תיקוני זהר חדש

פָּתַח וְאָמַר, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַד כְּעַן הֲוָה קִירְטָא בִּידָךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָא אִסְתַּלְּקַת בְּעִלָּאִין. נָטוּר גַּרְמָךְ מֵאַבְנִין דִּילָהּ. פתח ואמר, רשב"י המאור הקדוש, עד עכשיו היתה הקירטא בידך, מכאן ואילך הרי עלתה בעליונים. שמור עצמך מהאבנים שלה, דהיינו מהניסיונות והיסורים שלה. דְּהָא בְּפוּמָא דְּצַדִּיקִים אִיהִי מִסְתַּלְּקָא בִּצְלוֹתִין דִּילְהוֹן לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וּבְעוֹבָדִין דִּילְהוֹן, שהרי בפיהם של הצדיקים היא עולה בתפילות שלהם לגבי בעלה, במעשים שלהם. דְּהַאי אַבְנָא כַּד נַחְתַּת לְתַתָּאה אִיהִי אֶבֶן בֹּחַן, דְּעָלֵהּ אִתְּמַר "יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן" (תהלים יא, ה) שהאבן הזו, כאשר יורדת למטה היא אבן בוחן, שעליה שנאמר, "יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן" (תהלים יא, ה). וּבָהּ נִתְנַסּוּ אֲבָהָן. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב) דְּאִנּוּן אֲבָהָן. ובה נתנסו האבות, ובשביל זה נאמר, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב), שהם האבות. וְכַד נַחְתַּת לְתַתָּא נַחְתַּת כְּגַוְנָא דָּא הוהי. וְכַד אִסְתַּלְּקַת אִתְּמַר בָּהּ "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), כְּגַוְנָא דָּא יְהֹוָה. וכאשר יורדת למטה לנסות את הצדיק היא יורדת בצירוף של שם הוה"י  שהוא יהו"ה למפרע שהוא דין. וכשעולה נאמר בה, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), כסדר הישר – יהו"ה. בָּהּ נִתְנַסָּה אַבְרָהָם בָּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. . בה נתנסה אברהם בעשר נסיונות. וּבְזִמְנָא נִתְנַסָּא בָּהּ בַּר נָשׁ, אִיהוּ מָאִיךְ. וּלְבָתַר דְּקָאִים בְּנִסְיוֹנָא דִילֵהּ, אִיהִי אִסְתַּלְּקַת בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהוּ יְהֹוָה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתְּלַק בָּהּ בַּר נָשׁ עַל כָּל אִנּוּן דַּרְגִּין וּמְמַנָּן דְּאִתְנַסֵּי בְּהוֹן בַּר נָשׁ. ובזמן שאדם מתנסה בה הוא הוא בשפלות. ולבסוף, כאשר עמד האדם בניסיונות שלו, היא עולה לגבי קב"ה בעלה שהוא יהו"ה. באותו הזמן, עולה האדם על ידה למעלה מכל המדרגות, ומעל כל הממונים שעל ידם התייסר האדם.

וְכַד חָזָא ס"מ דְּיַהֲבִין לֵהּ רְשׁוּ עַל צַדִּיק לְמֶהֱוֵי לֵהּ נִסָּיוֹן, וְחָזָא דְּאִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא אִיהוּ אָמַר, "וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שֹׁוֶ'ה לִ'י" (אסתר ה, יג). וכאשר רואה ס"מ, שנותנים לו רשות לנסות את הצדיק, וראה שהוא עמד במעמדו, הוא אומר "וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שֹׁוֶ'ה לִ'י" (אסתר ה, יג). שבהם סופי תיבות הוה"י למפרע. וְאִי תֵּימָא דְּעַל מָרְדְּכַי אָמַר לֵהּ הָמָן? וַדַּאי הָמָן דֻּגְמָא דְּס"מ הֲוָה לֵהּ, דְּבֵהּ אִתְלַבַּשׁ. וַעֲשָׂרָה כִּתְרִין תַּתָּאִין אִתְלַבְּשׁוּ בְּעֶשֶׂר בְּנוֹי. ואם תתמה שהרי הפסוק הזה אמר המן על מרדכי? אלא ודאי המן הרשע – דוגמתו של ס"מ היה לו, וס"מ התלבש בו, ועשרה כתרים התחתונים של הטומאה שהם עשרת הספירות של הטומאה התלבשו בעשרת בניו.וּבְגִין דְּקָאִים מָרְדְּכַי בְּנִסְיוֹנָא, יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידֵהּ. ובגלל שעמד מרדכי הצדיק בניסיון ולא כרע והשתחווה להמן, מסר הקב"ה את המן בידו.

זוהר ח"ב קפה ע"א

כְּתִיב כתוב, "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד ליהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא טז, ח). דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר זוהי השמחה ההיא של המקטרג ההוא, כדי שהקדוש ברוך הוא יפיל עמו גורל, ומזמין אותו, ולא יודע המקטרג שאש דולק שם על ראשו ועל העם שלו, כמו שנאמר, "כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב):

וְסִימָנָךְ, "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי" (אסתר ה, יב). וּכְתִיב, "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (אסתר ה, ט). בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא. בחלק ההוא שנוטל, והולך לו. ובסוף, כאשר בא המלך העליון לבית המלכה, המלכה מבקשת עליה ועל בניה ועל עמה מן המלך.

וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. ואפילו בזמן שישראל בגלות ומתפללים תפלות בכל יום, היא עולה ביום זה לפני המלך העליון ומבקשת על בניה, וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח): ואז נגזרות כל אותן נקמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם אדום, ונגזר איך עתיד המקטרג הזה לעבר מן העולם, כמו שנאמר, "בלע המות לנצח" (ישעיהו כה, ח).

וְסִימָנָךְ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי" (אסתר ז, ד) וְגוֹ'. "כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד). מַאי בְּנְזֶק הַמֶּלֶךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (יהושע ז, ט). דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ "בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד): מה זה בנזק המלך? כמו שנאמר, "והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול" (יהושע ז, ט). שהרי השם העליון לא מתקים בקיומו, וזהו בנזק המלך.

וּכְדֵין "וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה" (אסתר ז, ו) כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. ואז, "והמן נבעת מלפני המלך והמלכה" (אסתר ז, ו). אז אור הפנים וכל שמחה נמצאת, וישראל יוצאים לחרות ביום ההוא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא: ואז, מהיום ההוא והלאה, חרות ושמחה בגלוי לשלט עליהם, ואז צריך לשמח עמהם. מכאן והלאה, כמו שנתנו לו חלק להתרחק מהם, כך גם נותנים לשאר העמים להתרחק מהם למטה.