תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
פִּקּוּדָא תִּנְיָינָא "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), וְדָא אַהֲבָה דְאִיהוּ אַהֲבַת חֶסֶד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא, ב), וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), יִרְאָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, וְאַהֲבָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דִימִינָא.
אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה, אִית אַהֲבָה וְאִית אַהֲבָה, יִרְאָה דְּדָחִיל בַּר נַשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּלָא נָחִית מִנִּכְסוֹי, אוֹ בְּגִין דְּלָא יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּחַיּיוֹי, אִשְׁתַּכַּח דְּאִם הֲוָה נָחִית מִנִּכְסוֹי אוֹ אִם יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּחַיּיוֹי דְּלָא הֲוָה דָחִיל לֵיהּ, וּבְגִין דָּא הֲוָה רָחִים לֵיהּ, הַאי יִרְאָה וְאַהֲבָה לָא שַׁוִּי לְיִרְאַת יְהֹוָה וּלְאַהֲבָה דִילֵיהּ לְעִקָּרָא, אֲבָל רְחִימוּ וּדְחִילוּ עִיקָרָא דִילֵיהּ בֵּין טַב וּבֵין בִּישׁ, וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת הַאי יִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹ"ת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלַאו פְּרָס, וְלָא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, דְּיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אִיהִי שֶׁל שִׁפְחָה, וְ"תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" (משלי ל, כא) וְגוֹ' "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (משלי ל, כב), "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג).
(דף עד ע"א) אֱלֹהִים דָּא מִן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), אִיהוּ נָתִיב תְּלִיתָאָה, יְהִי אוֹר – י"ה אַוִּי"ר, אוֹ"ר י', וְכַד הַאי נְקוּדָה אִתְעַטְּפַת בְּהַאי אוֹר וְאִתְעֲבִידַת אַוִּיר, מֵהָכָא אִתְמַשְׁכוּ כָּל הַהֲוַיּוֹת.
קָם סָבָא חַד פָּתַח וְאָמַר, "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), "יְהִי אוֹר" דָּא יְמִינָא, "וַיְהִי אוֹר" דָּא שְׂמָאלָא, דִּבְכָל אֲתַר "וַיְהִי" אִיהוּ לָשׁוֹן צַעַר, וּבְגִין דָּא "וַיְהִי הַיּוֹם" (איוב א, ו) דְּדָא אִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְאִיהוּ שְׂמָאלָא, דְאִיהוּ דָן דִּינָא דְכָל עָלְמָא, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "וַיְהִי אוֹר". "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ טוֹב. "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), "בֵּין הָאוֹר" דָּא אַהֲרֹן כַּהֲנָא, "וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" דָּא קֹרַח, אָמַר מֹשֶׁה לִי אִתְחֲזֵי לְאַפְרָשָׁא מַחֲלֹקֶת, דַּאֲנָא אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְּטוֹב דִּלְעֵילָא, חָזָא דְאִתְדַּבַּק קֹרַח בַּחֲשׁוֹכָא דְסִטְרָא אָחֳרָא, וְאַכְחִישׁ עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דְּלָא בָעָא לְאִתְדַּבְּקָא בִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ לֵוִי, אָמַר "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת" (במדבר טז, כא).
וְרָזָא דְמִלָּה "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה). שׁוֹקָא דִיְמִינָא דְהוּא אוֹר, דְּאִתְּמַר "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר" אִיהוּ שׁוֹקָא יְמִינָא כַּהֲנָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), וּכְמָה דְנֶצַח אִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, הָכִי הוֹד אִתְקַשַּׁר בִּשְׂמָאלָא. "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), "עֵרֶב" דָּא עֵרֶב דְּיִצְחָק, "בֹּקֶר" דָּא בֹקֶר דְּאַבְרָהָם, "יוֹם אֶחָד" עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק דְּחַשְׁבִינָן חַד, וְלֵית יוֹם בְּלָא לַיְלָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא.
אַדְהָכִי הָא קָלָא סָלִיק וּמִתְפּוֹצֵץ בְּרוּמֵי רְקִיעִין, וַהֲוָה אָמַר, מַשִּׁרְיָין קַדִּישָׁאן דִּמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, אִזְדַּרְזוּ וְאִתַּקְנוּ לְקַדְמוּת מַטְרוֹנִיתָא, דְקָא אַתְיָא לְמֵיעָאל קֳדָם מַלְכָּא, בְּכַמָּה קִשּׁוּטִין דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, קוּמוּ מַשִּׁרְיָין לְקַדְמוּתָהּ, אַדְהָכִי הָא קָלָא תִנְיָנָא הֲוָה מִתְעָרָא לְגַבֵּי מָארֵי מַפְתְּחָן, הָא שְׁכִינְתָּא קָא אַתְיָא לְמֵיעָאל לְהֵיכָלָא דִילָהּ, "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז).
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או ר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
פִּקּוּדָא תִּנְיָינָא "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), וְדָא אַהֲבָה דְאִיהוּ אַהֲבַת חֶסֶד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא, ב),
מִצְוָה שְׁנִיָּה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, וְזוֹ אַהֲבָה שֶׁהִיא אַהֲבַת חֶסֶד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁחְתִּיךְ חָסֶד, וַעֲלָהּ אִתְּמַר "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), יִרְאָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, וְאַהֲבָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דִימִינָא. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. יִרְאָה נִקְרֵאת מִצַּד הַשְּׂמֹאל, וְאַהֲבָה נִקְרֵאת מִצַּד הַיָּמִין.
אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה, אִית אַהֲבָה וְאִית אַהֲבָה, יִרְאָה דְּדָחִיל בַּר נַשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּלָא נָחִית מִנִּכְסוֹי, אוֹ בְּגִין דְּלָא יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּחַיּיוֹי, יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה, יֵשׁ אַהֲבָה וְיֵשׁ אַהֲבָה. יִרְאָה, שֶׁיָּרֵא אָדָם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרֵד מִנְּכָסָיו אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָנָיו בְּחַיָּיו. אִשְׁתַּכַּח דְּאִם הֲוָה נָחִית מִנִּכְסוֹי אוֹ אִם יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּחַיּיוֹי דְּלָא הֲוָה דָחִיל לֵיהּ, וּבְגִין דָּא הֲוָה רָחִים לֵיהּ, הַאי יִרְאָה וְאַהֲבָה לָא שַׁוִּי לְיִרְאַת יְהֹוָה וּלְאַהֲבָה דִילֵיהּ לְעִקָּרָא, הוּא לֹא הָיָה יָרֵא מִמֶּנּוּ, וּמִשּׁוּם זֶה הָיָה אוֹהֵב אוֹתוֹ, הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה הַלָּלוּ לֹא שָׂם אֶת יִרְאַת יהו"ה וְאֶת הָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ לְעִקָּר, אֲבָל רְחִימוּ וּדְחִילוּ עִיקָרָא דִילֵיהּ בֵּין טַב וּבֵין בִּישׁ, וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת הַאי יִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אֲבָל אַהֲבָה וְיִרְאָה הָעִקָּר שֶׁלּוֹ בֵּין טוֹב וּבֵין רַע, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָאוֹת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה הַלָּלוּ עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹ"ת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב, ז), וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹ"ת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלַאו פְּרָס, וְלָא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, דְּיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אִיהִי שֶׁל שִׁפְחָה, וְ"תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" (משלי ל, כא) וְגוֹ' "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (משלי ל, כב), "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג). שֶׁהִיא אַהֲבָה (שֶׁהִיא רַחֲמִים) בְּלִי פְרָס, (עַד שֶׁהוּא יֶחְפַּץ), וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, שֶׁיִּרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס הִיא שֶׁל שִׁפְחָה, וְתַחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹמֵר תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.
(דף עד ע"א) אֱלֹהִים דָּא מִן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), אִיהוּ נָתִיב תְּלִיתָאָה, יְהִי אוֹר – י"ה אַוִּי"ר, אוֹ"ר י', וְכַד הַאי נְקוּדָה אִתְעַטְּפַת בְּהַאי אוֹר וְאִתְעֲבִידַת אַוִּיר, מֵהָכָא אִתְמַשְׁכוּ כָּל הַהֲוַיּוֹת. אֱלֹהִי"ם זֶה מִן וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר, הוּא הַנָּתִיב הַשְּׁלִישִׁי, יְהִי אוֹר י"ה אֲוִי"ר, אוֹ"ר י', וּכְשֶׁהַנְּקֻדָּה הַזּוֹ מִתְעַטֶּפֶת (מִתְפַּשֶּׁטֶת) בָּאוֹר הַזֶּה וְנַעֲשֵׂית אֲוִיר, מִכָּאן נִמְשְׁכוּ כָּל הַהֲוָיוֹת.
קָם סָבָא חַד פָּתַח וְאָמַר, "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), "יְהִי אוֹר" דָּא יְמִינָא, "וַיְהִי אוֹר" דָּא שְׂמָאלָא, דִּבְכָל אֲתַר "וַיְהִי" אִיהוּ לָשׁוֹן צַעַר, וּבְגִין דָּא "וַיְהִי הַיּוֹם" (איוב א, ו) דְּדָא אִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְאִיהוּ שְׂמָאלָא, דְאִיהוּ דָן דִּינָא דְכָל עָלְמָא, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "וַיְהִי אוֹר". קָם זָקֵן אֶחָד, פָּתַח וְאָמַר: יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, יְהִי אוֹר זֶה הַיָּמִין, וַיְהִי אוֹר זֶה הַשְּׂמֹאל, שֶׁבְּכָל מָקוֹם וַיְהִי הוּא לְשׁוֹן צַעַר, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיְהִי הַיּוֹם, שֶׁזֶּהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא שְׂמֹאל שֶׁהוּא דָן אֶת דִּין כָּל הָעוֹלָם, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר וַיְהִי אוֹר. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ טוֹב. "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), "בֵּין הָאוֹר" דָּא אַהֲרֹן כַּהֲנָא, "וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" דָּא קֹרַח, וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִי"ם בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, בֵּין הָאוֹר – זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וּבֵין הַחֹשֶׁךְ – זֶה קֹרַח. אָמַר מֹשֶׁה לִי אִתְחֲזֵי לְאַפְרָשָׁא מַחֲלֹקֶת, דַּאֲנָא אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְּטוֹב דִּלְעֵילָא, אָמַר מֹשֶׁה, לִי רָאוּי לְהַפְרִיד הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁאֲנִי הוּא דְּמוּת שֶׁל הַטּוֹב שֶׁל מַעְלָה. חָזָא דְאִתְדַּבַּק קֹרַח בַּחֲשׁוֹכָא דְסִטְרָא אָחֳרָא, וְאַכְחִישׁ עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דְּלָא בָעָא לְאִתְדַּבְּקָא בִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ לֵוִי, אָמַר "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת" (במדבר טז, כא). רָאָה שֶׁנִּדְבַּק קֹרַח בַּחֲשֵׁכָה שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר וְהִכְחִישׁ אֶת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא רָצָה לְהִדָּבֵק בַּשְּׂמֹאל שֶׁהוּא לֵוִי, אָמַר הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת.
וְרָזָא דְמִלָּה "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה). וְסוֹד הַדָּבָר – וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִי"ם בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. שׁוֹקָא דִיְמִינָא דְהוּא אוֹר, דְּאִתְּמַר "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר" אִיהוּ שׁוֹקָא יְמִינָא כַּהֲנָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא), וּכְמָה דְנֶצַח אִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, הָכִי הוֹד אִתְקַשַּׁר בִּשְׂמָאלָא. שׁוֹק הַיָּמִין שֶׁהוּא אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִי"ם בֵּין הָאוֹר, הוּא שׁוֹק יְמִין הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וּכְמוֹ שֶׁנֶּצַח נִקְשָׁר בַּיָּמִין, כָּךְ הוֹד נִקְשָׁר בַּשְּׂמֹאל. "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), "עֵרֶב" דָּא עֵרֶב דְּיִצְחָק, "בֹּקֶר" דָּא בֹקֶר דְּאַבְרָהָם, "יוֹם אֶחָד" עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק דְּחַשְׁבִינָן חַד, וְלֵית יוֹם בְּלָא לַיְלָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, עֶרֶב זֶה הָעֶרֶב שֶׁל יִצְחָק, בֹּקֶר זֶה הַבֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם, יוֹם אֶחָד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וְצַדִּיק, שֶׁחוֹשְׁבִים אוֹתָם כְּאֶחָד, וְאֵין יוֹם בְּלִי לַיְלָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה.
אַדְהָכִי הָא קָלָא סָלִיק וּמִתְפּוֹצֵץ בְּרוּמֵי רְקִיעִין, וַהֲוָה אָמַר, מַשִּׁרְיָין קַדִּישָׁאן דִּמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, בֵּין כָּךְ, הֲרֵי קוֹל עוֹלֶה וּמִתְפּוֹצֵץ בְּרוּמֵי הָרְקִיעִים וְהָיָה אוֹמֵר: מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁל יְשִׁיבַת הָרָקִיעַ שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, אִזְדַּרְזוּ וְאִתַּקְנוּ לְקַדְמוּת מַטְרוֹנִיתָא, דְקָא אַתְיָא לְמֵיעָאל קֳדָם מַלְכָּא, בְּכַמָּה קִשּׁוּטִין דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, קוּמוּ מַשִּׁרְיָין לְקַדְמוּתָהּ, הִזְדָּרְזוּ וְהִתְתַּקְּנוּ לִפְנֵי הַגְּבִירָה שֶׁבָּאָה לְהִכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים שֶׁל מִצְווֹת עֲשֵׂה, קוּמוּ מַחֲנוֹת לִקְרָאתָהּ. אַדְהָכִי הָא קָלָא תִנְיָנָא הֲוָה מִתְעָרָא לְגַבֵּי מָארֵי מַפְתְּחָן, הָא שְׁכִינְתָּא קָא אַתְיָא לְמֵיעָאל לְהֵיכָלָא דִילָהּ, "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז). בֵּינְתַיִם הֲרֵי קוֹל שֵׁנִי הָיָה מִתְעוֹרֵר אֶל בַּעֲלֵי הַמַּפְתְּחוֹת, הֲרֵי הַשְּׁכִינָה בָּאָה לְהִכָּנֵס לְהֵיכָלָהּ, אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, שְׁבָחָא עִלָּאָה לֶאֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא, דְּבָעֵי בְּתִיקּוּנִין דְּעַבְדֵיהּ וְאִתְרְעֵי בְּהוּ. וּבְרַחֲמִין (דף קסט' עמוד ב') עִלָּאִין דִּילֵיהּ יִתְּעַר לְאַתְקָנָא לְכָל עָלְמִין וּלְאַסָּאָה לְכָל כִּיבִין דְּגָלוּתָא, דְּיִתְּמַר בְּהוּ "רְפָאֵנִי יְהֹוָה וְאֵרָפֵא" (ירמיהו יז, יד) וְכוּ'. דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא קָאִים וְסָבִיל מַרְעִין בְּגָלוּתָא, וּבְהַאי מְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד מֵחָכְמָה סְתִימָאָה, יִתְסוּן, יִתְתַּקְּנוּן, יִתְדַּכּוּן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְפָּרְקָא יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. וְנֶחֱדֵי בְּחֶדְוָתָךְ וּבִיקָרְךָ וּבְיִחוּדָא קַדִּישָׁא דִּילָךְ. בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.
מִיָּד סָלִיק קָלָא עִלָּאָה בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא ז' זִמְנִין 'חֶדָוָתָא' וְכוּ'.
קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי עֲלָךְ כְּתִיב "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן" (בראשית ב, י) וְכוּ'. מֵעֵדֶן דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן נַגָּדִין רָזִין סְתָרִין אִלֵּין דְּאוֹרַיְתָא. "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י) דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י), אִלֵּין אַרְבָּעָה רֵישֵׁי נַהֲרוֹת, לָקֳבֵל אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת לְאַכְפְּיָא לוֹן. דְּהָא הָשַׁתָּא אִלֵּין נְהָרִין נָפְקִין, חַד מִסְּטַר חַד וְחַד מִסְּטַר חַד, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן דְּכֻלְּהוּ נָפְקָן מִנְּקוּדָה חֲדָא. וְדָא בְּגִין דְּאִיהוּ זִמְנָא דְּאִינוּן שָׁלְטִין. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא מִלָּה דָּא תִּשְׁתְּמוֹדַע וַדַּאי, דְּכֻלְּהוּ מִנְּקוּדָה דָּא נָפְקִין. וּנְקוּדָה דָּא מָאן נַטִּיל לַהּ? אֶלָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נַטִּיל לַהּ, לְמֶיהֱוֵי כֻּלְהוֹ עָבְדִין כְּפִיתִין תְּחוּתֵיהּ. כְּדֵין "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (ישעיהו סא, ה) וְכוּ'. זַכָּאָה (דף קע' עמוד א') חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
קָם מטט' שָׂרָא רַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי וּשְׁמָעוּ מִפּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִינֵּיהּ אִתְתְּקָפוּ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּקִּשְׁרָא חַד. וּבְזִמְנָא דְּשָׁמְעוּ "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב) כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּיְיהוּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין.
תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִלֵּין מִפִּי הַגְּבוּרָה שָׁמְעוּ לְהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאִלֵּין תְּרֵין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ בְּכָל זִמְנָא תָּדִיר, וְיַתִּיר מִכֹּלָּא בְּגָלוּתָא. בְּגִין כָּךְ אִיהוּ בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ בְּהוֹן. וּבְגִינַיְיהוּ "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מד, כא), דָּא "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב). "וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר" (תהלים מד, כא), דָּא "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב). עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט). דְּהָא בְּגָלוּתָא אִתְחָזֵי דְּאִיהוּ הָכֵי, דִּכְבָר אִתְפְּרָשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְתְּקָפוּ עֲלַיְיהוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. אֲבָל מָאן דְּמִסְתַּכֵּל לְגוֹ יָדַע דְּלָאו אִינוּן מֻפְרָשִׁין כְּלָל. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי, כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ. בְּגִין כָּךְ "כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט), דְּבָרֶיךָ מַמָּשׁ, דָּא "אָנֹכִי" וְ"לָא יִהְיֶה לְךָ". אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי תִּתְגַּלֵּי (דף קע' עמוד ב') מִלָּה דָּא בְּעָלְמָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ מִלָּה חֲדָא וְקִיטּוּרָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא.
פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, שְׁבָחָא עִלָּאָה לֶאֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא, דְּבָעֵי בְּתִיקּוּנִין דְּעַבְדֵיהּ וְאִתְרְעֵי בְּהוּ. פתח הרמח"ל עצמו ואמר, שבח עליון לאל עליון ונורא, החפץ בתיקוני עבדו ורצונו בהם. וּבְרַחֲמִין (דף קסט' עמוד ב') עִלָּאִין דִּילֵיהּ יִתְּעַר לְאַתְקָנָא לְכָל עָלְמִין וּלְאַסָּאָה לְכָל כִּיבִין דְּגָלוּתָא, וברחמיו העליונים יתעורר לתקן את כל העולמות, ולרפא את כל מכאובי הגלות, שנאמר בהם, דְּיִתְּמַר בְּהוּ "רְפָאֵנִי יְהֹוָה וְאֵרָפֵא" (ירמיהו יז, יד) וְכוּ'. דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא קָאִים וְסָבִיל מַרְעִין בְּגָלוּתָא, שעומד בהם מלך המשיח וסובל חולאים בגלות, וּבְהַאי מְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד מֵחָכְמָה סְתִימָאָה, ובזה שמן המשחה שהוא שפע עליון הנמשך היוצא מחכמה סתימאה ומתגלה בזוהר, יִתְסוּן, יִתְתַּקְּנוּן, יִתְדַּכּוּן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְפָּרְקָא יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. יתרפאו, יתוקנו, ויטהרו כמו שראוי, שיזכו ישראל להיגאל גאולה שלמה. וְנֶחֱדֵי בְּחֶדְוָתָךְ וּבִיקָרְךָ וּבְיִחוּדָא קַדִּישָׁא דִּילָךְ בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. ונשמח בשמחתך וביקרך וביחוד הקדוש שלך ברוך הוא לעולם ולעולמי עולמים.
מִיָּד סָלִיק קָלָא עִלָּאָה בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא ז' זִמְנִין 'חֶדָוָתָא' וְכוּ'. מיד עלה קול עליון ברומי הרקיעים ויאמר ז' פעמים "שמחה" וכו' כמובא להלן בסוף הדף הבא.
קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי עֲלָךְ כְּתִיב קם אליהו הנביא מהימנא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי עליך נאמר "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן" (בראשית ב, י) וְכוּ'. מֵעֵדֶן דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן נַגָּדִין רָזִין סְתָרִין אִלֵּין דְּאוֹרַיְתָא. מֵעֵדֶן הוא חכמה סתימאה, שמשם יוצאים אלה הסודות וסתרי התורה, "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י) דָּא זו שְׁכִינְתָּא. "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י), אִלֵּין אַרְבָּעָה רֵישֵׁי נַהֲרוֹת, לָקֳבֵל אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת לְאַכְפְּיָא לוֹן. וממנה ולמטה נאמר יִפָּרֵד… לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים אלו ארבעה ראשי נהרות כנגד ארבעה מלכויות ששעבדו את ישראל בבל, פרס, יון, ואדום, לכפות אותם שלא יעשו ח"ו כליה, דְּהָא הָשַׁתָּא אִלֵּין נְהָרִין נָפְקִין, חַד מִסְּטַר חַד וְחַד מִסְּטַר חַד, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן דְּכֻלְּהוּ נָפְקָן מִנְּקוּדָה חֲדָא. והרי עתה, אלו הנהרות יוצאים, אחד מצד אחד, ואחד מצד אחד, ולא נודע שכולם יוצאים מנקודה אחת. וְדָא בְּגִין דְּאִיהוּ זִמְנָא דְּאִינוּן שָׁלְטִין, וזה בגלל הזמן שהם שולטים והלחץ אשר הם לוחצים אותם וע"כ ולא נראה. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא מִלָּה דָּא תִּשְׁתְּמוֹדַע וַדַּאי, דְּכֻלְּהוּ מִנְּקוּדָה דָּא נָפְקִין. אבל באותו הזמן של הגאולה, דבר זה יוודע ודאי, שכולם מנקודה אחת יוצאים שהיא השכינה וע"כ היו כפופים לה, ולא עשו מעבר לרשות ולגבול שניתן להם, וּנְקוּדָה דָּא מָאן נַטִּיל לַהּ? אֶלָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נַטִּיל לַהּ, לְמֶיהֱוֵי כֻּלְהוֹ עָבְדִין כְּפִיתִין תְּחוּתֵיהּ. ונקודה קדושה זו, מי נוטל אותה לגלות עניינה וממשלתה? אלא משיח בן יוסף שזמין לעורר את המלחמות ולהיפרע מהאומות נוטל אותה, כדי שיהיו כולם עבדים הכפותים תחתיו, ואז כְּדֵין "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (ישעיהו סא, ה) וְכוּ' שיהיו האומות נכפים ועבדים לצד הקדושה. זַכָּאָה (דף קע' עמוד א') חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
קָם מטט' שָׂרָא רַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם מט"ט שרא רבא פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי וּשְׁמָעוּ מִפּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ושמעו מפי הקב"ה "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִינֵּיהּ אִתְתְּקָפוּ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּקִּשְׁרָא חַד. מהדיבר הזה התחזקו להיקשר בו במלך בקשר אחד – בדבקות. וּבְזִמְנָא דְּשָׁמְעוּ ובשעה ששמעו "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב) כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּיְיהוּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין, מכוח הדיבר הזה נפרדו מהם על הצדדים הטמאים.
תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִלֵּין מִפִּי הַגְּבוּרָה שָׁמְעוּ לְהוּ. אַמַּאי? בוא וראה, שתי הדיברות האלה מפי הגבורה שמעות אותם. מדוע? אֶלָּא בְּגִין דְּאִלֵּין תְּרֵין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ בְּכָל זִמְנָא תָּדִיר, וְיַתִּיר מִכֹּלָּא בְּגָלוּתָא. אלא בגלל שאלו השניים צריכים להתחזק תדיר בישראל בכל זמן, ויותר מכל – בזמן הגלות, בְּגִין כָּךְ אִיהוּ בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ בְּהוֹן. ולכן אמרם הקב"ה בפיו, לחזק אותם בהם. וּבְגִינַיְיהוּ ובעבורם אמרו ישראל בגלות "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מד, כא), דָּא כנגד הדיבר הראשון "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב). "וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר" (תהלים מד, כא), כנגד הדיבר השני דָּא "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב). עֲלַיְיהוּ כְּתִיב עליהם כתוב "צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט). דְּהָא בְּגָלוּתָא אִתְחָזֵי דְּאִיהוּ הָכֵי, דִּכְבָר אִתְפְּרָשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְתְּקָפוּ עֲלַיְיהוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. שכך הוא הנראה בזמן הגלות, שכבר כביכול נתרחקו ישראל מקב"ה והתחזקו עליהם הסטרין אחרנין, אֲבָל מָאן דְּמִסְתַּכֵּל לְגוֹ יָדַע דְּלָאו אִינוּן מֻפְרָשִׁין כְּלָל. אבל מי שמסתכל בעמקות ידע שהם אינם פרדים כלל, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי, כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ. וכך צריך להיות ודאי, כיוון שהקב"ה אמר להם אותם מפיו, כדי שלעולם לא יפרדו, בְּגִין כָּךְ לכן "כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט), דְּבָרֶיךָ מַמָּשׁ, דָּא "אָנֹכִי" וְ"לָא יִהְיֶה לְךָ". אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי תִּתְגַּלֵּי (דף קע' עמוד ב') מִלָּה דָּא בְּעָלְמָא, אבל לעתיד לבוא יתגלה העניין הזה בעולם, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ מִלָּה חֲדָא וְקִיטּוּרָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. שיוודע לכולם שקב"ה ושכינתא וישראל כולם דבר אחד, וקשר אחד, שלא נפרדים זה מזה.
תפילה רמ"א -רמ"ב מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה רמ"א: כשמידת הדין בגלות מתוחה, ישראל מתקיימים בכח אמתת היחוד.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הָרֵי אָנוּ אֲבֵלִים מִפְּנֵי חֻרְבַּן בֵּיתְךָ, בַּעֲבוּר דְּרָכִים שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת", שֶׁהֲרֵי מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁהִיא מְתוּחָה עַל הָאָבֵל שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּדִינְךָ הַקָּשֶׁה? מִי יוּכַל לְהִתְקַיֵּם בְּעֹז אַפֶּךָ? מִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵעֹז אַפֶּךָ? אֲבָל יִחוּדְךָ הַקָּדוֹשׁ יְקַיְּמֶנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ "חִצַּי אַכַלֶה בָּם", 'חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים', שֶׁנֶאֱמַר בָּם "אֲנִי יְהוָֹה לֹא שָׁנִּיתִי", לְפִיכָךְ "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם", הֲרֵי אָנוּ זֶרַע אֱמֶת, מִצַּד יַעֲקֹב שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", וְאַתָּה "שֹׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם", שָׁמְרֵנוּ בְּצָרוֹת גָּלוּתֵנוּ וְהוֹצִיאֵנוּ מִצָּרָה לִרְוָחָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְפָנֶיךָ, לְמַעַן יִחוּדְךָ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.
תפילה רמ"ב: שם ייא"י מורה על חסד יחודו ית', מעביר את מידת הדין ומעורר רחמים על ישראל.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה "אֵ"ל רַחוּם וְחַנּוּן", בְּשֵׁם זֶה שֶׁהוּא ייא"י – אֵ"ל אֶחָד וַדַּאי, שֶׁזֶּה מַרְאֶה עַל יִחוּדְךָ שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ "אֲנִי רִאשׁוֹן" וכו', וּבָזֶה אַתָּה מַעֲבִיר כָּל עָווֹן מִיִּשְׂרָאֵל עַמְּךָ וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶאֱמַר "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ", הֲרֵי יִחוּד שֶׁלְךָ לְמַעְלָה מִן הַכֹּל וְיָכוֹל לַעֲבֹר עַל מִדַּת דִּינְךָ לְרַחֵם עָלֵינוּ.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לַאֲמִתַּת יִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים, אַל תֵּפֵן אֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטֹּאתֵנוּ, וְאַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, שֶׁאַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד שֶׁכָּל פְּגָם אֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ וְכָל רַע אַתָּה מַחֲזִיר לְטוֹב. קַבֵּל תִּקְוָתֵנוּ וְגַלֵּה לָנוּ אוֹרְךָ, וְכֵיוָן שֶׁיִּחוּדְךָ אֵינוֹ נִפְגָּם הוּא יַעֲמֹד לָנוּ אַפִילוּ אִם חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה מַעֲבִיר כָּל חֵטְא וְכָל עָווֹן מִיִּשְׂרָאֵל עַמְּךָ שֶׁהֵם גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. עֲנֵנוּ בְּיִחוּדְךָ אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד אֱלֹהִים אֱמֶת וְאֵין זוּלָתְךָ. יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.