סוד המרכבה.

ספרים ראשי סוד המרכבה.

מלכות היא שרש התחתונים, וכל עניניהם נראים בה, וסודה, טוב ורע; והוא ממש מציאות התחתונים, דהיינו בני אדם וכל הגשמים, שהם מורכבים בהרכבה זאת. ואמנם להיות בני אדם מורכבים כך, אינו קלקול להם, ולא אבדה תקותם. אדרבא, הם בנויים בדרך אחד שיוכל התיקון השלם להעשות על ידיהם. והקב"ה כבר שם בהם החכמה, שתהיה מדרכת אותם בדרך אחד, שישלימו תיקון כל המציאות מצד היותם בעלי בחירה בטוב ורע הזה שלהם:

וכל זה משתרש בספירת מלכות, שהיא שרש לכל התחתונים. והיינו כי שאר הספירות העליונות אינן נותנות מציאות לעבודה, כי הן סוד המשפיע, שהוא מוכן תמיד; אבל מלכות היא הנותנת מציאות לעבודה בסוד הטוב ורע. והנה מצד אחד נותנת מציאות לטוב ורע, ומצד אחר הרי מכינה החכמה הצריכה לפי ענין זה לאדם, לשיוכל להשלים המכוון בו, שהיא העבודה היוצאת מכח הבחירה, והוא סוד, "חכמות נשים בנתה ביתה" וגו'. ואמנם גילוי ענין זה הוא סוד מרכבה, שהוא תשלום ספירת המלכות, ועל כן פירוש מעשה מרכבה על מלכות, היא באמת "מעשה מרכבה"; והיינו פרטיות עניני המלכות הם המאורות של המרכבה. וכל ענינם כענין הנשמה של האדם עם כל כחותיה ועניניה. וזה סוד שהמלכות נקראת, מחשבה התחתונה, והחכמה, מחשבה העליונה. והיינו החכמה מסדרת עניניה, שהם עניני ההנהגה וההשפעה, שתלויה כולה בחסד דין ורחמים בכל פרטיהם והרכבותיהם, ודרכי שליטותיהם, שזה סוד הפרצופים, כמ"ש במ"א. והוא מה שצריך לדרך השכר והעונש. ושם מתבאר הכל בסוד שכר ועונש, ויחוד השולט, ומחזיר כל רע לטוב, כמבואר במקומו:

אך המרכבה הזאת היא שרש התחתונים בתכונתם, ומסדרת עניניה, שהוא תכונת התחתונים בכל איכותיהם ועניניהם. ועל כן נדרשים כל עניניה בסוד הנשמה בכל חוקותיה, כי היא העיקר בנבראים. אמנם כבר נתפרש במ"א איך הכל הוא דמות אדם, דהיינו צורת האדם הוא דמות אדם, כללות הבריות הוא דמות אדם, סדר ההנהגה הוא דמות אדם. ועל כן בהיות המחשבה הזאת מסדרת עניניה אלה, שהם סדרי כחות הנשמה בכל איכותיהם, נמצאת שרש לנשמה באיכותיה, לבריות כל מה שהם, ולהנהגה כל מה שהיא. ונמצא לפי זה שהמלכות מגלה אורותיה בפרט, והם הם המרכבה הזאת. ואלה האורות שהם ציור לנשמה, הם הם מאורות ההנהגה שבם תלויות כל הפעולות, כל מאור לפי ענינו:

והנה זה סוד הזיו היוצא מן הזוהר המוזכר בספר מעין החכמה, וכמ"ש במ"א, כי הזוהר הוא הע"ס בכל הנדרש בהם, ועדין הם נסתרים מן המקבלים. אלא הזיו הוא המרכבה הזאת המתפשטת ומגלית אל המקבלים, ומן אורותיה מקבלים. וכללות אורותיה הוא הנקרא אדם דבריאה, כמבואר במ"א. ואלה נמשכים מכח סדר הספירות, אך בסדר נעלם, פירוש – שאין הקבלה מתגלית, אבל משתלשלים מהם ודאי. ובעמוד אלה מאורות בתיקון שלם, עומדת המלכות במצב טוב, ועליה כל שאר הספירות מתוקנים כולם בתיקוניהם. כי המלכות היא הצריכה ליתקן, ובתיקונה נמצאים מתוקנים כל שאר הספירות:

אך פרטיות תיקון המלכות הוא בסוד אורות המרכבה האלה, שבהם ההשפעה נשפעת אל המשרתים, לכל אחד ואחד בפרט. וכבר שמעת שכל אלה אינם אלא חלקי המלכות, והם החלקים של פרטיות העבודה. ואמנם כל אלה יוצאים מסוד הע"ס כנ"ל, שבהיותם נרכבים בהרכבות שונות ונקשרים הרבה, עושים שרש לכל הנמצאים. כי הלא רק עשר ספירות הם, ואף על פי כן הם לבדם שרש לכל הבריות שהם כל כך, אין זה אלא מכח הרכבות רבות הנעשות מהם, שכל הרכבה הוא שרש פרטי לדבר אחד בפרט. ונמצא שלהוציא נמצא אחד, לא תאיר אלא חצי ספירה או שליש או רביע, ולהוציא נמצא אחר יתחברו יותר מספירה אחת, או בכל חלקיהם, או בהרכבת איזה חלקים מזו ואיזה חלקים מזו. והרי הכל יוצא רק מן הע"ס. אבל כל ההרכבות האלה מתפרטות כל אחד בפני עצמו, וכללם הוא המרכבה בשלימותה:

והנה אין לך [דבר] שאינו יוצא מזיווג זו"ן, אלא שאין הזיווגים שוים במהותם, אף על פי שהם שוים במציאותם, כי כל זיווג (עדיין) [נעשה] לפי הספירה השולטת בזיווג ההוא, אך אין ההרכבות באות בפרט, כי הם נכללות בספירות המתרכבות. אבל במרכבה מתפרטים, ונעשים כל אחד מאור בפני עצמו, והוא שורש לנמצא בפני עצמו. וכל זה נקרא רק פרטיות המלכות, כי הכל הולך רק להוציא התחתונים. ומלכות, שהיא שרש התחתונים, היא מאנא דכלא, וכוללת כל ההרכבות והקשרים. ובפרטה אותם – עושה המרכבה. והיינו כי היא הגורמת ההרכבות האלה, והיא הקושרת אותם להיות כלם רק לצורך התחתונים. ועל כן נמצאו כל ההרכבות רק בסודה. וזהו כללות ההנהגה, וזהו כללות עניני הנשמה. וכשנקח המלכות בכלל – היא כלל המצא התחתונים, והיא ספירה העשירית לתשע ספירות, המרכבת וקושרת מה שצריך לכל זמן, לפי הזיווג שצריך להעשות. ובפרט היא כללות כל ההרכבות האלה בסוד מעשה המרכבה. ותראה שהפעולות תלויות במרכבה, כי הזיווג הוא שוה לכל, ואינו שרש פרטי. אלא במרכבה כל (מאמר) [מאור] הוא שרש פרטי ממש, מה שצריך לפעולה ההיא. ולכל שרש – משרת בפני עצמו, ואין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, ואין מאור משתמש לשני דברים. על כן הזיווג, שהוא כללי, ואין הפעולה בידו, אלא משם יוצא האור שהוא פרטי, שרש לדבר אחד, ואותו הדבר נעשה על ידו, ויוצא לפועל על ידו, ונתקן לפי מה שצריך לדבר ההוא בפרט:

ונמצא למרכבה פנות, והם כללות כל הנמצאים, כל הבריות חוץ מן האדם. ויש מאורות של השם יקו"ק ב"ה, שהם סוד מחשבת הנשמה בבחינותיה כנ"ל, והם העיקר בהנהגה, והשאר הוא הנמשך מאלה. ואמנם סדר מחשבת הנשמה, שהוא סדר של אלה המאורות, כך הוא, בתוך הנשמה יש התפשטות אור מן השכינה, כמ"ש במ"א, והנשמה סובבת אותו, וכל חשקה אליו, והיא חושבת ומתבוננת מה לעשות להתדבק בו. ונמצא שכל עסק הנשמה, אם לא ימצא מי שיפריע אותה, אינו אלא לידבק בשרשה:

וסדר חשבה כך הוא, כחותיה היא מ(ת)פשטת לכאן ולכאן, והיינו שכולם מתלהטים, כל אחד לפי ענינו, כח הזכירה לבד, וכח הדמיון לבד, וכח ההתבוננות לבד, וכן כל שאר הכחות. וכן התבוננה מתפוצץ לכמה צדדיס, שהם כל הענינים מה שאפשר לחשוב, ונוטים הכחות להתדבק שחושבים אותו. ועל כן נמצאו הכחות נוטים לכאן ולכאן לפי ענין הנושאים הצריכים ליחשב. וכולם כשלהביות המתלהבות ועולות ונוטות לכאן ולכאן כתנועות השלהבת. ואמנם אין הכחות מתפשטים ושוטטים אנה ואנה בלא סדר. אבל החכמה היא מציאות אחד נמצא בנשמה המפשט כחותיה ביושר. ומי שיצא חוץ מדעתו – מחשבותיו משוטטים בלא סדר, אבל מי שהוא חכם – אין הולכים מחשבותיו אלא בסדר נאות, וכל…. המחשבות לידבק בשרש, שמשם יוצאת הנשמה וכל כחותיה. והנה כי המחשבות בהתלהטם, כל זמן שמתפשטים – יותר מתחלשים, כי אין הכח חזק:

אבל עוד השפעה נמצאת באה מן השרש, שהוא אור השכינה שבתוך הנשמה, והוא אוסף כל חלקי הנשמה כל כך שלא יצטרכו לשוטט אנה ואנה, אלא יקבלו בהם ההשפעה הזאת, וכלם בבת אחת יתלהטו, וישיגו כל מה שיש להם להשיג באמת, בלא חולשה וטעות, וזה סוד רוח הקודש. ולפי התרבות הרוח – יותר תשיג הנשמה, וכן לפי התישב הרוח בה. וזה נקרא בפי חכמים הראשונים "רוח שכל":

ואמנם יש שלא יתפשטו הכחות בסדר החכמה, ויתהלכו בדרכים לא טובים, כי יטו מן הדרך, וה"ס "חויא דחשיך לסיהרא", שכן הנחש (מחשיך) [ממשיך] הכחות אליו, ואם לא יהיה להם כח נגדו – (ו)יתחשכו:

ואמנם על פי כל זה נסדרת המחשבה למעלה בסוד המרכבה והנהגת המלכות, וענינה נודעת שם באמת. ונאמר בה, "כלך יפה רעיתי ומום אין בך", כי נמצא שאין הרע ממנה, אלא הכל דרך ישר הוא, המתפשט ונמשך ממנה:

והנה העשר ספירות שבבי"ע הם סוד הפנימיות שבנשמה, ונקראת בספר ברית מנוחה "המציאות", והמאורות מתפשטים ממנו בסוד כחות הנשמה הנוטים על כל דבר בפני עצמו. והכל לפי החכמה, שהוא המאור העומד להוציאם ביושר. ורוח עומד ויוצא מן "המציאות" ומקשרם, ואז נעשים הדברים בלא חולשה. כי בהתפשט האורות מן השרש – מתחלשים, בהיות כל כח פועל בפני עצמו לפי ענינו. וצריכים להתחבר אור לאור אחר, כמה התפשטות ומהלך שהוחק להם במחשבות הנשמה בהתבוננה. אך השכל שולט עליהם ומקרבם ומתלבש בתוכם, והם מתלהטים כאחד:

ותראה ההפרש שבין זה השכל למאורות אחרים, כי המאורות אחרים, מה שיש במאור אחד אין יש במאור אחר, וכן המחשבות הנה פועלות כל אחת בפני עצמה, בכמה טורח להכין הדברים מעט מעט. (וכך) [ואך] רוח הקדש [מבין] את הדבר בבת אחת, בלא שיראה איך הידיעה נולדה. וגם פה "רוח השכל" יוצא, והדבר בו מתוקן בבת אחת. והוא אינו פועל לבדו, אלא נכנס בתוך המאורות ומחזיקם, והם פועלים. שכן בנביא – רוח הקדש מתלבש בנשמתו, ונשמתו היא המשגת. ורוח הקדש הוא אור משולח מלמעלה, כפי כחו כך זכותו. והנשמה מקבלת אותו ומשיגתו. וכשהנשמה פועלת לפי ההשפעה – היא פועלת ביושר. ואין לך נשמה שאין בה מן הרוח הזה, כמ"ש, "אכן רוח הוא באנוש". אלא שבבעלי רוח הקדש מתחזק יותר, וכפי התחזקו כך השגת הנשמה על ידו. ולפעמים נעלם הרבה למטה, ולפעמים נפסק גם כן, והוא מ"ש, "חכמים הם להרע, ולהיטיב לא ידעו". אך מצד המלכות ומסגולתה הוא זה – שיהיה רוח הקדש מתגבר על הנשמה, ומחזיקה, ומאיר בחלקיה שיתבוננו הכל כראוי. ועל כן השכל הוא השולט במאורות:

וכלל המאורות בתחלה – מאור אחד של שלוש מעלות, כמוזכר שם בספר ברית מנוחה, והוא שם יקו"ק ב"ה, וסוד השלוש מעלות – נר"ן. והחכמה מפשטת כחות המעלות האלה בפרט, והם הם המאורות הפרטים הנקראים מרכבה תחתונה, כמפורש שם. וכן הנשמה הוא קיבוץ כחות הרבה, שמתלהטים בפעלם בגווני השלהבת, ואין אחד גוף נבדל מחבירו, אלא שמתלהט וניכר בפני עצמו, ומתחברים דרך זיווגים, שכל עניני הנשמה בדרך זיווג כח עם כח הם נמשכים:

וכן החכמה מפשטת המאורות למעלה. ובתוך כל אחד מן המאורות יש חוט אחד נמשך מן החכמה, כי אין מחשבה שלא על פי הנשמה, וכן שכל גם כן, בסוד, "רוח היא באנוש" כנ"ל. ועל כן אמר בספר ברית מנוחה שכל המאורות מלאים שכל וחכמה. והנה כי גם הנביא משיב ושואל בנבואתו, וזה כי גם שכלו מתבונן. והחכמים בעלי רוח הקדש גם הם מתבוננים בשכלם גם כן:

וכך הוא הסדר, בבוא השפע, שהוא רוח הקדש, מקבץ כל חלקי הנשמה, ויודע הדבר בבת אחת. ומשם והלאה מתפשטים הכחות, ומתבוננים דברים רבים, ורוח השכל נמצא שולט בכולם, ומשיגים חכמה גדולה, ועל כן הם מתפשטים. אך לפי שהשכל תפס בהם והאיר אותם, על כן בהתפשטם משיגים הרבה, והשגתם בשכל המזדמן לכל צד, לפי מה שהכח מתבונן ומדקדק להשיג. ועל כן אמרו "חכם עדיף מנביא", כי יותר יש לו הכנה להתבונן ולדקדק, והשכל מאיר עליו תמיד. והנביא שלא היה חכם הרבה – לא יבין אלא מה שיורהו רוח השכל מתחלה. ובמאורות למעלה נמצא השכל שולט ומזהיר במאורות, ואז הם מתפשטים בכח שקבלו מן השכל. ועל כן…. למעלה שהם מליאים שכל וחכמה, וגם השכל מזדמן לכל צד שצריך, וכמו שכתוב בספר ברית מנוחה בדרך הז', שהשכל מתפשט בכל המקומות. ואף על פי כן המאורות מתפשטים לפי החכמה:

והנה בני אדם אין מקבלים אלא מן המאורות, ומעט מן השכל שבתוכם. על כן אין להם אלא כח להתבונן בינת אדם, ולא יותר. אך המלאך בא מן השכל, ועל כן הוא צופה עתידות, ויודע סדרים בבת אחת בענין השכל. והנה בני אדם יהיו יותר מהמלאכים לעתיד לבא, כי יקבלו מן המאורות כמו עתה, וגם השכל יתגבר עליהם, שיקבלו ממנו הרבה, ועל כן תתגבר החכמה בהם, וגם הבחירה תהיה טובה תמיד. והוא סוד, "ועשיתי אשר בחקי ילכו", כמו שכתבתי במקום אחר: