תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
דָּבָר אַחֵר, "שִׁמְעוּ הָרִים", מָאן הָרִים? אִלֵּין תְּלַת נְקוּדִין דְּאִינוּן סֶגוֹ"ל, וְהָאֵיתָנִים אִלֵּין תְּרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן צֵרִ"י. וְעוֹד "שִׁמְעוּ הָרִים" מָאן הָרִים? אִלֵּין תְּלַת נְקוּדִין תִּנְיָינִין דְּאִינוּן שׁוּרֵ"ק, וְאֵיתָנִים אִינוּן תְּרֵין נְקוּדִין תִּנְיָינִין דְּאִינוּן שְׁבָ"א.
מַאי "רִיב יְהֹוָה" (מיכה ו, ב)? דָּא חִירֵ"ק. רִיב יְהֹוָה – לְעֵילָא חוֹלֵ"ם, רִיב יְהֹוָה – לְתַתָּא חִירֵ"ק, תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן עַל שׁוּרֵ"ק, דְּאִיהוּ צַדִּיק קִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ, כַּד אִיהוּ מִתְרַחֵק מִנַּיְיהוּ אִיהוּ רִיב, וְכַד מִתְקַשֵּׁר בֵּין תַּרְוַיְיהוּ אִיהוּ רַבִּי, וְאִיהוּ שָׁלוֹם, וְאִיהוּ קֶשֶׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מד, ל).
וְעוֹד תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן, חַד צַדִּיק, וְחַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. חַד אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, דְאִנּוּן קָמֵ"ץ וּפַתַ"ח, דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ רִיב בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְגָלוּתָא, בְגִין דְּתַרְעָא אִיהוּ פַתַ"ח, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), דְאִיהוּ י' חָכְמָה, קָמֵ"ץ סָתוּם, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי" (תהלים קמה, טז), וְדָא חַ"י עָלְמִין, דְּאִיהוּ כְּלִיל חַ"י בִּרְכָאָן, אִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ בִּצְלוֹתָא דְאִיהוּ שְׁכִינְתָּא, וּבְגִין דָּא אִיהוּ צְלוֹתָא יְבֵשָׁה, בְּגִינַיְהוּ אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִימָּא.
וְכַד אִתְפַּתַּח קָמֵ"ץ בְּפַתָ"ח דְּאִיהוּ תַרְעָא דִילֵיהּ, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא נָחִית מָלֵא, וּמְהַלֵּךְ חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, עַד דְּמָטוּ לְחַ"י עָלְמִין, וְאִתְמַלָּא מִנַּיְיהוּ, וּמִנֵּיהּ אִתְשַׁקְיָיא לִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי צְלוֹתָא, וּמַאי דַּהֲוָה יַבָּשָׁה קָרָא לֵיה אֶרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ" (בראשית א, י), לְמֶעְבַּד פֵּרִין וְאִיבִּין, דְּאִינוּן אַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" (בראשית א, יא).
וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כַּד סָלִיק לְאַבָּא וְאִימָּא לְנַחֲתָא מְזוֹנָא מִתַּמָּן, קָלֵיהּ סָלְקָא עַל כָּל אִינוּן נְחָלִין וּמַבּוּעִין, וְכַד נָחְתָא קָלֵיהּ נָחְתָא עַל כָּל אִינוּן נְחָלִין וּמַבּוּעִין דְּאוֹרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם" (תהלים צג, ג), נָשְׂאוּ נְהָרוֹת אִלֵּין אִינוּן תְּרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן צֵרִ"י. מָאן אִיהוּ דְסָלִיק עַל גַּבַּיְיהוּ בִתְרֵין דְּרוֹעִין? דָּא חוֹלֵ"ם, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ סֶגוֹלְתָּ"א, וּמָאן אִיהוּ דְנָחִית תְּחוֹתַיְיהוּ בִּתְרֵין שׁוֹקִין, דָּא חִירֵ"ק, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ סֶגוֹ"ל.
בְּהַהוּא זִמְנָא "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם" (תהלים צג, ג), דְּאִיהוּ קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל הַשּׁוֹפָר, וּלְאָן סָלְקִין לֵיהּ? לְגַבֵּי אַבָּא וְאִימָּא. וְכַד נָחִית נָחִית בִּתְרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן שְׁבָ"א תְּרֵי יַרְכֵי קְשׁוֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם" (תהלים צג, ג), כְּגוֹן עַל כָּתֵף יִשָּׂאוּ. בַּצַּדִּיק, דְּאִיהוּ שׁוּרֵ"ק בִּנְקוּדַת חֲדָא, "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים לג, כא), קִשּׁוּרָא דִתְרֵין יַרְכִין דִּקְשׁוֹט, דְּאִיהוּ "דָּכְיָם" (תהלים צג, ג), דָּךְ יָם, דָּ"ךְ דִּכְלִיל כ"ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא תִּנְיָינָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא), דָּ"ךְ אִיהוּ בְּכ"ד סְפָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וּשְׁכִינְתָּא "וְכַדָּ"הּ עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כד, טו), וְכַד צַדִּיק אִיהוּ מָלֵא מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
דָּבָר אַחֵר, "שִׁמְעוּ הָרִים", מָאן הָרִים? אִלֵּין תְּלַת נְקוּדִין דְּאִינוּן סֶגוֹ"ל, וְהָאֵיתָנִים אִלֵּין תְּרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן צֵרִ"י דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ הָרִים, מִי הֶהָרִים? אֵלּוּ שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת שֶׁהֵן סֶגּוֹ"ל, וְהָאֵיתָנִים אֵלּוּ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁהֵן צֵרֵ"י. וְעוֹד "שִׁמְעוּ הָרִים" מָאן הָרִים? אִלֵּין תְּלַת נְקוּדִין תִּנְיָינִין דְּאִינוּן שׁוּרֵ"ק, וְעוֹד שִׁמְעוּ הָרִים, מִי הֶהָרִים? אֵלּוּ שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁהֵן שׁוּרֵ"ק, וְאֵיתָנִים אִינוּן תְּרֵין נְקוּדִין תִּנְיָינִין דְּאִינוּן שְׁבָ"א וְאֵיתָנִים הֵם שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁבָ"א. מַאי "רִיב יְהֹוָה" (מיכה ו, ב)? דָּא חִירֵ"ק. רִיב יְהֹוָה – לְעֵילָא חוֹלֵ"ם, רִיב יְהֹוָה – לְתַתָּא חִירֵ"ק, מַה זֶּה רִיב יהו"ה? זֶה חִירֵ"ק, רִיב יהו"ה לְמַעְלָה חֹלֵ"ם, רִיב יהו"ה לְמַטָּה חִירֵ"ק, תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן עַל שׁוּרֵ"ק, דְּאִיהוּ צַדִּיק קִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ, כַּד אִיהוּ מִתְרַחֵק מִנַּיְיהוּ אִיהוּ רִיב, שְׁתֵּי רִיבוֹת הֵם עַל שׁוּרֵ"ק, שֶׁהוּא צַדִּיק (אֶחָד), הַקֶּשֶׁר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, (הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי), כְּשֶׁהוּא מִתְרַחֵק מֵהֶם הוּא רִיב, וְכַד מִתְקַשֵּׁר בֵּין תַּרְוַיְיהוּ אִיהוּ רַבִּי, וְאִיהוּ שָׁלוֹם, וְאִיהוּ קֶשֶׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מד, ל) וּכְשֶׁנִּקְשָׁר בֵּין שְׁנֵיהֶם הוּא רַבִּי, וְהוּא שָׁלוֹם, וְהוּא קֶשֶׁר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.
וְעוֹד תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן, חַד צַדִּיק, וְחַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. חַד אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, דְאִנּוּן קָמֵ"ץ וּפַתַ"ח, וְעוֹד שְׁתֵּי רִיבוֹת הֵם, אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, אֶחָד הוּא רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהֵם קָמֵ"ץ וּפַתָּ"ח, דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ רִיב בֵּינַיְיהוּ, זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי הוּא רִיב בֵּינֵיהֶם, (שֶׁהוּא רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהֵם קָמֵ"ץ וּפַתָּ"ח. וְלָמָּה הֵם רִיב בֵּינֵיהֶם?) בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְגָלוּתָא, בְגִין דְּתַרְעָא אִיהוּ פַתַ"ח, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), מִשּׁוּם שֶׁלַּשְּׁכִינָה אֵין מָזוֹן בַּגָּלוּת, מִשּׁוּם שֶׁהַשַּׁעַר הוּא פַתָּ"ח, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ דְאִיהוּ י' חָכְמָה, קָמֵ"ץ סָתוּם, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי" (תהלים קמה, טז), שֶׁהוּא י' חָכְמָה, קָמֵ"ץ סָתוּם, עָלָיו נֶאֱמַר פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַ"י, וְדָא חַ"י עָלְמִין, דְּאִיהוּ כְּלִיל חַ"י בִּרְכָאָן, וְזֶה חַ"י הָעוֹלָמִים, שֶׁהוּא כוֹלֵל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, אִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ בִּצְלוֹתָא דְאִיהוּ שְׁכִינְתָּא, וּבְגִין דָּא אִיהוּ צְלוֹתָא יְבֵשָׁה, בְּגִינַיְהוּ אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִימָּא הוּא חָרֵב וְיָבֵשׁ בַּתְּפִלָּה שֶׁהוּא שְׁכִינָה, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא תְפִלָּה יְבֵשָׁה, בִּשְׁבִילָם הוּא רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא.
וְכַד אִתְפַּתַּח קָמֵ"ץ בְּפַתָ"ח דְּאִיהוּ תַרְעָא דִילֵיהּ, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא נָחִית מָלֵא, וּכְשֶׁנִּפְתָּח קָמֵ"ץ בְּפַתָּ"ח, שֶׁהוּא הַשַּׁעַר שֶׁלּוֹ, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי יוֹרֵד מָלֵא, וּמְהַלֵּךְ חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, עַד דְּמָטוּ לְחַ"י עָלְמִין, וְאִתְמַלָּא מִנַּיְיהוּ, וּמְהַלֵּךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְחַ"י הָעוֹלָמִים, (שֶׁהוּא כוֹלֵל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת) וּמִתְמַלֵּא מֵהֶם, וּמִנֵּיהּ אִתְשַׁקְיָיא לִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי צְלוֹתָא, וּמַאי דַּהֲוָה יַבָּשָׁה קָרָא לֵיה אֶרֶץ, וּמִמֶּנּוּ מַשְׁקִים אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא תְפִלָּה, וּמַה שֶּׁהָיָה יַבָּשָׁה קוֹרֵא לוֹ אֶרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ" (בראשית א, י), לְמֶעְבַּד פֵּרִין וְאִיבִּין, דְּאִינוּן אַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וְנִצָּנִים, שֶׁהֵם הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" (בראשית א, יא) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא.
וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כַּד סָלִיק לְאַבָּא וְאִימָּא לְנַחֲתָא מְזוֹנָא מִתַּמָּן, קָלֵיהּ סָלְקָא עַל כָּל אִינוּן נְחָלִין וּמַבּוּעִין, וּכְשֶׁעוֹלֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי לְאַבָּא וְאִמָּא לְהוֹרִיד מָזוֹן מִשָּׁם, קוֹלוֹ עוֹלֶה עַל כָּל אוֹתָם נְחָלִים וּמַעְיָנוֹת, וְכַד נָחְתָא קָלֵיהּ נָחְתָא עַל כָּל אִינוּן נְחָלִין וּמַבּוּעִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּכְשֶׁיּוֹרֵד, קוֹלוֹ יוֹרֵד עַל כָּל אוֹתָם נְחָלִים וּמַעְיְנוֹת הַתּוֹרָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם" (תהלים צג, ג), נָשְׂאוּ נְהָרוֹת אִלֵּין אִינוּן תְּרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן צֵרִ"י זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יהו"ה, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, אֵלּוּ אוֹתָם שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁהֵם צֵרֵ"י, מָאן אִיהוּ דְסָלִיק עַל גַּבַּיְיהוּ בִתְרֵין דְּרוֹעִין? מִי הוּא שֶׁעוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת? דָּא חוֹלֵ"ם, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ סֶגוֹלְתָּ"א, זֶה חֹלֵ"ם, וּבוֹ נַעֲשִׂים סֶגוֹלְתָּ"א, וּמָאן אִיהוּ דְנָחִית תְּחוֹתַיְיהוּ בִּתְרֵין שׁוֹקִין, דָּא חִירֵ"ק, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ סֶגוֹ"ל וּמִי הוּא שֶׁיּוֹרֵד תַּחְתֵּיהֶם בִּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם? זֶה חִירֵ"ק, וּבוֹ הֵם נַעֲשִׂים סֶגּוֹ"ל.
בְּהַהוּא זִמְנָא "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם" (תהלים צג, ג), דְּאִיהוּ קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל הַשּׁוֹפָר, בְּאוֹתוֹ זְמַן נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, שֶׁהוּא קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל הַשּׁוֹפָר, וּלְאָן סָלְקִין לֵיהּ? וּלְאֵיפֹה מַעֲלִים אוֹתוֹ? לְגַבֵּי אַבָּא וְאִימָּא. וְכַד נָחִית נָחִית בִּתְרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן שְׁבָ"א תְּרֵי יַרְכֵי קְשׁוֹט, לְאַבָּא וְאִמָּא, וּכְשֶׁיּוֹרֵד, יוֹרֵד בִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁהֵן שְׁבָ"א, שְׁתֵּי יְרֵכַיִם שֶׁל אֱמֶת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם" (תהלים צג, ג), כְּגוֹן עַל כָּתֵף יִשָּׂאוּ זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם, כְּגוֹן עַל כָּתֵף יִשָּׂאוּ.
בַּצַּדִּיק, דְּאִיהוּ שׁוּרֵ"ק בִּנְקוּדַת חֲדָא, "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים לג, כא), (וְאַבָּא יוֹרֵד) בַּצַּדִּיק שֶׁהוּא שׁוּרֵ"ק, בִּנְקֻדַּת (חִירֵ"ק) אַחַת, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן, קִשּׁוּרָא דִתְרֵין יַרְכִין דִּקְשׁוֹט, דְּאִיהוּ "דָּכְיָם" (תהלים צג, ג), דָּךְ יָם, קֶשֶׁר שֶׁל שְׁתֵּי יְרֵכַיִם שֶׁל אֱמֶת, שֶׁהוּא דָכְיָם, דַּךְ יָם, דָּ"ךְ דִּכְלִיל כ"ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא תִּנְיָינָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא), דַּךְ שֶׁכּוֹלֵל כ"ד אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַיִּחוּד הַשֵּׁנִי, עָלָיו נֶאֱמַר אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, דָּ"ךְ אִיהוּ בְּכ"ד סְפָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וּשְׁכִינְתָּא "וְכַדָּ"הּ עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כד, טו), דַּ"ךְ הוּא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה וּשְׁכִינָה, וְכַדָּ"הּ עַל שִׁכְמָהּ, וְכַד צַדִּיק אִיהוּ מָלֵא מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מָלֵא מִן הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג) (דף צו' עמוד א') דְּלָא בָּעוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּתִיקּוּנָא דָּא, דְּאִיהוּ תִּיקּוּנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. וּבַמָּן אִתְּמָר "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא, ה). כְּדֵין נָחֲתוּ לְתַתָּא לְמֶיהֱוֵי כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. וּבָעֵגֶל אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), אֵלֶּה לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא. "אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) הָכָא ו', דִּבְרָזָא דָּא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָא אִתְּמָר 'כְּגִבּוֹר עֶל הַיַּם' (מכילתא יתרו ה), וּמֵהָכָא תַּלְיָין סִטְרָא אַחֲרָא בְּאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּדַרְגִין. וּבְגִין דְּלָא אָקִימוּ יִשְׂרָאֵל תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת לָא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה. כְּדֵין "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א) דָּא שְׁכִינְתָּא. "אַיִן" דָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. מַאי "יָבֹא"? אֶלָּא הָכָא רָזָא עִלָּאָה כַּמָּה דְּאָמַר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח).
תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא וַדַּאי קִשְׁרָא דְּכָל דַּרְגִּין אִיהִי, דְּבַהּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר הָכִי מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא. וּשְׁכִינְתָּא הָכִי אִיהִי קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא. בְּגִין כָּךְ "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א), דָּא 'אַיִן' כֶּתֶר עִלָּאָה דְּמִתָּמָן שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְקַשְּׁרָא קְשָׁרִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת (דף צו' עמוד ב') בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). וְדָא אֶבֶן דְּסָלְקִין לַהּ עַד אֵין תַּכְלִית. דְּהָא כֹּלָּא בְּשִׁיעוּרָא דָּא אִשְׁתְּעֲרוּ כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין. וְרָזִין אִלֵּין אִתְמְסָרוּ לְמַאן דְּיָדַע לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח רָזִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי.
תָּא חֲזֵי, עִם כָּל דָּא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּזִמְנָא דִּמְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, כְּדֵין אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי בַּת זוּג לְמַלְכָּא וַדַּאי, וְהָכִי אִתְחָזֵי. וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" (שיר השירים ד, ח), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי עַד אֵין סוֹף סַלְקַת, יִחוּדָא דִּילַהּ בְּבַת זוּגָהּ, "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח). בְּגִין כָּךְ "עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה" (תהלים קכא, ב) דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת עִם יהו"ה, וְאִיהִי דַּעֲבִיַדת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּהָא אִיהִי בְּנִיַאת לַהּ בִנְיָנָא כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּתִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא עַד הַהוּא כֶּתֶר עִלָּאָה, דִּכְתִיב בַּהּ "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), כְּדֵין אַבַּתְרֵהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. בְּהַהוּא זִמְנָא "אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּ"אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּבֵיהּ "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְכֻלְהוֹ דְּתַלְיָין בֵּיהּ, "לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח). דְּהָכִי אִתְחַבְּרוּ לְעֵילָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא. וּלְתַתָּא "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ" (יחזקאל לז, יז) לְאִשְׁתַּזְּבָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִמּוֹתָא, בְּחִיבּוּרָא דְּאִתְחַבַּר בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְרָזָא דָּא "הִנֵּה (דף צז' עמוד א') לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. אֲבָל לְעֵילָא "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן. כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי:
> בגלל שלא החזיקו בתיקון כתר התן תורה וירדו – יכלה הס"א להתפרץ בעגל
אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב אבל, בא וראה, מהו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג) (דף צו' עמוד א') דְּלָא בָּעוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּתִיקּוּנָא דָּא, דְּאִיהוּ תִּיקּוּנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. שלא רצו לעמוד ולהחזיק בתיקון הזה, שהוא תיקון העליון יותר שניתן לכל בני העולם, יותר וּבַמָּן אִתְּמָר "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא, ה). כְּדֵין נָחֲתוּ לְתַתָּא לְמֶיהֱוֵי כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. ואז כשמאסו במן ירדו למטה להיות כשאר בני העולם, וּבָעֵגֶל אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), אֵלֶּה לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא אלה למטה מצד הספירות התחתונות, ולא למעלה מצד העליונות. "אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) הָכָא ו' הֶעֱלוּךָ – כאן נמצאת סוד אות ו', דִּבְרָזָא דָּא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָא אִתְּמָר שבסוד אות ו' יצאו ממצרים, שהיא ז"א הנקרא בחור וכן בחינה זו התגלתה בקריעת ים סוף שנאמר שז"א נגלה שם 'כְּגִבּוֹר עֶל הַיַּם' (מכילתא יתרו ה), וּמֵהָכָא תַּלְיָין סִטְרָא אַחֲרָא בְּאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּדַרְגִין. ומכאן תלויה יניקת הסטרא אחרא בהתפשטות המדרגות שאינה יכולה לעמוד כנגד המדריגות העליונות, וּבְגִין דְּלָא אָקִימוּ יִשְׂרָאֵל תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת לָא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא. ובגלל שלא העמידו ישראל את התיקון העליון מצד הכתר כמו שראוי, לא הושלם התיקון, ולכן יכלו הסטרא אחרא להתפרץ במעשה העגל.
> לעתיד לבוא, יושלם תיקון השכינה מצד הכתר.
אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה בראש ההרים הוא הכתר העליון. כְּדֵין ואז "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א) דָּא זו שְׁכִינְתָּא. "אַיִן" דָּא הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. מַאי "יָבֹא"? אֶלָּא הָכָא רָזָא עִלָּאָה כַּמָּה דְּאָמַר מהו "יָבֹא"? אלא כאן סוד עליון כמו שנאמר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח).
תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא וַדַּאי קִשְׁרָא דְּכָל דַּרְגִּין אִיהִי, דְּבַהּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. בוא וראה, שכינה ודאי היא הקשר של כל המדרגות, ובה תחילתה המעשה, וסוף המעשה וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר הָכִי מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא. והכל נקשר כך מראש הכל ועד סוף הכל. וּשְׁכִינְתָּא הָכִי אִיהִי קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא, והשכינה כך היא, קשר הכל ולכן בְּגִין כָּךְ "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א), דָּא 'אַיִן' כֶּתֶר עִלָּאָה דְּמִתָּמָן שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְקַשְּׁרָא קְשָׁרִין. "אַיִן" הוא הכתר העליון, ומשם מתחילה השכינה לקשור הקשרים. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת (דף צו' עמוד ב') בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד) שעולה להיות עטרת לבעלה. וְדָא אֶבֶן דְּסָלְקִין לַהּ עַד אֵין תַּכְלִית. והיא האבן שמעלים אותה עד אין תכלית, דְּהָא כֹּלָּא בְּשִׁיעוּרָא דָּא אִשְׁתְּעֲרוּ כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין. שהרי כל המדרגות ימדדו על פי שיעור המלכות כי היא כללות כולם, וְרָזִין אִלֵּין אִתְמְסָרוּ לְמַאן דְּיָדַע לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח רָזִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי. וסודות אלו נמסרו למי שהוא יודע להלך בדרכי הסודות העליונים כמו שראוי.
> גם בזמן עלית המלכות לכתר – יחודה עם בעלה שהוא ז"א.
תָּא חֲזֵי, עִם כָּל דָּא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּזִמְנָא דִּמְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, ועם כל זה, שהשכינה היא כללות הכל, בזמן שנכללה מראשית הכל ועד סוף הכל, כְּדֵין אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי בַּת זוּג לְמַלְכָּא וַדַּאי, וְהָכִי אִתְחָזֵי. אז נועדה להיות בת זוג למלך / ז"א, וכך צריך. וסוד זה וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" (שיר השירים ד, ח), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי עַד אֵין סוֹף סַלְקַת, יִחוּדָא דִּילַהּ בְּבַת זוּגָהּ, אף על גב שהיא עולה עד אין סוף, יחוד שלה הוא עם ז"א בן זוגה, וזה ז"א אומר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח) "אִתִּי" יחודך בזמן שתבואי מלבנון ראש המדרגות. בְּגִין כָּךְ לכן "עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה" (תהלים קכא, ב) דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת עִם יהו"ה, "עזרי" עזר י', הבינה היא ה' ועזר ל-י', ועומדת עם יהו"ה שהוא ז"א המקבל שפעו ממנה, וְאִיהִי דַּעֲבִיַדת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּהָא אִיהִי בְּנִיַאת לַהּ בִנְיָנָא כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. והיא הבינה שעשה שמים וארץ שהן זו"ן, שהרי היא בונה את בניין המלכות כראוי כדי לחבר אותה במלך / ז"א.
> השגחת חסד עליון של אריך, מחבר ב' משיחין, מציל מב"י ממיתה, שובר את גוג וכל כוחות הטומאה
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּתִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא עַד הַהוּא כֶּתֶר עִלָּאָה, בוא וראה, בזמן שתעלה השכינה עד לכתר העליון, יאמר בה דִּכְתִיב בַּהּ "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), כְּדֵין אַבַּתְרֵהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ואחר כך יתוקן העולם בתיקון כמו שראוי. באותו הזמן בְּהַהוּא זִמְנָא "אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּ"אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא שֹׁמְרֶךָ הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, שבו דְּבֵיהּ "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) שעינו פקוחה ואין בה דינים ושינה ושומר את יְרֵאָיו שהוא דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְכֻלְהוֹ דְּתַלְיָין בֵּיהּ, שכולם תלויים בו "לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח) לחסדו של אריך שיאיר עליו. דְּהָכִי אִתְחַבְּרוּ לְעֵילָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא. שכך מתחברים למעלה ימין ושמאל כאחד, וּלְתַתָּא ולמטה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ" (יחזקאל לז, יז) לְאִשְׁתַּזְּבָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִמּוֹתָא, בְּחִיבּוּרָא דְּאִתְחַבַּר בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. ולמטה להציל את משיח בן יוסף ממיתה, בחיבור אחד שיתחבר במשיח בן דוד ויהיו אחד. וְרָזָא דָּא וסוד זה "הִנֵּה (דף צז' עמוד א') לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. שלמטה, במדרגה של ז"א נמצאים נימין ושערות על העינים שהם הכיסויים שלהן ובגלל תוקף הדינים נסתמות לפעמים העינים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה באריך נאמר "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. העין תמיד פקוחה ואין בה שינה ואין לה כסויים, אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. מדוע? כדי להחזיר את השמאל לימין ולא לתת ח"ו לדינים להתגבר, ואז נאמר כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן. זה חסד עליון שמתפשט בכל המדרגות לתקן אותם, כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. ואז בחינת יומם שהוא החסד עליון, בזמן שהוא שולט, מתחזק על השמש / ז"א למתק את כל הדינים שלו. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והירח שהיא המלכות גם כן מתחזקת בסוד של "יומם" שנאמר בה "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) תהיה שמירה באחרית הימים מכל רע שהוא דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, בזמן שיאספו כל אותם הטמאים אחריו, ואז "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. צאתך- בזמן שיצא לערוך מלחמה מתוך ירושלים, "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. בזמן שיכה בתוך הקליפות לשברם, כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, ואז התיקון יושלם לעולם "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי, באופן שלא יהיה יותר קלקול אחריו:
תפילה קנ"ה מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילת קנ"ה: שברון לבם של ישראל מתקן את חטא הגאוה, ומעביר את הקליפות מן העולם.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי תְּפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עוֹלָה לְפָנֶיךָ בְּכַמָּה שִׁבְרוֹן לֵב שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "לֵב נִשְׁבָּר" וכו', שֶׁלֵּב הִיא הַשְּׁכִינָה וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁהוּא מִצַּד ס"מ וְנָחָשׁ, וּמִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה, הַדָּא הוּא דִכְתִיב "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים" וכו'. וְאִם לֹא, "הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ", וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ רוּחַ סְעָרָה שֶׁמַּסְעִיר כָּל הַגּוּף. וּלְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ בְּגַאֲוָה שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרַיִם", גָּרְמוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְכֵן הֵן צְרִיכִים לִהְיוֹת נִשְׁבָּרִים וְנִדְכָּאִים, וּבַשְּׁבִירָה הַזֹּאת מִתְפָּרְדִים כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מוֹץ וְתֶבֶן, מִיָּד יִשָּׁאֵר לָהֶם לֵב טָהוֹר, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּעוֹרֵר עֲלֵיהֶם שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "אֶשְׁפֹּךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר" וכו'. וּבְשָׁעָה שֶס"מ וְנָחָשׁ מִתְגָּאִים לַעֲלוֹת לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה מֶה עָשָׂה הַקָבָּ"ה, מְגַלֶּה עֲלֵיהֶם שָׁרְשָׁם שֶׁהוּא קָטָן וּבָזוּי, מִיָּד נִשְׁבָּר כֹּחָם וְנוֹפְלִים לְאָחוֹר, הַדָּא הוּא דִכְתִיב "יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי", וְכֵן אָמַר הַנָּבִיא "קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד", וְכֵן בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲלוֹת בְּגַאֲוָה, אוֹמְרִים לוֹ: 'יַתּוּשׁ קָדְמְךָ', שֶׁכֵּן הַקָבָּ"ה מִתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶת הָעוֹלָם. אֲבָל מִי שֶׁעוֹלֶה בַּעֲנָוָה וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר בְּלֹא קְלִפִּין אֵינוֹ לוֹקֵחַ זֶה הַבִּזָּיוֹן, "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִּבְזֶה", אֶלָּא "קָרוֹב יְהוָֹה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב", וְלוֹקֵחַ עֲבוֹדָתָם בְּאַהֲבָה.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי יִשְׂרָאֵל שְׁבוּרִים לִבּוֹתָם לְפָנֶיךָ וְעַל כֵּן יִחוּד שֶׁלְּךָ יוּכַל לְהִתְגַּלּוֹת בָּהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם לֵב אֶחָד, שֶׁיִּחוּד זֶה אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה אֶלָּא בִּמְקוֹם טָהֳרָה דִּכְתִיב "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכֹּן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ". וּלְפִי שֶׁהֵם נִשְׁבָּרִים לְפָנֶיךָ זָכוּ לַיִּחוּד, בְּכַמָּה קִוּוּי שֶׁהֵם מְקַוִּים לְךָ לְהַעֲבִיר קְלִפּוֹת אֵלֶּה מִן הַלֵּב שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם סִיגִים שֶׁל כֶּסֶף שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "כֻּלּוֹ סָג", וְהוּא גַּס, שֶׁהוּא גַּס רוּחַ שֶׁהָרוּחַ אֵינוֹ נִתְדַּבֵּק בָּהֶם, אֲבָל בְּשִׁבְרוֹן לֵב גֵּאוּת זֶה הוֹלֵךְ מֵהֶם, וּבַקִּוּוּי שֶׁלָּהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ יִהְיֶה נִמְשָׁךְ לָהֶם בֶּאֱמֶת בְּלֹא שֶׁקֶר וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁל הַחִטָּה, אֶלָּא "וֶאֱמֶת יְהוָֹה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.