Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְשֵׁם יְהֹוָה אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אֱמֶת, וּשְׁכִינְתֵּיהּ תּוֹרַת אֱמֶת, בָּהּ אִתְבְּרִיאַת כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִים, וְהַיְינוּ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי רֵאשִׁית בָּרָא כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִים, דְּהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א לְחוּשְׁבַּן אֱלֹהִים.
וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת, אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב), וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת "תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה" (תהלים יט, ח), וּבָהּ "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶי"ךָ" (דברים יח, יג), וּמִסִּטְרָא דִילָהּ אִתְּמַר עַל יִשְׂרָאֵל, "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה" (דברים יד, א), וּמְנָא לָן דְּאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת אִיהִי תּוֹרַת יְהֹוָה דְּתַלְיָא בִשְׁמֵיהּ, אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו), שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח, תּוֹרָ"ה בְּחֻשְׁבַּן אַתְווֹי תרי"א, וְעִם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ אִיהִי תַּרְיַ"ג.
(דף ה ע"א) וְהַיְינוּ ב' דְּאִתּוֹסְפַת בַּתּוֹרָה, זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם דָּא "יוד הא ואו הא", וּבְגִין דָּא כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וְאוֹקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה. וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא, וְאִית כָּבוֹד נֶאֱצָל, מִסִּטְרָא דְאוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, אִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה, נה). וּמִסִּטְרָא דַאֲצִילוּת, "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה" (דברים יד, א) וְגוֹ'.
וּלְעֵילָא עַל כֹּלָּא עִלַּת עַל כֹּלָּא דְלֵית אֱלֹהַ עֲלֵיהּ, וְלַאו תְּחוֹתֵיהּ, וְלַאו לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְאִיהִי אַסְחַר וּמְקַבֵּל בָּהּ יִסּוּרִין וּמַרְעִין וּמַכְאוֹבִין בִּדְחִילוּ דְמָארֵיהּ. אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, כְּגַוְונָא דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, עַל אִלֵּין מָארֵי קוּשְׁיָין וּמַחֲלוֹקוֹת, "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" (במדבר כא, יד), וְאוּקְמוּהָ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, דְמַה דַּהֲוַת לוֹן שְׁכִינְתָּא סוֹף דְּכָל דַּרְגִּין, קוּשְׁיָא וְדִין מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, אִתְחַזְרַת לוֹן אַהֲבָה מִסִּטְרָא דִימִינָא, אַהֲבַת חֶסֶד, וּבְגִין דָּא 'כָּל הַמְקַיֵּים אֶת הַתּוֹרָה מֵעוֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּימָהּ מֵעוֹשֶׁר', וְהַאי אִיהוּ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ. וְכָל מָאן דְּלָא מְקַיֵּים לָהּ מֵעוֹשֶׁר, לָא יְקַיְּימָהּ מֵעוֹנִי.
דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה בְּיִרְאַת יְהֹוָה אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, 'כָּל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת', דְּכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְמִי שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וְלֹא מָסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים, בַּמֶּה יִכָּנֵס?!
וּבְאֹרַח רָזָא, אדנ"י תַּמָּן י' יִרְאַת יְהֹוָה, וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים דִּילָה, י' מִן יְהֹוָה אִיהִי חָכְמָה, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּהַאי שְׁמָא אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ בִּצְלוֹתָא אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּלְבָתַר חָתְמִין לָהּ בְּשֵׁם יְהֹוָה, בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ מָגֵן אַבְרָהָם, וְאוּף הָכִי אַקְדִּים שְׁבָ"א דְאִיהִי יִרְאָה "בְּשֵׁם יְהֹוָה", לְאַהֲבָה דְאִיהִי קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׁבָ"א מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז), קָמַ"ץ מִימִינָא, "וְקָמַץ הַכֹּהֵן" (ויקרא ה, יב) מִשָּׁם, בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן דְּחִילוּ, לְרַמַ"ח פִּקּוּדִין דְּאִינוּן רְחִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו) וְכוּ', שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִי עִם ו"ה רְמַ"ח.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

וְשֵׁם יְהֹוָה אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אֱמֶת, וְשֵׁם יהו"ה הוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, אֱמֶת וּשְׁכִינְתֵּיהּ תּוֹרַת אֱמֶת, בָּהּ אִתְבְּרִיאַת כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִים, וּשְׁכִינָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, בָּהּ נִבְרָא הַכִּסֵּא שֶׁהוּא אֱלֹהִי"ם,  וְהַיְינוּ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), וְהַיְנוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.  בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי רֵאשִׁית בָּרָא כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִים, דְּהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א לְחוּשְׁבַּן אֱלֹהִים, בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית, בָּרָא הַכִּסֵּא שֶׁהוּא אֱלֹהִי"ם, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה הַכִּסֵּ"א לְחֶשְׁבּוֹן אֱלֹהִי"ם.

וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת, וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל בְּרִיאָה וְתוֹרָה שֶׁל אֲצִילוּת.  אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב), תּוֹרָה שֶׁל בְּרִיאָה – ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת "תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה" (תהלים יט, ח), וְתוֹרָה שֶׁל אֲצִילוּת – תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה.  וּבָהּ "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶי"ךָ" (דברים יח, יג), וּבָהּ תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ,  וּמִסִּטְרָא דִילָהּ אִתְּמַר עַל יִשְׂרָאֵל, "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה" (דברים יד, א), וּמִן הַצַּד שֶׁלָּהּ נֶאֱמַר עַל יִשְׂרָאֵל בָּנִים אַתֶּם לַה'.  וּמְנָא לָן דְּאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת אִיהִי תּוֹרַת יְהֹוָה דְּתַלְיָא בִשְׁמֵיהּ, וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁתּוֹרָה שֶׁל אֲצִילוּת הִיא תוֹרַת ה' שֶׁתְּלוּיָה בִּשְׁמוֹ?  אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו), אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם.  שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח, שְׁמִי עִם י"ה – שס"ה, זִכְרִי עִם ו"ה – רמ"ח, תּוֹרָ"ה בְּחֻשְׁבַּן אַתְווֹי תרי"א, תּוֹרָה בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹתֶיהָ – תרי"א,  וְעִם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ אִיהִי תַּרְיַ"ג, וְעִם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ הִיא תרי"ג,

(דף ה ע"א) וְהַיְינוּ ב' דְּאִתּוֹסְפַת בַּתּוֹרָה, וְהַיְנוּ ב' שֶׁנִּתּוֹסְפָה בַּתּוֹרָה.  זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם דָּא "יוד הא ואו הא", זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם – זֶה יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וּבְגִין דָּא כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּמִשּׁוּם זֶה כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ,  וְאוֹקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה, וּפֵרְשׁוּהוּ רַבָּנֵי הַמִּשְׁנָה אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה. וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא, וְאִית כָּבוֹד נֶאֱצָל, וְיֵשׁ כָּבוֹד נִבְרָא, וְיֵשׁ כָּבוֹד נֶאֱצָל. מִסִּטְרָא דְאוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, אִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה, נה)מִצַּד שֶׁל תּוֹרָה שֶׁל בְּרִיאָה, נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים,  וּמִסִּטְרָא דַאֲצִילוּת, "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה" (דברים יד, א) וְגוֹ', וּמִצַּד שֶׁל אֲצִילוּת – בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה וְגוֹמֵר.

 וּלְעֵילָא עַל כֹּלָּא עִלַּת עַל כֹּלָּא דְלֵית אֱלֹהַ עֲלֵיהּ, וְלַאו תְּחוֹתֵיהּ, וְלַאו לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, וּמֵעַל לַכֹּל – עִלַּת עַל הַכֹּל שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ עָלָיו וְלֹא תַחְתָּיו וְלֹא לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם. וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְאִיהִי אַסְחַר וּמְקַבֵּל בָּהּ יִסּוּרִין וּמַרְעִין וּמַכְאוֹבִין בִּדְחִילוּ דְמָארֵיהּ,וְהוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהוּא מַקִּיף, וּמְקַבֵּל בָּהּ יִסּוּרִים וּמַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים בְּיִרְאַת רִבּוֹנוֹ. אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, כְּגַוְונָא דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, עַל אִלֵּין מָארֵי קוּשְׁיָין וּמַחֲלוֹקוֹת, אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה עַל בַּעֲלֵי הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמַּחֲלוֹקוֹת הַלָּלוּ – "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" (במדבר כא, יד), אֶת וָהֵב בְּסוּפָה, וּפֵרְשׁוּהָ אַהֲבָה בְסוֹפָהּ וְאוּקְמוּהָ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, דְמַה דַּהֲוַת לוֹן שְׁכִינְתָּא סוֹף דְּכָל דַּרְגִּין, שֶׁמַּה שֶּׁהָיְתָה לָהֶם הַשְּׁכִינָה סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת,  קוּשְׁיָא וְדִין מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, קֻשְׁיָה וְדִין מִצַּד הַגְּבוּרָה,  אִתְחַזְרַת לוֹן אַהֲבָה מִסִּטְרָא דִימִינָא, אַהֲבַת חֶסֶד, חָזְרָה לִהְיוֹת לָהֶם אַהֲבָה מִצַּד הַיָּמִין, אַהֲבַת חֶסֶד,  וּבְגִין דָּא 'כָּל הַמְקַיֵּים אֶת הַתּוֹרָה מֵעוֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּימָהּ מֵעוֹשֶׁר', וְלָכֵן כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר,  וְהַאי אִיהוּ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, וְזֶה הוּא אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ.  וְכָל מָאן דְּלָא מְקַיֵּים לָהּ מֵעוֹשֶׁר, לָא יְקַיְּימָהּ מֵעוֹנִי, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר, לֹא יְקַיְּמָהּ מֵעֹנִי.

דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה בְּיִרְאַת יְהֹוָה דַּרְגָּה חֲמִישִׁית בְּיִרְאַת ה', אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה,  'כָּל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, כָּל הַקּוֹדֵם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת', וְכָל הַקּוֹדֵם חָכְמָתוֹ לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.  דְּכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה? שֶׁכָּל הַקּוֹדֵם חָכְמָתוֹ לְיִרְאָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה?  לְמִי שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וְלֹא מָסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים, בַּמֶּה יִכָּנֵס?! לְמִי שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיִּים וְלֹא מָסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים, בַּמֶּה יִכָּנֵס?

וּבְאֹרַח רָזָא, אדנ"י תַּמָּן י' יִרְאַת יְהֹוָה, וּבְדֶרֶךְ סוֹד, אדנ"י שָׁם י' יִרְאַת ה',  וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים דִּילָה, וְאֵלּוּ אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת הֵן מַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁלָּהּ,  י' מִן יְהֹוָה אִיהִי חָכְמָה, י' מִן יהו"ה, הִיא חָכְמָה,  וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּהַאי שְׁמָא אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וְאַרְבַּעַת אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַזֶּה הֵן מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיִּים,  וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ בִּצְלוֹתָא אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְלָכֵן הִקְדִּימוּ בַּתְּפִלָּה אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח,  וּלְבָתַר חָתְמִין לָהּ בְּשֵׁם יְהֹוָה, וְאַחַר כָּךְ חוֹתְמִים אוֹתָהּ בְּשֵׁם יהו"ה:  בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ מָגֵן אַבְרָהָם, בָּרוּךְ אַתָּה יהו"ה מָגֵן אַבְרָהָם.  וְאוּף הָכִי אַקְדִּים שְׁבָ"א דְאִיהִי יִרְאָה "בְּשֵׁם יְהֹוָה", וְאַף כָּךְ הִקְדִּים שְׁבָ"א, שֶׁהִיא יִרְאָה, בְּשֵׁם יהו"ה, לְאַהֲבָה דְאִיהִי קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׁבָ"א מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, לְאַהֲבָה שֶׁהִיא קָמֵ"ץ רַחֲמִים, שְׁבָ"א מִצַּד הַגְּבוּרָה,  "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו, טז), קָמַ"ץ מִימִינָא, "וְקָמַץ הַכֹּהֵן" (ויקרא ה, יב) מִשָּׁם, כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט. קָמֵ"ץ מִיָּמִין, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִשָּׁם,  בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן דְּחִילוּ, וּמִשּׁוּם זֶה הִקְדִּימוּ שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהֵם יִרְאָה, לְרַמַ"ח פִּקּוּדִין דְּאִינוּן רְחִימוּ,  לִרְמַ"ח מִצְווֹת, שֶׁהֵם אַהֲבָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו)זֶהוּ שֶׁכָּתוּב זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְכוּ'. שְׁמִי עִם י"ה – שְׁסָ"ה, זִכְרִי עִם ו"ה – רְמַ"ח.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּעוֹבְדִין אִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דְּנֵר מִצְוָה, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִישּׁוּטִין דִּילַהּ לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִתְּמָר "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז). אֲבָל בְּאוֹרַיְתָא, "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא), דִּכְדֵין אִיהִי אִתְקַשְּׁטַת בִּלְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, וְדָא "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), דְּמִצְוָה נֵר דְּאִצְטְרִיךְ לְאַדְלָקָא לֵהּ, אֲבָל תּוֹרָה אוֹר דְּנָחִית וְאַדְלִיק לְנֵר. וְרָזָא דָּא "וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא).

וּבְזִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ' וְרָזָא דָּא סָתִים אִיהוּ. דִּשְׁכִינְתָּא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיהִי וְלֵית חוּלָקָא לְכָל אוּמִין בָּהּ כְּלָל. וְלֵית לַהּ חוּלָקָא בְּהוּ וְלָא בְּאַרְעָאן דִּלְהוֹן, אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל עִם כָּל דָּא אוּמִין מִתְקַיְּימָן בְּעָלְמָא. אֶלָּא בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, וּמַלְכָּא בָּעֵי דְּיִתְקַיְּימוּן עַד זִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ. וּמַלְכָּא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, בְּגִין כָּךְ אִלֵּין נָמֵי דְּמִתְקַיְּימִין בְּעָלְמָא, מִמַּאי  (דף י' עמוד ב')  דְּאִתְגְּזַר מִינֵּיהּ עָלַיְיהוּ אִיהוּ. בְּגִין כָּךְ אוּמוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה (סוכה כט.)

אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, כְּדֵין "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ', בְּגִין דְּאִיהוּ מָארֵי כֹּלָּא וּבָעָא לְשַׁעְבְּדָא כֻּלְהוֹ תְּחוֹת שְׁכִינְתָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּשְׁלֹט עַל כֹּלָּא. וְאִינּוּן גֵּרִים גְּרוּרִים מָאן דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְעַבְּרָא אִתְעַבָּר, מָאן דְּחָזֵי לְאִתְקַיְּימָא יִתְקַיֵּם.

וְעוֹד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ (עי' חגיגה טז.). דְּהָא כֻּלְהוֹ רְתִיכִין נָפְקִין מִגּוֹ צֵירוּפִין עִלָּאִין, דְּכָל אָת וְאָת מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטָרְפַת, וּלְפוּם צֵירוּפָא הָכִי בְּרִיאַת בִּרְיָן. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ אֶשְׁתַּכַּח כֹּלָּא הַהִיא אָת וְלָא אַחֲרָא. וּבְגִין דָּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, דְּהָא כָּל צְבָא בְּאָת חַד מִינֵּיהּ תַּלְיָא וַאֲבַתְרֵהּ אִתְדַּבַּר.

וְשֶׁמָּא קַדִּישָׁא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא אִשְׁתְּמוֹדָע וְדָא כ"ו, א' דְּאִיהוּ אֶחָד י'ו'י'. וְכֹלָּא רָזָא דִּנְקוּדָּה חֲדָא טְמִירָא וְגָנִיז. ד-א' אִיהִי י'ו'י' כְּמָה דְּאִתְּמָר, וְאִינּוּן עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא. וְרָזָא דָּא י' בְּרָזָא תְּלָת קוֹצִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּקִיטְרָא חַד בְּיִחוּדָא שְׁלִים. וְהָכִי אוֹרָיְתָא לְכַמָּה רָזִין אִתְפָּרְשַׁת וְכֹלָּא אִתְהַדַּר בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּא', וְרָזָא דְּי'. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ אִלֵּין רָזִין עִלָּאִין יִתְגַּלּוּן בְּעָלְמָא, וְיִשְׁתְּמוֹדָע יִחוּדָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. [בְּהַהוּא זִמְנָא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי]:

וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּעוֹבְדִין אִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דְּנֵר מִצְוָה, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִישּׁוּטִין דִּילַהּ לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא קַמֵּי מַלְכָּא. והשכינה שהיא סוד העשיה נתקנת במעשים בסוד שהם המצוות בסוד "נר מצוה", ומתקשטת בקישוטיה שהם המצוות להיראות בתשוקה לפני המלך ז"א. וְאִתְּמָר ונאמר "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז). אֲבָל בְּאוֹרַיְתָא, אבל בתורה"אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא), דִּכְדֵין אִיהִי אִתְקַשְּׁטַת בִּלְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, ואז היא מתקשטת בלבושי המלך שהוא סוד תורה שבכתב והיא תורה שבע"פ, וְדָא "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), דְּמִצְוָה נֵר דְּאִצְטְרִיךְ לְאַדְלָקָא לֵהּ, שהמצוה היא בסוד נר וע"כ צריך מעשה כדי להדליק אותו, אֲבָל תּוֹרָה אוֹר דְּנָחִית וְאַדְלִיק לְנֵר. וְרָזָא דָּא אבל התורה הוא האור שיורד מלמעלה ומדליק את הנר וזה סוד "וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא) ועלי – מצד המלך.

וּבְזִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, ובזמן שקבלו ישראל את התורה על הר סיני, כתוב, כְּתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ' וְרָזָא דָּא סָתִים אִיהוּ. וסוד זה סתום הוא, דִּשְׁכִינְתָּא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיהִי וְלֵית חוּלָקָא לְכָל אוּמִין בָּהּ כְּלָל. השכינה, חלקם של ישראל היא, ואין חלק לכל האומות בה כלל. וְלֵית לַהּ חוּלָקָא בְּהוּ וְלָא בְּאַרְעָאן דִּלְהוֹן, אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ואין לה חלק בהם, ולא בארצותם אלא בארץ ישראל.

אֲבָל עִם כָּל דָּא אוּמִין מִתְקַיְּימָן בְּעָלְמָא. אבל עם כל זה שאין להם ובארצותיהם חלק בשכינה, האומות מתקיימות בעולם, אֶלָּא בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, וּמַלְכָּא בָּעֵי דְּיִתְקַיְּימוּן עַד זִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ. אלא בגלל שכך נצרך, והמלך רוצה שיתקיימו עד הזמן שיצטרך,  וּמַלְכָּא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, בְּגִין כָּךְ אִלֵּין נָמֵי דְּמִתְקַיְּימִין בְּעָלְמָא, מִמַּאי דְּאִתְגְּזַר   (דף י' עמוד ב')   מִינֵּיהּ עָלַיְיהוּ אִיהוּ. והמלך הוא המקור הכול וכללות הכל, לכן, אלו האומות גם כן מתקיימות בעולם, ממה שגזר מהמלך עליהם הוא. בְּגִין כָּךְ אוּמוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה (סוכה כט.)לכן אומות העולם מונות לחמה, שהוא כנגד ז"א, וישראל מונים ללבנה שהיא מלכות.

אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, כְּדֵין אבל בשעה שקבלו את התורה אז "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ', בְּגִין דְּאִיהוּ מָארֵי כֹּלָּא וּבָעָא לְשַׁעְבְּדָא כֻּלְהוֹ תְּחוֹת שְׁכִינְתָּא. בגלל שהוא המלך אדון הכל, ורצה לשעבד את כולם תחת השכינה.  ולעתיד לבוא וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּשְׁלֹט עַל כֹּלָּא. ואז השכינה תשלוט על הכל. וְאִינּוּן גֵּרִים גְּרוּרִים מָאן דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְעַבְּרָא אִתְעַבָּר, מָאן דְּחָזֵי לְאִתְקַיְּימָא יִתְקַיֵּם. והם האומות יהיו גרים גרורים, מי שראוי להכחד – יכחד, ומי שראוי להתקיים – יתקיים.

וְעוֹד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ (עי' חגיגה טז.). דְּהָא כֻּלְהוֹ רְתִיכִין נָפְקִין מִגּוֹ צֵירוּפִין עִלָּאִין, דְּכָל אָת וְאָת מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטָרְפַת, וּלְפוּם צֵירוּפָא הָכִי בְּרִיאַת בִּרְיָן. שהרי כל המרכבות יוצאים מתוך צירופים עליונים, וכל אות ואות מהשם הקדוש בהרבה צרופים מצרפת, וכפי הצירופים – כך נבראים הנבראים. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ אֶשְׁתַּכַּח כֹּלָּא הַהִיא אָת וְלָא אַחֲרָא. וכאשר מסתכלים בהם, נמצא שהכל הוא מאותה האות ולא אחרת. וּבְגִין דָּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, דְּהָא כָּל צְבָא בְּאָת חַד מִינֵּיהּ תַּלְיָא וַאֲבַתְרֵהּ אִתְדַּבַּר. ולכן, זה 'אות הוא בצבא שלו', וזה, כל צבא – תלוי באות אחת מהשם, ומונהג ממנה. 

וְשֶׁמָּא קַדִּישָׁא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא אִשְׁתְּמוֹדָע וְדָא כ"ו, והשם הקדוש בארבע אותיות, כולו בסוד היחוד נודע והוא גימ' כ"ו. א' דְּאִיהוּ אֶחָד י'ו'י'. האות א' הרומז על אלופו של עולם, יחודו ואחדותו שהוא א'חד – בסוד כתיבתה י'ו'י' שעולה גימ' כ"ו. וְכֹלָּא רָזָא דִּנְקוּדָּה חֲדָא טְמִירָא וְגָנִיז. והכל מסוד נקודה אחת נסתרת וגנוזה. ד-א' אִיהִי י'ו'י' כְּמָה דְּאִתְּמָר, וְאִינּוּן עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא. וכתיבתה י' למעלה, י' למטה, ו' בינתיים סוד א'חד למעלה למטה ואמצע. וְרָזָא דָּא י' בְּרָזָא תְּלָת קוֹצִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּקִיטְרָא חַד בְּיִחוּדָא שְׁלִים. וסוד זה י' סוד ג' קוציו, שימצא הכל בקשר אחד ביחוד אחד.

וְהָכִי אוֹרָיְתָא לְכַמָּה רָזִין אִתְפָּרְשַׁת וְכֹלָּא אִתְהַדַּר בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּא', וְרָזָא דְּי'. וכך התורה להרבה סודות מתפרשת והכל חוזר ליחוד אחד בסוד הא' וסוד הי'. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ אִלֵּין רָזִין עִלָּאִין יִתְגַּלּוּן בְּעָלְמָא, וְיִשְׁתְּמוֹדָע יִחוּדָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. ולעתיד לבוא כל הסודות האלה העליונים יתגלו בעולם, ויוודע היחוד העליון הקדוש שהוא כללות הכל. באותו הזמן,  [בְּהַהוּא זִמְנָא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי: אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא]:

קישור לדף תיקוני זוהר תניינא

תפילות ד'-ה' מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה ד: בְּהִתְעוֹרֵר רְצוֹנוֹ יִתְ' כָּל הַדִּינִים וְהַסְּדָרִים יִהְיוּ נִכְפִּים תַּחְתָּיו, וְיִחוּדוֹ יִתְ' יִוָּדַע בְּעוֹלָם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי רָצוֹן שֶׁלְּךָ שׁוֹלֵט עַל כָּל הָרְצוֹנוֹת. בִּזְמַן שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר כָּל הַסְּדָרִים נִכְפִּים תַּחְתָּיו וְהוּא שׁוֹלֵט לְבַדּוֹ לְהַרְאוֹת הַיִּחוּד שֶׁלְּךָ, וּמִשְׁתַּקְּעִים דִּינִים בִּמְקוֹמָם. "וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ יְהוָֹה עֵת רָצוֹן" תְּעוֹרֵר נָא הָרָצוֹן שֶׁלְּךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ תַּחַת הָעִתִּים הַמִּתְחַלְּפִים עֲלֵיהֶם בְּכַמָּה חִלּוּפִים, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "וְהוּא מְסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו לְפָעֳלָם", הֲרֵי בְּרָצוֹן שֶׁלְּךָ יַחֲזֹר הַכֹּל לְעֵת אֶחָד לְבַד, זֶה "עֵת רָצוֹן", "וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ יְהוָֹה עֵת רָצוֹן" וְכוּ', תּוֹךְ הַקִּוּוּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל אוֹר זֶה יָאִיר, מִיָּד "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָֹה וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי", "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָֹה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ", לִשְׁמֹעַ תְּפִלּוֹתַי. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה ה: כְּשֶׁיְּמִינוֹ יִתְ' שָׁבָה לְאָחוֹר, הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט מִפְּנֵי הס"א הַמִּתְפָּרֶצֶת.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי חֶסֶד יְמִינֶךָ, שֶׁבּוֹ בָּרָאתָ הָעוֹלָם, שֶׁנֶאֱמַר "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", וּבוֹ נָתַתָּ תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", וּבוֹ תָּלוּי כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם, שֶׁבּוֹ אַתָּה "זָן" וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. זֶה אֵ"ל יהו"ה, גִּימַ' זָ"ן וּמְפַרְנֵס, אֵל וַדַּאי. אִם זֶה יָשׁוּב אָחוֹר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב", הֲרֵי הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט, וְהַתּוֹרָה אֵינָהּ עוֹמֶדֶת עַל קִיּוּמָהּ – אֶלָּא "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". וּמַה תַּעֲשֶׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא "גָּדוֹל" מִצַּד חֶסֶד הַמִּתְרַבֶּה בְּכַמָּה שֵׁמוֹת לִבְרֹא כָּל הָעוֹלָמוֹת וּלְנַהֵג אוֹתָם בְּרַחֲמִים? "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" וַדַּאי. וְעַל זֶה הֲרֵי אָמְרוּ כָּל הַתּוֹרָה שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָבָּ"ה, "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרֹעַ יְהוָֹה" "יְמִינְךָ יְהוָֹה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ", יְמִין זֶה תְּעוֹרֵר בָּעוֹלָם, וּבוֹ תַּעֲשֶׂה חֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל, וּמִיַּד צָד קְדֻשָּׁתְךָ יִתְעַלֶּה, וְצַד הַטֻּמְאָה יִשָּׁפֵל לְפָנֶיךָ, "יְמִינְךָ יְהוָֹה תִּרְעַץ אוֹיֵב", תּוֹךְ קִוּוּי יִשְׂרָאֵל וַדַּאי אוֹר זֶה יָאִיר, מִיָּד יִוָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם זֶרַע אֱמֶת וְהֵם בָּאִים מִן הַיָּמִין, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם זֶרַע שֶׁקֶר מִצַּד הַשְּׂמֹאל, "יְמִינְךָ יְהוָֹה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" וַדַּאי. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

"סוכה ולולב" - מתוך דרך ה' ד', ח', ב'

ב. ענין הסוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד היתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות, והוא, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארן, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העוה"ז עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה. ואור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מה שנאמר, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך.

וכבר היו משיגים זה הענין בגילוי מיד, אלו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו. ועל ידי פרטיות מצות הלולב בנענועיו והקפותיו, משתלם ענין זה, להתחזק שליטת השם ב"ה על ראשם של ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם, עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים, והוא הענין שנאמר, אפים ארץ ישתחוו לך וכו', והלכו אליך שחוח כל בני מעניך וכו', כי כלם ישתעבדו להם וישתחוו להם, לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם. והנה תשפל כל גאותם ויכנעו תחת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו ית'. ולזה הולך כל ענין הלולב בפרטיו: