אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּפִי קְטַנִּים מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וְכַמָּה רְקִיעִים נִבְנִים לְצַדִּיק חַי עוֹלָמִים מֵהֶבֶל זֶה, וּבָהֶם הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה מִינֵי בְּרָכוֹת, שֶׁכֵּן נֶצַח וְהוֹד שֶׁהֵם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נִזְמָנִים לְגַבֵּי הַשְּׁכִינָה וּמֵהֶם הִיא נִבְנֵית. "מִפִּי עֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז" זֶה "מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהוָֹה", תֹּקֶף הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא מִתְחַזֶּקֶת בַּמֶּלֶךְ, מִיָּד נֶאֱמַר בָּהּ "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן", וְזֶה אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁבִּזְמַן אַחֵר "הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן", אֲבָל כְּשֶׁנֵצַח וְהוֹד נִזְמָנִים לְגַבָּהּ, הֲרֵי הֵם עַמּוּדִים שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא נִסְמֶכֶת עֲלֵיהֶם. בְּאוֹתוֹ זְמַן, "יְהוָֹה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט" – מִצַּד הָעֹז וַדַּאי, הֲרֵי תִּקְוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲמִתְּךָ, שֶׁתַּחֲזִיק הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בֶּאֱמוּנָתְךָ שֶׁלֹּא תִּמּוֹט וַדַּאי. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.