אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת בְּשִׁמְךָ שׁקוצית שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, בּוֹ "כִּי לֹא בָזָּה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר" וכו', שֶׁכַּמָּה תְּפִלּוֹת עוֹלוֹת לְפָנֶיךָ מֵאוֹתָם גֵּאֵי לֵב וְאֵינָם מִתַּקְּנוֹת לְפָנֶיךָ וּמִיָּד הֵם נִדְּחוֹת, שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה אֶלָּא לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה גַּס מִקְּלִפִּין שֶׁלּוֹ – אֶלָּא יִהְיֶה עָנִי וְשָׁפֵל לְפָנֶיךָ, וּמִיָּד תִּהְיֶה שְׁכִינָתְךָ עוֹלָה עַל יָדוֹ לְרוֹמֵי רְקִיעִים. הֲרֵי אֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וּשְׁפָלִים וְנִבְזִים לְכָל עַמְּךָ, וּתְפִלָּתֵנוּ לֹא תִּהְיֶה נִמְאֶסֶת מִמְּךָ כִּי אַתָּה קָרוֹב "לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ תּוֹשִׁיעַ". הֲרֵי תְּפִלָּתֵנוּ עוֹלָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם שֶׁאֵין הַקְּלִפָּה מִתְעָרֶבֶת בָּהּ שֶׁהִיא פְּסֹלֶת בְּתוֹךְ הָאֹכֶל, אֶלָּא לֶחֶם נְקִיָּה שֶׁבָּהּ "סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ", וּמִיָּד יֵאָמֵר בָּהּ "שְׂפָתַיִם יִשַּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים", וְזֶה סל"ת (=) ת"ץ, מִיָּד תְּנַשֵּׁק אוֹתָהּ בְּכָל נְשִׁיקִין שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל", וְיִהְיֶה נִשְׁלָם הַשֵּׁם שקוצית, מִיָּד "וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמַע". לַאֲמִתְּךָ אָנוּ מְקַוִּים לֹא תָּסִיר תְּפִלָּתֵנוּ וְחַסְדְּךָ מֵאִתָּנוּ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.