תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
"שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (דברים כב, ז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" (בראשית ח, ח), וְאִתְּמַר בְּיַעֲקֹב "וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא" (בראשית כז, ל), לָקֳבֵל שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, וְאִינוּן תְּרֵין דְרוֹעִין שְׁנֵי גְרִישִׁי"ן וְאִינוּן תְּרֵין תְּרוּכִין, וְדָא אִיהוּ "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ז), אִלֵּין שִׁית פִּרְקִין דְּאִינוּן בִּתְרֵי דְרוֹעִין, אִשְׁתְּאָרַת ה' ד' בְּלָא ו', מָאן גָּרִים לָהּ תְּרֵי תְּרוּכִין? אֶלָּא בְּגִין דְעָבְרִין בְּנָהָא עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיהו נ, א).
"וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (בראשית ח, י) מֵאִתּוֹ דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מָאן גָּרִים דָּא דְאִתְתָּרְכַת מִינֵיהּ? בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל עָבְרוּ עַל אוֹרַיְיתָא. "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים" (בראשית ח, י), דָּא ז', יוֹמָא שְׁבִיעָאָה דִכְלִיל שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת. וּמָאן גָּרַם דְּאִתְתָּרְכַת מִנֵּיהּ? בְּגִין דְּעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹת שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין וְאוֹת בְּרִית.
מִסִּטְרָא דְיִצְחָק דְּאִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִתְּמַר בֵּיהּ "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), וְדָא עֵרֶב דְּיִצְחָק, וּמִסִּטְרָא דְצַדִּיק אִתְּמַר בָּהּ "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא), וּבְכָל אֲתַר דְּלָא אַשְׁכַּחַת לְתַתָּא דִיּוֹקְנָא דְּבַעֲלָהּ בְּאוֹרַיְיתָא, לָא הֲוַת שַׁרְיָא עֲלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח, ט) בְּגָלוּתָא, מִיָּד דְּאַשְׁכְּחַת בַּעְלָהּ לְרַעְיָא מְהֵימְנָא, שַׁרְיָא עֲלֵיהּ וְלָא חָזְרַת לְתֵיבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (בראשית ח, יב), וְעַל דָּא אִתְּמַר "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" (בראשית ב, כד) וְגוֹ', אִיהִי אִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ וְאִיהוּ בָהּ.
בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ח, ו), וְנָפְקוּ כֻלְּהוּ וְאָזְלוּ לְגַבֵּי יוֹנָה וּבַעֲלָהּ, וְאִתְּמַר לְגַבֵּי נֹחַ "וַיִּפְתַּח נֹחַ", מַאי וַיִּפְתַּח נֹחַ? אֶלָּא רָמִיז "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" (שמות ב, ו), "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז), וְדָא יִשְׂרָאֵל דְּפָתְחִין בִּתְיוּבְתָּא בַּבִּכְיָה, וּמִיָּד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).
וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת חַג, בְּכָל זִמְנִין וְיוֹמִין טָבִין, חָג דִּתְלַת רְגָלִין, דְּאִתְּמַר בְהוֹן "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד), וּבְגִינָהּ "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג, יז), לְקַיְימָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר, זָכוֹר לַזָּכָר וְשָׁמוֹר לַנְּקֵבָה, כֻּלְּהוּ אִלֵּין דְּאָזְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בִשְׁכִינְתָּא, צְרִיכִין לְמֵיהַב לָהּ דּוֹרוֹנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה רֵיקָם" (דברים טז, טז), וְצָרִיךְ לְמֶחֱדֵי בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד), דְּאִיהִי חֶדְוָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקְרִיאַת. וּמָאן דְּאָזִיל לְמֶחֱמֵי לָהּ, צָרִיךְ לְנָטְרָא גַרְמֵיהּ מֵעֲצִיבוּ, דְאִיהִי לִילִי"ת חֲשׁוֹכָא עִצָּבוֹן שְׁאוֹל טְחוֹל, דְּאִיהִי מוּם, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "כָל… אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב" (ויקרא כא, יח).
"אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ" (דברים טז, יז) דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דַעֲלָהּ אִתְּמַר "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא, יד), בְּגִין דְּאִיהִי סְתִימָא. עוֹלָם הַבָּא קָרִינָן לָהּ מַתָּנָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ', בְּגִין דְּמַתַּת אֱלֹהִים הִיא, "כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ" (דברים יב, טו) דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, חַד מִסִּטְרָא דִיְמִינָא בְרָכָה, וְחַד מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא מַתָּנָה.
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, ו/או ר"ת ו/או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
וְדָא אִיהוּ "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ז), וְזֶהוּ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אִלֵּין שִׁית פִּרְקִין דְּאִינוּן בִּתְרֵי דְרוֹעִין, אִשְׁתְּאָרַת ה' ד' בְּלָא ו', אֵלּוּ שֵׁשֶׁת הַפְּרָקִים שֶׁהֵם בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, נִשְׁאֶרֶת ה' ד' בְּלִי ו'. מָאן גָּרִים לָהּ תְּרֵי תְּרוּכִין? מִי גָרַם לָהּ שְׁנֵי גֵרוּשִׁין? אֶלָּא בְּגִין דְעָבְרִין בְּנָהָא עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיהו נ, א) אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁעוֹבְרִים בָּנֶיהָ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. "וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (בראשית ח, י) מֵאִתּוֹ דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַיּוֹסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, מָאן גָּרִים דָּא דְאִתְתָּרְכַת מִינֵיהּ? בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל עָבְרוּ עַל אוֹרַיְיתָא. מִי גָרַם זֶה שֶׁהִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה. "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים" (בראשית ח, י), דָּא ז', יוֹמָא שְׁבִיעָאָה דִכְלִיל שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים (וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב), זֶה ז', יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁכּוֹלֵל שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, וּמָאן גָּרַם דְּאִתְתָּרְכַת מִנֵּיהּ? בְּגִין דְּעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹת שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין וְאוֹת בְּרִית וּמִי גָרַם שֶׁהִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ? מִשּׁוּם שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹת שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים וְאוֹת בְּרִית.
מִסִּטְרָא דְיִצְחָק דְּאִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִתְּמַר בֵּיהּ "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), וְדָא עֵרֶב דְּיִצְחָק, מֵהַצַּד שֶׁל יִצְחָק שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶאֱמַר בּוֹ וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְזֶה עֶרֶב שֶׁל יִצְחָק, וּמִסִּטְרָא דְצַדִּיק אִתְּמַר בָּהּ "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא), וּמִצַּד שֶׁל הַצַּדִּיק נֶאֱמַר בָּהּ וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וּבְכָל אֲתַר דְּלָא אַשְׁכַּחַת לְתַתָּא דִיּוֹקְנָא דְּבַעֲלָהּ בְּאוֹרַיְיתָא, לָא הֲוַת שַׁרְיָא עֲלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח, ט) בְּגָלוּתָא, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא מָצְאָה לְמַטָּה דְּמוּתוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ בַּתּוֹרָה, לֹא הָיְתָה שׁוֹרָה עָלָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, בַּגָּלוּת, מִיָּד דְּאַשְׁכְּחַת בַּעְלָהּ לְרַעְיָא מְהֵימְנָא, שַׁרְיָא עֲלֵיהּ וְלָא חָזְרַת לְתֵיבָה, מִיָּד שֶׁמָּצְאָה בַּעְלָהּ אֶת הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שָׁרְתָה עָלָיו וְלֹא חָזְרָה לַתֵּבָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (בראשית ח, יב), וְעַל דָּא אִתְּמַר "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" (בראשית ב, כד) וְגוֹ', אִיהִי אִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ וְאִיהוּ בָהּ זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד, וְעַל זֶה נֶאֱמַר עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְגוֹמֵר, הִיא נִדְבְּקָה בּוֹ, וְהוּא בָהּ.
בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ח, ו), וְנָפְקוּ כֻלְּהוּ וְאָזְלוּ לְגַבֵּי יוֹנָה וּבַעֲלָהּ, בְּאוֹתוֹ זְמַן, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְיָצְאוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ לַיּוֹנָה וּבַעְלָהּ, וְאִתְּמַר לְגַבֵּי נֹחַ "וַיִּפְתַּח נֹחַ", וְנֶאֱמַר לְגַבֵּי נֹחַ וַיִּפְתַּח נֹחַ. מַאי וַיִּפְתַּח נֹחַ? מַה זֶּה וַיִּפְתַּח נֹחַ? אֶלָּא רָמִיז "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" (שמות ב, ו), "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז), וְדָא יִשְׂרָאֵל דְּפָתְחִין בִּתְיוּבְתָּא בַּבִּכְיָה, וּמִיָּד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו). אֶלָּא רוֹמֵז, וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְזֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁפּוֹתְחִים בִּתְשׁוּבָה בִּבְכִיָּה, וּמִיָּד וַתַּחְמֹל עָלָיו. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת חַג, בְּכָל זִמְנִין וְיוֹמִין טָבִין, חָג דִּתְלַת רְגָלִין, דְּאִתְּמַר בְהוֹן "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד), וְעוֹד, שְׁכִינָה נִקְרֵאת חַג, בְּכָל הַזְּמַנִּים וְיָמִים טוֹבִים, חַג שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה, וּבְגִינָהּ "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג, יז), לְקַיְימָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר, זָכוֹר לַזָּכָר וְשָׁמוֹר לַנְּקֵבָה, וּבִשְׁבִילָהּ יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, לְקַיֵּם זָכוֹר וְשָׁמוֹר, זָכוֹר לַזָּכָר, וְשָׁמוֹר לַנְּקֵבָה. כֻּלְּהוּ אִלֵּין דְּאָזְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בִשְׁכִינְתָּא, צְרִיכִין לְמֵיהַב לָהּ דּוֹרוֹנָא, כָּל אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים לְהִסְתַּכֵּל (לְהִכָּלֵל) בַּשְּׁכִינָה צְרִיכִים לָתֵת לָהּ דּוֹרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה רֵיקָם" (דברים טז, טז), וְצָרִיךְ לְמֶחֱדֵי בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד), דְּאִיהִי חֶדְוָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקְרִיאַת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת שִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וּמָאן דְּאָזִיל לְמֶחֱמֵי לָהּ, צָרִיךְ לְנָטְרָא גַרְמֵיהּ מֵעֲצִיבוּ, דְאִיהִי לִילִי"ת חֲשׁוֹכָא עִצָּבוֹן שְׁאוֹל טְחוֹל, דְּאִיהִי מוּם, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "כָל… אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב" (ויקרא כא, יח), וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לִרְאוֹת אוֹתָהּ, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵעֶצֶב, שֶׁהִיא לִילִית חֲשׁוּכָה, עִצָּבוֹן, שְׁאוֹל, טְחוֹל, שֶׁהִיא מוּם, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר כָל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב. "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ" (דברים טז, יז) דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דַעֲלָהּ אִתְּמַר "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא, יד), בְּגִין דְּאִיהִי סְתִימָא אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, זוֹ שְׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת, עוֹלָם הַבָּא קָרִינָן לָהּ מַתָּנָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ', עוֹלָם הַבָּא קוֹרְאִים לָהּ מַתָּנָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, בְּגִין דְּמַתַּת אֱלֹהִים הִיא, "כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ" (דברים יב, טו) דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, מִשּׁוּם שֶׁמַּתַּת אֱלֹהִי"ם הִיא, כְּבִרְכַּת יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ, זוֹ שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה, חַד מִסִּטְרָא דִיְמִינָא בְרָכָה, וְחַד מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא מַתָּנָה אַחַת מִצַּד יָמִין – בְּרָכָה, וְאַחַת מִצַּד שְׂמֹאל – מַתָּנָה.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
פָּתַח וְאָמַר, "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג). כַּמָּה קִרְוִין בִישָׁן אִינוּן דְּקָיְּימָן לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ, וְכֻלְהוֹ שֻׁלְטָנוּתָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם קַרְתָּא קַדִּישָׁא נָטְלוּ. וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). דְּהָא שֻׁלְטָנוּתָא לִירוּשָׁלַיִם קָיְימָא, וּבְזִמְנָא דְּאִתְמְשָׁכוּ מִילִין לְבַר, כָּל חֲדָא נַטְלַת חוּלָקָהּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּהּ. וְכֻלְהוֹ הָכִי בְּרָזָא דְּתַכְלִית קָיְימִין, וְדָא מַלְכוּת, בָּתְרָאָה דְּכָל דַּרְגִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וּלְזִמְנָא דְּיִבְעֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בִנְיָנָא דְּעָלְמִין, כְּדֵין יֵהָדַר כָּל אִינוּן חוֹלְקִין לְגַו, וּבְהוּ תִּתְבָּנֵי וַדַּאי, וְשֻׁלְטָנוּתָא יִתְנְטִיל מִכֻּלְהוֹ אָחֲרָנִין. בְּגִין כָּךְ "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" (איוב כח, ג), דָּא קֵץ דְּכַד יִשְׁתַּלִים – יִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא. כְּדֵין "וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג), כֻּלְהוֹ תַּכְלִיּוֹת אִלֵּין לְאַפָּקָא מִתַּמָּן מַאי דְּאִצְטְרִיךְ. וּבְדָא יִתְבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּאִתְּמָר בַּהּ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּגַדְפָן דְּאִתְפְּרָשׂוּ לְבַר יִתְכַּנְּשׁוּן לְגַו, (דף קכח' עמוד א') אֲבַתְרַיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). וְאִתְּמָר בַּהּ "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" (משלי לא, כט), אִלֵּין שְׁאָר קִרְוִין עָשׂוּ בְּזִמְנַיְיהוּ. "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט), אֲפִילוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, כָּל שֶׁכֵּן הָשַׁתָּא, דִּבְהוּ אִתְּמָר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל) וְכוּ'. כְּדֵין "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ" (משלי לא, לא), לְאִתְקַיְּימָא בְּקִיּוּמָא שְׁלִים לְעָלְמִין.
פָּתַח וְאָמַר "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (בראשית לו, לא) וְכוּ' כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין בְּהַאי קְרָא אִתְּמָרוּ וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְגַּלוּ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ עַד הָשַׁתָּא.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהַהוּא טְמִירָא מִכֹּלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא עָלְמִין בְּעָלְמִין, אֲפִיק עֲנָפִין וּמִלְּגַו נָפְקוּ וְנָחֲתוּ לְתַתָּא, וּמִתְדַּבְּקָן אִלֵּין בָּאֵלִין דָּא מִלְּגַו וְדָא מִלְּבַר. עַד דְּלָא אִתְקְיָימוּ, כְּדֵין כְּתִיב "וַיִּמְלֹךְ" "וַיָּמֹת". וְכֻלְהוֹ "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא), דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה עִיקָּרָא דְּכֹלָּא.
תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע אִינוּן, וּבְזִמְנָא דְּנָחֲתוּ – נָחֲתוּ בְּדַרְגֵיהוּן דָּא לְתַתָּא מִן דָּא, וְאִזְדְּמָנוּ עָלְמִין לְנָפְקָא. אִי תֵּימָא דְּהָכִי מִקַּדְמִיתָא הֲווּ קָיְימִין תָּמָן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָחֲתוּ הָכִי אִזְדְּמָנוּ לְאַפָּקָא מִילִין, כַּמָּה דַּהֲווֹ נָחֲתִין. וְהָכָא אִזְדַּמַּן גּוּפָא לְאָדָם בְּשַׁעְתָּא דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא. וְהָכִי אִתְּדַּחְיַית סִטְרָא אַחֲרָא (דף קכח' עמוד ב) מִכֹּלָּא. וּבְזִמְנָא אַחֲרִינָא הֲווּ מִּתְתַּקְנָן מִילִין, וּמִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין דְּאִזְדַּמְּנוּ כֹּלָּא. וְכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּהַהוּא אַחֲרִינָא דְּאִתְגַּלְּיָא לְקִבְלַיְיהוּ, וְדָא הֲדַר.
אֲבָל אִלֵּין קַדְמָאִין בְּרָזָא דְּה"ה בָּתְרָאָה אִשְׁתָּאֲרוּ. כְּדֵין מָאן דְּנָפִיק לָא נָפִיק אֶלָּא לְקִבְלַיְיהוּ וְדָא ו'. אִזְדְּמָנוּ עָלְמִין בְּתִיקּוּנָא וְאִינּוּן יהו"ה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) דִּכְדֵין ה"ה בָּתְרָאָה תִּסְתַּלֵּק כִּבְקַדְמִיתָא לְמִיהְוֵי בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה. כְּדֵין ו' אִשְׁתְּכַח לְקִבְלַהּ וְסָלִיק בְּרָזָא דֵּי'. בְּגִין כָּךְ "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). בַּהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ' דְּהָכִי מִתַּתָּא לְעֵילָא מִסְתַּלְּקָן מִילִין.
פָּתַח אברהם חסידא וְאָמַר, "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג). כַּמָּה קִרְוִין בִישָׁן אִינוּן דְּקָיְּימָן לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ, וְכֻלְהוֹ שֻׁלְטָנוּתָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם קַרְתָּא קַדִּישָׁא נָטְלוּ. כמה ערים רעים הם שעומדים לשלוט בזמניהם בגלות, וכולם לקחו שלטונם מתוך כוחה של ירושלים העיר הקדושה, וזה סוד וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). שנמלאו משפע חורבה של ירושלים דְּהָא שֻׁלְטָנוּתָא לִירוּשָׁלַיִם קָיְימָא, וּבְזִמְנָא דְּאִתְמְשָׁכוּ מִילִין לְבַר, כָּל חֲדָא נַטְלַת חוּלָקָהּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּהּ. שהרי השלטון עומד לירושלים שהיא גילוי מלכות ה', ובזמן שנמשכו הדברים לחוץ הקדושה שהם הערים הטמאות, כל אחת לקחה חלקה לשלוט בה, וְכֻלְהוֹ הָכִי בְּרָזָא דְּתַכְלִית קָיְימִין, וְדָא מַלְכוּת, בָּתְרָאָה דְּכָל דַּרְגִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וכולם כך בסוד התכלית עומדים, שהיא המלכות – סוד תכלית וסוף המדרגות וכללות כולם. וּלְזִמְנָא דְּיִבְעֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בִנְיָנָא דְּעָלְמִין, כְּדֵין יֵהָדַר כָּל אִינוּן חוֹלְקִין לְגַו, וּבְהוּ תִּתְבָּנֵי וַדַּאי, וְשֻׁלְטָנוּתָא יִתְנְטִיל מִכֻּלְהוֹ אָחֲרָנִין. ובזמן שיעלה ברצון המלך הקדוש ית' / ת"ת לבנות את ירושלים בנין עולמים שאין ח"ו אחריו חורבן, אז יחזיר את כל אותם החלקים שיצאו בחורבן לחוץ, ובהם תבנה ודאי, וילקח השלטון מכל האחרים שבחוץ. לפיכך נאמר, בְּגִין כָּךְ "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" (איוב כח, ג), דָּא קֵץ דְּכַד יִשְׁתַּלִים – יִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא. וזה הקץ, כאשר יסתיים, יסתיים הגלות. ואז, כְּדֵין "וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג), כֻּלְהוֹ תַּכְלִיּוֹת אִלֵּין לְאַפָּקָא מִתַּמָּן מַאי דְּאִצְטְרִיךְ. כל התכליות האלו של מלכיות האומות שנתחזקו מחורבנה של ירושלים, יוצאו מהן מה שצריך, וּבְדָא יִתְבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּאִתְּמָר בַּהּ ובזה תבנה ירושלים – מלכות השכינה שנאמר בה "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). סוד המלך הבונה את המלכות, בקיבוץ כל בחינות הקדושה נדחי ישראל, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּגַדְפָן דְּאִתְפְּרָשׂוּ לְבַר יִתְכַּנְּשׁוּן לְגַו, שהרי בזמן שכנפי השכינה בהם תלוים נשמות יתפרשו לחוץ – יתכנסו לתוך השכינה, (דף קכח' עמוד א') אֲבַתְרַיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל, ואחריהם יתכנסו כל ישראל, לפיכך בְּגִין כָּךְ "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). ויאמר בשכינה וְאִתְּמָר בַּהּ "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" (משלי לא, כט), אִלֵּין שְׁאָר קִרְוִין עָשׂוּ בְּזִמְנַיְיהוּ. הערים האחרות המכונות "בנות", "עשו חיל" בזמן הגלות מכח מה שגזלו מהשכינה, ואעפ"כ "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט), אֲפִילוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, כָּל שֶׁכֵּן הָשַׁתָּא, אפילו בזמן הגלות נאמר בשכינה ואת עלית על כולנה כוון שירדה לתוכם להציל את ישראל, כל שכן עצה בגאולה, שבה נאמר דִּבְהוּ אִתְּמָר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל) וְכוּ' שכל החן והיופי של הערים האחרות היה שקר והבל. כְּדֵין "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ" (משלי לא, לא), לְאִתְקַיְּימָא בְּקִיּוּמָא שְׁלִים לְעָלְמִין. תנו לה מפרי ידיה מכח קיבוץ בניה לתוכה וליקוט אורות הקדושה שנפלו, ולעמוד בקיום שלם לעולם.
פָּתַח וְאָמַר "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (בראשית לו, לא) וְכוּ' כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין בְּהַאי קְרָא אִתְּמָרוּ וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְגַּלוּ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ עַד הָשַׁתָּא. כמה סודות עליונים נאמרו בזה הפסוק וכלם אמת, אבל עתה צריך לגלות סודות נעלמים שלא התגלו ולא נודעו עד עכשיו.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהַהוּא טְמִירָא מִכֹּלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא עָלְמִין בְּעָלְמִין, אֲפִיק עֲנָפִין וּמִלְּגַו נָפְקוּ וְנָחֲתוּ לְתַתָּא, וּמִתְדַּבְּקָן אִלֵּין בָּאֵלִין דָּא מִלְּגַו וְדָא מִלְּבַר. בוא וראה, בזמן שההוא הנעלם מכל הא"ס ב"ה רצה לתקן עולמות שבהם היתה השבירה מעולמות המתוקנים, הוציא ענפים מא"ק, ויצאו מפנימיותו וירדו למטה, ונדבקו אלו באלו, זה מבפנים וזה מבחוץ, עַד דְּלָא אִתְקְיָימוּ, כְּדֵין כְּתִיב ועד שלא התקיימו שבעת המלכים שבהם היתה השבירה נאמר בהם "וַיִּמְלֹךְ" "וַיָּמֹת". וְכֻלְהוֹ "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא), דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה עִיקָּרָא דְּכֹלָּא. וזה המלך העליון, ז"א עיקר הכל.
תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע אִינוּן, וּבְזִמְנָא דְּנָחֲתוּ – נָחֲתוּ בְּדַרְגֵיהוּן דָּא לְתַתָּא מִן דָּא, וְאִזְדְּמָנוּ עָלְמִין לְנָפְקָא. בא וראה, שבעה מלכים הם, ובזמן שירדו, ירדו במדרגותם אחד מתחת לשני בסוד חד סמכא – ולא בהנהגת חד"ר, ונזדמנו עולמות אבי"ע לצאת. אִי תֵּימָא דְּהָכִי מִקַּדְמִיתָא הֲווּ קָיְימִין תָּמָן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי. ואם תאמר שכך היו מבתחילה עומדים שם? כך הוא ודאי, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָחֲתוּ הָכִי אִזְדְּמָנוּ לְאַפָּקָא מִילִין, כַּמָּה דַּהֲווֹ נָחֲתִין. אבל בזמן שירדו, כך הזדמנו להוציא הדברים – כפי שהיו יורדים, וְהָכָא אִזְדַּמַּן גּוּפָא לְאָדָם בְּשַׁעְתָּא דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא. וכאן זומן סוד הגוף לאדם בשעה שירדו המלכים למטה, וְהָכִי אִתְּדַּחְיַית סִטְרָא אַחֲרָא (דף קכח' עמוד ב) מִכֹּלָּא. וכאן נעשה בירור הטוב והרע ונדחתה הסטרא אחרא מהכל. וּבְזִמְנָא אַחֲרִינָא הֲווּ מִּתְתַּקְנָן מִילִין, וּמִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין דְּאִזְדַּמְּנוּ כֹּלָּא. ובזמן אחר, כשהחל תיקון השבירה, היו נתקנים הדברים, ונחלקו המדרגות לפי הסודות שנזדמנו לכל. וְכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּהַהוּא אַחֲרִינָא דְּאִתְגַּלְּיָא לְקִבְלַיְיהוּ, וְדָא הֲדַר. והכל נתקן באותו המלך האחרון שהתגלה כנגדם, והוא הדר.
אֲבָל אִלֵּין קַדְמָאִין בְּרָזָא דְּה"ה בָּתְרָאָה אִשְׁתָּאֲרוּ. כְּדֵין מָאן דְּנָפִיק לָא נָפִיק אֶלָּא לְקִבְלַיְיהוּ וְדָא ו', אִזְדְּמָנוּ עָלְמִין בְּתִיקּוּנָא וְאִינּוּן יהו"ה. אבל אלו הקודמים לו נשארו בסוד אות ה"ה אחרונה של שם ב"ן. ואז, מה שיצא ממצח א"ק לתקנם – לא יצא אלא כנגדם וזה בסוד אות ו' – בחינת שם מ"ה, ונזדמנו העולמות מתוקנים בסוד שם יהו"ה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) דִּכְדֵין ה"ה בָּתְרָאָה תִּסְתַּלֵּק כִּבְקַדְמִיתָא לְמִיהְוֵי בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה. ואז ה"ה אחרונה של שם תתעלה כבתחילה להיות בסוד של אות ה' עליונה של שם יהו"ה. כְּדֵין ו' אִשְׁתְּכַח לְקִבְלַהּ וְסָלִיק בְּרָזָא די'. ואז אות ו' יתעלה כנגדה ויעלה בסוד אות י', בְּגִין כָּךְ "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). בַּהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ' דְּהָכִי מִתַּתָּא לְעֵילָא מִסְתַּלְּקָן מִילִין. שכך עולים תיקוני הדברים מלמטה למעלה כיוון שהקלקול היה תחילה למטה.
תפילה קפ"ח מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה קפ"ח: ישראל שאינן עוסקים בסודות התורה נחשבים מתים, מכיון שרוח הטמאה מסמאה את עיניהם. ולפיכך יסורי הגלות מכפרים בעדם לפתוח להם שערי הדבקות.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", שֶׁהֲרֵי כַּמָּה רוּחִין טְמֵאִים שֶׁהֵם מְטַמְטְמִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם הָיוּ סוֹתְמִים לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בְּתוֹכָם אוֹר תּוֹרָתְךָ וְהֵם הוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ בְּכַמָּה פִּלְפּוּלִים וְקֻשְׁיוֹת, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי" וכו', שֶׁהֵם גּוּפֵי הֲלָכוֹת מִצַּד הַגּוּף הָעֶלְיוֹן, וְאֵין בָּהֶם מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם חַיֵּי הַמֶּלֶךְ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ כַּמָּה מִצְווֹת שֶׁהָיוּ נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ פָּסְקוּ מֵהֶם שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר". וְעוֹד "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" שֶׁאַתָּה מָסַרְתָּ תִּקּוּן שְׁכִינָתְךָ בְּיַד בְּנֵי אָדָם, וּלְפִי שֶׁחַיִּים אֵלּוּ נִטְּלוּ מֵהֶם נֶאֱמַר בָּהֶם "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה" "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" וַדַּאי, לְהַרְאוֹת שֶׁתִּקּוּן הָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה נִטַּל מֵהֶם, וְזֶה אֶרֶץ הַחַיִּים שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", לְתַקֵּן אוֹתָהּ תִּקּוּן שָׁלֵם בְּסוֹד אֶרֶץ הַחַיִּים שֶׁמְּאִירָה מִן הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים בְּסוֹד הַתּוֹרָה, וְאֵלֶּה הֵם מִצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ שֶׁהֵם תְּלוּיִים בָּהּ וַדַּאי, וְיִשְׂרָאֵל רְחוֹקִים מִמֶּנָּה בְּגָלוּתָם, הֲרֵי תַּבְרִיחַ רוּחוֹת טֻמְאָה הָאֵלֶּה מֵהֶם וּמִכָּל סְבִיבוֹתָם בְּכֹחַ שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יָהּ שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
וּבְכַמָּה יִסּוּרִין שֶׁסָּבְלוּ לְפָנֶיךָ בַּגָּלוּת "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וכו', אַתָּה תִּפְתַּח לָהֶם שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֵן לְהָאִיר עֲלֵיהֶם "אֲוִיר יָהּ" – "אוֹרְיָה" לָתֵת לָהֶם הַשְׂכָּלָה לְרָזֵי תּוֹרָתְךָ, "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ". "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר", זֶה אֵזוֹב שֶׁמַּבְרִיחַ טֻמְאָה מִן הָעוֹלָם וְזֶה אהו"ה גִימַ' טוֹ"ב ר"ת אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, לְקַשֵּׁר אוֹתָם בְּקֶשֶׁר אֶחָד, וּמִיָּד תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם שֶׁהֵם קְלִפּוֹת הַתּוֹרָה, קַשׁ וָתֶבֶן, שֶׁבַּעֲבוּרָם צָרִיךְ קֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, וְכַמָּה הֵם שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּתֵיקוּ עַד שֶׁתִּתֵּן לָהֶם תִּקּוּן עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זַ"ל, לְקַשֵּׁר בְּטוֹב זֶה "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", מִיָּד שָׁמַיִם מְאִירִים לָאָרֶץ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" וכו' "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ" וכו', וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁמַּחֲשִׁיכִים עֵינֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בַּכָּבוֹד שֶׁלְּךָ, שֶנֶאמַר בָּהֶם "כִּי אִם עֲווֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִילִים בֵינֵכֶם לְבֵין אֶלֹהֵיכֶם", הֲרֵי תּוֹרִיד שֶלֶ"ג מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהֵם ג' אֲלָפִין אַלֶף אַלֶף אַלֶף (גִּימַ' של"ג) שֶׁבָּהֶם יִחוּד שֶׁלְּךָ מִתְגַּלֶּה, אֲנִי רִאשׁוֹן וכו', וְי' מִתְחַבֶּרֶת עִמָּהֶם וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָ"ה מִיָּד וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא "וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ" וכו'.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. יִחוּד שֶׁלְּךָ יְגַלֶּה אֱמֶת בְּעוֹלָמְךָ, וְתִקְוָה שֶׁלָּנוּ יְגַלֶּה אוֹרְךָ לְיִשְׂרָאֵל בְּג' קִוּוּיִים שֶׁהֵם אֶחָד, תִּקְוָה לַיִּחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים, וְזֶה חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק, וּכְנֶגֶד זֶה ג' אֲלָפִין אֵלֶּה יֵרְדוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם אוֹ"ר אוֹ"ר אוֹ"ר, וְזֶה גִּימַ' כֶּתֶ"ר, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְתוֹרָה אוֹר, שֶׁיִּהְיוּ מֻכְתָּרִים כֻּלָּם בְּכֶתֶר זֶה, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" וכו', וְעוֹד "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהֹוָה", שְׁנֵי אוֹרוֹת הֵם בַּיִת, אוֹר שְׁלִישִׁי עוֹמֵד בְּבַיִת זֶה וְהַכֹּל כֶּתֶר תּוֹרָה, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה", בֵּית יַעֲקֹב שְׁנֵי אוֹרוֹת, "לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהֹוָה", אוֹר שְׁלִישִׁי, בּוֹ "כִּי יְהֹוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם" "וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" לְהִתַּקֵּן הַכֹּל בְּתִקּוּן שָׁלֵם בַּיִּחוּד שֶׁלְּךָ אוֹר פָּשׁוּט אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.