תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
(דף ד ע"א) קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, לְגַלָּאָה אִלֵּין מַרְאוֹת קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (יחזקאל א, יג), בְּנִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, דַעֲלַיְיהוּ דְאַתְוָון אִתְּמַר "וּדְמוּת הַחַיּוֹת, מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (יחזקאל א, יג) אִלֵּין אִינוּן נְקוּדִין, "בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים" (יחזקאל א, יג) אִלֵּין טַעֲמֵי, וּבְהוֹן "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין אַתְוָון, יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּהוֹן, כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי.
וּשְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, עֲלָהּ אִתְּמַר הִיא "מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, יג), דְּאִינוּן חֵיוָן עִלָּאִין דִּנְקוּדֶי דְּטַעֲמֵי, וְחֵיוָון תַּתָּאִין דִּנְקוּדֵי דְאַתְוָון, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ, וְאִנּוּן סֶגּוֹלְתָּ"א לְעֵילָא תְּלַת חֵיוָון עִילָאֵין, דִרְמִיזִין י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּיבוֹת יְהֹוָה יְהֹוָה יְהֹוָה, וְאִינוּן יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ, אַנְפֵּי תְּלַת חֵיוָון עִילָּאִין, דְּאִינוּן חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וּלְתַתָּא סֶגוֹ"ל דְּאִינוּן חֵיוָון תַּתָּאִין, אַנְפֵּי נֶצַח יְסוֹד וָהוֹד, דִּרְמִיזִין בִּיבָרֶכְ"ךָ יְהֹוָה יָאֵ"ר יְהֹוָה יִשָּׂ"א יְהֹוָה, נְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם כְּגַוְונָא דָא הּ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן תְּלָת לְעֵילָא, וּתְלַת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ.
אִיהִי רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית. וְרָזָא דִתְלַת חֵיוָון תַּתָּאִין, עֲלַיְיהוּ אִיהוּ קָא רְמִיז "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (יחזקאל א, א), וְעַל נְקוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא קָא רְמִיז בָּרְבִיעִי, דְאִיהוּ אַרְבַּע אַנְפֵּי אָדָם, חָכְמָה עִלָּאָה כֹּ"חַ מָ"ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו), וְכֹלָּא בְּרָזָא דִנְקוּדֵי דְאָת הֶֹ.
"בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ" (יחזקאל א, א), דָּא אָת ה', דְּאִיהִי אֱלֹהִים, כִּנוּ"י לְשֵׁם יְהֹוָה, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא, דְהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א כְּחוּשְׁבַּן אֱלֹהִים.
וְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע חֵיוָון עִלָּאִין, וַחֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע תַּתָּאִין, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא לְמָארֵי כֹּלָּא, אָדוֹן עַל כֹּלָּא, דְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז.
וְאִי תֵּימָא דְרָזָא דָא חָזָא יְחֶזְקֵאל, לָא הֲוָה אֶלָּא דְמוּת דְּאִלֵּין חֵיוָון, וְלָא דְחָזָא חֵיוָון? אֶלָּא כְּמַלְכָּא דְשָׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמֵיהּ, וְדִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא רְשִׁימָא עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמֵיהּ. דְּבִסְפִירָן דַּאֲצִילוּת אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא מַמָּשׁ, וּבִסְפִירָן דִבְּרִיאָה חוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וּבִסְפִירָן דִּיְצִירָה וּבְמַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון צִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְשַׁעֲוָה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (יחזקאל א, כו), "וּדְמוּת הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, יג), וְלָא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ. לְמָאן דְּכָל יוֹמוֹי לָא חָזָא מַלְכָּא, וַהֲוָה בֶּן כְּפַר, וְשָׁאִיל בְּגִינֵיהּ, וּרְשִׁימִין לֵיהּ עַל טַבְלָא אוֹ עַל נַיָּיר דִּיּוֹקְנֵיהּ.
וְאִית נְקוּדָה דְכָל עָלְמָא תַּלְיָא תְּחוֹתָהּ, כְּגוֹן שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי תַּתָּאִין, אִתְחַזְיָא לִבְנֵי נָשָׁא תְּחוֹת רְקִיעָא כִּנְקוּדַת קָמֵ"ץ, וְאִיהוּ כַּמָּה זִמְנִין רַב מִכָּל אַרְעָא, כָּל שֶׁכֵּן נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, לְגַבֵּי גוֹבַהּ דִּלְהוֹן, וְאִתְחַזְיָין לָן נְקוּדִין..
"וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל א, א), דָּא נְהַר דִּינוּר נָגִיד וְנָפֵיק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵיהּ, וְרִבּוֹא רִבְוָן דְּמַלְאָכַיָּא קֳדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִיב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ, דְּאִינוּן תְּלַת סְפָרִין דְּנִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבֵיה טָבְלִין נִשְׁמָתִין בְּהַאי נְהַר דִּינוּר, מִזּוּהֲמָתָן דִּמְזוּהָמִין בְּעָלְמָא שְׁפֵלָה. וְדָא מטטרו"ן, בְּדִיּוֹקְנָא דְצַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, דְּאִיהוּ נְהַר דִּינוּר מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, "נָהָר פְּלָגָיו" (תהלים מו, ה) מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, פַּלְגֵי מָיִם, וְהַאי אִיהוּ "עַל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל א, א), מַאי כְּבָר? דָּא מטטרו"ן, רֶכֶ"ב לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף" (שמואל ב' כב, יא), וְאִיהוּ רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, כְּלִיל שִׁתִּין רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
(דף ד ע"א) קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, לְגַלָּאָה אִלֵּין מַרְאוֹת קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, קוּם יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא לְגַלּוֹת אֶת הַמַּרְאוֹת הַלָּלוּ לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (יחזקאל א, יג), שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, בְּנִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, בְּנִקּוּדֵי הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי הַתּוֹרָה, דַעֲלַיְיהוּ דְאַתְוָון אִתְּמַר "וּדְמוּת הַחַיּוֹת, מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (יחזקאל א, יג) אִלֵּין אִינוּן נְקוּדִין, שֶׁעַל הָאוֹתִיּוֹת נֶאֱמַר וּדְמוּת הַחַיּוֹת, מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ אֵלּוּ הֵם הַנְּקֻדּוֹת, "בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים" (יחזקאל א, יג) אִלֵּין טַעֲמֵי, וּבְהוֹן "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים אֵלּוּ הַטְּעָמִים, וּבָהֶם וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין אַתְוָון, יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּהוֹן, כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי, וְהַמַּשְׂכִּלִים – אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת, יַזְהִרוּ – אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת שֶׁמְּאִירוֹת בָּהֶם, כְּזֹהַר – אֵלּוּ הַטְּעָמִים.
וּשְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, עֲלָהּ אִתְּמַר הִיא "מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, יג), וְהַשְּׁכִינָה כְּלוּלָה מִכֻּלָּם, עָלֶיהָ נֶאֱמַר הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן חֵיוָן עִלָּאִין דִּנְקוּדֶי דְּטַעֲמֵי, שֶׁהֵן הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל נְקֻדּוֹת הַטְּעָמִים, וְחֵיוָון תַּתָּאִין דִּנְקוּדֵי דְאַתְוָון, וְחַיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל נְקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ, כְּמוֹ זֶה: ציור וְאִנּוּן סֶגּוֹלְתָּ"א לְעֵילָא, וְהֵם סֶגוֹלְתָּ"א לְמַעְלָה, תְּלַת חֵיוָון עִילָאֵין, דִרְמִיזִין י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּיבוֹת יְהֹוָה יְהֹוָה יְהֹוָה, שָׁלֹשׁ חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁרְמוּזוֹת י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵבוֹת יהו"ה יהו"ה יהו"ה, וְאִינוּן יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ, וְהֵם יהו"ה מֶלֶךְ, יהו"ה מָלָךְ, יהו"ה יִמְלֹךְ, אַנְפֵּי תְּלַת חֵיוָון עִילָּאִין, דְּאִינוּן חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, פְּנֵי שְׁלֹשֶׁת הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁהֵן חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת. וּלְתַתָּא סֶגוֹ"ל דְּאִינוּן חֵיוָון תַּתָּאִין, אַנְפֵּי נֶצַח יְסוֹד וָהוֹד, וּלְמַטָּה סֶגּוֹ"ל שֶׁהֵם הַחַיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת – פְּנֵי נֵצַ"ח יְסוֹ"ד וְהוֹ"ד, דִּרְמִיזִין בִּיבָרֶכְ"ךָ יְהֹוָה יָאֵ"ר יְהֹוָה יִשָּׂ"א יְהֹוָה, שֶׁרְמוּזִים בִּיבָרֶכְ"ךָ יהו"ה, יָאֵ"ר יהו"ה, יִשָּׂ"א יהו"ה. נְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם כְּגַוְונָא דָא הּ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן תְּלָת לְעֵילָא, וּתְלַת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ. הַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאֶמְצַע – חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם, כְּמוֹ זֶה: הּ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ לְמַעְלָה וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּה, כְּמוֹ זֶה: ציור
אִיהִי רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית, הִיא רְבִיעִית לְכָל הַשָּׁלֹשׁ וּשְׁבִיעִית לַשֵּׁשׁ. וְרָזָא דִתְלַת חֵיוָון תַּתָּאִין, עֲלַיְיהוּ אִיהוּ קָא רְמִיז "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (יחזקאל א, א), וְהַסּוֹד שֶׁל שָׁלֹשׁ הַחַיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, עֲלֵיהֶם הוּא רוֹמֵז וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְעַל נְקוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא קָא רְמִיז בָּרְבִיעִי, דְאִיהוּ אַרְבַּע אַנְפֵּי אָדָם, וְעַל הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּאֶמְצַע רוֹמֵז בָּרְבִיעִי, שֶׁהוּא אַרְבַּע פְּנֵי אָדָם, חָכְמָה עִלָּאָה כֹּ"חַ מָ"ה, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה – כֹּ"חַ מָ"ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה וְכֹלָּא בְּרָזָא דִנְקוּדֵי דְאָת הֶֹ, וְהַכֹּל בְּסוֹד הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל אוֹת הֶ ציור.
"בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ" (יחזקאל א, א), דָּא אָת ה', דְּאִיהִי אֱלֹהִים, כִּנוּ"י לְשֵׁם יְהֹוָ"ה, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא, דְהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א כְּחוּשְׁבַּן אֱלֹהִים, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, זוֹ הָאוֹת ה', שֶׁהִיא אֱלֹהִי"ם, כִּנּוּ"י לְשֵׁם יהו"ה, וְהִיא הַכִּסֵּא, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה הַכִּסֵּ"א כְּחֶשְׁבּוֹן אֱלֹהִי"ם.
וְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע חֵיוָון עִלָּאִין, וְהִיא כֶּתֶר עֶלְיוֹן חֲמִישִׁית לְאַרְבַּע הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וַחֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע תַּתָּאִין, וַחֲמִישִׁית לְאַרְבַּע הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא לְמָארֵי כֹּלָּא, אָדוֹן עַל כֹּלָּא, דְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְהִיא כִּסֵּא לְרִבּוֹן הַכֹּל, אָדוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא טָמִיר וְגָנוּז.
וְאִי תֵּימָא דְרָזָא דָא חָזָא יְחֶזְקֵאל, לָא הֲוָה אֶלָּא דְמוּת דְּאִלֵּין חֵיוָון, וְלָא דְחָזָא חֵיוָון? וְאִם תֹּאמַר שֶׁסּוֹד זֶה רָאָה יְחֶזְקֵאל – לֹא הָיָה אֶלָּא דְמוּת הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא שֶׁרָאָה חַיּוֹת, אֶלָּא כְּמַלְכָּא דְשָׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמֵיהּ, אֶלָּא כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמוֹ, וּדְיוֹקַן הַמֶּלֶךְ רָשׁוּם עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמוֹ, וְדִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא רְשִׁימָא עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמֵיהּ. דְּבִסְפִירָן דַּאֲצִילוּת אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא מַמָּשׁ, שֶׁבִּסְפִירוֹת הָאֲצִילוּת הוּא דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ מַמָּשׁ, וּבִסְפִירָן דִבְּרִיאָה חוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וּבִסְפִירוֹת הַבְּרִיאָה – חוֹתַם הַמֶּלֶךְ, וּבִסְפִירָן דִּיְצִירָה וּבְמַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון צִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְשַׁעֲוָה, וּבִסְפִירוֹת הַיְצִירָה וּבַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם חַיּוֹת – הַצִּיּוּר שֶׁל הַחוֹתָם בְּשַׁעֲוָה. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (יחזקאל א, כו), "וּדְמוּת הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, יג), וְלָא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ, וְלָכֵן נֶאֱמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, וּדְמוּת הַחַיּוֹת, וְלֹא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ. לְמָאן דְּכָל יוֹמוֹי לָא חָזָא מַלְכָּא, וַהֲוָה בֶּן כְּפַר, וְשָׁאִיל בְּגִינֵיהּ, וּרְשִׁימִין לֵיהּ עַל טַבְלָא אוֹ עַל נַיָּיר דִּיּוֹקְנֵיהּ, לְמִי שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָאָה מֶלֶךְ וְהָיָה בֶּן כְּפָר, וְשָׁאַל בִּשְׁבִילוֹ, וְרוֹשְׁמִים לוֹ עַל טַבְלָה אוֹ עַל נְיָר אֶת דְּיוֹקְנוֹ.
וְאִית נְקוּדָה דְכָל עָלְמָא תַּלְיָא תְּחוֹתָהּ, וְיֵשׁ נְקֻדָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם תָּלוּי תַּחְתֶּיהָ,כְּגוֹן שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי תַּתָּאִין, אִתְחַזְיָא לִבְנֵי נָשָׁא תְּחוֹת רְקִיעָא כִּנְקוּדַת קָמֵ"ץ, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַתַּחְתּוֹנִים נִרְאֵית לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הָרָקִיעַ כִּנְקֻדַּת קָמֵ"ץ, וְאִיהוּ כַּמָּה זִמְנִין רַב מִכָּל אַרְעָא, וְהִיא כַּמָּה פְּעָמִים גְּדוֹלָה מִכָּל הָאָרֶץ, כָּל שֶׁכֵּן נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, לְגַבֵּי גוֹבַהּ דִּלְהוֹן, וְאִתְחַזְיָין לָן נְקוּדִין, כָּל שֶׁכֵּן נְקֻדּוֹת הַתּוֹרָה לְגַבֵּי גָּבְהָם, וְנִרְאוֹת לָנוּ הַנְּקֻדּוֹת.
"וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל א, א), דָּא נְהַר דִּינוּר נָגִיד וְנָפֵיק מִן קֳדָמוֹהִי, וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר – זֶה נְהַר דִּינוּר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵיהּ, אֶלֶף אֲלָפִים יְשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ, וְרִבּוֹא רִבְוָן דְּמַלְאָכַיָּא קֳדָמוֹהִי יְקוּמוּן, וְרִבּוֹא רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְפָנָיו, דִּינָא יְתִיב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ, דְּאִינוּן תְּלַת סְפָרִין דְּנִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַדִּין יוֹשֵׁב, וְהַסְּפָרִים נִפְתְּחוּ, שֶׁהֵם שְׁלֹשֶׁת הַסְּפָרִים שֶׁנִּפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבֵיה טָבְלִין נִשְׁמָתִין בְּהַאי נְהַר דִּינוּר, מִזּוּהֲמָתָן דִּמְזוּהָמִין בְּעָלְמָא שְׁפֵלָה, וּבוֹ טוֹבְלוֹת הַנְּשָׁמוֹת בִּנְהַר דִּינוּר הַזֶּה מִזֻּהַמְתָּן שֶׁמְּזֹהָמִים בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל, וְדָא מטטרו"ן, בְּדִיּוֹקְנָא דְצַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, דְּאִיהוּ נְהַר דִּינוּר וְזֶה מטטרו"ן בִּדְמוּת שֶׁל צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁהוּא נְהַר דִּינוּר. מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, "נָהָר פְּלָגָיו" (תהלים מו, ה) מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, פַּלְגֵי מָיִם, מִצַּד הַגְּבוּרָה – נְהַר פְּלָגָיו, מִצַּד הַחֶסֶד – פַּלְגֵי מַיִם. וְהַאי אִיהוּ "עַל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל א, א), מַאי כְּבָר? וְזֶהוּ עַל נְהַר כְּבָר. מַה זֶּה כְּבָר? דָּא מטטרו"ן, רֶכֶ"ב לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, זֶה מטטרו"ן, רֶכֶ"ב לָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף" (שמואל ב' כב, יא), וְאִיהוּ רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, כְּלִיל שִׁתִּין רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת, וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וְהוּא רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, כּוֹלֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
כְּדֵין "כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה" (תהלים עה, ט), דָּא שְׁכִינְתָּא אֱלֹהִים, "וְיַיִן חָמַר" אִלֵּין שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ, כְּדֵין "אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים עה, ט), אִלֵּין שְׁמָרִין דְּנָפְלִין מִלְעֵילָּא, דִּזְמִינִין לְמִנְפַּל עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כְּדֵין "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו, ה), וְעָלְמָא בְּנַיְיחָא יִשְׁתְּאַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.
(דף ח' עמוד ב') וְעוֹד הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא לְאַתְרֵיהוֹן כַּמָּה נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן מְנַדְּדָן בְּגָלוּתָא, וְאִתְּמָר בְּהוּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). וְהָכָא רָזָא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) וְכוּ'. מַאי "כִּי יִקָּרֵא"? אֲבָל קְרָא דָּא כַּמָּה זִמְנִין אִתְפְּרַשׁ, אֲבָל הָכָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא. "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) דָּא שְׁכִינְתָּא (זח"ג רנג ע"ב). מַאי כִּי יִקָּרֵא? אֶלָּא דִּשְׁכִינְתָּא אָזְלַת וְסָחֲרַת בְּגָלוּתָא, וְכַמָּה אִינוּן דְּקָיְימוּ לְאַתְקָנָא לַהּ, וְכַמָּה תִּיקּוּנִין עָבְדוּ לַהּ, וְעִם כָּל דָּא תִּיקּוּנָא שָׁלִים לָא אִתְתַּקְּנַת עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְלֵיהּ אִתְּמָר פִּיקוּדָא דָּא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְּמָר בֵּיהּ "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא צַדִּיק.
וְעוֹד, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר" (דברים כב, ו), לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי תִּיקּוּנָא דָּא לְמֶעֱבַד קִינָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן אַבַּתְרֵהּ. וּבְגִין דָּא "כִּי יִקָּרֵא", דְּאָזַלְתְּ וְסָחֲרַת עַד דְּאִזְדַּמְּנַת לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא דָּא. וְרוּת אִתְּמָר בַּהּ "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (רות ב, ג) וְכוּ' דְּהַשְׁתָּא אִתְחָזֵי לַהּ לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאִתְפָּרְקָא עַל יְדוֹי. וּמֹשֶׁה אִתְּמָר בֵּיהּ "וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א) דְּאִזְדָמְנָא דָּא לְגַבֵּי דָּא וְאִתְחַבְּרוּ כַּחֲדָא, כְּדֵין תִּיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקָא יֵאוֹת. וְכָל חַד אִתְחָזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא לְגָרְמֵיהּ, וְאִתְּמָר 'אֵין אָדָם (דף ט' עמוד א') נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב), בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו).
וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ" (תהלים פד, ד) וְכוּ'. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז). וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב). דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲדָא, וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא.
שמרי השכינה יאבדו את אמות עובדי עבודה זרה.
כְּדֵין "כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה" (תהלים עה, ט), דָּא זו שְׁכִינְתָּא אֱלֹהִים הנקראת כוס, "וְיַיִן חָמַר" אִלֵּין שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ, ויין אלו שבעים הניצוצין שלה, ואז כְּדֵין "אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים עה, ט), אִלֵּין שְׁמָרִין דְּנָפְלִין מִלְעֵילָּא, דִּזְמִינִין לְמִנְפַּל עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אלו השמרים שנופלים מלמעלה ,שעתידים ליפול על ראשיהם של אומות עובדי עבודה זרה, ואז יאמר בהם כְּדֵין "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו, ה), וְעָלְמָא בְּנַיְיחָא יִשְׁתְּאַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. ויישאר העולם במנוחה ובתיקון שלם.
מצות קן ציפור שייכת למשיח שיעשה קן לשכינה ולנשמות הנודדות עמה בגלות.
(דף ח' עמוד ב') וְעוֹד הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא לְאַתְרֵיהוֹן כַּמָּה נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן מְנַדְּדָן בְּגָלוּתָא, וְאִתְּמָר בְּהוּ ועוד, כאן צריך להחזיר למקומן הרבה נשמות שהיו הולכות נודדות בגלות, ויאמר בהם "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). וְהָכָא רָזָא וכאן הסוד "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) וְכוּ'… מהו מַאי "כִּי יִקָּרֵא"? אֲבָל קְרָא דָּא כַּמָּה זִמְנִין אִתְפְּרַשׁ, אֲבָל הָכָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא. מקרא זה פורש הרבה פעמים, אבל כאן הוא סוד הגאולה. "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) ציפור זו דָּא שְׁכִינְתָּא (זח"ג רנג ע"ב). מַאי מהו כִּי יִקָּרֵא? אֶלָּא דִּשְׁכִינְתָּא אָזְלַת וְסָחֲרַת בְּגָלוּתָא, וְכַמָּה אִינוּן דְּקָיְימוּ לְאַתְקָנָא לַהּ, וְכַמָּה תִּיקּוּנִין עָבְדוּ לַהּ, אלא השכינה הולכת וסובבת בגלות, וכמה שעמדו לתקן אותה, וכמה תיקונים עשו לה, וְעִם כָּל דָּא תִּיקּוּנָא שָׁלִים לָא אִתְתַּקְּנַת עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ועם כל זה, תיקון שלם לא נתקנה עד שיבוא אותו אחד שנאמר בו "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְלֵיהּ אִתְּמָר פִּיקוּדָא דָּא והוא מלך המשיח, ולו נמסרה מצוה זו "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְּמָר בֵּיהּ נאמר בו "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא צַדִּיק דודי הוא היסוד.
וְעוֹד, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר" (דברים כב, ו), לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי תִּיקּוּנָא דָּא לְמֶעֱבַד קִינָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן אַבַּתְרֵהּ. למי שמיועד התיקון הזה לעשות קן לשכינה ולכל הנשמות שהולכות אחריה בגלות. וּבְגִין דָּא ולכן, "כִּי יִקָּרֵא", דְּאָזַלְתְּ וְסָחֲרַת עַד דְּאִזְדַּמְּנַת לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא דָּא. "כי יקרא" וְשהולכת וסובבת עד שתזדמן למי שראוי לו לעשות התיקון הזה.
רוּת אִתְּמָר בַּהּ ורות נאמר בה "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (רות ב, ג) וְכוּ' דְּהַשְׁתָּא אִתְחָזֵי לַהּ לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאִתְפָּרְקָא עַל יְדוֹי. שעכשיו היה ראוי לה להיתקן ולהגאל על ידו. וּמֹשֶׁה אִתְּמָר בֵּיהּ ובמשה נאמר "וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א) דְּאִזְדָמְנָא דָּא לְגַבֵּי דָּא וְאִתְחַבְּרוּ כַּחֲדָא, כְּדֵין תִּיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקָא יֵאוֹת. שנזדמנו זה לגבי זה והתחברו כאחד, ואז התיקון עלה כמו שראוי. וְכָל חַד אִתְחָזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא לְגָרְמֵיהּ, וְאִתְּמָר וכל אחד מזדמן לו התיקון כפי שראוי לו, ונאמר 'אֵין אָדָם (דף ט' עמוד א') נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב). ולכן בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו). וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ והצדיקים עצמם עושים קן לשכינה, ונאמר בהם "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ"(תהלים פד, ד) וְכוּ'. והאפרוחים הם הצדיקים. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. שהרי בזמן שמוצאת קן לעצמה, באותו המקום מתחברים גם כן כל הנשמות שהולכים אחריה. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וזה, שאף על פי שהיא בגלות קובעת לה מקום. וזה סוד וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז) וזה לאותם הצדיקים שעושים לבם מקום משכן לשכינה.
וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר וכענין זה היה גדליה בן אחיקם בזמן שנחרב בית המקדש, וקבעה בו השכינה מקום לעצמה, כיוון שנהרג, נאמר בו 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב). דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲזָא, שבזמן שנהרג, מיד לא מצאה לה שכינה מנוחה לעצמה, וניתנה רשות לסטרא אחרא להיראות ולאחוז, וזה סוד וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. ועוד, שכל זמן שיש צדיק בעולם, הוא מנחם את השכינה בהרבה נחמות, וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא. ובזמן שהוא מסתלק, מסתלקת מהשכינה נחמתה, ונראה כאילו אותו היום נחרב המקדש.
תְּפִלָּה לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מאת הרמח"ל הקדוש
[1] תְּפִלָּה לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מאת הרמח"ל הקדוש
לְךָ גִּבּוֹר וְנוֹרָא הַזּוֹכֵר בְּרֹגֶז רַחֲמָיו, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, מַעֲבִיר קִנְאָה וּמֵפֵר אַף וְחָפֵץ בְּהַצְדִּיק רָשָׁע, כַּכָּתוּב "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה" (יחזקאל יח, כג). הַעֲבֵר חַטָּאתֵנוּ מִנֶּגֶד פָּנֶיךָ, וְאַשְׁמוֹתֵינוּ תַּשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר "דִּרְשׁוּ יְהֹוִה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו), כֵּן תִּמָּצֵא לָנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, וְתִזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים, כַּכָּתוּב "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְתִתֵּן בֶּעָפָר אוֹיְבֵינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. וְכָל הַחוֹשְׁבִים עָלֵינוּ רָעָה, תָּפֵר עֲצָתָם וּתְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. "שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ" (תהלים סט, כה) וְכוּ' כִּי מִי כָמוֹךָ בָּאֱלֹהִים יְהֹוִה וּמִי לֹא יִירָאֲךָ שֶׁלְּךָ יָאֲתָה. מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ לְיַעֲקֹב שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ, עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד).
עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ יְהֹוִה אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, הוֹד וְהָדָר לְפָנֶיךָ וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמְךָ לְעוֹלָם, לְהָשִׁיב מִקְדָּשְׁךָ עַל מְרוֹם מִזְבַּחֲךָ – תְּרוֹמְמֵנוּ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת מִקֶּדֶם וְנוֹרָאוֹת בַּהֲדַר תִּפְאַרְתֶּךָ. "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (שמואל א' טו, כט), וְהוֹשִׁיעָה ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל "וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו כז, יג) וְכוּ'. כִּי אַתָּה יְהֹוִה מֶלֶךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וּמֵשִׁיב שְׁבוּת עַמּוֹ בְּרַחֲמִים, כַּכָּתוּב, "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז), וְנֶאֱמַר, "גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (ישעיהו מז, ד) וְכוּ'.
אָנָּא יְהֹוִה, הֲשִׁיבֵנוּ לְעִירְךָ כְּקֶדֶם וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ כְּמֵאָז, וְשָׁם נַעֲלֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, וְנָשִׁיר לְךָ שִׁיר חָדָשׁ לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ עַד עוֹלָם, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ. "אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהֹוִה יִסְעָדֵנִי" (תהלים צד, יח), וּכְתִיב "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ" (תהלים קכב, ב) וְכוּ', כָּךְ תַּעֲמִיד עַמְּךָ בְּנַחֲלָתָם.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ עוֹזֵר דַּלִּים וְשׁוֹמֵעַ צַעֲקַת אֶבְיוֹנִים, מְחַלֵּץ עָנִי בְּעָנְיוֹ, קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו וּמְרַחֵם לְכָל מַעֲשָׂיו. רְאֵה אֶת עַמְּךָ וְאֶת מַכְאוֹבָיו, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה, וּרְפָא שִׁבְרוֹ, וְהָשֵׁב אֶת נִדָּחָיו אֵלֶיךָ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ "וּבָאוּ הָאֹבְדִים" (ישעיהו כז, יג) וְכוּ'.
אָנָּא יְהֹוִה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, אֵלֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ "כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ", "חָנֵּנוּ יְהֹוִה חָנֵּנוּ" אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ לְהִתְעַלֵּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם.
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ. כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם. יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו.
אָנָּא יְהֹוִה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, הִזָּכֵר נָא לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה, וּזְכֹר לָהֶם חַסְדֵי אֲבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּם, אֲשֶׁר הָלְכוּ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וּגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. "חֲתֹם לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶךָ". "אַתָּה תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד", כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. תְּנָה עֻזְּךָ לַעֲבָדֶיךָ וְשַׂבַּע עַמְּךָ מִבִּרְכוֹתֶיךָ, כִּי אֵל מֶלֶךְ בּוֹרֵא רְפוּאוֹת אָתָּה.
רְפָא שֶׁבֶר עַמְּךָ עַד עוֹלָם, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא… מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (דברים לב, לט), וּכְתִיב "הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב" כוּ'.
אָנָּא יְהֹוִה אֱלֹהֵינוּ, חֲתֹם לְטוֹבָה אֶת עַמְּךָ, וּגְעַר בְּכָל מַסְטִינֵיהֶם, וְהַאֲלֵם לְשׁוֹן אוֹיְבֵיהֶם, וְכָל שׂוֹנְאֵיהֶם יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כִּי עָשִׂיתָ, "הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ" (תהלים יז, ז).
שַׂמְּחֵנוּ בְּחַסְדְּךָ יְהֹוִה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ חַי עוֹלָמִים, כִּי לְךָ לְבַדְּךָ הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם, וְאִישׁ לֹא יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, וְכָל אֻמָּה וְלָשׁוֹן יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, לְפָנֶיךָ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה יְהֹוָל אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וּמַלְכוּתְךָ בַּכֹּל מָשָׁלָה.
[1] כ"י כי"ח פאריס H149A עמ' 216. בספר "תקט"ו תפילות הוצאת מכון רמחל ירושלים, נתן המהדיר כותרת "תפילה לשעת נעילה" כיון שנאמר בה "חתמנו". אולם, מצינו בתפילה לערב יום הכיפורים שכתב רבנו במספר מקומות "חתמנו", וע"כ אין מכאן סימוכין לכותרת. בקיצור דעתנו נתנו לתפילה את הכותרת "תפלה ליום הכיפורים" על סמך דברי רבנו בסוף התפלה "הִזָּכֵר נָא לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה".
ענין ספר החיים מתוך "מאמר החכמה"
עִנְיַן סֵפֶר הַחַיִּים.
הִנֵּה הָאָדָם נִדּוֹן תְּחִלָּה עַל פִּי מַעֲשָׂיו לִימָנוֹת בַּצַּדִּיקִים אוֹ בָּרְשָׁעִים, וְזֶה הַנִּקְרָא מַמָּשׁ "סֵפֶר הַחַיִּים" וְ"סֵפֶר מֵתִים" דְּהַיְינוּ:
הַנִּקְבַּע בֵּין הַצַּדִּיקִים – הוּא הַנִּכְתָּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים.
וְהַנִּדְחָה וְנִקְבַּע בֵּין הָרְשָׁעִים – הוּא הַנִּכְתָּב בְּסֵפֶר הַמֵּתִים.
וְהַתָּלוּי וְעוֹמֵד הוּא הַבֵּינוֹנִי שֶׁאֵין דִּינוֹ נִגְמָר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְעַל זֶה מִתְפַּלְּלִים וְאוֹמְרִים זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. וְאָמְנָם עוֹד יֵשׁ הַגְּזֵירוֹת עַל הַמִּקְרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אֶפְשָׁר לַצַּדִּיק שֶׁיִּתְיַסֵּר מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ צַדִּיק, וְאֶפְשָׁר שֶׁמִּפְּנֵי צִדְקוֹ יַצְלִיחַ. וְלָרָשָׁע כְּמוֹ כֵן, אֶפְשָׁר שֶׁיַּצְלִיחַ מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ רָשָׁע, וְאֶפְשָׁר שֶׁמִּפְּנֵי רִשְׁעוֹ יֹאבַד, אוֹ יִתְיַסֵּר. וְנִמְצְאוּ גְּזֵירוֹת אֵלֶּה נִמְשָׁכוֹת אַחֲרֵי הַדִּין הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכַרְנוּ. וְאוּלָם עַל כָּל הַגְּזֵירוֹת הָאֵלֶּה מִתְפַּלְּלִים "וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים" וְכֵן "בְּסֵפֶר חַיִּים בְּרָכָה" וְכוּ'.