Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף סו ע"ב) וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, הוּא מְשַׁקֵּר בְּחוֹתָמָא דְמַלְכָּא, דְּאִיהוּ רָשִׁים בֵּיהּ שד"י מִלְּבָר יְהֹוָה מִלְּגָאו, מְנָא לָן? מֵהַאי קְרָא מַשְׁמַע "מִ"י יַעֲלֶ"ה לָּנ"וּ הַשָּׁמַיְמָ"ה" (דברים ל, יב), רֵישֵׁי תֵּיבוֹת מִילָ"ה, סוֹפֵי תֵּיבוֹת יהו"ה, וּבְוַדַּאי מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ יהו"ה ושד"י, וְשַׁרְיָא עֲלֵיהּ שָׂטָן דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר, חִוְיָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר דְּיְהֹוָה מִלְּגָאו, וְסַם מָוְת שַׁרְיָא בַּאֲתַר דְּשד"י מִלְּבָר, וְדָא אִיהוּ דְאָמַר קְרָא "אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא" (במדבר יט, כ) וְכוּ', אִם לָא תָב בִּתְיוּבְתָּא, וְסָבִיל כַּמָּה יִסּוּרִין לְאַעֲבָרָא הַהוּא חִוְיָא מִתַּמָּן, וּלְסַם הַמָּוֶת דִּילֵיהּ, דְּאִיהִי צָרַעַת מַמְאֶרֶת, בְּכַמָּה מַרְעִין וּמַכְתָּשִׁין, עַד דְּלָא אִשְׁתָּאַר בֵּיהּ בִּשְׂרָא דְאִיהִי עַפְרָא, וְרָזָא דְמִלָּה "וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת" (ויקרא יד, מב), בְּגִין דְּ"וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה), עַד דְּיִתְפַּרְנֵס מֵהַהוּא בִּשְׂרָא לָא יָזוּז מִנֵּיהּ, וְעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, מַה מִּיתָה אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָין, כְּגַוְונָא דָא עָנִי אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָן, וְהָא אוּקְמוּהוּ "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט), מַאי "כְּרֻם זֻלּוּת"? אֶלָּא מָאן דְּאִצְטְרִיךְ לְבִרְיָיתָא אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָין כַּכְּרוּם, וְכַמָּה נִשּׁוּכִין דְּיִסּוּרִין נָשִׁיךְ לֵיהּ הַהוּא חִוְיָא.

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְעָנִי חָשִׁיב כַּמְּצוֹרָע. מַה מְּצוֹרָע "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" (ויקרא יג, מה) וְכוּ', כַּךְ עָנִי. מַה מְּצוֹרָע "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מו), כַּךְ עָנִי "עָרוֹם וְיָחֵף" (ישעיהו כ, ב), וַעֲנִיּוּתָא אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל בַּאֲתַר דְּצָרַעְתָּא. וְאַרְבַּע דִּיּוֹקְנִין אִינוּן, כְּאַרְבַּע גַּוָּונִין דְּצָרַעַת, וְאִינוּן נֶגַע לָבָן, אֲדַמְדָּם, יְרַקְרַק, בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה, הָא אַרְבַּע, וְכֻלְּהוּ אִית לוֹן אַתְרִין יְדִיעָאן בְּגוּפָא, וּמִנְּהוֹן אַתְיָין לִבְנֵי נָשָׁא כַּמָּה מַרְעִין, לָבָן וַאֲדַמְדָּם – חֵלֶב טָמֵא וְכָבֵד, יְרַקְרַק – מָרָה, בַּהֶרֶת – שְׁחוֹרָה טְחוֹל, וּמִנְּהוֹן נְבִעִין אַרְבַּע מִינֵי מַרְעִין, וְאִינוּן מָרָה חִוָּורָא, מָרָה סוּמָקָא, מָרָה יְרוֹקָא, מָרָה אוּכָּמָא.

וְאִם תָּב בִּתְיוּבְתָּא, נָחִית עֲלֵיהּ סַם חַיִּים דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמַר בָּהּ "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו, י) מֵאִלֵּין מִינֵי מַרְעִין, וּמְחַיֶּה לֵיהּ מִמִּיתָה דַעֲנִיּוּתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (יחזקאל יח, לב). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְאִינוּן עֲנִיִּים קְרוּיִים מֵתִים, וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמַר שׁוּבוּ וִחְיוּ, וְלֵית עֲנִיּוּתָא כַּעֲנִיּוּתָא דְאוֹרַיְיתָא, דְּמָאן דְּלָא אִית בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא אִתְקְרֵי מֵת. אַסְוָותָא דִילֵיהּ מַאי הוּא לְהַהוּא עָלְמָא? אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "עֵץ חַיִּים הִיא" (משלי ג, יח) וְגוֹ', וְאִיהִי אַסְוָותָא לְכָל מַרְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג, ח) וְכוּ'.

"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם" (שיר השירים ח, ו), מַאי חוֹתָם בְּהַאי אֲתַר, דָּא אוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, דְּאִיהוּ שָׁקִיל לִבְרִית מִילָה. כְּגַוְונָא דָא שַׁבָּ"ת: ש' לָקֳבֵל שִׁי"ן דְּשֵׁם שד"י, כְּלִילָא מִתְּלַת חֵיוָון עִלָּאִין, מִתְּלַת אֲבָהָן. ב' דָּא ד', דְּאִיהִי רְבִיעָאָה לַאֲבָהָן, וּרְבִיעָאָה לִתְלַת חֵיוָון, וְאִיהִי דְמוּת אָדָם, וְלַאו אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" (יחזקאל א, י), אֶלָּא מַאי אָדָם? יוד הא ואו הא. שַׁבָּת בֵּיהּ שד"י, יְהֹוָה הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה יוד הא ואו הא, י' דְּשד"י לָקֳבֵל אוֹת דְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. י' בֵּיהּ אִתְרְמִיזוּ עֲשַׂר סְפִירָן. הַאי רְשִׁימוּ אִיהוּ לִבְרָא דְמַלְכָּא. אֲבָל לְעַבְדָּא דְמַלְכָּא רְשִׁימוּ דִילֵיהּ שד"י, מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי" (ישעיהו מג, ז) וְכוּ', וּמַאי נִיהוּ? מטטרו"ן, דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן שד"י, וְאִיהוּ אָדָם זְעִירָא בְדִיּוֹקְנָא דִּלְעֵילָא, וְדָא אִיהוּ 'אִם כַּבָּנִים אִם כַּעֲבָדִים' וְכוּ'.
מָאן דְּאִיהוּ רְשִׁימוּ דְאַרְיֵה בְּחוֹתָמָא דִילֵיהּ אִיהוּ חִוָּור בְּאַנְפּוֹי. מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְשׁוֹר אִיהוּ סוּמָקָא בְּאַנְפּוֹי. מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְנֶשֶׁר אִיהוּ יְרוֹקָא בְּאַנְפּוֹי. מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דִדְמוּת אָדָם אִיהוּ אוּכָּם בְּאַנְפּוֹי. כְּגַוְונָא דְאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה).

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או ר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

(דף סו ע"ב) וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, הוּא מְשַׁקֵּר בְּחוֹתָמָא דְמַלְכָּא, דְּאִיהוּ רָשִׁים בֵּיהּ שד"י מִלְּבָר יְהֹוָה מִלְּגָאו, וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, הוּא מְשַׁקֵּר בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא רָשׁוּם בּוֹ, שד"י מִבַּחוּץ יהו"ה מִבִּפְנִים.  מְנָא לָן? מֵהַאי קְרָא מַשְׁמַע "מִ"י יַעֲלֶ"ה לָּנ"וּ הַשָּׁמַיְמָ"ה" (דברים ל, יב), רֵישֵׁי תֵּיבוֹת מִילָ"ה, סוֹפֵי תֵּיבוֹת יהו"ה, מִנַּיִן לָנוּ? מֵהַכָּתוּב הַזֶּה מַשְׁמָע, מִ"י יַעֲלֶ"ה לָנ"וּ הַשָּׁמַיְמָ"ה – רָאשֵׁי תֵבוֹת מִילָ"ה, סוֹפֵי תֵבוֹת יהו"ה, וּבְוַדַּאי מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ יהו"ה ושד"י, וְשַׁרְיָא עֲלֵיהּ שָׂטָן דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה, מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ יהו"ה וְשד"י, וְשׁוֹרֶה עָלָיו שָׂטָן שֶׁהוּא אֵל אַחֵר,  חִוְיָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר דְּיְהֹוָה מִלְּגָאו, וְסַם מָוְת שַׁרְיָא בַּאֲתַר דְּשד"י מִלְּבָר, וְדָא אִיהוּ דְאָמַר קְרָא "אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא" (במדבר יט, כ) וְכוּ', הַנָּחָשׁ שׁוֹרֶה בְמָקוֹם שֶׁל יהו"ה מִבִּפְנִים, וְסַם הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בְמָקוֹם שֶׁל שד"י מִבַּחוּץ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֶת מִקְדַּשׁ יהו"ה טִמֵּא וְכוּ', אִם לָא תָב בִּתְיוּבְתָּא, וְסָבִיל כַּמָּה יִסּוּרִין לְאַעֲבָרָא הַהוּא חִוְיָא מִתַּמָּן, וּלְסַם הַמָּוֶת דִּילֵיהּ, אִם לֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְסוֹבֵל כַּמָּה יִסּוּרִים לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ מִשָּׁם וְאֶת סַם הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ,  דְּאִיהִי צָרַעַת מַמְאֶרֶת, בְּכַמָּה מַרְעִין וּמַכְתָּשִׁין, עַד דְּלָא אִשְׁתָּאַר בֵּיהּ בִּשְׂרָא דְאִיהִי עַפְרָא, שֶׁהִיא צָרַעַת מַמְאֶרֶת, עִם כַּמָּה מַחֲלוֹת וּמַכּוֹת, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר בּוֹ בָּשָׂר שֶׁהוּא עָפָר,  

וְרָזָא דְמִלָּה "וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת" (ויקרא יד, מב), בְּגִין דְּ"וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה), עַד דְּיִתְפַּרְנֵס מֵהַהוּא בִּשְׂרָא לָא יָזוּז מִנֵּיהּ, וְעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, וְסוֹד הַדָּבָר – וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת, מִשּׁוּם שֶׁנָּחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, עַד שֶׁיִּתְפַּרְנֵס מֵאוֹתוֹ בָשָׂר לֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ, וְעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת.  מַה מִּיתָה אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָין, כְּגַוְונָא דָא עָנִי אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָן, וְהָא אוּקְמוּהוּ "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט), מָה בְּמִיתָה פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת, כְּמוֹ זֶה הֶעָנִי פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם,  מַאי "כְּרֻם זֻלּוּת"? אֶלָּא מָאן דְּאִצְטְרִיךְ לְבִרְיָיתָא אַנְפּוֹי מִשְׁתַּנְּיָין כַּכְּרוּם, וְכַמָּה נִשּׁוּכִין דְּיִסּוּרִין נָשִׁיךְ לֵיהּ הַהוּא חִוְיָא מַה זֶּה כְּרֻם זֻלֻּת? אֶלָּא מִי שֶׁצָּרִיךְ לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם, וְכַמָּה נְשִׁיכוֹת שֶׁל יִסּוּרִים נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הַהוּא.

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְעָנִי חָשִׁיב כַּמְּצוֹרָע. מַה מְּצוֹרָע "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" (ויקרא יג, מה) וְכוּ', כַּךְ עָנִי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָנִי חָשׁוּב כִּמְצֹרָע, מַה מְּצֹרָע וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְכוּ', כָּךְ עָנִי.  מַה מְּצוֹרָע "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מו), כַּךְ עָנִי "עָרוֹם וְיָחֵף" (ישעיהו כ, ב), וַעֲנִיּוּתָא אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל בַּאֲתַר דְּצָרַעְתָּא מַה מְּצֹרָע מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ, כָּךְ עָנִי עָרוֹם וְיָחֵף. וַעֲנִיּוּת לְיִשְׂרָאֵל הִיא לְיִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם צָרַעַת,  וְאַרְבַּע דִּיּוֹקְנִין אִינוּן, כְּאַרְבַּע גַּוָּונִין דְּצָרַעַת, וְאִינוּן נֶגַע לָבָן, אֲדַמְדָּם, יְרַקְרַק, בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה, הָא אַרְבַּע, וְאַרְבָּעָה דְּיוֹקְנָאוֹת הֵם (גְּוָנִים) כְּאַרְבַּעַת צִבְעֵי הַצָּרַעַת, וְהֵם נֶגַע לָבָן אֲדַמְדַּם יְרַקְרַק בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה, הֲרֵי אַרְבָּעָה,  וְכֻלְּהוּ אִית לוֹן אַתְרִין יְדִיעָאן בְּגוּפָא, וּמִנְּהוֹן אַתְיָין לִבְנֵי נָשָׁא כַּמָּה מַרְעִין, וּלְכֻלָּם יֵשׁ מְקוֹמוֹת יְדוּעִים בַּגּוּף, וּמֵהֶם בָּאִים לִבְנֵי אָדָם כַּמָּה מַחֲלוֹת.  לָבָן וַאֲדַמְדָּם – חֵלֶב טָמֵא וְכָבֵד, יְרַקְרַק – מָרָה, בַּהֶרֶת – שְׁחוֹרָה טְחוֹל, לָבָן וַאֲדַמְדַּם – חֵלֶב טָמֵא וְכָבֵד, יְרַקְרַק – מָרָה, בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה – טְחוֹל,  וּמִנְּהוֹן נְבִעִין אַרְבַּע מִינֵי מַרְעִין, וְאִינוּן מָרָה חִוָּורָא, מָרָה סוּמָקָא, מָרָה יְרוֹקָא, מָרָה אוּכָּמָא, וּמֵהֶם נוֹבְעִים אַרְבָּעָה מִינֵי מַחֲלוֹת, וְהֵן מָרָה לְבָנָה, מָרָה אֲדֻמָּה, מָרָה יְרֻקָּה, מָרָה שְׁחוֹרָה.

וְאִם תָּב בִּתְיוּבְתָּא, נָחִית עֲלֵיהּ סַם חַיִּים דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמַר בָּהּ "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו, י) מֵאִלֵּין מִינֵי מַרְעִין, וְאִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה, יוֹרֵד עָלָיו סַם חַיִּים שֶׁהִיא שְׁכִינָה, וְנֶאֱמַר בָּהּ וְשָׁב וְרָפָא לוֹ, מֵאֵלּוּ מִינֵי הַמַּחֲלוֹת,  וּמְחַיֶּה לֵיהּ מִמִּיתָה דַעֲנִיּוּתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (יחזקאל יח, לב) וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ מִמִּיתָה שֶׁל עֲנִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ,  דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְאִינוּן עֲנִיִּים קְרוּיִים מֵתִים, וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמַר שׁוּבוּ וִחְיוּ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲנִיִּים הֵם קְרוּיִים מֵתִים, וּבִשְׁבִילָם נֶאֱמַר שׁוּבוּ וִחְיוּ,  וְלֵית עֲנִיּוּתָא כַּעֲנִיּוּתָא דְאוֹרַיְיתָא, דְּמָאן דְּלָא אִית בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא אִתְקְרֵי מֵת, וְאֵין עֲנִיּוּת כַּעֲנִיּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁמִּי שֶׁאֵין בּוֹ תוֹרָה נִקְרָא מֵת, אַסְוָותָא דִילֵיהּ מַאי הוּא לְהַהוּא עָלְמָא? אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "עֵץ חַיִּים הִיא" (משלי ג, יח) וְגוֹ', וְאִיהִי אַסְוָותָא לְכָל מַרְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג, ח) וְכוּ'. מַהִי רְפוּאָתוֹ לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם? הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ עֵץ חַיִּים הִיא וְגוֹמֵר, וְהִיא רְפוּאָה לְכָל הַמַּחֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְכוּ'.

"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם" (שיר השירים ח, ו), מַאי חוֹתָם בְּהַאי אֲתַר, שִׂימֵנִי כַחוֹתָם, מָה הַחוֹתָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה?  דָּא אוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, דְּאִיהוּ שָׁקִיל לִבְרִית מִילָה זֶה אוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁהוּא שָׁקוּל לִבְרִית מִילָה. כְּגַוְונָא דָא שַׁבָּ"ת: ש' לָקֳבֵל שִׁי"ן דְּשֵׁם שד"י, כְּלִילָא מִתְּלַת חֵיוָון עִלָּאִין, מִתְּלַת אֲבָהָן כְּמוֹ כֵן שַׁבָּ"ת, ש' כְּנֶגֶד שִׁי"ן שֶׁל שֵׁם שד"י, כָּלוּל מִשָּׁלֹשׁ חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת, מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, ב' ב' דָּא ד', דְּאִיהִי רְבִיעָאָה לַאֲבָהָן, וּרְבִיעָאָה לִתְלַת חֵיוָון, וְאִיהִי דְמוּת אָדָם, וְלַאו אָדָם, זֶה ד' שֶׁהִיא רְבִיעִית לָאָבוֹת וּרְבִיעִית לְשָׁלֹשׁ חַיּוֹת, וְהִיא דְמוּת אָדָם, וְלֹא אָדָם.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" (יחזקאל א, י), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, אֶלָּא מַאי אָדָם? יוד הא ואו הא אֶלָּא מַה זֶּה אָדָם? יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שַׁבָּת בֵּיהּ שד"י, יְהֹוָה הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה יוד הא ואו הא, שַׁבָּת בּוֹ שד"י, יהו"ה הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, י' דְּשד"י לָקֳבֵל אוֹת דְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. י' בֵּיהּ אִתְרְמִיזוּ עֲשַׂר סְפִירָן י' שֶׁל שד"י כְּנֶגֶד אוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים, י' נִרְמְזוּ בוֹ עֶשֶׂר סְפִירוֹת.

 הַאי רְשִׁימוּ אִיהוּ לִבְרָא דְמַלְכָּא. אֲבָל לְעַבְדָּא דְמַלְכָּא רְשִׁימוּ דִילֵיהּ שד"י, מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי" (ישעיהו מג, ז) וְכוּ', הָרֹשֶׁם הַזֶּה הוּא לְבֶן הַמֶּלֶךְ, אֲבָל לָעֶבֶד שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָרֹשֶׁם שֶׁלּוֹ שד"י, מֵהַצַּד שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְכוּ', וּמַאי נִיהוּ? מטטרו"ן, דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן שד"י, וְאִיהוּ אָדָם זְעִירָא בְדִיּוֹקְנָא דִּלְעֵילָא, וְדָא אִיהוּ 'אִם כַּבָּנִים אִם כַּעֲבָדִים' וְכוּ' וּמִי הוּא? מטטרו"ן, שֶׁעוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן שד"י, וְהוּא אָדָם קָטָן בִּדְמוּת שֶׁל מַעְלָה, וְזֶהוּ אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים וְכוּ'. מָאן דְּאִיהוּ רְשִׁימוּ דְאַרְיֵה בְּחוֹתָמָא דִילֵיהּ אִיהוּ חִוָּור בְּאַנְפּוֹי. מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְשׁוֹר אִיהוּ סוּמָקָא בְּאַנְפּוֹי מִי שֶׁרֹשֶׁם שֶׁל אַרְיֵה בְחוֹתָמוֹ, הוּא לָבָן בְּפָנָיו. מִי שֶׁהוּא בְחוֹתָם שֶׁל שׁוֹר, הוּא אָדֹם בְּפָנָיו.  מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְנֶשֶׁר אִיהוּ יְרוֹקָא בְּאַנְפּוֹי. מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דִדְמוּת אָדָם אִיהוּ אוּכָּם בְּאַנְפּוֹי. כְּגַוְונָא דְאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה) מִי שֶׁהוּא בְחוֹתָם שֶׁל נֶשֶׁר, הוּא יָרֹק בְּפָנָיו. מִי שֶׁהוּא בְחוֹתָם שֶׁל דְּמוּת אָדָם, הוּא שָׁחֹר בְּפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְכַמָּה תִּיקּוּנִין אָחֲרָנִין דְּמִתְתַּקְּנָן, כֹּלָּא בְּהַאי זֹהַר יִתְתַּקַּן וַדַּאי. וּבֵיהּ "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד" (זכריה ג, ט). יוֹם דִּכְתִיב בֵּיהּ "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) מִסִּטְרָא דְּהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה. וּמְקוֹרָא דְּכֹלָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּבַהּ יִתְדַּכּוּן כֻּלְהוֹ עָלְמִין. וּבָהּ "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט). 'וּמָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב בָּאִים בְּהֶסַּח הַדַּעַת' (סנהדרין צז). מָּשִׁיחַ דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא. מְצִיאָה דָּא שְׁכִינְתָּא. עַקְרָב דָּא גּוֹג רַשִׁיעָא. דְּנָחָשׁ אִתְּמָר בֵּיהּ 'אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לָא יַפְסִיק' (ברכות ל). וְדָא ס"מ דְּמִתְלַבַּש בְּהַהוּא חַיָּיבָא. 'אֲבָל עַקְרָב פּוֹסֵק' (שם). דְּעַקְרָב אִיהוּ 'עָקָר בַּיִת' דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "עַל יְהֹוָה (דף קמז' עמוד ב')  וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהלים ב, ב). כֻּלְהוֹ אִלֵּין אָתְיָין בְּהֶסַּח הַדַּעַת, דָּא דַּעַת עִלָּאָה, דְּאִיהוּ רָם עַל כָּל דַּרְגִּין וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְתַתָּא. דְּדַעַת אַחֲרָא קָאִים לְתַתָּא בְּגִילּוּיָא. אֲבָל דַּעַת עִלָּאָה דָּא מַזָּלָא, לָא אִתְגַּלְיָא וְלָא אִתְדְּבַק. בְּגִין כָּךְ הֶסַּח הַדַּעַת אִיהוּ וַדַּאי.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר' "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) אִלֵּין קָמַץ וּפַתַּח. "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם" (בראשית א, טז) דָּא חוֹלָם. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (שם) דָּא חִירִק. וְאָת הַכּוֹכָבִים שְׁאָר כָּל נִקוּדִין. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר" (קהלת ה, ז) וְכוּ'. דְּהָכִי וַדַּאי מִילִין תַּלְיָין דָּא מִן דָּא, לְאִתְחֲזָאָה דְּכֹלָּא יִחוּדָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ בַּהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

תָּא חֲזֵי, נִיקוּדִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אַחְזְיָין בְּאַתְוָן, דְּאִינוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַתְרַיְיהוּ. וְקָמַץ וּפַתַּח אִלֵּין תְּרֵין נְהוֹרִין רַבְרְבָן, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא שְׁקִילִין כַּחֲדָא. דְּתָמָן שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין בְּרֵישָׁא דְּעַתִּיקָא מִּתְתַּקְנָן בְּחֶסֶד וּגְבוּרָה וַדַּאי וְאִתְּמָר. וְקָמַץ סָתִים. פָּתַח פָּתִיחַ לְאַנְהָרָא לְעָלְמָא. קָמַץ בְּשֶׁבַע אִתְתַּקַּן, דְּאִינוּן שֶׁבַע תִּיקּוּנֵי רֵישָׁא. דְּאַף עַל גַּב דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין בְּמוֹחָא נָמֵי אִשְׁתַּכְּחָן, אֲבָל עִיקָּרָא בְּגִין דְּאִיהִי בְּרֵישָׁא מִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא, וְדָא שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא, דְּכֹלָּא תַּלְיָא בְּשֶׁבַע וַדַּאי וְהָא אִתְּמָר.

(דף קמח' עמוד א') פַּתָּח, מִינֵּיהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא עָלְמִין בִימִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. כֹּלָּא אִינוּן עֶשְׂרִים, דִּבְהוּ בְּנָא שְׁלֹמֹה תְּרֵין בַּתִּין לְתַתָּא. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשֶׁבַע, דְּאִינוּן כְּלָלָא דִּמְקוֹרִין עִלָּאִין. בֵּיתֵיהּ בְּי"ג דְּאִיהוּ קָאִים לְדַבְּרָא עַמָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. וְדָא בְּרָזָא דִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים דְּאֵלִין אִינוּן שְׁקִילִין כְּחַד. אֲבָל לְתַתָּא "הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל" דָּא חוֹלָם, דְּאָחְזֵי לְעֵילָא שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז) דָּא חִירִק, דְּאָחְזֵי לְתַתָּא סוֹפָא דְּכֹלָּא וְהָכָא אִיהוּ קָּטֹן. דִּימִינָא שַׁלִּיט לְעֵילָא, וּשְׂמָאלָא קָאִים לְתַתָּא לְדַבְּרָא עָלְמִין תַּתְאִין. וּבִכְלָלָא דִּתְרֵין נְקוּדִין אִלֵּין בְּנָא שְׁלֹמֹה מַקְדְּשָׁא בְּרָזָא דִּלְתַתָּא, "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְכוּ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז). וְאִינּוּן תְּרֵין יודי"ן כ' וַדַּאי. וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי שְׁלֹמֹה רָזִין עִלָּאִין לְעֵילָא וִלְתַתָּא.

וְכַמָּה תִּיקּוּנִין אָחֲרָנִין דְּמִתְתַּקְּנָן, כֹּלָּא בְּהַאי זֹהַר יִתְתַּקַּן וַדַּאי. והרבה תיקונים אחרים שנתקנים, כולם בזה הזוהר יתקנו ודאי. ובו נאמר וּבֵיהּ "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד" (זכריה ג, ט). יוֹם דִּכְתִיב בֵּיהּ יום שנאמר בו "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) מִסִּטְרָא דְּהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה. מצד אותו המזל העליון – נוצר חסד. וּמְקוֹרָא דְּכֹלָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּבַהּ יִתְדַּכּוּן כֻּלְהוֹ עָלְמִין. ומקור הכל היא החכמה סתימאה שבה יטהרו כל העולמות, מסוד ים החכמה ועליה נאמר וּבָהּ "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט).

'וּמָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב בָּאִים בְּהֶסַּח הַדַּעַת' (סנהדרין צז). מָּשִׁיחַ דָּא הוא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, מְצִיאָה דָּא זו שְׁכִינְתָּא. עַקְרָב דָּא הוא גּוֹג רַשִׁיעָא. דְּנָחָשׁ אִתְּמָר בֵּיהּ נחש נאמר בו 'אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לָא יַפְסִיק' (ברכות ל). וְדָא ס"מ דְּמִתְלַבַּש בְּהַהוּא חַיָּיבָא הנחש הוא ס"מ שמתלבש באותו החוטא, ואם לא יתגרה בו האדם – לא יכישו ויתרחק ממנו.
'אֲבָל עַקְרָב פּוֹסֵק'
(שם), דְּעַקְרָב אִיהוּ 'עָקָר בַּיִת' אבל עקרב (שהיא פלונ') נאמר בה פוסק. עקרב נוטריקון עק"ר בי"ת, שסודו גוג הרשע שהוא "בית גאים" (ראה) שיעשה מלחמה שנאמר בו, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "עַל יְהֹוָה (דף קמז' עמוד ב')  וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהלים ב, ב) שרוצה לעקור הכל (ראה).

כֻּלְהוֹ אִלֵּין אָתְיָין בְּהֶסַּח הַדַּעַת, דָּא דַּעַת עִלָּאָה. וכולם באים לתיקונם בהיסח הדעת שהוא הדעת העליון דעתיק [הסח – במקרה, בלשון התורה מקרה הוא דבר נעלם המגיע בפתאומיות], דְּאִיהוּ רָם עַל כָּל דַּרְגִּין וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְתַתָּא, שהוא גבוה על כל המדריגות ולא נודע למטה, דְּדַעַת אַחֲרָא קָאִים לְתַתָּא בְּגִילּוּיָא שיש דעת אחרת דז"א שעומדת למטה בגילוי. אֲבָל דַּעַת עִלָּאָה דָּא מַזָּלָא, לָא אִתְגַּלְיָא וְלָא אִתְדְּבַק. אבל הדעת העליונה דעתיק הגנוזה באוירא ושם נשרש מזל ונקה, ולא מתגלה ולא נקשרת,  בְּגִין כָּךְ הֶסַּח הַדַּעַת אִיהוּ וַדַּאי לכן דעת דעתיק נקרא "הסח הדעת" מלשון 'העלם הדעת' המתלבש בהעלם במזל.

ג' הבחינות עומדות זה כנגד זה טרם הגיע הבריאה לתיקונה, ודעת דעתיק מנהיגם בהעלם לתיקונם.

וכתב בקל"ח פתח צ"ט: "דעת דעתיק המתלבשת כין כתרא ומוחא דא"א, זהו מ"ש הרב זללה"ה, שדעת דעתיק עומד גנוז באוירא, רוצה לומר – שאינו מלובש כמו שאר הז' [תחתונות], אלא גנוז שם. וההפרש הוא זה, מלובש: רוצה לומר, שמחזיק ההנהגה של המלביש. אך גנוז – הוא חוץ מזה הענין, ועומד שם לאיזה תכלית אחר – לקבל ענין מעשה בני האדם בסוד ההנהגה של עתה [טרם הגיענו לאחרית הימים], והיינו שאין ענינו להחזיק הנהגת א"א, אלא לקבל מהנהגתו מה שיש לקבל, ולהביאו אל הרישא, שהיא המעבר האמיתי אל הנצחיות, בסוד ספיקותיה, כנזכר למעלה, ששם מושגחים כל הדברים לפי הכל על ידי עבר עתיד והווה. נמצא דעת עומד ומקבל כל עניני א"א. ומשם עולים לעבור בהשגחת הרדל"א, ומשם להיות נקבעים בנצחיות" עכ"ל.

על פי דבריו יוצא ביאור נפלא על ג' הבחינות שהזכירו חכמינו במסכת סנהדרין, שסודם ראשי הנהגת הבחירה טרם תיקון הבריאה, ותכליתן ג' תיקוני אחרית הימים המונהגים מדעת דעתיק:
מָּשִׁיחַ דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא: משי"ח גימ' נח"ש שעומד כנגד הנח"ש שהוא שורש הרוע והקילקול ולעתיד לבוא מכניעו ועוקר את הרע והקילקולים.
מְצִיאָה דָּא זו שְׁכִינְתָּא: שנאמר 'מצא אשה מצא טוב' שהיא הגבירה מלכות דאצילות וכנגדה 'מוצא אני מר ממות את האשה' שרוצה לרשת ח"ו את מקומה, ובאחרית הימים יודע שמלכותו בכל משלה אף בזמן ההעלם "בסוד מלכות דקדושה המתלבשת בקליפות להכניעם".
עַקְרָב דָּא גּוֹג רַשִׁיעָא: עקר"ב נוטריקון עק"ר בי"ת שרוצה לעקור הכל שהיא השכינה וכל קומת הקדושה הנקראת בית ה', ולעתיד לבוא "בית גאים יסח ה'". כדין בההוא זמנא "ויצב גבול אלמנה". "המלחמה האחרונה יהיה מלחמת גוג ומגוג, שאז ישראל יקומו כארי וכלביא לנקום נקמתם מן האומות אשר לחצו אותם בגלותם… ומלחמת גוג ומגוג היא השליטה האחרונה שיחשוב ס"מ הרשע לשלוט על הקדושה. ויהיה הבירור האחרון שצריך להעשות. ואז יוודע יחודו של המאציל יתברך שמו. פירוש עט"ר על פר' בלק, במדבר.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן, בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ומפרט את ראשי הניקודין:
"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים"
(בראשית א, טז) אִלֵּין אלו קָמַץ וּפַתַּח. כנגד כתר והחכמה שהם סוד ב' ראשית.
"אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם"
(בראשית א, טז) דָּא חוֹלָם. כנגד ז"א והם הניקודים שמעל האותיות.
"וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה"
(שם) דָּא חִירִק. כנגד הנוק' שהם הניקודין שמתחת לאותיות.
וְאָת הַכּוֹכָבִים שְׁאָר כָּל נִקוּדִין.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בוא וראה, כתוב: "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר"
(קהלת ה, ז) וְכוּ'. דְּהָכִי וַדַּאי מִילִין תַּלְיָין דָּא מִן דָּא, שכך ודאי הדברים תלויים זה מזה, לְאִתְחֲזָאָה דְּכֹלָּא יִחוּדָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ בַּהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין להראות שהכל ביחוד אחד שלא נפרד ממנה מהמלכות לעולם ולעלמי עולמים.

תָּא חֲזֵי, נִיקוּדִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אַחְזְיָין בְּאַתְוָן, דְּאִינוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַתְרַיְיהוּ. בוא וראה, הניקודות, הרבה סודות עליונים נראים באותיות, והאותיות מונהגות אחריהן. וְקָמַץ וּפַתַּח אִלֵּין תְּרֵין נְהוֹרִין רַבְרְבָן, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא שְׁקִילִין כַּחֲדָא. וקמץ ופתח אלו שני אורות גדולים ועצומים, ימין ושמאל שקולים כאחד. דְּתָמָן שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין בְּרֵישָׁא דְּעַתִּיקָא מִּתְתַּקְנָן בְּחֶסֶד וּגְבוּרָה וַדַּאי וְאִתְּמָר. שם תחילת כל הדברים, בראש עתיק – נתקנים ראשי אריך מחסד וגבורה דעתיק שמתלבש בהם ודאי, וזה נתבאר. וְקָמַץ סָתִים. וקמץ בסוד הכתר סתום. פָּתַח פָּתִיחַ לְאַנְהָרָא לְעָלְמָא. פתח בסוד החכמה פתוח להאיר לעולם.

קָמַץ בְּשֶׁבַע אִתְתַּקַּן, דְּאִינוּן שֶׁבַע תִּיקּוּנֵי רֵישָׁא. קמץ, בשבע נתקן, שהם שבע תיקוני הראש. דְּאַף עַל גַּב דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין בְּמוֹחָא נָמֵי אִשְׁתַּכְּחָן, ואע"ג שהתיקונים האלה נמצאים גם כן במוח החכמה, אֲבָל עִיקָּרָא, בְּגִין דְּאִיהִי בְּרֵישָׁא מִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא, וְדָא שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא, דְּכֹלָּא תַּלְיָא בְּשֶׁבַע וַדַּאי וְהָא אִתְּמָר. אבל העיקר הוא הכתר, בגלל שהוא בראש ומחברם כאחד, וזה תחילת הכל, שכולם תלויים בשבע התיקונים ודאי, וזה נתבאר.

(דף קמח' עמוד א')  פַּתָּח, מִינֵּיהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא עָלְמִין בִימִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. ניקוד פתח, כנגד מח חכמה סתימאה, ממנו י"ג  מידות – תקונים עליונים עומדים להנהיג את העולמות בג' קוין ימין, שמאל ואמצע. כֹּלָּא אִינוּן עֶשְׂרִים, דִּבְהוּ בְּנָא שְׁלֹמֹה תְּרֵין בַּתִּין לְתַתָּא. כל התיקונים האלה ז' ו-י"ג ביחד עשרים, ובסודם בנה שלמה ב' בתים למטה בעולם הגשמי. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשֶׁבַע, דְּאִינוּן כְּלָלָא דִּמְקוֹרִין עִלָּאִין. בית המקדש נבנה בשבע שנים בסוד שבע תיקוני רישא, שהם כללות המקורות העליונים. בֵּיתֵיהּ בְּי"ג דְּאִיהוּ קָאִים לְדַבְּרָא עַמָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא ביתו שלו נבנה בי"ג שנים כנגד י"ג מידות, כיון שעמד להנהיג את העם כדוגמת העליונים.

וְדָא בְּרָזָא דִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים דְּאֵלִין אִינוּן שְׁקִילִין כְּחַד. וזה בסוד שני המאורות הגדולים – קמץ ופתח שהם שקולים כאחד. אֲבָל לְתַתָּא "הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל" דָּא חוֹלָם, אבל למטה "המאור הגדול" הוא חולם, דְּאָחְזֵי לְעֵילָא שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין. כנגד התפארת שמקומו נראה מעל האותיות בסוד השמים, תחילת כל הדברים. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז) דָּא חִירִק, דְּאָחְזֵי לְתַתָּא סוֹפָא דְּכֹלָּא וְהָכָא אִיהוּ קָּטֹן. ואת המאור הקטון הוא החיריק כנגד המלכות, שנראית למטה בסוף כולם כנקודה אחת קטנה – קָּטֹן. דִּימִינָא שַׁלִּיט לְעֵילָא, וּשְׂמָאלָא קָאִים לְתַתָּא לְדַבְּרָא עָלְמִין תַּתְאִין. שהימין שולט למעלה, ושמאל עומדת למטה להנהגת העולמות התחתונים. וּבִכְלָלָא דִּתְרֵין נְקוּדִין אִלֵּין בְּנָא שְׁלֹמֹה מַקְדְּשָׁא בְּרָזָא דִּלְתַתָּא, ובכללות של שני הניקודים האלה בנה שלמה את המקדש בסוד התחתון, "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְכוּ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז). וְאִינּוּן תְּרֵין יודי"ן כ' וַדַּאי. כל נקודה היא כנגד י', חולם וחיריק הם שני יודין שעולים במנין כ', וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי שְׁלֹמֹה רָזִין עִלָּאִין לְעֵילָא וִלְתַתָּא, ובכל הראה שלמה סודות עליונים למעלה ולמטה.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה ר"ח מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה ר"ח: שמותיו ית' עומדים לעזר ישראל בגלות. והגאולה תתגלה בחסד בכח שם ע"ב שהתגלה בגאולת מצרים, וישראל יקבלו ממנו כח, ואו"ה יחלשו ויפלו.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שַׂמְתָּ סִדּוּר שְׁמוֹתֶיךָ לָתֵת כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר "יְהוָֹה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן", וּלְפִי שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁהַרְבֵּה צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם לָכֵן נִקְרֵאתָ בְּהַרְבֵּה שֵׁמוֹת וְכִנּוּיִים כְּדֵי לְהֵעָזֵר בָּהֶם יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּבָהֶם אַתָּה עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת", בְּשֵׁם זֶה שֶׁהוּא נגד יכש ר"ת נִשְׂגָּב גְאַל דּוֹרְשֶׁיךָ יִגְדַּל כֹּחַ שְׁמוֹתֶיךָ, שֶׁהֲרֵי כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁלְּךָ יִהְיוּ מְאִירִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן גְּאֻלָּתָם לְפָנֶיךָ, וּבָהֶם "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".

וְרִאשׁוֹן לְכֻלָּם שֵׁם ע"ב הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּךְ נִסְדַּר בְּסִדּוּרָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, דִּכְתִיב "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" וכו', "וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם" וכו', "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ" וכו', וּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת מִסְתַּדְּרִים בּוֹ, וְדָוִד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בָּהֶם וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט ג' וָוִין שֶׁהֵם חַ"י, בָּהֶם "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם", "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים" וכו', וְהֵם ג' וָוִין שֶׁל שֵׁם שַׁדָי שֶׁבּוֹ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִקְשָׁרִים בְּשָׁרְשֵׁיהֶם בְּ-ג' חוּטִים שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק".

וְעוֹד וָה"וּ אֲנִי וָה"וּ, כְּלַל שֵׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁהֵם סוֹד וא"ו, וְהוּא אֶחָד לְעוֹרֵר אַהֲבָ"ה בְּכָל אוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבָּהּ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. מִיָּד "מִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", מִשָּׁם וָהָלְאָה ע"ב שֵׁמוֹת יִהְיוּ מִסְתַּדְּרִים בְּסוֹד י"ב שְׁבָטִים לְהוֹצִיא כַּמָּה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים לְכָל צַד. שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאוֹתוֹת" וְזֶה ו', י"ב פְּעָמִים ו' זֶה ע"ב, חֶסֶד עֶלְיוֹן שׁוֹלֵט בְּמַדְרֵגוֹתָיו, "אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָֹה מָלְאָה הָאָרֶץ", מִשָּׁם וָהָלְאָה כָּל שְׁאָר הַשֵּׁמוֹת יִהְיוּ מִצְטָרְפִים בְּצֵרוּפֵיהֶם, וּכְשֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִים בְּשֵּׁם אֱלֹהִים מִיָּד יִנָּתֵן כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חַלָּשִׁים לְהֵעָשׂוֹת גִּבּוֹרִים נֶגֶד אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּכַמָּה מִלְחָמוֹת חֲזָקוֹת הַדָּא הוּא דִכְתִיב "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ", שֶׁהֲרֵי שֵׁם זֶה בּוֹ "נוֹתֵן לַיָעֵף כֹּחַ", וְיִשְׂרָאֵל יִהְיוּ מִתְגַּבְּרִים בּוֹ מִצַּד גְּבוּרָה, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם יִהְיוּ נֶחְלָשִׁים בּוֹ וְנוֹפְלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, "וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ וַדַּאי".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. אַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, וְיִחוּד שֶׁלְךָ מִתְגַלֶה בְּ-ג' אָבוֹת בְּסוֹד שֵׁם זֶה וָה"וּ אֲנִי וָה"וּ ר"ת וא"ו גִּימַ' אֶחָד וַדַּאי, וְזֶה אוֹת אֱמֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאוֹתוֹת, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל מְקַוִּים לְךָ וּבַתִּקְוָה שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה שֵׁם זֶה מִסְתַּדֵּר בְּסִדּוּרָיו וְאַחֲרָיו כָּל שְׁאָר שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, דִּכְתִיב "וְהַבֹּטֵחַ בַּיהוָֹה חֶסֶד יְסֹבְבֶנּוּ", חֶסֶד גִּימַ' ע"ב וַדַּאי, מִיָּד תְּגַלֶּה אֲמִתַּת יִחוּדְךָ דִּכְתִיב "יְהִי חַסְדְּךָ יְהוָֹה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ", חֶסֶד וַדַּאי, עַל כֵּן יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.