, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. בֵּיהּ זִמְנָא "וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" (יונה א, ה) דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִתְּמַר בָּהּ "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (רות ג, ז), בְּאוֹתוֹ זְמַן – וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, זוֹ שְׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְדָא אִיהוּ "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם" (יונה א, ה), שׁוֹכֶבֶת לֶעָפָר, וְזֶהוּ וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. וְאַמַּאי נָפְלַת? בְּגִין דְּפָרַח מִינָהּ רוּחָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְסָמִיךְ לָהּ, וְאִיהִי נָפְלַת וְלָמָּה נָפְלָה? מִשּׁוּם שֶׁפָּרְחָה מִמֶּנָּה הָרוּחַ, שֶׁהִיא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁסּוֹמֵךְ אוֹתָהּ, וְהִיא נָפְלָה וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א, א), וּמָאן גָּרִים נְחִיתוּ דִילָהּ? בְּגִין דִּבְטִילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא וּמִצְוָה, מִשּׁוּם שֶׁבִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וּמִצְוָה. בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהִי נָחֲתַת בֵּין רַגְלִין, יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא אִינוּן מְהוּדָקִין בֵּין רַגְלִין, וְאִינוּן בְּמַרְעִין בְּמַכְתָּשִׁין, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת בֵּין הָרַגְלַיִם, יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ לְחוּצִים בֵּין הָרַגְלַיִם, וְהֵם בְּמַחֲלוֹת וּבְמַכּוֹת, בְּהַהוּא זִמְנָא דְגוּפָא בְּבֵי מַרְעִין דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּאִיהִי יוֹנָה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַגּוּף בְּבֵית הַמַּחֲלוֹת שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁהִיא יוֹנָה, מַה כָּתוּב בּוֹ? "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל" (יונה א, ו), הַהוּא דְחָבִיל בִּשְׂרָא בְּבֵי מַרְעָא וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל, אוֹתוֹ שֶׁמְּחַבֵּל בַּבָּשָׂר בְּבֵית הַמַּחֲלָה.
וְעוֹד מָאן רַב הַחוֹבֵל? וְעוֹד, מִי הוּא רַב הַחוֹבֵל? הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" (שמות כב, כה), "חָבֹל" בְּבַיִת רִאשׁוֹן, "תַּחְבֹּל" בְּבַיִת שֵׁנִי, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, חָבֹל בְּבַיִת רִאשׁוֹן, תַּחְבֹּל בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאִיהוּ רַב דְּכָל מַנְהִיגֵי סְפִינָה וְהוּא גְדוֹל כָּל מַנְהִיגֵי הַסְּפִינָה, וּמָה אָמַר לֵיהּ "קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ" (יונה א, ו), דְּהָא דִינִין קָא אַתְיָין עֲלָךְ וְעַל בְּנָיִךְ, וּמָה אוֹמֵר לוֹ? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶי"ךָ, שֶׁהֲרֵי הַדִּינִים בָּאִים עָלֶיךָ וְעַל בָּנֶיךָ. הָא מָארֵי דְחוֹבִין מִתְכַּנְשִׁין, דְּאִינוּן סַחֲרִין לִסְפִינָה דִילָךְ דְּאִינוּן רוּחִין בִּישִׁין, הֲרֵי בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת מִתְכַּנְּסִים, שֶׁהֵם סוֹבְבִים אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ, שֶׁהֵם הָרוּחוֹת הָרָעוֹת, אִסְתַּכַּל בְּזַכְוָון דִּילָךְ, בְּאִלֵּין אֵבָרִים דְּמִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין טָבִין, הִסְתַּכֵּל בִּזְכֻיּוֹתֶיךָ, בְּאוֹתָם אֵיבָרִים שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת טוֹבוֹת, וְיַחֲזִירוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי תְּיוּבְתָּא עֲלָךְ, וְאִיהִי אֲגִינַת עֲלָךְ, וְיַחֲזִירוּ אֶת הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא תְשׁוּבָה, עָלֶיךָ, וְהִיא הֵגֵנָּה עָלֶיךָ, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא) דָּא יְרוּשָׁלִַם, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו" (דברים לב, יא) עֲלַיְיהוּ בְּשַׁבַּתָּא וְיֹמִין טָבִין, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם, בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים, וּבְגִינָהּ מְבָרְכִין בְּהוֹן 'בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם', וּבִגְלָלָהּ מְבָרְכִים בָּהֶם, בָּרוּךְ אַתָּה יהו"ה הַפּוֹרֵס סֻכּוֹת שָׁלוֹם.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.
וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא "זוּ". ז' דָּא שְׁכִינְתָּא, (דף קיד' עמוד א') ו' דָּא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא), לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט. "מַסֵּכָה" אִלֵּין ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים.
אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז). לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר (דף קיד' עמוד ב') לְאַתְרֵיהּ, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), תָמִים וַדַּאי. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא:
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא
> תוצאת חטאם של אדם הראשון וקין.
"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן זה תיקון חטאו של קין. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם הוא תיקון חטאו של אדם הראשון. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. בוא וראה, בשעה שחטא האדם, גרם לסטרא אחרא להתפשט, כיון שלכתחילה נבראה הס"א כדי לאפשר בחירה, ואם היה האדם בוחר לא לחטוא – היתה מתבטלת בכניסת השבת ועוברת מהעולם. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. כיון שחטא קין, גרם לסטרא אחרא לשלוט על צד הקדושה, דהיינו גרם לשכינה לרדת ממקומה ולרדת לתוך הקליפה כדי להציל את הנשמות שנפלו לתוכה, וזה נחשב כאילו שולטת הטומאה על הקדושה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, ולעתיד לבוא הכל יתוקן, וזה, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. להשיב את חוזקה של צד הקדושה, שלא תשתעבד יותר תחת צד הטומאה, בגלל שלא יהיו יותר חוטאים ותשוב השכינה למקומה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. להשיב הדברים למקומם בתיקון שלם.
> רק ישראל גורמים לתיקון השכינה וליחדה בקב"ה.
וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין עַם זוּ אלה הם יִשְׂרָאֵל יָצַרְתִּי לִי. וזה סוד וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא והסוד רמוז במילה "זוּ": ז' דָּא היא שְׁכִינְתָּא, (דף קיד' עמוד א') ו' דָּא הוא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. מתוך היחוד שלהם יוצאים ישראל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא) יספרו 'מלשון ואשה מספרת עם בעלה' והוא סוד היחוד, לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. לתקן את השכינה. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. שהרי בגלל כך, התיקון הזה נמסר להם ולא לאחרים.
> הערב רב פגמו בשמות הוי"ה אלהי"ם וינקו מדינהם.
וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. וערב רב בזמן שעשו את העגל, נאמר שם שהפרידו בין שש לשבע, וזה רומז שהפרידו בין היסוד שהוא הספירה השישית של ז"א לבין המלכות שהיא השביעית ודגרמו לה להישאר יבשה וחרבה. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. כל מעשיהם של הערב רב היו כדי לחזק את אמם הרשעה – ליל' השפחה הרעה, וזה סוד וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב) שהתמלאה הסטרא אחרא בשפע כתוצאה מחורבן מדרגות הקדושה. "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט ועגל הוא גימ' ק"ב עה"כ שהם ג' מילואים של ג' היו"ת דע"ב ס"ג מ"ה: ודייוי, ודיאוי, ודאאוא. "מַסֵּכָה" אִלֵּין עולה בגימ' ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. שהם ק"כ צירופים של שם אלהי"ם יחד עם ה' אותיות שלו, בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים, בגלל שבכל שנאחזו וינקו ממילואי ההויו"ת ודיני שם אלהי"ם.
> האותיות דעסמ"ב נשאו את הלוחות, ובחטא העגל פרחו, ולכן הלוחות נפלו ונשברו.
אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אבל בוא וראה סוד עליון, ודאי לוחות האבן הם מצד שכינה והיא אלהי"ם. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. אבל אב"ן הוא שם הוי"ה במילוי ההי"ן הנקרא שם ב"ן, שמזומן לקבל שלושה הויו"ת שעומדות עליו, והם ע"ב, ס"ג ומ"ה. וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. ואלו האותיות שחקוקות בלוחות האבן. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. כיון שחטאו הערב רב, העבירו את שם ב"ן ממקומו. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. במה? אלא הערב רב נאחזו בדיני שם אלהי"ם ודאי, ומשם התחזקו להעביר את זה השם ב"ן ממקומו, וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. ומאלו ג' הויו"ת דע"ב, ס"ג מ"ה, יצאו לחוץ המילויים שלהם שהם גימ' ק"ב, בסוד 'ק"ב חרובים', שניתקו ממקור שפעם ונשארו יבשים וחרובים, וק"ב הוא גימ' עג"ל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. ואז פרחו האותיות שהיו חקוקות באלו הלוחות, וכיון שהאותיות היו נושאות את הלוחות, ובהסתלקותן נסתלקה החיות הרוחנית של הלוחות, ואז נפלו הלוחות ונשברו.
> בחטא העגל שם החטא אדם הראשון לתוקפו ונקנסה המיתה.
כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. במעמד קבלת התורה בטלה המיתה כיון שתוקן חטא אדם הראשון שבגינו נקנסה מיתה לעולם. כיון שחטאו, חזר חטא אדם הראשון למקומו, וגרמו לסטרא אחרא להתפשט בעולם. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, ואז המיתה שבטלה – חזרה, וזה שאמר הכתוב הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז).
> בחטא המרגלים, חזר חטא קין למקומו ושבה הס"א לשלוט על צד הקדושה.
לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר (דף קיד' עמוד ב') לְאַתְרֵיהּ, במעמד קבלת התורה, הורחקה הסטרא אחרא מהם, ואם לא היו חוטאים, היו נכנסים מיד לארץ, ובכניסתם היתה הסטרא אחרא מתבטלת. אבל, אחר כך, בחטא המרגלים, שבו בקלקולם לחזק יותר את הסטרא אחרא, ואז חטאו של קין חזר למקומו, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. וניתן מקום לסטרא אחרא לשלוט על הקדושה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. באותו הלילה שישבו ובכו באוהליהם, נגזרה גזירת חורבן בית המקדש וזה כבר נאמר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. ואלו שבכו מתו במדבר, כדי ששם במקום המדבר שהיא ארצה של הסטרא אחרא – שם יטהרו מאותה הטומאה שהתחזקה עליהם, וזה סוד וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), יִתַּמּוּ לשון תָמִים שלם וַדַּאי, ודאי שיזכו להיטהר בשלמות. אֲבָל בְּגִין כָּךְ אבל לשם כך, "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. שזו המיתה במדבר הצטרכה להם כדי להיטהר. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. ולעתיד לבוא, כל אלו החטאים יתקנו כאחד, וזה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא:
תפילה קע"ג מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה קע"ג: השמש והירח נחשבים כלבושים הגשמיים המונהגים ע"י ב' שמות ה' אלקים. ובהסתר היחוד, עובדים אוה"ע את הלבושים הגשמיים. לע"ל יזרח על ישראל אור היחוד מצד ב' השמות, ואוה"ע יבושו ויחתו מגבורתם.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שַׂמְתָּ מְאוֹרוֹת לְהָאִיר לָנוּ בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים 'יְהוָֹה אֱלֹהִים' וְהֵם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, "לְעוֹשֶׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", שֶׁאַתָּה מְנַהֵג אוֹתָנוּ בְּסוֹד יִחוּדְךָ וּמְעַנֵּג נַפְשֵׁנוּ בְּגִלּוּי נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "אֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלְאֹתָי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד", שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ יוֹצְאִים לְהָאִיר בָּעוֹלָם אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ מְנַהֲגִים אוֹתָם וְכַמָּה אוֹרוֹת גְּדוֹלִים מִתְפַּשְּׁטִים מֵהֶם לְהָאִיר בְּכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה. וּלְפִי שֶׁבְּנֵי אָדָם נִתְרַחֲקוּ מִידִיעַת יִחוּדְךָ נָתַתָּ רְשׁוּת לְאֵל אַחֵר לְהִמָּצֵא בָּעוֹלָם וְאוֹר יִחוּד שֶׁלְּךָ מִתְעַלֵּם מִן הָרְשָׁעִים. וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדִים לַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְכַמָּה לְבוּשִׁים טְמֵאִים סוֹבְבִים אוֹתָם בַּעֲבוּר זֶה, וּבַעֲבוּרָם כַּמָּה מִינִים רָעִים מִשְׁתַּלְּחִים מֵהֶם בָּעוֹלָם, עַד זְמַן שֶׁתַּעֲבִיר לְבוּשִׁים אֵלֶּה שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה", וְאָז כִּי "יְהוָֹה יִהְיֶה לָךְ לְאוֹר עוֹלָם", אֵלֶּה הֵם אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ הַמְנַהֲגִים שְׁתֵּי מְאוֹרוֹת אֵלֶּה יה"ו בַּשֶּׁמֶשׁ, ה' בַּיָּרֵחַ, כִּי יְהוָֹה יִהְיֶה לָךְ לְאוֹר עוֹלָם וַדַּאי, מִשָּׁם וָהָלְאָה לֹא יִמָּשֵׁךְ מֵהֶם כִּי אִם אוֹר בָּעוֹלָם, וְלֹא נֵזֶק וְלֹא רַע.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי עַתָּה, אֵל אַחֵר זֶה נִמְצָא בָּעוֹלָם וְאֵין לָנוּ כֹּחַ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ כִּי אִם בְּיִחוּדְךָ שֶׁבּוֹ "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלַּיְלָה", עַד שֶׁתְּגַלֶּה אוֹרְךָ לְכָל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל עַתָּה אֲמִתְּךָ יַעֲמֹד לָנוּ שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ קוֹוֶיךָ לָעַד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵל אַחֵר נִמְצָא בָּעוֹלָם יִוָּדַע כֹּחַ יִחוּדְךָ שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה אוֹרְךָ לַבּוֹטְחִים בְּךָ וּמַעֲבִירִים תִּקְוָתָם מֵהֶבְלֵי עוֹלָם הַזֶה שֶׁבָּהֶם שׁוֹלְטִים כַּמָּה פְּגָמִים רָעִים הַיּוֹצְאִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ וּמִן הַיָּרֵחַ, שֶׁבָּהֶם "כִּי יֵחָתוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה" – גּוֹיִם יֵחָתוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּךְ אֲנַחְנוּ מְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וכו' "יְהוָֹה אֱלֹהִים" שֶׁמְּאִירִים בִּשְׁנֵי מְאוֹרוֹת. וְעוֹד יְהוָֹה – יְהוָֹה בַּשֶּׁמֶשׁ, יְהוָֹה בַּיָּרֵחַ, בַּיִּחוּד שֶׁלְּךָ מְאִירִים עַל יִשְׂרָאֵל "יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד" וַדַּאי, וְאֵל אַחֵר אֵינוֹ שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם כְּלָל. וְכֵן תִּתֵּן לָנוּ כֹּחַ שֶׁבְּאוֹר יִחוּדְךָ יְקַבְּלוּ נִשְׁמוֹתֵינוּ הַשְׁפָּעוֹת טוּבְךָ שֶׁאַתָּה מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד בִּשְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וְתִהְיֶה עֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ נְכוֹנָה וּמְתֻקֶּנֶת לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ דָּבָר בְּעִתּוֹ, כִּי אַתָּה הַמְנַהֵג בְּרִיּוֹתֶיךָ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, לַאֲמִתְּךָ נְקַוֶּה בְּיִחוּדְךָ תּוֹחַלְתֵּנוּ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.