תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וּבְזִמְנָא דַאֲחִיד בִּידֵיהּ בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא, לָא יְהֵא לִי כְזִמְנִין אוֹחֲרָנִין, דִּבְכָל פּוּרְקָנָא וּפוּרְקָנָא הֲוָה אָתֵי, וּלְבָתַר הֲוָה פָרַח מִנָּאִי, אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא אֲנָא אֲחִיד בֵּיהּ וְקָשִׁיר לֵיהּ בְּכַמָּה קְשִׁירִין דִּרְחִימוּ, דְלָא יָזוּז מִנָּאִי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. דִּבְכָל גָּלוּתָא וְגָלוּתָא הֲוָה אָזִיל מִנָּאִי, וַהֲוִינָא שָׁאִיל עֲלֵיהּ לְכָל עוֹבֵר וְשָׁב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" (שיר השירים ג, ד). וְזִמְנִין לָא הֲוִינָא אַשְׁכַּח מָאן דְּיֵימָא לִי מִדֵּי מִנֵּיהּ, וַהֲוִינָא אוֹמֵי בְּגִינֵיהּ לְכָל בְּנֵי קַרְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ה, ח).
וְכַמָּה זִמְנִין עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת דְּאִינוּן גָּלִיּוֹת, "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" (שיר השירים ג, א) וְלָא הֲוָה מָאן דְּיֵימָא לִי, עַד דְּאִיהוּ הֲוָה אָתֵי, וּכְעַן בְּגָלוּתָא בַתְרַיְיתָא "בְּרַח דּוֹדִי" (שיר השירים ח, יד) בְכַעֲסָא סַגִּיא, וְשָׁאִילְנָא בְגִינֵיהּ וְלָא אַשְׁכַּחְנָא מָאן דְּיֵימָא לִי מִדֵּי, וּבְגִין דָּא אֲנָא אוֹמִינָא, דִבְזִמְנָא דְיֵיתֵי וַאֲחִידְנָא בִידוֹי דְּלָא יָזוּז מִנָּאִי, וַאֲנָא "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" (שיר השירים ג, ד) "אֲחַזְתִּיו" בְּקִשּׁוּרָא דִּתְּפִלִּין דְּיָד, "וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" בִתְפִלִּין דְּרֵישָׁא.
תָּא חֲזִי, דוֹדְהָא כַּד יֵתֵי לְגַבָּהּ, יֵימָא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג) דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, דִּי בְהוֹן אִתְּמַר "כִּי כֶרֶם יְהֹוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה, ז), "נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן" (שיר השירים ז, יג) דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְהוֹן, "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" אִלֵּין אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹן.
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר סָבָא סָבָא, "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג), הָא אִית כְּרָמִים דְּלַאו אִינוּן יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן דְ"שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ו), וְאִינוּן עִרְבוּבְיָא דְעֵרֶב רַב, דְּאִינוּן מְעוּרָבִין בְּהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וּבְגִין דָּא כַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, אִיהוּ יֵימָא לְגַבָּהּ, "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג), "נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן" (שיר השירים ז, יג) בְּהוֹן, דְּאִתְּמַר בָּהּ "כִּי כֶרֶם יְהֹוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה, ז). "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" אִלֵּין וַדַּאי אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹנִים, "שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ" (שיר השירים ז, יג), אִלֵּין דְּאִינוּן רְחִימִין דִּילָךְ, תַּמָּן יְהִיבְנָא לוֹן לָךְ, "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר" (שיר השירים ב, יא) שׁוּלְטָנוּ דִשְׁאָר מְמַנָּן דְאוּמִין, "הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שם) שָׁלְטָנוּתָא דְעֵרֶב רַב.
בְּהַהוּא זִמְנָא יֵימָא לְגַבָּהּ, "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית" (שיר השירים ז, א), בִּתְרֵי בָּתִּים דְּאִינוּן בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי לְתַתָּא. "שׁוּבִי שׁוּבִי" בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְעֵילָא, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" (שם). דָּבָר אַחֵר, "שׁוּבִי שׁוּבִי" אַרְבַּע זִמְנִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילָהּ דְּאִינוּן אדנ"י, וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ דְּאִינוּן יְהֹוָה, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, אַרְבַּע זִמְנִין שׁוּבִי בִּשְׁכִינְתָּא בִּתְיוּבְתָּא, וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת דְּפוּרְקָנָא דְאִינוּן בַּפֶּסַח, דְּחַיָּיבִין בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁתֵּי אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּגַוְונָא דְאַרְבַּע גְּאוּלוֹת. "שׁוּבִי שׁוּבִי" בְּאַרְבַּע יִחוּדִין דִּילָךְ, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע חֵיוָון, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וּמִיָּד "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ" (דברי הימים א' טז, לא).
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
וּבְזִמְנָא דַאֲחִיד בִּידֵיהּ בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא, לָא יְהֵא לִי כְזִמְנִין אוֹחֲרָנִין, וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, דִּבְכָל פּוּרְקָנָא וּפוּרְקָנָא הֲוָה אָתֵי, וּלְבָתַר הֲוָה פָרַח מִנָּאִי שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא אֲנָא אֲחִיד בֵּיהּ וְקָשִׁיר לֵיהּ בְּכַמָּה קְשִׁירִין דִּרְחִימוּ, דְלָא יָזוּז מִנָּאִי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. דִּבְכָל גָּלוּתָא וְגָלוּתָא הֲוָה אָזִיל מִנָּאִי, וַהֲוִינָא שָׁאִיל עֲלֵיהּ לְכָל עוֹבֵר וְשָׁב, שֶׁבְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת הָיָה הוֹלֵךְ מִמֶּנִּי, וְהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת עָלָיו אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" (שיר השירים ג, ד). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. וְזִמְנִין לָא הֲוִינָא אַשְׁכַּח מָאן דְּיֵימָא לִי מִדֵּי מִנֵּיהּ, וְלִפְעָמִים לֹא הָיִיתִי מוֹצֵאת מִי שֶׁיֹּאמַר לִי מִמֶּנּוּ דָבָר, וַהֲוִינָא אוֹמֵי בְּגִינֵיהּ לְכָל בְּנֵי קַרְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ה, ח), וְהָיִיתִי מַשְׁבִּיעָה בִּשְׁבִילוֹ אֶת כָּל בְּנֵי הַקִּרְיָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי,
וְכַמָּה זִמְנִין עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת דְּאִינוּן גָּלִיּוֹת, "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" (שיר השירים ג, א) וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, וְלָא הֲוָה מָאן דְּיֵימָא לִי, עַד דְּאִיהוּ הֲוָה אָתֵי, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי, עַד שֶׁהוּא הָיָה בָא, וּכְעַן בְּגָלוּתָא בַתְרַיְיתָא "בְּרַח דּוֹדִי" (שיר השירים ח, יד) בְכַעֲסָא סַגִּיא, וְשָׁאִילְנָא בְגִינֵיהּ וְלָא אַשְׁכַּחְנָא מָאן דְּיֵימָא לִי מִדֵּי, וְכָעֵת בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בָּרַח דּוֹדִי בְּכַעַס רַב, וְשָׁאַלְתִּי בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא מָצָאתִי מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר, וּבְגִין דָּא אֲנָא אוֹמִינָא, דִבְזִמְנָא דְיֵיתֵי וַאֲחִידְנָא בִידוֹי דְּלָא יָזוּז מִנָּאִי, וּמִשּׁוּם זֶה אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּבֹא וְאֹחַז בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי, וַאֲנָא "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" (שיר השירים ג, ד) "אֲחַזְתִּיו" בְּקִשּׁוּרָא דִּתְּפִלִּין דְּיָד, "וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" בִתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וַאֲנִי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, אֲחַזְתִּיו – בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ – בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.
תָּא חֲזִי, דוֹדְהָא כַּד יֵתֵי לְגַבָּהּ, יֵימָא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג) דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּבֹא דוֹדָהּ אֵלֶיהָ, יֹאמַר לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, דִּי בְהוֹן אִתְּמַר "כִּי כֶרֶם יְהֹוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה, ז), "נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן" (שיר השירים ז, יג) שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְהוֹן, "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" אִלֵּין אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹן, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בָּהֶם, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן.
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר סָבָא סָבָא, "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג), קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: זָקֵן זָקֵן, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, הָא אִית כְּרָמִים דְּלַאו אִינוּן יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן דְ"שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ו), הֲרֵי יֵשׁ כְּרָמִים שֶׁאֵינָם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁשָּׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, וְאִינוּן עִרְבוּבְיָא דְעֵרֶב רַב, דְּאִינוּן מְעוּרָבִין בְּהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְהֵם הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וּבְגִין דָּא כַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, אִיהוּ יֵימָא לְגַבָּהּ, "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים" (שיר השירים ז, יג), וּמִשּׁוּם זֶה, כְּשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הַשְּׁכִינָה, הוּא יֹאמַר אֵלֶיהָ נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, "נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן" (שיר השירים ז, יג) בְּהוֹן, דְּאִתְּמַר בָּהּ "כִּי כֶרֶם יְהֹוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה, ז), נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" אִלֵּין וַדַּאי אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹנִים, "שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ" (שיר השירים ז, יג), הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ וַדַּאי אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹנִים, אִלֵּין דְּאִינוּן רְחִימִין דִּילָךְ, תַּמָּן יְהִיבְנָא לוֹן לָךְ, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, אֵלּוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים שֶׁלְּךָ, שָׁם נָתַתִּי אוֹתָם לְךָ, "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר" (שיר השירים ב, יא) שׁוּלְטָנוּ דִשְׁאָר מְמַנָּן דְאוּמִין, "הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שם) שָׁלְטָנוּתָא דְעֵרֶב רַב, כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר – שִׁלְטוֹנָם שֶׁל שְׁאָר הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעַמִּים, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ – שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב.
בְּהַהוּא זִמְנָא יֵימָא לְגַבָּהּ, "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית" (שיר השירים ז, א), בִּתְרֵי בָּתִּים דְּאִינוּן בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי לְתַתָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן יָבֹא אֵלֶיהָ, שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, בִּשְׁנֵי בָתִּים, שֶׁהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי לְמַטָּה. "שׁוּבִי שׁוּבִי" בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְעֵילָא, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" (שם) שׁוּבִי שׁוּבִי – בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְמַעְלָה – וְנֶחֱזֶה בָּךְ. דָּבָר אַחֵר, "שׁוּבִי שׁוּבִי" אַרְבַּע זִמְנִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילָהּ דְּאִינוּן אדנ"י, דָּבָר אַחֵר, שׁוּבִי שׁוּבִי אַרְבַּע פְּעָמִים, בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹתֶיהָ שֶׁהֵם אדנ"י, וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ דְּאִינוּן יְהֹוָה, וְנֶחֱזֶה בָּךְ – בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹתָיו שֶׁהֵם יהו"ה. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, אַרְבַּע זִמְנִין שׁוּבִי בִּשְׁכִינְתָּא בִּתְיוּבְתָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פְּעָמִים שׁוּבִי עִם הַשְּׁכִינָה בִּתְשׁוּבָה, וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת דְּפוּרְקָנָא דְאִינוּן בַּפֶּסַח, דְּחַיָּיבִין בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁתֵּי אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּגַוְונָא דְאַרְבַּע גְּאוּלוֹת וְנֶחֱזֶה בָּךְ – בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁהֵם בְּפֶסַח, שֶׁחַיָּבִים בּוֹ יִשְׂרָאֵל לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּמוֹ אַרְבַּע הַגְּאֻלּוֹת. "שׁוּבִי שׁוּבִי" בְּאַרְבַּע יִחוּדִין דִּילָךְ, שׁוּבִי שׁוּבִי בְּאַרְבָּעָה הַיִּחוּדִים (הַיְסוֹדוֹת) שֶׁלָּךְ, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בְּאַרְבַּע חֵיוָון, וְנֶחֱזֶה בָּךְ – בְּאַרְבַּע חַיּוֹת, "וְנֶחֱזֶה בָּךְ" בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וּמִיָּד "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ" (דברי הימים א' טז, לא), וְנֶחֱזֶה בָּךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּמִיָּד יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יהו"ה מָלָךְ.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא. וְנָחָשׁ אִיהוּ "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה (דף קסב' עמוד א') כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.
וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא "יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם.
וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא – וְנָחָשׁ אִיהוּ ויותר מכולם הוא אותו הרשע הטמא – והוא הנחש שנאמר עליו, "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. ולפיכך צריך הוא להאבד מהעולם, וכך הוא גם עמלק הממזר שצריך להאבד, והוא בראש אומות העולם והם האמות שלו שצריכים להאבד. ואז, כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. אלה אומות עובדי עבודה זרה שנקראים חרפת עמו ודאי מצד הערלה שהיא הקליפה הטמאה שבה אוחז הנחש.
וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ ומי שמערב זרעו בגויה נאמר בו "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. זו לילי'ת הרשעה הבחינה הנוקבית של יצר הרע. שהרי היא מזדמנת לגבי אותה גויה הטמאה, והוא נקשר בגויה הטמאה ובפלונית הרוחנית הרשעה, ומהחיבור הזה נבראים מזיקים וענינים רעים בעולם.
כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ וכענין זה, להבדיל, מי שמשמש באישתו בקדושה כמו שראוי השכינה הקדושה פורשת כנפיה על אותה אישה, והקדוש ברוך הוא פורש כנפיו על הזכר, ונאמר בהם "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה (דף קסב' עמוד א') כִּדְקָא יָאוּת. אז מתקדשים כולם בקדושה כמו שראוי. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. אבל בזמן שמשמש עם אשתו, אם לא נזהר בקדושה כמו שראוי, כענין הדברים שנמנו וסימנם אשנ"ת משגח"ת ר"ת אנוסה שנואה נידה תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת, ובכלל זה המשמש לאור הנר, הסטרא אחרא מזדמנת גם כן לאותו המקום, ונמשכים תכונות רעות מהצד שלהם באותו הולד שעתיד להיוולד, בין אם הוא ולד ממשי, או זיווג שמוליד נשמות. ועליו נאמר עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ אבל אם התשמיש מתקדשת בקדושת האדון ב"ה, אז נאמר בולד"זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי. מאותו קודשא עליונה ודאי. ומכאן יש ללמוד מה גודל שעת היחוד והאחריות המוטלת על ההורים בקביעת גורל עתיד זרעם, והאחריותם כלפי העולם כולו.
וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם. והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, ודאי כמה סודות עליונים כלולים הם בדיוקן האדם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. והאדם היה כולל הכל בכללות אחת. והשכינה מתקשרת אליו לקשור הכל בקשר אחד. לפיכך, בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. להימצא הכל בישוב אחד. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ. אבל בזמן שחטא אדם הכל התקלקל, ונודע קלקולו באלו העשרה דורות שלו.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא בוא וראה, בזמן שחטא החלה השכינה להסתלק והכל התקלקל. מה הסתלק? אלה סוד זה, נכלל בחיבור ב' הפסוקים, "יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ. כאן כלול בראשי תיבות השם הקדוש הוי"ה ב"ה, אבל נבנה מחיבור שני פסוקים. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא. מדוע? אלא כאן החל להעשות הפירוד, דהיינו כאן מתגלה השורש לאפשרות לתת לאדם יכולת לבחור וח"ו לחטוא, ומימלא יעשה מחטאו פירוד. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ וסוד ההדבר "לעלם" כתוב בכתיב חסר, רוצה לומר סוד הפסוק "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם", (בראשית ג, כב), וזה סוד אותיות ו"ה שנעלמו, בגלל הסטרא אחרא, שעומדת להתחבר בהם בגלל חטאם שכתוב בהם, "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה לפיכך נשאר השם י"ה הרמוז בר"ת "י'יום ה'שישי" בפסוק אחד, ו-"ו'יכלו ה'שמים" בפסוק השני כדי שיוכלו ו"ה להעלם כדי שלא תהיה מהם יניקה אם יחטא האדם ולא יהיה ח"ו העלמות של כל שם הוי"ה ב"ה. וסוד הדבר, (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין. קול ה' אלו ו"ה שהיו מסתלקים והולכים. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ ובעבור הסלתקות ה-ו"ה נאמר לאדם, "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), אותיות א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י. ו"ה הם בגימ' א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן. וכנגד העלמותם, התחזקו י"א ארורים, שנתנו אחר כך בתורה, כדי לכפות את י"א בחינות הסטרא האחרא שהתגברו מהעלמות י"א בחינות של הקדושה. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא. והכל הסתלק והגיע הפגם לאותה כ"ה שנשארה מ-אי"כה שהיא השכינה להיות נודדת ממקומה בגלות.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם. אבל בוא וראה, עשרה דורות הם שהלך הקלקול שהעמיק, שכיון שחטא אדם והתקלקל, כל הדורות התקלקלו אחריו. עד שבא נוח להיתקן בו העולם, זה סוד זה "עשר אמירות" של "ויאמר אלהים" שנאמרו בימי הבריאה שהם סוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הכל בסוד אדם הראשון, וכנגדם מצד השם אלהי"ם שנתקלקל – קלקלו עשרה דורות.
מאמר הגאולה | נקמת ה'
כריתת יניקת הס"א מסוף שולי המלכות תביא להחלשותה ולקיחת נקמה ממה.
וְעַתָּה עוֹד אֲפָרֵשׁ לְךָ בָּזֶה עִנְיַן גָּדוֹל וְהָבֵן כִּי אֵין יְנִיקַת הס"א אֶלָּא מִסּוֹף הַמַּלְכוּת וְהוּא הַסּוֹד שֶׁנֶּאֱמַר "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" (איכה א, ט), וְהִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ, "טָב לְבִישׁ – לָא תַּעֲבֵיד, וּבִישׁ לָא יִמְטֵי לָךְ" (בראשית רבה כב), שֶׁהֲרֵי הַקְּלִיפָּה מִתְחַזֶּקֶת בְּכֹחַ שֶׁלּוֹקַחַת מִן הַכַּנְפוֹת הָאֵלֶּה, וְאַחַר בְּגַאֲוָה וּבְגוֹדֶל לְבַב חוֹשֶׁבֶת לִמְרוֹד בִּגְבִירְתָּהּ. וּלְעָתִיד לָבֹא נֶאֱמַר, "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג) וְאָז לֹא יִתְחַזָּקוּ עוֹד בַּכְּנָפַיִם הָאֵלֶּה, לַעֲבוֹר אַחַר כָּךְ אֶת גְּבוּלָהּ בְּסוֹד, "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכד, ד). כִּי הִנֵּה גְּבוּלוֹת הוּשְׂמוּ לָהּ, אֲבָל כְּשָׂבְעָהּ וַתָּרֶם לִבָּהּ, לַעֲבוֹר הַגְּבוּל לִמְרוֹד. אֲבָל לֶעָתִיד, לֹא תִּינַק עוֹד מִן הַכְּנָפַיִם כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, וְלֹא תּוּכַל לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲבוֹר גְּבוּלָהּ – וְאָז תִּבְלַּע. וְלָכֵן אָמַר, "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" (ויקרא כו, ו) כִּי בַּתְּחִילָה יוּסַר מִמֶּנָּה צִלָּה וְכֹחָהּ שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְחַזֶּקֶת מִכַּנְפוֹת הָאָרֶץ שֶׁאָמַרְתִּי, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה, "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו). וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁתִּתְחָלֵשׁ כְּבָר הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ יְנִיקָה, הִנֵּה אָז תִּלָּקַח מֵהֶם הַנְּקָמָה.
בהכרת הקליפה יקח הקב"ה נקמה מהם על כל דם ישראל ששפכו ויעלה מהם כל השפע שינקו בגין שפיכת הדם.
וְאוֹמַר לְךָ עַל מַה יוֹתֵר יִכְעַס הב"ה עַל הָאוּמּוֹת אוֹ מַה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בָּהֶם. וְזֶה נִתְבָּאֵר בְּפָסוּק, "אֱמוּנִים נֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה" (תהלים לא, כד). וְתָבִין מִי הֵם הָאֱמוּנִים הָאֵלֶּה, כִּי הֵם הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת אֱמוּנָה, וְכֵן יִשְׂרָאֵל הַמַּאֲמִינִים בְּמַלְכָּם, וְה' שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ ב"ה הוּא הַנּוֹצֵר אוֹתָם בְּגָלוּתָם "וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה" זֶה ס"מ כִּי זֶה כָּל חֶטְאוֹ אֲשֶׁר בְּתֵת הב"ה אֶת בָּנָיו וְאֶת שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם אֶל תַּחַת יָדוֹ – הוּא הָיָה לוֹ לִנְהוֹג בָּהֶם כָּבוֹד גָּדוֹל, וְהוּא אַדְּרַבָּא נִתְגָּאָה עֲלֵיהֶם וְשִׁעְבְּדָם בְּחֶרְפָּה וּבְבִזָּיוֹן, כִּי עָז פָּנִים הוּא. וְלָכֵן נְקָמָה רַבָּה יִקַּח מִמֶּנּוּ הַמֶּלֶךְ. וְהִנֵּה כָּתוּב, "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (יואל ד, כא) וְזֶה סוֹד גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת עַד שֶׁלֹּא נִקָּה הַדָּם הַהוּא מֵהֶם בְּהַעֲלוֹת מִתּוֹכָם כָּל [ ] וְכָל טוֹב – לֹא נִמְצָא לְמַעְלָה הַחִיבּוּר לְעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁיִּנָּקֶה זֶה, אָז יֹאבְדוּ בְּחֹסֶר כָּל, וְלָכֵן לֹא יִמָּצֵא מוֹנֵעַ לְחִיבּוּר שֶׁזָּכַרְתִּי. וַהֲרֵי אֵיךְ הַכֹּל תָּלוּי בְּהִכָּרֵת הַקְּלִיפָּה.
תחילת הגאולה בסוד "הבטה", התעוררות, "וירא" ממקום השמים. ואח"כ בסוד "וידע" – במעשה.
וְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ סוֹד אַחֵר. כִּי הִנֵּה כָּתוּב, "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים" (שמות ב, כה) וְהָעִנְיָן כִּי הב"ה כָּל זְמָן הַגָּלוּת נֶאֱמַר בּוֹ, "יָשֵׁן הוּא אֱלֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ" (אסתר רבה פרשה ז), וְגַם כֵּן כָּתוּב, "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים י, א), כִּי אֵינֶנּוּ מִתְגַּלֶּה וְעַל כֵּן נִרְאֶה כְּאִילוּ אֵינֶנּוּ רוֹאֶה וּמַבִּיט. וּמִפְּנֵי הֶעְלֵם הַהַבָּטָה נִתְחַזְּקוּ הַקְּלִיפּוֹת. אַךְ כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר לִרְאוֹת – מִשָּׁם וָהָלְאָה תַּתְחִיל הַגְּאוּלָה, וְלָכֵן מִיָּד אַחַר "וַיַּרְא" כָּתוּב "וַיֵּדַע". וּבֶאֱמֶת שֶׁעַד כָּאן הָיָה הָעִנְיָן בְּמַחְשָׁבָה, וּמִמֶּנָּה יָצָא אֶל הַדִּיבּוּר, וְאָז נִצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַגְּאוּלָה, וּמִמֶּנָּה יָצָא אֶל הַמַּעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה כֵּן הוּא בַּגְּאוּלָּה הָעֲתִידָה שֶׁכֵּן כָּתוּב, "עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם" (איכה ג, נ), וְהָבֵן מִלַּת "מִשָּׁמָיִם" כִּי הִיא רוֹמֶזֶת הַרְבֵּה, כִּי בַּגָּלוּת הוּא 'עַל הַשָּׁמַיִם' כִּי נִתְעַלָּה אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" (ישעיהו מה, טו), וְצָרִיךְ שֶׁיָּשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ "מִשָּׁמָיִם", וּמִשָּׁם יִרְאֶה וְיַשְׁקִיף, וְזֶהוּ "עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם" (איכה ג, נ).