Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף לו ע"ב) וּבְרִי כָּל זִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין לָא מִתְעַבְּרִין מִקֶּשֶׁת, לָא יְהֵא קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, וְסִימָנָא דָא יְהֵא בִידָךְ, עַד דְּתֶחֱזֵי קַשְׁתָּא בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא, וּמִיָּד דִּיְהֵא נָהִיר בְּגַוָּונִין נְהִירִין, מִיָּד "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וּמִיָּד אִתְגַּלְיָיא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" (שמות ג, יב), לְקַיָּימָא בֵּיהּ "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו), בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָיא מַ'ה שֶּׁ'הָיָה ה'וּא שֶׁיִּהְיֶה.

הָא אִלֵּין נָפְקִין, אָחֳרָנִין דָּפְקִין לְפִתְחָא, וְאָמְרִין "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז), וְאִינוּן מָארֵי דְקוֹמָה, מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא בֶּטֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" (איוב לח, כט), "כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" (יחזקאל א, כב), גוּף דִּילָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בֶּטֶן עֲלֵיהּ אִתְּמַר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז, ג).
"שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז, ג) וְגוֹ', "שָׁרְרֵךְ" דָּא צִיּוֹן, דְּאִיהוּ טַבּוּר עָלְמָא, נְקוּדָה דְמִינָהּ הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּאִינוּן מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, וּלְקִבְלַיְיהוּ, רֵישָׁא לְמִזְרָח, גּוּפָא לְמַעֲרָב, דְּרוֹעִין לְדָרוֹם, רַגְלִין לְצָפוֹן, אוֹת בְּרִית נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא, כְּגַוְונָא דְטַבּוּר. "אַגַּן הַסַּהַר", דָּא נְקוּדָה דְסִיהֲרָא כְגַוְונָא דָא כּ, וְהִיא רֵאשִׁית נְקוּדָה בְאָת בּ, בַּת קוֹל אִיהִי וַדַּאי, כְּלָלָא דְנִקּוּדִין וְאַתְוָון.

וְאִיהִי פְתוּחָה כְלַפֵּי צַדִּיקַיָּא וְחַסִּידַיָּא וְחַכִּימַיָּא מָארֵי דְאוֹרַיְיתָא, וּפְתִיחָא לְגַבֵּי נְבִיאַיָּיא, וּלְגַבֵּי נַטְרֵי בְרִית, וְכָל אִינוּן דְּתַלְיָין בִּסְפִירָן, דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִיהִי סְתִימָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלַפֵּי רַשִּׁיעַיָּיא, דִבְזִמְנָא דְאַתְיָין לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, חָזְרַת אַנְפִּין לַאֲחוֹרָא מִנַּיְיהוּ, כְגַוְונָא דָא [ציור].
וּבְגִין דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ דִיוֹקְנֵיהּ חֲקוּקָה בְסִיהֲרָא תַמָּן, אִתְּמַר בֵּיהּ "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג, כא). וְעַל אִינוּן דְּזַרְעָא דְיַעֲקֹב אִתְּמַר "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" (דברים לג, כח), אִתְּמַר הָכָא בָּדָד, וְאִתְּמַר הָתָם בַּאֲתַר אָחֳרָא "יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב), דָּא יְהֵא בְיוֹמוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְלָא יְהֵא פְסוֹלֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא "יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ", וּמָאן פְּסוֹלֶת. אִינוּן גֵּרִים, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּה מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

וּבְהַהוּא זִמְנָא מִתְפַּשְׁטָא סִיהֲרָא מֵאִלֵּין קְלִיפִין חֲשׁוֹכִין, וּמִתְחַדְּשָׁא בִלְבוּשִׁין שַׁפִּירִין, וְהַאי אִיהוּ חִדּוּשָׁא דְסִיהֲרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ" (בראשית לח, יד), וְאִתְּמַר בָּה "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה), וּמִיָּד דְּאִיהִי מִתְחַדְּשָׁא, מִיָּד אִתְקַיַּים קְרָא דִנְבוּאָה בְיִשְׂרָאֵל, "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (יחזקאל לו, כז) וְגוֹ' "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (יחזקאל לו, כו) וְגוֹ', "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" (יואל ג, א).

הָא אִלֵּין נָפְקִין, הָא מָארֵי דְקוֹמָה קָא דָפְקִין לְפִתְחָא, דְאִיהוּ קוֹמָה דְגוּפָא דְמַלְכָּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ" (דניאל י, ו), וְהַאי אִיהוּ דְאִתְקְרֵי שָׁמַיִם, דְּבֵיהּ אִתְפַּתְּחוּן חָמֵשׁ נְהוֹרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א), וְאִינוּן חָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאִינוּן ה' סִפְרֵי דְאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאִיהוּ ו' וּבֵיהּ אִתְפַּתְּחָן חָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאָת ה', דְּסָלְקִין לְחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחֵירוּ.


במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

 (דף לו ע"ב) וּבְרִי כָּל זִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין לָא מִתְעַבְּרִין מִקֶּשֶׁת, וּבְנִי, כָּל זְמַן שֶׁהַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ לֹא עוֹבְרִים מִן הַקֶּשֶׁת,  לָא יְהֵא קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, לֹא תִהְיֶה הַקֶּשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ מְאִירִים,  וְסִימָנָא דָא יְהֵא בִידָךְ, עַד דְּתֶחֱזֵי קַשְׁתָּא בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא, וְסִימָן זֶה יִהְיֶה בְיָדֶךָ – עַד שֶׁתִּרְאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ מְאִירִים, אַל תְּצַפֶּה לְרַגְלֵי הַמָּשִׁיחַ,  וּמִיָּד דִּיְהֵא נָהִיר בְּגַוָּונִין נְהִירִין, מִיָּד "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וּמִיָּד שֶׁתִּהְיֶה מְאִירָה בִּגְוָנִים מְאִירִים, מִיָּד וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם,  וּמִיָּד אִתְגַּלְיָיא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" (שמות ג, יב), וּמִיָּד מִתְגַּלֶּה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ,  לְקַיָּימָא בֵּיהּ "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו), לְקַיֵּם בּוֹ כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָיא מַ'ה שֶּׁ'הָיָה ה'וּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ זְמַן מִתְגַּלֶּה מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁיִּהְיֶה.

 הָא אִלֵּין נָפְקִין, אָחֳרָנִין דָּפְקִין לְפִתְחָא, וְאָמְרִין "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז), הֲרֵי אֵלּוּ יוֹצְאִים, אֲחֵרִים דּוֹפְקִים בַּפֶּתַח וְאוֹמְרִים אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְאִינוּן מָארֵי דְקוֹמָה, מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא בֶּטֶן, וְהֵם בַּעֲלֵי הַקּוֹמָה, מִצַּד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה בֶּטֶן,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" (איוב לח, כט), "כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" (יחזקאל א, כב), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא. גוּף דִּילָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בֶּטֶן עֲלֵיהּ אִתְּמַר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז, ג) הַגּוּף שֶׁלָּהּ הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, הַבֶּטֶן שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים.

 "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז, ג) וְגוֹ', שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג וְגוֹמֵר,  "שָׁרְרֵךְ" דָּא צִיּוֹן, דְּאִיהוּ טַבּוּר עָלְמָא, נְקוּדָה דְמִינָהּ הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְאַרְבַּע סִטְרִין שָׁרְרֵךְ זֶה צִיּוֹן, שֶׁהוּא טַבּוּר הָעוֹלָם, הַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם לְאַרְבָּעָה צְדָדִים,  דְּאִינוּן מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, שֶׁהם מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם,  וּלְקִבְלַיְיהוּ, רֵישָׁא לְמִזְרָח, גּוּפָא לְמַעֲרָב, דְּרוֹעִין לְדָרוֹם, רַגְלִין לְצָפוֹן, אוֹת בְּרִית נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא, וּכְנֶגְדָּם רֹאשׁ לַמִּזְרָח, גּוּף לַמַּעֲרָב, זְרוֹעוֹת לַדָּרוֹם, רַגְלַיִם לַצָּפוֹן, אוֹת בְּרִית נְקֻדָּה בָּאֶמְצַע,  כְּגַוְונָא דְטַבּוּר, "אַגַּן הַסַּהַר", דָּא נְקוּדָה דְסִיהֲרָא כְגַוְונָא דָא כְּמוֹ שֶׁהַטַּבּוּר, אַגַּן הַסַּהַר, זוֹ נְקֻדָּה שֶׁל הַלְּבָנָה כְּמוֹ זֶה:  כּ, וְהִיא רֵאשִׁית נְקוּדָה בְאָת בּ, בַּת קוֹל אִיהִי וַדַּאי, כְּלָלָא דְנִקּוּדִין וְאַתְוָון כּ, וְהִיא רֵאשִׁית נְקֻדָּה בָּאוֹת בּ, בַּת קוֹל הִיא וַדַּאי, הַכְּלָל שֶׁל נְקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת.
 וְאִיהִי פְתוּחָה כְלַפֵּי צַדִּיקַיָּא וְחַסִּידַיָּא וְחַכִּימַיָּא מָארֵי דְאוֹרַיְיתָא, וְהִיא פְתוּחָה כְּלַפֵּי צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וַחֲכָמִים בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה,  וּפְתִיחָא לְגַבֵּי נְבִיאַיָּיא, וּלְגַבֵּי נַטְרֵי בְרִית, וּפְתוּחָה לִנְבִיאִים וּלְשׁוֹמְרֵי הַבְּרִית,  וְכָל אִינוּן דְּתַלְיָין בִּסְפִירָן, דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל אוֹתָם שֶׁתְּלוּיִים בַּסְּפִירוֹת, שֶׁהֵם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,  וְאִיהִי סְתִימָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלַפֵּי רַשִּׁיעַיָּיא, דִבְזִמְנָא דְאַתְיָין לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, חָזְרַת אַנְפִּין לַאֲחוֹרָא מִנַּיְיהוּ, כְגַוְונָא דָא [ציור] וְהִיא סְתוּמָה מִצַּד אַחֵר כְּלַפֵּי הָרְשָׁעִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁבָּאִים לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, מַחֲזִירָה פָנִים לְאָחוֹר מֵהֶם, כְּמוֹ זֶה: (ציור).
 
וּבְגִין דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ דִיוֹקְנֵיהּ חֲקוּקָה בְסִיהֲרָא תַמָּן, וּמִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב שֶׁדְּיוֹקְנוֹ חָקוּק בַּלְּבָנָה שָׁם,  אִתְּמַר בֵּיהּ "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג, כא) נֶאֱמַר בּוֹ לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יהו"ה אֱלֹהָי"ו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, וְעַל וְעַל אִינוּן דְּזַרְעָא דְיַעֲקֹב אִתְּמַר "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" (דברים לג, כח), אוֹתָם זֶרַע שֶׁל יַעֲקֹב נֶאֱמַר וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב.  אִתְּמַר הָכָא בָּדָד, וְאִתְּמַר הָתָם בַּאֲתַר אָחֳרָא "יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב), נֶאֱמַר כָּאן בָּדָד, וְנֶאֱמַר שָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר יהו"ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר,  דָּא יְהֵא בְיוֹמוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְלָא יְהֵא פְסוֹלֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא "יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ", זֶה יִהְיֶה בִימֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁלֹּא תִהְיֶה פְסֹלֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יהו"ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ,  וּמָאן פְּסוֹלֶת? וּמִי הַפְּסֹלֶת?  אִינוּן גֵּרִים, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּה מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵלּוּ הַגֵּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁאֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּבְהַהוּא זִמְנָא מִתְפַּשְׁטָא סִיהֲרָא מֵאִלֵּין קְלִיפִין חֲשׁוֹכִין, וּבְאוֹתוֹ זְמַן מִתְפַּשֶּׁטֶת הַלְּבָנָה מֵאוֹתָן קְלִפּוֹת חֲשׁוּכוֹת, וּמִתְחַדְּשָׁא בִלְבוּשִׁין שַׁפִּירִין, וְהַאי אִיהוּ חִדּוּשָׁא דְסִיהֲרָא, וּמִתְחַדֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁים יָפִים, וְזֶהוּ חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ" (בראשית לח, יד), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ,  וְאִתְּמַר בָּה "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה), וְנֶאֱמַר בָּהּ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְיכִי.  וּמִיָּד דְּאִיהִי מִתְחַדְּשָׁא, מִיָּד אִתְקַיַּים קְרָא דִנְבוּאָה בְיִשְׂרָאֵל, וּמִיָּד שֶׁהִיא מִתְחַדֶּשֶׁת, מִיָּד מִתְקַיֵּם פְּסוּק הַנְּבוּאָה בְּיִשְׂרָאֵל: "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (יחזקאל לו, כז) וְגוֹ' "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (יחזקאל לו, כו) וְגוֹ', "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" (יואל ג, א). וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹמֵר וְנָתַתִּי בָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹמֵר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם.
 
 הָא אִלֵּין נָפְקִין, הָא מָארֵי דְקוֹמָה קָא דָפְקִין לְפִתְחָא, דְאִיהוּ קוֹמָה דְגוּפָא דְמַלְכָּא, הֲרֵי אֵלּוּ יוֹצְאִים, וְהִנֵּה בַּעֲלֵי הַקּוֹמָה דּוֹפְקִים בַּפֶּתַח, שֶׁהוּא הַקּוֹמָה שֶׁל גּוּף הַמֶּלֶךְ, דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ" (דניאל י, ו), וְהַאי אִיהוּ דְאִתְקְרֵי שָׁמַיִם, דְּבֵיהּ אִתְפַּתְּחוּן חָמֵשׁ נְהוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם שֶׁבּוֹ נִפְתְּחוּ חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִי"ם,  וְאִינוּן חָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאִינוּן ה' סִפְרֵי דְאוֹרַיְיתָא, וְהֵם חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה סִפְרֵי הַתּוֹרָה,  בְּגִין דְּאִיהוּ ו' וּבֵיהּ אִתְפַּתְּחָן חָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאָת ה', דְּסָלְקִין לְחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחֵירוּ מִשּׁוּם שֶׁהוּא ו', וּבוֹ נִפְתָּחִים חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת שֶׁל אוֹת ה', שֶׁעוֹלִים לַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי חֵרוּת.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

אֲבָל תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנִין אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא אִינוּן, דְּאִינוּן בִּנְיָנָא לַהּ לְאוֹרַיְתָא הָכִי בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. וְאִינּוּן אָקִימוּ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּאִתְחַזְּיָין לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא. וּבְגִין כָּךְ אִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת. פְּתוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה פָּתַח. סְתוּמוֹת מִסִּטְרָא דְּבִינָה צֵירֵי. צַיָּיר וְחָתִים. וְכֹלָּא בְּמִנְיָנָא קָאִים לְפוּם סְתִימוּ דְּשִׁיעוּרָא עִלָּאָה.

וְהַהִיא פָּרַשְׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת כְּגוֹן רֵישֵׁי מְשָׁרְיָין, וּמְמַנָּא קָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְכַמָּה מְשָׁרְיָין מִתְפָּרְשָׁאן תְּחוּתֵיהּ לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן, וּלְפוּם אַתְוָן דְּאִתְכְּלִילוּ תָּמָן בְּשִׁיעוּרָא שְׁלִים. וּבְזִמְנָא דְּצֵרוּפִין מִצְטָרְפָן, סָלִיק צֵירוּפָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאַהְדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא וְאִתְחַבָּר רֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין מִצְטָרְפָן בֵּינַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּאֵלִין מִצְטָרְפָן, נְהִירוּ נַטִּיל לְתַתָּא לְהַהוּא מְמָנָא דְּקָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְחֵילָא אִתְפְּלַג לְכָל מְשָׁרְיָין דִּילֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵי. אִשְׁתְּכַח שִׁיעוּרָא דְּפָרְשִׁיָן, לְפוּם תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאַתְקִינוּ בַּהּ אַבָּא וְאִימָּא לְאַקָּמָא כָּל מִלָּה בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יָאוּת. שִׁיעוּרָא דִּקְרִיאָן, שִׁיעוּרָא דְּתִיקּוּנָא דִּמְתַקְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּתָא לְאִתְקַיְּימָא תִּיקּוּנָא עִלָּאָה. וּבְגִין תִּיקּוּנָא, אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בִּרְכָּתָא בְּקַדְמִיתָא כַּמָּה דְּאִתְּמָר.

וּמָאן דְּיָדַע לְאִתְּעָרָא בְּרָזִין עִלָּאִין, בְּזִמְנָא דְּחָמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין בְּסִפְרָא דָּא, יִטּוֹל בִּרְעוּתֵיהּ בְּזִמְנָא דְּבָרִיךְ בִּרְכְתָא, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא לְפוּם דַּרְגָּא. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְחַבְּרָא תְּרֵין אַתְוָן. אָת בָּתְרָאָה מִקְּרִיאָה קַדְמָאָה, וְאָת קַדְמָאָה מִקְּרִיאָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, לְחַבְּרָא לְהוּ כַּחֲדָא. וְנִיקּוּדָא דִּלְהוֹן, נִיקּוּדָא דְּאוֹרַיְתָא דָּא חוֹלָם. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן דַּרְגִּין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְחֵילָא נָחִית מַדְרְגָא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵילָא וּבִרְכָאָן וְתִיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקַחֲזֵי.

לְבָתַר דְּקָרֵי אִצְטְרִיךְ לְגַלְּלָא לֵיהּ כְּדִּבְקַדְמֵיתָא. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּפָתַח לֵיהּ בָּתַר דְּנָטִיל רָשׁוּ, בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא אִתְגַּלְיָין נְהוֹרִין לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת כְּמָה דְּאִתְּמָר. לְבָתַר גָּלַל לֵיהּ, דְּהַשְׁתָּא אִתְהַדְּרַת מִלָּה בִּסְתִימוּ לְגַבֵּי קָצֶה תַּתָּאָה, בְּהַהִיא בִּרְכְתָא אַחֲרוֹנָה וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ. וְהָכָא נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְאַהְדּוֹרֵי אַפֶּיהָ לִימִינָא, דְּאוֹרַיְתָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא, וְתוֹרָה אוֹר וַדַּאי.

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. דְּהָא עַד (דף ע' עמוד ב')  לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) רָזָא דָּא הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט). 

> סוד פרשיות פתוחות וסתומות.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנִין אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא אִינוּן, דְּאִינוּן בִּנְיָנָא לַהּ לְאוֹרַיְתָא הָכִי בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. אבל, בוא וראה. התיקונים האלה, הם מצד אבא ואימא שעומדים מעל ז"א שהוא סוד תורה שבכתב, והם הבונים את כך את התורה בכמה סודות עליונים. וְאִינּוּן אָקִימוּ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּאִתְחַזְּיָין לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא. והם מעמידים את כל הצירופים הצריכים להתחבר כאחד. וּבְגִין כָּךְ אִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת. ולכן הפרשיות הם פתוחות וסתומות. פְּתוּחוֹת מִסִּטְרָא מצד דְּחָכְמָה שניקודו הוא סוד פָּתַח. סְתוּמוֹת מִסִּטְרָא מצד דְּבִינָה שסוד ניקודה הוא צֵירֵי שהיא צַיָּיר וְחָתִים נותנת הציור וחותמת בגבולות. וְכֹלָּא בְּמִנְיָנָא קָאִים לְפוּם סְתִימוּ דְּשִׁיעוּרָא עִלָּאָה. והכל עומד במנין לפי השיעור הסתום והנעלם הנמשך מאימא למעלה שהיא המעמידה את הדברים בגבולם.

> סוד צרופי האותיות במרכבת הפרשיות, ותיקונם בברכה.

וְהַהִיא פָּרַשְׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת כְּגוֹן רֵישֵׁי מְשָׁרְיָין, וּמְמַנָּא קָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, ונמצאת אותה הפרשה כדוגמת ראש מחנה, וְכַמָּה מְשָׁרְיָין מִתְפָּרְשָׁאן תְּחוּתֵיהּ לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן, וכמה חילות נחלקות תחתיה כפי צירופי השמות היוצאים מהפרשה,וּלְפוּם אַתְוָן דְּאִתְכְּלִילוּ תָּמָן בְּשִׁיעוּרָא שְׁלִים, וכפי האותיות שנכללות בה בשיעור שלם.וּבְזִמְנָא דְּצֵרוּפִין מִצְטָרְפָן, סָלִיק צֵירוּפָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאַהְדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא וְאִתְחַבָּר רֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין מִצְטָרְפָן בֵּינַיְיהוּ, ובזמן המצטרפים הצירופים, עולה הצירוף באותיותיו – מלמעלה למטה, וחוזר מלמטה למעלה, ומחבר את הראש והסוף כאחד, וכל הצירופים מצטרפים ביניהם.כֵּיוָן דְּאֵלִין מִצְטָרְפָן, נְהִירוּ נַטִּיל לְתַתָּא לְהַהוּא מְמָנָא דְּקָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְחֵילָא אִתְפְּלַג לְכָל מְשָׁרְיָין דִּילֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵיוכיון שאלו נצטרפו, ניתנת הארה וכוח למטה לאותו הממונה לשמש את אותה הפרשה, והוא מחלק אותה לכל חילותיו כמו שראוי. אִשְׁתְּכַח שִׁיעוּרָא דְּפָרְשִׁיָן, לְפוּם תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאַתְקִינוּ בַּהּ אַבָּא וְאִימָּא לְאַקָּמָא כָּל מִלָּה בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יָאוּת, נמצא, שכל שיעורן של הפרשיות, הם כפי התיקונים העליונים שתיקנו אותם אבא ואימא להעמיד כל דבר במקומו כמו שראוי, שִׁיעוּרָא דִּקְרִיאָן, שִׁיעוּרָא דְּתִיקּוּנָא דִּמְתַקְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּתָא לְאִתְקַיְּימָא תִּיקּוּנָא עִלָּאָה. ושעור הקריאה, שיעור התיקון שמתקנים ישראל בכל שבת לקיים את התיקון העליון הנמשך מקריאתם, וּבְגִין תִּיקּוּנָא, אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בִּרְכָּתָא (דף ע' עמוד א') בְּקַדְמִיתָא כַּמָּה דְּאִתְּמָר, ובגלל התיקון הזה, צריך לברך את ברכת התורה בתחילה לפני הקריאה כמו שנאמר לעיל.

> כוונת הראייה לעולה לתורה קודם הברכה.

וּמָאן דְּיָדַע לְאִתְּעָרָא בְּרָזִין עִלָּאִין, בְּזִמְנָא דְּחָמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין בְּסִפְרָא דָּא, יִטּוֹל בִּרְעוּתֵיהּ בְּזִמְנָא דְּבָרִיךְ בִּרְכְתָא, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא לְפוּם דַּרְגָּא. ומי שיודע לעורר כוונתו בסודות העליונים, בזמן שמביט שמקום שבו עומדים בספר, וממנו עתידה להתחיל קריאתו, יכוון רצונו בזמן שמברך ברכתו, כדי להמשיך כוח לפי המדרגה המתעוררת בעת הקריאה ובזמנה, וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְחַבְּרָא תְּרֵין אַתְוָן. אָת בָּתְרָאָה מִקְּרִיאָה קַדְמָאָה, וְאָת קַדְמָאָה מִקְּרִיאָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, לְחַבְּרָא לְהוּ כַּחֲדָא. וצריך הוא לחבר שתי אותיות: אות אחרונה בה הסתיימה הקריאה שלפניו, ואות ראשונה ממנה מתחילה הקריאה הנוכחית שלו, ולחבר אותם כאחד. וְנִיקּוּדָא דִּלְהוֹן, נִיקּוּדָא דְּאוֹרַיְתָא דָּא חוֹלָם. והניקוד שלהם, ניקוד התורה שהיא ניקוד תפארת – חולם. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן דַּרְגִּין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְחֵילָא נָחִית מַדְרְגָא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵילָא וּבִרְכָאָן וְתִיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקַחֲזֵי. ואז מתחברים המדרגות אלה באלה, ויורד כוח ממדרגה למדרגה, שעד שכולם מתמלאות בכוח וברכות, ועולה התיקון כראוי.

ביאור: אם הקריאה האחרונה הסתיימה במילים "משה עבדו" והנוכחית מתחילה "אז ישיר", יביט ויחבר במחשבתו את האות ו' של "עבדו" מנוקדת בניקוד חולם: וׂ, יחד עם האות א' של "אז" מנוקדת החולם: אׂ. דהיינו מכוון את הצירוף: וׂאׂ

ראה שיעור בנושא: דרך עץ חיים. 5: חיבוט השם.

> התיקון בברכה שאחרי הקריאה.

לְבָתַר דְּקָרֵי אִצְטְרִיךְ לְגַלְּלָא לֵיהּ כְּדִּבְקַדְמֵיתָא. לאחר הקריאה צריך לגלול / לסגור את הספר כבתחילה, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּפָתַח לֵיהּ בָּתַר דְּנָטִיל רָשׁוּ, בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא אִתְגַּלְיָין נְהוֹרִין לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת כְּמָה דְּאִתְּמָר. כיון שבשעה שפתח את הספר בתחילה, קודם לכן קיבל רשות מאימא בכוונת ההבטה והברכה, ובאותה הברכה התגלו אורות להיתקן, בסוד הטעמים והניקודים כמו שביארנו. לְבָתַר גָּלַל לֵיהּ, דְּהַשְׁתָּא אִתְהַדְּרַת מִלָּה בִּסְתִימוּ לְגַבֵּי קָצֶה תַּתָּאָה, בְּהַהִיא בִּרְכְתָא אַחֲרוֹנָה וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ. אחרי הקריאה גולל / סוגר את הספר, כיוון שעכשיו חוזר הדבר בהעלם לגבי הקצה התחתון שהיא המלכות, באותה הברכה שאחרי הקריאה, והכל צריך. וְהָכָא נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְאַהְדּוֹרֵי אַפֶּיהָ לִימִינָא, דְּאוֹרַיְתָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא, וְתוֹרָה אוֹר וַדַּאי. וגם כאן צריך המברך להטות פניו לימין, שהתורה כולה בסוד הימין, בחינת חסד, תורה אור ודאי.

> גילוי הטעמים והנקודות על גבי האותיות.

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. הם הטעמים והנקודות, יזהירו, בשעה שמתגלים בהקריאה בתורה, ע"י הקורא, שכן אין בתורה טעמים ונקודות, ומתגלים ע"י הקריאה, ונתקנים בה. דְּהָא עַד  (דף ע' עמוד ב')  לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. שהרי, עד שלא יורד גילויים למטה על אותיות ספר התורה, הם נעלמים, וכאשר הם יורדים על ידי הקריאה מתגלה אורם על האותיות. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. לכן רמוז לשון יזהירו על האותיות בכח הקריאה, יזהירו כזוהר הרקיע הפרוש על גבי האותיות דווקא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. שהרי בתוך אותו הזוהר של אור התורה נראים האורות האלה של הנקודים והטעמים ושולטים על האותיות.

> משה המשיך את גילוי הטעמים והנקודות על התורה מלמעלה, וקרב את ישראל מלמטה.

וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. ובזמן שנתנה התורה לישראל על הר סיני, מצד קב"ה ושכינתא / זו"ן ניתנה, אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. אבל שם נתנו גם הטעמים והנקודות מצד אבא ואימא, כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) משה ידבר מצד זו"ן האלהים מצד אימא ואבא הגנוז בתוכה, יעננו בסוד ה"קול" סוד המשכת האורות הבינה לז"א / תפארת סוד התורה. רָזָא דָּא וזה סוד "הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" משה בסוד המשכילים, המקבל את הזוהר העליון וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. ומשה היה מדבר דבריו באלה הטעמים והניקודות, כדי להמשיך את גילויים בתורה מלמעלה למטה, וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. וכך היו נמשכים, ונכללים באותו קול שהוא זוהר הרקיע, התורה ודאי. בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) בקולו של משה

קישור לדף זוהר תניינא

תפילות קכ"ט - ק"ל מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה קכט: השכינה היא כסא יהוה מפני יחודו ית', סוד האמ"ת, שעומד להתגלות עליה. ואם לא בכח אמונתם בגלוי האמת הזה עליה, לא היו ישראל יכולים להתקים בחשכת הגלות.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה" וּשְׁכִינָתְךָ הִיא הַכִּסֵּא שֶׁלְּךָ, וְזֶה יָהּ אֲדֹנָי. וְעוֹד אֱלֹהִי"ם כְּמִנְיַן הַכִּסֵּ"א, וְהִיא בַּת שֶׁבַע, יִחוּד שֶׁלְּךָ יִתְגַּלֶּה עָלֶיהָ שֶׁהִיא אֱמוּנָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְזֶה אֱמוּנָה שֶׁלְּךָ וַדַּאי, וְזֶה אָז, א' עַל ז', בָּהּ אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁאָלֶף הִיא אֱמֶת שֶׁבָּהּ נַעֲשֵׂית שְׁכִינָתְךָ אֱמוּנָה, וּבָהּ מִתְקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן הַגָּלוּת, וְזֶהוּ 'וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר', שֶׁאִם לֹא הָיָה הָאֱמֶת שֶׁהֵם מִתְחַזְּקִים בּוֹ – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בַּעֲבוּר עָפָר שֶׁשָּׁלַט עֲלֵיהֶם, שֶׁבּוֹ "נַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה" שֶׁכָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַטְּמֵאוֹת שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁדּוֹרֵךְ עַל עָפָר, אֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה הֵם מְקַוִּים לְךָ תָּמִיד שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָֹה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם", וּבוֹ "וְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה חַיִל" וּלְאוּמוֹת הָעוֹלָם "רְעָדָה אֲחָזָתָם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה". יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה בְּתִקְוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִיָּד "יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא יְהֹוָה", וּכְמוֹ שֶׁנִּבְנֵית בְּקִוּוּי, כָּךְ "וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָּל הַגּוֹיִים". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה ק"ל: על ידי עסק שישראל מתעסקים בתורה, הם גורמים לאור התורה להאיר בעולם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "יְהִ"י כְבוֹד יְהוָֹה לְעוֹלָם" בְּכ"ה אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם: "אלף דלת נון יוד, יוד הא ואו הא, יהו" וּבָהֶם נֶאֱמַר לְיִשְׂרָאֵל כֹּ"ה יִהְיֶה זַרְעֲךָ. שֶׁהֲרֵי בְּאֵלֶּה שֵׁמוֹת הוֹצֵאתָ אוֹרָה לָעוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם ג' אוֹתִיּוֹת שֶׁחָקַקְתָּ בַּשֶּׁמֶשׁ – יה"ו שֶׁבָּהֵם סוֹבֵב אֶת עוֹלָמְךָ, וְזֶה הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם בְּ-י', וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן בְּ-ה', סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ בְּ-ו'. וְכ"ב אוֹתִיּוֹת כְּלוּלִים בּוֹ שֶׁהֵם: "יוד הא ואו הא, אלף דלת נון יוד" שֶׁהֵם כ"ב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, בָּהֶם "מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם". "תּוֹרַת יְהוָֹה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ", וְיִשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְגוֹרְמִים לְאוֹר זֶה שֶׁיִּהְיֶה מֵאִיר בָּעוֹלָם, וְזֶה "וְתוֹרָה אוֹר", וּלְפִי שֶהַס"א שָׁלְטָה בָּעוֹלָם לֹא יָכְלָה הַתּוֹרָה לְהָאִיר, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אֱמֶת, וְהַס"א הִיא שֶׁקֶר שֶׁכִּסְּתָה עַל הָאֱמֶת, וּלְפִיכָךְ 'חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח' "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר", וּמִיָּד תִּהְיֶה הַתּוֹרָה מְאִירָה בְּכָל הָעוֹלָם, "יִהְיֶה כְּבוֹד יְהוָֹה לְעוֹלָם" וכו', שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָֹה" וכו'. כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַוִּים לְךָ, כָּךְ יִתְחַזֵּק אוֹר תּוֹרָתְךָ לִהְיוֹת בּוֹקֵעַ בַּחֹשֶׁךְ וּמַעֲבִיר אוֹתוֹ, וְיֵאָמֵר בּוֹ "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִּצְמָח", מִיָּד "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקְךָ כְּבוֹד יְהוָֹה יַאַסְפֶךָ", וְזֶה "וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה כָּבוֹד וַדַּאי, יִהְיֶה "כְּבוֹד יְהוָֹה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָֹה בְּמַעֲשָׂיו". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.