במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

וּמָאן אִינוּן אִלֵּין חֲשׁוֹכִין? אִלֵּין סמא"ל וְנָחָשׁ וּמִי הֵם הֶחֳשָׁכִים הַלָּלוּ? אֵלּוּ סמא"ל וְנָחָשׁ,  וּמָאן גְּרִים לוֹן לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ? וּמִי גָרַם לָהֶם לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם?  אֶלָּא רָזָא דִקְרָא אוֹלִיף "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו נט, ב), אֶלָּא סוֹד הַכָּתוּב מְלַמֵּד, כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶ"ם, וְדָוִד בְּגִינַיְהוּ אָמַר "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, יח), וְדָוִד אָמַר בִּשְׁבִילָם, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ,  וּבְהַהוּא זִמְנָא מַה דַּהֲווֹ שָׁלְטִין חֲשׁוֹכִין עַל נְהוֹרִין דְּעַיְינִין, מִתְהַפְּכִין נְהוֹרִין וְשָׁלְטִין עַל חֲשׁוֹכִין, וּבְאוֹתוֹ זְמַן, מַה שֶּׁהָיוּ שׁוֹלְטִים הֶחֳשָׁכִים עַל אוֹרוֹת הָעֵינַיִם, מִתְהַפְּכִים הָאוֹרוֹת וְשׁוֹלְטִים עַל הַחֲשֵׁכוֹת,  וְרָזָא דְמִלָּה שׁוֹפָ"ר מְהוּפָּ"ךְ קַדְמָ"א זָקֵ"ף קָטָ"ן, וְסוֹד הַדָּבָר – שׁוֹפָ"ר מְהֻפָּ"ךְ קַדְמָ"א זָקֵ"ף קָטָ"ן.  הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת" (בראשית לב, יא), אִזְדַקַּף וְאִקְרֵי זָקֵף גָּדוֹל, וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת, הִזְדַּקֵּף וְנִקְרָא זָקֵף גָּדוֹל, וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ" (מלאכי ב, ו), וּבְהַהוּא זִמְנָא מִתְהַפְּכָא כָּרְסַיָּא מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ. וּבְאוֹתוֹ זְמַן מִתְהַפֵּךְ הַכִּסֵּא מִדִּין לְרַחֲמִים, וְדָא הִיא רָזָא דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין צַדִּיקִיּם מְהַפְּכִין מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, צַדִּיקִים מְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים.

 וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְחֲשִׁיב כְּאִלּוּ אִתְבְּרִי עָלְמָא, וִיסַדֵּר נְהוֹרִין כִּדְקָא יָאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה), וּבְאוֹתוֹ זְמַן נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִבְרָא הָעוֹלָם, וִיסַדֵּר אֶת הָאוֹרוֹת כָּרָאוּי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.  "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה) דָּא יִשְׂרָאֵל, דְּשָׁלְטָנוּתְהוֹן יְהֵא לְזִמְנָא דְפוּרְקָנָא, וְרַשִּׁיעַיָּא יִשְׁתָּאֲרוּן בַּחֲשׁוֹכָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה), וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לָאוֹר יוֹם, זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁשִּׁלְטוֹנָם יִהְיֶה בִזְמַן הַגְּאֻלָּה, וְהָרְשָׁעִים יִשָּׁאֲרוּ (יֵלְכוּ) בַחֹשֶׁךְ. וְאִתְּמַר בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא וַיְהִי עֵרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וְנֶאֱמַר בְּיָמִין וּשְׂמֹאל וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד,  דְּאִיהוּ עֵרֶב דְּיִצְחָק, וּבֹקֶר דְּאַבְרָהָם. שֶׁהוּא עֶרֶב שֶׁל יִצְחָק וּבֹקֶר שֶׁל אַבְרָהָם.

(דף נ ע"ב) בְּהַהוּא זִמְנָא מַה דַּהֲוַת נִשְׁמָתָא מְהַדְּקָא בֵּין רַגְלִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (רות ג, ז), בְּאוֹתוֹ זְמַן, מַה שֶּׁהָיְתָה הַנְּשָׁמָה מְהֻדֶּקֶת בֵּין הָרַגְלַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב,  דְּאִתְחַזְרַת לְלִבָּא, דְאִיהִי כְּגַוְונָא דִיְרוּשְׁלֵם, שֶׁחָזְרָה לַלֵּב, שֶׁהִיא כְמוֹ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם,  בְּהַהוּא זִמְנָא הַלֵּב רוֹאֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל, כ), בְּאוֹתוֹ זְמַן הַלֵּב רוֹאֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ דְּאִתְחַזַּר עֲבוֹדָה וּכְרוּבִים לְבֵי מַקְדְּשָׁא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (במדבר ז, פט). הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁחָזְרוּ עֲבוֹדָה וּכְרוּבִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים,  וְכָל עֲנָנִין דְּאִינוּן מְכַסְּיָין עַל צְלוֹתִין, וְכָל הָעֲנָנִים (שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי הַקְּטַנָּה), שֶׁהֵם מְכַסִּים אֶת הַתְּפִלּוֹת,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (איכה ג, מד) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב סַכּוֹתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה. מִתְעַבְּרִין, וְנָהֲרִין עַיְינִין דְּאִינוּן בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, דִבְהוֹן סָלְקִין צְלוֹתִין נֶעֱבָרִים, וּמְאִירִים הָעֵינַיִם, שֶׁהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, שֶׁבָּהֶם עוֹלוֹת הַתְּפִלּוֹת.

דִּבְזִמְנָא דְאִינוּן יִשְׂרָאֵל מְלוּכְלָכִין בְּטִנּוּפִין דִּשְׁאָר עַמִּין, נִשְׁמָתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא אָמְרַת, "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" (שיר השירים א, ו), וּצְלוֹתָא נָפְלַת, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְלֻכְלָכִים בְּטִנּוּפִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא שְׁכִינָה, אוֹמֶרֶת, אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, וּתְפִלָּה נוֹפֶלֶת.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (עמוס ה, ב), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל,  וְכַד נָפְלַת שְׁכִיבַת לְעַפְרָא בֵּין רַגְלִין, וּכְשֶׁנּוֹפֶלֶת, שׁוֹכֶבֶת שְׁכִינָה לֶעָפָר בֵּין הָרַגְלַיִם,  וְהָא אוּקְמוּהוּ "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (רות ג, ז), וְאִיהִי מְצַלֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וְהִיא מִתְפַּלֶּלֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקִימָהּ מֵהֶעָפָר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" (רות ג, ט) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גוֹאֵל אָתָּה. בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת" (רות ג, ח), הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג), בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, הַהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה.

מַאי וַיִּלָּפֵת? כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם" (איוב ו, יח), מַה זֶּה וַיִּלָּפֵת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם.  בְּהַהוּא זִמְנָא יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיֵימָא לָהּ, "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר" (רות ג, יג), בְּאוֹתוֹ זְמַן יָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיֹאמַר לָהּ לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר (רות ג). "לִינִי הַלַּיְלָה" דְאִיהִי שְׂמָאלָא, "וְהָיָה בַבֹּקֶר" דְּאִיהִי רַחֲמֵי יְמִינָא, דְּמִתַּמָּן נְהִיר אוֹר, לִינִי הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא הַשְּׂמֹאל. וְהָיָה הַבֹּקֶר, שֶׁהוּא רַחֲמִים, יָמִין, שֶׁמִּשָּׁם מֵאִיר הָאוֹר.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד, ג)., "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל" (רות ג, יג), אִם יַעֲבִיד בָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין טָבִין לְסָלְקָא לָךְ מִבֵּין רַגְלִין שַׁפִּיר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הַבֹּקֶר אוֹר, אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, אִם יַעֲשֶׂה בָּךְ יִשְׂרָאֵל מַעֲשִׂים טוֹבִים לְהַעֲלוֹתֵךְ מִבֵּין הָרַגְלַיִם – יָפֶה,  תִּגְאָל עַל יְדֵי דְיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה דְּאִיהוּ בַעְלָךְ, טוֹב וַדַּאי, תִּגְאַל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בַעְלֵךְ, טוֹב וַדַּאי,  וְאִם לָא יַעַבְדוּן בָּךְ עוֹבְדִין טָבִין, "וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי" (רות ג, יג) וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ בָךְ מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי.  

> סוד השמות החתומים בלב המלך והשכינה, ודרכי התקשרותם

תָּא חֲזֵי, רָזָא דָּא, בוא וראה, סוד זה "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ" (שיר השירים ח, ו). לְעֵילָא גּוֹ לִבָּא דְּמַלְכָּא אַחְתִּים שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא אֲדֹנָ"י, וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּתָמָן קְבִיעַת וְאִשְׁתָּרְשַׁת. למעלה, בתוך הלב של המלך, נחתם שם השם הקדוש אדנ"י, וזו השכינה ששם קבועה ונשרשת. לָקֳבֵל דָּא בְּלִבָּא דִּשְׁכִינְתָּא קָאִים שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה. וכנגד זה, בלב השכינה נמצא השם הקדוש יהו"ה. כְּדֵין בְּזִמְנָא דִּנְהוֹרִין נַגָּדִין, קָיְימִין בְּהַהוּא כִּסֵּא בְּקַדְמִיתָא כַּמָּה דְּאִתְּמָר, ואז, בזמן שהאורות נמשכים, בתחילה עומדים באותו הכסא שהוא מדרגת הלב דעמודא דאמציעתא החתום בשם אדנ"י שמה של השכינה כמו שנאמר לעיל, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל מִיָּד בִּשְׁמָא דָּא והכל נכלל מיד בשם הזה אדנ"י, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא מֵאַתְרַהּ אִתְעָרַת וְאִזְדַּמְּנַת לְקַבְּלָא נְהוֹרִין. ואז השכינה מתעוררת ממקומה ומזדמנת לקבל את האורות, וְכֻלְהוֹ נְהוֹרִין מֵהַהִיא שַׁעֲתָא הָכִי אִזְדְּמָנוּ לְמֵיהַךְ לְגַבָּהּ. וכל המאורות גם כן באותה השעה מזדמנים ללכת אליה. לָקֳבֵל דָּא שְׁכִינְתָּא בְּזִמְנָא דְּאִלֵּין דִּלְתַתָּא סָלְקִין לְגַבָּהּ, כנגד הזה בשכינה, בזמן שאלה הנשמות והתפילות שלמטה עולים לגבה, כֵּיוָן דְּמָטֵי לְהַהוּא לִבָּא, אִזְדַּמַּן כֹּלָּא בִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא יהו"ה. כיון שמגיעים ללב שלה שהוא שורש מקום דבקות הנשמות בה, מתעורר הכל בשם הקדוש הוי"ה ב"ה החתום בלב שלה, וּכְדֵין מִתַּמָּן אִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַבְּלָא כֹּלָּא. ואז משם מתעורר הקב"ה לקבל את הכל. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִילִין מִתְפָּרְשָׁן לְפוּם דַּרְגַיְיהוּ וְסָלְקִין לְעֵילָא, משם והלאה, הדברים נחלקים לפי מדרגותיהם ועולים למעלה, אֲבָל – בָּתַר דְּאִתְכְּלִיל כֹּלָּא בִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא יהו"ה, אבל זה נעשה אחרי שהכל נכלל בשם הזה יהו"ה הקדוש, כְּגַוְנָא דְּנָחְתִין מֵעֵילָּא לְתַתָּא בָּתַר דְּאִתְכְּלִיל כֹּלָּא בִּשְׁמָא אדנ"י, כדרך  ירידת האורות מלמעלה למטה אחרי שהכל נכלל בשם אדנ"י החתום בלב המלך, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט), דְּהָכִי מִתְעָרִין חַד לָקֳבֵל חַד. שככה מתעוררים אחד כנגד אחד, לכן בְּגִין כָּךְ "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם" (תהלים סח, יח) דָּא שְׁמָא דְּבֵיהּ מִסְתַּדְּרָן לְאִתְכַּלְלָא זה השם אדנ"י שבו מסתדרים הנשמות והעולמות להכלל בכללות אחת.

> שם מ"ב מקשר את החיות בשכינה

(דף קו' עמוד ב') תָּא חֲזֵי, הָכִי מִתְפָּרְשָׁאן מִילִין. בוא וראה, כך הוא סדר הדברים. בְּקַדְמִיתָא כ"ב אַתְוָן נָטְלִין מִגּוֹ רְקִיעָא לְכִסֵּא. בתחילה, כ"ב אותיות לוקחות אורות מתוך הרקיע לכסא, כְּדֵין אִתְכְּלִיל כֹּלָּא וְאִתְקְשַׁר בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אֲדֹנָ"י. ואז נכללים כולם בלב הכסא ונקשר הכל בשם אדנ"י החתום שם בלב המלך. לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפַּשַּׁט לְכָל סְטַר. אחר כך, משם מתפשטים לכל הכיוונים. וּמִסִּטְרָא דְּאֲדֹנָ"י דְּבֵיהּ אִתְקְשָׁרוּ, מִתְפַּשְׁטִין בְּכָל חֵיוָן בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּמ"ב אַתְוָן אבגית"ץ וְכוּ', בְּגִין כָּךְ אֲדֹנָ"י בָּם. ומצד שם אדנ"י שבה נקשרו, מתפשטים בכל החיות שהם המרכבות של השכינה המוצאים לפועל את אורותיה ומעשיה בעולמות, והאורות מתפשטים בכל החיות בסוד שם בן מ"ב אותיות אבגית"ץ, ולכן אמר בפסוק אֲדֹנָ"י שהוא השם החתום "בָּם" סוד שם בן מ"ב.

> ישראל ראו בסיני את דרכי החיבור וההתקשרות במרכבה באספקלריה דנהרא

כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין אִתְגַּלֵּי בְּטוּרָא דְּסִינַי לְעֵינַיְהוּ דְּכָל יִשְׂרָאֵל. כל אלו הדברים דרכי ההתקשרות וירידת השפע התגלו בהר סיני לעיני כל ישראל, וְאִינּוּן בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא הֲווּ מִסְתַּכְּלָן. והם היו מסתכלים בהם מצד המראה הברור והמאיר ממנו נמשכת הבנת הדברים ללא טעות או פרשנות לא נכונה. וּמִתַּמָּן חַמָּן מִילִין, דְּהָכִי קָיְימִין בְּרָזָא דָּא לְכָל סִטְרִין לְעֵילָא וִלְתַתָּא. וממדרגה זו של אספקלריה דנהורא ראו את הדברים, ששם עומדים בסוד זה של ההתקשרות לכל הצדדים, למעלה ולמטה. כְּדֵין כֻּלְהוֹ אִתְקְשָׁרוּ עֲנָפִין בְּשָׁרְשֵיהוֹן וּרְתִיכָתָא קַדִּישְׁתָּא אִסְתַּדְרָת בְּסִידּוּרִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי. ואז, כל הענפים התקשרו בשורשיהם, ישראל בסוד פנימיות העולמות, המלאכים בסוד החיצוניות וכולם בלב השכינה, והמרכבה הקדושה הסתדרה בסידורים עליונים כמו שראוי. וּמִתַּמָּן אִתְיְהִיבַת לְהוּ אוֹרָיְתָא וְעֶשֶׂר אֲמִירָן בִּתְרֵין לוּחִין. ומשם, ניתנה להם התורה, ועשרת הדיברות בשתי לוחות.

> סוד קשר ד' יחודי שמע בכל יום

וְרָזָא דָּא לוּחוֹת הָאֶבֶן וסוד לוחות האבן יוד ה"ה וו ה"ה. ד' הֵהִי"ן הָכָא בְּד' חֵיוָן מִתְפָּרְשָׁאן, ד' ההי"ן שבשם ב"ן, כאן נחלקו בד' חיות, בְּרָזָא דְּה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, דְּהָכִי סָלִיק בְּהַהוּא זִמְנָא. בסוד של ה' חומשי תורה, שככה עלה התיקון באותו הזמן. ו"ו של שם ב"ן הוא כנגד ב' בחינות כִּסֵּא וּשְׁרַפְרַף. יו"ד הוא אָדָם או"א והכתר שעל גביהן כדלעיל. וּשְׁמָא דָּא בְּשְׁכִינְתָּא קָאִים דְּתָמָן אִתְקְשַׁר יִחוּדָא קַדִּישָׁא קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא. ושם ב"ן בשכינה נמצא, בגלל ששם נקשר היחוד הקדוש – קשר הכל. וְרָזָא דָּא ד' זִמְנִין אֶחָד לָקֳבֵל ד' אַתְוָן. וסוד זה ד' זמנים ביממה שמייחדים אח"ד, ד' פעמים אח"ד גימ' ב"ן, כנגד ד' אותיות ה"ה ה"ה, וּלְקִבְלַיְיהוּ ד' פְּעָמִים אֶחָד אָמְרִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹמָא. וכנגד ה"ה ה"ה מייחדים ישראל בשמע ישראל ד' פעמים אח"ד בכל יום. וּבְגִינַיְיהוּ אִקְרוּן בָּנִים לַמָּקוֹם בעבורם נקראים ישראל בנים למקום, (דף קז' עמוד א') דְּאִתְּמָר בְּהוּ ושנאמר בהם "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א) שרק הם יכולים לעורר היחוד ולהעלות מ"ן. וּבְגִין דִּבְכָל יוֹמָא אָמְרִין לְהוּ, ובגלל שבכל יום הם אומרים קריאת שמע, כתוב בְּגִין כָּךְ כְּתִיב "יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז) דְּהָא בְּכָל יוֹמָא אִקְרֵי הָכִי בֵּן. דִּבְכָל יוֹמָא אִתְעֲבִיד בֵּן לַמָּקוֹם בְּד' אֶחָד אִלֵּין. הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שבכל יום נקרא כך בֵּן, ובכל יום נעשה בֵּ"ן למקום בד' אח"ד אלו.

> חטאי המדבר גרמו לכתרים שקבלו בחורב להסתלק מהם

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דַּהֲווֹ קָיְימִין עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְקְשָׁרוּ בְּשָׁרְשֵיהוֹן וַדַּאי. בוא וראה, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, התקשרו בשורשם ודאי. וְדָא יְקָרָא עִלָּאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה הכבוד העליון שנאמר בו "כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי" (ישעיהו מט, יח). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י). כֵּיוָן דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב כיון שחטאו ישראל, מה כתוב, "וַיִּתְנַצְּלוּ וְכוּ' אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו). לִישָּׁנָא דִּיְקָרָא אִיהוּ, לשון כבוד הוא, שחסה התורה על כבודם, ושינתה את לשונה, דְּאִינוּן לָא אִתְפַּשְׁטוּ אֶלָּא אִינוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּאִתְיַקְרוּ בְּהוּ, שהם לא הפשיטו את עדיים מרצונם, אלא אלה המדרגות העליונות שקיבלו נתכבדו והתרחקו מהם, ואז כְּדֵין "וַיִּתְנַצְּלוּ" וְכוּ'. וְדָא עֲדִי דְּאִתְּמָר לְעֵילָא וזה העדי שהוא הכבוד שנאמר למעלה.

קישור לדף זוהר תניינא