מאמר הגאולה | פרק א: קלקול ג'. גלות השכינה.

מאמר הגאולה | פרק א: קלקול ג': גלות השכינה.

הקלקול ה-ג' איום ונורא, הוא שיצאה השכינה וגלתה בין שרי הטומאה, וכמה מיני מאורות עצומים וחזקים יצאו אחריה ונמסרו ביד הקליפות, ועל זה הסוד כתוב "עת אשר שלט האדם [1]באדם לרע לו".

והנה גם בזה מתחבר הקלקול הב' שפרשתי, כבר כי בשלטם על אלה המאורות לקחו מהם שפע וגבורה, ונתחזקו כמו שפרשתי, ונמצא להם [2]"גאון שבעת לחם". "על כן אמרו ידינו רמה", ועבדים [3]מתפרצים לפני אדוניהם. וכן כתוב "ראיתי עבדים רוכבים על סוסים" וגו'.

 

הרחבות.


[1] "כשהשכינה בתוך הקליפות ח"ו, אז הקליפות סוברים שהיא בסוד צדק לבד, וסוברים לשלוט עליה ח"ו. אבל באמת שאפילו באותו הזמן היא בסוד צדקה, שהמלך לעולם הוא בחיבור עמה. ונאמר בה אז, "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", וזהו "עושה צדקה בכל עת"": פירוש הרמח"ל על הכתובים.

[2] ע"פ יחזקאל ט"ז מ"ט. דהיינו גאוות שלוותם מכח התגברותם.

[3] "הנה הקב"ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו, וכחות הרע מתפרצים ושולטים. וכל תולדות הענין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם, והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם". דרך ה' – ד' ד'.