תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, כֹּהֵן אִיהוּ נְשָׁמָה, אִם זָכָה נֵר יְהֹוָה, נֵר הֲוָה נָהִיר בֵּיהּ מִלִּבָּא כַּשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְרוּחָא דְקוּדְשָׁא הֲוָה נָפִיק מִבֵּין גַּדְפוֹי דִכְּרוּבִין דְּאִינוּן כַּנְפֵי רֵיאָה, וַהֲוָה מְמַלֵּיל עִמֵּיהּ. וְאִם לַאו נוּרָא, וְדָא נֶפֶשׁ הֲוָה דָלֵיק, וְנָפִיק אֶשָּׁא מִלִּבָּא וְאוֹקִיד לֵיהּ.
קַרְקְבָנָא וְקֵיבָה כַּד נָאִים אִתְקְרֵי קֵיבָה יָשֵׁן. וְאִית שֵׁינָה לְטָב וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ, לְטָב כְּגוֹן חֲלוֹם דְּאִיהִי סֻלָּם דְּחָזָא יַעֲקֹב, וּבֵיהּ דָּבִיק קָנֶה, וְשִׁית עִזְקִין דְּקָנֶה אִיהוּ שִׁית דַּרְגִּין דִּנְבוּאָה, וְסָלְקִין לְשִׁתִּין נִשְׁמֵי, דַהֲוָה נָאִים בְּהוֹן דָּוִד, דְּהָכִי אוּקְמוּה, 'דָוִד הֲוָה מִתְנַמְנֵם כַּסּוּס', וְסוּס לָא נָאִים אֶלָּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ חֶלְמָא בִּישָׁא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ לְגַבֵּי אַבְרָהָם, "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו, יב), וְהָא אוּקְמוּהָ בְאַרְבַּע גָּלִיּוֹת, וּבְגִין דַּחֲלוֹם יֵיתֵי בִתְרֵין דַּרְגִּין, אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, כְּמָה דְאִי אֶפְשַׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן כַּךְ אִי אֶפְשַׁר לְחֶלְמָא בְלֹא דְבָרִים בְּטֵלִים, בְּגִין דְּיֵיתֵי חֶלְמָא כַּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כַּאן עַל יְדֵי שֵׁד, בְּגִין דְּחֶלְמָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, אֲבָל מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְחַיֵּי לָא אַתְיָא אֶלָּא עַל יְדֵי קֵיבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא דִילֵיהּ, וְלֵית תַּמָּן קֵיבָה רַע דְּאִיהוּ שֵׁד.
קָרְקְבָן טוֹחֵן, אִי בַּר נַשׁ זַכָּאָה אִיהוּ טוֹחֶנֶת מָן לְצַדִּיקִים, דְּאִינוּן אֵבָרִים קַדִּישִׁין בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְאִי לָא אָזְלִין בְּפִקּוּדִין טָבִין, מִתְפַּרְנְסִין בְּלֶחֶם הַקְּלוֹקֵל מְזוֹנָא קַלָּא בַּקָּלוֹן. וּוֶשֶׁט "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (במדבר יא, ח), שָׁטִין לָקְטִין בְּשִׁטּוּתָא, "וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם" (במדבר יא, ח) בְּדוֹחֲקָא, אִלֵּין אִינוּן טוֹחֲנוֹת בְּפוּמָא, "אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה" (שם) דָא חֵיךְ, "וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר" (שם) דָּא אִצְטוּמְכָא.
בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה הָכָא, אִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל הֲוָה נָחִית לוֹן אוֹרַיְיתָא מִן שְׁמַיָּא בְלָא דוֹחֲקָא, וְלָא הֲווֹ צְרִיכִין לְאַלָּפָא חַד לְחַבְרֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד), דְּלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, לָא זָכוּ בְּגִין עֵרֶב רַב דְּאִינוּן שַׁטְיָּין, אִתְּמַר בְּהוּ "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (במדבר יא, ח), דְיִטְרְחוּן לְאוֹלָפָא דָא לְדָא, לְפַרְנָסָה כָּל חַד בְּדוֹחֲקָא, וּלְחַכִּימַיָּא בִרְמִיזָא. אֲבָל לְעָתִיד לָבֹא יִתְמְחוּן עֵרֶב רַב מֵעָלְמָא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו" (ירמיהו לא, לג) וְגוֹ', וּבְגִין דָּא וֶשֶׁט אִיהוּ לְבִישׁ וְאִיהוּ לְטָב, חִוָּור וְסוּמַק, דִּינָא וְרַחֲמֵי.
וּבְרִי, בְּוַדַּאי אִינוּן שְׁלוּחַיָּא דְצִבּוּרָא, צְרִיכִין כַּד קָרָאן סֵפֶר תּוֹרָה דְּיַחְתְּכוּן מִלִּין, וְלָא יֵימְרוּן לְהוֹן בְּהַלְעָטָה, כְּגַוְונָא דְעֵרֶב רַב דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (במדבר יא, לג), וַהֲווֹ אָכְלִין בְּהַלְעָטָה, וּכְגַוְונָא דְּעֵשָׂו דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "הַלְעִיטֵנִי נָא" (בראשית כה, ל), וְלָא הֲווֹ טָחֲנִין לֵיהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן "וְאַף יְהֹוָה חָרָה בָעָם" (במדבר יא, לג).
(דף קמא ע"א) הַדְרָא דְכַנְתָא דָא אִיהוּ נָחָשׁ בָּרִיחַ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דִּזְמִינִין צַדִּיקַיָּיא לְמֵיכַל לֵיהּ. וְאִית חֵלֶב טָמֵא דְאִיהוּ נָחָשׁ, דְּאִיהוּ אֲסִיר לְמֵיכַל עַמָּא קַדִּישָׁא, בְּגִין דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, כֹּהֵן אִיהוּ נְשָׁמָה, אִם זָכָה נֵר יְהֹוָה, נֵר הֲוָה נָהִיר בֵּיהּ מִלִּבָּא כַּשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל. הַכֹּהֵן הוּא הַנְּשָׁמָה, אִם זָכָה – נֵר יהו"ה, נֵר הָיָה מֵאִיר בּוֹ מֵהַלֵּב כְּשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְרוּחָא דְקוּדְשָׁא הֲוָה נָפִיק מִבֵּין גַּדְפוֹי דִכְּרוּבִין דְּאִינוּן כַּנְפֵי רֵיאָה, וַהֲוָה מְמַלֵּיל עִמֵּיהּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה יוֹצֵאת מִבֵּין כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שֶׁהֵן כַּנְפֵי רֵאָה, וְהָיְתָה מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ, וְאִם לַאו נוּרָא, וְדָא נֶפֶשׁ הֲוָה דָלֵיק, וְנָפִיק אֶשָּׁא מִלִּבָּא וְאוֹקִיד לֵיהּ, וְאִם לֹא – אֵשׁ, וְזוֹ הַנֶּפֶשׁ, הָיְתָה דוֹלֶקֶת, וְיוֹצֵאת אֵשׁ מֵהַלֵּב וְשׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ. קַרְקְבָנָא וְקֵיבָה כַּד נָאִים אִתְקְרֵי קֵיבָה יָשֵׁן הַקֻּרְקְבָן וְהַקֵּבָה, כַּאֲשֶׁר יָשֵׁן נִקְרָא קֵבָה יָשֵׁן.
וְאִית שֵׁינָה לְטָב וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ, לְטָב כְּגוֹן חֲלוֹם דְּאִיהִי סֻלָּם דְּחָזָא יַעֲקֹב, וּבֵיהּ דָּבִיק קָנֶה, וְיֵשׁ שֵׁנָה לְטוֹב וְיֵשׁ שֵׁנָה לְרַע. לְטוֹב, כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁהוּא הַסֻּלָּם (כְּמוֹ חֲלוֹם) שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, וּבוֹ דָבוּק קָנֶה, וְשִׁית עִזְקִין דְּקָנֶה אִיהוּ שִׁית דַּרְגִּין דִּנְבוּאָה, וְסָלְקִין לְשִׁתִּין נִשְׁמֵי, דַהֲוָה נָאִים בְּהוֹן דָּוִד, וְשֵׁשׁ טַבְּעוֹת הַקָּנֶה הֵם שֵׁשׁ דַּרְגוֹת הַנְּבוּאָה, וְעוֹלִים לְשִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת שֶׁהָיָה יָשֵׁן בָּהֶם דָּוִד, דְּהָכִי אוּקְמוּה, 'דָוִד הֲוָה מִתְנַמְנֵם כַּסּוּס', וְסוּס לָא נָאִים אֶלָּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, דָּוִד הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, וְסוּס לֹא יָשֵׁן אֶלָּא שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת, וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ חֶלְמָא בִּישָׁא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ לְגַבֵּי אַבְרָהָם, "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו, יב), וְהָא אוּקְמוּהָ בְאַרְבַּע גָּלִיּוֹת, וְיֵשׁ שֵׁנָה לְרַע, חֲלוֹם רַע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו, וּבְגִין דַּחֲלוֹם יֵיתֵי בִתְרֵין דַּרְגִּין, אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, כְּמָה דְאִי אֶפְשַׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן כַּךְ אִי אֶפְשַׁר לְחֶלְמָא בְלֹא דְבָרִים בְּטֵלִים, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וּמִשּׁוּם שֶׁחֲלוֹם יָבֹא בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת, פֵּרְשׁוּהָ הַקַּדְמוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלֹא תֶבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלִי דְבָרִים בְּטֵלִים, בְּגִין דְּיֵיתֵי חֶלְמָא כַּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כַּאן עַל יְדֵי שֵׁד, בְּגִין דְּחֶלְמָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הַחֲלוֹם כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד, מִשּׁוּם שֶׁהַחֲלוֹם הוּא מִצַּד שֶׁל הָעֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, אֲבָל מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְחַיֵּי לָא אַתְיָא אֶלָּא עַל יְדֵי קֵיבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא דִילֵיהּ, וְלֵית תַּמָּן קֵיבָה רַע דְּאִיהוּ שֵׁד, אֲבָל מִצַּד שֶׁל עֵץ הַחַיִּים לֹא בָא (עָלָיו אֶלָּא שֶׁל קֵבָה) אֶלָּא עַל יְדֵי קֵבָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ, וְאֵין שָׁם קֵבָה רַע, שֶׁהוּא שֵׁד.
קָרְקְבָן טוֹחֵן, אִי בַּר נַשׁ זַכָּאָה אִיהוּ טוֹחֶנֶת מָן לְצַדִּיקִים, דְּאִינוּן אֵבָרִים קַדִּישִׁין בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, הַקֻּרְקְבָן טוֹחֵן, אִם אָדָם צַדִּיק, הִיא טוֹחֶנֶת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם אֵיבָרִים קְדוֹשִׁים בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְאִי לָא אָזְלִין בְּפִקּוּדִין טָבִין, מִתְפַּרְנְסִין בְּלֶחֶם הַקְּלוֹקֵל מְזוֹנָא קַלָּא בַּקָּלוֹן, וְאִם לֹא הוֹלְכִים בְּמִצְווֹת טוֹבוֹת, מִתְפַּרְנְסִים בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל, מָזוֹן הַקְּלוֹקֵל, קַל בְּקָלוֹן. וּוֶשֶׁט "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (במדבר יא, ח), שָׁטִין לָקְטִין בְּשִׁטּוּתָא, "וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם" (במדבר יא, ח) בְּדוֹחֲקָא, אִלֵּין אִינוּן טוֹחֲנוֹת בְּפוּמָא, וֵשֶׁט – שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. שָׁטִים, (הַשּׁוֹטִים), לוֹקְטִים בִּשְׁטוּת. וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם – בְּדֹחַק, אֵלּוּ הֵן הַטּוֹחֲנוֹת בַּפֶּה "אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה" (שם) דָא חֵיךְ, "וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר" (שם) דָּא אִצְטוּמְכָא., אוֹ דָכוּ בַּמְדֹכָה – זֶה הַחֵךְ, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר – זוֹ הָאִיצְטוֹמְכָה.
בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה הָכָא, אִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל הֲוָה נָחִית לוֹן אוֹרַיְיתָא מִן שְׁמַיָּא בְלָא דוֹחֲקָא, וְלָא הֲווֹ צְרִיכִין לְאַלָּפָא חַד לְחַבְרֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד), דְּלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, בְּנִי, סוֹד עֶלְיוֹן כָּאן, אִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה יוֹרֶדֶת לָהֶם תּוֹרָה מִשָּׁמַיִם בְּלִי דֹחַק, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, שֶׁאֵין לֶחֶם אֶלָּא תוֹרָה, לָא זָכוּ בְּגִין עֵרֶב רַב דְּאִינוּן שַׁטְיָּין, אִתְּמַר בְּהוּ "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (במדבר יא, ח), דְיִטְרְחוּן לְאוֹלָפָא דָא לְדָא, לְפַרְנָסָה כָּל חַד בְּדוֹחֲקָא, וּלְחַכִּימַיָּא בִרְמִיזָא, לֹא זָכוּ – בִּגְלַל הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם שׁוֹטִים, נֶאֱמַר בָּהֶם שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שֶׁיִּטְרְחוּ לְלַמֵּד זֶה לָזֶה, לְפַרְנָסָה כָּל אֶחָד בְּדֹחַק, לַחֲכָמִים בְּרֶמֶז. אֲבָל לְעָתִיד לָבֹא יִתְמְחוּן עֵרֶב רַב מֵעָלְמָא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו" (ירמיהו לא, לג) וְגוֹ', אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא יִמָּחוּ הָעֵרֶב רַב מִן הָעוֹלָם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת אָחִיו וְגוֹמֵר, וּבְגִין דָּא וֶשֶׁט אִיהוּ לְבִישׁ וְאִיהוּ לְטָב, חִוָּור וְסוּמַק, דִּינָא וְרַחֲמֵי וּמִשּׁוּם זֶה הַוֵּשֶׁט הוּא לְרַע וְהוּא לְטוֹב, לָבָן וְאָדֹם, דִּין וְרַחֲמִים.
וּבְרִי, בְּוַדַּאי אִינוּן שְׁלוּחַיָּא דְצִבּוּרָא, צְרִיכִין כַּד קָרָאן סֵפֶר תּוֹרָה דְּיַחְתְּכוּן מִלִּין, וְלָא יֵימְרוּן לְהוֹן בְּהַלְעָטָה, וּבְנִי, בְּוַדַּאי אוֹתָם שְׁלוּחֵי הַצִּבּוּר, צְרִיכִים כְּשֶׁקּוֹרְאִים סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁיַּחְתְּכוּ אֶת הַמִּלִּים וְלֹא יֹאמְרוּ אוֹתָם בְּהַלְעָטָה, כְּגַוְונָא דְעֵרֶב רַב דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (במדבר יא, לג), וַהֲווֹ אָכְלִין בְּהַלְעָטָה, כְּמוֹ שֶׁהָעֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, וְהָיוּ אוֹכְלִים בְּהַלְעָטָה, וּכְגַוְונָא דְּעֵשָׂו דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "הַלְעִיטֵנִי נָא" (בראשית כה, ל), וְלָא הֲווֹ טָחֲנִין לֵיהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן "וְאַף יְהֹוָה חָרָה בָעָם" (במדבר יא, לג), וּכְמוֹ שֶׁעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַלְעִיטֵנִי נָא, וְלֹא הָיוּ טוֹחֲנִים לוֹ, נֶאֱמַר בָּהֶם וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם.
(דף קמא ע"א) הַדְרָא דְכַנְתָא דָא אִיהוּ נָחָשׁ בָּרִיחַ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דִּזְמִינִין צַדִּיקַיָּיא לְמֵיכַל לֵיהּ, הַמֵּעִי הַגַּס זֶהוּ נָחָשׁ בָּרִיחַ, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, שֶׁעֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לֶאֱכֹל אוֹתוֹ, וְאִית חֵלֶב טָמֵא דְאִיהוּ נָחָשׁ, דְּאִיהוּ אֲסִיר לְמֵיכַל עַמָּא קַדִּישָׁא, בְּגִין דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, וְיֵשׁ חֵלֶב טָמֵא שֶׁהוּא נָחָשׁ, שֶׁהוּא אָסוּר לְמַאֲכַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא קָיְימִין לְשַׁמְּשָׁא לְכָל אָת וְאָת מֵאוֹרַיְתָא וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין עִלָּאִין דְּאִתְמָרוּ, דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִינוּן אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. בְּזִמְנָא דִּשְׁבָקוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא בְּגִין אִינוּן חַכְמוֹת דִּלְבַר, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ מִסִּידּוּרַיְיהוּ וְנָפְקוּ לְבַר בְּגָלוּתָא, וְכֻלְהוֹ אִתְחַלֲשׁוּ בְּלֹא חֵילָא וַדַּאי. וְאִית מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" (דברים יח, ט) 'אֲבָל אַתָּה לָמֵד' וְכוּ' (שבת עה). דְּדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ לְתָפְסָא בְּהוּ ס"מ וְנוּקְבָּא כִּכְלָבִין דְּמִתַּפְסָן בְּשַׁלְשְׁלָאָה דְּעַל צַוָּארֵיהוֹן. וְדָא מָאן דְּלָא נַטִּיל רַגְלוֹי מֵאוֹרַיְתָא, אֶלָּא קָבִיעַ בַּהּ וַדַּאי, וְתָב וְתָפַס בְּאִלֵּין כְּלָבִין. אֲבָל מָאן דְּאִתְפַּתֵּי אֲבַתְרַיְיהוּ וְשָׁבִיק אוֹרָיְתָא, אִשְׁתְּבִיק מִסְּטַר קַדִּישָׁא (דף קנב' עמוד ב') לְגַמְרֵי.
וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא לְאִתְתַּקְּנָא אִצְטְרִיךְ. בְּמַאי? אֶלָּא בִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּאִתְגַּלְּיָא בְּעָלְמָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי. כְּדֵין "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּסִטְרֵיהּ. דְּעַד דְּחָשׁוֹכָא שַׁלִּיט וְאִתְּמָר בֵּיהּ "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג). דָּא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּלָא יִתְגַּלֵּי, דְּחָשׁוֹכָא אַחְשִׁיךְ עֲלֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), וּתֶהֱדַר אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל בִּנְהִירוּ שְׁלִים. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה), 'לְמֵאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם' (פסחים ב, ע"א) דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד, יח). כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), בְּזִמְנָא דְּיִתְהַדְּרוּן עֲנָפִין לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָאו כִּדְקַדְמִיתָא. אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ יִתְתְּקַן כִּדְקָא יָאוּת בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן.
(דף קנג' עמוד א') וְהָא מטט' שָׂרָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' כַּמָּה אִינוּן עִלָּאִין רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דְּהָא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּה' סִפְרִין קַדִּישִׁין. וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא אִיהִי ה', בַּהּ אִתְפָּרְשָׁן מִילִין לְה' וַדַּאי, דִּכְתִיב "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ" (קהלת א, ה) וְכוּ' לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא בְּשְׁכִינְתָּא אִתְכְּלַל וַדַּאי.
פָּתַח וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין אַנְתְּ אִיהוּ חַד דְּלֵית אֲחָדִין כְּיִחוּדָא דִּילָךְ וְאַפִּיקַת עָלְמִין וְכוּ'. וּשְׁכִינְתָּא קַדִּישְׁתָּא עָבְדַת מָאנָא דְּכֹלָּא, קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא, יִחוּדָא דְּכֹלָּא, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְכָל דִּיוּקְנִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין וְכֻלְהוֹ צִיּוּרִין דְּעָלְמִין אִתְחַזְיָין בַּהּ, דִּכְתִיב "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, יא). יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ דְּאֵימָא הָשַׁתָּא מִילִין קַדִּישִׁין, מִילִין דְּסָלְקִין קָמָךְ לִיקָרָא דִּילָךְ וּלְיִקָרָא דִּשְׁכִינְתָּךְ. בְּרִיךְ אַנְתְּ, בְּרִיךְ שְׁמָךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.
וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא קָיְימִין לְשַׁמְּשָׁא לְכָל אָת וְאָת מֵאוֹרַיְתָא וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין עִלָּאִין דְּאִתְמָרוּ, דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִינוּן אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. וכמה מלאכים שהם חיצוניות העולמות עומדים לשמש כל אות ואות מהתורה, וכל הנשמות העליונות שנאמרו מצד פנימיות העולמות – כולם תלויות באלו אותיות התורה. בְּזִמְנָא דִּשְׁבָקוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא בְּגִין אִינוּן חַכְמוֹת דִּלְבַר, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ מִסִּידּוּרַיְיהוּ וְנָפְקוּ לְבַר בְּגָלוּתָא, וְכֻלְהוֹ אִתְחַלֲשׁוּ בְּלֹא חֵילָא וַדַּאי. ובזמן שעזבו ישראל את התורה בגלל אותם החוכמות החיצוניות, כל הסדרים התקלקלו ויצאו בחוץ לגלות, וכולם נחלשו ולא כוח ודאי.
וְאִית מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ויש מי שהשתדל בלימוד החוכמות החיצוניות באופן המסוים המותר שנאמר בו "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" (דברים יח, ט) 'אֲבָל אַתָּה לָמֵד' וְכוּ' (שבת עה). דְּדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ לְתָפְסָא בְּהוּ ס"מ וְנוּקְבָּא כִּכְלָבִין דְּמִתַּפְסָן בְּשַׁלְשְׁלָאָה דְּעַל צַוָּארֵיהוֹן. וזה מי שהשתדל בכח לימודו לתפוס את ס"מ ונוק' שלו, ככלבים הקשורים בשלשלאות שעל צוואריהם, וְדָא מָאן דְּלָא נַטִּיל רַגְלוֹי מֵאוֹרַיְתָא, אֶלָּא קָבִיעַ בַּהּ וַדַּאי, וְתָב וְתָפַס בְּאִלֵּין כְּלָבִין.וזה למי שלא מדיר רגליו מהתורה אלה קביעותו בה ודאי והיא זו ששומרת אותו מאותם אלו שהוזכרו, שודאי זו סכמה עצומה להתעסק איתם, ורבים גדולים וטובים לא הצליחו בענין הזה וח"ו נפגעו, אבל מי שראוי שב ותופס באלו הכלבים. אֲבָל מָאן דְּאִתְפַּתֵּי אֲבַתְרַיְיהוּ וְשָׁבִיק אוֹרָיְתָא, אִשְׁתְּבִיק מִסְּטַר קַדִּישָׁא (דף קנב' עמוד ב') לְגַמְרֵי. אבל מי שמתפתה אחריהם ועוזב את התורה – נעזב מצד הקדושה לגמרי ול"ע יכול להמסר לידיהם.
וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא לְאִתְתַּקְּנָא אִצְטְרִיךְ. בְּמַאי? אֶלָּא בִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּאִתְגַּלְּיָא בְּעָלְמָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ולעתיד לבוא הכל יצטרך להתקן. במה? אלה באור התורה שיתגלה בעולם שנאמר בו "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי. כְּדֵין זה הזוהר שהוא אור התורה ודאי. ואז, "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּסִטְרֵיהּ. דְּעַד דְּחָשׁוֹכָא שַׁלִּיט וְאִתְּמָר בֵּיהּ שימצא כל אחד במקומו, שעד שהחושך שולט בגלות שנאמר בו "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג). דָּא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּלָא יִתְגַּלֵּי, דְּחָשׁוֹכָא אַחְשִׁיךְ עֲלֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא זה גורם לאור התורה שלא יתגלה, וחושך הקליפות יחשיך עליה. באותו זמן, "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), וּתֶהֱדַר אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל בִּנְהִירוּ שְׁלִים. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב ותחזור התורה לישראל באור שלם. מתי? אלא בזמן שנאמר בו "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה), 'לְמֵאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם' (פסחים ב, ע"א) דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ זה הזוהר – אור התורה מצדה ימין, החסד, שנאמר בו, "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד, יח). כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), בְּזִמְנָא דְּיִתְהַדְּרוּן עֲנָפִין לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָאו כִּדְקַדְמִיתָא. בזמן שיחזרו הענפים שהם הנשמות והמלאכים להתקשר במקורן שהם הקב"ה והשכינה – שלא כבתחילה בזמן הגלות, אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ יִתְתְּקַן כִּדְקָא יָאוּת בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן. אל הכל במקומו יתוקן כמו שראוי בתיקון שלהם. אשרי חלקם.
(דף קנג' עמוד א') וְהָא מטט' שָׂרָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' כַּמָּה אִינוּן עִלָּאִין רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דְּהָא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּה' סִפְרִין קַדִּישִׁין. וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא אִיהִי ה', בַּהּ אִתְפָּרְשָׁן מִילִין לְה' וַדַּאי, והנה השר מט"ט, בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, כמה עליונים הם סודות התורה, שהרי הכל נכלל בחמשת חומשי תורה הספרים הקדושים, וסוד זה השכינה היא ה' אחרונה של שם, ובה מתבארים הדברים ל-ה' ודאי, שנאמר,דִּכְתִיב "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ" (קהלת א, ה) וְכוּ' לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא בְּשְׁכִינְתָּא אִתְכְּלַל וַדַּאי. להראות שהכל בשכינה נכלל ודאי.
פָּתַח וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין אַנְתְּ אִיהוּ חַד דְּלֵית אֲחָדִין כְּיִחוּדָא דִּילָךְ וְאַפִּיקַת עָלְמִין וְכוּ'. פתח מט"ט התפילה ושבח ואמר, ריבון העולמים, אתה הוא אחד, שאינן עוד אחדים כיחודך, והוצאת עולמות וכו', וּשְׁכִינְתָּא קַדִּישְׁתָּא עָבְדַת מָאנָא דְּכֹלָּא, קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא, יִחוּדָא דְּכֹלָּא, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. ועשית ששכינה הקדושה תהיה כללות הכל, וְכָל דִּיוּקְנִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין וְכֻלְהוֹ צִיּוּרִין דְּעָלְמִין אִתְחַזְיָין בַּהּ, דִּכְתִיב וכל הדיוקנאות העליונים ותחתונים, וכל ציורי העולם נראים בה, שנאמר, "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, יא). יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ דְּאֵימָא הָשַׁתָּא מִילִין קַדִּישִׁין, מִילִין דְּסָלְקִין קָמָךְ לִיקָרָא דִּילָךְ וּלְיִקָרָא דִּשְׁכִינְתָּךְ. בְּרִיךְ אַנְתְּ, בְּרִיךְ שְׁמָךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. יהי רצון לפניך, שאמר עכשיו דברים קדושים, דברים שעולים לפניך, לכבודך ולכבוד שכינתך. ברוך אתה לעולם ולעולמי עולמים.
תפילת רב המנונא סבא מתוך "אגרות רמח"ל"
תְּפִלַת רַב הַמְנוּנָא
אַדְּהָכִי הַא רַב הַמְנוּנָא סְבָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר: ר' ר' [הרמח"ל], וַדַּאי תִּיקּוּנָא עִלָּאָה דְּאַתְקִינַן חָבִיב קַמֵּי שְׁכִינְתָא וְקַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא זַכָּאָה חוּלָקָךְ וְכוּ'.
פָּתַח וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין, אַנְתְּ אִיהוּ דְּנָהִיר נְהִירוּ בְּכֻלְהוֹ דַּרְגִּין מִשֵּׁירוּתָא דְּכֹלָּא עַד סִיּוּמָא, וּכְפוּם נְהִירוּ דְּאַתְּ נָהִיר לוֹן הֲכִי מִתְקַדְּשֵׁי דַּרְגִּין וְסָלְקִין אִלֵּין עַל אִלֵּין עַד דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּהוֹן דַּרְגִּין עִלָּאִין דִּבְהוּ אִתְקְרֵי שִׁמְךָ קַדִּישָׁא הוי"ה בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.
רִבּוֹן עָלְמִין, בְּרֵירַת לְחוּלָקָךְ עַמָּךְ קַדִּישָׁא וּבָעָאת לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ וּלְאַשְׁרָאָה שְׁכִינָתְךָ עֲלַיְיהוּ, וְאִינּוּן מִתְפַּשְׁטִין מִינָךְ כְּעַנְפִין מֵאִילָנָא וְאַף עַל גַּב דְּאִתְעַשְּׁקוֹ מֵאוּמִין – לָא מִתְפָּרְשֵׁי מִינָךְ כְּלָל, וְכַד אִינוּן חֲשׁוּכִין יִסְתַּלְּקוּן וְיִתְעַבְרוּן מִינַיְהוּ – אִשְׁתְּאַר כֻּלְהוֹ בְּיִחוּדָא חֲדָא.
וְתִיאוּבְתָּא דִּשְׁכִינְתָּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְתִיאוּבְתָּא דִּילָךְ עַל שְׁכִינְתָּךְ, וַאֲנַן תִּיאוּבְתָּא דִּילַן עֲלָךְ וְעַל שְׁכִינְתָּךְ, אֶלָּא הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב. יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ בַּעֲגָלָא וְנֶחֱדֵי בִּנְהוֹרָךְ, וּתֶחֱדִי בָּן כַּמָּה דְּאִתְּמַר "יְהִי כְבוֹד יְהוָֹה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָֹה בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא), "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם" (תהלים קמט, ב).