Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּפָגַע בָּהּ, כְּגוֹן יַעֲקֹב דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" עִמָּהּ "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, יא), עַד דְּאָתָא בַּעְלָהּ וְנָטִיר לָהּ, וּבַת תַּמָּן עִמָּהּ, מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ קְבָעוּהָ חוֹבָה.
אֲבָל בְּשַׁבָּת אִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּאִיהִי בִרְשׁוּתָא דְּבַעֲלָהּ, וְלַאו כְּגַוְונָא דְלֵילְיָא דַהֲוַת יְחִידָה בִרְשׁוּתָא דִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א, א). וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּקָרִיב לָהּ לְבַעְלָהּ בִּפְגִיעָה דִילֵיהּ, וַדַּאי עֲבִיד לָהּ חוֹבָה. וְכַד אָתָא שִׁמְשָׁא בְשַׁחֲרִית, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה אֱלֹהִים" (תהלים פד, יב), אִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית לב, לב), מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ קָשַׁר לָהּ עִמֵּיהּ, דְּאִיהוּ קֶשֶׁר דִּתְּפִלִּין דְּיָד, קָשִׁיר לָהּ עִמֵּיהּ דְּלָא תָּזוּז מִינֵיהּ לְעָלְמִין. מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָשִׁיר לָהּ בִּתְפִלִּין דְּיָד, דְּאִינוּן בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, מִסִּטְרָא דִימִינָא שַׁוִּי לָהּ כִּתְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא. וְהַאי בְּיוֹמָא דְאִיהִי קְשִׁירָא עִם בַּעְלָהּ, אִתְּמַר בָּהּ "יְשַׁחֲרֻנְנִי" וְאָז "יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח). אֲבָל בְּלֵילְיָא דְאִיהִי גָלוּתָא, דְּאִיהִי לְבַר מִבַּעְלָהּ, וְאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אִתְּמַר בָּהּ 'אַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת', וּבְגִין דָּא אָמַר דָּוִד "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב, ד) וְגוֹ' "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה" (תהלים קלב, ה).
(דף כ ע"ב) עַד כַּאן רָזָא דְקָמֵ"ץ, דְּאִיהוּ רָזָא דְמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, דְּאִיהִי נְקוּדָה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' רָקִיעַ. וּפַתַ"ח בְּלָא נְקוּדָה רְשׁוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּנְקוּדָה בְּלָא פַּתַ"ח רְשׁוּ בִפְנֵי עַצְמָהּ. דִּכְּמָה דְאַתְוָון אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא, הָכִי נְקוּדִין אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא. אֲבָל אַתְוָון אִנְהוּ לְגַבֵּי נְקוּדֵי כְּגוֹן גּוּפָא לְגַבֵּי רוּחָא, וְכֵן נְקוּדָה בְּו', כְּגוֹן חֹלֵ"ם אוֹ חִירֵ"ק אוֹ שׁוּרֵק, חֹלֵם לְעֵילָא מִן ו' אִתְעֲבִיד ז', חִירֵ"ק לְתַתָּא אִתְעֲבִיד זָנָב גִּימַ"ל, שׁוּרֵק בְּאֶמְצָעִיתָא קוֹצָא דְאָת ד' קוֹצָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְכֹלָּא חָד, "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו מד, ו).
שְׁבָ"א מָאן אִיהוּ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן, וְאִינוּן "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְגוֹ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז), וְאִינוּן גּוּף וּבְרִית, וּלְקִבְלַיְיהוּ חַמָּה וּלְבָנָה, דְאִינוּן לָקֳבֵל אִימָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה.
"וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, טו), דָּא נְקוּדָה דִתְחוֹת סֶגוֹ"ל נְקוּדָה דִלְתַתָּא, "אֵצֶל הַחַיּוֹת" דְּאִינוּן צֵרִ"י, אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.
וְכֵן אִיהוּ בְּתוֹךְ הָאוֹפַנִּים שׁוּרֵ"ק, אוֹפַן חַד לְעֵילָא וְאוֹפַן חַד לְתַתָּא, וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא בֵינַיְיהוּ, "וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ" דָּא חִירֵק דְּאִיהוּ לְתַתָּא. כָּל נִיצוֹץ אִיהוּ י', וְכָל רָקִיעַ ו'.
יְהֹוָה שְׁבָ"א אִיהוּ דִינָא, קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׂמָאלָא וִימִינָא, דְמִתַּמָּן אוֹרַיְיתָא אִתְיַיהִיב דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבְזִמְנָא דְאִינוּן שְׁבָ"א קָמֵ"ץ חֹלֵ"ם, אִיהוּ רָמוּז "כִּי בִי חָשַׁ"ק וַאֲפַלְּטֵהוּ" (תהלים צא, יד), "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁ"ק יְהֹוָה" (דברים י, טו).
מִסִּטְרָא דְחַד דְּאִיהוּ יו"י דְּסָלִיק יְהֹוָה, הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא וּשְׁמֵיהּ לְחוֹד בְּכִתְרָא קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, עַד דְּסָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְמִבְרֵי אָדָם, דְּאִיהִי י' בְּרֵישָׁא דְא', תַּגָּא לְעֵילָא, וּלְתַתָּא נְקוּדָה, וּבִנְקוּדֵי דְאַתְוָון אִשְׁתְּמוֹדְעָאן כָּל סְפִירָן, דְּתֵשַׁע נְקוּדֵי אִינוּן, וּבְהוֹן י"ד נִיצוֹצִין, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָ"ד רָמָה" (שמות יד, ח), וְאִינוּן לָקֳבֵל פִּרְקִין דְה' אֶצְבְּעָן דְּאִינוּן י"ד. וּתְרֵין רְקִיעִין תַּמָּן, חַד מִן קָמֵ"ץ וְחַד מִן פַּתַ"ח, לָקֳבֵל תְּרֵין קָנֵי דִדְרוֹעִי, וְכָל נִיצוֹץ אִיהוּ 'פֶּרֶק', וְאִיהוּ 'מִדָּה', וְרָקִיעַ 'אַמָּה', וְ'קָנֶה', וְ'קַו הַמִּדָּה'.

זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּפָגַע בָּהּ, כְּגוֹן יַעֲקֹב דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" עִמָּהּ "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, יא), אַשְׁרֵי מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ אוֹתָהּ, כְּמוֹ יַעֲקֹב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם עִמָּהּ כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ,  עַד דְּאָתָא בַּעְלָהּ וְנָטִיר לָהּ, וּבַת תַּמָּן עִמָּהּ, מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ קְבָעוּהָ חוֹבָה עַד שֶׁבָּא בַעְלָהּ וְשָׁמַר אוֹתָהּ וְלָן שָׁם עִמָּהּ. מִשָּׁם וְאֵילָךְ קְבָעוּהָ חוֹבָה. אֲבָל בְּשַׁבָּת אִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּאִיהִי בִרְשׁוּתָא דְּבַעֲלָהּ, וְלַאו כְּגַוְונָא דְלֵילְיָא דַהֲוַת יְחִידָה בִרְשׁוּתָא דִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א, א). וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּקָרִיב לָהּ לְבַעְלָהּ בִּפְגִיעָה דִילֵיהּ, וַדַּאי עֲבִיד לָהּ חוֹבָה אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁהִיא בִרְשׁוּת בַּעְלָהּ, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁהַלַּיְלָה שֶׁהָיְתָה יְחִידָה בִרְשׁוּתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.

וְכַד אָתָא שִׁמְשָׁא בְשַׁחֲרִית, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה אֱלֹהִים" (תהלים פד, יב), אִתְּמַר בֵּיהּ "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית לב, לב), וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁקֵּרְבָהּ לְבַעְלָהּ בַּפְּגִיעָה שֶׁלּוֹ, וַדַּאי עָשָׂה אוֹתָהּ חוֹבָה, וּכְשֶׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ בְּשַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו"ה אֱלֹהִי"ם, נֶאֱמַר בּוֹ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ קָשַׁר לָהּ עִמֵּיהּ, דְּאִיהוּ קֶשֶׁר דִּתְּפִלִּין דְּיָד, קָשִׁיר לָהּ עִמֵּיהּ דְּלָא תָּזוּז מִינֵיהּ לְעָלְמִין מִשָּׁם וְאֵילָךְ קָשַׁר אוֹתָהּ עִמּוֹ, שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, קָשַׁר אוֹתָהּ עִמּוֹ שֶׁלֹּא תָזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים.  מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָשִׁיר לָהּ בִּתְפִלִּין דְּיָד, דְּאִינוּן בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, מִצַּד הַשְּׂמֹאל קָשַׁר אוֹתָהּ עִם תְּפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁהֵן בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל מִסִּטְרָא דִימִינָא שַׁוִּי לָהּ כִּתְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא. וְהַאי בְּיוֹמָא דְאִיהִי קְשִׁירָא עִם בַּעְלָהּ, אִתְּמַר בָּהּ "יְשַׁחֲרֻנְנִי" וְאָז "יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח) מִצַּד הַיָּמִין שָׂם אוֹתָהּ כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְזֶה בַּיּוֹם שֶׁהִיא קְשׁוּרָה עִם בַּעְלָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ יְשַׁחֲרוּנְנִי וְאָז יִמְצָאוּנְנִי. אֲבָל בְּלֵילְיָא דְאִיהִי גָלוּתָא, דְּאִיהִי לְבַר מִבַּעְלָהּ, וְאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל בַּלַּיְלָה, שֶׁהִיא הַגָּלוּת, שֶׁהִיא מִחוּץ לְבַעְלָהּ, וְהִיא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ,  אִתְּמַר בָּהּ 'אַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת', וּבְגִין דָּא אָמַר דָּוִד "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב, ד) וְגוֹ' "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה" (תהלים קלב, ה) נֶאֱמַר בָּהּ אַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר דָּוִד אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי וְגוֹמֵר עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'.

(דף כ ע"ב) עַד כַּאן רָזָא דְקָמֵ"ץ, דְּאִיהוּ רָזָא דְמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, דְּאִיהִי נְקוּדָה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' רָקִיעַ עַד כָּאן סוֹד הַקָּמֵ"ץ, שֶׁהוּא סוֹד הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה (מַעְלָה וּמַטָּה) שֶׁהִיא נְקֻדָּה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ שֶׁהוּא ו' רָקִיעַ,. וּפַתַ"ח בְּלָא נְקוּדָה רְשׁוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּנְקוּדָה בְּלָא פַּתַ"ח רְשׁוּ בִפְנֵי עַצְמָהּ וּפַתָּ"ח בְּלִי נְקֻדָּה רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּנְקֻדָּה בְּלִי פַּתָּ"ח רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. דִּכְּמָה דְאַתְוָון אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא, הָכִי נְקוּדִין אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הֵן זָכָר וּנְקֵבָה, כָּךְ הַנְּקֻדּוֹת הֵן זָכָר וּנְקֵבָה,. אֲבָל אַתְוָון אִנְהוּ לְגַבֵּי נְקוּדֵי כְּגוֹן גּוּפָא לְגַבֵּי רוּחָא, וְכֵן נְקוּדָה בְּו', כְּגוֹן חֹלֵ"ם אוֹ חִירֵ"ק אוֹ שׁוּרֵק, אֲבָל הָאוֹתִיּוֹת הֵן לַנְּקֻדּוֹת כְּמוֹ הַגּוּף לָרוּחַ, וְכֵן נְקֻדָּה בַּו' כְּמוֹ חֹלֵ"ם אוֹ חִירֵ"ק אוֹ שׁוּרֵ"ק.  חֹלֵם לְעֵילָא מִן ו' אִתְעֲבִיד ז', חִירֵ"ק לְתַתָּא אִתְעֲבִיד זָנָב גִּימַ"ל, שׁוּרֵק בְּאֶמְצָעִיתָא קוֹצָא דְאָת ד' קוֹצָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְכֹלָּא חָד, חֹלֵ"ם לְמַעְלָה מִן ו' נַעֲשֶׂה ז', חִירֵ"ק לְמַטָּה נַעֲשֶׂה זָנָב גִּימַ"ל, שׁוּרֵ"ק בְּאֶמְצַע הַקּוֹץ שֶׁל הָאוֹת ד' קוֹץ בָּאֶמְצַע, וְהַכֹּל אֶחָד,  "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו מד, ו) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִי"ם.

שְׁבָ"א מָאן אִיהוּ, שְׁבָ"א מִיהוּ?  כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן, וְאִינוּן "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְגוֹ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז), כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן, וְהֵם אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן, וְאִינוּן גּוּף וּבְרִית, וְהֵם גּוּף וּבְרִית וּלְקִבְלַיְיהוּ חַמָּה וּלְבָנָה, דְאִינוּן לָקֳבֵל אִימָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וּכְנֶגְדָּם חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה. "וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, טו), דָּא נְקוּדָה דִתְחוֹת סֶגוֹ"ל נְקוּדָה דִלְתַתָּא, "אֵצֶל הַחַיּוֹת" דְּאִינוּן צֵרִ"י, אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים וְהִנֵּה, אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת, זוֹ נְקֻדָּה שֶׁתַּחַת סֶגּוֹ"ל הַנְּקֻדָּה שֶׁלְּמַטָּה, אֵצֶל הַחַיּוֹת שֶׁהֵן צֵרֵ"י, אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים.

וְכֵן אִיהוּ בְּתוֹךְ הָאוֹפַנִּים שׁוּרֵ"ק, אוֹפַן חַד לְעֵילָא וְאוֹפַן חַד לְתַתָּא, וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא בֵינַיְיהוּ, וְכֵן הוּא בְּתוֹךְ הָאוֹפַנִּים שׁוּרֵ"ק, אוֹפַן אֶחָד לְמַעְלָה וְאוֹפַן אֶחָד לְמַטָּה, וְהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי בֵּינֵיהֶם.  "וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ" דָּא חִירֵק דְּאִיהוּ לְתַתָּא. כָּל נִיצוֹץ אִיהוּ י', וְכָל רָקִיעַ ו' וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ זֶה חִירֵ"ק, שֶׁהוּא לְמַטָּה. כָּל נִיצוֹץ הוּא י', וְכָל רָקִיעַ הוּא ו'.
יְהֹוָה שְׁבָ"א אִיהוּ דִינָא, קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׂמָאלָא וִימִינָא, דְמִתַּמָּן אוֹרַיְיתָא אִתְיַיהִיב דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, יהו"ה שְׁבָ"א הוּא דִין. קָמֵ"ץ רַחֲמִים, שְׂמֹאל וְיָמִין, שֶׁמִּשָּׁם נִתְּנָה תוֹרָה, שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי,  וּבְזִמְנָא דְאִינוּן שְׁבָ"א קָמֵ"ץ חֹלֵ"ם, אִיהוּ רָמוּז "כִּי בִי חָשַׁ"ק וַאֲפַלְּטֵהוּ" (תהלים צא, יד), "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁ"ק יְהֹוָה" (דברים י, טו) וּבִזְמַן שֶׁהֵם שְׁבָ"א קָמֵ"ץ חֹלֵ"ם, הוּא רָמוּז כִּי בִי חָשַׁ"ק וַאֲפַלְּטֵהוּ, רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁ"ק יהו"ה.

מִסִּטְרָא דְחַד דְּאִיהוּ יו"י דְּסָלִיק יְהֹוָה, מִצַּד זֶה שֶׁהוּא יו"י שֶׁעוֹלֶה יהו"ה,  הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא וּשְׁמֵיהּ לְחוֹד בְּכִתְרָא קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמוֹ לְחוּד בְּכֶתֶר לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם,  עַד דְּסָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְמִבְרֵי אָדָם, דְּאִיהִי י' בְּרֵישָׁא דְא', תַּגָּא לְעֵילָא, וּלְתַתָּא נְקוּדָה, עַד שֶׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִבְרֹא אָדָם, שֶׁהוּא י' בָּרֹאשׁ שֶׁל א'. כֶּתֶר לְמַעְלָה, וּלְמַטָּה נְקֻדָּה,  וּבִנְקוּדֵי דְאַתְוָון אִשְׁתְּמוֹדְעָאן כָּל סְפִירָן, דְּתֵשַׁע נְקוּדֵי אִינוּן, וּבְהוֹן י"ד נִיצוֹצִין, וּבַנְּקֻדּוֹת שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת נוֹדָעוֹת כָּל הַסְּפִירוֹת, שֶׁהֵם תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת, וּבָהֶם י"ד נִיצוֹצוֹת,  וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָ"ד רָמָה" (שמות יד, ח), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָ"ד רָמָה,  וְאִינוּן לָקֳבֵל פִּרְקִין דְה' אֶצְבְּעָן דְּאִינוּן י"ד וְהֵם כְּנֶגֶד הַפְּרָקִים שֶׁל חֲמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵם י"ד, וּתְרֵין רְקִיעִין תַּמָּן, חַד מִן קָמֵ"ץ וְחַד מִן פַּתַ"ח, לָקֳבֵל תְּרֵין קָנֵי דִדְרוֹעִי, וּשְׁנֵי רְקִיעִים שָׁם – אֶחָד מִן קָמֵ"ץ וְאֶחָד מִן פַּתָּ"ח, כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַקָּנִים שֶׁל הַזְּרוֹעוֹת, וְכָל נִיצוֹץ אִיהוּ 'פֶּרֶק', וְאִיהוּ 'מִדָּה', וְרָקִיעַ 'אַמָּה', וְ'קָנֶה', וְ'קַו הַמִּדָּה' וְכָל נִיצוֹץ הוּא פֶרֶק, וְהוּא מִדָּה, וְרָקִיעַ אַמָּה, וְקָנֶה, וְקַו הַמִּדָּה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ), דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ (דף לג' עמוד א')  תָּדִיר לְמִסְבַּל צַעֲרָא בְּגִינַיְיהוּ. וְעוֹד, אִיהִי עָאלַת בְּגִינַיְיהוּ בְּכַמָּה תְּהוֹמִין דְּחָשׁוֹכָא לְשֵׁיזָבָא לוֹן. וְאִתְּמָר בָּהּ "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) דְּאִיהִי מְכַפֶּרֶת עֲלַיְיהוּ וַדַּאי. וְאִתְּמָר בָּהּ 'תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ' (במדבר רבא יט, ח) וְדָא פָרָה אֲדוּמָה, בְּגָלוּתָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְעוֹד, אֲדוּמָה כַּמָּה דְּאָמַר "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו, ב) וְכוּ' דְּהָכִי מִשְׁתַּלְהַבָא בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ. וְאִיהִי תְמִימָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט, ב), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא. "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב), כְּגוֹן 'וְעוֹלָתָהּ תִקְפֹּץ פִּיהָ' (תפילת עמידה ימים נוראים). וְדָא נָחָשׁ עֲקִימָא דְּלָא יָכִיל לְסַאֲבָא מַקְדְּשָׁא חַס וְשָׁלוֹם. וּבְגִין דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְאַתְקָנָא לַהּ בִימִינָא. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לָאו בְּכֹהֵן גָּדוֹל? אֶלָּא בְּגִין דְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ, וְכֹהֵן גָּדוֹל לָא אִשְׁתְּכַח. וְרָזָא דָּא מֶלֶךְ וְכֹהֵן, תְּרֵין דַּרְגִּין עִטְרִין עִלָּאִין דְּאִתְנְטִילוּ מִיִּשְׂרָאֵל, חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא בְּגִין כָּךְ בַּסְּגָן דְּאִשְׁתְּאַר – אִתְעֲבִידַת. וּמֶלֶךְ מִינֵּיהּ אִשְׁתְּאַר נְשִׂיא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. וְאִיהִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, דְּהָא לְבַר קַיְימַת בְּגָלוּתָא. כְּדֵין אִיהִי מְטַמְּאָה טְהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דְּכַמָּה אִינוּן דְּאִתְמְסָרוּ בְּגִינָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, כְּגוֹן (דף לג' עמוד ב') כֻּלְהוֹ קָטוּלֵי מַלְכוּתָא. וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דִּבְהַאי מִלָּה גּוּפָה סַלְקַת לְהוּ מִגּוֹ מְסָאֲבִין לְאִינּוּן נִיצוֹצִין דְּקַיְּימִין לְבַר.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי והנה מט"ט השר הגדול פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ רבי רבי הרמח"ל זה הזמן לערוך מלחמה בזה הנחש שהתעורר מחדש להתחזק, אחרי שהיכה אותו אדונו בגילוי הזוהר הזה.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא. אליהו הנביא הנאמן, לא תתעכב בשבועה מלרדת לכאן, אתה וכל הצדיקים העליונים, שהרי מלחמה חזקה מזדמנת עכשיו בזה הנחש.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, ןהנה, אליהו ירד ועימו כל הצדיקים פתח אמר זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. שהרי, כמו שהבן שמוסר נפשו על אביו ואמו, ככה ישראל מוסרים נפשם על קב"ה ושכינתא וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. וכמו שאב ואם מוסרים נפשם על בניהם, ככה כביכול השכינה מוסרת נפשה עליהם. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. שכמה נשיכות של זה הנחש היא סבלה בגללם, ולקחה על עצמה את הדברים שקלקלו, כדי להציל אותם מהס"א והמקטרגים ולגאול אותם. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. שאם לא כן, ח"ו לא היו יכולים לעמוד ביסורי הגלות אפילו רגע אחד. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי קורא וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין שאף על פי שהוא נמצא למעלה ורחוק מהם בגלל עוונותם – לא עוזב אותם לעולמים.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ)דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ (דף לג' עמוד א')  תָּדִיר לְמִסְבַּל צַעֲרָא בְּגִינַיְיהוּ זו השכינה שעומדת לסבול צער הגלות בעבורם. וְעוֹד, אִיהִי עָאלַת בְּגִינַיְיהוּ בְּכַמָּה תְּהוֹמִין דְּחָשׁוֹכָא לְשֵׁיזָבָא לוֹן ועוד, היא נכנסת בכמה תהומות של חושך הסטרא אחרא לשמור עליהם ולהצילם ונאמר בה, וְאִתְּמָר בָּהּ "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) דְּאִיהִי מְכַפֶּרֶת עֲלַיְיהוּ וַדַּאי שהיא השכינה מכפרת עליהם ודאי. וְאִתְּמָר בָּהּ 'תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ' (במדבר רבא יט, ח) תבא השכינה שהיא אם הבנים – ישראל. וְדָא פָרָה אֲדוּמָה, בְּגָלוּתָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא שהיא נקרא גם פרה אדומה בגלות מצד הדינים. וְעוֹד, אֲדוּמָה כַּמָּה דְּאָמַר "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו, ב) וְכוּ' דְּהָכִי מִשְׁתַּלְהַבָא בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ ואדומה מצד שהיא משתלהבת בשלהבות של אהבה לגבי קב"ה בעלה. וְאִיהִי תְמִימָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא והיא נקרא גם בשם תמימה – שלמה מצד עמודא דאמצעיתא. "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט, ב), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא. "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב), כְּגוֹן 'וְעוֹלָתָהּ תִקְפֹּץ פִּיהָ' (תפילת עמידה ימים נוראים). וְדָא נָחָשׁ עֲקִימָא דְּלָא יָכִיל לְסַאֲבָא מַקְדְּשָׁא חַס וְשָׁלוֹם, אפילו שהיא בגלות – אין בה מום אלא שיורדת להיכן שיורדת בעבור בניה ולא שבאמת ח"ו נפגמת, ולא עולה עליה עול הסטרא אחרא, וזה הנחש הערום שלא יכול לטמא את בית המקדש חס ושלום.

וּבְגִין דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְאַתְקָנָא לַהּ בִימִינָא ובגלל שפרה אדומה מצד הדין, מצוותה בסגן, כדי לתקנה בצד הימין. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לָאו בְּכֹהֵן גָּדוֹל? אֶלָּא בְּגִין דְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ, וְכֹהֵן גָּדוֹל לָא אִשְׁתְּכַח ואם תשאל למה לא בכהן גדול? אלא בגלל שזמן הגלות הוא, ואין כהן גדול בנמצא. וְרָזָא דָּא מֶלֶךְ וְכֹהֵן, תְּרֵין דַּרְגִּין עִטְרִין עִלָּאִין דְּאִתְנְטִילוּ מִיִּשְׂרָאֵל, חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא בְּגִין כָּךְ בַּסְּגָן דְּאִשְׁתְּאַר – אִתְעֲבִידַת, וּמֶלֶךְ מִינֵּיהּ אִשְׁתְּאַר נְשִׂיא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. וסוד זה מלך וכהן, שתי מדרגות, עטרות עליונות שנלקחו מישראל, אחד מימין ואחד משמאל, ולכן בגלות מצותה בסגן ונעשית על ידו, ומהמלך נשאר נשיא וראש הגולה. וְאִיהִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, דְּהָא לְבַר קַיְימַת בְּגָלוּתָא ונשרפת מחוץ למחנה, שהרי בגלות השכינה נמצא מחוץ למקומה. כְּדֵין אִיהִי מְטַמְּאָה טְהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים ולכן היא מטמאת טהורים שהם הצדיקים שמוסרים נפשם עליה ובשל כך היונקת הקליפה מגופם, ומטהרת טמאים שיורדת למקום הקליפה להציל את שנפלו לתוכה, דְּכַמָּה אִינוּן דְּאִתְמְסָרוּ בְּגִינָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, כְּגוֹן (דף לג' עמוד ב')  כֻּלְהוֹ קָטוּלֵי מַלְכוּתָא שכמה הם שהיו שנמסרו בעבורה לשבי הסטרא אחרא כמו הרוגי מלכות. וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דִּבְהַאי מִלָּה גּוּפָה סַלְקַת לְהוּ מִגּוֹ מְסָאֲבִין לְאִינּוּן נִיצוֹצִין דְּקַיְּימִין לְבַר ומטהרת טמאים שבזה העניין עצמו מעלה ניצוצות קדושה מוציאה מתוך הטומאה את אותם שנדחו החוצה.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילות פ"ד - פ"ה מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה פד: בכח שם אוכ"ץ, שהוא באתב"ש תפלה, ה' מתקרב לשמע תפלת המקוים לו, אפילו כשמתרחק מן התחתונים.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. קַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ נֶגֶד כָּל קִטְרוּג שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ "אְוִכָץ" שֶׁהוּא "תְּפִלָּה" בְּאתב"ש, וּבוֹ אַתָּה מַעֲבִיר כָּל מַסְטִין מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מַטֶּה אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ קוֹרְאֶיךָ בֶּאֱמֶת שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "הַטֵּה יְהוָֹה אָזְנְךָ וּשְׁמָע". וְאַף עַל גַב שֶׁאַתָּה רָחוֹק, בְּזֶה הַשֵּׁם אַתָּה מַטֶּה אָזְנֶיךָ עַד שֶׁאַתָּה מִתְקָרֵב לְאוֹתָם שֶׁקּוֹרְאִים לְךָ, "קָרוֹב יְהוָֹה" וכו', וַדַּאי. וְזֶה לְמִי שֶׁמְּקַוֶּה לְךָ ""קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָֹה וַיֵּט אֵלַי" וַדַּאי לְקָרֵב מִי שֶׁהוּא רָחוֹק – מִיָּד "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי", וַהֲרֵי בְּשֵׁם זֶה תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַוִּים לְפָנֶיךָ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה פ"ה: פעלת החוטם העליון דא"א לסלוח ולהרחיק אף.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה סוֹלֵחַ וּמוֹחֵל לְעַמְּךָ בְּאוֹתוֹ הַחֹטֶם הָעֶלְיוֹן – "סְלִיחָה" שְׁמוֹ, לְהוֹצִיא רוּחֲךָ בְּאוֹתוֹ אֹרַח הָעֶלְיוֹן שֶׁהִיא "וְחַנּוּן", בּוֹ 'חַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ'. וּמִיָּד שֶׁאַתָּה מִתְעוֹרֵר בַּחֲנִינוּתְךָ לְיִשְׂרָאֵל אַתָּה מַרְחִיק אַף וְכָל מַדְרֵגוֹת דִּין קָשֶׁה וּמַגְבִּיר הַחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל בְּתֹקֶף אֲמִתְּךָ שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן… וֶאֱמֶת". הֲרֵי לַאֲמִתְּךָ אָנוּ מְקַוִּים לְהַמְשִׁיךְ רוּחַ זֶה עַד הַפֶּה הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֹּאמַר סָלַחְתִּי, וּמִיָּד תִּמָּצֵא כָּל שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר", יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.