Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תוספתא תקונא שביעאה
(דף קמו ע"ב) דָּא אִיהוּ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), בְּרֵאשִׁית אַבָּא וְאִימָּא, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, בָּרָא יְהֹוָה, בְּרָא דְאַבָּא וְאִימָּא, אֱלֹהִים בְּרַתָּא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג), "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), "אָבִיךָ" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, "אִמֶּךָ" דָּא שְׁכִינְתָּא, דְחִילוּ דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, אוֹקִירוּ דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְכָל אִינוּן דִּמְקַיְּימֵי פִקּוּדֵי דַעֲשֵׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל), וְאִינוּן דְּעָבְרִין עַל לֹא תַעֲשֶׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל). אָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא רַבִּי רַבִּי, וּמָה הוּא אוֹקִירוּ וּבִזָּיוֹן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה? אֶלָּא בְּוַדַּאי כַּד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא, כָּל מָאן דְּעָבִיד מִצְוָה לְאַקָּמָא לָהּ מִן גָּלוּתָא, כְּאִלּוּ אוֹקִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ קְטָטָה עִם מַטְרוֹנִיתָא, וְאָרְמָא לָהּ מִן הֵיכָלֵיהּ, וְאִיהִי אָזְלַת לְגַבֵּי שְׁכִינָהָא, וַהֲלָא כָּל מָאן דִּמְקַבֵּל לָהּ בְּבֵיתֵיהּ וְאוֹקִיר לָהּ, וְעַאִיל שְׁלָם בֵּינָהָא וּבֵין בַּעְלָהּ, הֲלָא כָּל יְקָרָא דְעָבִיד לָהּ לְמַלְכָּא עָבִיד, דְּאִם מַלְכָּא כָּעַס עֲלָהּ זִמְנָא חֲדָא אוֹ תְּרֵין, יְהֵא לֵיהּ שְׁלָם עִמָּהּ וְיַחֲזִיר לָהּ לְבֵיתֵיהּ, וְאִיהוּ שָׁאִיל לָהּ מָאן אוֹקִיר לָךְ אוֹ מָאן זִלְזֵל בָּךְ, אוֹ אִם תָּרִיךְ לָהּ לְמַלְכוּתָא אַחֲרָא.
כְּגַוְונָא דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּרִיךְ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וְאַרְמֵי לָהּ מִבֵּיתֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיהו נ, א), וַהֲלָא כָּל מָאן דְּאוֹקִיר לָהּ בְּגָלוּתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹקִיר, אוֹ מָאן דִּמְזַלְזֵל בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַלְזֵל, וּבְגִין דָּא "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל), דְּאַף עַל גַּב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַבִּין לָהּ בְּחוֹבִין דִּבְנָהָא בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה, אִיהוּ נָטִיר לָהּ וְאִיהוּ יִפְרוֹק לָהּ, וְרָזָא דְמִלָּה "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז), אֶלָּא תִּפּוֹק בַּת חוֹרִין, בְּגִין דִּבְגָלוּתָא קַדְמָאָה דְלָא הֲוַת לָהּ בַּעְלָהּ דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא חֵירוּ דִילָהּ, לָא נָפְקַת לָהּ בַּת חוֹרִין, וְנָפְקַת בְּחִפָּזוֹן כְּעַבְדָּא דְבָרַח מֵרִבּוֹנֵיהּ וְלָא אִית לָהּ שְׁטַר חֵירוּ, אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא דְאִית לָהּ בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ בֶן חוֹרִין, לֹא תֵצֵא בְּחִפָּזוֹן וְלֹא תֵצֵא כְעַבְדִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם" (דברים ו, כא), אֶלָּא תִּפּוֹק בַּת חוֹרִין, וּבְגִין דָּא "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז).
וּמְנָלָן דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ חֵירוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), וְאִיהוּ יְהֵא לָהּ בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּלָא יָמוּת מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם, חֵרוּת מִשִּׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת דְּלָא יִשְׁתַּעְבְּדוּן בָּהּ וּבִבְנָהָא לְעָלַם, וִיהֵא לָהּ חֵירוּ וְלִבְנָהָא מִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּעָלְמָא דְּאִינוּן עֵרֶב רַב. וְיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא נַעַר אוֹ מִכָּרְסַיָּא קַדִּישָׁא, אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ מְחוּיָיבִין בְּכַמָּה חוֹבִין, כְּמָה דְאָמְרִין אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּהְיֶה דוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּיב, אִתְּמַר בְּהוֹן "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא יְעָדָהּ" (שמות כא, ח), עִם כָּל דָּא "וְהֶפְדָּהּ" בְּגָלוּתָא, "לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ" (שמות כא, ח) בְּגָלוּתָא, "בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שם), בְּגִין דְּבָגְדוּ בַעֲבוֹדָה זָרָה.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

תוספתא תקונא שביעאה

(דף קמו ע"ב) דָּא אִיהוּ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), בְּרֵאשִׁית אַבָּא וְאִימָּא, זֶהוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, בְּרֵאשִׁית אַבָּא וְאִמָּא,  יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, בָּרָא יְהֹוָה, בְּרָא דְאַבָּא וְאִימָּא, יהו"ה אֱלֹהֵינ"וּ, בָּרָא יהו"ה, בְּנָם שֶׁל הָאָב וְהָאֵם,  אֱלֹהִים בְּרַתָּא, אֱלֹהִי"ם הַבַּת,  וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,   "אָבִיךָ" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, "אִמֶּךָ" דָּא שְׁכִינְתָּא, אָבִיךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִמֶּךָ זוֹ שְׁכִינָה, דְחִילוּ דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, הַיִּרְאָה שֶׁלָּהּ – בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה,  אוֹקִירוּ דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, הַכָּבוֹד שֶׁלָּהּ – בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה,  וְכָל אִינוּן דִּמְקַיְּימֵי פִקּוּדֵי דַעֲשֵׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל), וְכָל אֵלּוּ שֶׁמְּקַיְּמִים מִצְווֹת עֲשֵׂה, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד,  וְאִינוּן דְּעָבְרִין עַל לֹא תַעֲשֶׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל), וְעַל אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל לֹא תַעֲשֶׂה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וּבֹזַי יֵקָלּוּ.   אָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא רַבִּי רַבִּי, וּמָה הוּא אוֹקִירוּ וּבִזָּיוֹן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה? אָמַר הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ : רַבִּי רַבִּי, וּמַהוּ כָּבוֹד וּבִזָּיוֹן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה?  אֶלָּא בְּוַדַּאי כַּד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא, כָּל מָאן דְּעָבִיד מִצְוָה לְאַקָּמָא לָהּ מִן גָּלוּתָא, כְּאִלּוּ אוֹקִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא וַדַּאי כְּשֶׁהַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה לְהָקִים אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת, כְּאִלּוּ כִּבֵּד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
 
לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ קְטָטָה עִם מַטְרוֹנִיתָא, וְאָרְמָא לָהּ מִן הֵיכָלֵיהּ, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ קְטָטָה עִם הַגְּבִירָה, וְזָרַק אוֹתָהּ מֵהֵיכָלוֹ, וְהִיא הָלְכָה לִשְׁכֵנֶיהָ,  וְאִיהִי אָזְלַת לְגַבֵּי שְׁכִינָהָא, וַהֲלָא כָּל מָאן דִּמְקַבֵּל לָהּ בְּבֵיתֵיהּ וְאוֹקִיר לָהּ, וְעַאִיל שְׁלָם בֵּינָהָא וּבֵין בַּעְלָהּ, וַהֲלֹא כָּל מִי שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ וּמְכַבֵּד אוֹתָהּ, (וַדַּאי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ), וּמַכְנִיס שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעְלָהּ,  הֲלָא כָּל יְקָרָא דְעָבִיד לָהּ לְמַלְכָּא עָבִיד, הֲלֹא כָּל הַכָּבוֹד שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ, הוּא עוֹשֶׂה לַמֶּלֶךְ,  דְּאִם מַלְכָּא כָּעַס עֲלָהּ זִמְנָא חֲדָא אוֹ תְּרֵין, יְהֵא לֵיהּ שְׁלָם עִמָּהּ וְיַחֲזִיר לָהּ לְבֵיתֵיהּ, שֶׁאִם הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת אוֹ פַעֲמַיִם, יִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִמָּהּ וְיַחֲזִיר אוֹתָהּ לְבֵיתוֹ, וְאִיהוּ שָׁאִיל לָהּ מָאן אוֹקִיר לָךְ אוֹ מָאן זִלְזֵל בָּךְ, אוֹ אִם תָּרִיךְ לָהּ לְמַלְכוּתָא אַחֲרָא, וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָהּ, מִי כִבֵּד אוֹתָךְ? אוֹ מִי זִלְזֵל בָּךְ? אוֹ אִם גֵּרַשׁ אוֹתָהּ לְמַלְכוּת אַחֶרֶת?
 
כְּגַוְונָא דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּרִיךְ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וְאַרְמֵי לָהּ מִבֵּיתֵיהּ, כְּמוֹ כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֵּרַשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה וְזָרַק אוֹתָהּ מִבֵּיתוֹ,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיהו נ, א), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם,  וַהֲלָא כָּל מָאן דְּאוֹקִיר לָהּ בְּגָלוּתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹקִיר, וַהֲלֹא כָּל מִי שֶׁמְּכַבֵּד אוֹתָהּ בַּגָּלוּת, הוּא כִבֵּד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,  אוֹ מָאן דִּמְזַלְזֵל בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַלְזֵל, אוֹ מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בָּהּ, הוּא מְזַלְזֵל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,  וּבְגִין דָּא "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל), וּמִשּׁוּם זֶה כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ,  דְּאַף עַל גַּב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַבִּין לָהּ בְּחוֹבִין דִּבְנָהָא בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָכַר אוֹתָהּ בַּחֲטָאֵי בָנֶיהָ בַּגָּלוּת הָרְבִיעִית, אִיהוּ נָטִיר לָהּ וְאִיהוּ יִפְרוֹק לָהּ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָכַר אוֹתָהּ בַּחֲטָאֵי בָנֶיהָ בַּגָּלוּת הָרְבִיעִית, הוּא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ וְהוּא יִגְאַל אוֹתָהּ,  וְרָזָא דְמִלָּה "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז), וְסוֹד הַדָּבָר – וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים,  אֶלָּא תִּפּוֹק בַּת חוֹרִין, אֶלָּא תֵצֵא בַּת חוֹרִין, בְּגִין דִּבְגָלוּתָא קַדְמָאָה דְלָא הֲוַת לָהּ בַּעְלָהּ דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא חֵירוּ דִילָהּ, לָא נָפְקַת לָהּ בַּת חוֹרִין, מִשּׁוּם שֶׁבַּגָּלוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ בַּעְלָהּ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הַחֵרוּת שֶׁלָּהּ, לֹא הוֹצִיא אוֹתָהּ בַּת חוֹרִין,  וְנָפְקַת בְּחִפָּזוֹן כְּעַבְדָּא דְבָרַח מֵרִבּוֹנֵיהּ וְלָא אִית לָהּ שְׁטַר חֵירוּ, וְיָצְאָה בְּחִפָּזוֹן כְּמוֹ עֶבֶד שֶׁבּוֹרֵחַ מֵאֲדוֹנוֹ וְאֵין לוֹ שְׁטַר שִׁחְרוּר,  אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא דְאִית לָהּ בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ בֶן חוֹרִין, לֹא תֵצֵא בְּחִפָּזוֹן וְלֹא תֵצֵא כְעַבְדִין, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעְלָהּ שֶׁהוּא בֶּן חוֹרִין, לֹא תֵצֵא בְּחִפָּזוֹן וְלֹא תֵצֵא כְּמוֹ עֲבָדִים,  דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם" (דברים ו, כא), אֶלָּא תִּפּוֹק בַּת חוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, אֶלָּא תֵצֵא בַּת חוֹרִין,  וּבְגִין דָּא "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז), וּמִשּׁוּם זֶה כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.
 
וּמְנָלָן דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ חֵירוּת, וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁתּוֹרָה הִיא חֵרוּת?  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִי"ם הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, וְאִיהוּ יְהֵא לָהּ בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וְהוּא יִהְיֶה לָהּ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת,דְּלָא יָמוּת מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם, שֶׁלֹּא יָמוּת מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם,  חֵרוּת מִשִּׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת דְּלָא יִשְׁתַּעְבְּדוּן בָּהּ וּבִבְנָהָא לְעָלַם, חֵרוּת מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָהּ וּבְבָנֶיהָ לְעוֹלָם,  וִיהֵא לָהּ חֵירוּ וְלִבְנָהָא מִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּעָלְמָא דְּאִינוּן עֵרֶב רַב וְתִהְיֶה לָהּ חֵרוּת וּלְבָנֶיהָ מִכָּל הַחֲטָאִים הָרָעִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב. וְיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא נַעַר אוֹ מִכָּרְסַיָּא קַדִּישָׁא, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מִצַּד אוֹתוֹ הַנַּעַר אוֹ מֵהַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ, אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ מְחוּיָיבִין בְּכַמָּה חוֹבִין, אַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ מְחֻיָּבִים בְּכַמָּה חֲטָאִים,  כְּמָה דְאָמְרִין אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּהְיֶה דוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּיב, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּהְיֶה דוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כֻלּוֹ חַיָּב,   אִתְּמַר בְּהוֹן "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא יְעָדָהּ" (שמות כא, ח), עִם כָּל דָּא "וְהֶפְדָּהּ" בְּגָלוּתָא, נֶאֱמַר בָּהֶם אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ, עִם כָּל זֶה וְהֶפְדָּהּ בַּגָּלוּת, "לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ" (שמות כא, ח) בְּגָלוּתָא, "בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שם), בְּגִין דְּבָגְדוּ בַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בַּגָּלוּת בְּבִגְדוֹ בָהּ, מִשּׁוּם שֶׁבָּגְדוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, שְׁבָחָא עִלָּאָה לֶאֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא, דְּבָעֵי בְּתִיקּוּנִין דְּעַבְדֵיהּ וְאִתְרְעֵי בְּהוּ. וּבְרַחֲמִין (דף קסט' עמוד ב') עִלָּאִין דִּילֵיהּ יִתְּעַר לְאַתְקָנָא לְכָל עָלְמִין וּלְאַסָּאָה לְכָל כִּיבִין דְּגָלוּתָא, דְּיִתְּמַר בְּהוּ "רְפָאֵנִי יְהֹוָה וְאֵרָפֵא" (ירמיהו יז, יד) וְכוּ'. דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא קָאִים וְסָבִיל מַרְעִין בְּגָלוּתָא, וּבְהַאי מְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד מֵחָכְמָה סְתִימָאָה, יִתְסוּן, יִתְתַּקְּנוּן, יִתְדַּכּוּן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְפָּרְקָא יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. וְנֶחֱדֵי בְּחֶדְוָתָךְ וּבִיקָרְךָ וּבְיִחוּדָא קַדִּישָׁא דִּילָךְ. בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

מִיָּד סָלִיק קָלָא עִלָּאָה בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא ז' זִמְנִין 'חֶדָוָתָא' וְכוּ'.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי עֲלָךְ כְּתִיב "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן" (בראשית ב, י) וְכוּ'. מֵעֵדֶן דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן נַגָּדִין רָזִין סְתָרִין אִלֵּין דְּאוֹרַיְתָא. "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י) דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י), אִלֵּין אַרְבָּעָה רֵישֵׁי נַהֲרוֹת, לָקֳבֵל אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת לְאַכְפְּיָא לוֹן. דְּהָא הָשַׁתָּא אִלֵּין נְהָרִין נָפְקִין, חַד מִסְּטַר חַד וְחַד מִסְּטַר חַד, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן דְּכֻלְּהוּ נָפְקָן מִנְּקוּדָה חֲדָא. וְדָא בְּגִין דְּאִיהוּ זִמְנָא דְּאִינוּן שָׁלְטִין. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא מִלָּה דָּא תִּשְׁתְּמוֹדַע וַדַּאי, דְּכֻלְּהוּ מִנְּקוּדָה דָּא נָפְקִין. וּנְקוּדָה דָּא מָאן נַטִּיל לַהּ? אֶלָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נַטִּיל לַהּ, לְמֶיהֱוֵי כֻּלְהוֹ עָבְדִין כְּפִיתִין תְּחוּתֵיהּ. כְּדֵין "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (ישעיהו סא, ה) וְכוּ'. זַכָּאָה (דף קע' עמוד א')  חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

קָם מטט' שָׂרָא רַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי וּשְׁמָעוּ מִפּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִינֵּיהּ אִתְתְּקָפוּ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּקִּשְׁרָא חַד. וּבְזִמְנָא דְּשָׁמְעוּ "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב) כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּיְיהוּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין.

תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִלֵּין מִפִּי הַגְּבוּרָה שָׁמְעוּ לְהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאִלֵּין תְּרֵין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ בְּכָל זִמְנָא תָּדִיר, וְיַתִּיר מִכֹּלָּא בְּגָלוּתָא. בְּגִין כָּךְ אִיהוּ בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ בְּהוֹן. וּבְגִינַיְיהוּ "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מד, כא), דָּא "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב). "וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר" (תהלים מד, כא), דָּא "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב). עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט). דְּהָא בְּגָלוּתָא אִתְחָזֵי דְּאִיהוּ הָכֵי, דִּכְבָר אִתְפְּרָשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְתְּקָפוּ עֲלַיְיהוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. אֲבָל מָאן דְּמִסְתַּכֵּל לְגוֹ יָדַע דְּלָאו אִינוּן מֻפְרָשִׁין כְּלָל. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי, כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ. בְּגִין כָּךְ "כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט), דְּבָרֶיךָ מַמָּשׁ, דָּא "אָנֹכִי" וְ"לָא יִהְיֶה לְךָ". אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי תִּתְגַּלֵּי (דף קע' עמוד ב')  מִלָּה דָּא בְּעָלְמָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ מִלָּה חֲדָא וְקִיטּוּרָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא.

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, שְׁבָחָא עִלָּאָה לֶאֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא, דְּבָעֵי בְּתִיקּוּנִין דְּעַבְדֵיהּ וְאִתְרְעֵי בְּהוּ. פתח הרמח"ל עצמו ואמר, שבח עליון לאל עליון ונורא, החפץ בתיקוני עבדו ורצונו בהם. וּבְרַחֲמִין (דף קסט' עמוד ב') עִלָּאִין דִּילֵיהּ יִתְּעַר לְאַתְקָנָא לְכָל עָלְמִין וּלְאַסָּאָה לְכָל כִּיבִין דְּגָלוּתָא, וברחמיו העליונים יתעורר לתקן את כל העולמות, ולרפא את כל מכאובי הגלות, שנאמר בהם, דְּיִתְּמַר בְּהוּ "רְפָאֵנִי יְהֹוָה וְאֵרָפֵא" (ירמיהו יז, יד) וְכוּ'. דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא קָאִים וְסָבִיל מַרְעִין בְּגָלוּתָא, שעומד בהם מלך המשיח וסובל חולאים בגלות, וּבְהַאי מְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד מֵחָכְמָה סְתִימָאָה, ובזה שמן המשחה שהוא שפע עליון הנמשך היוצא מחכמה סתימאה ומתגלה בזוהר, יִתְסוּן, יִתְתַּקְּנוּן, יִתְדַּכּוּן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְפָּרְקָא יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. יתרפאו, יתוקנו, ויטהרו כמו שראוי, שיזכו ישראל להיגאל גאולה שלמה. וְנֶחֱדֵי בְּחֶדְוָתָךְ וּבִיקָרְךָ וּבְיִחוּדָא קַדִּישָׁא דִּילָךְ בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. ונשמח בשמחתך וביקרך וביחוד הקדוש שלך ברוך הוא לעולם ולעולמי עולמים.

מִיָּד סָלִיק קָלָא עִלָּאָה בְּרוֹמֵי רְקִיעִין וְיֵימָא ז' זִמְנִין 'חֶדָוָתָא' וְכוּ'. מיד עלה קול עליון ברומי הרקיעים ויאמר ז' פעמים "שמחה" וכו' כמובא להלן בסוף הדף הבא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי עֲלָךְ כְּתִיב קם אליהו הנביא מהימנא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי עליך נאמר "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן" (בראשית ב, י) וְכוּ'. מֵעֵדֶן דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן נַגָּדִין רָזִין סְתָרִין אִלֵּין דְּאוֹרַיְתָא. מֵעֵדֶן הוא חכמה סתימאה, שמשם יוצאים אלה הסודות וסתרי התורה, "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י) דָּא  זו שְׁכִינְתָּא. "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י), אִלֵּין אַרְבָּעָה רֵישֵׁי נַהֲרוֹת, לָקֳבֵל אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת לְאַכְפְּיָא לוֹן. וממנה ולמטה נאמר יִפָּרֵד… לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים אלו ארבעה ראשי נהרות כנגד ארבעה מלכויות ששעבדו את ישראל בבל, פרס, יון, ואדום, לכפות אותם שלא יעשו ח"ו כליה, דְּהָא הָשַׁתָּא אִלֵּין נְהָרִין נָפְקִין, חַד מִסְּטַר חַד וְחַד מִסְּטַר חַד, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן דְּכֻלְּהוּ נָפְקָן מִנְּקוּדָה חֲדָא. והרי עתה, אלו הנהרות יוצאים, אחד מצד אחד, ואחד מצד אחד, ולא נודע שכולם יוצאים מנקודה אחת. וְדָא בְּגִין דְּאִיהוּ זִמְנָא דְּאִינוּן שָׁלְטִין, וזה בגלל הזמן שהם שולטים והלחץ אשר הם לוחצים אותם וע"כ ולא נראה. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא מִלָּה דָּא תִּשְׁתְּמוֹדַע וַדַּאי, דְּכֻלְּהוּ מִנְּקוּדָה דָּא נָפְקִין. אבל באותו הזמן של הגאולה, דבר זה יוודע ודאי, שכולם מנקודה אחת יוצאים שהיא השכינה וע"כ היו כפופים לה, ולא עשו מעבר לרשות ולגבול שניתן להם, וּנְקוּדָה דָּא מָאן נַטִּיל לַהּ? אֶלָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נַטִּיל לַהּ, לְמֶיהֱוֵי כֻּלְהוֹ עָבְדִין כְּפִיתִין תְּחוּתֵיהּ. ונקודה קדושה זו, מי נוטל אותה לגלות עניינה וממשלתה? אלא משיח בן יוסף שזמין לעורר את המלחמות ולהיפרע מהאומות נוטל אותה, כדי שיהיו כולם עבדים הכפותים תחתיו, ואז כְּדֵין "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (ישעיהו סא, ה) וְכוּ' שיהיו האומות נכפים ועבדים לצד הקדושה. זַכָּאָה (דף קע' עמוד א')  חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

קָם מטט' שָׂרָא רַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם מט"ט שרא רבא פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי וּשְׁמָעוּ מִפּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ושמעו מפי הקב"ה "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִינֵּיהּ אִתְתְּקָפוּ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּקִּשְׁרָא חַד. מהדיבר הזה התחזקו להיקשר בו במלך בקשר אחד – בדבקות. וּבְזִמְנָא דְּשָׁמְעוּ ובשעה ששמעו "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב) כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּיְיהוּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין, מכוח הדיבר הזה נפרדו מהם על הצדדים הטמאים.

תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִלֵּין מִפִּי הַגְּבוּרָה שָׁמְעוּ לְהוּ. אַמַּאי? בוא וראה, שתי הדיברות האלה מפי הגבורה שמעות אותם. מדוע? אֶלָּא בְּגִין דְּאִלֵּין תְּרֵין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ בְּכָל זִמְנָא תָּדִיר, וְיַתִּיר מִכֹּלָּא בְּגָלוּתָא. אלא בגלל שאלו השניים צריכים להתחזק תדיר בישראל בכל זמן, ויותר מכל – בזמן הגלות, בְּגִין כָּךְ אִיהוּ בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ בְּהוֹן. ולכן אמרם הקב"ה בפיו, לחזק אותם בהם. וּבְגִינַיְיהוּ ובעבורם אמרו ישראל בגלות "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מד, כא), דָּא כנגד הדיבר הראשון "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב). "וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר" (תהלים מד, כא), כנגד הדיבר השני  דָּא "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב). עֲלַיְיהוּ כְּתִיב עליהם כתוב "צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט). דְּהָא בְּגָלוּתָא אִתְחָזֵי דְּאִיהוּ הָכֵי, דִּכְבָר אִתְפְּרָשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְתְּקָפוּ עֲלַיְיהוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. שכך הוא הנראה בזמן הגלות, שכבר כביכול נתרחקו ישראל מקב"ה והתחזקו עליהם הסטרין אחרנין, אֲבָל מָאן דְּמִסְתַּכֵּל לְגוֹ יָדַע דְּלָאו אִינוּן מֻפְרָשִׁין כְּלָל. אבל מי שמסתכל בעמקות ידע שהם אינם פרדים כלל, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי וַדַּאי, כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפוּמֵיהּ אָמַר לְהוּ. וכך צריך להיות ודאי, כיוון שהקב"ה אמר להם אותם מפיו, כדי שלעולם לא יפרדו, בְּגִין כָּךְ לכן "כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי" (תהלים קיט, קלט), דְּבָרֶיךָ מַמָּשׁ,  דָּא "אָנֹכִי" וְ"לָא יִהְיֶה לְךָ". אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי תִּתְגַּלֵּי  (דף קע' עמוד ב')  מִלָּה דָּא בְּעָלְמָא, אבל לעתיד לבוא יתגלה העניין הזה בעולם, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ מִלָּה חֲדָא וְקִיטּוּרָא חֲדָא דְּלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. שיוודע לכולם שקב"ה ושכינתא וישראל כולם דבר אחד, וקשר אחד, שלא נפרדים זה מזה.

קישור לדף זוהר תניינא