Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְעוֹד ו' אִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, דְּאִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין דְּרוֹעִין דְּאִינוּן שִׁית פִּרְקִין, וּבְאָן אִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין לוּחִין, דְּאִינוּן "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ" (שיר השירים ד, ה), וְאִינוּן י' י', וּבְהוֹן צָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּיצֶר" (בראשית ב, ז), וְאִינוּן בְּתוּלִין דְּעְִלֵימְתָא דְאִיהִי אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) חָתָן דִּילָהּ, הַהוּא דְאָמַר "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ" (דברים כב, כ), "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף" (דברים כב, יט) אִלֵּין מֵאָה בִּרְכָאָן, "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ" (דברים כב, יט) בְּגָלוּתָא "כָּל יָמָיו".
שְׁבָחָא דְגוּפָא, "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח), וּמָאן דְּיָדַע שִׁעוּר קוֹמָה דִילָהּ אִיהוּ יָרִית עָלְמָא דְאָתֵי דְּאִיהוּ ו', דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה" (ירמיהו יז, יג), מִקְוֵה דְאִיהוּ קוֹמָה דִילָהּ שִׁעוּר דִּילָהּ, שִׁעוּר קוֹמָה דָא צַדִּיק, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג), וַעֲלָהּ אִתְּמַר "דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח).
דְּאִתְּמַר בָּהּ, "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" (שמות טו, כז), תְּרֵין עֲשַׂר עֵינֹת אִלֵּין אִינוּן תְּרֵין עֲשַׂר פִּרְקִין, דְּאִינוּן שִׁית בִּתְרֵין דְּרוֹעִין וְשִׁית בִּתְרֵין שׁוֹקִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ" (שיר השירים ה, יד), מַאי "בַּתַּרְשִׁישׁ"? בִּתְרֵי שֵׁשׁ, בִּתְרֵין דְּרוֹעִין שִׁית פִּרְקִין, וְכֵן שִׁית אָחֳרָנִין בִּתְרֵין שׁוֹקִין, "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו), אִלֵּין אִינוּן י"ב עֵינֹת מַיִם. שִׁבְעִים תְּמָרִים דִּי בְהוֹן "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג) הָא אִינוּן חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן, וּבְהוֹן תְּלֵיסַר פִּרְקִין, אִינוּן חַ"י, וְכֵן חַ"י בְּיַד יָמִין, תְּלָתִין וְשִׁית, וְכֵן חַ"י חַ"י בִּתְרֵין רַגְלִין, הָא ע"ב, שַׁבְעִין דִּלְהוֹן שַׁבְעִין תְּמָרִים, תְּרֵין צַדִּיקֵי כַּתָּמָר יִפְרָח בְּהוּ.
וּבְהוֹן כְּתִיב "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" (שיר השירים ז, ב), נְעָלִים דִּילָהּ נְעִילַת הֶחָג וּנְעִילַת הַפֶּסַח, וְלָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה קֳדָם נְעָלִים דְּחוֹל, דְּאִינוּן שְׂאוֹר וְחָמֵץ, וַעֲלַיְיהוּ אָמַר לְמֹשֶׁה "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג, ה), דִּתְרוּמָה וְחוּלִין כְּגַוְונָא דָא לָא צָרִיךְ לְאִתְעָרְבָא תְּרוּמָה בַּקֹּדֶשׁ, וְכֵן מְלָאכָה דְחוֹל לָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה קֳדָם מְלָאכָה דְקֹדֶשׁ דְּאִיהוּ מְלֶאכֶת הַכֹּהֲנִים, וְכֵן אֵשׁ דְּחוֹל לָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה בְּשַׁבָּת קֳדָם אֵשׁ דְּקֹדֶשׁ, דְּכֻלְּהוּ חוֹל וְאָחֳרָנִין קֹדֶשׁ, וּבְגִין דָּא מַנִּי 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל'.
הָא צִיּוֹן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא נָפְקָא בְכָל קִשּׁוּטִין דִּילָהּ, וְכָל עָלְמָא מוֹרִין לָהּ בְּאֶצְבַּע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ" (ישעיהו לג, כ), וְחָתָן נָפִיק מְעוּטָּר לְגַבָּהּ, וְכָל עָלְמָא אָמְרֵי "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג, יא), "חֲתוּנָּתוֹ" שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, "שִׂמְחַת לִבּוֹ" שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, "יוֹם" דְּתַרְוַיְיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא הָא כַּלָּה מִתְקַשְּׁטָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ יְהֹוָה, בְּרָא דְמַלְכָּא.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

וְעוֹד ו' אִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, דְּאִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין דְּרוֹעִין דְּאִינוּן שִׁית פִּרְקִין, וְעוֹד, ו' הִיא תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁנִּתְּנָה בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת,  וּבְאָן אִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין לוּחִין, וְאֵיפֹה נִתְּנָה? בִּשְׁנֵי לוּחוֹת,  דְּאִינוּן "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ" (שיר השירים ד, ה), וְאִינוּן י' י', וּבְהוֹן צָר, שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁדַיִךְ, וְהֵם י' י' (וּבָהֶם צוּרַת ז'), וּבָהֶם הוּא צָר,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּיצֶר" (בראשית ב, ז), וְאִינוּן בְּתוּלִין דְּעְִלֵימְתָא דְאִיהִי אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּיצֶר, וְהֵם שְׁתֵּי בְּתוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הָעַלְמָה שֶׁהִיא תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,  דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) חָתָן דִּילָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, הֶחָתָן שֶׁלָּהּ,  הַהוּא דְאָמַר "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ" (דברים כב, כ), "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף" (דברים כב, יט) אִלֵּין מֵאָה בִּרְכָאָן, אוֹתוֹ שֶׁאָמַר לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, אֵלּוּ מֵאָה בְרָכוֹת,  "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ" (דברים כב, יט) בְּגָלוּתָא "כָּל יָמָיו" וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ לַגָּלוּת כָּל יָמָיו. שְׁבָחָא דְגוּפָא, "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח), שִׁבְחוֹ שֶׁל הַגּוּף, זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר,  וּמָאן דְּיָדַע שִׁעוּר קוֹמָה דִילָהּ אִיהוּ יָרִית עָלְמָא דְאָתֵי דְּאִיהוּ ו', וּמִי שֶׁמַּכִּיר שִׁעוּר הַקּוֹמָה שֶׁלָּהּ, יוֹרֵשׁ אֶת הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא ו',  דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה" (ירמיהו יז, יג), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהו"ה,  מִקְוֵה דְאִיהוּ קוֹמָה דִילָהּ שִׁעוּר דִּילָהּ, הַמִּקְוֶה שֶׁהוּא הַקּוֹמָה שֶׁלָּהּ, הַשִּׁעוּר שֶׁלָּהּ.  שִׁעוּר קוֹמָה דָא צַדִּיק, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג), וַעֲלָהּ אִתְּמַר "דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח)שִׁעוּר הַקּוֹמָה זֶה צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר דָּמְתָה לְתָמָר.
 
דְּאִתְּמַר בָּהּ, "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" (שמות טו, כז), שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיָּבֹאוּ אֵלִימָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים,  תְּרֵין עֲשַׂר עֵינֹת אִלֵּין אִינוּן תְּרֵין עֲשַׂר פִּרְקִין, שְׁנֵים עָשָׂר עֵינֹת אֵלּוּ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים,  דְּאִינוּן שִׁית בִּתְרֵין דְּרוֹעִין וְשִׁית בִּתְרֵין שׁוֹקִין, שֶׁהֵם שִׁשָּׁה בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת וְשִׁשָּׁה בִּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ" (שיר השירים ה, יד), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ,  מַאי "בַּתַּרְשִׁישׁ"? בִּתְרֵי שֵׁשׁ, בִּתְרֵין דְּרוֹעִין שִׁית פִּרְקִין, מַהוּ בַּתַּרְשִׁישׁ? בִּתְרֵי שֵׁשׁ, בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת שִׁשָּׁה פְרָקִים,  וְכֵן שִׁית אָחֳרָנִין בִּתְרֵין שׁוֹקִין, וְכֵן שִׁשָּׁה אֲחֵרִים בִּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם. "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו), אִלֵּין אִינוּן י"ב עֵינֹת מַיִם שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ – אֵלּוּ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר עֵינוֹת מַיִם,  שִׁבְעִים תְּמָרִים דִּי בְהוֹן "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג) הָא אִינוּן חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן, שִׁבְעִים תְּמָרִים שֶׁבָּהֶם צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח הֲרֵי הֵם חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת,  וּבְהוֹן תְּלֵיסַר פִּרְקִין, אִינוּן חַ"י, וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים – הֵם שְׁמוֹנָה עָשָׂר,  וְכֵן חַ"י בְּיַד יָמִין, תְּלָתִין וְשִׁית, וְכֵן שְׁמוֹנָה עָשָׂר בְּיַד יָמִין – שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה,  וְכֵן חַ"י חַ"י בִּתְרֵין רַגְלִין, הָא ע"ב, וְכֵן שְׁמוֹנָה עָשָׂר שְׁמוֹנָה עָשָׂר בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם – הֲרֵי שִׁבְעִים וּשְׁניִם,  שַׁבְעִין דִּלְהוֹן שַׁבְעִין תְּמָרִים, תְּרֵין צַדִּיקֵי כַּתָּמָר יִפְרָח בְּהוּ,  שִׁבְעִים שֶׁלָּהֶם שִׁבְעִים תְּמָרִים, שְׁנֵי צַדִּיקִים כַּתָּמָר יִפְרָח בָּהֶם.
 
וּבְהוֹן כְּתִיב "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" (שיר השירים ז, ב), וּבָהֶם כָּתוּב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב,  נְעָלִים דִּילָהּ נְעִילַת הֶחָג וּנְעִילַת הַפֶּסַח,  הַנְּעָלִים שֶׁלָּהּ נְעִילַת הֶחָג וּנְעִילַת הַפֶּסַח, וְלָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה קֳדָם נְעָלִים דְּחוֹל, דְּאִינוּן שְׂאוֹר וְחָמֵץ, וְלֹא צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי נְעָלִים שֶׁל חֹל, שֶׁהֵם שְׂאוֹר וְחָמֵץ,  וַעֲלַיְיהוּ אָמַר לְמֹשֶׁה "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג, ה), וַעֲלֵיהֶם אָמַר לְמֹשֶׁה שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ,  דִּתְרוּמָה וְחוּלִין כְּגַוְונָא דָא לָא צָרִיךְ לְאִתְעָרְבָא תְּרוּמָה בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁתְּרוּמָה וְחֻלִּין כְּמוֹ זֶה, לֹא צָרִיךְ לְעָרֵב תְּרוּמָה עִם קֹדֶשׁ,  וְכֵן מְלָאכָה דְחוֹל לָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה קֳדָם מְלָאכָה דְקֹדֶשׁ דְּאִיהוּ מְלֶאכֶת הַכֹּהֲנִים, וְכֵן מְלָאכָה שֶׁל חֹל לֹא צְרִיכָה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי מְלָאכָה שֶׁל קֹדֶשׁ, שֶׁהִיא מְלֶאכֶת הַכֹּהֲנִים, וְכֵן אֵשׁ דְּחוֹל לָא צָרִיךְ לְאִתְחַזָּאָה בְּשַׁבָּת קֳדָם אֵשׁ דְּקֹדֶשׁ, וְכֵן אֵשׁ שֶׁל חֹל לֹא צְרִיכָה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי אֵשׁ שֶׁל קֹדֶשׁ,  דְּכֻלְּהוּ חוֹל וְאָחֳרָנִין קֹדֶשׁ, וּבְגִין דָּא מַנִּי 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל', שֶׁכֻּלָּם חֹל וַאֲחֵרִים קֹדֶשׁ, וּמִשּׁוּם זֶה צִוָּה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.
 
הָא צִיּוֹן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא נָפְקָא בְכָל קִשּׁוּטִין דִּילָהּ, הִנֵּה צִיּוֹן, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, יוֹצֵאת בְּכָל הַקִּשּׁוּטִים שֶׁלָּהּ,  וְכָל עָלְמָא מוֹרִין לָהּ בְּאֶצְבַּע, וְכָל הָעוֹלָם מוֹרִים עָלֶיהָ בְּאֶצְבַּע,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ" (ישעיהו לג, כ), וְחָתָן נָפִיק מְעוּטָּר לְגַבָּהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, וְהֶחָתָן יוֹצֵא מְעֻטָּר אֵלֶיהָ,  וְכָל עָלְמָא אָמְרֵי "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג, יא), וְכָל הָעוֹלָם אוֹמְרִים צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.  "חֲתוּנָּתוֹ" שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, חֲתֻנָּתוֹ – הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, "שִׂמְחַת לִבּוֹ" שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, שִׂמְחַת לִבּוֹ – הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, "יוֹם" דְּתַרְוַיְיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא הַיּוֹם שֶׁל שְׁנֵיהֶם – הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הָא כַּלָּה מִתְקַשְּׁטָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ יְהֹוָה, בְּרָא דְמַלְכָּא, הֲרֵי הַכַּלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ שֶׁהוּא יהו"ה, בֶּן הַמֶּלֶךְ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ לְחוֹדֵיהּ אָזֵיל? לָאו הָכֵי. אֶלָּא סְגוֹלְתָּא, אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ לְאַשְׁלָמָא לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. וְכֹלָּא בְּחֵילָא דְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ. דִּבְהוּ כְּתִיב "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט, יח). אִלֵּין תְּרֵין עַיְנִין. חַד אִתְפְּקַח בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין דְּר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא. וְדָא עֵינָא יְמִינָא לְשֵׁיזָבָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. עֵינָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעִין אִלֵּין דִּילָךְ. וְדָא עֵינָא שְׂמָאלָא דְּאִתְפְּקַח עַל אוּמִין דְּעָלְמָא לְנַטְּלָא מִנְּהוֹן נוֹקְמִין. כְּדֵין "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט, יח). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַיְיכוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

קָם מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר ר' ר' "וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז" (יחזקאל לד, כב). זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה בְּגוֹ קְלִיפִין לְכָנְשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. כְּדֵין יִתְגַּלֵּי אִיהוּ תָּמָן בְּחַד נְהוֹרָא תַּקִּיפָא, וַאֲבַתְרֵהּ יִתְאַחֲדוּן (דף קסח' עמוד ב')  וְיִתְמַשְׁכוּן  כָּל אִינוּן דְּתַלְיָין מִסִּטְרֵיהּ. כְּדֵין אִתְּמָר בְּהוּ "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א). כְּדֵין "וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי" (יחזקאל לד, כב) וְכוּ'. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב). אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא לְבָתַר דְּיִפְקוּן מִתַּמָּן יִבְעוּן אִינוּן מְסָאֲבִין לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ, כַּמָּה דְּאִתְתַּקָּפוּ מִצְרָאֵי עַל יִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתְקִיף בְּהוּ, דְּכֵיוָן דְּאִתְּדַּבְּקוּ זִמְנָא חֲדָא תּוּ לָא יִתְפָּרְשׁוּן. בְּגִין כָּךְ "וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז" (יחזקאל לד, כב). כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהָא בִּנְהִירוּ דְּזֹהַר דָּא דְּאִתְגַּלְּיָא יֵיקוּם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה לְאִלֵּין דְּקַיְּימִין לְבַר לְכָנְשָׁא לְהוּ. בְּגִין כָּךְ "יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג), אִלֵּין יְהוֹן מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, כָּל אִלֵּין אָחֲרָנִין דְּמִתְתַּקְּפָן בִּנְהוֹרָא דָּא, כְּכוֹכְבַיָּא סַגִּיאִין לְאִתְמַשְּׁכָא אֲבַתְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא.

כְּדֵין זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא זַרְקָא בֵּיהּ "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה) וְכוּ'. דְּהָא (דף קסט' עמוד א') אִלֵּין דְּנָפְקִין מִגּוֹ חֲשׁוּכָא, חֲשִׁיכִין אִינוּן וַדַּאי וְאִצְטְרִיךְ לְאַפְרָשָׁא מִינַּיְיהוּ חֲשׁוּכָא דָּא. בְּמַאי? אֶלָּא בְּאִלֵּין מַיִין עִלָּאִין דְּנָגְדִין מֵחָכְמָה סְתִימָאָה. בַּהּ "וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם" (יחזקאל לו, כה) וְכוּ'.

כְּדֵין מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, כֻּלְהוֹ סָחֲרָן לְהַהוּא שׁוֹפָר דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף צַדִּיק וַדַּאי, לְסַלְקָא בֵּיהּ לְאַתְרֵיהוֹן לְעֵילָא. עַל רָזָא דָּא "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהֹוָה בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב, יג) וּבֵיהּ יִסְתַּלְּקוּן לְאַתְרֵיהוֹן. מַאי אֲתַר? אֶלָּא סְגוֹלְתָּא, אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן קַדִּישִׁין דְּאִינוּן שָׁרָשִׁין עִלָּאִין דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכֻלְּהוּ צְרִיכִין לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים בְּחֵילָא דְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין קַדִּישִׁין דִּילָךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְהָא קָלָא חֲדָא סָלִיק בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא. רְעוּתָא חֶדָוָתָא וְנַיְחָא לְאַיַּילְתָּא וּלְאוֹרְזְלָאִין דִּילַהּ וּלְכֻלְּהוּ עָלְמִין, וּלְכֻלְּהוּ צִפֳּרִין דִּמְקַנְּנִין בַּעֲנָפִין דְּאִלָנָא רַבְרְבָא.

וְהָא קָלָא אַחֲרִינָא סָלִיק וְאָמַר וְכוּ'. וְהָא קָלָא אַחֲרִינָא סָלִיק וְיֵימָא וְכוּ'.

וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ לְחוֹדֵיהּ אָזֵיל? לָאו הָכֵי. ואם תאמר, שהוא הולך לבדו? לא כן. אֶלָּא סְגוֹלְתָּא, אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ לְאַשְׁלָמָא לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. אלא סגולתא, אלה שלושת האבות שמתחברים בו להשלים לישראל גאולה שלמה. וְכֹלָּא בְּחֵילָא דְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין דִּילָךְ. דִּבְהוּ כְּתִיב והכל בכח של זה הזוהר הקדוש והתיקונים האלה שלך הרמח"ל, שבהם נאמר "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט, יח). אִלֵּין תְּרֵין עַיְנִין. אלה שני עינים. חַד אִתְפְּקַח בְּשִׁבְעִין תִּיקּוּנִין דְּר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא. עין אחת נפקחת בשבעים תיקוני זוהר של רבי שמעון בר יוחאי נר המאור הקדוש וְדָא עֵינָא יְמִינָא לְשֵׁיזָבָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וזו עין ימין להציל את ישראל בגלות. עֵינָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעִין אִלֵּין דִּילָךְ. וְדָא עֵינָא שְׂמָאלָא דְּאִתְפְּקַח עַל אוּמִין דְּעָלְמָא לְנַטְּלָא מִנְּהוֹן נוֹקְמִין. העין השניה נפקחת בשבעים תקוני זוהר תניינא אלה שלך, וזו עין שמאל, שנפקחת על אומות העולם לקחת מהם נקמות, כְּדֵין "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט, יח). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַיְיכוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי אשרי חלקם של ישראל אתכם, בעולם הזה ובעולם הבא.

קָם מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר ר' ר' קם משה הרועה הנאמן, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז" (יחזקאל לד, כב). זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה בְּגוֹ קְלִיפִין לְכָנְשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. עתיד הקב"ה להתגלות בתוך הקליפות כדי לאסוף את ישראל, כְּדֵין יִתְגַּלֵּי אִיהוּ תָּמָן בְּחַד נְהוֹרָא תַּקִּיפָא, וַאֲבַתְרֵהּ יִתְאַחֲדוּן וְיִתְמַשְׁכוּן (דף קסח' עמוד ב') כָּל אִינוּן דְּתַלְיָין מִסִּטְרֵיהּ. ואז יתגלה הוא שם באור אחד חזק, ואחריו יחזיקו וימשכו כל אלו מישראל התלויים מצידו, כְּדֵין אִתְּמָר בְּהוּ ואז יאמר בהם "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א). כְּדֵין ואז "וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי" (יחזקאל לד, כב) וְכוּ'. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וזה הוא סוד הפסוק "כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב).

אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא לְבָתַר דְּיִפְקוּן מִתַּמָּן יִבְעוּן אִינוּן מְסָאֲבִין לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ, אבל בוא וראה, שהרי אחרי שיצאו משם, ירצו אלה הטמאים להתגבר כנגדם לעקבם כַּמָּה דְּאִתְתַּקָּפוּ מִצְרָאֵי עַל יִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם. כמו שהתחזקו המצרים על ישראל בזמן שיצאו ממצרים. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתְקִיף בְּהוּ, דְּכֵיוָן דְּאִתְּדַּבְּקוּ זִמְנָא חֲדָא תּוּ לָא יִתְפָּרְשׁוּן. אבל הקב"ה יתחזק בהם בישראל, כיוון שנדבקו בזמן אחד בתחילה בגאולה מצרים – שוב לא יתנתקו. בְּגִין כָּךְ לכן, "וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז" (יחזקאל לד, כב). ואז, כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהָא בִּנְהִירוּ דְּזֹהַר דָּא דְּאִתְגַּלְּיָא יֵיקוּם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה לְאִלֵּין דְּקַיְּימִין לְבַר לְכָנְשָׁא לְהוּ. באורו של הזוהר הזה שיתגלה יקום הקב"ה ויתגלה לאותם מישראל שנמצאים מחוץ, דהיינו שיצאו מהקליפה וטרם נדבקו בשכינה כדי לאסוף אותם בְּגִין כָּךְ "יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג), אִלֵּין יְהוֹן מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, כָּל אִלֵּין אָחֲרָנִין דְּמִתְתַּקְּפָן בִּנְהוֹרָא דָּא, אלו עצמם יהיו מצדיקי הרבים, כל אותם אלה האחרים שיתחזקו באור הזה לחזור לקדושה, כְּכוֹכְבַיָּא סַגִּיאִין לְאִתְמַשְּׁכָא אֲבַתְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. ככוכבים גדולים שימשכו אחריו לעלותם למעלה לקדושה.

כְּדֵין זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. זַרְקָא בֵּיהּ בו "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה) וְכוּ'. דְּהָא (דף קסט' עמוד א') אִלֵּין דְּנָפְקִין מִגּוֹ חֲשׁוּכָא, חֲשִׁיכִין אִינוּן וַדַּאי וְאִצְטְרִיךְ לְאַפְרָשָׁא מִינַּיְיהוּ חֲשׁוּכָא דָּא. שאותם אלה שיצאו מתוך חושך הקליפה, חשוכים הם ודאי מפני תוקף הקליפה שהיו שרויים בה, וצריך להפריד מהם את החושך הזה. בְּמַאי? אֶלָּא בְּאִלֵּין מַיִין עִלָּאִין דְּנָגְדִין מֵחָכְמָה סְתִימָאָה. במה? אלא באלו המים העליונים שיוצאים מחכמה סתימאה, בַּהּ "וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם" (יחזקאל לו, כה) וְכוּ'.

כְּדֵין מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, כֻּלְהוֹ סָחֲרָן לְהַהוּא שׁוֹפָר דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף צַדִּיק וַדַּאי, לְסַלְקָא בֵּיהּ לְאַתְרֵיהוֹן לְעֵילָא.ואז, מקף שופר הולך סגולתא, כולם מקיפים לאותו השופר שהוא משיח בן יוסף ודאי,כדי שיעלו בכוחו למקומם העליון, ועל סוד זה נאמר עַל רָזָא דָּא "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהֹוָה בְּרֹאשָׁם"(מיכה ב, יג) וּבֵיהּ יִסְתַּלְּקוּן לְאַתְרֵיהוֹן. ועל ידו יעלו למקומם. מַאי אֲתַר? אֶלָּא סְגוֹלְתָּא, אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן קַדִּישִׁין דְּאִינוּן שָׁרָשִׁין עִלָּאִין דְּיִשְׂרָאֵל.מהו המקום העליון? אלא הוא סוד סגולתא, שהם שלושת האבות הקדושים שהם השורשים העליונים של ישראל, דְּכֻלְּהוּ צְרִיכִין לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים בְּחֵילָא דְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא וְתִיקּוּנִין אִלֵּין קַדִּישִׁין דִּילָךְ.שכולם צריכים להתחבר בהם, לשיהיה הכול בתיקון שלם בכוחו של הזוהר הקדוש הזה, והתיקונים הקדושים האלה שלך הרמח"ל. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

וְהָא קָלָא חֲדָא סָלִיק בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא. והנה קול אחד עלה במרומי הרקיעים ואמר, רְעוּתָא חֶדָוָתָא וְנַיְחָא לְאַיַּילְתָּא וּלְאוֹרְזְלָאִין דִּילַהּ וּלְכֻלְּהוּ עָלְמִין, וּלְכֻלְּהוּ צִפֳּרִין דִּמְקַנְּנִין בַּעֲנָפִין דְּאִלָנָא רַבְרְבָא. רצון, שמחה, ומנוחה לשכינה שהיא האילה ולעופרים שלה שהם ישראל ולכל העולמות, ולכל הציפורים שם נשמות הצדיקים שמקננים בענפים של האילן הגדול.

וְהָא קָלָא אַחֲרִינָא סָלִיק וְאָמַר וְכוּ'. וְהָא קָלָא אַחֲרִינָא סָלִיק וְיֵימָא וְכוּ'. והנה קול אחר פתח ואמר וכו' והנה קול אחר עולה ויאמר, וקול רודף קול ועולה ומשבח ומתגלה השמחה הגדולה והרצון בסוף התיקונים.

קישור לדף זוהר תניינא