Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא רְקִיעָא דְּבֵהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא כּוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. הָכָא פְּשִׁיטוּ דְּבוּצִינָא לְנַגְּנָא, עַל דָא בִּתְמִיהוּ בִּסְלִיקוּ עַל כֹּלָּא. וְסִימָנִיךְ "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים" (תהלים קיב, ט). דְּהָא אִיהוּ יְהִיב לְכֻלְּהוּ תַּתָּאֵי, וּמִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא פִּזַּר רַבְרְבָא.
דְּכַד מִשְׁחָתָא סָלְקָא וְאִתְרַבְרְבָא כְּדֵין אִיהוּ סָלִיק וְאוֹשִׁיט שִׁית אַמִּין, בְּשִׁיעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין לְאָרְכָּא וּלְפוּתְיָא כְּחֵיזוּ דָּא דְּאִיהוּ פִּזָּר, וְהַאי אִיהוּ סִימָנִיךְ "וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב" (אסתר ה, ב).
וְתָנֵינָן שִׁית אַמִּין אוֹשִׁיט לְקַבְּלָה. מֵהַאי פִּזָּר מַלְיָא מַבּוּעִין וְיָהִיב לְמִסְכְּנֵי. וְהַאי אִיהוּ שַׁרְבִיטָא דְּאִתְתְּקַן בְּמִשְׁחָתָא דָּא. וּבְנִגּוּנָא דְּמִשְׁחָתָא דָּא סָלְקָן וְאִתַּתְקְנָן כִּדְקָא יָאוֹת. וּכְדֵין וְהַמַּשְׂכִּלִים וְגוֹ'. שִׁעוּרָא דָּא כְּשִׁעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין, לְנַגְּנָא תְּלָת לְאָרְכָּא וּתְלָת לְפוּתְיָא. בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית.
שִׁית אִנּוּן, וְאִנּוּן חָמֵשׁ. תְּלָת לְאָרְכָּא תְּרֵין לְפוּתְיָא כַּד מִסְתַּכְּלָאן תְּלַת לְסִטְרָא דָּא, וּתְלַת לְסִטְרָא דָּא. וּכְדֵין וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. אִלֵּן אִנּוּן שִׁית נִקּוּדִין דְּאִנּוּן נְצִיצִין, וְנָהֲרִין לְתַתָּא. וְאִנּוּן כּוֹכָבִים טְמִירִין לְאַנְהֲרָא, וְסִיהֲרָא אִתְנְהִירַת בְּכָל חַד וְחַד מִמִּשְׁחָתָא דִּילְהוֹן דְּאִתְנָעִיצָאן בְּבוּצִינָא.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דָּא רְקִיעָא דְּבֵהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא כּוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, זֶה הָרָקִיעַ שֶׁבּוֹ שֶׁמֶשׁ וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. הָכָא פְּשִׁיטוּ דְּבוּצִינָא לְנַגְּנָא, עַל דָא בִּתְמִיהוּ בִּסְלִיקוּ עַל כֹּלָּא כָּאן הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל הַמָּאוֹר לְנַגֵּן עַל זֶה בִּתְמִיהָה בַּעֲלִיָּה עַל הַכֹּל.  וְסִימָנִיךְ "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים" (תהלים קיב, ט). דְּהָא אִיהוּ יְהִיב לְכֻלְּהוּ תַּתָּאֵי, וּמִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא פִּזַּר רַבְרְבָא וְסִימָנְךְ  – פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, שֶׁזֶּהוּ שֶׁנּוֹתֵן לְכָל הַתַּחְתּוֹנִים, וּמְדִידַת הַמָּאוֹר פִּזַּר גָּדוֹל.
 
דְּכַד מִשְׁחָתָא סָלְקָא וְאִתְרַבְרְבָא כְּדֵין אִיהוּ סָלִיק וְאוֹשִׁיט שִׁית אַמִּין, בְּשִׁיעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין לְאָרְכָּא וּלְפוּתְיָא כְּחֵיזוּ דָּא  דְּאִיהוּ פִּזָּר, כְּשֶׁמְּדִידָה עוֹלָה וּמִתְגַּדֶּלֶת, אָז הוּא עוֹלֶה וּמוֹשִׁיט שֵׁשׁ אַמּוֹת בְּשִׁעוּר שֶׁל שֵׁשׁ נְקֻדּוֹת לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב,  וְהַאי אִיהוּ סִימָנִיךְ "וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב" (אסתר ה, ב) כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהוּא פִּזַּר. וְזֶהוּ סִימָנְךְ –  וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב.
 
וְתָנֵינָן שִׁית אַמִּין אוֹשִׁיט לְקַבְּלָה. מֵהַאי פִּזָּר מַלְיָא מַבּוּעִין וְיָהִיב לְמִסְכְּנֵי וְשָׁנִינוּ, שֵׁשׁ אַמּוֹת הוֹשִׁיט לְקַבְּלָהּ, מֵהַפִּזַּר הַזֶּה מָלֵא הַמַּעְיָן שֶׁלָּךְ וְנוֹתֵן לַעֲנִיִּים. וְהַאי אִיהוּ שַׁרְבִיטָא דְּאִתְתְּקַן בְּמִשְׁחָתָא דָּא וְזֶהוּ הַשַּׁרְבִיט שֶׁנִּתְקָן בַּמְּדִידָה הַזּוֹ.  וּבְנִגּוּנָא דְּמִשְׁחָתָא דָּא סָלְקָן וְאִתַּתְקְנָן כִּדְקָא יָאוֹת וּבְנִגּוּן הַמְּדִידָה הַזּוֹ עוֹלִים וְנִתְקָנִים כָּרָאוּי, וְאָז וְהַמַּשְׂכִּלִים וְגוֹ'. וּכְדֵין וְהַמַּשְׂכִּלִים וְגוֹ'. שִׁעוּרָא דָּא כְּשִׁעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין, לְנַגְּנָא תְּלָת לְאָרְכָּא וּתְלָת לְפוּתְיָא שִׁעוּר זֶה כְּמוֹ שִׁעוּר שֶׁל שֵׁשׁ נְקֻדּוֹת, לְנַגֵּן שָׁלֹשׁ לָאֹרֶךְ וְשָׁלֹשׁ לָרֹחַב, בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית מִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹד שֶׁל שֵׁשׁ.
 
שִׁית אִנּוּן, וְאִנּוּן חָמֵשׁ שֵׁשׁ הֵם, וְהֵם חָמֵשׁ.  תְּלָת לְאָרְכָּא תְּרֵין לְפוּתְיָא כַּד מִסְתַּכְּלָאן תְּלַת לְסִטְרָא דָּא, וּתְלַת לְסִטְרָא דָּא שָׁלֹשׁ לָאֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם לָרֹחַב כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים שָׁלֹשׁ לְצַד זֶה וְשָׁלֹשׁ לְצַד זֶה.  וּכְדֵין וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד וְאָז וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.  אִלֵּן אִנּוּן שִׁית נִקּוּדִין דְּאִנּוּן נְצִיצִין, וְנָהֲרִין לְתַתָּא. וְאִנּוּן כּוֹכָבִים טְמִירִין לְאַנְהֲרָא, אֵלּוּ הֵם שֵׁשׁ הַנְּקֻדּוֹת שֶׁנּוֹצְצוֹת וּמְאִירוֹת לְמַטָּה, וְאוֹתָם כּוֹכָבִים נִסְתָּרִים לְהָאִיר, וְסִיהֲרָא אִתְנְהִירַת בְּכָל חַד וְחַד מִמִּשְׁחָתָא דִּילְהוֹן דְּאִתְנָעִיצָאן בְּבוּצִינָא.  וְהַלְּבָנָה מוּאֶרֶת בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּדִידָתָם שֶׁנְּעוּצוֹת בַּמָּאוֹר.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

בְּהַהוּא זִמְנָא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּאַף עַל גַּב דְּדִמְעִין מַשְׁחִיתִין לֵיהּ לְיִקְרָא דְּאַנְפִּין, כְּגוֹן "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" (בראשית כט, יז) הָכָא לָאו הָכִי. אֶלָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דָּנִיֵּאל יב, ג) דְּאִתְּמַר בְּהוּ "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם" (ירמיהו לא, ח) דָּא "רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (זכריה יב, י) דְּאִינוּן דְּמַעְיָן לָא יַשְׁחִיתוּן יְקָרָא דִּילְהוֹן. אֶלָּא אַדְּרַבָּא מְתַקְּנִין לְאִינּוּן אַנְפִּין לְמֶיהֱוֵי נַהֲרָן וְחָדָאן. דְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְּמַר בְּהוּ אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רָשָׁע דְּהָא כָּל חֲשׁוּכָא דְּעוֹבַדֵיהוֹן סָלִיק וּנְחֵית בְּאַנְפֵּיהוֹן. וּמָאן דְּמִסְתַּכֵּל בְּהוּ אַחְשִׁיךְ עֵינוֹי בְּהַהוּא חֲשׁוּכָא. אֲבָל צַדִּיקַיָּא אִתְּמַר בְּהוּ "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל, כ) דְּהָא כָּל נְהוֹרָא וּקְדוּשָּׁתָא נַהֲרָא בְּאַנְפַּיְיהוּ תָּדִיר, וּמָאן דְּאִסְתַּכַּל בְּהוּ אִתְנָהִיר מִינַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּהָא בְּאִינוּן דִּמְעִין אִסְתַּחְיָין אַנְפִּין מֵהַהוּא חֲשׁוּכָא לְאִתְנַהֲרָא:
וְעוֹד, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), אִלֵּין תְּרֵין מְשִׂיחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ בְּגָלוּתָא "כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" (ישעיהו נב, יד). וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמִתַּמָּן יִירְתוּן יִשְׂרָאֵל שַׁפִּירוּ דְּאַנְפִּין וְזִיו יְקָרָא, כְּמָה דְּאָמַר "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים" (איכה ד, ב). אֲבָל בְּגָלוּתָא, "עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה" (איוב כב, יד) וַדַּאי:
וְעִם כָּל דָּא "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד) דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחֲזִיאַת לְאִתְגַּלָּאָה. לְמַאן? אֶלָּא לְמַאן דְּאִתְפְּקָחוּ עֵינוֹי לְמֶחֱמֵי בִּנְהוֹרָא דְּאוֹרַיְתָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג).

בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן של ההסתר נאמר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּאַף עַל גַּב דְּדִמְעִין מַשְׁחִיתִין לֵיהּ לְיִקְרָא דְּאַנְפִּין, פנים הם מלשון פנימיות, שהיינו שמגלות את הפנימיות של נושאם. ואף על גב שהדמעות משחיתות את הפנים ואינן מגלות יופיין וכל שכן את פנימיותם, כְּגוֹן "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" (בראשית כט, יז) הָכָא לָאו הָכִי. אצל המשכילים אין הדבר כן, אֶלָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) דְּאִתְּמָר בְּהוּ שנאמר בהם "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם" (ירמיהו לא, ח) דָּא "רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (זכריה יב, י) דְּאִינוּן דִּמְעִין לָא יַשְׁחִיתוּן יְקָרָא דִּילְהוֹן. דמעותיהן של המשכילים המצטערים בגלות לא ישחיתו את יופיים, אֶלָּא אַדְּרַבָּא מְתַקְּנִין לְאִינּוּן אַנְפִּין לְמֶיהֱוֵי נַהֲרָן וְחָדָאן. אלא אדרבא, הם מתקנים את פניהם שיהיו מאירים ושמחים מאור שהשכינה ששורה על פניהם בעת שדמעותיהם בוקעים את ענני הס"א. דְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְּמָר בְּהוּ ונאמר ברשעים 'אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רָשָׁע' (מגילה כח א) דְּהָא כָּל חֲשׁוּכָא דְּעוֹבַדֵיהוֹן סָלִיק וּנְחֵית בְּאַנְפֵּיהוֹן,כל מעשיהם החשוכים עולים ושורים על פניהם, וּמָאן דְּמִסְתַּכֵּל בְּהוּ אַחְשִׁיךְ עֵינוֹי בְּהַהוּא חֲשׁוּכָא. ומי שמסתכל בפניהם נדבקת נשמתו בסוד ראיית הנשמה, ונחשכים עיניו מהחושך שלהם.
 
והיו עיניך רואות את מוריך, המשכת הארת הצדיקים מכח ראיית הנשמה.
אֲבָל צַדִּיקַיָּא אִתְּמָר בְּהוּ אבל להבדיל מהרשעים – 
נאמר בצדיקים "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל, כ) דְּהָא כָּל נְהוֹרָא וּקְדוּשָּׁתָא נַהֲרָא בְּאַנְפַּיְיהוּ תָּדִיר, שהרי כל האור והקדושה מאירים בפניהם תמיד, וּמָאן דְּאִסְתַּכַּל בְּהוּ אִתְנָהִיר מִינַּיְיהוּ. ומי שמסתכל בהם נדבקת נשמתו בהם ומאיר מאורם כנר מנר, בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּהָא בְּאִינוּן דִּמְעִין אִסְתַּחְיָין אַנְפִּין מֵהַהוּא חֲשׁוּכָא (דף יב' עמוד ב)  לְאִתְנַהֲרָא. באותם הדמעות שבקעו את ענני הסטרא אחרא רוחצות פניהם מחושך הגלות ויוצאים מחשכה לאורה.
 
המשיחין הם המשכילים שיזהירו מאור השכינה בגאולה.
וְעוֹד, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ בְּגָלוּתָא 
אלו שני המשיחין שנאמר בהם בגלות "כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" (ישעיהו נב, יד). בהיותם סובלי חולאים וסובלים את צער השכינה נשחת מראם ממראה אדם, וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמִתַּמָּן יִירְתוּן יִשְׂרָאֵל שַׁפִּירוּ דְּאַנְפִּין וְזִיו יְקָרָא, ובזמן הגאולה יזהירו פניהם כזהר הרקיע, ומשם יירשו ישראל פנים יפות וזיו יקר, כמו שנאמר כְּמָה דְּאָמַר "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים" (איכה ד, ב), אֲבָל בְּגָלוּתָא, אבל בגלות "עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה" (איוב כב, יד) וַדַּאי.
 
הארת הקשת היא השכינה המאירה בזמן הראוי לחורבן רק למי שדבק בתורה.
וְעִם כָּל דָּא ועם כל זה, "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד) דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחֲזִיאַת לְאִתְגַּלָּאָה.
 גם בהיות העננים מכסים על הארץ  והיה ראוי שירד מבול, מתגלה הקשת שזו השכינה שמזדמנת להתגלות לקיום העולם מכוח הברית, לְמַאן? אֶלָּא לְמַאן דְּאִתְפְּקָחוּ עֵינוֹי לְמֶחֱמֵי בִּנְהוֹרָא דְּאוֹרַיְתָא, למי? אלא למי שפוקח את עיניו לראות באור התורה, שנאמר בו דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְתוֹרָה אוֹר "(משלי ו, כג(.

תפילות רגע - עד"ר מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה רג"ע: כל תפלה שעולה בכח השכינה, נפתחים לפניה השערים ומתקבלת ברחמים.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "עָזְרֵנִי יְהוָֹה אֱלֹהַי הוֹשִׁיעֵנִי כְּחַסְדְּךָ", שֶׁאִם אֵין שְׁכִינָתְךָ נִמְצֵאת, הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת לְפָנֶיךָ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַתְּפִלָּה עוֹלָה, אִם הַשְּׁכִינָה נִרְאֵית בָּהּ – מִיָּד הַמֶּלֶךְ מַקְדִּים וּפוֹתֵחַ לָהּ שְׁעָרִים וְנוֹטֵל אוֹתָהּ בְּרַחֲמִים. וְאִם לֹא, אֵינוֹ חָשׁ לָהּ אֶלָּא עֶבֶד שׁוֹלֵחַ לְגַבָּהּ, וְאוֹתָם הָעֲבָדִים בְּכַמָּה דִּינִים דָּנִים אוֹתָהּ עַד שֶּׁלֹא יְקַבְּלוּ אוֹתָהּ, ונֶאֱמַר בָּהֶם "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעַר", בְּכַמָּה דִּינִים עַל דִּינִים וְכַמָּה דִּקְדּוּקִים שֶׁהֵם מְדַקְדְּקִים בָּהּ. אֲבָל אָנוּ בְּיִחוּד שֶׁלְּךָ אָנוּ בּוֹטְחִים, וּמִיָּד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ תִּתְעוֹרֵר לְגַבֵּינוּ שֶׁהִיא עֵזֶר, לִהְיוֹת עֵזֶר לָנוּ, "עָזְרֵנִי יְהוָֹה אֱלֹהַי" וַדַּאי, מִיָּד יִחוּד יִמָּצֵא יאהלוההי"ם,  "עָזְרֵנִי יְהוָֹה אֱלֹהַי". וְאִם בָּא נָחָשׁ לִהְיוֹת כָּרוּךְ עַל עָקֵב שֶׁלָּנוּ בַּעֲבוּר עֲוֹנוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, הֲרֵי יִחוּד שֶׁלְּךָ אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא "הוֹשִׁיעֵנוּ כְּחַסְדְּךָ" בְּאוֹתָהּ הַ-י' הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא "חֶסֶד" שֶׁבָּהּ מִתְמַלֵּא הַשֵּׁם כְּגוֹן זֶה יו"ד ה"י וי"ו ה"י גִּימַטְרִיָּא חֶסֶד וַדַּאי, אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. בָּאֱמֶת שֶׁלְּךָ אָנוּ בּוֹטְחִים, לְךָ אָנוּ מְקַוִּים, גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה עֵדֶ"ר: בכח כ"ח אותיות של מילוי מ"ה ניתן כח לישראל לתקן את השכינה להחזיר את כ"ח עתותיה כולם לטובה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תֵּן לָנוּ כֹּחַ בְּכ"ח אוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת, דִּכְתִיב, "וְקֹויֵ יְהוָֹה יַחֲלִיפוּ כֹּחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים", וּמִיָּד יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לְתַקֵּן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא הַלְּבָנָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ כ"ח עִתִּים לְהַחֲזִיר אוֹתָם כֻּלָּם לְטוֹבָה, מִיָּד, "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ", וְנוּכַל לַעֲלוֹת בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלְּךָ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל צַד, שֶׁאַתָּה הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל, שֶׁהֲרֵי לֹא בְּכֹחַ שֶׁלָּנוּ אֶלָּא בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יַצְלִיחַ בְּיָדֵינוּ שֶׁהֵם כ"ח פְּרָקִים שֶׁבִּשְׁנֵי יָדַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְחֵפֶץ יְהֹוָה בְּ'יָדוֹ יִצְלָח". כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת כֵּן תִּתְגַּלֶּה עָלֵינוּ בְּיִחוּדְךָ שֶׁהִיא אֱמֶת, וְכֹחַ זֶה תִּתֵּן לָנוּ שֶׁהֲרֵי הוּא בַּעַל הַכֹּחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "קוֹל יְהוָֹה בַּכֹּחַ" יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.